והגעתי למסקנה שאני מוכן.

הבעיה זה שאם שואלים אותה אם היא מוכנה לצאת, אם היא אומר שעדין לא, מה טוב (מבחינת זה שזה יורד מהפרק) אבל אם היא אומר כן? מה אז?

לק"י

לי פשוט אין יותר מידי ניסיון בעניין.. בגיל שלך ממש לא רציתי להתחתן.

אתה טוען שבשבועיים האחרונים הציעו לך אותה 4 (!!!!) חברים? זה לא מדליק אצלך נורות אזהרה?!

אם להיות טיפה ריאליים כנראה שיש מישהו שעומד מאחורי ההצעה הזאת, אולי אפילו היא בעצמה.

אפשר גם להפגש איתה ולאמר שלמען שניכם תשמרו על קשר באש קטנה עד סוף הבגרויות, פעם בשבוע תתכתבו בסמסים.

בהצלחה

בס"ד

או שזו מתיחה שלהם...

בכל זאת שמיניסטים...

אני יודע את זה בודאות.

אתה אומר שאולי היא עומדת מאחורי זה? יכול להיות, אבל לא סביר... כמו שאמרתי, אני קצת מכיר אתה, ואם זה היה מגיע ממנה אז היו לה דרכים הרבה יותר נוחות לעשות את זה. 

והסיבה שהציעו לי אותה מלא בזמן האחרון זה כי יצא לי לפגוש הרבה חברים שלא פגשתי פוול זמן (נראה לי בכן אופן..)

בכל אופן זה נקודה למחשבה....

בס"ד

לדעתי חבל לשרוף רגשות על ריק.

מקסימום תנסה ולא תצליח.

וזה ייתן לך סיכויים מסויימים איתה לתקופה מאוחרת (אחרי צבא, ישיבה,בשלב מתקדם יותר...)

וכבר קרו מקרים כהאי גוונא במחוזותינו...    

מה שבאמת לא סביר כאן זה לקבל את אותה ההצעה 4 פעמים בשבועיים, זאת בנוסף לעובדה שהם יודעים שאתה יחסית צעיר ואולי מראש תגיד להם לא בגלל זה.

מישהו פה מושך בחוטים וזה כמעט בוודאות, אם זו היא או לא אני לא יודע להגיד ולבקש דרך צד שלישי זאת אחת הדרכים המקובלות יותר והנוחות יותר לעשות את זה (הרבה יותר מאשר לשלוח סמס "הי, בא לך לצאת איתי מחר בערב? ".

כולם תמימי דעים שזה יצליח? גם אם אין מישהו שמושך בחוטים כנראהשיש התאמה יוצאת דופן שחבל לפספס אותה.

אחר כך?

לדעתי תחכה קצת.. מה בוער לך? היא לא תספיק להתחתן עד סוף שמינית..

וחוץ מזה- עם מי התייעצת לגלות שאתה מוכן ובשל לנישואין? עם חברים שלך?

תתייעץ עם מישהו קצת יותר גדול ומבין ונשוי.

מה חברים שלך מבינים בזה?

שמכירים אותי מעולה (אחיות וחברים טוביים...)

אה... וכמה זה קצת? חודשיים? חצי שנה? חודש?

כי הם יודעים- עוד משכבר- שאתה מעוניין?

ממליצה להתייעץ עם אישיות תורנית המכירה אותך, או אישיות בוגרות שמכירה את פני הדברים ואח"כ בטח שלנסות

אך עם הדרכתם וליוויים של האמורים מעלה.

בהצלחה!

ב. הם לא ידעו מראש שאני מעוניין.

ג. דיברתי עם כמה אנשים נשואים והם אמרו לי שאם מחליטים להתחתן, עד החתונה זה התקופה הכי קשה מבחינת נגיעה וכו' ולכן עדיף לצמצם כמה שיותר את הזמן הזה, אבל כמובן שזאת בסופו של דבר, ההחלטה שלי.

