מה לעשות?!?!?!אנונימי (פותח)

כבר זמן ארוך אני חושב על חתונה, ואחרי התיעצות עם אנשים, הגעתי למסקנה שהתאריך הכי מוקדם לחתונה זה סוף שמינית (אחרי הבגרויות) 

עכשיו, יש מישהי שכבר חשבתי שאולי כדאי לצאת איתה אבל חשבתי שמלכתחילה עדיף להתחיל קצת יותר מאוחר, למקרה שהיא האחת, נוכל להתחתן בסוף השמינית. בשבועיים האחרונים הציעו לי אותה 4 חברים שלי, וזה ממש מציק לי, האם כדאי להתחיל לצאת עכשיו? האם לצאת כ"כ הרבה זמן עד החתונה זה בעיתי? אולי כדאי לחכות כמה חודשים? ואם כן, כמה נראה לכם הגיוני? ובגלל שאני מכיר אותה, גם אני אחליט לחכות, זה ימשיך להציק לי ויכול להיות שאני סתם אפתח ציפיות שוא?
(אני והיא עכשיו בשמינית)

 

בקיצור, אני ממש לא יודע מה לעשות!! אני חייב עזרה!

 

תזכו למצוות.

אתה רק בטוח שאתה מספיק בשל ומוכן לנישואים?!יעל מהדרום

לק"י

 

סוף שמינית זה מאוד צעיר לרוב האנשים..

 

אז קודם כל תחשוב על זה טוב ותתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב- האם אתה כבר מוכן לזה..

 

 

אגב, כל מי שהציע לך אותה- יודע האם היא בכלל מעוניינת לצאת עכשיומבולבל (כי מאוד הגיוני שלא.. אז באמת אל תפתח יותר מידי ציפיות).

כבר דיברתי עם הרבה אנשיםאנונימי (פותח)

והגעתי למסקנה שאני מוכן.

 

הבעיה זה שאם שואלים אותה אם היא מוכנה לצאת, אם היא אומר שעדין לא, מה טוב (מבחינת זה שזה יורד מהפרק) אבל אם היא אומר כן? מה אז?

תחכה לבוקר, אולי יגיעו תשובות יותר חכמות..יעל מהדרום

לק"י

 

לי פשוט אין יותר מידי ניסיון בעניין.. בגיל שלך ממש לא רציתי להתחתן.

תקשיב לעצמך.אילן רמי

אתה טוען שבשבועיים האחרונים הציעו לך אותה 4 (!!!!) חברים? זה לא מדליק אצלך נורות אזהרה?!

אם להיות טיפה ריאליים כנראה שיש מישהו שעומד מאחורי ההצעה הזאת, אולי אפילו היא בעצמה.

אפשר גם להפגש איתה ולאמר שלמען שניכם תשמרו על קשר באש קטנה עד סוף הבגרויות, פעם בשבוע תתכתבו בסמסים.

 

בהצלחה

אילן רמיהינדיק

בס"ד

 

או שזו מתיחה שלהם...

 

בכל זאת שמיניסטים...

צודק, לא חשבתי על זהאילן רמי


זה לא מתיחה,אנונימי (פותח)

 

אני יודע את זה בודאות.

 

 

 

אתה אומר שאולי היא עומדת מאחורי זה? יכול להיות, אבל לא סביר... כמו שאמרתי, אני קצת מכיר אתה, ואם זה היה מגיע ממנה אז היו לה דרכים הרבה יותר נוחות לעשות את זה. 

 

והסיבה שהציעו לי אותה מלא בזמן האחרון זה כי יצא לי לפגוש הרבה חברים שלא פגשתי פוול זמן (נראה לי בכן אופן..)

 

בכל אופן זה נקודה למחשבה....

אם אתה מרגיש שאתה בשלהינדיק

בס"ד

 

לדעתי חבל לשרוף רגשות על ריק.

 

מקסימום תנסה ולא תצליח.

 

וזה ייתן לך סיכויים מסויימים איתה לתקופה מאוחרת (אחרי צבא, ישיבה,בשלב מתקדם יותר...)

 

וכבר קרו מקרים כהאי גוונא במחוזותינו...    

לדעתיאילן רמי

מה שבאמת לא סביר כאן זה לקבל את אותה ההצעה 4 פעמים בשבועיים, זאת בנוסף לעובדה שהם יודעים שאתה יחסית צעיר ואולי מראש תגיד להם לא בגלל זה.

מישהו פה מושך בחוטים וזה כמעט בוודאות, אם זו היא או לא אני לא יודע להגיד ולבקש דרך צד שלישי זאת אחת הדרכים המקובלות יותר והנוחות יותר לעשות את זה (הרבה יותר מאשר לשלוח סמס "הי, בא לך לצאת איתי מחר בערב? ".

כולם תמימי דעים שזה יצליח? גם אם אין מישהו שמושך בחוטים כנראהשיש התאמה יוצאת דופן שחבל לפספס אותה.

