בעקבות ההודעה הזאת~
שירשור של דברים שתמיד רציתם לומר לבני המין השני והתפדחתם....
הערות,בקשות,הארות,חיזוקים,תלונות
ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם..
עופו על עצמכם!!!
![]()
בעקבות ההודעה הזאת~
שירשור של דברים שתמיד רציתם לומר לבני המין השני והתפדחתם....
הערות,בקשות,הארות,חיזוקים,תלונות
ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם..
עופו על עצמכם!!!
![]()
בנים יקרים.
סחטיין על האומץ להכיר מישהי גם כשזה ברחוב!!
ישר כוח על המאמצים לקרב את הזיווג
|מסתובבת עם מטאטא לגרש את הפולשים|

גם ברחוב: )
פשוט זה היה נשמע שהיא צינית לגבי זה
משום שכבר נמאס לה שמתחילים איתה!
ב"ה שלא 
דרך אגב, למצוא אותה ברחוב
כמובן שזה צריך להיות בצניעות ובעדינות
א) נכון,אני לא אוהבת שמתחילים איתי ברחוב,לא כיף לי ומביך אותי מאוד.
ב) למרות כל מה שנאמר בסעיף א) אני מ-א-ו-ד מעריכה אתכם על האומץ. אני אישית לא אוהבת. יש שאוהבות.
סה טו
חחח זה מזה מצחיק...
אלא אם כן הוא מוצא חן בעיניך..
אני מתנגדת לזה עקרונית
זה לא משנה אם הוא מוצא חן בעניי או לא

ללעשות את עצמך לא מבינה?
את לא חייבת להבין...
בדכ זה ברמיזות ולא בצורה ישירה...
אם הוא רוצה שיגיד בצורה ישירה..
כמו צמח בראני מתנגדת עקרונית לזה שיתחילו איתי ברחוב...
טעות שלי.
לצערנו אנחנו לא יודעים לקרוא מחשבות
ועדיין אין לנו דוקטורט במדעי המוח הנשי
אנחנו לא יודעים מה אתן חושבות, רוצות, מצפות, מקוות שיקרה וכו'
אנא שתפו אותנו, זה יעשה טוב לשני הצדדים.
תודה 
תודה נפשי!!כמו צמח ברואני אוסיף מצד הבנות:
בנים נשמיים
אנחנו יודעות שאתם לא רגילים לדבר הרבה על הרגשות שלכם
אבל אנא, אם יש לכם התלבטות על הקשר- בבקשה תיידעו אותנו.
שלא יקרה מצב שבדייט נקבל ממכם רושם מסוים ומוטעה לחלוטין כי את המחשבות האמיתיות שלכם אתם שומרים לעצמכם..
נפשי תערוגגם לנו זה לא נעים לקבל רושם שהדייט היה משהו ממש מיוחד
ולמחרת להבין שהכל היה משחק גדול 
וכנל הפוך.
זה לא יביך אתכן?
לרוב אני חושבת שזה יהיה בסדר.
ויעזור לשני הצדדים.
זה עלול להביך,
במיוחד אם הבחורה חושבת שלא,
בתחילת קשר לא מתאים בכלל לדעתי...
אבל הרעיון שלי![]()
ולענייננו:
1. מה שאמרתי בשרשור הקודם למי שלא קרא: (כמעט) אין אף בן שאוהב ציפורניים ארוכות וצבועות. אנחנו גם לא מבינים איך בכלל אפשר לחשוב שזה משפר את המראה. פשוט אפחת לא טרחה לשאול אותנו... (וכל הכבוד ל"את פניך אבקש" שכן טרחה...)
2. אם החלטת לחתוך פשוט תעשי את זה. בשיחה הבאה אחרי דקה שתים של שיחת נימוסין פשוט תגידי: אתה בחור סבבה אבל לא נראה לי שזה מתאים לי. פשוט ככה. בלי לפרוט את כל שבחיו ולהספיד אותו... הוא כנראה כבר שמע את זה מהקודמת
אפשר ורצוי גם לנדב מעצמך את הסיבה לסיום הקשר (אם זה לא יפגע) ולא שהבחור יצטרך לחלץ את זה ממך בעינויים...
3. את הדבר השלישי כבר אמרו אז נחסוך את זה.
זהו בינתיים. בטח יעלו לי עוד דברים בהמשך
נתתי לך קרדיט!!
תסתכל בהודעה הראשונה!!
כל עוד השם מאויית נכון"
אני רוצה קרדיט עם הקדשה!
סתם, צודקת. לא שמתי לב...
![]()
![]()
![]()

קרדיט: לאדם ישר
שממש.. איך אומרים? הגדיל לעשות. והעלה את הרעיון המחוכם,האדיר והנפלא של השירשור הל''ז.
כולי הערכה,אני אפר לרגליו. (פומבה שם. שם.)
אני רק הזרוע שמבצעת את הפעולה שהמוח הגאוני חשב עליה (איזה דימוי הבאתי,אה?
)
בקיצור ולעניין:
הרעיון של השירשור שייך כולו לאדם ישר ואין להעתיק/לצלם/לפרסם/לחרטט/לקשקש/להפיץ ברבים/עוד דברים כאלו ללא רשות מפורשת מהמזכירה שלו.
על החתום:
כמוצי
אחראית ראשית לעניני קרדיטים
פורום לנ''ו

זה טוב???
בחיים לא פירגנו לי ככה...
רק שכחת להוסיף: אין לנצל"ש![]()
מי שינצל"ש מתיר את דמו הוא![]()
ואם כבר הזכרת: דרושה מזכירה, קו"ח שלחו בפקס למספר 1800-333-313.
פתאום אני קולט שנצלשתי את השרשור שאני אביו הרוחני...
דמי הותר!!!
|נס על נפשו|
כמו צמח ברמזל שעברתי את תקופת האלימות שלי
~סוף-סופי לניצלו''ש~

דייט זה לא כיף.. אפשר לעשות אותו נחמד אם באים להנות וקצת ב'קלות ראש'
אל תנסו להרשים, תהיו אתם!
תהיו גנטלמנים!
תהיו חזקים! זה לא כיף לנו לנהל..(טוב.. לרובנו..)
אל תיפגשו אם זה לא נראה לכם לגמריי.. כי "מה כבר יכול להיות?"
לכם זה עוד ערב ש'ביזבזתם'.
לנו זה קשה.. ומוריד תחשק להמשיך להיפגש... לפעמים גם לתקופה ארוכה..
ו...
שאתם חותכים..
תגידו למה.. ותחשבו הלאה..
מייכתזרמו! די עם הרשמיות!!
מה זה מבחינתך רשמיות?
איך את רוצה שזה יראה?
דייט זה לא כיף.. אפשר לעשות אותו נחמד אם באים להנות וקצת ב'קלות ראש'
כנ"ל
אל תנסו להרשים, תהיו אתם!
מה זה מבחינתך להרשים?
איזה תופעות לא אהבת?
תהיו גנטלמנים!
מה זה להיות גנטלמן?
מה את מצפה שהוא יעשה?
תהיו חזקים! זה לא כיף לנו לנהל..(טוב.. לרובנו..)
מה זה בדיוק להיות חזקים?
להיות עקשנים?
לעמוד על שלנו?
להכתיב את הקצב?
להיות אלו שמחליטים?
אל תיפגשו אם זה לא נראה לכם לגמריי.. כי "מה כבר יכול להיות?"
לכם זה עוד ערב ש'ביזבזתם'.
לנו זה קשה.. ומוריד תחשק להמשיך להיפגש... לפעמים גם לתקופה ארוכה..
ואם קשה לנו להחליט?
מה אומרים לעשות?
ו...
שאתם חותכים..
תגידו למה.. ותחשבו הלאה..
מה כוונתך תחשבו הלאה?
ואם כבר פתחנו את הנושא
בבקשה אל תדברו בקודים או ברמזים
תגידו את מה שאתן רוצות בפירוט
ובצורה שלא משתמעת לשני פנים
תודה 
למה כתבתי קודם בכלל?
אני לא רגילה לכתוב ארוך ומושקע כמו שאתה עושה..
אבל אשתדל:
תזרמו! די עם הרשמיות!!
מה זה מבחינתך רשמיות?
איך את רוצה שזה יראה?
טוב.. זה בעיקר לדייטים הראשונים שצריכים להיות כמו דייט.. 'לפי הספר' . שו"ת כזה..
תצחקו שיש משו מצחיק.. למשל.. מותר גם להיות ציניים.. במידה.( זה די היפך מרשמיות..)
ברור שזה גם לבנות.. בכלל לכוולם!
אפשר ללכת לעשות משו יחד: לטייל במעיינות, להפריח בועות סבון, לדבר סתם על דה ועל אה. לא שו"ת..
טוב..
דייט זה לא כיף.. אפשר לעשות אותו נחמד אם באים להנות וקצת ב'קלות ראש'
כנ"ל
זה נשמע כמו משו לא טוב ה'קלות ראש', אבל שמעתי את זה מהרב יהושוע שפירא,, ככה שיש במי להיתלות:
הוא אומר: תבואו לדייט בשביל להנות, לא בשביל לעשות מבחן האם זה מתאים לי וכד'..
וככה זה גם יותר יוצר קשר..
הוא נותן דוגמה: שאת יוצאת עם חברה, (או אתה עם חבר) אז מה עושה בינכם יותר קשר? קלות ראש או רצינות?
אל תנסו להרשים, תהיו אתם!
מה זה מבחינתך להרשים?
איזה תופעות לא אהבת??
זשמנסים להרשים..
לא מובן?
למשל לספר יותר מידי על הישגים שלך..
מה שאני אענה בחזרה?
דוגמה שהיתה לי וממש עשתה לי הרגשה של בבבבבב. מה הוא רוצה? שהוא מספר תציון בפסיכו.. במין גאווה כזו... מה כפת לי? שאגיד לו חזרה כמה אני קיבלתי?ואם זה יהיה יותר זה יפדח אותו...
אז.. שרוצים לספר על הישגים מיוחדים.. בטבעיות,.. בעדינות.. בענווה..
מה זה להיות גנטלמן?
מה את מצפה שהוא יעשה?
נכתב בהמשך השירשור..
אל תיפגשו אם זה לא נראה לכם לגמריי.. כי "מה כבר יכול להיות?"
לכם זה עוד ערב ש'ביזבזתם'.
לנו זה קשה.. ומוריד תחשק להמשיך להיפגש... לפעמים גם לתקופה ארוכה..
ואם קשה לנו להחליט?
מה אומרים לעשות?
? איון לי מושג..
אז אפשר להגיד שקשה להחליט...
שידעו בפני מה עומדים..
שאתם חותכים..
תגידו למה.. ותחשבו הלאה..
מה כוונתך תחשבו הלאה?
חחח
תחשבו הלאה למה לא התאים, ולימ היא יכולה להתאים...
