אם אתם לא גומרים את החודש ברור שצריך להוסיף הכנסה.

אולי אפשר לשנות משהו בהתנהלות הכלכלית?

ולזכור שבריאות וכוחות הגוף והנפש הם לא פחות חשובים מהכסף

האם זה תחום שאת אוהבת או שזה נטו כדי להביא כסף הבייתה?

בגדול אני חושבת שאם את יוצאת לעבוד רק כדי להביא כסף לבית אז זה בעייתי. זה סהכ התפקיד של הגבר לדאוג ולנהל את כל העניין הכלכלי.

אם תעבדי אפילו כמות מעטה שתאפשר לך גם מנוחה בבית, גם סיפוק בעבודה בתחום שאת עוסקת וגם תוספת הכנסה לבית, האם זה יעזור?

לא רוצה

כתבת רק למה כדאי...

אני אחרי תקופה מאתגרת נפשית

עדיין לא ממש התאוששתי ממנה

וזה שאני בבית עוזר לי מאוד לטפל בעצמי בכמה סיבות

מה בעלך אומר?

ושאולי כדאי עוד קצת בבית

באמת שטוב לי בבית ואני מרגישה שמטפלת בעצמי

אבל המצב הכלכלי קצת מציק לי

יש חסכונות

הייתי נשארת בבית עוד קצת

מקרים...

א. אם יש דרך אחרת להגדיל אפילו קצת הכנסות

אז כדאי לנסות

ב. הייתי מכניסה לשיקול עד כמה התחום שלך מבוקש

אם זה תחום שקשה למצוא בו עבודה ועכשיו הציעו לך מציאה אז הייתי הולכת על זה

ג. תלוי כמה את צריכה את החופש הזה וכמה 5 שעות עבודה ישפיעו עלייך

וזה רק את יכולה לדעת...

עשוי לקדם את הבריאות הנפשית שלך או עלול לדרדר?

האם זו הזדמנות שתחזור?

האם עוד פרק זמן נוסף מעבר למה שתכננת ישמח ויקדם יותר או שעלול לשבלל אותך ולדרדר אחורה.

זה שאלות שעולות לי בראש שנראה לי חשובות להחלטה

אני עובדת על אש קטנה ממש כי להוסיף יעשה לי רע, אבל במינון שאני עובדת אני גם נהנית מהעבודה ומוצאת בה סיפוק.

אני לא הייתי מצליחה לעבוד 5 שעות ביום לחמישה ימים בשבוע, אני עובדת 6 שעות לשלושה ימים ויש לי שלושה ימים חופשיים (אחד מהם זה שישי והתינוק גם בבית) במינון הזה אני גם מרגישה שיש לי זמן לנשום, לנוח ולעזור לנפש שלי... ומצד שני אני יוצאת, אני עושה דברים משמעותיים שאני אוהבת ואני פוגשת חברות בעבודה שטוב לי איתן ושווה לי לצאת מהבית כדי לעבוד איתן.

יכול להיות שדבר כזה יהיה טוב גם לך אם יש בכלל אפשרות כזאת?

אלא אם כן זה ממש יעשה לך רע.

יתכן שלהפל- תצאי מהבית, תרגישי יעילה וכו, וזה יעזור לך גם בפן האישי

יש אופציה לעשות חלקי?

כמה נורא מבחינתך להתחיל ולהתפטר אחרי זמן קצר?(אני לדוגמא אדם שלא בא בחשבון, יודעת שיש אנשים שיותר זורם להם לא לדפוק חשבון )

אולי תספגו ככה עוד כמה חודשים ואז תתחזקי? מה הצפי?

אני גם לא יודעת איך נצא כרגע מהמצב אבל אני לא מסוגלת לקבל על עצמי עבודה כרגע. גם יום בשבוע מלחיץ אותי..

כמה קל/קשה למצוא עבודה בתחום שלך בתנאים האלה.

כמה ימים בשבוע?

כמה תוכלי לקחת חופשים- האם יש גמישות בימים/ שעות?

מה המרחק מהבית? נסיעות זה עוד זמן וכוח..

