אבל אם סתם לא מסודר...אז תלוי במורה.

כאילו מה יכול ליות חוסר צניעות? שהחולצה עלתה?

סתם היום למורה קצת התפרק המטפחת מאחורה אז אמרתי לה כזה וחצי מהכיתה הסתכלה עלי בעיניים פעורות

ודווקא לי זה לא היה נאה כזה פעור.

זה מזכיר לי ש ... -

הייתה לנו שיחה עם הרב , והמורה הייתה גם בכיתה ...

קיצור באמצע השיחה למורה נפלה המטפחת , והרב שם לב והוא כולו התפדח ... O:

אז הוא יצא החוצה , ואמרנו לה חחחחחח

ואז היא שעה התפדחה D:

בכלל לא כדאי להעיר לאחרים, אלא רק לעצמנו.

זה אומר שלא רק כדאי אלא גם חובה להעיר לאחרים.

זה יותר להוכיח מישהו שלא עשה מעשה נכון או עבירה..

באשר ללכלוך\צבעים לא מתאימים וכדומה זה כבר משהו אחר לגמרי. במקרים כאלה לדעתי-אם אתם חושבים שהמורה תשמח (שזה חשוב לה לדעת ולא כ"כ נפגעת מזה)- אז תעירו אם זה יפגע בה- אז לא!

רק בתנאי שהאדם יקבל את ההוכחה...ואם הוא לא במקום של לקבל אז עדיף לא להוכיח.. זה מה שאני למדתי בשנותי באולפנה..

ב"הצלחה וח"ח על החשיבה והברור מה נכון:]

וכולם נשפכות!! 

פעם אחת המטפחת של המורה שלנו החליקה אז הערנו לה על זה ואז היא ממש הודתה לנו על זה!!!

תלוי איך אומרים ולמי..

וילדת ירח,  אני הייתי מאוד שמחה שיעירו לי על משהו פאדחני! כמו לכלולך או חצאית לא מסודרת ...

בתור מורה וגם בתור סתם אישה, אני מאוד שמחה שמעירים לי, וזה תמיד עדיף מלהתלחשש, או לחייך באופן מסתורי, ואני לא מבינה מה לא בסדר...לילה טוב ובטוח לכל יושבי הארץ המקסימה הזו.

אני עושה את זה כל שני וחמישי...

אם זה דבר שמפדח את המורה (ובעצם כל אדם, ובמיוחד אנשים שיש לנהוג בהם בכבוד גדול יותר) כמו מטפחת, לכלוך מסוים (בשיניים הכי מבאס לגלות שכל היום הסתובבתי ככה..), בגד לא מסודר וכדו'-  אז כדאי להעיר. בצד, בשקט, בכבוד. זה ממש להאיר לאדם ולהצילו מבושה.

והצד השני- קרה לי שמורה היתה עם כיסוי ראש אבל איזה חצי מהקוקו השתרבב לה החוצה. ואני, שהתרגלתי לראותה בכיסוי סגור לגמרי, בתמימותי- הערתי לה.. והיא בחצי חיוך אמרה לי- אני לא מקפידה על כיסוי סגור לגמרי.. התפדחתי.. אז צריך לשים לב ממש האם יש מקום להעיר ועל מה..

בע"ה בשורות טובות! 

לבוא למורה, ללחוש לה את זה, ואז לצאת מהכיתה לכמה דקות..

כך המורה תרגיש יותר נוח והבנות שלא שמו לב לא ידעו מזה...יחשבו שהיא בקשה לצאת לעניין מסויים...

כך נהגנו בכיתה תמיד עד כמה שזכור לי...

אהבתי ת'רעיון של "דוסית גאה"!!!!!!!!

לא יכולנו ללמוד כי כולן היו עסוקות בלצחקק וללחשש ולהתלבט אם להעיר ואם כן - ישירות? ברמז? בפתק? בסוף מישהי העיזה וכתבה פתק וכולן היו דרוכות ואז המורה קרא קרע וזרק את הפתק וחיפש מי כתבה...וגם סגר...

היינו בכתה ח' וחלפו מאז הרבה שנים ואין פתרון לסוגיה. מי שמתבייש מתבייש...

טוב שאצלינו אנחנו מדברות עם המורה חופשי!!! הרבה יותר נורא אם המתחששים וצוחקים ולא אומרים לה!!! ואצלינו זה איזה קללהכזאת שכל מורה שנכנסת נופל לה הכיסוי ראש\כובע... זה קורעע!!!!!!!!!! אבל אנחנו צוחקות איתם לא עליהם!!! הם יודעות את זה! ואם זה לא נעים למורה אחת אז הא אומרת לנו.. סורי על הנאום

כל הכבוד על ההשקעה, נראה ממש טוב ומסכם. הייתי מוסיפה בירושלים פרטים גם על תהילה, עטרת רחל ותאיר ציון. (שלושתן מאד מאד דוסיות)

נחשבת אולפנה תורנית בעיקרון, לא בקצה הכי תורני של הסקאלה. למיטב ידיעתי מותר שם סמרטפונים, אולי צריך סינון.

אולפנות נוספות שאולי אפשר לבדוק: שיראל, עטרת רחל, ראשית.

(אני מכירה את הנושא ממקום של אמא לבת באולפנה, אז לא יודעת מקרוב מאוד...)

כולן עם נוקיות, גם הצוות וגם התלמידות.

אולפנה דתית תורנית באוירה חלוצית.

הבנות שלי לומדות שם.

שווה לבדוק

אולפנת מבשרת חרשה

למה את רוצה ללמוד שם?

מה הדברים שחשובים לך?

בקיצור סגנון ברסלב כזה מתנחל 

חצאיות ארוכות, טלפונים כשרים, עם בגרויות 

לא כ"כ משנה איפה עדיפות לירושלים אפשר עם פנימייה 

בנות טובות וכפיות זורמות סגנון דוד המלך כזה..

מקום שיהיה חיבור לה מתוך אהבה 

וצוות טוב 

חחח זהו בעיקרון 

אשמח להמלצות וגם לטלפונים או מייל של המקום

יש את אולפנת ראשית ואולפנת נביעה שהם בירושלים

ויש את אולפנת טהר ביד בנימין ואולפנת תפארת במגדל העמק

יש פרטים בגוגל תחפשי..

בהצלחה 😇