וכמובן כמובן שזה נכון לשני הצדדים..
ואנ יגם מדברת לעצמי..
יש לי תחושה שכתבתי המון מלל וקצת תוכן..
סליחה..
ו...
קדימה שטיפה בחזרה!!!
(תרגום: נקודות לשיפור בצד השני..)
דבר ראשון:
אנחנו גברים,
אנחנו מחפשים פרקטיות
מעשיות
ולכן, אם את יכולה לאורך כל ההודעה לרשום בצורה פרקטית
לכל סעיף לרשום עשה ולא תעשה
1. מה זה מבחינתך דייט לפי הספר?
2. איזה קלות ראש רצויה לדעתך בפגישות?
3. רק על עצמי לספר ידעתי, הוא מכיר את עצמו הכי טוב, זה לא שהוא רוצה להתגאות ח"ו, הוא מעוניין שתכירי אותו
4. קשה לו להחליט? זה בסדר אם הוא יגיד את זה?
5. מצד אחד תמיד אומרים לנו לא להגיד למה (וגם אתן בעצמכן מקפידות על זה) החלטנו להפסיק את הקשר
ועכשיו את דורשת שנגיד בפירוש למה?
על פי הלוגיקה שלי זה קצת סותר 
6. זה יעשה לכן טוב לקבל את ההצעה ממאיתנו כבר ברגע הפרידה?
אנחנו יכולים לעשות את זה ולהציע, אבל אתן מסוגלות להכנס להכנס לקשר בהפרש זמן כ"כ קצר?
ובכלל, אתן רוצות לקבל הצעה מהמדוייט לשעבר שלכן?
7. אם אפשר לפרט קצת יותר בקשר לגנטלמן
תודה רבה!
1.2. כנראה אנחנו לא פרקטיות.. איזו הכללה (אלוקים!!).. אז אני לא יודעת או כנראה לא מסוגלת לענות..
4. ברור שיגיד! שיהיה ישיר! ויאמר מה שחושב.. הכי טוב זה דוגריות.. בעדינות ועם טאקט..
5. מי אמרה לא להגיד למה?? בטח בטח להגיד.. להישאר בסימן שאלה זה זוועה..
6. לא באותו רגע.. אחרי תקופה.. חודש נגיד..
7. בהמשך השירשור..
בנות הלפ!! תכתבו גם אתן..
למה? כי זה לא נעים להגיד למישהו שהוא לא מצא חן בעינייך,
לק"י
אבל מבינה אם לא נעים להגיד (כי גם אני בטח הייתי מרגישה לא נעים לפרט במקרים מסויימים).
בעיקר חשוב לי לדעת, כדי לבדוק האם מה שהבחור חושב זה נכון או לא לגבי.
נניח, שהוא טוען שיש לי תכונה כזאת וכזאת, ואני יודעת שזה לא נכון. אלא שהוא קיבל רושם מוטעה מכל סיבה שהיא- אז יש לי סיבה טובה לנסות להפגש לפחות עוד פעם אחת, ולבדוק אולי משו ישתנה אצלו.
1.דייט לפי הספר הוא דייט רשמי כזה.
טוב. צריך לאכול אז בואי נאכל.
צריך לספר על עצמי. אז למדתי כאן וכאן. הייתי כאן וכאן ועשיתי ככה וככה.
בקיצור.. לא כזה..
השיחה צריכה לזרום.. כמו שהוא יספר לחבר שלו משו אז אותו דבר.
שיגיד משו ואז היא תענה ומשם לנושא אחר. שיחה קולחת
ולא נאומים בודדים של כל אחד ואחד.
2.קלות ראש שגורמת להרגשה נוחה. לפי מה שכתבתי למעלה. לא קלות ראש של מחמאות ונושאים רגישים. אלא קלות ראש וזרימה.. להיות קלילים. להיות כיפים. שיהיה לי חשק לבוא שוב לדייט
(באגב,כל הדברים האמורים להלן^^^ הם תקפים גם לבנים וגם לבנות)
3.אני חושבת שמה שהיא התכוונה בקשר לציון פסיכומטרי היה.. שאם זה לא רלוונטי לנושא שדיברו עליו- שלא יספר. אין קטע להתגאות. אם היא שואלת אותך כמה קיבלת- תספר אם לא-לא.
איך אני אסביר?
נגיד מדברים.. סבבה.
היא: איזה היית בצבא?
הוא: הייתי ב--בלה בלה בלה בלה בלה.. ואז השתחררתי ועשיתי פסיכומטרי. קיבלתי 800 אגב, ועכשיו אני לומד בזה וזה.
אז לא.. לספר סתם ככה ציון פסיכומטרי זה נשמע כאילו אתה מנסה שישבחו אותך.. זה לא חלק מהשיחה. זה לא שייך. בטח שלא בפגישות ראשונות.
אם היא שואלת אותך-תענה. אם לא. מה הקשר?
וככה לגבי כל שאר הדברים.. שלא יהיו דברים לא קשורים לחיים. לתקוע הצלחות שלך בכל פינה זה לא מתאים.. תספר לפי הסדר. שהשיחה תזרום.. ואם מגיעים לזה אז מגיעים. לא צריך לחפש איפה לתקוע את זה.. כאילו שככה היא תעריך אותך יותר..
4.זה בסדר גמור!! העיקר שהיא תדע יפה היא עומדת... לא יפה להשאיר מישהו בחוסר אונים שכזה.
5.אני לא מסכימה עם מה שהיא אמרה. לא תמיד צריך לומר למה. אני עצמי לא אומרת. כי הרבה אנשים מבלבלים בין זה שיש משהו ספציפית שאני לא מתחברת אליו בבן אדם לבין זה שהבנאדם כולו הוא לא טוב.
אני חושבת שזה מאוד תלוי בסיטואציה. בבת עצמה. בסיבות לחיתוך של הקשר. כל מקרה לגופו. תהיו רגישים למדוייטת.
6.תלוי. אם הקשר נגמר בצורה הדדית. שני הצדדים מבינים שזה לא שייך- זה יכול להיות נחמד.
אם הקשר לא נגמר בהדדיות- ממש לא!! תחכו כמה זמן.. משבועיים עד חודש ורק אז תציעו.. ותהיו רגישים למה שהיא מרגישה.
7. פירטו למטה.
אבל בכללי זה אומר להיות אדיב ורגיש אליה ולמה שהיא צריכה. סה טו
מספיק מפורט??
אבל.. למה?
זה כמו שרוצים: שתיהיה רצינית... אבל גם תקשקש שטויות...
שתהיה עמוקה... אבל לא חופרת..
שתהיה עדינה.. אבל אסרטיבית..
(וגם בלשון זכר כמובן..)
בהתחלה זה נשמע ניגוד..
אבל זה כן יכול להיות אפשרי..
ג'נטלמן זה לא בהכרח לפתוח לנו את הדלת של הרכב עם חליפת שרד.
ונראלי שכוונתה בזרימה היה- תהיו מי שאתם,
בלי לנסות להרשים ובלי שנרגיש שאנחנו הבוסיות
העתידיות שלכם במשרד חשוב- נורא שיש צורך למפעל יחצנות שלם...
פשוט- תהיו אתם, ויחד עם זאת- ג'נטלמנים, זה הולך יחד...
עם העניין הזה אין לי שום בעיה![]()
התכוונתי- בוסיות עתידיות- כלומר, שלא נרגיש שבאתם
לראיון עבודה מהרשמיות השופעת,
הובנתי?![]()
רק שאנחנו עושות את זה בשקט. בלי שתרגישו .
ואתם אמורים לקחת פיקוד כלפי חוץ..


<צ>
ברצינות עכשיו.
אני חושבת שמידה מסוימת של ג'נטלמניות צריכה לבוא לכם בטבעי.
לא מבקשים ממכם עכשיו להוריד לנו ת'ירח.
ג'נטלמניות מינימלית.
לישראלים יש קטע יפה שנקרא "דוגריות" ו-"אני אתנהג איך שמרגיש לי"
וזה נחמד ויפה בקטעים מסוימים. בקטעים האלו- לא ממש..
כן,יש דברים שאנחנו יכולים ללמוד עם אנשים עם מנטליות שונה משלנו.

בעז''ה..
עריכה: זה כבוד בסיס לבני אדם. כמו שלאמא לא תתנהג כמו שאתה מתנהג לחברים שלך או לסתם מישהו מהרחוב ככה גם למדוייטת/חברה שלך/ארוסתך/אישתך תתנהג בכבוד
אם הבחורה עם תיק כבד, תציעו לה לקחת אותו.
אם היא באה מדרך ארוכה, תחכו לה עם אייס..
אם נכנסים לאיזשהו מקום- שהיא תיכנס קודם..(לא חייב בפועל.. אבל ב'הזמנה')
כמו צמח ברלתת לה פליז אם קר לה (לא שניקח לרוב,אבל זו התחשבות יפה
)
לחכות איתה לאוטובוס אם מאוחר (ואם אתם לא ממהרים...)
בהתחלה חשבתי כמוך , מייכ , ליידיס פירסט לתת לה להיכנס ראשונה
עד שקלטתי יחסית מהר ממבט של מישהי שאני איכנס ראשון , בעצם מהעצירה שלה ... ![]()
וואט????
למה שיהיה בעיה?
כתוב משהו בסגנון של "אל ילך ארבע אמות מאחורי אשה" אני לא זוכר את המקור המדויק, אאל"ט שולחן ערוך או רמב"ם
אבל אני לא יודע כמה מקפידים על זה בימינו...
לתת לה להיכנס ראשונה .
ואז להיכנס אחריה.
מה אותו אדם עושה אם זה קורה לו במקרה בכניסה לחנות? הוא מחכה כמה דקות עד שהיא תלך?
ואם זה בתור?? לא עומד אחרי נשים??
זה לא קורה היום.
ואני חושבת שזה ממש מחווה יפה לתת לה להיכנס ראשונה 
עירובין יח,ב: "אמר ר' יוחנן: [עדיף ללכת- הסוגריים שלי] אחרי ארי ולא אחרי אישה"
כתוב שם גם: "מנוח עם הארץ היה שנאמר וילך מנוח אחרי אשתו".
אבל גם אם אין בזה בעיה הלכתית נראה לי עיקר הבעיה זה ההרגשה של הבחורה.
הרי אם בחורה הולכת לפני הבחור במרחק מטר ממנו הוא נאלץ בעל כרחו להסתכל עליה, כלומר על הגוף שלה (ולא כמו בשיחה פנים אל פנים שאז הוא מתרכז בפנים). לי זה קרה ויצר אצלי הרגשה לא נעימה. אז אני מניח שלבחורה זה עוד יותר לא נעים (אם היא מודעת למצב).
ותסכימו איתי שזה שונה מעמידה בתור וכדו'. בכ"ז הם לא אנשים זרים ולכן אי הנעימות גדלה יותר
לא הולכים אחרי אישה כי יש בזה פגם של צניעות.גם סתם בהליכה ברחוב עם אנשים שאני לא מכיר אני לא אלך אחרי
אשה-אזוז הצידה או אעקוף בזריזות.