זה שאלה שתלויה בהמון גורמים

קודם כל, מבחינה נפשית הייתי מנסה באמת להבין איך אני מרגישה עם זה, אם זה רק הפחד או שבאמת אין י כרגע מסוגלות. אם אין מסוגלות-אז לא. עדיף להיות בתקופה פחות טובה כלכלית מאשר לגמור את עצמנו

ביחד עם זה יש פה עוד כמה שאלות-

כמה כסף עוד יש לכם בחסכון? על חשבון מה זה יבוא? בגדול חסכונות נועדו בשביל שישתמשו בהם ולא בשביל שנקבר איתם, מצד שני יש גם עוד דברים שאתם בטח רוצים לעשות עם החסכון חוץ מלהשתמש בו עכשיו. שאלה מורכבת שתלויה בהרבה גורמים, כדי לשבת על זה ולהבין את המשמעויות של כל החלטה, לא מתוך לחץ על זה שאתם נוגעים בחסכון, כי מותר לגעת בחסכון! אבל כן לנסות שניה להבין את המשמעויות שיש לזה.

בנוסף כמה קשה למצוא עבודה בתחום שלך (כלומר האם זה הזדמנות נדירה או שתוכלי בקלות למצוא עוד חצי שנה?)

אם תרגישי שאת קורסת את רואה את עצמך עוזבת אחרי כמה חודשים?

את חושבת שמשהו ישתנה אצלך ועוד כמה חודשים כן תוכלי לעבוד יותר בטוב?

אם כן אז אולי באמת עדיף לחכות ולא נורא על החסכונות, בעזרת ה' בהמשך תשלימו אותם,

אבל אם לא אז כדי לעצור עכשיו ולראות מה אפשר לעשות, מומלץ התייעצות עם אנשי מקצוע.

מזהה את זה כי הייתי במקום שלך. שהנפש רוצה בית, קצת מנוחה,

אבל לפעמים צצות הצעות שעושות רגשות אשם. ויש רצון לקבל תמיכה מהעולם שההחלטה לוותר על הצעות טובות זה ממש בסדר.

אני חושבת שתשארי בבית עוד קצת

אם את מרגישה צורך עוד קצת להתחזק ולנוח תני את זה לעצמך. תמיד יהיו עוד עבודות השם ישלח לך את מה ששלך.

בסופו של דבר רק את יודעת מה מתאים לך, ופשוט תעשי מה שמרגיש לך נכון

אני חושבת שהרבה פעמים בדברים כאלו אנחנו מנסים לבחור לפי המחשבה של ''אולי אני יתחרט על זה בעתיד'', ונראה לי שעדיף לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון ברגע הזה ולהשאיר את העתיד בצד.

אם יש אפשרות כן אפשר להשאיר פתח לחזרה- נגיד לגבי העבודה לצאת לחופשה עם אופציה לקצר ולחזור מוקדם יותר.

ולגבי ג- זה חלק מתהליך האבל... זה הגיוני שמציף וכואב ואי אפשר לשמוח עם אחרים כרגע, תני לעצמך להתאבל... והגיוני שגם בהמשך עדיין כל תזכורת תכאב ותציף מחדש. אם יש לך אפשרות, אולי כדאי גם לנסות לעבד את זה גם בטיפול...

לגבי מה ששאלת,

בגדול זה מאוד סובייקטיבי.

עונה לך ממה ששמעתי מחברות שעברו לידה שקטה (וגם מתוך איזושהי התמודדות אחרת שלי).

א. צריך חופשה מהעבודה. קודם כל כדי להחלים ולהתחזק פיזית. וגם כדי לתת מקום לחלק הנפשי-רגשי.

בכל עבודה ובמיוחד כשזו עבודה עם אנשים שצריכה גם פניות.

זה זמן שאת צריכה עבורך, לעיבוד, לכאב, להחלמה ולשיקום.

מצד שני, מבינה מאוד את החשש שהימצאות בחופשה בנתונים האלו עלולה להוביל לשקיעה מסוימת. לכן מציעה לקבוע לך עוגנים שיתנו לך את המקום לצאת קצת, לראות אנשים, להתעסק בדברים שלא קשורים ישירות למה שאת עוברת.

