לק"י

סוף שמינית זה מאוד צעיר לרוב האנשים..

אז קודם כל תחשוב על זה טוב ותתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב- האם אתה כבר מוכן לזה..

אגב, כל מי שהציע לך אותה- יודע האם היא בכלל מעוניינת לצאת עכשיו (כי מאוד הגיוני שלא.. אז באמת אל תפתח יותר מידי ציפיות).

והגעתי למסקנה שאני מוכן.

הבעיה זה שאם שואלים אותה אם היא מוכנה לצאת, אם היא אומר שעדין לא, מה טוב (מבחינת זה שזה יורד מהפרק) אבל אם היא אומר כן? מה אז?

לק"י

לי פשוט אין יותר מידי ניסיון בעניין.. בגיל שלך ממש לא רציתי להתחתן.

אתה טוען שבשבועיים האחרונים הציעו לך אותה 4 (!!!!) חברים? זה לא מדליק אצלך נורות אזהרה?!

אם להיות טיפה ריאליים כנראה שיש מישהו שעומד מאחורי ההצעה הזאת, אולי אפילו היא בעצמה.

אפשר גם להפגש איתה ולאמר שלמען שניכם תשמרו על קשר באש קטנה עד סוף הבגרויות, פעם בשבוע תתכתבו בסמסים.

בהצלחה

בס"ד

או שזו מתיחה שלהם...

בכל זאת שמיניסטים...

אני יודע את זה בודאות.

אתה אומר שאולי היא עומדת מאחורי זה? יכול להיות, אבל לא סביר... כמו שאמרתי, אני קצת מכיר אתה, ואם זה היה מגיע ממנה אז היו לה דרכים הרבה יותר נוחות לעשות את זה. 

והסיבה שהציעו לי אותה מלא בזמן האחרון זה כי יצא לי לפגוש הרבה חברים שלא פגשתי פוול זמן (נראה לי בכן אופן..)

בכל אופן זה נקודה למחשבה....

בס"ד

לדעתי חבל לשרוף רגשות על ריק.

מקסימום תנסה ולא תצליח.

וזה ייתן לך סיכויים מסויימים איתה לתקופה מאוחרת (אחרי צבא, ישיבה,בשלב מתקדם יותר...)

וכבר קרו מקרים כהאי גוונא במחוזותינו...    

מה שבאמת לא סביר כאן זה לקבל את אותה ההצעה 4 פעמים בשבועיים, זאת בנוסף לעובדה שהם יודעים שאתה יחסית צעיר ואולי מראש תגיד להם לא בגלל זה.

מישהו פה מושך בחוטים וזה כמעט בוודאות, אם זו היא או לא אני לא יודע להגיד ולבקש דרך צד שלישי זאת אחת הדרכים המקובלות יותר והנוחות יותר לעשות את זה (הרבה יותר מאשר לשלוח סמס "הי, בא לך לצאת איתי מחר בערב? ".

כולם תמימי דעים שזה יצליח? גם אם אין מישהו שמושך בחוטים כנראהשיש התאמה יוצאת דופן שחבל לפספס אותה.

אחר כך?

לדעתי תחכה קצת.. מה בוער לך? היא לא תספיק להתחתן עד סוף שמינית..

וחוץ מזה- עם מי התייעצת לגלות שאתה מוכן ובשל לנישואין? עם חברים שלך?

תתייעץ עם מישהו קצת יותר גדול ומבין ונשוי.

מה חברים שלך מבינים בזה?

שמכירים אותי מעולה (אחיות וחברים טוביים...)

אה... וכמה זה קצת? חודשיים? חצי שנה? חודש?

כי הם יודעים- עוד משכבר- שאתה מעוניין?

ממליצה להתייעץ עם אישיות תורנית המכירה אותך, או אישיות בוגרות שמכירה את פני הדברים ואח"כ בטח שלנסות

אך עם הדרכתם וליוויים של האמורים מעלה.

בהצלחה!

ב. הם לא ידעו מראש שאני מעוניין.