ד. אם אני הולך על הצעה שעלת פה, לבדוק אם היא בכלל מעוניינת לצאת, אתם כאילו אומרים שאם היא אומרת כן, אז פשוט ללכת על זה?

ה. אני מבים למה אנשים הציעו לי אותה, כי ת'כלס יש בנו משהו מאוד מתאים, ולכן גם אני כבר חשבתי עליה מראש, אבל זה היה רק רעיון.....

אשמח לעוד הצעות! 
תזכו למצוות!

אתה עוד צעיר.

לי אישית התחילו להציע כבר בשישית, ותמיד חשבתי שאחרי הבגרויות אני אתחיל. הגיעה הבגרות האחרונה, השירות הלאומי, אח"כ הלימודים... וככל שהתקדמתי הבנתי כמה תמימה הייתי. זה לא כל כך פשוט להתחתן בגיל כ"כ צעיר, וכמה שחשבתי שאני מוכנה - פתאום הסתבר לי שטוב שלא נסחפתי, שקצת חששתי לקפוץ למים (כשהייתי בשירות וכשהתחלתי את הלימודים, ראיתי עד כמה השלבים מורכבים בפני עצמם). עכשיו אני יכולה להגיד שזה היה לטובה. שהתבגרתי בשנים האלו. נכון, להתבגרות אין סוף - אבל יש הבדל בין הבגרות בשנים מסוימות לבין הבגרות לשנים אחרות. אלו נקודות פתיחה שונות לחלוטין שיכולות להשפיע על איך יראה הבית שלך. תאמין לי, זה לא אותו הדבר.

אני חושבת ששני תיכוניסטים שסיימו לפני שניה בגרויות יתקשו מאד לבנות בית, והדבר לא פעם עלול להוביל לבעיות קשות. חיי הנישואין הם לא דבר פשוט (אמנם אני לא נשואה, אבל ניחא... לא צריך להיות גאון עולם או נשוי כדי להבחין שזה לא ממש פשוט) למעשה, אני בטוחה שרוב רובם של הנערים והנערות בגילך לא מספיק בשלים לזה. שים לב טוב טוב, אל תהיה פזיז. כבר כתב הרמב"ם: "דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה". כיום זה לא כל כך אפשרי, יש בגרויות, ש"ל/ צבאי, פסיכומטרי, לימודים ארוכים, כך שלוקח לאדם הרבה זמן עד שהוא רוכש מקצוע. אבל בעיקרון לפני שבונים בית, צריך לדעת לאן הולכים. להיות עם ראש על הכתפיים. אחריות כלכלית זה המינימום הנדרש. ראייה כללית ממה אתה הולך לחיות. ממה אתה הולך לקיים את הבית שלך? הרי לא תצפה שאוויר ואהבה יספיקו.

כבר כתבתי לא פעם שהרבה נוטים לזלזל בזה, אך למעשה הצד החומרי חשוב לא פחות מהצד הרוחני. להתחתן זה לא רק להיות ביחד על איזו גבעה, לדבר ולצפות בנוף המרהיב. מעבר לפסטורליות והרומנטיות, יש גם עולם גשמי, והעולם הגשמי הזה הוא הבסיס לעולם הרוחני. כך הקב"ה יצר את האדם "עפר מן האדמה", ורק אחרי שהיה גוף - "ויפח באפיו נשמת חיים". כך גם עניין ריבוי הממון והרכוש אצל אבות האומה תכליתו "להמציא אומה שתעבוד את ה'... לפרסם יחוד ה' בעולם" (רמב"ם, מורה נבוכים ח"ג, פנ"א) כי כדי להיות עם קדוש, צריך להיות קודם כל עם. כדי להיות אור לגויים צריך להיות גוי. עם. ועם, מה לעשות, צריך כלכלה, צריך צבא וכו'...

