כך שיהיה לך מעניין עם יותר בחורים. (אני מקווה שלפחות הרוב לא דוחים אותך).

להיות "המון ביחד" עם "חבר טוב"... אז כנראה שהמצב הזה יימשך.

קחי אחריות, תפסיקי עם האבסורד הזה, ותתחילי לחפש בראש פנוי לגמרי - למרות הקושי הראשוני בשינוי ההרגל המוטעה

[או שפשוט תנסו שמא מתאים לכם להתחתן...]

אבל אני מרגישה שהבעיה היא הרבה מעבר לזה:

אין הצעות כמעט, וגם כשיש זה מתחלק לשתיים- או שזה נורא ברמה שאני לא יכולה יותר מפעם אחת (ואני משתדלת לתת צ'אנס), ואם אני רוצה להמשיך- הצד השני חותך.

ככה שגם אם אני אנתק קשר עם הבחור, זה לא יעזור לשאר העניין.

הבעיות שהעלית, הן אמיתיות וגם מצויות. ואינני חותם שייעלמו ברגע שתעשי את הצעד הזה.

אבל הנושא הזה, הוא מפריע:

קודם כל, מצד ההנהגה היהודית הראויה, אין לכך מקום. ומן הסתם - מלבד הענין העצמי שיש לנהוג כמו שצריך, יש גם יותר סייעתא דשמיא כשנוהגים כך ולא רוקדים על שתי ה חתונות...

דבר שני, בלי משים - נכנסת בראש איזו "תמונה" והיא יכולה לדחות מפניה פניוּת לשימת לב אמיתית למה שממולך. בסופו של דבר, לפעמים זה אפילו יכול להפריע אחרי שמוצאים. ואז עוד יותר גרוע. וזה לא "חוכמה", כי שיש בראש "ציור" של מישהו חכם וכו' שמשוחחים איתו בלי כל ניסיון לבירור מחוייבות - זו "השוואה" לגמרי לא אמיתית, אבל עלולה להימצא מתחת לפני השטח.

בנוסף - מי שרוצה להתחתן עם מישהו הגון, אינה יכולה להחזיק "תחליף" לבינתיים...  תתחתני מתוך ראש פנוי לגמרי.

אחרי שתצאי מזה לגמרי, תחשבי בישוב הדעת היכן את יכולה לקבל הצעות ברמה המתאימה לך. אולי תפרסמי כאן כיוון שאת רוצה, ואז אולי תקבלי הצעות וגם הצעות לשדכניות שמתאימות לכיוון הזה.

לחידוד המחשבה: את סבורה שאם היית מפרסמת פה כעת משהו בסיגנון "מחפשת בחור כזה וכזה.. כשאמצא מישהו מתאים, אתחיל בניתוק קשר שיש לי עם בחור מסוים שבינתיים מהווה תחליף..." - מישהו היה נענה? [וב"רמה" שאת רוצה?..]

כי כנראה אני קצת פחות דוסית מהממוצע המייצג כאן.

אני מכירה בבעייתיות שבזה, אבל בשורה התחתונה נראה לי שלא זה מה שמעכב.

אני לא בטוח שזה רק ענין של "דוסיות"..

אבל טוב, אני את שלי אמרתי...

התיאוריה שלך היתה נכונה, אבל היו כאלו שאני רציתי להמשיך איתם, והם לא ממש רצו.

זה כנראה מין תקופה כזו אבל זה מאוד מאוד מתיש ומייאש.

ומנסה להרחיב את העולם לתחומים שיש בהם תועלת כללית, וגם תועלת להכרות.

לדעת שלא הכל בידינו ופשוט להרפות.

אני באמת מרגישה שמכל הכיוונים.

ולהרפות- קל להגיד, קשה לעשות.

מצב באמת כאוב. אם התעייפת מותר לנוח, זה לא "להרפות"

כי כש"מרפים" את נשארים רפויים, ונופלים, זה רק לנוח

ולצבור כוחות.