זה באמת קצת תמוה...מודים אנחנו לך
תשאל את כל אלה שהציעו לך למה הם חושבים שאתם מתאימים?! ובנוגע לשאלה המרכזית- באמת בחור בן 17 עם כל הכבוד לבנים הם לא הכי בוגרים שבעולם, אם אתה מרגיש שאתה יכול לפרנס משפחה תוך כדי לימוד תורה (אם זה הדרך..), צבא ותואר לך על זה. גם חושבת שאם אתם מתחילים עכשיו קשר לא כזה נורא להתארס עוד בערך חצי שנה כך שאפשר להתחתן אחרי הבגרויות (אומרת את זה בתור בחורה שמבחינתי הכי הרבה לצאת שלושה חודשיים אבל אם זה מבחינת הזמן חבל סתם לחשוב וגם אתה עדין קצת קטן אז אין כ״כ מה לרוץ) בשורות טובות וב״הצלחה רבה!!
למה להתחיל אותו בשביל לשמור אותו על אש קטנהבתאל1

אחר כך?

לדעתי תחכה קצת.. מה בוער לך? היא לא תספיק להתחתן עד סוף שמינית..

וחוץ מזה- עם מי התייעצת לגלות שאתה מוכן ובשל לנישואין? עם חברים שלך?

תתייעץ עם מישהו קצת יותר גדול ומבין ונשוי.

מה חברים שלך מבינים בזה?

התיעצתי עם אנשים נשואיםאנונימי (פותח)

שמכירים אותי מעולה (אחיות וחברים טוביים...)

 

אה... וכמה זה קצת? חודשיים? חצי שנה? חודש?

יכול להיות שהחברים הציעו אותה~א.ל

כי הם יודעים- עוד משכבר- שאתה מעוניין?

ממליצה להתייעץ עם אישיות תורנית המכירה אותך, או אישיות בוגרות שמכירה את פני הדברים ואח"כ בטח שלנסות

אך עם הדרכתם וליוויים של האמורים מעלה.

 

בהצלחה!

א. תודה על התגובות!אנונימי (פותח)

ב. הם לא ידעו מראש שאני מעוניין.

 

ג. דיברתי עם כמה אנשים נשואים והם אמרו לי שאם מחליטים להתחתן, עד החתונה זה התקופה הכי קשה מבחינת נגיעה וכו' ולכן עדיף לצמצם כמה שיותר את הזמן הזה, אבל כמובן שזאת בסופו של דבר, ההחלטה שלי.

 

ד. אם אני הולך על הצעה שעלת פה, לבדוק אם היא בכלל מעוניינת לצאת, אתם כאילו אומרים שאם היא אומרת כן, אז פשוט ללכת על זה?

 

ה. אני מבים למה אנשים הציעו לי אותה, כי ת'כלס יש בנו משהו מאוד מתאים, ולכן גם אני כבר חשבתי עליה מראש, אבל זה היה רק רעיון.....

 

אשמח לעוד הצעות! 
תזכו למצוות!

לאן אתה ממהר?גן נעול
עבר עריכה על ידי גן נעול בתאריך ח' חשון תשע"ג 08:57

אתה עוד צעיר.

לי אישית התחילו להציע כבר בשישית, ותמיד חשבתי שאחרי הבגרויות אני אתחיל. הגיעה הבגרות האחרונה, השירות הלאומי, אח"כ הלימודים... וככל שהתקדמתי הבנתי כמה תמימה הייתי. זה לא כל כך פשוט להתחתן בגיל כ"כ צעיר, וכמה שחשבתי שאני מוכנה - פתאום הסתבר לי שטוב שלא נסחפתי, שקצת חששתי לקפוץ למים (כשהייתי בשירות וכשהתחלתי את הלימודים, ראיתי עד כמה השלבים מורכבים בפני עצמם). עכשיו אני יכולה להגיד שזה היה לטובה. שהתבגרתי בשנים האלו. נכון, להתבגרות אין סוף - אבל יש הבדל בין הבגרות בשנים מסוימות לבין הבגרות לשנים אחרות. אלו נקודות פתיחה שונות לחלוטין שיכולות להשפיע על איך יראה הבית שלך. תאמין לי, זה לא אותו הדבר.

 

אני חושבת ששני תיכוניסטים שסיימו לפני שניה בגרויות יתקשו מאד לבנות בית, והדבר לא פעם עלול להוביל לבעיות קשות. חיי הנישואין הם לא דבר פשוט (אמנם אני לא נשואה, אבל ניחא... לא צריך להיות גאון עולם או נשוי כדי להבחין שזה לא ממש פשוט) למעשה, אני בטוחה שרוב רובם של הנערים והנערות בגילך לא מספיק בשלים לזה. שים לב טוב טוב, אל תהיה פזיז. כבר כתב הרמב"ם: "דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה". כיום זה לא כל כך אפשרי, יש בגרויות, ש"ל/ צבאי, פסיכומטרי, לימודים ארוכים, כך שלוקח לאדם הרבה זמן עד שהוא רוכש מקצוע. אבל בעיקרון לפני שבונים בית, צריך לדעת לאן הולכים. להיות עם ראש על הכתפיים. אחריות כלכלית זה המינימום הנדרש. ראייה כללית ממה אתה הולך לחיות. ממה אתה הולך לקיים את הבית שלך? הרי לא תצפה שאוויר ואהבה יספיקו.