ג. דיברתי עם כמה אנשים נשואים והם אמרו לי שאם מחליטים להתחתן, עד החתונה זה התקופה הכי קשה מבחינת נגיעה וכו' ולכן עדיף לצמצם כמה שיותר את הזמן הזה, אבל כמובן שזאת בסופו של דבר, ההחלטה שלי.

ד. אם אני הולך על הצעה שעלת פה, לבדוק אם היא בכלל מעוניינת לצאת, אתם כאילו אומרים שאם היא אומרת כן, אז פשוט ללכת על זה?

ה. אני מבים למה אנשים הציעו לי אותה, כי ת'כלס יש בנו משהו מאוד מתאים, ולכן גם אני כבר חשבתי עליה מראש, אבל זה היה רק רעיון.....

אשמח לעוד הצעות! 
תזכו למצוות!

אתה עוד צעיר.

לי אישית התחילו להציע כבר בשישית, ותמיד חשבתי שאחרי הבגרויות אני אתחיל. הגיעה הבגרות האחרונה, השירות הלאומי, אח"כ הלימודים... וככל שהתקדמתי הבנתי כמה תמימה הייתי. זה לא כל כך פשוט להתחתן בגיל כ"כ צעיר, וכמה שחשבתי שאני מוכנה - פתאום הסתבר לי שטוב שלא נסחפתי, שקצת חששתי לקפוץ למים (כשהייתי בשירות וכשהתחלתי את הלימודים, ראיתי עד כמה השלבים מורכבים בפני עצמם). עכשיו אני יכולה להגיד שזה היה לטובה. שהתבגרתי בשנים האלו. נכון, להתבגרות אין סוף - אבל יש הבדל בין הבגרות בשנים מסוימות לבין הבגרות לשנים אחרות. אלו נקודות פתיחה שונות לחלוטין שיכולות להשפיע על איך יראה הבית שלך. תאמין לי, זה לא אותו הדבר.

אני חושבת ששני תיכוניסטים שסיימו לפני שניה בגרויות יתקשו מאד לבנות בית, והדבר לא פעם עלול להוביל לבעיות קשות. חיי הנישואין הם לא דבר פשוט (אמנם אני לא נשואה, אבל ניחא... לא צריך להיות גאון עולם או נשוי כדי להבחין שזה לא ממש פשוט) למעשה, אני בטוחה שרוב רובם של הנערים והנערות בגילך לא מספיק בשלים לזה. שים לב טוב טוב, אל תהיה פזיז. כבר כתב הרמב"ם: "דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה". כיום זה לא כל כך אפשרי, יש בגרויות, ש"ל/ צבאי, פסיכומטרי, לימודים ארוכים, כך שלוקח לאדם הרבה זמן עד שהוא רוכש מקצוע. אבל בעיקרון לפני שבונים בית, צריך לדעת לאן הולכים. להיות עם ראש על הכתפיים. אחריות כלכלית זה המינימום הנדרש. ראייה כללית ממה אתה הולך לחיות. ממה אתה הולך לקיים את הבית שלך? הרי לא תצפה שאוויר ואהבה יספיקו.

כבר כתבתי לא פעם שהרבה נוטים לזלזל בזה, אך למעשה הצד החומרי חשוב לא פחות מהצד הרוחני. להתחתן זה לא רק להיות ביחד על איזו גבעה, לדבר ולצפות בנוף המרהיב. מעבר לפסטורליות והרומנטיות, יש גם עולם גשמי, והעולם הגשמי הזה הוא הבסיס לעולם הרוחני. כך הקב"ה יצר את האדם "עפר מן האדמה", ורק אחרי שהיה גוף - "ויפח באפיו נשמת חיים". כך גם עניין ריבוי הממון והרכוש אצל אבות האומה תכליתו "להמציא אומה שתעבוד את ה'... לפרסם יחוד ה' בעולם" (רמב"ם, מורה נבוכים ח"ג, פנ"א) כי כדי להיות עם קדוש, צריך להיות קודם כל עם. כדי להיות אור לגויים צריך להיות גוי. עם. ועם, מה לעשות, צריך כלכלה, צריך צבא וכו'...