לעניין החבר, הרי אף גבר לא ירצה שלאשתו יהיה חבר טוב, ולא נראה

לי שזה קשור לרמה דתית, זה נכון גם לחילונים.

אז איך את רוצה לצאת ולהכיר כשאת נמצאת במצב שאינך

יכולה להיות נשואה?

אמנם אני מניח שאת לא מספרת לכל מי שאת יוצאת איתו

שיש לך חבר טוב, ולא בגלל זה הצעות נופלות,

אבל ברור לי שזה קשור, וברור לי שלא יתכן לעשות משהו

כשכל המציאות העכשווית שלך סותרת את המטרה שלך.

לא נתתי הסבר רציונלי, אבל נראה לי שזה מתיישב על הלב....

עם כל כמה שזה קשה, את חייבת לנתק את הקשר ולמצוא את הדרכים (שבטוח קיימים) כדי למלא את החוסר שנוצר...

מסכימה ב100%....!!

בתת מודע הוא ממלא לך את החוסר הזה ומונע ממך להתמסר לגמרי לקשר רציני,

אפילו אם הבחורים שאת יוצאת איתם לא יודעים עליו- כנראה שהם חשים במשהו שם שחוסם..

אם אתם לא מתאימים- ואת רוצה לבנות את עצמך שתיהי מוכנה לחתונה ואת מחפשת לצאת במטרה הזו-

את חייבת לנתק את הקשר איתו.. אף גבר לא רוצה שלאשתו יהיה חבר טוב. או בכלל קשר עם גבר אחר.

באותה רמה שאת רוצה שבעלך יאהב -רק- אותך ולא ידבר עם בנות אחרות בזמנו החופשי.

"מי שם את הכאב?" הוא שאל.
"בורא עולם שם את הכאב" הוא ענה.
"אנחנו חושבים שהכאב בא מאנשים,ממצבים,אבל בעצם הוא בא משמים ומתלבש
בטבע. הוא בא לעורר אותנו להתחבר אל מקור הכאב,אל מקור החיות. בורא עולם
רוצה שלא ניצמד לדמויות,אלא נהיה איתו ונבקש מזור ונחמה. זאת תחושה עצומה
להבדיל את הכאב מהחיים,לתת לו לזרום בדם ולאחד אותו לתפילה ולקשר עם מי
שברא כאב וברא את האש בנפשו של האדם. זה לא קשור במצוות,זה קשור באמונה
שהכל מאיתו יתברך".

(עשרים ושמונה שערים,עמוד 87)

בורא עולם שם את הכאב והחיסרון.

יש לך פה,יש לך לב בוער,ויש לך חור.

דברי איתו.

כאן גם באישי...

אני מבינה אותך. נראה לי גם יותר קשה כשאת חושבת שמישהו מתאים ואת רוצה בו והוא לא..

אולי תנסי להקדיש כל יום חמש דקות (או יותר, כרצונך)שבהן תתפלללי אל ה' במילים שלך. תסבירי לו על החוסר הגדול שאת מרגישה, על החבר הזה שהוא לא באמת ממלא אותך ושאת רוצה למצוא את זה שהוא באמת בעלך, " קרוב ה' לכל קוראיו". שמעתי פעם מרב שאמר שיש כאלה שמתחתנים מהר ובלי תפילות ואח"כ יש הרבה בעיות בזוגיות ושלום בית ויש כאלה שלוקח זמון עד שהם מוצאים והם מרבים בתפילות ומתוך כך הם זוכים למצוא את זיווגם האמיתי אן המותאם להם ביותר. (כמובן לא מחייב שכך יהיה לא למוצאים מהר ולא למאחרים אך תפילות ודאי עוזרות). ושימי לב שמה שאני כתבתי מקודם זה יותר על מציאות החיים שנהיית יותר מורכבת אחרי החתונה אם יש חבר ולא לזמן חיפוש השידוך. אני כתבתי את דעתי ואת דרך חייך את תבחרי. וב"הצלחה

שברגע שלמי מאיתנו יהיה משהו רציני- זה לא יהיה כמו עכשיו. אני לא מתכוונת להעמיד את בעלי בסיטואציה לא נוחה.