 

כבר כתבתי לא פעם שהרבה נוטים לזלזל בזה, אך למעשה הצד החומרי חשוב לא פחות מהצד הרוחני. להתחתן זה לא רק להיות ביחד על איזו גבעה, לדבר ולצפות בנוף המרהיב. מעבר לפסטורליות והרומנטיות, יש גם עולם גשמי, והעולם הגשמי הזה הוא הבסיס לעולם הרוחני. כך הקב"ה יצר את האדם "עפר מן האדמה", ורק אחרי שהיה גוף - "ויפח באפיו נשמת חיים". כך גם עניין ריבוי הממון והרכוש אצל אבות האומה תכליתו "להמציא אומה שתעבוד את ה'... לפרסם יחוד ה' בעולם" (רמב"ם, מורה נבוכים ח"ג, פנ"א) כי כדי להיות עם קדוש, צריך להיות קודם כל עם. כדי להיות אור לגויים צריך להיות גוי. עם. ועם, מה לעשות, צריך כלכלה, צריך צבא וכו'...

 

מעניין אותי מי הם האנשים שהתייעצת עמם? האם הם מכירים אותך מספיק טוב? האם הם מבינים את ה"ראש" שלך? יודעים מה מתאים לך? (אני אישית התייעצתי פעם עם המחנכת שלי. אממה - היא הייתה חרדית. אין לי בעיה עם חרדים, אבל כמובן בתחום זה לא היה שייך להתייעץ עמה) האם הם אנשים מבוגרים, או סתם חברים שלך? נראה לי שכדאי לך להתייעץ עם הוריך, זאת מכמה סיבות:

 

א. הם המבוגרים שמכירים אותך הכי טוב.

ב. בסופו של דבר, אם תחליט להתחתן - הרי הם אלו שמימנו ויממנו אותך. לכן מצד הכרת הטוב, אין לעשות זאת "מאחורי גבם".

 

הייתי שמחה להאריך עוד, אבל אולי בפעם אחרת...

חכה בחור.הביצה שהתחפשה

בס"ד

 

שניכם כאלה צעירים, חכו קצת.

 

אין להשוות בין נישואים בגיל 18 לאלה של 19 ואלה של 20. כולה שנתיים אבל עושה המון.

 

 

ואני מכירה מקרוב מאוד מאוד מאוד את נושא הנישואים הצעירים, וכיום ממרחק מה משם אני רואה דברים שלא ראיתי בכיתה יא' ויב'.

זה עוד חצי שנה ובדרכ חתונה זה לא תוך חודשיים..סוג'וק

אם גם היא רוצה אז תנסו ותראו ומה שיהיה יהיה ומה שצריך להיות יהיה בעתו ובזמנו, ממה נפשך..  

ואין שמחה כהתרת הספקות

מקפיץאנונימי (פותח)

חשוב לי לשמוע עוד דעות...

אני יכול גם לשכנע אותך לא להתחתן עכשיואילן רמי

לא חסר סיבות.

לענ"ד,ד.

תוציא את זה כעת מהראש לגמרי.

 

תלמד היטב (לא רק "בגרויות" אלא גם ובעיקר יהדות, תורה, כראוי למי שרוצה להקים בית), זו הכנה טובה.

 

לקראת חופשת הפסח - תבדוק מחדש את  עצמך ואת הענין.

 

ואם תראה ששייך - תברר אז.

 

ויהיה לך מספיק זמן, ולא יותר מידי, עד סוף שנה"ל.

איך תתחתנו תוך כדי לימודים?בלדרית

זה לא יפריע לכם בלימודים וימנע ממכם לעשות בגרויות?

אפילו שמירה על קשר כזה בלי נישואים ממש היא מאמץ שדורש ממך וממנה הרמה זמו, כסף וכוחות..

ויכול להיות שהמוסדות שלכם לא יקבלו נישואין ואפילו קשר ותיאלצו לנשור מהתיכון

ואז מה יהיה עם הפרנסה שלך בעתיד? יהיו לך ילדים קטנים וכבר לא תוכל ללמוד כי תצטרך לעבוד

אני ממליצה לך לשקול את ההחלטה הזו טוב טוב.. לנו יש מעט נסיון בעולם שאחרי בית ספר 

ובגלל שזה כל כך מורכב כולם אומרים לך פה להתייעץ במבוגרים שמכירים אותך... בהצלחה!

 

אממ.... לפי דעתי-י'צעיר

לא קראתי כ-ל מה שאמרו לך.

 

בעיקרון, זה מצב די לא רגיל, וקשה, ומיוחד..

 

אני הייתי מציע להמשיך להתייעץ עם מי שהתייעצת עד עכשיו, עם מי שעזר לך להחליט שאתה מוכן להתחיל לצאת. (בתקווה שזה מישהו מבוגר והכל, כן?)