מעניין אותי מי הם האנשים שהתייעצת עמם? האם הם מכירים אותך מספיק טוב? האם הם מבינים את ה"ראש" שלך? יודעים מה מתאים לך? (אני אישית התייעצתי פעם עם המחנכת שלי. אממה - היא הייתה חרדית. אין לי בעיה עם חרדים, אבל כמובן בתחום זה לא היה שייך להתייעץ עמה) האם הם אנשים מבוגרים, או סתם חברים שלך? נראה לי שכדאי לך להתייעץ עם הוריך, זאת מכמה סיבות:

א. הם המבוגרים שמכירים אותך הכי טוב.

ב. בסופו של דבר, אם תחליט להתחתן - הרי הם אלו שמימנו ויממנו אותך. לכן מצד הכרת הטוב, אין לעשות זאת "מאחורי גבם".

הייתי שמחה להאריך עוד, אבל אולי בפעם אחרת...

בס"ד

שניכם כאלה צעירים, חכו קצת.

אין להשוות בין נישואים בגיל 18 לאלה של 19 ואלה של 20. כולה שנתיים אבל עושה המון.

ואני מכירה מקרוב מאוד מאוד מאוד את נושא הנישואים הצעירים, וכיום ממרחק מה משם אני רואה דברים שלא ראיתי בכיתה יא' ויב'.

אם גם היא רוצה אז תנסו ותראו ומה שיהיה יהיה ומה שצריך להיות יהיה בעתו ובזמנו, ממה נפשך..  

ואין שמחה כהתרת הספקות

חשוב לי לשמוע עוד דעות...

לא חסר סיבות.

תוציא את זה כעת מהראש לגמרי.

תלמד היטב (לא רק "בגרויות" אלא גם ובעיקר יהדות, תורה, כראוי למי שרוצה להקים בית), זו הכנה טובה.

לקראת חופשת הפסח - תבדוק מחדש את  עצמך ואת הענין.

ואם תראה ששייך - תברר אז.

ויהיה לך מספיק זמן, ולא יותר מידי, עד סוף שנה"ל.

זה לא יפריע לכם בלימודים וימנע ממכם לעשות בגרויות?

אפילו שמירה על קשר כזה בלי נישואים ממש היא מאמץ שדורש ממך וממנה הרמה זמו, כסף וכוחות..

ויכול להיות שהמוסדות שלכם לא יקבלו נישואין ואפילו קשר ותיאלצו לנשור מהתיכון

ואז מה יהיה עם הפרנסה שלך בעתיד? יהיו לך ילדים קטנים וכבר לא תוכל ללמוד כי תצטרך לעבוד

אני ממליצה לך לשקול את ההחלטה הזו טוב טוב.. לנו יש מעט נסיון בעולם שאחרי בית ספר 

ובגלל שזה כל כך מורכב כולם אומרים לך פה להתייעץ במבוגרים שמכירים אותך... בהצלחה!

לא קראתי כ-ל מה שאמרו לך.

בעיקרון, זה מצב די לא רגיל, וקשה, ומיוחד..

אני הייתי מציע להמשיך להתייעץ עם מי שהתייעצת עד עכשיו, עם מי שעזר לך להחליט שאתה מוכן להתחיל לצאת. (בתקווה שזה מישהו מבוגר והכל, כן?)

וגם לי היה מקרה כזה, בערך.

גם אני צעיר, כידוע ו.. אממ... הפורום לא במיוחד עזר לי. לפעמים אפילו בכיוון ההפוך.

אתה יכול לדבר איתי באישי בכ"מ. אני אשמח אם אני אוכל לעזור

בהצלחה!

האם יש לך מודל כלכלי שלפיו תוכל להקים משפחה בגיל הזה? כלומר, היכן תעבוד, איך תתמודדו עם שכר דירה והוצאות נלוות, מה תשעה כשאשתך תיכנס להריון ותלד?

אם כל הסעיפים הנ"ל נהירים לך, אתה יכול לצאת עם הבחורה כבר עכשיו.

