"ההתנתקות תתפוצץ לנו בפנים."
"היכונו לביאת הקאסם!".
אלו חלק מהציטוטים שאמרנו שוב ושוב לפני הגירוש מחבל עזה, אנשים צחקו כשאמרו להם שטילים יגיעו לב"ש ואשדוד..
האם הלקחים נלמדו? האם פינוי ישובים ירד מסדר היום בישראל?
היום רצועת עזה הפכה לדרום לבנון של שנות ה-90, חמאס וארגוני הטרור שולטים שם ביד רמה וכל כניסה קרקעית מצריכה
אין ספור תכנונים, התארגונויות של כוחות רגלים גדולים וחשש גדול לחיי אדם..
מי היה מאמין לפני 8 שנים שכניסה בטנקים תהיה מסוכנת? אותם כבישים שאלפי אזרחים ישראלים היו נוסעים בהם מדי יום ברכבים פרטיים?
אותם היישובים שבהם היו ישובים תוססים, ישיבות אולפנות, הפכו לבסיסי טרור מהגדולים ביותר...
האם באהבה ננצח? האם לחבק את כוחות הגירוש זה מה שימנע את הפינוי הבא?
אנחנו עומדים עכשיו לפני מערכת בחירות, כאשר גורלה של יהודה ושומרון עלול להיות מוכרע ע"י הכנסת הבאה, למי ניתן את הקול שלנו? לממשלת הליכוד שגירשה אותנו מימית? מחברון? מרצועת עזה?
האם ניתן את הקול שלנו לממשיכי דרכם של המפד"ל שישב בכל ממשלות הגירוש?
האם נוכל לסמוך על בנט ושות' שיצאו מהממשלה בזמן אמת? שלא ימכרו אותנו כמו שמכרו אותנו בכפר מימון ובגוש?
האדם היחיד שניתן היום לסמוך עליו שייאבק למען הארץ ושלמותה הוא מיכאל בן ארי, ח"כ שנמצא בשטח, יורד לעם, נאבק בגירושים ועוזר לאנשי המאחזים ומיישבי הארץ..
ברור שבכך יש איסור חמור
)