וואוו, החזרת אותי לאחור..

כך בדיוק היו הוריי. זו הרגשה נוראית!

להיות בין אבא לאמא אין יותר סבל מזה.

הרי את שניהם אנו אוהבים! מה עושים?!

 

אני לא יודעת אם זה אפשרי  מבחינתך (כי אצלי זה לא היה אפשרי)

אך תנסי לדבר עם אימך ולומר לה עד כמה את אוהבת אותה וקשה לך מאוד להיות בין שני עולמות.

שתשתדל להבין אותך ופחות לכעוס עליך הרי אינך רוצה בזה.

נכון את צודקת, לעיתים גירושים עדיפים מחיים אומללים במשך עשרות שנים.

 

יש בך את הכח להיות חזקה. תשתפי חברה טובה / מורה זה ממש יכול לעזור ולתת כח.

 

אני מאחלת לך שהכל ייפתר בצורה הטובה ביותר (עד כמה שאפשר..)

 

רק טוב!

 

 

בס"ד

 

קודם כל - משהו שקצת הפחיד אותי: "וגם מרביצים..".

וויכוחים וצעקות זה נסבל, אבל מכות-זו בעיה מאוד חמורה. אפשר להתווכח עם הפה[וגם לזה יש דרך.] אבל לא עם הידיים.
לדעתי האישית, חובה לדווח מיידית לעו"ס/לרווחה.

ובלי קשר - נראה שממש לא טוב לך, ולא להורים. 
להורים שלך אין לי איך לעזור, אז כמה עצות שאולי יוכלו לעזור לך בהתמודדות הלא נעימה הזו:

- אם יש אחים בגיל מתאים-לדבר איתם, לשתף, אתם יחד באותה הסירה וזה יעזור לכולכם.
- לומר להורים שלך[שניהם!] מה את מרגישה, מה עובר עלייך, איך זה משפיע עלייך ופוגע בך. לבקש מהם[בצורה מכובדת] שיעשו משהו בנושא, שזה לא יכול להמשך.
- לברוח. לברוח לחדר, לקרוא ספרים, ללכת לחברות, להתנדב מחוץ לבית. זה לא עושה לך טוב לנפש כל המצב הזה. לא כדאי שתתני לו להכנס אלייך ולהיות חלק ממך.
- אם יש בך כוח ואומץ: ללכת לרווחה, לבקש לדבר עם עו"סית, לספר לה מה קורה, מה את מרגישה. אם את לא רוצה שהיא תתערב במצב של ההורים שלך - שלפחות תעזור לך, אישית. גיל 14 זה גיל שבו מתעצבים החיים שלך, חשוב שיהיה לך את המקום שלך, בלי השפעות חיצוניות, שהנפש שלך תהיה שקטה ויהיה לה נוח להתפתח בצורה הטובה, ולא בצורה שייכפו עליה[כמו שקרה לי ולעוד אחרים כאן].
- לשתף חברה טובה, לשים לב שאת לא מעיקה עליה אלא שבאמת חשוב לה והיא רוצה לשמוע, זה חשוב לפרוק 'דאגה בלב איש ישיחנה'.
ולסיום: לשתף אותנו כאן, בפורום עצמו או בשיחה אישית, כל אחד מאיתנו ישמח לעזור ככל יכולתו.
 

הרבה בהצלחה,
מקווה שהכל יבוא על מקומו בשלום, ושזו רק תקופה לא טובה בין ההורים שלך.

שירה
לא תמיד חייבים לבחור צד,וזה לגיטימי לגמרי שתרצי שהם ייתגרשו.

את ממש לא היחידה.

לפעמים אדם מסתכל מהצד ואומר: "ככה אני רוצה" ובסוף כשהוא שם הוא מגלה שזה לא מה שהוא ראה מהצד..

יכול להיות שאם הם יתגרשו אצליכם זה יהיה יותר טוב ממה שהיה אצלי..

מקווה שיהיה טוב!!

בהצלחה!! בסוף יהיה טוב!!

קודם כל: כל הכבוד שכתבת ושיתפת אותנו!

חשוב לשתף ולהוציא מהבטן מה שאפשר!

מבינה מאוד את המצב שלך לפי מה שכתבת (גם אני בכורה)

לי היה הכי חשוב עד כמה שניתן,

לשמור על קשר טוב עם אמא ובעיקר להראות כבוד אליה

ובאמת תשתדלי לא לקחת אחריות יותר מידי על הבית ועל האחים (אני יודעת שזה קשה)

ההורים שלך צריכים להתמודד עם ההשלכות האלה!