לגבי כניסה למקום עם מישהי-זה משהו אחר לגמרי,ובאמת עדיף לתת לה להיכנס קודם.
היא לא אמורה ללכת לפניך כ---ל הזמן.
עומדים לפני הדלת.
אתה נותן לה להיכנס ראשונה
נכנס מיד אחריה והולכים ב-י-ח-ד למקום שרוצים לשבת.
ברררר... אני מרגישה מטומטמת שאני מתבחבשת על זה כ''כ הרבה זמן.
זה רק מחווה קטנה ויפה 
לא נוח לך? אל תעשה.

אחרי אישה ולא אחרי עכום
אין דבר כזה היום לא.. אנחנו לא רפורמים, אבל בכניסה לחנות למשל אולי זה לא נחשב אם כי המחמירים ותבוא עליהם וכו' 
הגענו לאותה מסקנה.
זה תלוי בהרגשה של הבןאדם.
אם הוא לא מרגיש נוח שלא יעשה את זה.
לכן צדק אדם771 שהעיר שהבקשה הזאת מכלל הבנים לא לגיטימית.
סה טו?![]()
אז מי שנוהג על פי מנהגי תורת הסוד תפאדל,
אבל למיטב ידיעתי הדלה, זה לא איסור.
קיצור שולחן ערוך לרב גנצפריד
סימן ג' סעיף ח'
"יש להיזהר שלא ילך איש בין שתי נשים, ולא בין שני כלבים או שני חזירים, וכן לא יניחו האנשים שתלך ביניהם אשה או כלב או חזיר."

מס' פסחים דף קיא
התורה וההלכה זה די שובניסטי..
(התנפלות..)
אבל... אל תשכחי שהעולם פעם זה לא העולם של היום.. פעם המעמד של האישה היה.. בקאנטים.. כלי שרת ...
ודווקא ביהדות המעמד היה מרומם הרבה יותר..
יש דברים מהעולם של פעם שקשים מאד להבנה והפנמה, שאכן כך היה.
היום זה שונה.
ב"ה..
ומה שנשאר זה תחושה שהיהדות שובניסטית..

זה לא שובינזם
שובניזם ופמניזם זה מושגים חדשים שהומצאו אצל הגוים
אנחנו לא צריכים לתהות כ"כ הרבה
יש לנו תורה בכתב ובע"פ שהקב"ה נתן
הקב"ה יודע טוב יותר מכולנו למה, כמה ואיך!
וכן, אני מסכים, זה באמת מעליב שאת נרשמת באותה השורה עם כלב וחזיר
אבל גם לזה יש תירוץ, ואפילו מובן.
קופץ- אני בת...
עבורי תירוץ והסבר בעלי אותה משמעות! (קושיה? משהו לא מובן? סיים-סיים..)

של הרב אליהו הוא מעיר שזה משום צניעות כדי להרגיעה אותכם.
שלא תלך אשה בין שני גברים.
וגם לאשה לא כדאי ללכת בין שני חזירים\כלבים.
וזה לא קשור אחד לשני.
זה משום צניעות
וזה משום טומאה.
הם רק כתובים קרוב- כאילו אם כבר דיברנו על לא ללכת בין שני דברים, נוסיף את שאר הדברים שלא כדאי ללכת לידם.
לא לשם השוואה, אלא כמין בדרך אגב..
תיארתי לעצמי שזו לא השוואה.
ובכ"ז...
כמו שהקולה כתבה
אסור לעבור בין שני נשים - משום צניעות
אסור לעבור בין שני כלבים וחזירים- משום ביזיון
(היחס לכלב של פעם זה לא כמו היום, פעם כלב היה מאוד בזיוני, זה היה יצור משוטט ברחובות, אוכל מהאשפה, "ראוי למאכל כלב"- הכוונה ראוי לאכילה של יצור כלשהו וכו')
הזכירו את זה זה ליד זה משום שבכדי לזכור את ההלכות היו משתמשים הרבה באסוסיאציות
הגמרא כתובה ככה
ההלכה כתובה ככה וכו'
דיברו על אסור לעבור בין נשים, אז הזכירו גם את זה שאסור להעבור בין שני חזירים או כלבים.
ברור שזה לא משום בזיון,
משום שאנחנו רואים כמה חז"ל הקפידו בכבודה של האישה
לדוג' "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו"
אם הייתי מבין אתמול שהכוונה היא שאת חושבת שזאת השוואה, מזמן הייתי כותב שזה לא
אני הבנתי שקשה לך עם זה שבחרו להשתמש באסוטיאציות ולהצמיד את המילים.
ולכן הפנתי לגמ', שגם היא בוחרת לדבר על זה כך.
אבל לא,
חלילה שידובר כהשוואה!
כמו וילך מנוח אחרי אישתו מכאן שהיה עם הארץ.
וכן אחרי ארי ולא אחרי אשה וכן מי שהולך אחרי אשה יסלכנה לצדדין ואפילו אישתו נזדמנה לו.
וכן אנחנו מוצאים בסיפור עם אבא חלקיה שהחכמים תמהים על זה שהוא הולך אחרי אישתו.
קצת מי מה שעלה לי בראש.
לק"י
אל תהיו ג'נטלמנים מידי.. לפחות אל תתנהגו כמו איזה רובוט לפי הכללים שכתובים בספר.
נניח, לא חייבים לחכות עם הבחורה לאוטובוס, אם היא מחכה במקום נורמלי (נגיד בתחנה עם עוד הרבה אנשים).
בעיקר אם האוטובוס של הבחור כבר הגיע (אין שום סיבה שהוא יפספס את האוטובוס שלו, כדי לחכות עם הגברת..).
זה לפחות מה שאני חושבת.
כמובן שאם מדובר בקשר מתקדם, אז זה כבר יותר כיף לבלות עוד ביחד.. אבל בדייט ראשון- בעיני זה סתם מיותר.
כמו צמח ברבנים תעשו עם עצמכם משהו,
ואל תלכו לשיחים 2 מטר ממני! ותגידו שירותים ולא ביטויים אחרים.
תודה.
כמו צמח בראהבתי
לא בטוח..
אני פשוט כל הזמן תוהה ולא מבינה
כמה אנחנו יכולים להיות שונים ומשונים אחד מהשניה???![]()
ומשהו שהייתי שמחה להבהיר לצד השני (גם חברות שלי שמו לב לכך בקשרים שלהן):
נכון, אנחנו מחפשות אדם ירא-שמיים, מחובר לתורה, אוהב את התורה, רוצה ללמוד וכו' וכו' וכו'....
אבל חבר'ה! המדוייטת שלכם לא החברותא שלכם! המוח מסוגל להתעסק בסוגיות ואפילו להתעניין בהן, אבל היא (לפחות אני
) מעוניינת לפתח משהו אחר לגמרי מקשר של לימוד תורה יחד...
(מבהירה שאין כוונתי לגנות התייחסות לעניינים שבהלכה וברוח התורה, ההיפך!)
*מברכת על הרעיון של השירשור!*
אנסה להסביר למה זה קורה
שנמצאים בישיבה (או בכולל וכו') וכמעט הכל סובב סביב עולם התורה
המוח מתרגל לחשוב ככה
להיות אסוציטיבי לתורה.
אנחנו לא עושים את זה בכוונה
זה פשוט קורה
אנחנו מדברים על מה שעולה לנו לראש
וזה מה שנמצא שם ![]()
כשאנחנו משתפות אתכם במשהו שקרה/קורה לנו
אנחנו לא צריכות שתתנו לנו עצות. כי לרוב את הפיתרון לבעיה אנחנו יודעות בעצמינו.
אנחנו בעיקר צריכות שתקשיבו לנו ושתרגיעו אותנו.
אני אתן דוגמא..
היא: אויי יש פה כלב מטווורף וענק שנכנס לחצר שלנו
הוא: תבריחי אותו עם מטאטא או שתעברי מהצד או שתתקשרי למישהו שיבוא לעזור לך או שתשמיעי קולות חזקים והוא יברח.
~~~~~~~~~~~~טעווווות~~~~~~~~~~
אנחנו יודעות מה צריך לעשות!! במקרה הזה אתם בעיקר צריכים להקשיב ,להרגיע ולהביע סימפטיה..
כלומר. לתת רעיונות זה מצוין. אבל בעיקר אנחנו צריכות את מה שכתבתי שורה מעל^^^
אז תזרמו.. תיתנו רעיונות. זה גם עוזר. אבל תזכרו שאנחנו לא מחפשות את הפיתרון. אנחנו מחפשות הקשבה.


אפשר לכתוב על נושא הזה מאמר שלם
בכללי:
גברים משתפים כדי לקבל עצות מעשיות
נשים משתפות בכדי לקבל סימפטיה
תארי לך כמה מבאס לבן שהוא משתף אותך במשהו
ומקבל הבעת סימפטיה במקום לקבל עצות 
וכנ"ל הפוך
אם הוא משתף אתכן
הוא ככל הנראה מצפה לקבל עצה פרקטית!
כמו צמח ברגברים ממאדים ונשים מנוגה.
מי שעוד לא קרא/ה שירוץ! חופר אבל חשוב!
ואם אני לא טועה קרה לך מקרה כזה (בלייב בפורום) עם חתול לא מזמן ובאמת זה מה שקרה.
רוב הבנים נתנו פתרונות ורוב הבנות הביעו אמפתיה סימפטיה ושות'

אישור מיוחד ממני..
אכן. זה מה שקרה.
ולרוע מזלי ר---ק בנים הגיבו לי.
וכל הבנות פרחו להן דווקא כשהייתי צריכה אותם 
זו היתה חוייה מתסכלת

הבחור נותן את הפתרון
ומצפה שישתמשו בפתרון שלו ויחזירו לו תשובה שהפתרון היה טוב
הוא גם מכין את עצמו נפשית לקבל את עבודה שהפתרון שלו לא היה טוב
אבל לקבל את העובדה שלא השתמשו בפתרון שלו
הוא משתגע ![]()
והכי מצחיק שאומרים לו שמצפים לקבל אמפתיה (טוב מאוד שאומרים)
ברגע הראשון עובר לו בראש "אז למה התקשרת בכלל????" ![]()
אחרי זה הוא משתדל לעשות כמיטב יכולתו
אבל זה לא תמיד מצליח לו
כי הוא מיסודו נותן פתרונות
רק אחרי תרגולים רבים הוא מצליח באמת להביע אמפתיה ולא לתת פתרונות ![]()
אדם ישראבל לא סתם בחרתי בכינוי שלי. זה הגימטריה של השם שלי (555).