זה יכול להיות איזשהו חוג, שיעור תורה, מפגש חברתי.. משהו שישמור עליך מלשקוע ויתן לך את האיוורור..

ב.אני יודעת שיש בזה גישות שונות. מישהי סיפרה לי שזה שהיא ראתה והחזיקה את התינוק (ואפילו צילמה אותו) עזר לה בתהליך הפרידה.

ובדיוק לפני כמה ימים מישהי אחרת סיפרה לי שהיא לא רצתה לראות ולא להתעסק עם זה ואפילו עד היום לא יודעת אם זה היה בן או בת.

לקבורה בדר'כ דואג בית החולים.

אני יודעת שאם זה בן עושים לו ברית ונותנים שם. יש לי חברה שהיה לה חשוב שהיא תבחר את השם.

בקיצור- זה ממש אינדיבידואלי. מה יהיה לך טוב ונכון? מה יעזור לך? איך תעדיפי לעבור את התהליך הזה?

בגלל שאת יודעת מראש שאת מגיעה ללידה שקטה, את יכולה לברר עם ביה'ח על ההתנהלות שלהם ולתאם דברים שחשובים לך..

ג. הכי הגיוני בעולם. נחנקים וזה קשה. תיהי רכה עם עצמך.. כל כך הגיוני שיהיה קשה. יכולה לשתף שפעם הייתי מכריחה את עצמי לנכוח באירועים שהדגישו חסר שלי. כאילו מתוך מקום של 'להתגבר'.

עם השנים הבנתי שזה פוגע לי בנפש ולמדתי לתת לעצמי לכאוב ולהתקשות וגם לא להגיע כשזה עושה לי לא טוב..

אז מציעה להיות קשובה לעצמך, להבין שזה לגיטימי, אולי גם להעביר מסר לסובבים להיות עדינים איתך..

שוב חיבוק. ה' ימלא חסרונך.

באמת? עושים ברית?

שאלוהים ישמור אותי

כל פעם מחדש אני מתעלפת מכל מידע חדש

איזה מטורף (אבל זה תינוק מת. עושים.ברית לתינוק מת ונותנים שם? וואו. מרגישה שכל פעם נשבר.לי.שיא אחר של הזיה באירוע.הזה)

(שתי הבריתות הקודמות שלנו היו מצומצמות ודמיינתי את הברית הזאת כחגיגה של ממש, סוף סוף להזמין גם חברים ולעשות אירוע. והנה משמיים סידרו לי קונספט קצת אחר...)

לגבי החלד, את יכולה הלתחיל ותמיד לקצר אותו

אפשר לחזור מוקדם מחלד וביטוח לאומי גובה את ההפרש בחזרה

ככה שאולי תתחילי וכשתרגישי שזה מידי בשבילך, תחזרי

בשורות טובות!

כואב מאוד..

1. לגבי העבודה - בעיני את תצטרכי זמן להחלמה מהלידה וגם זמן לעצמך. בכל מקרה מקום העבודה נערך לחופשות לידה, אז הייתי במקומך שומרת את האופציה לחזור מוקדם יותר אם תרגישי שזה יהיה לך טוב, אבל לא מוותרת על חופשת לידה, במיוחד כי המחשבה על העבודה גורמת לך חנק כרגע. לאט לאט את תראי אם את רוצה לחזור כבר.

2. שאלה באמת קשה, הייתי מנסה להתייעץ עם מישהי שעברה את זה או אולי לקרוא על זה קצת, יש לאברהם סתיו ספר בנושא בשם 'כחלום יעוף', אולי יש שם התייחסות לזה.

3. זה לגמרי מובן ומה שלא טוב לך לשמוע/לראות - אל תקשיבי, אל תראי. זו תקופה קשה ואת לא צריכה כרגע להיות בשמחות של אחרים, תתרכזי כרגע בעצמך ואיך את עוברת את זה. שוב חיבוק גדול, שולחת לך כוחות!

לא תקין שהוא לא מצליח להתאפק גם כשמדובר בפעם/ פעמיים בשבוע.

לא תקין המניפולציות שהוא מפעיל עליך.

לא תקין הריצוי מהצד שלך ולעשות את זה 100% בשבילו בלי שום רצון מצידך.

