אני לא גרה בדרום. אני אפילו לא מהאיזור. אבל בשבת התארחנו בירושלים. זה לא בדרום אבל הייתה הזעקה קצת אחרי כניסת שבת. אז מיהרנו למקלט. בדרום בטח המקלטים מסודרים וערוכים אבל אצלנו הצטופפו בין הקרשים של הסוכות של השכנים לבין כל מיני חפצים ישנים ומאובקים שאין מקום בבית וחבל לזרוק. ישבנו שם בחושך (כי למה שהאור יהיה דולק ? ובשבת כמובן לא מדליקים) והבת שלי בכתה שהיא מפחדת מהחושך. ישבנו שם רק עשר דקות וכל יתרהשבת היה שקט. אבל זה הספיק. כל השבת הילדים התחרו בינהם מי מצליח לעשות הזעקה יותר חזקה ויותר מפחידה עד שהתחרשו לי האזנים! בלילה הלכתי לישון בבגדים. חשבתי לעצמי- "אם תהיה אזעקה -כל השכנים יראו אותי בפיג'אמה?? ,פאדיחות וזה גם לא כ"כ צנוע". בבוקר הלכתי לזרוק את הפח וחשבתי" אם תהיה אזעקה עכשיו, מה אני יעשה? ישאיר את הפח באמצע הרחוב ואברח?" וכששלחתי את בני ל"תהילים" חששתי "ומה אם תהיה אזעקה?". וככה כל השבת.. ואז חשבת עליכם, תושבי הדרום, שלכם בטח היה אזעקה באמצע שהלכתם לזרוק את הפח וכמה פעמים בטח נאלצתם להעיר את הילדים (עד שסוף סוף נרדמו) משנת צהרים כדי לנוס למקלט. חשבתי לעצמי שאם הייתי גרה בדרום לא הייתי מתקלחת לפחות מתחילת המבצע שמה תהיה אזעקה כי להתלבש ב 30 שניות זה קצת קשה... פתאום הרגשתי כמה עד היום הייתי מנותקת. בכלל לא קלטתי מה עובר עליכם! עכשיו אני בביתי, רחוקה אפילו מהטילים שמגיעים לירושלים (או לפחות גורמים לאזעקה שם לפעול). אבל מה שעובר עליכם הרבה יותר קרוב לליבי. אשתדל להתפלל עליכם יותר ומה שאוכל לעזור,אעזור בלנ"ד. אני מקוה ומתפללת והפעם הרבה יותר מרגישה בשבילכם-בשבילנו, שהמבצע הזה באמת יחסל את השיגורים הנוראים האלה ושהוא לא יעצר באמצע לפני שיהיה ביטחון מלא שיותר אין פצמרים, קסאמים,גראדים, פראנג'ים וכל סוגי המרעין בישין האלה. שבוע טוב!
משהו שרציתי להגיד לתושבי הדרום:מירימי
ועוד אני חושבת..מירימי
שמחר בבוקר אני בע"ה ישים את הילדים בגן ובמעון ואלך לעבודה ואתם תקועים עם הילדים בבית ועם הטילים בחוץ! אני הייתי מתחרפנת!!!! אני לא מצליחה להבין איך אתם חיים ככה? ואיך מנהלים זוגיות ככה על כל המשתמע. ואני לא יעלב אם משהו כאן יכתוב לי"בוקר טוב אליהו, מה חשבת לעצמך עד היום". באמת עד היום לא הבנתי מספיק מה עובר עליכם. וגם עכשיו אני רק מגרדת את הקצה של הקרחון של מה שעובר. כל הכבוד לכם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לתושבי הדרום-בקשהמירימי
בתור תושבת דרום- תודה על הדברים, ויש כמה קוריוזיםעוד מישהי
בס"ד
טוב, כמה מקרים:
בפעם הראשונה שהיו אצלינו טילים (די מזמן..)
אזעקה,הילדים לרצים למקלט, אבל הקטן רץ לחלון!!
:"מה אתה עושה?"
הקטן :"אני הולך לתפוס את הטיל ולזרוק אותו על הערבים!"
מאז השתנו הדברים, הילדים כבר יותר מתורגלים הריצות למקלט...
***
אני הולכת לזרוק זבל ביום שישי, בן בשבע שלי מתפלא :"אבל אימא! זה התפרקיד שלי לזרוק זבל!"
אני :"אני מעדיפה שלא תצא סתם ככה. אם יש אזעקה רוצו למלקלט"
הקטן (בן 4) :"אימא, ואם תמותי"
אני (בחיוך):"אל תדאג, אני אחייה"
אני חוזרת הבייתה, רואה את 3 הבנים(7,6,4) שלי אומרים פרקי תניא בע"פ לשובי בשלום....
***
שבת צהריים, קידוש.
הקטן שלי :"אימא, מה יקרה אם נמות?"
אני (בשלווה) :"אז עד תחיית המתים נהייה בגו עדן" (לפחות לגביו זה בטוח נכון)
הגדול :"לא כל כך נורא"
היו שהזדעזעו מהתגובה שלי, אבל אני חושבת שעדיף ככה,
מאשר להלחיץ אותם בתגובות של :"אל תדבר ככה! אוי ואבוי!" וכ'...