אגב גם "אוהב ישראל" זה אותה גימטריה אבל זה היה נשמע לי קצת גרנדיוזי![]()
גם עכשיו אני אמור להביע אמפתיה על החוויה המתסכלת או שיש לי פטור כי אני ממאדים?
אם כבר הבנת את הסיטואציה אין לך דרך להתחמק. מצטערת.


חוצנפים כולכם!!!
בנים יקרים:
למרות כל התלונות עליכם--
אנחנו עדיין מתות עליכם!!!

ונשמח אפילו להתחתן עם אחד מכם. מתישהו.


הכל מאהבה!!
זה תלוי במצב.
אם בן מספר על הרגשות שלו אז הוא מחפש הקשבה
ואם הוא מספר בעיה שלא מהווה עניין ריגשי
אז הוא מחפש פתרון.
(נראה לי שאצל בנות רוב הבעיות מלוות בהרבה רגש, לכן הם מחפשות הקשבה. )
- תהיו כנים, פתוחים ואמיתיים. אל תסתירו דברים, אם אתם מתלבטים- תגידו. אם משהו שהוא\היא עשה\תה הציק\הפריע\היה מוזר\הרתיע- תפתחו על זה שיחה.
ומצד שני- טאקט..
- תהיו מקבלים. תקבלו גם דברים שמוזרים לכם. (אני לא מדברים על בנ"א רע. אלא על דברים שנראים לכם מוזרים. כמו ג'נטלמניות-יתר או פקאציות, או סטייליסטית כשאתם תמיד חלמתם על נערת-שכבות או סתם מישהי עם נזם\מישהו שהולך עם ג'ינס..) (<- כל הנ"ל מקרים מהחיים שבהם הצד השני הזדעזע ורצה לחתוך רק על הנ"ל)
- תחשבו, תשתמשו בשכל ישר ובהגיון! האם מה שמפריע לי באמת מהותי ודורש חיתוך? או שזה סתם דעה קדומה\פרשנות אישית שלי\ סטיגמא\ כל דבר אחר שלא באמת חשוב
נמאס לי כבר לדבר עם אנשים שרוצים לזרוק בגלל שטויות!! (הוא לא שילם עלי\הולך עם ג'ינס, זה לא בן תורה!\שואל שאלות מוזרות\מדבר עם קבצן ברחוב\הולכת עם נזם\באה עם בגדים עירוניסטיים\מתנחלים מדיי וכו' וכו' וכו'..)
וסתם סיפור- יצאתי פעם עם מישהו, בנ"א באמת טוב. לב זהב, חכם, עובד מידות ועובד ה' באמת.
רק מה, הוא סוג של מתחזק אז הוא לא כ"כ מבין בפוליטיקות פנימיות ותתי גוונים וזרמים.
ניסיתי לשדך אותו לחברה שלי, והיא רק הסתכלה עליו בעין עקומה- למה הוא לא מתנהג כמו כל דוס רגיל? במקום להסתכל על איזה בנ"א הוא, היא רק ראתה מה הוא לא..
אני קוראת את השירשור ונקרעת.
אמנם אני נשואה, אבל מצחיק לראות שזה קורה גם לפני החתונה....
ולכל המצפות- גם אם תתחתני עם ג'נטלמן, הוא עדיין לא יבין מעצמו מה הוא אמור לעשות. צריך לתת להם הוראות הפעלה. ותתפלאו שהם אפילו ישמחו מזה.
בהצלחה לכולם פה!
כמו צמח בר48 מעלות בצל, איך יכול להיות שעדיין קר לך?
אייכה!
סתם, קיבלתי בלי נדר, בעזרתו יתברך שמו תמיד לעולם ועד.
ואז יום בהיר אחד תגידו לבחור זה לא זה
למרות שיש רגש ויש התאמה כמעט בכל אבל זה לא זה כי : א ,ב , ג , ד , שכולם הם דברים ברי תיקון ובד"כ זניחים
ולעיתים גם לא נכונים אל תהיו מקובעות בגלל פעם אחת של אי שימת לב או מחוסר מודעות
במתמטיקה רק משני נקודות אפשר ליצור קו ישר וגם אז הקו הוא לא הכי עקבי ויכול להפוך כיון או להתפרבל ![]()
תבואו עם יכולת הכלה ללא מיתוגים ודעות קדומות [ זה גם לבחורים ] .
נראה לי שרוב הבחורים יקבלו אם פשוט תהיו גלויות עם כל המעיק לכן אל תצברו עד שהכל יוצא בבום
לא מומלץ לשמור בלב , מחסנים בד"כ חסרים אור משמשים למחבואים
וכל פינה בלב צריכה להיות בע"ה מלאה באורה ושמחה .
את המשפטים : " אם רק היית אומרת לי הייתי עושה אחרת לא הייתי מודע , למה פשוט לא אמרת לי ... זה לא אני "
אף אחד לא רוצה לחוש . רובנו לא קוראים מחשבות של אנשים ק"ו של נשים .
בע"ה הרבה שמחה וחיוכים . תמיד אפשר לצחוק מכל השוני ביננו אז הנה חיוך אחד גדול ![]()
ותודה לבוראנו שבראנו כרצונו להיטיב לנו ! חודש כסליו שמח מלא באורה וישועה בעזרת השם יתברך !
"הלב הוא לא מחסן" חיים ולדר.שם .שם.

שעם מי שאני יוצאת יראה נורמלי ולא כמו כל שאר הבנים קצת שוני אחד משני{הכוונה בבגדים!!}, אתם יכולים להשקיע בעצמכם!!! ובעיקר לשים לב שאין מישהי מושלמת לכל אחת ואחד יש פגמים ואתה לא יוכל לעבור ולפסול פגם {חיצוני \ פנימי } בקלות כ"כ זה בעיקר מה שלי חשוב להגיד...
כמו צמח בר
כמו צמח בריפה!!
(הכוונה ל'קופץ')
זה ממש נכון!!
ותודה ממש שכתבת את זה... זה לא פשוט להודות בזה..![]()
אנא חשבו עם עצמכן אם אתן בנויות לקשר לפני שהוא מתחיל.
זה לא יפה לסחוט ממני ארוחות בקפה-קפה לשווא.
בנות יכולות לחוות דעתן 
מדי פעם יכול להיות שיש דברים שרלוונטים גם לכן
נסעתי היום באוטובוס, והנהג שמע רדיו יחסית בקול גבוה
פתאום התחיל השיר "לילה כיום יאיר" של אביתר בנאי
שהוא הגיע לשורות האלה, נזכרתי בשרשור הזה 
זה בנקודות הקטנות
במילות עידוד
לשרוך ת'נעליים
לכפתר את חולצת הכפתורים הלבנה
להציע לך כוס מים
פירוש לענ"ד
(ממש לא תורה מסיני,
אשמח להארות והערות
כל מה שנכתב כאן, נכתב על סמך עיבוד הנתונים לשי
כך שתתכנה סטיות תקן במדגם)
זה בנקודות הקטנות:
נשים, בשונה מגברים, צריכות משהו רצוף וקבוע, בלי הרבה עליות וירידות
מכירים את הסרטים האלה שהבחורה שואלת את הבחור (לא להתמם, כולנו ראינו את זה פעם
)
הבחורה: "אתה אוהב אותי?"
הבחור: כן
הבחורה: אז למה אתה לא אומר את זה?
הבחור: אמרתי אתמול, ושלשום, כל יום???
אז כן, הנשים צריכות את היחס במנות קטנות ורציפות
אנחנו הגברים יכולים לקבל את היחס במנות גדולות או קטנות (עדיפות לגדולות)
אם חבר שלך עושה לך טובה ענקית, אבל אחרי זה שנה שלמה לא שמעת ממנו
הוא עדיין יהיה חבר שלך (אולי פחות טוב, אבל עדיין אחלה חבר)
אצלה זה לא ככה,
זה לא משנה אם זה גדול או קטן (יש עדיפות לקטן, אבל לא חובה)
הרציפות זה הדבר החשוב,
גם אם זה היה אתמול
ושלשום
וכו'
אתה עדיין צריך להראות לה חום ויחס באופן רציף
בנקודות הקטנות:
הנשים, בשונה מאיתנו, פחות רואות את הכלל
אלא הן רואות את הכלל כמורכב מפרטים
על כן, יש צורך גדול לשים לה לדברים הקטנים
רגישות בכל דבר
גם בדברים הקטנים
שנראים לא כ"כ נצרכים
במילות עידוד:
העם הנשי, מבססות את רוב הביטחון העצמי שלהן על הסביבה
לדוג' כולנו יודעים שהן רגישות לכל מה שקשור למראה החיצוני
למה? כי מאוד חשוב להן מה שהסביבה תחשוב עליהן
אנחנו יכולים לעזור להן לקבל הרגשה טובה
על ידי כך שניתן מדי פעם מילות עידוד ופרגון
לאו דווקא על מראה חיצוני,
כדאי לפרגון גם על רעיונות, לצחוק מבדיחות ואפילו להתפעל מעצות שהן נותנות לנו ![]()
זה נותן להן הרגשה טובה
(בנות יקרות, גם אנחנו, הגברים, צריכים את זה)
להציע לך כוס מים:
אחת צורות הביטוי של שני הסעיפים הקודמים
להיות רגיש לצרכים שלה, בהכי פשטות!
לדוג' (כי אנחנו גברים ואנחנו צריכים דוגמאות
)
לבדוק האם היא רעבה או צמאה (למרות שכמעט תמיד היא תגיד לך שלא, תגיד שאתה רוצה לקנות לעצמך, ותוך כדי תציע לה לאכול מזה, היא ממש תעריך אותך )
לבדוק שלא קר לה (אפשר להציע לה את הג'קט שלך, היא לא תיקח ברוב המקרים, ואם היא תקח, זה בד"כ סימן טוב
)
יש לה תיק כבד? להציע לסחוב אותו (וגם אם היא אומרת שלא, תהיה קצת עקשן, אבל לא נודניק, אחרי 3-4 מותר לך להפסיק להציע)
יש לה מבחן היום? תזכור לשלוח לה בהצלחה
בהצלחה לכולנ"ו 
!...לב אדום.לק"י
לא כל הבנות אוהבות את הג'נטלמניות הזאת, לפעמים זה נותן הרגשה שכאילו בנות הן חלשלושות חסרות כח..
אז לא לנג'ס על זה, לא רוצה-לא צריך!
אולי אם נשים היו מאפשרות יותר מקום לגברים, הרבה חבר'ה מכאן כבר היו נשואים.
נשים - גבר שמח לעזור ורוצה להרגיש שהצד השני זקוק לו. (לא תלותי!)
נסו לוותר קצת על הכבוד הפמיניסטי המפוקפק לומר שאתן חזקות ויכולות לעשות הכל כמוהו ויותר טוב. (גם אם זה נכון)
אולי תגלי לנו?
...
מי שהקשר עימו לא בטוח לי עדיין- לא נראלי שהייתי מסכימה שיסחב לי את התיק.