פשוט לא תקין ואת לא צריכה לעבור את זה בנוסף לכל הקושי של ההריון ולחוסר חשק המובן (גם מההריון וגם מהנואשות והחפירה שלו)

אולי יש אפשרות שהוא ידבר עם מישהו שיאפס אותו

ומצד שני להתחזק במקום שלך ולדעת לשים גבול ברור שיגרום לסיום השיח הזה כשזה קורה.

ולא צריך שום דבר,

גם לפני ההלכה התדירות נקבעת לפי רצון האישה, שיספק את עצמו בדרכים אחרות בגבולות הנישואים או שילמד להתאפק.

ומאוד נורמלי שאין לך חשק, במיוחד שאת לא מרגישה טוב. הרבה נשים לא מקיימות יחסים בכלל בשליש הראשון והבעל מתמודד עם זה גם אם לא נחמד לו. זה יפה מצידך שאת מתאמצת בשבילו ואני מאוד מבינה את המקום הזה, אבל נשמע שאת מקריבה בשבילו יותר מדי וזה בכלל לא מספק אותו

אגיד בפן היותר פרקטי, שכדאי ייעוץ הלכתי, כי (מנסה בצניעות) יש לפעמים היתרים לקיום אקטים מיניים שאינם כוללים חדירה.

נשמע שאצלכם יש גם מטען רגשי שמרחיק אותך ממנו, וכמובן כל אינטרקציה מינית צריכה להיות מרצון הדדי, אבל ייתכן שזה יתאים לכם.

ולא, זה ממש לא ממקום של "שלא יסתכל על נשים אחרות". אלא ממקום של מה טוב לך, לו, ולזוגיות שלכם, מתוך הכרה בקשיים ובמעלות של כל מצב.

שזה יותר מורכב ממה שענו לך פה, ברור ברור שאת לא אמורה לסבול, חד משמעית.

אבל גם להגיד שזה בעיה שלו ושיתאפק זה פשטני ולא נותן מענה רציני ואמיתי.

אשתדל לכתוב בהרחבה בהמשך

לק"י

בדקת את עניין הדימום?

ועוד משהו- הוא יודע שלהרבה נשים בהריון יש קושי עם הנושא. ושלפעמים זה משתפר בהמשך?

אולי הוא בכלל לא מבין את הנושא. וזה יעזור לו להבין אותך.

וחיבוק! כי זה נשמע ממש מתיש ככה.

יכול אולי להוסיף מידע חשוב, שלפעמים משנה את התמונה גם מבחינת ההבנה של בן הזוג...

(למשל אם רפואית ינחו אתכם, עקב הדימום, להימנע מיחסים כדי לשמור על ההיריון)

בכללי צריך לדעת איך לעבוד עם מחבת נירוסטה ולתת לשמן להתחמם לפני שמניחים את האוכל

יש לי כמה סירי נירוסטה (מחבתות רק נונסטיק האמת ומחליפה מתי שנשחק) ומסיר שומנים בהחלט הוריד מהם לגמרי את מה שנדבק ויצאו כמו חדשים נוצצים

גם מים חמים וסבון מספיקים האמת למי שיש ןו סבלנות

אולי לחזור לשם ולבקש החלפה כי המוצר לא תקין?

ממש כמו חנונית עבדתי לפי הכללים של נירוסטה😅

ומחבת במחיר הזה נשמע לי הזוי אם זה לא איכותי, אבל אולי.

ג'מיני טוען שאם התחלף לזה הצבע זה דווקא מראה על האיכות אבל זה פשוט לא פרקטי לבשל ככה ולעבוד ככ קשה על הניקיון. לכן תהיתי אם זה הנורמה, נשמע שלא..

אבל באמת אחרי כל שימוש את משתמשת במסיר שומנים? בנון סטיק זה ככ כיף שמעבירים במים והכל נשטף ברגע

אני מעדיפה מראש לא להיכנס לזה וקונה דווקא נון סטיק

אני יודעת שלשף עומר מילר יש כל מיני טריקים לעבודה עם מחבתות נירוסטה, אולי כדאי לבדוק..

