אני לא גרה בדרום. אני אפילו לא מהאיזור. אבל בשבת התארחנו בירושלים. זה לא בדרום אבל הייתה הזעקה קצת אחרי כניסת שבת. אז מיהרנו למקלט. בדרום בטח המקלטים מסודרים וערוכים אבל אצלנו הצטופפו בין הקרשים של הסוכות של השכנים לבין כל מיני חפצים ישנים ומאובקים שאין מקום בבית וחבל לזרוק. ישבנו שם בחושך (כי למה שהאור יהיה דולק ? ובשבת כמובן לא מדליקים) והבת שלי בכתה שהיא מפחדת מהחושך. ישבנו שם רק עשר דקות וכל יתרהשבת היה שקט. אבל זה הספיק. כל השבת הילדים התחרו בינהם מי מצליח לעשות הזעקה יותר חזקה ויותר מפחידה עד שהתחרשו לי האזנים! בלילה הלכתי לישון בבגדים. חשבתי לעצמי- "אם תהיה אזעקה -כל השכנים יראו אותי בפיג'אמה?? ,פאדיחות וזה גם לא כ"כ צנוע". בבוקר הלכתי לזרוק את הפח וחשבתי" אם תהיה אזעקה עכשיו, מה אני יעשה? ישאיר את הפח באמצע הרחוב ואברח?" וכששלחתי את בני ל"תהילים" חששתי "ומה אם תהיה אזעקה?". וככה כל השבת.. ואז חשבת עליכם, תושבי הדרום, שלכם בטח היה אזעקה באמצע שהלכתם לזרוק את הפח וכמה פעמים בטח נאלצתם להעיר את הילדים (עד שסוף סוף נרדמו) משנת צהרים כדי לנוס למקלט. חשבתי לעצמי שאם הייתי גרה בדרום לא הייתי מתקלחת לפחות מתחילת המבצע שמה תהיה אזעקה כי להתלבש ב 30 שניות זה קצת קשה... פתאום הרגשתי כמה עד היום הייתי מנותקת. בכלל לא קלטתי מה עובר עליכם! עכשיו אני בביתי, רחוקה אפילו מהטילים שמגיעים לירושלים (או לפחות גורמים לאזעקה שם לפעול). אבל מה שעובר עליכם הרבה יותר קרוב לליבי. אשתדל להתפלל עליכם יותר ומה שאוכל לעזור,אעזור בלנ"ד. אני מקוה ומתפללת והפעם הרבה יותר מרגישה בשבילכם-בשבילנו, שהמבצע הזה באמת יחסל את השיגורים הנוראים האלה ושהוא לא יעצר באמצע לפני שיהיה ביטחון מלא שיותר אין פצמרים, קסאמים,גראדים, פראנג'ים וכל סוגי המרעין בישין האלה. שבוע טוב!
משהו שרציתי להגיד לתושבי הדרום:מירימי
ועוד אני חושבת..מירימי
שמחר בבוקר אני בע"ה ישים את הילדים בגן ובמעון ואלך לעבודה ואתם תקועים עם הילדים בבית ועם הטילים בחוץ! אני הייתי מתחרפנת!!!! אני לא מצליחה להבין איך אתם חיים ככה? ואיך מנהלים זוגיות ככה על כל המשתמע. ואני לא יעלב אם משהו כאן יכתוב לי"בוקר טוב אליהו, מה חשבת לעצמך עד היום". באמת עד היום לא הבנתי מספיק מה עובר עליכם. וגם עכשיו אני רק מגרדת את הקצה של הקרחון של מה שעובר. כל הכבוד לכם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לתושבי הדרום-בקשהמירימי
בתור תושבת דרום- תודה על הדברים, ויש כמה קוריוזיםעוד מישהי
בס"ד
טוב, כמה מקרים:
בפעם הראשונה שהיו אצלינו טילים (די מזמן..)
אזעקה,הילדים לרצים למקלט, אבל הקטן רץ לחלון!!
:"מה אתה עושה?"
הקטן :"אני הולך לתפוס את הטיל ולזרוק אותו על הערבים!"
מאז השתנו הדברים, הילדים כבר יותר מתורגלים הריצות למקלט...
***
אני הולכת לזרוק זבל ביום שישי, בן בשבע שלי מתפלא :"אבל אימא! זה התפרקיד שלי לזרוק זבל!"
אני :"אני מעדיפה שלא תצא סתם ככה. אם יש אזעקה רוצו למלקלט"
הקטן (בן 4) :"אימא, ואם תמותי"
אני (בחיוך):"אל תדאג, אני אחייה"
אני חוזרת הבייתה, רואה את 3 הבנים(7,6,4) שלי אומרים פרקי תניא בע"פ לשובי בשלום....
***
שבת צהריים, קידוש.
הקטן שלי :"אימא, מה יקרה אם נמות?"