וגם לי היה מקרה כזה, בערך.

 

גם אני צעיר, כידוע ו.. אממ... הפורום לא במיוחד עזר לי. לפעמים אפילו בכיוון ההפוך.

 

 

אתה יכול לדבר איתי באישי בכ"מ. אני אשמח אם אני אוכל לעזור

 

 

בהצלחה!

תלויshaulreznik

האם יש לך מודל כלכלי שלפיו תוכל להקים משפחה בגיל הזה? כלומר, היכן תעבוד, איך תתמודדו עם שכר דירה והוצאות נלוות, מה תשעה כשאשתך תיכנס להריון ותלד?

 

אם כל הסעיפים הנ"ל נהירים לך, אתה יכול לצאת עם הבחורה כבר עכשיו.

אני רוצה לסכם את רוב התגובות שהיו לך עד עכשיו-י'צעיר
עבר עריכה על ידי י'צעיר בתאריך י"א חשון תשע"ג 21:30

שלא תצטרך לקרוא כל אחת בנפרד, גם בגלל שכרגיל, הם עונות על מה שבכלל לא שאלת.

 

 

תראה. למרות שהתייעצת, ובטח גם עם אנשים שמכירים אותך, והם חכמים, פה בפורום אנחנו יודעים יותר טוב (ואנחנו לא מקובעים, כמובן כמובן).

ומכיוון שכך, אנחנו ננסה לשכנע אותך בכל דרך, שכל מה שהחלטת, הרבה סיכויים שלא נכון. ככה גם נכניס אותך לבלבול, כשמצד אחד אתה מרגיש צורך להתחתן, ומוכן לכך, אבל מצד שני זה לא הזמן ואתה לא מרגיש צורך ולא מוכן.

 

ואז תחכה ליום שבו באמת תרגיש מוכן, אבל הוא לא יגיע, כי לפי מה שאתה מתאר, הוא כבר פה.

חחחחחאנונימי (פותח)

משעשע ביותר, אבל לא סתם שאלתי פה בפורום (ואני לא אחד שכותב כל דבר בפורומים) מעניין אותי לשמוע מה עוד אנשים אומרים על המקרה שלי, כדי שיהיה לי יותר קל להגיע להחלטה.

 

וכמו שסבא שלי נוהג לומר- "הדבר הכי טוב לעשות זה לשמוע מה יש לאנשים להגיד, ואז תעשה את מה שאתה חושב לנכון"

 

אוי, לא.י'צעיר

אז רק תזכור שכבר החלטת שאתה רוצה לצאת, והשאלה שלך היא האם ואיך לצאת עם מישהי מסוימת.

 

כי כמו שכבר אמרתי, יש לאנשים פה בעיה עם מי שיוצא בגיל צעיר, ולא התייעץ איתם.

כן, יש לנו בעיה עם מי שיוצא בגיל צעירגן נעול

ולא, לא כי אנחנו מתנשאים, לא כי אנחנו לא מפרגנים, לא כי אנחנו קטני אמונה בצעירים. זה אני יכולה להגיד בודאות על (כמעט) כולנו פה. מכאן אעבור להעיד על עצמי:

 

אני דואגת כשאני שומעת צעירים בגילאי 17-18 שמעוניינים לצאת. דואגת איך יראה הבית שלהם, איך יראו החיים שלהם ושל ילדיהם, איך יראו הם עצמם. זה לא דבר רע להתחתן, אבל יש שלבים שצריך לעבור לפני כן. כל נער ונערה בגיל הזה זקוקים לבנות את עצמם מבחינה רוחנית. לגדול ולהתבגר. הרבה פעמים צעירים בגילאים האלו לא מספיק חושבים עד הסוף ולא מספיק מודעים ל"חיים האמיתיים" ולמה שהם דורשים. אני לא מתיימרת לחשוב שאני כן יודעת, אבל אני לפחות יודעת קצת יותר ממה שידעתי כשהייתי שמיניסטית. דברים שהיו נראים לי פשוטים אז (ביג דיל - אפשר לעבוד וללמוד, אפשר לחיות בצמצום, אפשר ואפשר ואפשר... אז זהו, שזה לא כזה פשוט. וזה עוד לפני שאני מדברת בכלל על ה-עבודה ה-אמתית של עבודת המידות ובכלל כל העבודה הרוחנית) - היום אני מבינה שהם יותר מורכבים.

 

חלק מבגרותו של אדם היא לדעת שלא תמיד המבוגרים ממנו, גם אם זה רק בשנה-שנתיים-שלוש, אומרים שטויות. הם חוו משהו, התנסו במשהו, ומנסיונם (ובעיקר ליבם!) הם מדברים. לדעת שלא תמיד מה שאני רוצה לשמוע הוא הנכון. אני יודעת שזה קשה לקבל בלב שלם את ההצעות שלנו, במיוחד שהרגש "חוגג". אני בעצמי התקשיתי לשמוע כשאמרו לי דברים כמו "את עוד ילדה", "זה מוקדם מדי בשבילך" וכו'... אבל בזכות שהורדתי קצת מהאגו שלי ונתתי אמון במבוגרים ממני - אני כאן. במקום הכי נכון בשבילי. מרוצה שהקשבתי למי שהקשבתי.