שלא תצטרך לקרוא כל אחת בנפרד, גם בגלל שכרגיל, הם עונות על מה שבכלל לא שאלת.

תראה. למרות שהתייעצת, ובטח גם עם אנשים שמכירים אותך, והם חכמים, פה בפורום אנחנו יודעים יותר טוב (ואנחנו לא מקובעים, כמובן כמובן).

ומכיוון שכך, אנחנו ננסה לשכנע אותך בכל דרך, שכל מה שהחלטת, הרבה סיכויים שלא נכון. ככה גם נכניס אותך לבלבול, כשמצד אחד אתה מרגיש צורך להתחתן, ומוכן לכך, אבל מצד שני זה לא הזמן ואתה לא מרגיש צורך ולא מוכן.

ואז תחכה ליום שבו באמת תרגיש מוכן, אבל הוא לא יגיע, כי לפי מה שאתה מתאר, הוא כבר פה.

משעשע ביותר, אבל לא סתם שאלתי פה בפורום (ואני לא אחד שכותב כל דבר בפורומים) מעניין אותי לשמוע מה עוד אנשים אומרים על המקרה שלי, כדי שיהיה לי יותר קל להגיע להחלטה.

וכמו שסבא שלי נוהג לומר- "הדבר הכי טוב לעשות זה לשמוע מה יש לאנשים להגיד, ואז תעשה את מה שאתה חושב לנכון"

אז רק תזכור שכבר החלטת שאתה רוצה לצאת, והשאלה שלך היא האם ואיך לצאת עם מישהי מסוימת.

כי כמו שכבר אמרתי, יש לאנשים פה בעיה עם מי שיוצא בגיל צעיר, ולא התייעץ איתם.

ולא, לא כי אנחנו מתנשאים, לא כי אנחנו לא מפרגנים, לא כי אנחנו קטני אמונה בצעירים. זה אני יכולה להגיד בודאות על (כמעט) כולנו פה. מכאן אעבור להעיד על עצמי:

אני דואגת כשאני שומעת צעירים בגילאי 17-18 שמעוניינים לצאת. דואגת איך יראה הבית שלהם, איך יראו החיים שלהם ושל ילדיהם, איך יראו הם עצמם. זה לא דבר רע להתחתן, אבל יש שלבים שצריך לעבור לפני כן. כל נער ונערה בגיל הזה זקוקים לבנות את עצמם מבחינה רוחנית. לגדול ולהתבגר. הרבה פעמים צעירים בגילאים האלו לא מספיק חושבים עד הסוף ולא מספיק מודעים ל"חיים האמיתיים" ולמה שהם דורשים. אני לא מתיימרת לחשוב שאני כן יודעת, אבל אני לפחות יודעת קצת יותר ממה שידעתי כשהייתי שמיניסטית. דברים שהיו נראים לי פשוטים אז (ביג דיל - אפשר לעבוד וללמוד, אפשר לחיות בצמצום, אפשר ואפשר ואפשר... אז זהו, שזה לא כזה פשוט. וזה עוד לפני שאני מדברת בכלל על ה-עבודה ה-אמתית של עבודת המידות ובכלל כל העבודה הרוחנית) - היום אני מבינה שהם יותר מורכבים.

חלק מבגרותו של אדם היא לדעת שלא תמיד המבוגרים ממנו, גם אם זה רק בשנה-שנתיים-שלוש, אומרים שטויות. הם חוו משהו, התנסו במשהו, ומנסיונם (ובעיקר ליבם!) הם מדברים. לדעת שלא תמיד מה שאני רוצה לשמוע הוא הנכון. אני יודעת שזה קשה לקבל בלב שלם את ההצעות שלנו, במיוחד שהרגש "חוגג". אני בעצמי התקשיתי לשמוע כשאמרו לי דברים כמו "את עוד ילדה", "זה מוקדם מדי בשבילך" וכו'... אבל בזכות שהורדתי קצת מהאגו שלי ונתתי אמון במבוגרים ממני - אני כאן. במקום הכי נכון בשבילי. מרוצה שהקשבתי למי שהקשבתי.

