שמחר בבוקר אני בע"ה ישים את הילדים בגן ובמעון ואלך לעבודה ואתם תקועים עם הילדים בבית ועם הטילים בחוץ! אני הייתי מתחרפנת!!!! אני לא מצליחה להבין איך אתם חיים ככה? ואיך מנהלים זוגיות ככה על כל המשתמע. ואני לא יעלב אם משהו כאן יכתוב לי"בוקר טוב אליהו, מה חשבת לעצמך עד היום". באמת עד היום לא הבנתי מספיק מה עובר עליכם. וגם עכשיו אני רק מגרדת את הקצה של הקרחון של מה שעובר. כל הכבוד לכם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בס"ד

טוב, כמה מקרים:

בפעם הראשונה שהיו אצלינו טילים (די מזמן..)

אזעקה,הילדים לרצים למקלט, אבל הקטן רץ לחלון!!

:"מה אתה עושה?"

הקטן :"אני הולך לתפוס את הטיל ולזרוק אותו על הערבים!"

מאז השתנו הדברים, הילדים כבר יותר מתורגלים הריצות למקלט...

***

אני הולכת לזרוק זבל ביום שישי, בן בשבע שלי מתפלא :"אבל אימא! זה התפרקיד שלי לזרוק זבל!"

אני :"אני מעדיפה שלא תצא סתם ככה. אם יש אזעקה רוצו למלקלט"

הקטן (בן 4) :"אימא, ואם תמותי"

אני (בחיוך):"אל תדאג, אני אחייה"

אני חוזרת הבייתה, רואה את 3 הבנים(7,6,4) שלי אומרים פרקי תניא בע"פ לשובי בשלום....

***

שבת צהריים, קידוש.

הקטן שלי :"אימא, מה יקרה אם נמות?"

אני (בשלווה) :"אז עד תחיית המתים נהייה בגו עדן" (לפחות לגביו זה בטוח נכון)

הגדול :"לא כל כך נורא"

היו שהזדעזעו מהתגובה שלי, אבל אני חושבת שעדיף ככה,

מאשר להלחיץ אותם בתגובות של :"אל תדבר ככה! אוי ואבוי!" וכ'...

בס"ד

באחת האזעקות הבומים היו ממש ממש קרובים,

(בדרך כלל אנו שומעים מלא פיצוצים, אבל אין אזעקות)

כל השכנים במקלט, סופרים את הבומים.

(פתאום שמתי לב שאני משתמשת בשפה של הילדים...בומים)

לאחר החמישי הילדים שלי הפסיקו לספור והתחילו לשיר :"ברוך הב ברוך הב מלך המשיח.."

השכנים החלו לצחוק, ואז הם החלו להצטרף, בהתחלה הילדים שלהם, אח"כ ההורים, (אנחנו הדתיים היחידים בבלוק)

חשבתי לעצמי אם יש דמיון בין הפיצוצים לקול שופרו של משיח, (הגעתי למסקנה שלא...)

אבל היה תענוג לראות את הילדים מתרגמים את המצב לעוד משהו שמבשר את האצת הקצב של קירוב הגאולה.

(גם אם הם לא מנסחים זאת ככה, התחושה הייתה ברורה)

כמובן שאני לא שמחה שטווח הטילים הולך וגדל אבל מה שאני כן שמחה זה שסוף סוף מתחילים להבין אותנו.

מי שלא חווה את זה פשוט לא יודע.

אצלינו זה לא פעם ראשונה...אנחנו ממש דרומיים וגם בעופרת יצוקה ספגנו הרבה..

אין לנו ממ"ד בבית, וכל פעם שהייתה אזעקה אמא שלי הייתה פשוט צורחת לנו שיש אזעקה ושנרד

לשבת מתחת למדרגות (בית פרטי, 2 קומות, ומתחת למדרגות זה המקום הכי מוגן בבית).

לא היו ילדים קטנים אבל אני התחתנתי עם הזמן  ויש לי כבר קטנים איתי...גם אצלנו במושב יש טילים (יותר מסביב ולא ממש במושב עצמו) אז להורים אני לא כ"כ יכולה ליסוע...והם פוחדים לבוא כי פה אפילו אין מקום מוגן.. ועם הילדים אחנו פשוט מתרחקים מחלונות (שלא יתפוצץ מההדף..) ומתפללים לה' יתב' שיושיע ויציל!!

תודה על השיתוף..

אנחנו רק נכנסו לחדר מדגרות ולשום על ישראל עד סוף שבת

בס"ד

לא בכל בניין חדר מדרגות הוא בטיחותי,

אצלינו למשל יש חלון כמעט לאורך כל הקיר,(בכל קומה) וזה הכי לא בטיחותי שיש.

אנשים סביבנו נפגעים ונהרגים, בית של שכנים שלי נהרס (קיר שלם ירד להם)

ובדרך הטבע זה שהיא נכנסה למקלט זה מה שהגן עליה.

לכל אחד יש את רמת הפחד שלו, וההתמודדות שלו,

אבל מעניין שיש בך מספיק גבורה  כדי לא להילחץ ולעמוד בחדר מדרגות,

אבל לא מספיק אומץ כדי לעמוד מאחורי הדברים שלך...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....