בס"ד
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כל כך קר פה,וחשוך,ומפחיד!!איפה אני???איך אני יוצאת מפה??איפה ההורים שלי?איפה אחותי?איפה החברות?? איפה כולם?מה אני עושה פה??מי הביא אותי לפה??מה קרה?????איך??למה?
כל כך הרבה שאלות,ואני אפילו לא מצליחה להיזכר,מתאמצת בכל כוחי,איך הגעתי לבור הזה,הקר,האפלולי,השפל,והמפחיד,הפחד שמכרסם אותי ,מסיח את דעתי מידי פעם כשאני מנסה להזכר-ואז פתאום,כאור במנהרה,הכל ברור פתאום-אותו אחד,נבזה,שפל-שהרס את כל הצלחותיי,את כל הישגיי..את כל מי שאני,בטעות אחת קטנה-ואיפה הוא??הולך לו,מאושר,כאילו לא קרה דבר..מובן לי וברור,שדבר זה אינו עולה אפילו בדעתו של אדם זה,כי מעל פני השטח,אני חזקה,איתנה..אך זה?זה כבר ממש השפלה!להכניס אותי לבור הזה??זה להרוס את מי שאני,....תוך כדי מחשבותי על אותו הנבזה-שוכבת אני בבור מכוסה בדמעותיי,ומפחדת,כל כך מפחדת-מי יציל אותי??איפה כולם??הם לא שמו לב להעדרי בזמן האחרון?...מחשבה נכנסה למוחי-רק בכוחות עצמי אצא מן הבור הזה,כי אף אחד לא בא לעזור-כולם ממשיכים בחיים שלהם בעוד אני כלואה בבור הזה,הרמתי את עצמי,קמתי על הרגליים והתחלתי לטפס בכל הכוח,מנסה-ונופלת,שוב מנסה,ושוב-ללא הצלחה,ושוב ושוב ושוב,-שריטה פה,מכה שם..ואני כבר על סף התייאשות-אני לא מצליחה!!!אבא!תן בי את הכוחות לצאת מהבור!!כי כבר כל כוחותי אזלו מנסיונותיי הכושלים!לפתע פקחתי עיניי-כמי שהייתה בתרדמת-ומוצאת אני את עצמי,מחוץ לבור,בעולם חופשי וטוב,שוב בפסגה,שוב למעלה עם כולם ,קמה על רגליי ,מנערת את בגדיי-והולכת,מי חשב שבקלילות כזאת אחרי מאמצים רבים אצא מהבור המייאש הזה?רק הייתי צריכה לפנות לאבא שלי,מי שבאמת יעזור לי,במבחן האמיתי,שאני סומכת על בשר ודם ונותנת מעצמי להם כל כך-רק אבא שלי,בסוף עוזר לי,כמה תודה אני צריכה להוקיר לו!!אחח..אבא-אני כ"כ אוהבת אותך!! 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~סוף פריקה [מקווה שהבנתם..]~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
-אני אערוך את זה..