צריך עזרה יקר,

אני מקווה בשבילך שאתה מתייעץ עם האנשים הטובים בשבילך. לא אלו שאומרים לך מה שאתה רוצה לשמוע, אלא אלה שאומרים לך מה שאתה צריך לשמוע. מקווה שתעשה את מה שיטיב לך ולביתך שתבנה בע"ה. אל תזלזל בשנה-שנתיים ישיבה לפני, הן משנות המון ובונות יסודות חשובים לבניית הבית. אל תזלזל גם בחיי החומר, המאפשרים את קיומם של חיי הרוח.

שיהיו החלטות טובות ובחירות נבונות.

את מכירה את מי שגולש פה? את חושבת שהיום את באמת בעלת נסיון מספיק, חכמה וגדולה מספיק?

ואני אעבור לדבר על עצמי.

בתור צעיר, התייעצתי עם בעלי נסיון אמיתי, כאלו שעוסקים בשידוכים, וכאלו שמכירים אותי. האפשרות להתחיל לצאת הייתה רחוקה, פחדתי ממנה. אבל אמרו לי שזה הגיוני ובסדר במקרים מסוימים. אז בעצם, הנה, אני מתחיל לצאת.

וכאן אני גולש לציניות, כי שם אני שולט-

מאז, יש לי על המצח מדבקה כזאת- "יוצא, אבל צעיר". אות קין. כל שאלה שאני שואל, האדמה רועדת מתחתי ושואלת אותי "רגע, אבל אתה צעיר?", ואני צריך לסנן את חוכמת ההמונים ולהוציא מתוך 20 התגובות, את חמשת התגובות שענו לשאלה שלי בתור שווה, ולא שסטו מהנושא כדי להחמיא לי על ההחלטה השונה שקיבלתי.

(טוב, כמובן שאני מגזים.)

לסיכום-

מישהו בא לשאול שאלה. לא "האם לצאת בגיל צעיר". אז למען ה'- תענו לו!!

ונכון שזה חשוב לכם, אז אולי תדברו איתו באישי?

אני שמח שיצאה ממני קצת ביקורת על הפורום, תתייחסו כביקורת בונה, ולא כפגיעה אישית, כן?

בתקווה לשיפור.

לק"י

האנשים זה באמת לא כ"כ מתאים.

בתור אחת שלמדה במכללה של דוסיות שרק רוצות להתחתן- זה מפתח קצת אנטי

אבל אתה צודק, זה באמת מעצבן שמטיפים לך מוסר במקום לענות לעניין!

ולגבי מה שאמרת, שאם זה חשוב לנו אז נדבר באישי - למה? הבחור פתח פה את השאלה לדיון, אז מה זה משנה אם נענה את זה כאן או באישי? חוץ מזה שדווקא בגלל שזה כ"כ חשוב, כדאי לפרסם הדברים בפומבי, כך שעוד נערים יוכלו לראות (אם גם הם מחפשים תשובות לשאלה הזו, הם כבר יגיעו לכאן בדרך כלשהי...)

קצת מציק ואפילו כואב לי כשבאים לשאול ולבקש עצות, וברגע שלא מקבלים את התשובות שרוצים לשמוע - מעבירים ביקורת, מתיחסים לדברים שנאמרו כהטפות מוסר וכו'. כאילו לא רצינו בטובתכם. כאילו לא רצינו לעזור. שאלתם, ענינו. לא מוצאות חן בעיניכם התשובות שנאמרו? אין בעיה. אלו דעתנו ואתם לא חייבים לקבל אותן. לבד מזאת, אני חושבת שכמעט כולנו פה כתבנו לבחור שיתייעץ עם אנשים מבוגרים שמכירים אותו. זאת כיוון שאיננו מתיימרים (ואני מקווה שזה בסדר שאני מדברת בלשון רבים) לחשוב שאנו מכירים את הבחור, את יכולתיו ואת כשירותו לחיי נישואין. כי כל מה שנאמר פה נכון ברמת הכלל, אולם לכל כלל יוצא מן הכלל. אני מתכוונת, יש "יחידי סגולה" צעירים שמוכנים לחיי נישואין. אבל הם יחידי סגולה. זה מאד מפתה לחשוב ש"אני מאותם יחידי סגולה", ולכן חשוב ונכון להתייעץ. לא לקבל החלטות על דעת עצמי/ דעתם של חברים או אנשים שדעתם זהה ל"דעת עצמי" (וממילא הכי כיף לשמוע אותם), אך הם אינם בוגרים מספיק כדי לייעץ לי.