(רחוקה מפמיניזם)
לק"י
ואני לא יודעת אם זה המקום, אבל אני לא חושבת שהאשה היא זאת שצריכה להיות "פחות" מהגבר (בגיל, בגובה, בשכל, ברמה התורנית..) ולהיות זאת שכל הזמן צריך לעזור לה.
אלא לכל צד יש את הצדדים שהוא "יותר" בהם ויש את הצדדים ש"פחות", וכל אחד תורם את חלקו לבניית הקשר והקמת הבית.
לא קשור לג'נטלמניות
בכוונה לא כתבתי ג'נטלמניות
אלא "להיות רגיש לצרכים שלה"
עם חבר שלי אני פחות אצטרך להיות רגיש
כי אם הוא ירצה משהו, הוא לא יהסס לבקש (לפחות ככה אני מקווה, אחרת יש בעיה אצלו בתפיסת החברות שלנו)
לעומתה, שהיא תרגיש לו בנוח בד"כ לבקש משהו
לק"י
כשיש כבר קשר טוב- אז מעולה (למרות שלא נראה לי שאני אבוא לדייט עם תיק גדול וכבד ושקיות בידיים
).
ואתה צודק- באמת צריכים להיות רגישים לצרכים אחד של השני.
בכלל, באמת כתבת יפה!
שנסענו יחד לאנשהוא והייתי צריכה לקחת את התיק הגדול של השירות והוא הציע לקחת אותו.. וזה היה נורא חמוד ואני חושבת שכמו שאמרתם שצריך שיהיו 'רגישים לצרכים של..' ואפשר להציע עזרה.. זה לא בשמיים..
את התיק ככה שלא תצטרך לבקש ממנה לקחת לה את התיק ושהיא לא תטצרך לסרב או משהו בסגנון.
מה לעשות יש לי קשרים ואני יודע איפה אפשר להשאיר תיקים 
עצמי הרבה יותר טוב (בת)..![]()
ברצינות- באמת תגובה טובה ומדייקת, תודה.
לחכות איתה בתחנה או לא לחכות כן , לא , כן , לא ....?
זה בערך מה שעובר לנו בראש יחד עם עוד כל מיני דברים והתלבטויות בפרט בקשר התחלתי .
אז בקשה אליכן , אם רציתם והוא לא עשה/עושה מה שרציתם אפשר לומר בד"א
" ווואי איך שהתיק שלי כבד " , או פשוט להראות שאתן סובלות מהמשקל .
ואז עלם החמודות האביר עם הש"ס הלבן אם הוא לא שקוע באיזו סוגיה של שור שנגח את הפרה יקלוט ת'רמז ויתן יד ![]()
בקיצר תנו לנו רמזים לאו דוקא עם מרקר , בד"כ אנחנו נקלוט .![]()
נקודה למחשבה
נקודה למחשבהתבין רמזים 
מה את עושה מחר בערב?
נקודה למחשבה
והפעם נדבר בנושא....
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
סרטים
(הפעם נדבר אך ורק בקשר של קשרים וכו', משום שאנו נמצאים בפורום הזה וצריך לכבד את המקום)
החלק לגברים (גם לנשים מותר לקרוא)
הקדמה קטנה לטובת הציבור הגברי
ישנה תופעה מאוד נפוצה בציבור הנשי שהנקראת "אכילת סרטים"
הסבר:
לעם הנשי יש נטיה לחשוב רחוק וממש טוב על כל סיטואציה שיכולה להיות
כל פיסת מידע שישנה עוזרת בנסיון להרכבת הפזאל
מה יהיה?
איך יהיה?
כמה יהיה?
למה יהיה?
מדוע יהיה?
ועוד מיטב מילות השאלה בתוספת המילה "יהיה"
מיטב חוקרי המדע בעולם ניסו לחקור מדוע התופעה הזאת קיימת
ההשערות הבולטות:
1. היה מחסור חמור בתסריטאים בעולם, אז כל הנשים עברו קורס מזורז בזה
2. בכדי לממן את הוליווד
3. הפחד מחוסר המודעות
לאחר מחקר מקיף יותר גילו שהתופעה מגיעה בעיקר בגלל הסיבה השלישית
משמע "הפחד מחוסר המודעות"
ובשפת היום-יום, הן לא יכולות לחיות באי ידיעה מה יקרה בעתיד
ולכן הן מחליטות לנתח ולחשוב לעמוק מה יהיה בעתיד
סוג של מנחשת עתידות,
רק שלמנחשת העתידות, זה לפעמים גם מצליח 
ומכיוון שאנחנו לא רוצים שהמדוייטת שלנו תחיה בסבל
(זה ממש קשה כל היום לאכול סרטים, למרות שזה לא משמין, (הפופפורן כן משמין, גברים שלא תתעו לרגע) )
נקבע לנו כמה כללים,
הם אומנם לא ימנעו לגמרי את אכילת הסרטים
אבל הדבקות בכללים האלה יכולה להוריד את המינון נפלאות:
כלל ראשון:
כמובן שמתקשרים יום אחרי הדייט, לא יומיים, לא שבוע, אם החלטת שאתה יכול לצאת, להתקשר למחרת זה כלול בחבילה!
הדבר נכון בקשר לכל דבר שיכול לגרום לה להרגיש קצת באוויר
כלל שני:
מכיוון שבנות מנתחות כל פיסת מידע,
אם תתחילו לדבר על חתונה, הן יבינו שכוונתכם היא לחתונה קרובה
כנ"ל הפוך, אם תדברו על פרידה, הן יבינו שכוונתיכם לפרידה בקרוב
נשמע פשוט, אה,
אז זהו, שזה לא פשוט כמו שזה נשמע
הן מתנתחות כל דבר
הכל!!
לדוג' אם אמרת שהיה לך כיף או רק נחמד
כל אמירה הכי קטנה גורמת להפעלת האזעקות,
פתיחת חמ"לים עם החברות ודיונים עד אמצע הלילה (ואחרי זה אנחנו מתפלאים למה הן עייפות כ"כ)
אנחנו ממש צריכים להשתדל באמירות שלנו שנהיה ברורים
שלא בטעות נשדר דבר שאיננו מתכוונים אליו ![]()
כלל שלישי:
שיחת "אז לאן מתקדמים מכאן?!"
כולנו מכירים את השיחה הזאת
נכון, היא בהחלט מעצבנת
אפילו מעט מביכה
אבל היא הכרחית (בנוסף למטרה שהתכנסו לשם כאן, השיחה הזאת גם גורמת לפיתוח הקשר)
כמו שנאמר, בנות לא אוהבות להרגיש באוויר
ולכן, הן צריכות לדעת בדיוק מה קורה ולאן מתקדמים
החלק לנשים (גם גברים יכולים לקרוא)
נתחיל עם הלא תעשה:
"מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך" (הלל, מסכת שבת, דף לא.)
תתפלאו לשמוע, גם הבנים אוכלים לפעמים סרטים
אומנם לא במינון שלכן,
אבל גם הם לא אוהבים להיות באוויר
אי לכך ובהתאם לזאת,
כמה דברים גם אילכן, המין היפה ![]()
כלל ראשון:
גם אם אתן לא בטוחות בקשר לקשר,
אתן לא יודעות באיזה מקום אתן נמצאות,
זוהי איננה סיבה לגיטימי לא לענות לו לטלפון ולהודעות (לצערי השורה הזאת נכתבה מתוך ניסיון אישי ביותר מקשר אחד)
אם זה ממש בלתי נסבל ואתן מרגישות שאתן לא יכולות לדבר איתו עד שתסגורו את כל העניינים
תגידו לו במפורש: "מדוייט יקר, אני מרגישה שאני צריכה לקחת כמה ימים עם עצמי לחשוב על בקשר,
קצת קשה לי לדבר איתן ולהמשיך לפתח את הקשר, בזמן שאני ממש בהתלבטויות גדולות עם עצמי"
הוא יבין!
כלל שני:
לנשים יש נטיה לשדר שהכל טוב
לא פעם שמעתי על מקרים שהבחור שאל מפורשות את הגברת
"קר לך?"
"זה נוח לך שאנחנו מדברים כל יום?"
"את רעבה?"
וכו'
בדרך כלל, אצל רוב הנשים, התשובה תהיה זאת שהבחור ירצה לשמוע
אתן חושבות איזה תשובה יהיה לו יותר קל ונעים לקבל
ואומרות את התשובה הזאת
אתן חושבות שאתן עושות חסד איתו, הרי עכשיו החיים שלו קלים יותר
לא, ממש לא
הרי אם לא נעים לך לדבר איתו כל יום, הוא מרגיש את זה בשיחה (תאמינו או לא, מרגישים את זה!)
ואמרת לו שנעים לך לדבר איתו כל יום
הוא נמצא בסתירה
"טוב לה או לא?
אני ממש מבולבל!" ![]()
בבקשה תגידו את האמת
גם אם היא טיפה יותר קשה לשמיעה
אם הוא שאל אתכם, סימן שהוא מצפה לתשובה אמיתית!
מצוות עשה:
יש שיטה טובה ובדוקה להוריד את מינון אכילת הסרטים
במקום לפתוח חמ"לים על כל מילה ![]()
במקום להתקשר לחברה ב1 בלילה ![]()
במקום להעביר את היום עם לחץ דם גבוה ![]()
השיטה היא:
לדבר ![]()
כן כן,
הדבר הזה שאתן קיבלתן 9 קבים ממנו...
הוא יכול לפתור לכן היטב את בעית הסרטים
אתן מתלבטות בקשר למשהו?
אתן לא יודעות מה הוא חושב או מתכנן?
פשוט תשאלו אותו
הוא ישמח לענות
היי, אבל זה ממש מביך ![]()
צודקות, דברים כאלה יכולים להיות מביכים
אבל ממבוכה אחת יכולים להגיע שלושה דברים טובים:
1. מניעת הסרטים (ואתן יודות כמה שזה לא נעים)
2. צבירת ביטחון עצמי בסביבותו (הרי לכולן ברור שהן לא ירצו להתבייש מבעלן)
3. מעבר של קושי יחדיו, תורם לחיזוק הקשר
אז שווה או לא? ![]()
אני מקווה שהדברים האלה היו לעזר
ההודעה הזאת מועתקת מכאן
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t490874#5625684
כמובן שאשמח לתגובות,
הארות והערות
שיהיה לכולנ"ו בהמון ב"הצלחה
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
אז ככה... מאז השרשור האחרון ברוך ה' התארסתי, ובאמת לכל הרווקים והרווקות, תפילות, תפילות ותפילות, ולא להתייאש, ובסוף זה יגיע ובגדול!