מעניין אותי מי הם האנשים שהתייעצת עמם? האם הם מכירים אותך מספיק טוב? האם הם מבינים את ה"ראש" שלך? יודעים מה מתאים לך? (אני אישית התייעצתי פעם עם המחנכת שלי. אממה - היא הייתה חרדית. אין לי בעיה עם חרדים, אבל כמובן בתחום זה לא היה שייך להתייעץ עמה) האם הם אנשים מבוגרים, או סתם חברים שלך? נראה לי שכדאי לך להתייעץ עם הוריך, זאת מכמה סיבות:

א. הם המבוגרים שמכירים אותך הכי טוב.

ב. בסופו של דבר, אם תחליט להתחתן - הרי הם אלו שמימנו ויממנו אותך. לכן מצד הכרת הטוב, אין לעשות זאת "מאחורי גבם".

הייתי שמחה להאריך עוד, אבל אולי בפעם אחרת...

בס"ד

שניכם כאלה צעירים, חכו קצת.

אין להשוות בין נישואים בגיל 18 לאלה של 19 ואלה של 20. כולה שנתיים אבל עושה המון.

ואני מכירה מקרוב מאוד מאוד מאוד את נושא הנישואים הצעירים, וכיום ממרחק מה משם אני רואה דברים שלא ראיתי בכיתה יא' ויב'.

אם גם היא רוצה אז תנסו ותראו ומה שיהיה יהיה ומה שצריך להיות יהיה בעתו ובזמנו, ממה נפשך..  

ואין שמחה כהתרת הספקות

חשוב לי לשמוע עוד דעות...

לא חסר סיבות.

תוציא את זה כעת מהראש לגמרי.

תלמד היטב (לא רק "בגרויות" אלא גם ובעיקר יהדות, תורה, כראוי למי שרוצה להקים בית), זו הכנה טובה.

לקראת חופשת הפסח - תבדוק מחדש את  עצמך ואת הענין.

ואם תראה ששייך - תברר אז.

ויהיה לך מספיק זמן, ולא יותר מידי, עד סוף שנה"ל.

זה לא יפריע לכם בלימודים וימנע ממכם לעשות בגרויות?

אפילו שמירה על קשר כזה בלי נישואים ממש היא מאמץ שדורש ממך וממנה הרמה זמו, כסף וכוחות..

ויכול להיות שהמוסדות שלכם לא יקבלו נישואין ואפילו קשר ותיאלצו לנשור מהתיכון

ואז מה יהיה עם הפרנסה שלך בעתיד? יהיו לך ילדים קטנים וכבר לא תוכל ללמוד כי תצטרך לעבוד

אני ממליצה לך לשקול את ההחלטה הזו טוב טוב.. לנו יש מעט נסיון בעולם שאחרי בית ספר 

ובגלל שזה כל כך מורכב כולם אומרים לך פה להתייעץ במבוגרים שמכירים אותך... בהצלחה!

לא קראתי כ-ל מה שאמרו לך.

בעיקרון, זה מצב די לא רגיל, וקשה, ומיוחד..

אני הייתי מציע להמשיך להתייעץ עם מי שהתייעצת עד עכשיו, עם מי שעזר לך להחליט שאתה מוכן להתחיל לצאת. (בתקווה שזה מישהו מבוגר והכל, כן?)

וגם לי היה מקרה כזה, בערך.

גם אני צעיר, כידוע ו.. אממ... הפורום לא במיוחד עזר לי. לפעמים אפילו בכיוון ההפוך.

אתה יכול לדבר איתי באישי בכ"מ. אני אשמח אם אני אוכל לעזור

בהצלחה!

האם יש לך מודל כלכלי שלפיו תוכל להקים משפחה בגיל הזה? כלומר, היכן תעבוד, איך תתמודדו עם שכר דירה והוצאות נלוות, מה תשעה כשאשתך תיכנס להריון ותלד?

אם כל הסעיפים הנ"ל נהירים לך, אתה יכול לצאת עם הבחורה כבר עכשיו.