 

צריך עזרה יקר,

אני מקווה בשבילך שאתה מתייעץ עם האנשים הטובים בשבילך. לא אלו שאומרים לך מה שאתה רוצה לשמוע, אלא אלה שאומרים לך מה שאתה צריך לשמוע. מקווה שתעשה את מה שיטיב לך ולביתך שתבנה בע"ה. אל תזלזל בשנה-שנתיים ישיבה לפני, הן משנות המון ובונות יסודות חשובים לבניית הבית. אל תזלזל גם בחיי החומר, המאפשרים את קיומם של חיי הרוח.

 

שיהיו החלטות טובות ובחירות נבונות.

וכן, לי יש בעיה קצת עם מה שהולך כאן..י'צעיר

את מכירה את מי שגולש פה? את חושבת שהיום את באמת בעלת נסיון מספיק, חכמה וגדולה מספיק?

 

ואני אעבור לדבר על עצמי.

בתור צעיר, התייעצתי עם בעלי נסיון אמיתי, כאלו שעוסקים בשידוכים, וכאלו שמכירים אותי. האפשרות להתחיל לצאת הייתה רחוקה, פחדתי ממנה. אבל אמרו לי שזה הגיוני ובסדר במקרים מסוימים. אז בעצם, הנה, אני מתחיל לצאת.

 

וכאן אני גולש לציניות, כי שם אני שולט-

מאז, יש לי על המצח מדבקה כזאת- "יוצא, אבל צעיר". אות קין. כל שאלה שאני שואל, האדמה רועדת מתחתי ושואלת אותי "רגע, אבל אתה צעיר?", ואני צריך לסנן את חוכמת ההמונים ולהוציא מתוך 20 התגובות, את חמשת התגובות שענו לשאלה שלי בתור שווה, ולא שסטו מהנושא כדי להחמיא לי על ההחלטה השונה שקיבלתי.

 

(טוב, כמובן שאני מגזים.)

 

לסיכום-

מישהו בא לשאול שאלה. לא "האם לצאת בגיל צעיר". אז למען ה'- תענו לו!!

ונכון שזה חשוב לכם, אז אולי תדברו איתו באישי?

 

 

 

אני שמח שיצאה ממני קצת ביקורת על הפורום, תתייחסו כביקורת בונה, ולא כפגיעה אישית, כן?

בתקווה לשיפור.

אני מכירה אנשים שהתחתנו בגיל צעיר- בוא נגיד שלרוביעל מהדרום

לק"י

 

האנשים זה באמת לא כ"כ מתאים.

בתור אחת שלמדה במכללה של דוסיות שרק רוצות להתחתן- זה מפתח קצת אנטי צוחק

 

אבל אתה צודק, זה באמת מעצבן שמטיפים לך מוסר במקום לענות לעניין!

על השאלה האם לצאת בגיל צעיר ענינו- שלא...גן נעול

ולגבי מה שאמרת, שאם זה חשוב לנו אז נדבר באישי - למה? הבחור פתח פה את השאלה לדיון, אז מה זה משנה אם נענה את זה כאן או באישי? חוץ מזה שדווקא בגלל שזה כ"כ חשוב, כדאי לפרסם הדברים בפומבי, כך שעוד נערים יוכלו לראות (אם גם הם מחפשים תשובות לשאלה הזו, הם כבר יגיעו לכאן בדרך כלשהי...)

 

קצת מציק ואפילו כואב לי כשבאים לשאול ולבקש עצות, וברגע שלא מקבלים את התשובות שרוצים לשמוע - מעבירים ביקורת, מתיחסים לדברים שנאמרו כהטפות מוסר וכו'. כאילו לא רצינו בטובתכם. כאילו לא רצינו לעזור. שאלתם, ענינו. לא מוצאות חן בעיניכם התשובות שנאמרו? אין בעיה. אלו דעתנו ואתם לא חייבים לקבל אותן. לבד מזאת, אני חושבת שכמעט כולנו פה כתבנו לבחור שיתייעץ עם אנשים מבוגרים שמכירים אותו. זאת כיוון שאיננו מתיימרים (ואני מקווה שזה בסדר שאני מדברת בלשון רבים) לחשוב שאנו מכירים את הבחור, את יכולתיו ואת כשירותו לחיי נישואין. כי כל מה שנאמר פה נכון ברמת הכלל, אולם לכל כלל יוצא מן הכלל. אני מתכוונת, יש "יחידי סגולה" צעירים שמוכנים לחיי נישואין. אבל הם יחידי סגולה. זה מאד מפתה לחשוב ש"אני מאותם יחידי סגולה", ולכן חשוב ונכון להתייעץ. לא לקבל החלטות על דעת עצמי/ דעתם של חברים או אנשים שדעתם זהה ל"דעת עצמי" (וממילא הכי כיף לשמוע אותם), אך הם אינם בוגרים מספיק כדי לייעץ לי.