ולגבי תפילות- אני מוכרחה לומר שהפינה הזו הולכת ומתערערת אחרי כך וכך תפילות... אני יודעת שזה לא טוב אבל באמת קשה לי כבר.

לא נעים לשמוע -

אבל זו האמת: ידידים, חבר....   זה עקום לגמרי, במחילה, עם כל ההבנה לצורך של בחורה לא להרגיש "לבד". מַשקים את הצמאים חומץ.

בחורה יכולה להשלות את עצמה שהיא "לא כ"כ דוסית" ולכן זה לא כ"כ אסור. אבל זה לא נכון: אין תורה של הדוסים ושל הלא-כ"כ, וגם לא טבע אנושי בסיסי שונה..

ודבר כזה - הוא ממש ההיפך מנישואין.

[ואמנם אינני יודע אם הכותבת "תשתכנע", וזה גם לא ענייני. אבל בהיות שקוראים פה עוד כמה, יש לי ענין לומר את זה, למרות שנראה ברור שהכותבת אכן כותבת בתום-לב. ואגב, אל תרגישי מחוייבת "לענות" לי, כפי שאת עושה כאן ברוב נימוסך. זו יותר "נקודה למחשבה"]

אני לא מעודדת לזה, אני לא חושבת שזה מצב טוב, ואני גם מנסה לעבוד על הנקודה הזאת.

ואז, בדיוק אז, מתעורר הקושי הגדול.

ואז אני יודעת עוד יותר כמה זה חסר, וכמה לא טוב לי כמו שהמצב עכשיו.

ולקושי הזה אין דרך להפתר. אני לא מוצאת לו דרך, זה בדיוק הקושי והתסכול שלי.

אתה יכול לכתוב פה ולצעוק על העיוות והדפיקות במצב הזה. תאמין לי, אני יודעת את זה בלעדיך.

בסוף היום, כשאני מתרחקת ולא שם, הקושי הוא עצום, ולזה לא ראיתי שניסית אפילו לענות.

(וחבר אני קוראת לקשר רציני שהלך לחתונה. לא למריחת זמן של שנתיים-שלוש אלא לבירור אמיתי של כמה חודשים ספציפיים וממוקדים. אתה יכול לחלוק על הסמנטיקה, הדרך היא אותה דרך)

שבסוף חשובה.

ב. אני בהחלט מבין את ההרגשה, והדגשתי את זה.

ג. אבל לזה בדיוק כן ניסיתי לענות..  נכון שלעיתים (ועפ"י רוב) מנסים לעזור ע"י "שלבי ביניים" של יציאה מדבר. אבל כאן, זה נראה במידה מסויימת, כמו סוג של "התמכרות" למשהו (עישון, מחשב - סליחה על ההשוואות), וברור שכשקצת מתרחקים - עושים מה שמבינים שצריך - אז זה חוזר ביתר שאת...  ולענ"ד באמת אין ברירה אלא "לשבור" את המעגל הזה, למרות הקושי. ואז הקושי כנראה ישקע קצת, בגלל שהמישהו הספציפי לא יהיה ברקע - ויהיה "קל" יותר להתרכז בָאמת.  כשיש "מעגל כזה, לפעמים אין ברירה, אלא כך.

הקושי של ה"לבד" הוא קושי של כולן - עלה כאן פעמים רבות. ואז מנסים להיבנות גם בכיוונים אחרים, אישיים, שמקביל לחפש אצל מי שיכולה להציע דברים שקרובים למה שמבקשים וכו'. אבל לא להשלות ב"פיתרון" זמני כזה. המשוכנעות שזה מרחיק, תעזור לצאת מזה. ענ"ד.  

מתכון לצרות..

יש מישהו שיכול להסביר את זה טוב ממני..

אם הוא רוצה להסביר לך אני מסכימה

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.