שלא תצטרך לקרוא כל אחת בנפרד, גם בגלל שכרגיל, הם עונות על מה שבכלל לא שאלת.

תראה. למרות שהתייעצת, ובטח גם עם אנשים שמכירים אותך, והם חכמים, פה בפורום אנחנו יודעים יותר טוב (ואנחנו לא מקובעים, כמובן כמובן).

ומכיוון שכך, אנחנו ננסה לשכנע אותך בכל דרך, שכל מה שהחלטת, הרבה סיכויים שלא נכון. ככה גם נכניס אותך לבלבול, כשמצד אחד אתה מרגיש צורך להתחתן, ומוכן לכך, אבל מצד שני זה לא הזמן ואתה לא מרגיש צורך ולא מוכן.

ואז תחכה ליום שבו באמת תרגיש מוכן, אבל הוא לא יגיע, כי לפי מה שאתה מתאר, הוא כבר פה.

משעשע ביותר, אבל לא סתם שאלתי פה בפורום (ואני לא אחד שכותב כל דבר בפורומים) מעניין אותי לשמוע מה עוד אנשים אומרים על המקרה שלי, כדי שיהיה לי יותר קל להגיע להחלטה.

וכמו שסבא שלי נוהג לומר- "הדבר הכי טוב לעשות זה לשמוע מה יש לאנשים להגיד, ואז תעשה את מה שאתה חושב לנכון"

אז רק תזכור שכבר החלטת שאתה רוצה לצאת, והשאלה שלך היא האם ואיך לצאת עם מישהי מסוימת.

כי כמו שכבר אמרתי, יש לאנשים פה בעיה עם מי שיוצא בגיל צעיר, ולא התייעץ איתם.

ולא, לא כי אנחנו מתנשאים, לא כי אנחנו לא מפרגנים, לא כי אנחנו קטני אמונה בצעירים. זה אני יכולה להגיד בודאות על (כמעט) כולנו פה. מכאן אעבור להעיד על עצמי:

אני דואגת כשאני שומעת צעירים בגילאי 17-18 שמעוניינים לצאת. דואגת איך יראה הבית שלהם, איך יראו החיים שלהם ושל ילדיהם, איך יראו הם עצמם. זה לא דבר רע להתחתן, אבל יש שלבים שצריך לעבור לפני כן. כל נער ונערה בגיל הזה זקוקים לבנות את עצמם מבחינה רוחנית. לגדול ולהתבגר. הרבה פעמים צעירים בגילאים האלו לא מספיק חושבים עד הסוף ולא מספיק מודעים ל"חיים האמיתיים" ולמה שהם דורשים. אני לא מתיימרת לחשוב שאני כן יודעת, אבל אני לפחות יודעת קצת יותר ממה שידעתי כשהייתי שמיניסטית. דברים שהיו נראים לי פשוטים אז (ביג דיל - אפשר לעבוד וללמוד, אפשר לחיות בצמצום, אפשר ואפשר ואפשר... אז זהו, שזה לא כזה פשוט. וזה עוד לפני שאני מדברת בכלל על ה-עבודה ה-אמתית של עבודת המידות ובכלל כל העבודה הרוחנית) - היום אני מבינה שהם יותר מורכבים.

חלק מבגרותו של אדם היא לדעת שלא תמיד המבוגרים ממנו, גם אם זה רק בשנה-שנתיים-שלוש, אומרים שטויות. הם חוו משהו, התנסו במשהו, ומנסיונם (ובעיקר ליבם!) הם מדברים. לדעת שלא תמיד מה שאני רוצה לשמוע הוא הנכון. אני יודעת שזה קשה לקבל בלב שלם את ההצעות שלנו, במיוחד שהרגש "חוגג". אני בעצמי התקשיתי לשמוע כשאמרו לי דברים כמו "את עוד ילדה", "זה מוקדם מדי בשבילך" וכו'... אבל בזכות שהורדתי קצת מהאגו שלי ונתתי אמון במבוגרים ממני - אני כאן. במקום הכי נכון בשבילי. מרוצה שהקשבתי למי שהקשבתי.