ולא ממש לא

רוב הזמן אף פעם לא נדבק. אבל שכחתי את הסיר ורציתי לסיים עם זה מהר

מחזיק לי להמון זמן (אריזה גדולה)

ואני לא לוקחת הרבה , ממש כמות קטנה ,שמה על הסקוטש הרגיל, משפשפת איפה שצריך שבדרך כלל עובד לי בסדר, בלי צמרמורת...

ואצלי הסירים הם נירוסטה/נון סטיק שחור ככה שלא התנסיתי בהורדת צבע , ומה שפעם היה לי צבעוני וירד - בשבילי זה לא משמעותי כי העיקר שהסיר נקי. (אישית לא אוהבת נונסטיקים, מעדיפה מתכת איכותית )

אנחנו קנינו מחבת נירוסטה עם ציפוי נון סטיק נירוסטה של סולתם. זה עדיין נדבק יותר מנון סטיק אבל יותר בריא וכן מתנקה לי מעולה עם הסקוטי הזה.

גם אני התבאסתי על זה בטירוף עד שגילו לי את הסוד

זה ספוג מצופה נייר זכוכית

תחפשי ספוג פלא נירוסטה

או מסיר שומנים אבל למשך לילה, ושמחה עליו ניילון או נייר סופג או כל דבר שימנע ממנו להתאדות ויגרום לו להישאר ולעבטד על הכתם

אני משפשפת, אבל בכלל לא חזק. הוא מנקה מצוין.

EgZjaHJvbWUqCQgBEAAYDRiABDIGCAAQRRg5MgkIARAAGA0YgAQyCAgCEAAYDRgeMgoIAxAAGAoYFhgeMgoIBBAAGAoYFhgeMgoIBRAAGAgYDRgeMgoIBhAAGAgYDRgeMgoIBxAAGAgYDRgeMgoICBAAGAgYDRgeMgoICRAAGIAEGKIE0gEJMTAzMDJqMGo3qAIAsAIA

הוא עולה 10 שקל בערך באושר עד (לשלישיה)

אני חושבת שטיפול טוב, אישי או זוגי, אמור לייצר סביבה בטוחה שבה לאט לאט ההגנות יורדות ואפשר להגיע לרגשות הפגיעים שבפנים, להרגיש ולבטא אותם.

בלי קשר לשיטה אם עברו עשרה מפגשים ואתם לא מרגישים שיפור זה הזמן להמשיך הלאה.

אני ממליצה על טיפול בגישה ממוקדת רגש (EFT).

אין לי המלצה ספיציפית בירושלים, אני חושבת שיש לזה אתר ואפשר למצוא שם רשימת מטפלים.

בשולי הדברים אוסיף שכדאי לחשוב אם טיפול זוגי נכון לכם כרגע או שעדיף שכל אחד יעשה תהליך נפרד.

למה את חושבת שעדיף שכל אחד יעשה תהליך נפרד?

אבל לפעמים כשהכל מאד טעון ומעורר המון אמוציות אז הפריקה של כל אחד מבני הזוג רק מעלה עוד יותר כעס ותסכול אצל השני והכל נחווה כהאשמה.

לרוב יש לשני בני הזוג אישיוז לפתור ואפשר שכל אחד יעשה דרך בנפרד.

ובהחלט נתנו ייעוץ וגם פרקטיקה וגם שיקוף רגשות

בעלי באיזשהו שלב כבר לא רצה להמשיך

אני לא מבינה מה התועלת בטיפול זוגי מסוג זה, שרק מדברים ולא יוצאים עם שיקוף מהסתכלות של מטפל/ פרקטיקה לבית

אולי יתאים לך משו אחר

יש כאלו ברמה יחסית גבוהה לאכסניות

והמחיר ממש אחלה (וגם אפשר 6 בחדר ככה שזה מוזיל בפני עצמו למשפחה מעל 2 ילדים כי אין צורך לפתוח עוד חדר)

לנו יש נסיון טוב עם אנא פוריה

ואומרים שגם בית שאן ממש אחלה

יש גם את אכסניית יהודה בירושלים

ותגגלו בתי הארחה... גם אופציה טובה

שבדר"כ שבת מחוץ לבית דורש יותר מאמץ מאשר שבת בבית, אפילו שאת לא מבשלת. לארוז תיקים זה חתיכת עניין ארוך, לקלח את הילדים, לנקות את הבית מן הסתם מי נסיעה, הילדים בהתרגשות אז יש לפעמים יותר אמוציות , בלאגן... נסיעה זה כרוך במריבות, אח''כ מגיעים למלון ורבים על המיטות מי של מה, הילדים בהתרגשות שיא משתוללים ואת צריכה להרגיע, וכללים חדשים במה מותר לגעת במה אסור וכו'..