אני נעצבת לקרוא שהתגובות שנכתבו כאן נקראו כאילו באו ממקום לא מפרגן, לא אמתי, לא מחפש להיטיב ולעזור. כאילו כל מאוויינו "להקטין" אתכם ולגרום לכם תחושות לא נעימות. נכון, זה לא נעים לשמוע "אתה צעיר. תגדל קצת...", הרי הכי כיף לשמוע את הקולות המלטפים, המחניפים, אלו האומרים "כן, תצא! תתחתן! אתה כבר מוכן!" ואיפה הקולות האלו יהיו אח"כ, שתתחתן ולא תבין איך "לאכול" את זה? מאיפה לשאוב את הכוחות ולהתמודד עם האישה שלך? איך לחנך את הילדים? איך לגמור את החודש?

מנבכי ליבי אני מדברת. כי יצא לי לראות לא זוג (שהתחתנו בגיל צעיר) שאולי אינם מתחרטים על עצם הנישואין, אך ודאי אם היו יודעים, היו דוחים קצת את העניין. האישה מתוסכלת כי היא בהריון ובעלה בצבא, אח"כ מתחילה לימודים וצריכה לתמרן בין גידול הילד, ללימודים, לעבודה ולהריון נוסף... זה קשה. קשה לראות את זה, ונראה לי שעוד יותר קשה לחיות את זה. ונכון, זה תמיד יהיה קשה. אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים. אבל למה לעשות את זה עוד יותר קשה מלכתחילה? לגבי היסודות הרוחניים שבביתם ולחינוך הילדים אינני יכולה להעיד. מקווה שלפחות שם העבודה שלהם פחות "מתסכלת".

* אני קוראת את הדברים שכתבתי כאן, ולפני שאשלח את תגובתי ברצוני להבהיר: אחד החסרונות באינטרנט הוא שאין אדם יכול להעביר את ה"טון" בו נאמרו הדברים. מטבעי אינני אדם כעסן או חסר סבלנות, לכן רצוני שתקרא הדברים בטון הנכון בו נכתבו. טון רגוע אך עם זאת תקיף. טון שלא בא להביע שנאה חלילה, אלא דאגה, אכפתיות ורצון טוב.

תראי, את כנראה לא מבינה מה הטענה שלי (ושל "יעל מהדרום" שחיזקה אותה)

אני רואה את השאלה ככה-

הציעו לי מישהי צעירה מאוד, ויכול להיות שהיא לא רוצה לצאת עדיין, אבל אני חושב שהיא מתאימה. מה עושים?

והתשובה-

אתה צעיר! אתה צעיר! אתה צעיר!

נראה שאין קשר, לא?

הבעיה היא שמישהו שואל שאלה, ובמקום לענות, מתמקדים על פרטים שהוא נתן על עצמו. מצטער, הוא לא העלה פה לדיון את השאלה האם הגיע זמנו להתחתן. הוא אמר שהוא התייעץ כבר, ואנחנו נסמוך עליו. במידה ולא, אפשר לפנות אליו באישי ולדבר איתו, לשאול אם הוא מעוניין לשמוע עוד דעות, או שכבר יצא לא מהחורים שאף אחד לא סומך על זה שהוא התייעץ, ורוצה להגיד לו שוב את אותם דברים (שיכול להיות שיהיה בהם חידוש, אבל רוב הסיכויים שהוא כבר שמע אותם).