ובקיצור ולעניין אני וארוסתי וגם המשפחות שלנו לא במצב כלכלי מי יודע מה.. ואנחנו מחפשים לעשות חתונה שגם מצד אחת תיהיה מכובדת (לא מרשים אבל גם לא עוף שעשה טבילה במרק...) אז אשמח אם מישהו יכול לייעץ על אולמות ועל אופציות להוריד עלויות, אנחנו מעדיפים לעשות את החתונה אחרי שבועות, אני יודע שזה עונת החתונות והמחירים קצת יותר גבוהים אבל אחרי שבועות זה בהעדפה.
היא מאיזור כפר יונה ואני מירושלים, אז אנחנו מחפשים משהו בין לבין, כמו פתח תקוה מודיעין רמת גן וכו' עדיפות למחיר יותר נוח... בכל מקרה אשמח לשמוע עצות ממה כדי להיזהר, ואיך לחסוך בהוצאות, אני מאמין שסך האורחים יהיה בין 300-450 אנחנו ממש בהתחלה של כל הסיפור אז אנחנו כרגע באמת בניסוי וטעיה בהכל... עדיין לא ראינו אולמות, שמעתי מחירים יקרים למנה שזה 200 פלוס אני באמת לא יודע מה המציאות אבל בהעדפה כמה שפחות, בקיצור ולעניין אשמח לעצות, תודה רבה🙏
מאז הקורונה+ המלחמה, יותר אנשים עושים חתונות בכל מיני מקומות/ סגנונות.
כמובן יש את הקיצוניים של בסיסים/ מקלטים בהתאם לסיטואציה, אבל יש גם בבתים פרטיים/ חוות/ מוסדות חינוך עם חצר גדולה/ אולמות מקומיים- יישוביים או שכונתיים ועוד ועוד. זה דורש לפתוח את הראש, לפעמים ללכת על חתונה קטנה יותר, לפעמים יותר כאב ראש של התעסקות בטכני. אבל זה נותן יותר מרחב לעשות מה שבאמת מתאים לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינות אחרות
ואז גם יש מקום להקים חופה.
שימו לב שמקום כזה בדרך כלל עם פחות תאי שירותים מאשר אולם.
ואולי תשאל בפורום נשואים טריים שם יש אנשים עם ניסיון
אני לא מכירה ככ מקומות אבל בבני ברק ובאולמות נוספים של חרדים המחירים זולים. כמובן שהרמה בהתאם למחיר…
ונכון שחתונות קטנות זה משהו שמסובך לעשות אם אין הכרח (כי אתה לא תמיד יכול לא להזמין מעגל אנשים די קרוב, אם לא מכריחים אותך לעשות חתונה קטנה) אבל אני כן מציעה לשקול את זה.
ממה שראיתי חתונות קטנות לא פחות שמחות מגדולות.
ואם רלוונטי, אני יכולה בלי קשר להמליץ על תזמורת די זולה שלדעתי טובה ממש.
לק"י
וזה לא היה מהיקרים.
אז עם כל עליית המחירים זה מחיר סביר לחלוטין. אולי אפילו זול😅
מזל טוב!!
כמובן אפשר גם לקחת אולם קטן שמיועד לבר מצווה וכדומה, אבל הוא לא מותאם לחתונה, מכל הבחינות…
לא כל האולמות, אז צריך לברר
אולמות כמו היכלי פאר, ארמונות חן, ואני לא זוכרת שמות אבל הייתי באולמות כאלו במודיעין עילית
אני לא יודעת כמה הם עולים עכשיו, אבל כשהתחתנו הם היו זולים בפער גדול מאולמות אחרים.
והיכלי פאר לפחות היה מכובד, גם במודיעין עילית הייתי בחתונות שהיו מכובדות
אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).
מה עושים.
זה זמני
בשם הבחורה
טיפות של אורב. אינם באים בחשבון
ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

בקרית ספר (מודיעין עילית),
פתוחים עד מאוחר, עם אוכל טעים.
אפשר בש.א. אם אתם לא רוצים לענות כאן.
במרכז קסם יש - (כותבת מזיכרון, כדאי לברר שעות וכד- במצב העכשוי)
בית קפה "קפוצ'ינו"
חומוס אליהו
"המרפסת" - במודיעין עילית, יש שם פיצריה מושקעת יחסית.
אין לי מספרים ... סליחה.
ובהצלחה!

גבריאל.ק.צ
ארץ השוקולדאחרונהמה דעתכם על למחוק הודעה או לערוך אותה בשיחת ווצאפ עם בחורה? הבנתי שלמחוק זה באמת לא יפה אבל לערוך מה דעתכם? סה"כ תיקונים קטנים איך הצד השני תופס את זה?
– תוך־כדי־שיחה אין מה לעשות את זה
– שלא תוך־כדי שיחה, למה לא
–אם כי, אם מדובר ביותר מדי מחיקות, יכול להיראות מוזר
אני כל הזמן עורך עריכות מינוריות של ניסוח או מוחק דברים קטנים לא קורה עם זה כלום
ולא לערוך או למחוק.
כל עוד לא מדובר באינסוף הודעות רצופות של תיקונים קלים
שלב בקשר ואדם, אין פה תשובה גורפת שנכונה לכל המקרים. אמנם שאלת על משהו מסויים, אבל המערכת שלי מעלה עוד מידע שאולי יועיל למישהו. אז אנסה לגעת בכמה מקרים שעולים לי במחשבה עכשיו.
אתחיל בתלוי הקשר:
אם תוך כדי התכתבות ומדובר בשינוי של טעות הקלדה - פשוט שזה בסדר, הצד השני ראה ומבין.
אם מדובר בשינוי ניסוח מהותי - הייתי מסבירה את סיבת העריכה אם מצידי (רצון לדייק, וכדו'...) אם במחשבה על הצד השני (שלא יפגע, שלא ישתמע אחרת מהכוונה שלי וכדו'...).
בהירות במקומות האלו יכולה להיות קריטית ומשמעותית עבור מי שמולך. והיא יכולה לקבוע אם התנועה תהיה התקרבות או התרחקות.
אם זה קורה כשהצד השני לא 'בנוכחות' וירטואלית, יכול להיות שזה יהיה רגיש יותר. אומרת יכול להיות, כי יש משהו במערכת שעשוי להעלות מחשבות על מה היה שם ומה פספסתי שאולי היה משמעותי וחשוב. לא הכרחי שכך יהיה, אבל כדאי להיות בתשומת לב לאפשרות הזו ולרגישות שעלולה להתגלות שם.
תלוי שלב בקשר:
בתחילת קשר, כשעולה צורך כזה לערוך או למחוק, זו הזדמנות ללמוד ולברר מה הצד השני מרגיש מול סיטואציות כאלו. עדיף ללמוד כך, באופן שנותן הרגשה שמודעים, שמים לב ורגישים לחוויה של השני מול מצב שיכול לעורר הרגשה לא נעימה או הסתרה. יש אנשים שזה עניין רגיש יותר אצלם, מכל מיני סיבות, וזה יכול ממש להשפיע על החוויה הפנימית שלהם. אז כדאי לדעת מראש כדי להתנהל ברגישות.
בהמשך, כשיש תקשורת עמוקה יותר המצב מצריך יותר רגישות.
קודם כל, חושבת שעדיף להשאיר את המרחב הוירטואלי בעיקר לדברים טכניים ולא לשיחות מהותיות, רגישות ורגשיות. יש משהו שלא עובר בכתב (שגם מי שמצליח לקרוא בין השורות לא תמיד מצליח לפרש נכון ומדויק), ונכון שתקשורת על דברים מהותיים ורגישים תהיה בדרך אחרת.
דבר שני,גם במצב של תקשורת יותר קרובה, ברור שיש הבדל בין מחיקה/עריכה כשנמצאים בתקשורת טובה וזורמת או כשמדובר במשהו טכני ששני הצדדים מבינים את ההיגיון בפעולה הזו, למצבים שנחשבים יותר רגישים וטעונים, ששם עריכה (ועוד יותר מחיקה...) עלולות להחמיר את המצב.
תלוי אדם:
יש אנשים רגישים יותר, לכל מיני דברים ולזה בפרט.
בדר''כ, נשים רגישות יותר לניואנסים קטנים שכאלו.
לא אצל כל אחת ההשפעה תהיה באותו היקף ובאותה עוצמה, ויש מי שתהיה רגישה לזה מאוד ככל שמכירים יותר, ויש מי שדווקא הביטחון בקשר יקל עליה להכיל יותר...
כל אחת עובדת כמו שהנפש שלה עובדת,
ולומדים את הרגישות הזו תוך כדי תנועה והיכרות.
בשורה התחתונה,
להסכים לעבוד גם מול השאלה הזו עם הלב.
לנסות להבין מה מרגיש מי שמולי ולתקשר איתו גם על זה.
אישית, לא רואה בעיה לערוך הודעות אם זה תיקונים לשוניים וכאלה. למחוק הודעה, פחות נהוג.
אבל אני חושב יותר לפני שאני שולח…
אבל זאת העדפה אישית שלי, אין פה משהו מיוחד...
אם זאת הודעה שלא חשבת עליה כנראה שזה לא כזה משנה לשנות
ששאל מה נסגר אחרי שמחקתי כמה הודעות
אז שישראל
שטויות
זכותי למחוק מה שבא לי
נכון שאם מחקו לי הודעה זה מסקרן
נו אז
יש חופש ביטוי
שני דברים:
דבר ראשון - דברים שכתבי בעבר לקראת פסח:
אז קנית כבר בגד או תכשיט? - לקראת נישואין וזוגיות
השנה אולי המצב יותר קשה ומורכב - אבל אני לדעתי חשוב לדאוג לעצמינו.
דבר שני, שני טקסטים שפורסמו ע"י אבינועם הרש. הטקסט השני הוא תגובה לראשון.
באופן אישי, הם גורמים לי לחשוב על היחסים שלי עם המשפחה שלי, עם הסובבים אותי - ועל האפשרויות שלי להתמודד עם המצב הקיים. לבחור מה לעשות.
וזה התחבר לי עם מה שכתבתי בשרשור ההוא.
#1
"היי אבינועם.
לקח המון זמן להחליט שאני רוצה ללכת על זה ולכתוב לך ומקווה שהדברים באמת יובנו כפי שרציתי ולא יילקחו למקומות אחרי
בוא נדבר רגע על הסטטיסטיקה של הכאב:
בתור מישהי שמבלה את רוב היום שלה בעולם הביטוח, אני אלופה בניהול סיכונים.
אני יודעת לחשב הסתברויות, אני מרוויחה מספרים שגורמים לאנשים להרים גבה, ויש לי פוליסה לכל צרה שלא תבוא.
אבל יש "אירוע ביטוחי" אחד שכמה שלא אהפוך אותו, אין לו באמת כיסוי או פרמיה ואין לו שום סוכן שיכול להציל אותי ממנו:
אני מדברת למי שלא הבין עד עכשיו על 'ליל הסדר'.
עוד לא כתבתי אז הנה:
אני בת 45 ובשפה של "הביצה" שנטשתי מזמן, אני כבר לא נחשבת 'פרויקט' אלא יותר 'השקעה' שהמניה שלה לא מבוקשת כמו שהייתה פעם...