צריך עזרה יקר,

אני מקווה בשבילך שאתה מתייעץ עם האנשים הטובים בשבילך. לא אלו שאומרים לך מה שאתה רוצה לשמוע, אלא אלה שאומרים לך מה שאתה צריך לשמוע. מקווה שתעשה את מה שיטיב לך ולביתך שתבנה בע"ה. אל תזלזל בשנה-שנתיים ישיבה לפני, הן משנות המון ובונות יסודות חשובים לבניית הבית. אל תזלזל גם בחיי החומר, המאפשרים את קיומם של חיי הרוח.

שיהיו החלטות טובות ובחירות נבונות.

את מכירה את מי שגולש פה? את חושבת שהיום את באמת בעלת נסיון מספיק, חכמה וגדולה מספיק?

ואני אעבור לדבר על עצמי.

בתור צעיר, התייעצתי עם בעלי נסיון אמיתי, כאלו שעוסקים בשידוכים, וכאלו שמכירים אותי. האפשרות להתחיל לצאת הייתה רחוקה, פחדתי ממנה. אבל אמרו לי שזה הגיוני ובסדר במקרים מסוימים. אז בעצם, הנה, אני מתחיל לצאת.

וכאן אני גולש לציניות, כי שם אני שולט-

מאז, יש לי על המצח מדבקה כזאת- "יוצא, אבל צעיר". אות קין. כל שאלה שאני שואל, האדמה רועדת מתחתי ושואלת אותי "רגע, אבל אתה צעיר?", ואני צריך לסנן את חוכמת ההמונים ולהוציא מתוך 20 התגובות, את חמשת התגובות שענו לשאלה שלי בתור שווה, ולא שסטו מהנושא כדי להחמיא לי על ההחלטה השונה שקיבלתי.

(טוב, כמובן שאני מגזים.)

לסיכום-

מישהו בא לשאול שאלה. לא "האם לצאת בגיל צעיר". אז למען ה'- תענו לו!!

ונכון שזה חשוב לכם, אז אולי תדברו איתו באישי?

אני שמח שיצאה ממני קצת ביקורת על הפורום, תתייחסו כביקורת בונה, ולא כפגיעה אישית, כן?

בתקווה לשיפור.

ולגבי מה שאמרת, שאם זה חשוב לנו אז נדבר באישי - למה? הבחור פתח פה את השאלה לדיון, אז מה זה משנה אם נענה את זה כאן או באישי? חוץ מזה שדווקא בגלל שזה כ"כ חשוב, כדאי לפרסם הדברים בפומבי, כך שעוד נערים יוכלו לראות (אם גם הם מחפשים תשובות לשאלה הזו, הם כבר יגיעו לכאן בדרך כלשהי...)

קצת מציק ואפילו כואב לי כשבאים לשאול ולבקש עצות, וברגע שלא מקבלים את התשובות שרוצים לשמוע - מעבירים ביקורת, מתיחסים לדברים שנאמרו כהטפות מוסר וכו'. כאילו לא רצינו בטובתכם. כאילו לא רצינו לעזור. שאלתם, ענינו. לא מוצאות חן בעיניכם התשובות שנאמרו? אין בעיה. אלו דעתנו ואתם לא חייבים לקבל אותן. לבד מזאת, אני חושבת שכמעט כולנו פה כתבנו לבחור שיתייעץ עם אנשים מבוגרים שמכירים אותו. זאת כיוון שאיננו מתיימרים (ואני מקווה שזה בסדר שאני מדברת בלשון רבים) לחשוב שאנו מכירים את הבחור, את יכולתיו ואת כשירותו לחיי נישואין. כי כל מה שנאמר פה נכון ברמת הכלל, אולם לכל כלל יוצא מן הכלל. אני מתכוונת, יש "יחידי סגולה" צעירים שמוכנים לחיי נישואין. אבל הם יחידי סגולה. זה מאד מפתה לחשוב ש"אני מאותם יחידי סגולה", ולכן חשוב ונכון להתייעץ. לא לקבל החלטות על דעת עצמי/ דעתם של חברים או אנשים שדעתם זהה ל"דעת עצמי" (וממילא הכי כיף לשמוע אותם), אך הם אינם בוגרים מספיק כדי לייעץ לי.

