אני באמת מקפידה ממש

יש כל מיני טיפים, אומרים שקצת פעילות גופנית בערב עוזרת, גם לאכול שומן לפני השינה.

כל הכבוד לך שאת מקפידה כל כך על התזונה!!! זה ממש קשוח!

בסוף, כמה שמעצבן לשמוע את זה, תודה לה' שיש היום אפשרות תרופתית לטפל במה שפעם לא היה איך לטפל... בעז"ה תינוק בריא זו המטרה.

אוכלת שומן בערב, אני בליווי צמוד של דיאטנית.

באמת עם הספורט נחלשתי לאחרונה. זה מאוד לא קל לצאת בערב בחופש.

מקפיץ עכשיו?

ושולחת חיבוק זה חתיכת אתגר משמעותי

ובזכות ההקפדה שלך, משך היום מאוזן (נכון?) . אבל סוכר הבוקר מושפע יותר הורמונאלית, ואין ברירה לפעמין אלא לקחת תרופה או אינסולין. זמנית בע"ה, רק להריון .. אבל חשוב לאזן. אז מה שתגיד הרופאה/דיאטנית.

ולמה ששאלה-כן, ככל שהריון מתקדם השינוי הורמונאלי הקשור בסוכר מקשה על האיזון, ולכן נראה שמשון מסוים כבר קשה לשמור איתו על איזון.

זה שאני צריכה טיפול תרופתי מעלה את הסיכון לסוכרת הריון בפעמים הבאות? מעלה את הסיכוי שאשאר עם סוכרת אחרי הלידה?

היא לא זו שמעלה סיכון. עצם העובדה שיש לך סוכרת הריון עלולה להעלות סיכון לסוכרת הריון בהריון הבא ותיאורטית גם לסוכרת. התרופה תסייע באיזון כעת, וזה קריטי לך ולעובר.

השאלה אם זה שהתזונה לא מספיקה לאיזון מעלה את הסיכון אפילו יותר מאשר סכרת שמאוזנת תזונתית בלבד.

תמיד הייתי מאוזנת טוב, במיוחד בבוקר. והפעם הכל היה יחסית מאוזן והבקרים קשים מאוד. לקחתי (בהוראת רופא) אינסולין וזה ממש ממש עזר.

בהצלחה! זה רק תקופה ועובר

זו הפעם הראשונה שיש לי סכרת הריון, בכל ההריונות הקודמים לא הייתה שום בעיה.

היה לעשות הליכה כל ערב לא משנה מה, גם אם הייתי ממש מותשת יצאתי ל20 דקות הליכה, וזה ממש איזן אותי

קודם כל בשעה טובה ובע"ה בקלות ובידיים מלאות.

דבר שני נשמע לי שבאמת עוד יש טראומות גם מההריון הזה, וגם עכשיו הפחד הוא לגיטימי,

ובעיני התחזקות באמונה היא טובה תמיד אבל צריך לראות שהיא לא מגיעה באופן של להדחיק דברים כי אז הם עלולים להתפרץ בצורה פחות טובה.

ומהצד השני, אחרי שמעבדים דברים בעומק, פשוט בהרבה להפוך למאמינה ובוטחת באמת כי האמונה מתיישבת על הלב ולא מעל מלא רגשות מודחקים שמרימים ראש...

שקושי בהריון יצוף בהריון הבא, ויגרום לחרדה.

אם את רואה שהמחשבות החיוביות לא מספיקות, אפשר ללכת לטיפול.

לעבד את החוויה של ההריון הקודם ולקבל תמיכה בהריון הנוכחי.

הריון ראשון תקין.

שני כל ההריון בלאגן המטומות,צירים מוקדמים ובסוף לידת פג משמעותי(פחות משבוע30 לא מפרטת יותר)

ההריון הבא היה חרדה ולחץ,

הכל היה תקין אפילו הסוכר שבדרך כלל גבוה אצלי היה תקין.

בקרשיות הייתי גבולית ולא הזרקתי כלום.

הוא היה הריון קשוח נפשית עם הרבה לחץ וחרדה.

אין לי הרבה מה להמליץ לך בעניין הזה.

חוץ מיזה שהכל עובר בסוף...