אני מבין שאתם דואגים לנו, ואני מבין את הסיכונים הגדולים בלהתחתן צעיר. אני גם מודע לגמרי לבעיה שאנשים משכנעים את עצמם שהם בוגרים ו"בשלים".

אבל זה פשוט לא נחמד לשמוע את זה כל רגע.

הכינוי שלי בעצם נוצר מהמקרה הזה. כאילו כל הוויתי בפורום היא להיות "צעיר". זה מי שאני, זה מה שאני, וזה התפקיד שלי בפורום. זאת ההרגשה שקיבלתי.

אז רק שימי לב בבקשה למה שאמרתי (ואחרים אמרו) יותר מפעם אחת- זה לא מה שהוא שאל, אז לא לסטות מהנושא.

את רוצה? אני מוכן לשאול עכשיו בפורום אם לדעתכם אני רשאי להתחתן, ותחפרו על זה עד שיצא לכם עשן מהאוזניים. כי אני בא מוכן, ואם אני שואל, אני צריך להיות מוכן לכל תשובה שהיא. אבל אל תפריעו לי בהתלבטות שלא הכנסתי אתכם אליה.

ועוד משפט קטן-

"אני חושבת שכמעט כולנו פה כתבנו לבחור שיתייעץ עם אנשים מבוגרים שמכירים אותו"-

יכול להיות, לא בדקתי. וזאת הבעיה. העניין הוא לא לרשום את זה בשביל הפרוטוקול. זה כאילו יוצר מצב כזה בערך-

"לא! אל תעשה את זה! לא כדאי לך! וכד'! וכו'! אוי ואבוי!

אבל כדאי שתייעץ עם מישהו מבוגר.

זה לא חכמה. צריך שכל התגובה, מהתחלה ועד סוף תתמוך בלדבר עם מישהו מבוגר, אחרת זה לא נותן את ההרגשה, וכל מה שמבינים מההודעה זה את החלק העיקרי בה.

(וזה תקף לכל דבר בחיים, זאת לא תלונה דווקא על הנושא הזה )

כבר זמן ארוך אני חושב על חתונה, ואחרי התיעצות עם אנשים, הגעתי למסקנה שהתאריך הכי מוקדם לחתונה זה סוף שמינית (אחרי הבגרויות) 

עכשיו, יש מישהי שכבר חשבתי שאולי כדאי לצאת איתה אבל חשבתי שמלכתחילה עדיף להתחיל קצת יותר מאוחר, למקרה שהיא האחת, נוכל להתחתן בסוף השמינית. בשבועיים האחרונים הציעו לי אותה 4 חברים שלי, וזה ממש מציק לי, האם כדאי להתחיל לצאת עכשיו? האם לצאת כ"כ הרבה זמן עד החתונה זה בעיתי? אולי כדאי לחכות כמה חודשים? ואם כן, כמה נראה לכם הגיוני? ובגלל שאני מכיר אותה, גם אני אחליט לחכות, זה ימשיך להציק לי ויכול להיות שאני סתם אפתח ציפיות שוא?

* נו טוב, אני מודה שלקחנו את השאלה הזו לכיוון טיפה שונה...

הבנתי שהוא שואל אם להתחיל לצאת עכשיו במשך כמה חודשים, או לקראת סוף השמינית.

ושוב- דוגמא לשאלה ותשובה:

מתי להתחיל לצאת?

א. סוף שמינית.

ב. תחילת שמינית.

ג. בשישית.

תשובה:

בגיל 20.

למצוא בן/בת זוג בעיני זה נס (גם הבאת ילדים לעולם....) נסים לא תמיד מתרחשים לפי ההזמנה שלנו.

אני מציעה להאמין, שאם ה' זימן לך את האפשרות הזאת, יש לו סיבה טובה,תשתדל להיות הכי אחראי שאתה יכול, ותבדוק, תשאר בקשר קבוע עם אנשים חכמים שיכולים לכוון אותך, ותתפלל כל הזמן, לזכות לעשות את רצונו של מחולל הניסים.

המון בהצלחה

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.