לחזור בתשובה/ בשאלה
זה מאוד מאוד משפיע על הבית כולו
ועדיין לחיות עם עצמך במקום שלא נכון לנפש שלך זה מחיר גבוה יותר מהמחיר של הצד השני להסתגל לשינוי.
פה מדובר על נטילת סיכון ולא על שינוי בפועל ביומיום ולכן עוד יותר צריך להבין שהטלת וטו היא לא מעשית.
חבל שהוא החליט לעשות מעשה באופן חד צדדי, אבל הגישה של הצד השני צריכה להיות שאי אפשר לכפות אורח חיים או נטילת סיכונים וכד' על הצד השני וההסכמות לפני החתונה פחות ופחות רלוונטיות בהמשך.
מי שתקוע בהסכמות שהיו ולא מוכן להתחשב בכך שהצד השני השתנה, מפספס את ההזדמנות להבנות ואז נגרר להגיב לאירוע במקום לנהל אותו באופן מפוקח.
למשל בדיון כזה אפשר לדון על אופנוע/ קטנוע
כמו שבדיון עם עישון אפשר לדון על סיגריה אלקטרונית/ רגילה
מאשר כשבלי דיון בכלל כי "התחתנתי עם לא מעשן" אין את יכולת ההשפעה הזאת.
ההגדרה של מה שקשור לשני הצדדים ומה שקשור לצד אחד,
בעיני (בלי ניתוח מעמיק)
נוגעת לשאלת ההשפעה. האם ניתן לשים את הגבול בהשפעה עלי (לנטרל או לצמצם השפעה) או שעצם המעשה בליבה שלו קשור אלי.
נניח עישון בתוך ומחוץ לבית, שמירת כשרות מחוץ ובתוך הבית.
השפעה כלכלית, ועוד.
בדוגמה הזו אפשר לומר שהיא לא מתכוונת להיות מטפלת סיעודית ואם יקרה משהו בסדר גודל כזה זה סוף הנישואים וזה זכותה ובאסה אם יקרה. אבל הרכיבה עצמה ביום יום לא משפיעה.
הבחירה של אדם לקחת סיכון על חייו או ליטול את חייו היא כמעט אך ורק שלו. אפשר ורצוי לדבר ולשקף ולצמצם סיכונים, ואפילו לעשות רגשי ולנסות להשפיע ככל האפשר,
אבל בסוף הבחירה לחיות או לשמור על החיים היא בחירה מאוד מאוד אישית של בנאדם ואי אפשר לבחור עבורו.
כשמכבדים את מה שממילא אין לנו יכולת אמיתית להכריע בו, אז הסיכוי לשיתוף פעולה גדל לדעתי.
אותו דבר לגבי נהיגה לא זהירה או הגעה למקומות עם סיכון בטחוני.
לאף אחת אין יכולת אמיתית למנוע מבעלה לסמס בנהיגה או לא לנסוע במהירות מופרזת או לערוך קניות בשטחי A או פעילות אקסטרימית.
. בהריון הראשון הייתי מודעת כל שניה ושניה לעובדה המפליאה הזו שאני בהריון ועכשיו זה שונה... 