 

אני נעצבת לקרוא שהתגובות שנכתבו כאן נקראו כאילו באו ממקום לא מפרגן, לא אמתי, לא מחפש להיטיב ולעזור. כאילו כל מאוויינו "להקטין" אתכם ולגרום לכם תחושות לא נעימות. נכון, זה לא נעים לשמוע "אתה צעיר. תגדל קצת...", הרי הכי כיף לשמוע את הקולות המלטפים, המחניפים, אלו האומרים "כן, תצא! תתחתן! אתה כבר מוכן!" ואיפה הקולות האלו יהיו אח"כ, שתתחתן ולא תבין איך "לאכול" את זה? מאיפה לשאוב את הכוחות ולהתמודד עם האישה שלך? איך לחנך את הילדים? איך לגמור את החודש?

 

מנבכי ליבי אני מדברת. כי יצא לי לראות לא זוג (שהתחתנו בגיל צעיר) שאולי אינם מתחרטים על עצם הנישואין, אך ודאי אם היו יודעים, היו דוחים קצת את העניין. האישה מתוסכלת כי היא בהריון ובעלה בצבא, אח"כ מתחילה לימודים וצריכה לתמרן בין גידול הילד, ללימודים, לעבודה ולהריון נוסף... זה קשה. קשה לראות את זה, ונראה לי שעוד יותר קשה לחיות את זה. ונכון, זה תמיד יהיה קשה. אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים. אבל למה לעשות את זה עוד יותר קשה מלכתחילה? לגבי היסודות הרוחניים שבביתם ולחינוך הילדים אינני יכולה להעיד. מקווה שלפחות שם העבודה שלהם פחות "מתסכלת".

 

* אני קוראת את הדברים שכתבתי כאן, ולפני שאשלח את תגובתי ברצוני להבהיר: אחד החסרונות באינטרנט הוא שאין אדם יכול להעביר את ה"טון" בו נאמרו הדברים. מטבעי אינני אדם כעסן או חסר סבלנות, לכן רצוני שתקרא הדברים בטון הנכון בו נכתבו. טון רגוע אך עם זאת תקיף. טון שלא בא להביע שנאה חלילה, אלא דאגה, אכפתיות ורצון טוב.

אני די מבין את מה שאת טוענת..י'צעיר

תראי, את כנראה לא מבינה מה הטענה שלי (ושל "יעל מהדרום" שחיזקה אותה)

 

אני רואה את השאלה ככה-

הציעו לי מישהי צעירה מאוד, ויכול להיות שהיא לא רוצה לצאת עדיין, אבל אני חושב שהיא מתאימה. מה עושים?

 

והתשובה-

אתה צעיר! אתה צעיר! אתה צעיר!

 

נראה שאין קשר, לא?

 

 

הבעיה היא שמישהו שואל שאלה, ובמקום לענות, מתמקדים על פרטים שהוא נתן על עצמו. מצטער, הוא לא העלה פה לדיון את השאלה האם הגיע זמנו להתחתן. הוא אמר שהוא התייעץ כבר, ואנחנו נסמוך עליו. במידה ולא, אפשר לפנות אליו באישי ולדבר איתו, לשאול אם הוא מעוניין לשמוע עוד דעות, או שכבר יצא לא מהחורים שאף אחד לא סומך על זה שהוא התייעץ, ורוצה להגיד לו שוב את אותם דברים (שיכול להיות שיהיה בהם חידוש, אבל רוב הסיכויים שהוא כבר שמע אותם).

 

 

אני מבין שאתם דואגים לנו, ואני מבין את הסיכונים הגדולים בלהתחתן צעיר. אני גם מודע לגמרי לבעיה שאנשים משכנעים את עצמם שהם בוגרים ו"בשלים".

אבל זה פשוט לא נחמד לשמוע את זה כל רגע.

הכינוי שלי בעצם נוצר מהמקרה הזה. כאילו כל הוויתי בפורום היא להיות "צעיר". זה מי שאני, זה מה שאני, וזה התפקיד שלי בפורום. זאת ההרגשה שקיבלתי.

 

אז רק שימי לב בבקשה למה שאמרתי (ואחרים אמרו) יותר מפעם אחת- זה לא מה שהוא שאל, אז לא לסטות מהנושא.

את רוצה? אני מוכן לשאול עכשיו בפורום אם לדעתכם אני רשאי להתחתן, ותחפרו על זה עד שיצא לכם עשן מהאוזניים. כי אני בא מוכן, ואם אני שואל, אני צריך להיות מוכן לכל תשובה שהיא. אבל אל תפריעו לי בהתלבטות שלא הכנסתי אתכם אליה.

 

 

ועוד משפט קטן-

"אני חושבת שכמעט כולנו פה כתבנו לבחור שיתייעץ עם אנשים מבוגרים שמכירים אותו"-

יכול להיות, לא בדקתי. וזאת הבעיה. העניין הוא לא לרשום את זה בשביל הפרוטוקול. זה כאילו יוצר מצב כזה בערך-

"לא! אל תעשה את זה! לא כדאי לך! וכד'! וכו'! אוי ואבוי!