אני (בשלווה) :"אז עד תחיית המתים נהייה בגו עדן" (לפחות לגביו זה בטוח נכון)
הגדול :"לא כל כך נורא"
היו שהזדעזעו מהתגובה שלי, אבל אני חושבת שעדיף ככה,
מאשר להלחיץ אותם בתגובות של :"אל תדבר ככה! אוי ואבוי!" וכ'...
עוד משהועוד מישהי
בס"ד
באחת האזעקות הבומים היו ממש ממש קרובים,
(בדרך כלל אנו שומעים מלא פיצוצים, אבל אין אזעקות)
כל השכנים במקלט, סופרים את הבומים.
(פתאום שמתי לב שאני משתמשת בשפה של הילדים...בומים)
לאחר החמישי הילדים שלי הפסיקו לספור והתחילו לשיר :"ברוך הב ברוך הב מלך המשיח.."
השכנים החלו לצחוק, ואז הם החלו להצטרף, בהתחלה הילדים שלהם, אח"כ ההורים, (אנחנו הדתיים היחידים בבלוק)
חשבתי לעצמי אם יש דמיון בין הפיצוצים לקול שופרו של משיח, (הגעתי למסקנה שלא...)
אבל היה תענוג לראות את הילדים מתרגמים את המצב לעוד משהו שמבשר את האצת הקצב של קירוב הגאולה.
(גם אם הם לא מנסחים זאת ככה, התחושה הייתה ברורה)
מירימי...תודה על השיתוף..אנונימי (פותח)
כמובן שאני לא שמחה שטווח הטילים הולך וגדל אבל מה שאני כן שמחה זה שסוף סוף מתחילים להבין אותנו.
מי שלא חווה את זה פשוט לא יודע.
אצלינו זה לא פעם ראשונה...אנחנו ממש דרומיים וגם בעופרת יצוקה ספגנו הרבה..
אין לנו ממ"ד בבית, וכל פעם שהייתה אזעקה אמא שלי הייתה פשוט צורחת לנו שיש אזעקה ושנרד
לשבת מתחת למדרגות (בית פרטי, 2 קומות, ומתחת למדרגות זה המקום הכי מוגן בבית).
לא היו ילדים קטנים אבל אני התחתנתי עם הזמן ויש לי כבר קטנים איתי...גם אצלנו במושב יש טילים (יותר מסביב ולא ממש במושב עצמו) אז להורים אני לא כ"כ יכולה ליסוע...והם פוחדים לבוא כי פה אפילו אין מקום מוגן.. ועם הילדים אחנו פשוט מתרחקים מחלונות (שלא יתפוצץ מההדף..) ומתפללים לה' יתב' שיושיע ויציל!!
תודה על השיתוף..
האמת שגם אני לא מעכלת עדיין כל מה שהולך כאןddba
בלילה כמובן שישנים עם בגדים והכל לפעמים אפילו עם נעליים.
זה נשמע הזוי אבל המוח כאילו עובד על אוטומט.
אנחנו גרים יחסית קרוב ככה ששומעים כל מה שקורה בעזה. הדלתות של הבית שלי רועדות כל פעם שהצבא שלנו מפגיז וזה מבהיל. כשזה קורה אני מיד אומרת לילדים וואו שמעתם איך הפגזנו אותם וצוחקת. אבל בפנים הלב שלי רועד.
לפחןת משהו חיובי זה שאני לא צריכה לזרז את הילדים במקלחות הם נכנסים וכבר שואלים אם הכנתי להם בגדים.
בשבת האחרונה היינו באמצע סעודה שלישית כולנו משתיקים אחד את השני כי התחלנו לשמוע אזעקה מישוב קרוב ואז אזעקה שנייה מישוב אחר מתחילה גם כולנו מסתכלים ומבינים שעוד מעט גם אצלנו תתחיל האזעקה ואכן היא התחילה גם אצלנו זה היה די מצחיק שכבר אנחנו מתואמים בנינו מה צריך לעשות בלי דיבורים.
אין לי אפשרות לאנונימי כי אני מהפלאפון אבל לא נורא. תודה על המקום לשתף
לאנונימי\ת האמיץ\העוד מישהי
בס"ד
לא בכל בניין חדר מדרגות הוא בטיחותי,
אצלינו למשל יש חלון כמעט לאורך כל הקיר,(בכל קומה) וזה הכי לא בטיחותי שיש.
אנשים סביבנו נפגעים ונהרגים, בית של שכנים שלי נהרס (קיר שלם ירד להם)
ובדרך הטבע זה שהיא נכנסה למקלט זה מה שהגן עליה.
לכל אחד יש את רמת הפחד שלו, וההתמודדות שלו,
אבל מעניין שיש בך מספיק גבורה כדי לא להילחץ ולעמוד בחדר מדרגות,
אבל לא מספיק אומץ כדי לעמוד מאחורי הדברים שלך...
ייתכן שאני פחדנית. אבלמירימיאחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
אפשר לשתף את הגננתמענין
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
הוא יודענהג ותיק
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
לא נכוןאריק מהדרום
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בוודאיאריק מהדרום
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות