בפרשה (חיי שרה) כתוב שאברהם אומר לעבד אליעזר: "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק". כלומר, אל תמצא אשה ליצחק מארץ כנען, אלא מארם נהרים, כלומר, ממולדתי.
ומאידך אליעזר אומר ללבן ולבתואל מעט אחרת: "אל בית אבי תלך ואל משפחתי".
שואל הרב יעקב אריאל: מדוע אליעזר מוסיף ציווי בשם אברהם, שאברהם לא אמר? הרי אברהם לא אמר "אל משפחתי"!
הוא עונה: את לבן ואת בתואל, מעניין הייחוס. להם המעמד והמשפחה משנים. לאברהם זה לא משנה. את אברהם מעניין רק דבר אחד - שאשתו של בנו לא תהיה מבנות כנען, שבנות כנען אינן גומלות חסדים.
אברהם הוא עמוד החסד שעליו נשענת האנושות. אולם החסד שלו איננו חסד הנובע מתוך מוסר אנושי בלבד, כי אם מקורו מאמונתו בד'. חז"ל לומדים מהסיפור בפרשה שעברה על שלושת המלאכים, ש"גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה", משום שעשיית הטוב היא קבלת פני השכינה בביטויה החזק ביותר.
כך הוא אברהם וזרעו. רק אשה כזו, גומלת חסדים, יכולה להיות אשה לבנו של אברהם.
"שלושה סימנים באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים". כל מי שיש בו את הסימנים הללו, רשאי להידבק באומה הזו, ללא קשר ליחוסו ולמשפחתו.
שנזכה, שב"ש. 
הד"ת לע"נ סעדיה בן רומיה הכ"מ.