אני נעצבת לקרוא שהתגובות שנכתבו כאן נקראו כאילו באו ממקום לא מפרגן, לא אמתי, לא מחפש להיטיב ולעזור. כאילו כל מאוויינו "להקטין" אתכם ולגרום לכם תחושות לא נעימות. נכון, זה לא נעים לשמוע "אתה צעיר. תגדל קצת...", הרי הכי כיף לשמוע את הקולות המלטפים, המחניפים, אלו האומרים "כן, תצא! תתחתן! אתה כבר מוכן!" ואיפה הקולות האלו יהיו אח"כ, שתתחתן ולא תבין איך "לאכול" את זה? מאיפה לשאוב את הכוחות ולהתמודד עם האישה שלך? איך לחנך את הילדים? איך לגמור את החודש?

מנבכי ליבי אני מדברת. כי יצא לי לראות לא זוג (שהתחתנו בגיל צעיר) שאולי אינם מתחרטים על עצם הנישואין, אך ודאי אם היו יודעים, היו דוחים קצת את העניין. האישה מתוסכלת כי היא בהריון ובעלה בצבא, אח"כ מתחילה לימודים וצריכה לתמרן בין גידול הילד, ללימודים, לעבודה ולהריון נוסף... זה קשה. קשה לראות את זה, ונראה לי שעוד יותר קשה לחיות את זה. ונכון, זה תמיד יהיה קשה. אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים. אבל למה לעשות את זה עוד יותר קשה מלכתחילה? לגבי היסודות הרוחניים שבביתם ולחינוך הילדים אינני יכולה להעיד. מקווה שלפחות שם העבודה שלהם פחות "מתסכלת".

* אני קוראת את הדברים שכתבתי כאן, ולפני שאשלח את תגובתי ברצוני להבהיר: אחד החסרונות באינטרנט הוא שאין אדם יכול להעביר את ה"טון" בו נאמרו הדברים. מטבעי אינני אדם כעסן או חסר סבלנות, לכן רצוני שתקרא הדברים בטון הנכון בו נכתבו. טון רגוע אך עם זאת תקיף. טון שלא בא להביע שנאה חלילה, אלא דאגה, אכפתיות ורצון טוב.

תראי, את כנראה לא מבינה מה הטענה שלי (ושל "יעל מהדרום" שחיזקה אותה)

אני רואה את השאלה ככה-

הציעו לי מישהי צעירה מאוד, ויכול להיות שהיא לא רוצה לצאת עדיין, אבל אני חושב שהיא מתאימה. מה עושים?

והתשובה-

אתה צעיר! אתה צעיר! אתה צעיר!

נראה שאין קשר, לא?

הבעיה היא שמישהו שואל שאלה, ובמקום לענות, מתמקדים על פרטים שהוא נתן על עצמו. מצטער, הוא לא העלה פה לדיון את השאלה האם הגיע זמנו להתחתן. הוא אמר שהוא התייעץ כבר, ואנחנו נסמוך עליו. במידה ולא, אפשר לפנות אליו באישי ולדבר איתו, לשאול אם הוא מעוניין לשמוע עוד דעות, או שכבר יצא לא מהחורים שאף אחד לא סומך על זה שהוא התייעץ, ורוצה להגיד לו שוב את אותם דברים (שיכול להיות שיהיה בהם חידוש, אבל רוב הסיכויים שהוא כבר שמע אותם).