אבל כדאי שתייעץ עם מישהו מבוגר.

 

זה לא חכמה. צריך שכל התגובה, מהתחלה ועד סוף תתמוך בלדבר עם מישהו מבוגר, אחרת זה לא נותן את ההרגשה, וכל מה שמבינים מההודעה זה את החלק העיקרי בה.

(וזה תקף לכל דבר בחיים, זאת לא תלונה דווקא על הנושא הזה )

ציטוט:גן נעול

 

כבר זמן ארוך אני חושב על חתונה, ואחרי התיעצות עם אנשים, הגעתי למסקנה שהתאריך הכי מוקדם לחתונה זה סוף שמינית (אחרי הבגרויות) 

עכשיו, יש מישהי שכבר חשבתי שאולי כדאי לצאת איתה אבל חשבתי שמלכתחילה עדיף להתחיל קצת יותר מאוחר, למקרה שהיא האחת, נוכל להתחתן בסוף השמינית. בשבועיים האחרונים הציעו לי אותה 4 חברים שלי, וזה ממש מציק לי, האם כדאי להתחיל לצאת עכשיו? האם לצאת כ"כ הרבה זמן עד החתונה זה בעיתי? אולי כדאי לחכות כמה חודשים? ואם כן, כמה נראה לכם הגיוני? ובגלל שאני מכיר אותה, גם אני אחליט לחכות, זה ימשיך להציק לי ויכול להיות שאני סתם אפתח ציפיות שוא?

 

* נו טוב, אני מודה שלקחנו את השאלה הזו לכיוון טיפה שונה...

אני הבנתי אחרת.י'צעיר

הבנתי שהוא שואל אם להתחיל לצאת עכשיו במשך כמה חודשים, או לקראת סוף השמינית.

 

ושוב- דוגמא לשאלה ותשובה:

 

מתי להתחיל לצאת?

א. סוף שמינית.

ב. תחילת שמינית.

ג. בשישית.

 

תשובה:

 

בגיל 20.

בעלי ואני התחתנו בני 18. אנחנו בני 19 עכשיו.אוהבת את אבאאחרונה
בנוסף, אני מכירה אישית חברות וחברים שהתחתנו בגיל הזה גם.
צחקנו על זה הרבה, שלגברים יש אומץ(;
בכל אופן, אתה שואל איך זה?
מדהים. חיים הכי טובים שיש.
יש לי את הבעל הכי מושלם וטוב לי.
היו לי קשרים בעבר (של חברות) שהיה לטווח ארוך וניתקתי כי לא התאים. והחלטתי מה שכולם אומרים כאן, לחכות, להירגע.
עצה - אל תקשיב להם. וגם לא לי.
כל אחד מדבר מנקודת מבט שלו, אחרי דיטים וכו.
אני חושבת שבקשר אליך (נעזוב אותה שניה, אם היא קשורה בכלל) אתה בוגר - לך על זה.
לבעלי יש חבר בישיבה שהכיר את חברה שלו שנה ומת להתחתן, אך הוא בן 18. וכנראה בגלל מה שאחרים חושבים ומעוד מניעים אחרים הוא חיכה בלית ברירה.
אחרי שהתארסנו, הוא הרגיש גם קצת אומץ והתארס אחרינו. והם הזוג הכי חמוד בעולם.
בקיצור, דעות יש לכאן או לכאן.
השאלה העיקרית היא -
מה דעתך בעיניין.
(אל תקשיב לסטטיסטיקות וכאלה. מי קובע?
חוץ מזה, אם ממש מענין אותך איך אנחנו מסתדרים? בלי להתגאות, מעל ממוצע של זוג נורמטיבי מבחינת הכל ב"ה. מה שאני מנסה להגיד, זה כיף להתחתן צעיר. זה ממש כמו לשחק באבא ואמא(; וגאווה להגיד שהתחתנת צעיר, לא?(;)
מה' אשה משכלתאנונימי (פותח)

למצוא בן/בת זוג בעיני זה נס (גם הבאת ילדים לעולם....) נסים לא תמיד מתרחשים לפי ההזמנה שלנו.

אני מציעה להאמין, שאם ה' זימן לך את האפשרות הזאת, יש לו סיבה טובה,תשתדל להיות הכי אחראי שאתה יכול, ותבדוק, תשאר בקשר קבוע עם אנשים חכמים שיכולים לכוון אותך, ותתפלל כל הזמן, לזכות לעשות את רצונו של מחולל הניסים.

המון בהצלחה

מצאתי מקור חדש לגביי דיון עתיק שלי פהאני הנני כאינני

והאחד שהשקעתי עליו הכי הרבה מאמץ...

מלאכיות או רגלים על הקרקע? - לקראת נישואין וזוגיות

מאיפה המקור?פצל"פ
הספר 'אהבה' של הרב גינזבורגאני הנני כאינני
יפה, במיוחד לאנשי פרק ב' כמונו שכבר "ריאליים"מתוך סקרנות

ו"לא מתלהבים משטויות"...