לא שאני אומרת לך לא לצאת, רק תתכוננו מראש שזה לא כזה נחת... אלא אם כן יש לכם ילדים סופר ממושמעים 😉

פשוט בא לנו גיוון ואין לנו איפה להתארח או לשים את הילדים

שבת בצפת\טבריה\עיר עתיקה ירושלים זה הכי כיף שיש

מלא גירויים

ויכול להביא למצב שהם רצים לכל מקום

ואז זה גם לרדוף אחריהם

ובתקווה שהם יאכלו את האוכל שם

ואולי גם התקפי בכי באמצע הלובי

אבל באמת,

כן בטח שלצאת שבת לשנות אווירה.

מלון בארץ באמת יקר ממש…

אני הייתי לוקחת דירת נופש/צימר באיזור עם בית כנסת (כמובן לבדוק טוב ביקורות)

ולהביא אוכל מקייטרינג הכל כולל הכל כדי שלא תכיני בעצמך.

במיוחד שאין א הנוחות של הבית...

כדאי לנסות להתאוורר מדי פעם, גם אני עכשיו הייתי בשבתות פה ושם.

אבל אפשר גם להזמין אוכל הביתה וזה חוסך בישולים.

לצאת לשבת בבית מלון עם ילדים קטנים בשבילי זה עונש.. בעלי מהאלה שרוצים לגוון ולצאת, אני אמרתי לו שאם הוא רוצה בית מלון אז רק בלי הילדים. ההמוניות והרעש בחדרי אוכל בשבת זה פשוט סיוט ולא מתאים עם קטנטנים.

אני הייתי חושבת משהוא יותר אינטימי עם מרחבים לילדים. הייתי בודקת צימרים. אנחו היינו בבית הארחה בקיבוץ עין צורים והיה מאד נחמד.

אבל שינוי האווירה וזה שאין להם את מה שיש בבית - זה טרלול

לא הייתי עושה את זה במלון בשבת

נסי אוםציה אחרת ממה שהבנות הציעו שיהיה לילדים גם איפה לפרוק אנרגיות

עדיף דירה ואוכל מקייטרינג.

בדירה שימי לב שתהיה חצר סגורה עם טרמפולינה וכמה מתקני חצר לכיף. אם יש בריכה אפשר להיכנס לפני שבת (אבל אז לשים לב שלא נגיש להיכנס למים שלט תחת השגחה)

עדיף באיזור עם מגרש שתוכלו לתת להם להשתולל שם קצת

מבחינת מזג אוויר זאת עונה מושלמת.

במלון צריך ללוות ילדים לשירותים וכו' לכל דבר יש המון אנשים זרים. אי אפשר להוריד את העיניים מהילדים שניה.

אם צריך משהו מהחדר חייבים לעלות איתם או לחכות לשני שישגיח בזמן שאת עולה. ממש לא כיף לדעתי עם ילדים קטנים.

כדי לנוח ממש צריך בלי ילדים קטנים. אולי בעלך יוכל לפרגן לך פעם אחת שהוא ישאר עם הקטנטנים ותקחי איתך רק גדולים יחסית, או שתסעי לבד בלי הילדים.

אופציה נוספת, פעם היינו בדירות אירוח בקיבוץ דתי, משלמים על לינה ואוכל, אז מהבחינה הזאת הכל מסודר. היה ממש רגוע יחסית ובתוך הדירה וסביב הדירה נתתי לילדים חופשיות כי לא היו זרים. בגני שעשועים שם הייתה ספריית רחוב ומתקנים מגוונים היה מאוד מאוד נחמד. אחר"צ טיילנו, בין בע"ח, תצפית כזה.

התנאים לא מפנקים כמו בית מלון אבל יחסית סביר, לנו היה טוב.