עצוב? תדפדפו. אני כבר לא שם.
אלו החיים שלי ואני שמחה בהם בכל רגע ורגע מחדש. רק אל תרחמו עליי.
יש לי חברות מהאולפנה שהם כבר סבתות ויש להם חיים עלובים.
יש לי חברות שמתחזקות זוגיות רעילה רק בגלל ה'מה יגידו'.
אז באמת, תשמרו את הרחמים שלכם למישהי אחרת.
אבל עדיין אני שונאת את ליל הסדר. מתאבת בדם...
אני שונאת אותו בכל נימי נפשי.
בזמן שכולם מחפשים חמץ בארונות, אני מחפשת מקום להחביא בו את הלב שלי כדי שלא יתפורר לי מול הפרצופים המרחמים.
עד לפני חמש שנים, הייתי ה"חיילת" המצטיינת של החג:
הבת המסורה.
הורים היו לוחצים, עושים לי רגשי של "מה, תהיי לבד?" ו'את לא באמת רוצה לפרק את המשפחה שלנו עד שכולם כולל כולם מגיעים נכון? את יודעת שזה החמצן שלנו...".
ואני, תמימה שכמוני, הייתי מגיעה ומתייצבת בבית הילדות שלי, רק שפתאום הבית הזה נהיה צפוף מדי.
לכולם היו חדרים. לאחים הקטנים שלי, לאחיות שלי, לנשים שלהם.
ולי? לי הייתה הספה בסלון. קראת טוב. הספה בסלון.
אני, שהייתי אז בת 40 הייתי מוצאת את עצמי ישנה ליטרלי בסלון.
כותבת ועדיין בלתי נתפס בעיניי.
תנסו רגע לדמיין אישה בת 40, מנהלת בכירה בביטוח, שיושבת בישיבות דירקטוריון, הולכת לישון בפיג'מה בסלון כשמסביב לה פרושים מזרונים של אחיינים שמרטיבים בלילה או בועטים מתוך שינה.
הזיה? טוב, לא בבית של ההורים שלי.
ויודע מה הכי צרם לי?
וואלה זה לא הפריע לאף אחד מהאחים או לאף אחת מהאחיות שלי.
העובדה שאחותם הבכורה, הרווקה, מתכלבת והולכת לישון בסלון ששעון השבת מכבה את האור בשלוש לפנות בוקר ורעש מטורף וכולם שם ואני צריכה ללכת לישון במקום המרכזי של הבית כאשר בכל רגע נתון הבעלים של האחיות הקטנות שלי עוברות שם ואני עם פיג'מה ואולי לא מתאים לי שהם יראו אותי ככה...
אז העובדה שההזיה הזו ממש לא הפריעה לאף אחת...זה פשוט גמר אותי. לגמרי.
אני זוכרת שכל ליל הסדר הזה חשבתי לעצמי:
תגידו יחבורת מופרעים, באמת זה מפריע לכם שאני מושפלת בצורה כזו?
ובכן...מסתבר שלא.
ומה לא עשיתי?
ניקיתי כמו מטורפת אחרי כולם, שטפתי כלים מתי שהנשים הפרינססות של האחים שלי לא נקפו אצבע, הורדתי מהושלחן, הכול.
ממש 'סיפורה של שפחה'. רק שברוב תמימותי לא הרגשתי שפחה.
כאילו ברור שעשיתי את זה לגמרי מרצוני. באהבה. בלב שלם.
בלי מרמור ובלי כלום.
באמת. הייתי ה"דודה המגניבה". זאת שלוקחת את כל הילדים לסיבוב בגינה כדי שהנשים של האחים שלי – ילדות בנות 25 עם מטפחת מעוצבת ועיניים עייפות – יוכלו לנוח צהריים.
עד שהגיע ה"פרצוף".
זה היה בערב חג אחד:
אחי הקטן, זה שפעם הייתי מחליפה לו חיתולים, ביקש ממני "רק לשעה" לשמור על הילדים שלו. הם היו מופרעים, באמת. ואני הייתי גמורה.
אמרתי לו, בפעם הראשונה בחיי:
"לא, אני צריכה רגע לעצמי". וראיתי את אשתו.
ראיתי את המבט שהיא תקעה בו. מבט שאומר: 'נו, באמת, גם ככה היא פה לבד, מה כבר יש לה לעשות?'
באותו רגע משהו בי נשבר. הבנתי שאני לא "דודה אהובה", אני שטיח. שטיח יקר, איכותי, אבל שטיח.
כשהודעתי להורים שלי בשנה שאחרי שאני לא מגיעה, כמו שכבר כתבתי הם הפעילו עליי את כל המניפולציות מהגדות של פסח:
"הכיסא שלך יהיה ריק", וכמה אחים הגדילו לעשות שציינו בפניי ש"אמא בוכה".
אבל הייתי איתנה. אמרתי להם: "אני לא הולכת לסבול יותר כדי ששלחן החג שלכם ייראה שלם בתמונות".
והאמת? שנמאס לי גם לנדוד בין הבתים ולהיות מוזמנת בכל פעם למשפחה חדשה:
נמאס לי מהצעות ה"חסד".
נמאס לי מהתחושה הזאת שמישהו עושה לי טובה כשהוא מזמין אותי, "הרווקה המבוגרת", לשבת אצלו בקצה השולחן ולשמוע דברי תורה על זוגיות וגאולה.
אז שנה אחת עשיתי את הסדר לבד בדירה שלי עם היין הכי יקר שיש, עם האוכל הכי טוב, ועם שקט שהיה רועש מדי.
מאז, החלטתי על אסטרטגיה של הישרדות: הדחקה.
אני לוקחת שבועיים חופש, אורזת מזוודה, ועפה. הכי רחוק שאפשר:
תאילנד, סקוטלנד, ניו זילנד. איפה שלא יודעים מה זה מצה ואיפה שאין לאף אחד מושג שחסר לי חלק מהפאזל.
כן, אני יודעת שאני בורחת. אני יודעת שאני חיה בהכחשה מטורפת.
אבל זו הדרך היחידה שלי לשמור על השפיות. אם אני לא אדחיק, אני לא אשרוד.
ברוך השם, אני מסודרת כלכלית ואני יכולה להרשות לעצמי את המלונות הכי טובים בעולם.
אבל בתוך הלובי המפואר בבנגקוק, כשמגיע ליל הסדר, אני מוצאת את עצמי בוהה בתקרה ושואלת למה בכלל כתבתי את הפוסט הזה, כאילו הרי אני כבר מזמן "לא בעניינים".
אולי כתבתי את זה כדי להזכיר לכם, אלו שיושבים מסביב לשולחן העמוס, שיש אנשים שפשוט לא מרגישים חלק מהגאולה הכללית הזאת.
יש אנשים שעדיין הולכים במנהרה חשוכה, והם לא רואים שום אור בקצה, גם אם הקריירה שלהם נוצצת.
כן, אני אישה מצליחה. כן, יש לי משמעות בעבודה. אבל אני עדיין רוצה להיות אמא.
אני עדיין רוצה להיות רעיה. אני עדיין רוצה שמישהו יחכה לי שאני נכנסת לבית שלי מעבר לקירות דוממים.
שיקבל את פניי ביציאה מבית הכנסת ונלך ביחד. כמו שתמיד חלמתי.
כמו שתמיד אחלום.
כל עוד זה לא קורה, הכיסא של ה"בן החמישי" – זה שאפילו לא יודע לשאול, או זה שכבר נמאס לו לשאול – ימשיך להיות ריק.
אז כשאתם שרים "לשנה הבאה בירושלים", תחשבו לרגע עלינו. אלו שנמצאים בגלות פרטית בתוך גאולה שלמה.
ואולי, אולי הגאולה שלי השנה היא לא החתונה (שעדיין לא הגיעה), ולא הילד (שעדיין מחכה בתפילות). אולי הגאולה שלי היא היכולת להפסיק להתנצל.
להפסיק להרגיש "פחות" כי הכיסא שלי ליד השולחן המשפחתי לא נראה כמו הכיסא של אחותי הקטנה.
אני רוצה להאמין שבאיזשהו מקום בעולם, בתוך כל הטיסות והמלונות והקריירה והמספרים, יש "סדר" שגדול ממני.
שיש מישהו שרואה את הדמעות שלי בשדה התעופה ורושם אותן בספר הזיכרונות של הגאולה הפרטית שלי.
אז לכל ה"בנים והבנות החמישיים" שקוראים את זה מהדירה המבודדת שלהם או מהלובי של מלון בחו"ל:
אל תתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש שאתם מחוץ למחנה.
אז נכון שאני מצד אחד 'בורחת' אבל מצד שני אני באמת מאמינה שהלילה הזה הוא שלכם לא פחות משל אלו עם הסטים של הכלים היוקרתיים והילדים בבגדי לבן.
כי אני מאמינה שבסוף, בסוף גאולה האמיתית מתחילה כשמפסיקים לחכות למישהו שיציל אותנו, ומתחילים להאמין שאנחנו שווים את כל הטוב הזה – גם כשאנחנו לבד.
ואם כרגע, במצב הזמני הזה ואני מאמינה שזה מצב זמני ושהשאלה היא לא 'אם' אתחתן אלא 'מתי' אתחתן...אלוהים רוצה אותי ככה והוא שם אותי בעולם הזה עדיין רווקה. לבד.
אז כנראה שיש סיבה למהלך הזה.
אין לי באמת מושג למה ואני שיא הכועסת עליו בעולם...אבל בכל זאת, אני מאמינה במקום כלשהוא שיש מישהו שמשגיח ומסדר ומנהל כאן את הדברים והמישהו הזה לא עובד בשבילי. מה לעשות.
ואולי בשנה הבאה אני כבר לא אצטרך לברוח.
אולי בשנה הבאה אני אפתח את הדלת למישהו, והפעם זה לא יהיה רק לאליהו הנביא.
בינתיים, אני לוקחת איתי את הלב השבור שלי לדיוטי פרי לשמח את עצמי בכמה בשמים וכל מיני דברים שגורמים לי להרגיש טוב. מה לעשות, יש לי חולשה לשופינג...
אומרים שגם שם, בין כל המותגים, אפשר למצוא קצת חירות.
ואולי, אולי עד לפסח הבא, אשתף אותך שמצאתי את הנסיך שלי.
כי כל עוד זה תלוי בי, שום דבר בעולם לא יגרום לי להאמין שהמציאות הזו בעזרת ה' תקרה ותגיע גם אליי.
חשבתי אם לשלוח לך פרטים ושתפרסם אותי אבל אז הבנתי שכרגע, הכי מדויק לי זה פשוט לשחרר כי לא בא לי כל הטיול לחשוב 'מי ראה אותי?' ו'כמה יפנו אליי'.