הכי טוב זו מלאכית עם רגליים על הקרקענוגע, לא נוגע
אני לא אוהב את זה בכללמשהאחרונה

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

 

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

מקומות "חוויתיים" בבית שאןאני הנני כאינני
מחפשים מה לעשות ברביעי בבית שאן, אטרקציה זוגית שווה/מעניינת וכדומה. עדיפות למקום סגור.


רעיונות?

חחחחחחחחחחחחחחחחח אין כאלה 😂צדיק יסוד עלום
בפרטי
חחחחח זה היה באינסטינקט שלי להגיב והתאפקתי פתית שלגאחרונה
היה איתי בצבא מישהו מצחיק שגר שם אם זה עוזרנוגע, לא נוגע
זה נהיה טרנד?הפי

לדבר עם בחורה ולברוח?

2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.

אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש

ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.

ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה

לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .

איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?

ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום


 

שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו

ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .

מדוע?


 

אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )

ובסוף הלכו בלי הסבר בבום


 

אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..

ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..

אבל לא כולן לוקחות את זה ככה

יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..


 

באמת קחו אחריות.

גוסטינג זה גועל נפש

אתם גועל נפש

 

השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.

אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..

נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??

(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?

 אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל 

 

דרך ארץ

 

כנל הפוך!! כלפי גברים

 

מעצבן ממשארץ השוקולד
פעם אחת קרה ליאביעד מילוא

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

קרה גם הפוךבחור עצוב
דיברתי עם מישהי איזה שבוע ופתאום פשוט נעלמה מעל פני האדמה. לא הגיבה להודעות. כלום.


אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

תגיד לה ברחל ביתך הקטנההפי
ההתנהגות הזו של היבוש לפני חודש לא היתה לעניין
לא בא לחנך אותהבחור עצוב
רק חתכתי וזהו. 
הלוואי עליadvfb
אם אחרי כל הבירורים זה מה שהתגלהintuscrepidam

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

התופעה שנקראת "גוסטינג"משה

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

נשים תמיד צודקות, גברים תמיד טיפשיםצדיק יסוד עלום
בעולם המודרני? כןמשה

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

יחי הפמיניזםצדיק יסוד עלום
אף אחד לא דיבר דווקא על שגברים עושים את זהמבולבלת מאדדדד

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

נשים עושות את זה גם וזה ילדותי ברמותהפי
זה אכן מזעזע, אבל תשמחו שלא התחתנתם/ן אתו/המתוך סקרנות

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

" מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי."מוקי_2020

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).


עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.


אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

אה עכשיו זה המשחקהפי
שנתפסים על מילים מוצאים אותם מההקשר? 
הוא לא התכוון בכוונהקעלעברימבאראחרונה
תזכורתadvfb

גם לגברים יש רגשות

 

סופריקה

נכון ומדוייקאדם פרו+
קשקוש נאו-שוביניסטיצדיק יסוד עלום

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

נכון בנות יותר רגישותאביעד מילוא

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

אני כמובן צוחק מגזים ומתמרמרצדיק יסוד עלום
בנות תבעו בעלות מלאה על הקושי שבדייטים. רק הן מסכנות ורק הגברים מזעזעים ולא רגישים
חד משמעיתהפיאחרונה
עד כאןכְּקֶדֶם

מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה

וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד.  ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.

ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.

אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.

ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.


אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.

הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.



התוהו קדם לעולם. 

נוגע, לא נוגע

עצוב וכואב לשמוע

 

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

נעמת לנו… חבל שאתה מחליט לעזובפ.א.
וואלה לא קלטתי שזה שרשור פרידהadvfb
כתיבה יפהאדם פרו+
מבטאת את ההרגשה
כואב ממשארץ השוקולד
מאחל רק טוב
חבר יקרכל היופי

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.


אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.


מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

חולה עליךךךadvfb

אחלה כתיבה

 

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

בהצלחהברוקוליאחרונה
יש לי בכלל סיכוי?מה כבר ביקשתי

אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...

לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.

עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).

הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.

זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".

מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."

וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?

זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...

ביטחון עצמי כן חובהזיויק
לדעתי
לבנותמישהי 1
אני מנסה לשדך כמה שרק אני יכולה ואם יש לי עצה בשבילכן היא שהתמונה שאתן מעבירות תהיה הכי וואו שיש
הרגע בדיוק הגבתישפלות רוח

שבתמונה רואים א' ובמציאות מקבלים ח' הנה, עכשיו אני מבין בגלל מי. אז לא בנות, אל תקשיבו לה, גברים לא סובלים את זה.

ולגבי להפסיק לבקש תמונה-בעד, מסכים שאין צורך בתמונה גם מונע הרבה עוגמת נפש(משני הצדדים), וגם נותן צאנס אמיתי להכיר

מכיוון שאינני ראוי להיות הגאון של הדור,חסדי הים

אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.

"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".

אולי יעניין אותך