מבחינת מנוחה וגיוון היה ממש אחלה.

נתנו לנו גם שובר לבריכה של הקיבוץ. היינו ממש עד סמוך לכניסת שבת. כן צריך להתקלח כולם זריז לפני שבת, אבל היה להם כיף אז שיתפו פעולה והיה טוב.

הרבה פחות המוני מאנ"א.

בחדר אוכל היו כמה קבוצות של שבת חתן וכזה אבל בחדרים היה שקט ופרטי.

אם אני מבינה מה שמטריד אותך במיוחד זה בישול, הגשה פינוי.

מהבחינה הזאת יותר זול לקנות אוכל מוכן ושבעלך יקח על עצמו פינוי וכלים.

לילדים תהיה עצמאות בבית שלהם. תבדקי אופציות מבחינת מחירים ותראי מה התדירות שאפשר לכל סוג של גיוון.

בנוסף אפשר גם לעשות שבתות של אוכל מינימלי, זה ממש נחמד שלא צריך לטרוח מדי.

לפעמים יש אצלנו שבתות ממש פשוטות ולפעמים מושקעות.

לקנות אוכל מוכן ולאכול בחד''פ.

ככה יש רק לחמם ולהגיש.

בית מלון עם ילדים זה קשהההה

אני רוצה לצאת עם בעלי לאמצע שבוע בצימר בלי לדאוג לאוכל...

איפה ואיך אפשר להתארגן על אוכל הכי בקלות? מפחדת לצאת לנופש ולהרגיש שאני יותר מדי מתעסקת סביב אוכל...

הייתי יוצאת למסעדה...

וארוחת בוקר קונה בסופר

בערב + בבוקר וזה בכלל מעולה

הייתי מביאה איתי רק מים מינרליים ושוקולד (אם יש שם עמדת קפה זה מושלם)

ובערב מסעדה

בין לבין מטיילים עם נשנושים מהסופר

מושלם🤭

שזה כזה נורא עם ילדים

זה אריזה וכו', אבל גם לנסוע לצימר צריך לארוז

וזה מאוד נח שלא צריך להכין אוכל או לסדר אחרינו

מבחינת המחיר זה משמעותי יותר

תבדקי כמה עולה במדיטרה- לא מלון מפואר ו5 כוכבים, אבל נעים, נחמד וקרוב לים

מודים לד' העבודה של בעלי מממנת לנו שבתות במלון ומצטרפת פה לגמרי לכל האחרות!

זה לא נחת עם ילדים, לגמרי עדיף צימר או משהו יותר רגוע עם מרחבים

לק"י

לא זוכרת אם הבעיה היא עם כל אגוז שלא טחון לגמרי או שחתיכות פיציות זה בסדר.

ועשית לי חשק לעוגת גבינה עם שוקולד!!

שלם אני לא אתן

השאלה אם שברים זה בסדר

ומכיוון ששברי האגוזים כן פיציים -

אני הייתי נותנת לה, בהשגחה.

לא לוקחת אחריות, כמובן.

אם לא מתנסים גם לא יודעים איך לאכול בזהירות

<<אין בזה המלצה לאחרים איך לנהוג, כל אחת ורמת הלחץ שלה...>>

כדי ללמוד איך לרסק את המוח על המדרכה בזהירות...

וברצינות:

זה לא עניין של אימון. קנה הנשימה קטן מדי, רפלקס השיעול בוסרי מדי, השיניים הטוחנות חלשות מדי, וגם אם זה יהיה בסדר 50 פעמים, הפעם ה-51 עלולה להיגמר באסון.

זה בכלל לא עניין של אימון, הגוף של ילד בן 4 פשוט עוד לא מספיק מפותח בשביל לאכול אגוזים בבטחה.

זה באמת שווה את זה, בשביל עוגה?

יש עניין של אימון בכל מה שקשור ליכולות לעיסה. ילד שמתנסה עם יותר מרקמים אז לומד ללעוס את המזון יותר ביעילות עד לבליעה וכן ככל שמתנסים עם יותר מרקמים אז ה gag רפלקס נהיה יותר אחורי.