אני מבין שאתם דואגים לנו, ואני מבין את הסיכונים הגדולים בלהתחתן צעיר. אני גם מודע לגמרי לבעיה שאנשים משכנעים את עצמם שהם בוגרים ו"בשלים".

אבל זה פשוט לא נחמד לשמוע את זה כל רגע.

הכינוי שלי בעצם נוצר מהמקרה הזה. כאילו כל הוויתי בפורום היא להיות "צעיר". זה מי שאני, זה מה שאני, וזה התפקיד שלי בפורום. זאת ההרגשה שקיבלתי.

אז רק שימי לב בבקשה למה שאמרתי (ואחרים אמרו) יותר מפעם אחת- זה לא מה שהוא שאל, אז לא לסטות מהנושא.

את רוצה? אני מוכן לשאול עכשיו בפורום אם לדעתכם אני רשאי להתחתן, ותחפרו על זה עד שיצא לכם עשן מהאוזניים. כי אני בא מוכן, ואם אני שואל, אני צריך להיות מוכן לכל תשובה שהיא. אבל אל תפריעו לי בהתלבטות שלא הכנסתי אתכם אליה.

ועוד משפט קטן-

"אני חושבת שכמעט כולנו פה כתבנו לבחור שיתייעץ עם אנשים מבוגרים שמכירים אותו"-

יכול להיות, לא בדקתי. וזאת הבעיה. העניין הוא לא לרשום את זה בשביל הפרוטוקול. זה כאילו יוצר מצב כזה בערך-

"לא! אל תעשה את זה! לא כדאי לך! וכד'! וכו'! אוי ואבוי!

אבל כדאי שתייעץ עם מישהו מבוגר.

זה לא חכמה. צריך שכל התגובה, מהתחלה ועד סוף תתמוך בלדבר עם מישהו מבוגר, אחרת זה לא נותן את ההרגשה, וכל מה שמבינים מההודעה זה את החלק העיקרי בה.

(וזה תקף לכל דבר בחיים, זאת לא תלונה דווקא על הנושא הזה )

כבר זמן ארוך אני חושב על חתונה, ואחרי התיעצות עם אנשים, הגעתי למסקנה שהתאריך הכי מוקדם לחתונה זה סוף שמינית (אחרי הבגרויות) 

עכשיו, יש מישהי שכבר חשבתי שאולי כדאי לצאת איתה אבל חשבתי שמלכתחילה עדיף להתחיל קצת יותר מאוחר, למקרה שהיא האחת, נוכל להתחתן בסוף השמינית. בשבועיים האחרונים הציעו לי אותה 4 חברים שלי, וזה ממש מציק לי, האם כדאי להתחיל לצאת עכשיו? האם לצאת כ"כ הרבה זמן עד החתונה זה בעיתי? אולי כדאי לחכות כמה חודשים? ואם כן, כמה נראה לכם הגיוני? ובגלל שאני מכיר אותה, גם אני אחליט לחכות, זה ימשיך להציק לי ויכול להיות שאני סתם אפתח ציפיות שוא?

* נו טוב, אני מודה שלקחנו את השאלה הזו לכיוון טיפה שונה...

הבנתי שהוא שואל אם להתחיל לצאת עכשיו במשך כמה חודשים, או לקראת סוף השמינית.

ושוב- דוגמא לשאלה ותשובה:

מתי להתחיל לצאת?

א. סוף שמינית.

ב. תחילת שמינית.

ג. בשישית.

תשובה:

בגיל 20.

למצוא בן/בת זוג בעיני זה נס (גם הבאת ילדים לעולם....) נסים לא תמיד מתרחשים לפי ההזמנה שלנו.

אני מציעה להאמין, שאם ה' זימן לך את האפשרות הזאת, יש לו סיבה טובה,תשתדל להיות הכי אחראי שאתה יכול, ותבדוק, תשאר בקשר קבוע עם אנשים חכמים שיכולים לכוון אותך, ותתפלל כל הזמן, לזכות לעשות את רצונו של מחולל הניסים.

המון בהצלחה

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.