אני מנסה כמה שפחות להזהות רק עם צד אחד. אני למדתי: "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו"!

תעשי רק מה שטוב לך!!!! כיבוד הורים זה עד גבול שאת מרגישה שזה פוגע בך! (לדעתי)

תצאי הרבה לחברות ואם יש לך משפחה כמו דודים,סבא וסבתא שאפשר לשתף זה גם טוב...

מחזקת אותך בכל ליבי!!!

ותזכרי שבסוף יהיה טוב!!!!

כאן בשבילך!

אז הגיוני מאוד שאני יחזור על מה שאמרו כבר..

קודם כל.. את גיבורה! ואת חזקה! ושומעים שאת כלכך בוגרת לגילך!

ואת צריכה לזכור..  שזה לא את ה"בעיה" את לא עשית ש-ו-ם דבר רע! כלום! את בסדר גמור.. אפילו יותר מזה.. את מדהימה!!

אבל לפעמים.. ההורים משליכים את כל הכעס עליך.. וזה עושה הרגשה רעה.. אני יודעת.. אני מכירה את ההרגשה הזאת

לדעתי.. וזה גם נשמע ככה.. שאת מעדיפה שהם יחיו כל בית בנפרד..

אז אולי תנסי לדבר איתם.. או עם אבא, או עם אמא.. איך שיותר נוח לך.. ותסבירי להם

שזה מצב קשה,

ומכניס אותכם למצבים לא נעימים בכלל! ואולי הפתרון זה להתגרש...

אני חושבת.. שהם יבינו..אני מקווה שיבינו..

אני בטוחה שיש גם המון לחץ.. אולי כדאי לשתף מישו חיצוני? מחנכת טובה? יועצת? קרובי משפחה.. אפילו רק לפרוק מהלב..!

וטיפ.. תנסי לא להכנס יותר מדי לוויכוחים..

ואולי תלכי לפעמים לחברה.. רק בשביל שיהיה לך כיף! לשכוח קצת מהלחץ בבית..

 

אני בטוחה שבסופו של דבר יהיה לך טוב!

כל מה שהקב"ה עושה לטובה הוא!

גם אם קשה לנו...ורע..

את חזקה תזכרי את זה..

אם את רוצה לשתף או סתם לפרוק..

על כל דבר קטן או גדול.. אני כאן

 

 

 

 

 

 

מה לעשות נולדנו ראשונים

את כל הטעויות עושים עלינו

אנחנו צריכים להתמודד עם זה

 

לדעתי הטעות הכי גדולה שהורים גרושים יכולים לעשות

זה להכניס את הילדים לויכוח ביניהם

וזה קרה וקורה אצלנו אפילו שעברו כמה שנים טובות מאז

אצלנו היה מצב מאוד דומה למה שסיפרת

חוץ מה"מרביצים" שזה ממש חמור וצריך לפנות למישהו מקצועי

ומוסמך כדי שזה לא יקרה שוב!!!!

 

אמא שלי נשענה עלי כשהיה לה קשה

הייתי שם בשבילה כשהייתה צריכה

זה מבגר כמה שנים בכמה דקות

לראות את אמא שלך בוכה על הכתף שלך

(ע"ע שירשור בעניין)

אמרתי לה בפירוש יאללה תתגרשי

 

וגם היא ניצלה את הכיבוד הורים לרעה

אנחנו מחויבים בכיבוד הורים עד שזה מגיע על חשבון מצווה אחרת

או כיבוד הורים כלפי ההורה השני..

אם ח"ו הורה אומר לחלל שבת אין מצווה לשמוע לו

ואסור לחלל שבת

 

אני ממש מצטער לשמוע מה שאמא שלך אמרה

שהיא לא רוצה לחזור לבית

אולי זה כי אבא שלך נמצא שם וזה לא קשור אלייך בכלל?

אמא שלי חזרה מאוחר מהעבודה כי אבא שלי היה בבית...

 

בקיצור מאתגרים חיי הגרושיים

 

 בשורות טובות

וכוח לעמוד בניסיונות

אנחנו פה אם צריך

 

שוב אני חוזר אם זה באמת קורה - על אלימות במשפחה חייבים לדווח!!!!!!!

עדיף מוקדם מידי מאשר מאוחר מידי במקרה הזה

אוהבתותכם

אתם כאלה מדהימים!

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')