עוד משהועוד מישהי
בס"ד
באחת האזעקות הבומים היו ממש ממש קרובים,
(בדרך כלל אנו שומעים מלא פיצוצים, אבל אין אזעקות)
כל השכנים במקלט, סופרים את הבומים.
(פתאום שמתי לב שאני משתמשת בשפה של הילדים...בומים)
לאחר החמישי הילדים שלי הפסיקו לספור והתחילו לשיר :"ברוך הב ברוך הב מלך המשיח.."
השכנים החלו לצחוק, ואז הם החלו להצטרף, בהתחלה הילדים שלהם, אח"כ ההורים, (אנחנו הדתיים היחידים בבלוק)
חשבתי לעצמי אם יש דמיון בין הפיצוצים לקול שופרו של משיח, (הגעתי למסקנה שלא...)
אבל היה תענוג לראות את הילדים מתרגמים את המצב לעוד משהו שמבשר את האצת הקצב של קירוב הגאולה.
(גם אם הם לא מנסחים זאת ככה, התחושה הייתה ברורה)
מירימי...תודה על השיתוף..אנונימי (פותח)
כמובן שאני לא שמחה שטווח הטילים הולך וגדל אבל מה שאני כן שמחה זה שסוף סוף מתחילים להבין אותנו.
מי שלא חווה את זה פשוט לא יודע.
אצלינו זה לא פעם ראשונה...אנחנו ממש דרומיים וגם בעופרת יצוקה ספגנו הרבה..
אין לנו ממ"ד בבית, וכל פעם שהייתה אזעקה אמא שלי הייתה פשוט צורחת לנו שיש אזעקה ושנרד
לשבת מתחת למדרגות (בית פרטי, 2 קומות, ומתחת למדרגות זה המקום הכי מוגן בבית).
לא היו ילדים קטנים אבל אני התחתנתי עם הזמן ויש לי כבר קטנים איתי...גם אצלנו במושב יש טילים (יותר מסביב ולא ממש במושב עצמו) אז להורים אני לא כ"כ יכולה ליסוע...והם פוחדים לבוא כי פה אפילו אין מקום מוגן.. ועם הילדים אחנו פשוט מתרחקים מחלונות (שלא יתפוצץ מההדף..) ומתפללים לה' יתב' שיושיע ויציל!!
תודה על השיתוף..
האמת שגם אני לא מעכלת עדיין כל מה שהולך כאןddba
בלילה כמובן שישנים עם בגדים והכל לפעמים אפילו עם נעליים.
זה נשמע הזוי אבל המוח כאילו עובד על אוטומט.
אנחנו גרים יחסית קרוב ככה ששומעים כל מה שקורה בעזה. הדלתות של הבית שלי רועדות כל פעם שהצבא שלנו מפגיז וזה מבהיל. כשזה קורה אני מיד אומרת לילדים וואו שמעתם איך הפגזנו אותם וצוחקת. אבל בפנים הלב שלי רועד.
לפחןת משהו חיובי זה שאני לא צריכה לזרז את הילדים במקלחות הם נכנסים וכבר שואלים אם הכנתי להם בגדים.
בשבת האחרונה היינו באמצע סעודה שלישית כולנו משתיקים אחד את השני כי התחלנו לשמוע אזעקה מישוב קרוב ואז אזעקה שנייה מישוב אחר מתחילה גם כולנו מסתכלים ומבינים שעוד מעט גם אצלנו תתחיל האזעקה ואכן היא התחילה גם אצלנו זה היה די מצחיק שכבר אנחנו מתואמים בנינו מה צריך לעשות בלי דיבורים.
אין לי אפשרות לאנונימי כי אני מהפלאפון אבל לא נורא. תודה על המקום לשתף
לאנונימי\ת האמיץ\העוד מישהי
בס"ד
לא בכל בניין חדר מדרגות הוא בטיחותי,
אצלינו למשל יש חלון כמעט לאורך כל הקיר,(בכל קומה) וזה הכי לא בטיחותי שיש.
אנשים סביבנו נפגעים ונהרגים, בית של שכנים שלי נהרס (קיר שלם ירד להם)
ובדרך הטבע זה שהיא נכנסה למקלט זה מה שהגן עליה.
לכל אחד יש את רמת הפחד שלו, וההתמודדות שלו,
אבל מעניין שיש בך מספיק גבורה כדי לא להילחץ ולעמוד בחדר מדרגות,
אבל לא מספיק אומץ כדי לעמוד מאחורי הדברים שלך...
ייתכן שאני פחדנית. אבלמירימיאחרונה
מחפשים קהילהאבא פגום
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
ילגים מפרק א וצוואהיל 000
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
מצטערת לשמוע על בעלך ועל המורכבותנעמי28אחרונה
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
פרסום הנסחן120
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
עבודה סמינריונית על ליקויי למידהEva
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
עוד הרבה ועוד קצת בבת אחתEvaאחרונה
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.