רק כדי להגיד שזה גם עניין של אימון והתנסות עם מרקמים קשים, אבל כמובן שאני אישית לא הייתי מקדימה את ההתנסות כאשר מדובר ממש בחתיכות של אגוזים אלא רק בתור מומס.

בגיל שבו כל ארגוני הבטיחות בעולם, שיודעים יותר טוב ממני על אימון, טוענים שזה מסוכן

בגיל המותר- גיל 5.

אנחנו מתכוונים בפועל אותו דבר רק דייקתי שזה לא רק עניין של גודל קנה הנשימה אלא גם יכולות לעיסה

הורה שמרוב חרדה מחליט להגדיל ראש ולא לתת אגוזים וכדומיהם עד גיל 12, אותו ילד לא בהכרח ידע איך להתמודד עם האגוזים גם בגיל הזה.

לא יכול פתאום לחצות כל כביש לבד, אלא צריך הדרגה ואימון,

אז גם ילד בן חמש לא בבת אחת יכול לאכול כל אגוז רק כי קנה הנשימה גדל, אלא צריך אימון בהדרגתיות ובהשגחה?

זה יכולת למידה ללעוס את המזון באופן מספק לכדי בליעה

אין מה להתאמן ליפול מקורקינט

איך לאכול וללעוס זה משהו שדורש אימון

סתם לדוגמא תינוקות שנותנים להם להתנסות עם מרקמים שונים מתחילים לאכול יעיל יותר מהר מכאלו שטוחנים ומועכים להם הכל ועודים בשבילם הכל

על ידי מאכל גדול מדי ויבש מדי עם נטייה להיתקע

כמו בממרח שוקולד אין בעיה

חנק - מניעת חנק | בטרם בטיחות ילדים

אסור אגוזים מתחת לגיל 5, רק טחונים לגמרי.

עם שברי אגוזים או בלי

לא משנה לי.

ואין לי בבית

מה אני אעשה?😵

יום לםני גיל 5 אסור, יום אחר מותר?

ברור שלא. הרעיון הוא שבגיל 5 רוב מוחלט של הילדים מפותחים מספיק כדי ללעוס היטב ולפלוט.

מי שקצת מבים את המנגנון יכול להחליט שהילד הספציפי שלו כבר יכול להתחיל לקבל בגיל נמוך יותר.

למשל אם הייתי קלינאית תקשורת מאמינה שהייתי יכולה ממש לשים לב.

אצלי כשאני רוא הילד שמתמודד היטב ללעוס בשר בקר או דברים מהסוג הזה אני במינה שכבר יכול להתמודד עם אגוזים.

זה באמת תחושה של בשלות של ילד.

יש לי ילדה עכשיו שכמעט בת 5 ואני לא נותנת לה כי משהו באכילה שלה מאוד ילדי בעיני.

מאמינה ששוקולד עם אגוזעם קטנים ממש כן הייתי נותנת.. פחות אוהבת אז לא יוצא לי.

שמתעסקות באכילה אצל פעוטות (כמוני, כשמתרגלות אכילה עם הילדים, ממש לא חורגות מהנהלים של משרד הבריאות, גם אם בתצפית קלינית הילד מראה יכולות אכילה מפותחות

בבית?

כשמדובר בדברים שממש יצא נוהל של משרד הבריאות מאיזה גיל לתת- לא מנסה לפני גם בבית.

כשמדובר במרקמים מורכבים שלא יצא עליהם איזשהוא נוהל מסויים אז אני מתנהלת לפי מה שאני רואה באמת נכון לילד- לדוגמא בשר עם מרקם צמיג

להקלה לראות אם יעזור?

האמת שעזר.. לא לגמרי העלים את הכאב אבל עזר..

ממליצה לקחת על הבוקר לפני שהכנסת משו לפה

עולם אחר לגמרי

לדעתי אומפרדקס היא במינון גבוה יותר (ולכן גם במרשם) את יכולה לבקש מרופאת משפחה אפילו או לקחת 2 נקסיום. אפשר להתייעץ עם רוקח לפני (וכדאי)

היה לי גם ככה באחד ההריונות

תנסי לקחת אומפרדוקס ותראי אם אחרי כמה זמן יש הקלה.