להרגע זה הכי קשה. ולשחרר שליטה זה באמת קשוח ושזה לא בידיים שלנו תכלס כי אין שום ברירה אחרת.

עברתי מאז 6 הריונות וכל הריון מחדש זה לחץ וחרדה וחלקם עם אישפוזים ועד שאני לא עוברת את שבוע 30 אני לא רגועה.

ואז אני לא רגועה בגלל דברים אחרים...

ואז יש תינוק ולא רגועים שוב...

בקיצר זה עבודת חיי.

שולחת לך כוחות והמון🫶

והכי חשוב שיהיה בידיים מלאות

מזדהה עם כל מה שכתבת כי אני בן אדם לחוץ גם ככה.....

אני רואה מלא נשים בהריון ופשוט אכולת קנאה, מה הן מצליחות שאני לא? איך הן יכולות להיות רגועות ולהנות מהחיים ככה?

זה כנראה באמת יושב הרבה על הריון קודם שלא עיבדתי מספיק (למי יש זמן לעשות את זה? 🫣) ועכשיו מתנקם בי...

שגם לה בהריון השני היו בעיות והיא הייתה מאושפזת בהריון קצת ואז המצב הדרדר והיא ילדה פג, ואז בהריון אחרי זה היא לקחה רופא פרטי והייתה במעקב ממש קפדני ולקחה את הזריקות, באיזה שלב היא יצאה גם לשמירה וב"ה הצליחה לסחוב את ההריון עד שבוע 37. מאחלת גם לך

קורה לנו הרבה מאוד...

ובכל פעם מנסים לבדוק מי קצת פחות גמור, והוא זה שמטפל בעניינים. (וטוב שיש ילדים גדולים שלפעמים גם הם מתגייסים קצת לעזרה. אני למשל לא כל כך מרגישה טוב היום, והילדים הגדולים שנמצאים בבית הסכימו להיות אחראיים על הקטנות)

באמת שהקושי האמיתי הוא כשהבעל לגמרי לא נמצא בבית, ועל כך הערכתי נתונה לך🫡

או להשיג בייביסיטר כי זה באמת סתם יוצר מרמור של שנינו

מי שבבית חושב שהוא עבד מלא עם הילדים וצריך הפסקה

ומי שחזר, חוזר מותש וצריך הפסקה

שניהם עובדה תכלס

ואין איך לשחק עם זה ככ..

ותכלס זה יוצר צף בתקופות מאתגרות יותר של תחילת הריון וכזה.. זה עובר אח"כ....

חיבוקקקקק

א. גם אני בתקופות עמוסות לא מבינה איך זה לא מספיק מדובר...

לדעתי זה אחת מהרעות החולות של התרבות המערבית

שכל אחד בביתו

החיים השבטיים נתנו לזה מענה...

ב. מאוד עוזר כשאנחנו מספיקים לעשות תיאום ציפיות, ואז קובעים מתי הוא כן יהיה וזה נותן לי אופק, וגם הוא יותר מודע לעומס שעובר עלי ועצם זה ששואל אותי מה שלומי יותר מהרגיל ואיך אני מסתדרת, נותן תחושה של שותפות ומקל עלי מאוד...

ג. ואגב, כשהתינוק לא ישן מספיק ואין את הפס הזה זה לגמרי מוציא מהדעת... ואני חושבת שאת יכולה לתווך להם את זה... שאת מאוד עייפה וממש תכננת לנוח בזמן שאיקס ישנה וקצת להתרכז בכמה דברים שאת מחכה לטפל בהם (עצמך) ולכן את עכשיו גם עייפה וגם מבולבלת... התיווך מקל עלייך ועליהם!

חיבוק ענקקקקק

ועוד 5 ימים מסגרות ויהיה יותר קל השגרה בע"ה!!!!!

אני משתדלת ליצור לעצמי איכשהו את הפסק זמן שאני צריכה. זמן מסך, משהו טעים (לעצמי או לחלק לילדים שיהיו רגועים לכמה דקות) משחקים שאני שומרת למעלה להזדמנויות האלו, קשקושים מהשקל כנ''ל. בפעמים שאני זוכרת המצליחה ליישם את אחת מהשיטות האלו זה עוזר ממש!

