שאיזה כיף, עוד מעט יהיה לנו אח..

תסתכלי כך - וגם היא תקבל כך.

בינתיים, אפשר לראות כאלו שיש להם תינוק קטן - לעורר "תיאבון"..

אח"כ - לקבל אותו ביחד, "שותפה" איתכם.

וגם לדאוג שיהיה לה זמן בפני עצמה איתכם.

שיהיה במז"ט.

לילדים קשה לחכות ולצפות כל כך הרבה זמן.

לכן הכיני אותה חודש- שבועיים לפני הלידה.

וכמובן כפי שהזכיר ד. רק בצורה חיובית ובשותפות עד כמה שאפשר.

בהמשך בעז"ה אל תיבהלי מגילויי קנאות זה לגיטמי ונורמלי לחלוטין.

השתדלי לשמור על הסבלנות.

כשילדתי את בתי השניה נבהלתי עד מאוד כשבתי הבכורה החטיפה לה כהוגן..

שיהיה בשעה טובה ובקלות רבה!

"איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שידברו"

סדנת הורים מתוקשבת על הרשת

לפרטים פנו אלי באישי

ופרסמתי בהתאם להנחיות שלו.

תודה

מסכימה מנסיון שכדאי לדבר על הלידה רק ממש בשבועות הסמוכים. גם לילדים גדולים בהרבה אין סבלנות לחכות.

ילדה בגיל כזה לא מודעת לרגשות מורכבים כמו קנאה והעיסוק חסר טעם.

הדבר המרכזי זה להשתדל ככל האפשר לתת לה תשומת לב ואהבה, וגם כשהיא מתנהגת באלימות לתינוק לא להבליט מדי את הכעס על חשבון האהבה שהיא זקוקה לה כל כך. חשוב שגם אבא יהיה בתמונה, ולא להיבהל- ההסתגלות וההשלמה עם ה"אורח" לוקחת זמן, יום אחד של תשומת לב אישית לא פותרת את הבעיה... רק סבלנות ואהבה.

כלומר הוא יידע לקנא כאשר נלמד אותו לקנא.

לכן כל מחשבה בכיוון של - הוא הולך לקנא באחיו, איך יסתדרו, היא מחשבה שלילית, לא נכונה, ומחשבה שמגשימה את עצמה והנה - באמת הילד בסוף מקנא..

אז זהו שלא. 

אפשר אחרת.

מנסיון.

ילד - אוהב את אחיו. ואנחנו נשתף אותו כשיגיע הילד. אפילו ניתן לו להחזיק (כמובן בזהירות, לא לגעת בפנים..). המון שדר של אמון! ובכלל - שאח אוהב את אחיו (גם כשהם רבים, אבל זה לא הנושא כרגע).

מחשבות טובות.

אין זה אומר שהכל חלק. הגדול ודאי שגם ירצה תשומת לב, אבל לא ממקום שלילי וקנאה.

לפעמים, גם אם לא "חושבים" על זה בכלל...

בלי סתירה לכל הדברים החשובים האחרים שכתבת, שגם הם נכונים וטובים.

לפני הלידה התרגשנו כולנו שתהיה לנו תינוקת חדשה, והיא התרגשה איתנו..

זה הגיע למצב שהיא לא הרשתה לאף אחד לנדנד את העגלה- רק היא!

היא רק חיפשה איך לעזור- להביא משחקים, להחליף טיטול, להגיש סבון באמבטיה וכו..

לא צריך לחשוב על קנאה, ובטח לא לייחס לה חשיבות.

לקח המון זמן עד שהפריע לה שכשאחותה אוכלת אני לא יכולה לגשת אליה.

בגיל יותר גדול היא ניסתה לבדוק מה קורה כשמציקים לה, אבל ממש בקטנה(לקחת לה משחק וכאלה..)

והיום- אין אחיות כאלה!! הן מעריצות אחת של השניה..

גם אצלנו לא קינאו בכללית ולא חשבו על זה..

אבל אחרי זמן, ניתן לראות שיש "נקודות" שילד יכול להרגיש את זה. 

בדיוק כמו הדוגמה שהבאת מזמן האכילה וכד'. 

אז זה נכון שלא צריך לעשות מזה "ענין" ובוודאי לא "לייצר" ע"י חששות מופרזים.

וגם נכון - כמו שכתבתי לפני כן - שהכי טוב "לקבל ביחד" את החדש, וגם להמשיך לתת זמן בפנ"ע לקודם.

אבל, עם זה, אם אומרים שכל המציאות של קנאה אצל ילדים באה רק כי אנו "מכניסים להם את זה לראש",

אז מלבד מה שזה לא נכון לדעתי, מי שזה קורה אצלו יכול להתחיל לחפש "מה לא בסדר"..

לכן ראיתי לנכון להעיר שילדים יכולים לקנא גם אם אף אחד לא חשב על כך, וגם אם זה לא העיקר. ומוטב להיות מודעים כשיש "איתותים" כאלה..  לפעמים, אחרי שנים, הילד מספר בחיוך איך חשב שאולי אפשר "להיפטר" מהמשחק החדש והמעצבן הזה...

להפוך את זה לדבר חיובי: איזה כיף! עכשיו נרדים את X ביחד!

(ככה למשל גם נמנעים מאחים/אחיות גדולים שמעירים את הקטנים ב"דווקאיות")

חשוב גם להקדיש זמן "אחד על אחד" עם הגדולה, שלא תרגיש מקופחת...

ושוב, הטיפול המשותף הוא בעצם גם זמן של "צומי" לגדולה.

בהצלחה והמון מזל טוב!

לקראת הלידה כשהבטן כבר יצאה דיברתי עם הבכור על התינוק שבבטן וסיפרתי לו שגם הוא היה בבטן ונתתי לו להיות שוץף ולהרגיש את הבעיטות.

ב"ה לפני שבוע נולד הקטן. בינתיים הבכור משתיק אותנו כדי שלא נעיר את התינוק וברגע שהקטנטן מצייץ הוא מיד דורש מאיתנו לגשת אל התינוק כי הוא בוכה.

משתדלים לשתף אותו בגידול ולספר לו סיפורים על עצמו. אני מרשה לו לנשק את אחיו ולחבק אותו תחת פיקוח.

בעז"ה שזה יצליח.

אה וכמובן שאנחנו מאוד משתדלים לתת לו גם זמן איכות עם כל אחד מאיתנו ההורים בנפרד (ספר, משחק, שמים מוזיקה ורוקדים איתו)

החכמתי..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות