המארק קרילי הזה..

לצייר כיעור- באופן יפה.

גם אם הוא יצייר מישהו כעור- אופן הציור יהיה  מרהיב.

ואז תלוי מה תופס את האדם המתבונן- יופי העבודה או כיעור הדמות.

בציור.

אולי באמת אפשר להגיד, לצייר כיעור באופן מרהיב..

מעטים הפעמים שראיתי צייר שהדמות שלו נועדה להיות מכוערת.. או שמצאתי יצירת כיעור מרהיבה. 

אולי קשה לראות כיעור.. כמה אנשים מכוערים באמת ראית בחייך?...

אם לצייר כיעור זה אפשרי, זאת כנראה תהיה משימה מאוד קשה.. 

לגבי המשפט האחרון שלך.. זאת חלק מהנקודה שלי.. האם המארק קרילי המוכשר הזה, דווקא הוא, עם כל השליטה המדהימה שלו על הציור, יכול לצייר כיעור.

(ניצלו"ש מדהים.. יש מצב שמפצלים את השרשור?.. זה מרגיש רע.)

אני לא מבין למה לצייר כיעור בכוונת תחילה זה דבר קשה להשגה.

לציור של דבר מכוער לא נדרשים סטנדרטים גבוהים. ואם מדובר

על ציור של מודל קיים - פשוט נצמדים למקור.

כיעור מרהיב? אני לא יודע אם מישהו באמת מרגיש התפעלות

ממראה של כיעור. אולי דחייה. כן אפשר לומר שהביצוע יהיה

טוב. מרהיב? אני בספק...

הרהור עמוק-

מארק יכול, לדעתי, לצייר אדם מכוער- בטכניקה היפהפיה שלו. הציור יהיה יפה- כשלעצמו. והדמות- כעורה. נשמע סותר, אבל לדעתי זה מסתדר יופי

[ויפה לך על העין הטובה שלך לגבי מראה של אנשים. ]

דומיה-

לצייר כיעור קשה כמו לצייר יופי, ולא יותר. זה לא משנה מראה האדם, וסטנדרט-היופי שלו. המאמץ להגיע לשלמות, לדיוק ולשביעות הרצון- היא שקובעת.

למה לצייר כיעור? כי הוא קיים בעולם, ולצייר יש רצון לצייר אותו, מסיבותיו שלו.

לכן לדעתי קיים כיעור מרהיב. הוא בהחלט לא ייצור בי תחושת עונג כמו שציור שמבטא זוהר ונוי יעורר בי, אבל זה לא סותר שהוא יכול להיות מעורר התפעלות ומרשים.

בדיוק היום בשיעור ציור המורה הביא שני ספרים, על מיכאלנג'לו ולאונרדו, ובאחר מהם (ובעוונותיי אני לא זוכרת מי מהם!) היו לא מעט ציורים של אנשים... מכוערים! ואני לא מדברת על יופי/מראה שהוא לא לטעמי- אלא על יצורים באמת מכוערים ומרתיעים, לכל הדעות- אנשים גרומים, מצומקים, מעוותים וכמעט ללא שיניים... (אולי בהמשך אטרח ואחפש את התמונה באינטרנט)

יש הבדל בין תוכן לכלי. או "חפצא" ו"גברא", בתלמודית.

הדגים לא אהובים והציור הוא כיעור (מילולית), אבל הדייג אוהב לדוג והצייר יודע לצייר.
וככל שהדייג (או הצייר) ידוג יותר דגים (או יצייר כיעור יותר מגעיל ואמין) כך הוא פחות אוהב דגים ויותר אוהב לדוג (או צייר יותר מוכשר ונפלא).

או: צייר ריאליסטי=צייר מופלא?

X=בשבילך גועל?

קחי את אותו ה-X (חפץ או אדם), מקמי אותו מול הצייר ושהצייר יפליא את אצבעותיו על הדף.

מה יצא? ציור שמרוב הכישרון שעומד מאחוריו הוא גורם לך להקיא. ועדיין תרצי לבחון כל קו וקו בו ולהתענג על היד שפרטה עליו.

זו לא שאלה בציור אלא בלוגיקה ו/או שפה.

התחלתי וסיימתי בפסיכומטרי.

לכן מבחינתי זאת לא שאלה לוגית קרה, אלא שאלה פילוסופית ציורית ודעות יכולות להשמע לכאן ולכאן.

המסקנה שלנו זהה, רק הדרך שלך לא נראית לי.

סבבה, תהנו. אבל זה לא דיון פילוסופי.

בסופו של דבר הכל עניין של סמנטיקה - כולנו אומרים את אותו הדבר.

ולבין ציור של מודל מכוער.

שעם היופי שבהכרח יהיה בציורים שלו, מעצם הסגנון, השליטה והכישרון שלו, האם האובייקט עצמו יהיה מעוכר.. 

אז זה לא ממש נשמע סותר.

אני מאמינה שדווקא יהיה קשה כאדם לבוא לידי מקום של יצירת כיעור. עד עכשיו לא ראיתי אותו בא ופשוט רוצה לצייר דמות אנימה חסרת חן. לאנשים יש נטיה לצייר את האנשים היפים, לחפש אובייקטים יפים.. אולי הנקודה היא נפשית. (הנקודה- הקושי שאני מניחה שיש) אולי זה עניין של גישה של צייר..

אולי הגישה שלי לציור ואומנות עדיין קלוקלת..

אפשר להשקיע מאוד בהתמקדות בציור תווי נים מכוערים כמו אף מכוער, עיניים עם צורה מכוערת (אבל מציאותית), תוספת פלולות, שומן, סנטרים כפולים, גבות שעירות וכו' כשאופן הציור עצמו הוא מקצועי ומדוייק..זה לא יראה כמו שירבוט סתם...  אלא כמו ציור מושקע שציירו בו בצורה טובה מישו פשוט מכוער....!!!

ועשיתי את זה מלא פעמים...זה שוט אחד הדברים המצחיקים...כשלא מתעלמים מאף פרט...כולל משקפיים זוועתיים...נחיריים רחבים, אוזניים בולטות...קיצר, קוטל מצחוק... עשיתי פעם ציור של תחרות כיעור...וביקשתי מחברות שלי להצביע מי מהמצוירים הכי מכוער....אל תשאלו איך היה נראה זה שניצח

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!