זה באמת לא קל

זה השנים הכי עמוסות

אבל תתנחמי בזה שזו תקופה שתעבור

תראי מה את יכולה להקל מעלייך בכאן ועכשיו

ותזכרי ששבוע הבא הם כבר במסגרות בעז"ה

♥️

קודם כל ברמה הטכנית אפשר גם להיעזר בדברים חיצוניים.

אוכל מוכן או מוכן חלקית, מכשירי נקיון למיניהם כמו שואב - מדיח - מייבש

עזרה אנושית כמו מנקה או בייביסיטר או אפילו ילדה בכיתה ד שבאה לשחק עם הילדים כשאת בבית ולהקל...

ואם יש צורך לנוח, באמת למצוא בייביסיטר שתשמור קצת ולנוח יכול ממש לעזור ולשפר את המצב, אחרת זה רק גורם להסחב כל היום ולהתרוקן יותר.

המעבר, זה ברמה הזוגית.

בעקרון, איש ואישה הם לא בסימטריה,

היחס ביניהם הוא שונה כמו שכתוב בכתובה- יש צד אחד שהוא הגבר שאחראי לבטחון ולהזנה שלך מכל הסוגים, ויש צד של אישה שהיא נסמכת

וכמובן מתוך הטוב שהיא מתמלאת בו גם שמחה לדאוג לבעלה ולהחזיר אליו אור.

גם ברמה הפיזית אנחנו בנויים באופן שונה. וגם מבחינת היחסים בין איש לאישה יש לנו הדגמה מה האופן והיחס הנכון.

כשמגיעים למצב שהוא "שוויוני" שני הצדדים לא ממש שמחים.

האישה מרוקנת כי אין לה תחושה שיש לה מספיק על מי להשען וממי להתמלא, והיא מוציאה יותר ממה שהיא מסוגלת.

האיש לא בשיא כוחותיו, כי עצם השענות של אישה, בטחון שלה בו וכמיהה אליו הם אלה שנותנים לו את האון והיכולת להשפיע ולתת, וזה גם לא קורה,

ובעצם כולם מותשים ומרוקנים.

אני כותבת את זה כרגע באופן כללי כי אלה דברים עמוקים שההתפרטות שלהם לחיים היא בוודאי מורכבת מהודעה בפורום, אבל נראה שאולי שם שורש הקושי, ושווה לחפש מענה שורשי בכיוון הזה..

שיהיה בע"ה בטוב ובקלות

אני אומרת שאם זה מרגיש חריג זה חריג.

לכי לבדוק. אל תוותרי.

שאלתי ואמרו לי שזה הריון וזה נורמלי וככה זה.

המזל שהלכתי לרופא ליתר ביטחון.

הגעתי במצב של הלם- לחץ דם נמוך מאוד מאוד.

הרופא נבהל ממש.

השכיב אותי במקום והכניס עירוי בכמות שבעקרון אסור להכניס כי המצב היה ממש מסוכן.

ומשם כמובן אובחנתי עם היפראמזיס חמור והמשכתי עם כדורים ועירויים.

כשמשהו מרגיש לך לא תקין תבדקי!!

זה ממש קשה להרגיש שבהריון חושבים שהכל תקין אבל האישה יודעת בדיוק מה תקין ומה לא וכשזה חריג זה חריג

לבדוק ברזל הומוגלובין ומאגרים וכו

ולחץ דם

כי אחת התופעות לוואי זה עייפות

אבל גם בהריונות הקודמים הייתה אותה ואי אפשר להגדיר את מה שאני מרגישה כעייפות

לפי המבצעים.

או מהדרין רגילה או מהדרין אקבטרה קייר.

אצל אחת מטרנה רגילה אצל אחת רק מטרנה גולד ואצל אחת אקסטרה קייר.

סימילאק לא היה טוב להם אצלי, וגם לא נוטרילון.

אני מחליטה מה להביא לפי הקושי ביציאות.

מי שבקלות- רגיל

וכן הלאה

מאמינה שאם לא היה טוב הייתי מנסה סוגים שונים עד שאחד יהיה טוב