כרגע אני הולכת להחזיר לעצמי את כל המשאבים שהלכו לי על הדייטים
יאללה, בדרך לנתב"ג לטיסה לניו יורק. שיהיה לכם חג שמח ומאחלת לכל אחת למצוא את הגאולה האישית והייחודית שלה
יעל"
#2
"יעל יקרה,
קראתי את המילים שלך, והלב שלי פשוט נחמץ.
באמת.
לא בגלל המקום שבו את נמצאת – הרי בסוף, כולנו באותה סירה של חיפוש וציפייה:
אני בת 48 לצורך העניין והפסקתי כבר לפני שנים לספור את הדייטים שלי אלא בעיקר בגלל התחושה שעולה מהפוסט שלך, כאילו האופציה היחידה שנותרה היא "לברוח" כדי לא להתמודד.
אני כותבת לך את המילים האלו מתוך המון אהדה, ענווה ואכפתיות ובלי גרם של שיפוטיות.
אני פשוט חושבת שיש עוד דרך או פתרון אחר שמאפשר להישאר כאן, בבית, ולחגוג את החירות שלנו באמת.
אני רוצה לספר לך מה אני עושה כבר כמה שנים, למרות שבניגוד אלייך יעל, אני לא יכולה להגדיר את עצמי כרווקה שמרוויחה סכומי עתק בהייטק או בקריירה במקצוע חופשי:
ברוך ה' לא חסר לי כלום. אבל אני מחנכת, כבר המון שנים במערכת ומוצפת בסיפוק ומשמעות.
אני חייבת להתנהל באופן מחושב עם הכסף שלי למרות שאני מרוויחה באופן מכבד, אלא שהנושא הזה של "ליל הסדר" מספיק חשוב לי כדי שאחליט להקצות לו את המשאבים הכי משמעותיים שלי:
את הזמן, את הכסף, ובעיקר את הלב.
לפני כמה שנים קיבלתי שתי החלטות חשובות בעקבות שבת נוראית שעברתי בבית של ההורים שלי:
באמצע הארוחה שתי הכלות של האחים הקטנים שלי התחילו לדבר על בחורות רווקות מבוגרות ובנוכחותי, אחת מהן אמרה לי בלי למצמץ בכלל:
"את יודעת מה הבעיה שלך? זה שאת בררנית. אני חושבת שאם תפסייק להיות בררנית כל כך, תוכלי להתחתן הרבה יותר מהר".
הבחורה יכולה להיות אחיינית שלי. היא קטנה ממני באיזה כמעט עשר 11 שנה.
תגידי ייצורה! מי את ומה את שתדברי אליי כה? מה את מבינה מהחיים שלך ובעיקר, איך אחת שהתחתנה בגיל 19 תטיף לי מוסר על רווקות מאוחרת?
באותו רגע שאלתי את אח שלי:
"ואתה מתכוון להמשיך ולסתום את הפה כמו חתיכת דביל כשאשתך מדברת אליי ככה?".
והוא...פשוט המשיך לבהות בי כמו עגל עם חיוך...דבילי.
תקשיבי יעל, אני לא צוחקת ולא מגזימה.
מרוב עצבים לקחתי את הכוס יין שלי, שפחתי אותה על האשה המטומטמת הזו ויצאתי מהבית, לא מבינה איך אף אחד, אבל אף אחד מהמשפחה שלי לא מצא לנכון להעמיד את האינפנטילית הזו על מקומה!
ובאותו רגע ידעתי. אני איתה לא מתכוונת לעשות שוב את ליל הסדר. לא יהיה.
אז קיבלתי את ההחלטה:
הגיע הזמן לקחת את החיים שלי בידיים.
אני לא מחכה שיזמינו אותי, אני לא יושבת בפינה ומחכה שמישהו ירחם עליי או ימצא לי כיסא פנוי.
ואני בחיים לא אלך למקום שהוא לא מדויק לי אבל ברמת גימור של סכין יפנית.
אז אני מארחת אצלי בבית, יחד עם החברות הכי טובות שלי שעוזרות לי בהכול.
בנינו לנו מסורת – אנחנו מזמינות כמה רווקות ורווקים חמודים ומקסימים, חברים, מכרים, מכרות והכול קורה ברוח טובה, אינטימית, בשמחה ובגובה העיניים.
לפעמים יש גם גרושים או גרושות. היה ליל סדר אחד עם אלמנה ויש גם את החברה המדהימה שלנו שהיא אם יחידנית. כולם מגיעים וכולם שמחים ומצפים להגיע.
כי בסדר שלנו אין שיפוטיות ואין ביקרותיות יש רק פסטיבל גדול של לבבות ונשמות והמון המון ביחד וכיף.
לפעמים הדירה שלי קצת קטנה מדי בשביל להכיל את כל החלומות שלנו, אז אנחנו יצירתיות:
פעם אחת שכרנו דירה גדולה יותר, לפעמים Airbnb והגענו למסקנה שאם אנחנו מתארגנים בזמן אז תמיד נמצא פתרונות לוגיסטיים כי כשיש רצון, הקירות מתרחבים.
נכון, זה המון טירחה, אני לא אשקר לך:
לעמוד שעות במטבח, לקנות, לעצב, להכין. אבל אני עושה את זה בשמחה עצומה משתי סיבות עיקריות.
הראשונה היא אובייקטיבית:
פשוט כיף לי. נעים לי להיות עם אנשים שאני בוחרת בפינצטה.
וסליחה, באמת שיסלח לי אלוהים, אבל יש לחלק מהאחים הקטנים שלי נשים שאני פשוט לא מסוגלת לסבול... (והנה עוד סיבה למה תכתוב רק את שמי הפרטי ללא שם משפחה)
בערב הזה, אני לא צריכה להנהן בנימוס מול הערות עוקצניות או מבטים מרחמים.
כשאני שולטת בסיטואציה ומזמינה את האנשים שאני רוצה, אני מוקפת באנשים שרואים אותי באמת.
הסיבה השנייה, והיא העמוקה יותר, היא שאני אוהבת את זה שאני היוזמת:
אני אוהבת לקחת בעלות על החיים שלי. זה פתרון יצירתי שהוא ממש לא "מתקרבן", אלא להפך – זו העוצמה הכי גדולה שיש.
זו היכולת להגיד: "אלו החיים שלי, וגם אם הם לא נראים כרגע כמו התמונה בפרסומות, אני אהיה המלכה של הערב הזה".
יעל, ליל הסדר שלנו הוא לא "סעודה". הוא חוויה שנמשכת עד ארבע לפנות בוקר. אמיתי.
כל אחת וכל אחד שמגיע תורם משהו:
חלק מבשלים, חלק מביאים רעיונות, דברי תורה, שירים, קטעי קריאה.
יש לנו כמה בחורים שמביאים יין יוקרתי במיוחד, כזה שפותחים רק ברגעים של התעלות.
עבורי, זה אחד הפסגות של השנה.
אני כותבת לך כי אני מאמינה שהפתרונות להישאר בארץ, להרגיש שייכת, מתחילים בשינוי של הגישה ותפיסת העולם. זה לא קל, אבל זה אפשרי.
בסוף, יקרה, תמיד כדאי לזכור את המשפט שמלווה אותי כל הרווקות:
"הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל הוא בחירה".
הכאב על הלבד הוא שם, הוא אנושי, אבל הסבל – התחושה של הקורבן שחייב לברוח – זה משהו שאנחנו יכולות לשנות.
עכשיו יעל, בשביל שלא תגידי שאני רק יודעת לכתוב ו'להטיף', הנה שלוש נקודות פשוטות שחברה טובה שגם היא הייתה פעם רווקה לימדה אותי וזה בעצם כל הסוד.
אני מאמינה שזה ממש 'יעשה לך סדר
':
1. מודל ה Potluck סעודה שיתופית.
אל תנסי לבשל לבד. החוק הוא פשוט:
את נותנת את הגג ואת המנה העיקרית, וכל אורח (או זוג חברות) אחראי על "תחנה". אחד על הסלטים, אחד על היינות (והשקעה ביין זה קריטי!), ואחד על הקינוחים. תאמיני לי שזה יהפוך לכם את הטרחה לחגיגה משותפת כבר מההכנות.
2. תוכן מחוץ לקופסה.
בכדי שזה לא יהיה עוד 'מור אוף דה סיים' של ארוחת ערב, מחליטים על נושא:
כל אחד חייב להביא קטע קריאה, שיר או שאלה שמעסיקה אותו סביב המושג "חירות".
כשהתוכן מגיע מהמשתתפים, הסדר נמשך עד לפנות בוקר בלי שבכלל תשימו לב.
3. ניהול רשימת מוזמנים בפינצטה.
זה הסוד הגדול. אל תזמיני מתוך "לא נעים".
תזמיני אנשים שאת באמת רוצה לשמוע מה שיש להם להגיד.
שעושים לך טוב על הלב. שיש להם קארמה טובה עלייך. שכיף לך לראות אותם וכיף לך לשמוע אותם וכיף לך להיות איתם.
השילוב של חברות טובות עם כמה "פנים חדשות" (הבחורים החמודים שתהילה הזכירה) יוצר דינמיקה מנצחת שאין בסדר משפחתי רגיל, שם חייבים להיתקע עם כל מי שלא רוצים, כולל הטיפוסים הרעילים.
אם את בכל זאת תרצי לעשות את ליל הסדר בארץ, לאבינועם יש את המייל שלי, פשוט תכתבי ונשמח לארח אותך.
את נשמעת כמו אחת שהיינו בוחרות לנו בפינצטה...
יאללה אחותי, לא אברך אותך שיעבור בקלות, כי אנחנו לא רוצות שיעבור.
אנחנו רוצות לשהות בו, לנשום אותו לספוג אותו.
בהערכה רבה ובחיבוק
תהילה.
וואלה, חבורת שווים זה דבר שאין עליו בעולם!!
לאו דווקא בהקשר של לנ"ו אלא בכל־מיני דברים
ובכן:
=> הגדיל לי את ההוצאות
=> אך הגדיל גם את ההכנסות
=> בסך־הכל אני מרוצה
לצערי אני חשבתי כך גם בהתחלה.
אבל בסוף דווקא בגלל שאני נותנת לראש לנהל אני מתחילה לרדוף אחרי זה..
נגיד כשיש כמה הצעות במקביל אז מתחילה לחשב וכו' ואז מרגישה את המרדף הזה..
תודה!
של אובר ניהול.
וצריך לדעת להרפות ולתת קצב נכון לפרויקט.
אורך רוח, איך משיגים אורך רוח.
כדי לשהות בשאלה קצת ולהרגיש אותה ;)
תקרא את הספר הישן, שעדיין טוב בכדי להבין את הבסיס לשונות הזו - גברים ממאדים ונשים מנוגה.
לפחות על מנת להבין שהאמירה "הבחורות מסבכות הכל" אינו נכון.
אבל היום זה קצת התערבב