כך שיהיה לך מעניין עם יותר בחורים. (אני מקווה שלפחות הרוב לא דוחים אותך).

להיות "המון ביחד" עם "חבר טוב"... אז כנראה שהמצב הזה יימשך.

קחי אחריות, תפסיקי עם האבסורד הזה, ותתחילי לחפש בראש פנוי לגמרי - למרות הקושי הראשוני בשינוי ההרגל המוטעה

[או שפשוט תנסו שמא מתאים לכם להתחתן...]

אבל אני מרגישה שהבעיה היא הרבה מעבר לזה:

אין הצעות כמעט, וגם כשיש זה מתחלק לשתיים- או שזה נורא ברמה שאני לא יכולה יותר מפעם אחת (ואני משתדלת לתת צ'אנס), ואם אני רוצה להמשיך- הצד השני חותך.

ככה שגם אם אני אנתק קשר עם הבחור, זה לא יעזור לשאר העניין.

הבעיות שהעלית, הן אמיתיות וגם מצויות. ואינני חותם שייעלמו ברגע שתעשי את הצעד הזה.

אבל הנושא הזה, הוא מפריע:

קודם כל, מצד ההנהגה היהודית הראויה, אין לכך מקום. ומן הסתם - מלבד הענין העצמי שיש לנהוג כמו שצריך, יש גם יותר סייעתא דשמיא כשנוהגים כך ולא רוקדים על שתי ה חתונות...

דבר שני, בלי משים - נכנסת בראש איזו "תמונה" והיא יכולה לדחות מפניה פניוּת לשימת לב אמיתית למה שממולך. בסופו של דבר, לפעמים זה אפילו יכול להפריע אחרי שמוצאים. ואז עוד יותר גרוע. וזה לא "חוכמה", כי שיש בראש "ציור" של מישהו חכם וכו' שמשוחחים איתו בלי כל ניסיון לבירור מחוייבות - זו "השוואה" לגמרי לא אמיתית, אבל עלולה להימצא מתחת לפני השטח.

בנוסף - מי שרוצה להתחתן עם מישהו הגון, אינה יכולה להחזיק "תחליף" לבינתיים...  תתחתני מתוך ראש פנוי לגמרי.

אחרי שתצאי מזה לגמרי, תחשבי בישוב הדעת היכן את יכולה לקבל הצעות ברמה המתאימה לך. אולי תפרסמי כאן כיוון שאת רוצה, ואז אולי תקבלי הצעות וגם הצעות לשדכניות שמתאימות לכיוון הזה.

לחידוד המחשבה: את סבורה שאם היית מפרסמת פה כעת משהו בסיגנון "מחפשת בחור כזה וכזה.. כשאמצא מישהו מתאים, אתחיל בניתוק קשר שיש לי עם בחור מסוים שבינתיים מהווה תחליף..." - מישהו היה נענה? [וב"רמה" שאת רוצה?..]

כי כנראה אני קצת פחות דוסית מהממוצע המייצג כאן.

אני מכירה בבעייתיות שבזה, אבל בשורה התחתונה נראה לי שלא זה מה שמעכב.

אני לא בטוח שזה רק ענין של "דוסיות"..

אבל טוב, אני את שלי אמרתי...

התיאוריה שלך היתה נכונה, אבל היו כאלו שאני רציתי להמשיך איתם, והם לא ממש רצו.

זה כנראה מין תקופה כזו אבל זה מאוד מאוד מתיש ומייאש.

ומנסה להרחיב את העולם לתחומים שיש בהם תועלת כללית, וגם תועלת להכרות.

לדעת שלא הכל בידינו ופשוט להרפות.

אני באמת מרגישה שמכל הכיוונים.

ולהרפות- קל להגיד, קשה לעשות.

מצב באמת כאוב. אם התעייפת מותר לנוח, זה לא "להרפות"

כי כש"מרפים" את נשארים רפויים, ונופלים, זה רק לנוח

ולצבור כוחות.

לעניין החבר, הרי אף גבר לא ירצה שלאשתו יהיה חבר טוב, ולא נראה

לי שזה קשור לרמה דתית, זה נכון גם לחילונים.

אז איך את רוצה לצאת ולהכיר כשאת נמצאת במצב שאינך

יכולה להיות נשואה?

אמנם אני מניח שאת לא מספרת לכל מי שאת יוצאת איתו

שיש לך חבר טוב, ולא בגלל זה הצעות נופלות,

אבל ברור לי שזה קשור, וברור לי שלא יתכן לעשות משהו

כשכל המציאות העכשווית שלך סותרת את המטרה שלך.

לא נתתי הסבר רציונלי, אבל נראה לי שזה מתיישב על הלב....

עם כל כמה שזה קשה, את חייבת לנתק את הקשר ולמצוא את הדרכים (שבטוח קיימים) כדי למלא את החוסר שנוצר...

מסכימה ב100%....!!

בתת מודע הוא ממלא לך את החוסר הזה ומונע ממך להתמסר לגמרי לקשר רציני,

אפילו אם הבחורים שאת יוצאת איתם לא יודעים עליו- כנראה שהם חשים במשהו שם שחוסם..

אם אתם לא מתאימים- ואת רוצה לבנות את עצמך שתיהי מוכנה לחתונה ואת מחפשת לצאת במטרה הזו-

את חייבת לנתק את הקשר איתו.. אף גבר לא רוצה שלאשתו יהיה חבר טוב. או בכלל קשר עם גבר אחר.

באותה רמה שאת רוצה שבעלך יאהב -רק- אותך ולא ידבר עם בנות אחרות בזמנו החופשי.

"מי שם את הכאב?" הוא שאל.
"בורא עולם שם את הכאב" הוא ענה.
"אנחנו חושבים שהכאב בא מאנשים,ממצבים,אבל בעצם הוא בא משמים ומתלבש
בטבע. הוא בא לעורר אותנו להתחבר אל מקור הכאב,אל מקור החיות. בורא עולם
רוצה שלא ניצמד לדמויות,אלא נהיה איתו ונבקש מזור ונחמה. זאת תחושה עצומה
להבדיל את הכאב מהחיים,לתת לו לזרום בדם ולאחד אותו לתפילה ולקשר עם מי
שברא כאב וברא את האש בנפשו של האדם. זה לא קשור במצוות,זה קשור באמונה
שהכל מאיתו יתברך".

(עשרים ושמונה שערים,עמוד 87)

בורא עולם שם את הכאב והחיסרון.

יש לך פה,יש לך לב בוער,ויש לך חור.

דברי איתו.

כאן גם באישי...

אני מבינה אותך. נראה לי גם יותר קשה כשאת חושבת שמישהו מתאים ואת רוצה בו והוא לא..

אולי תנסי להקדיש כל יום חמש דקות (או יותר, כרצונך)שבהן תתפלללי אל ה' במילים שלך. תסבירי לו על החוסר הגדול שאת מרגישה, על החבר הזה שהוא לא באמת ממלא אותך ושאת רוצה למצוא את זה שהוא באמת בעלך, " קרוב ה' לכל קוראיו". שמעתי פעם מרב שאמר שיש כאלה שמתחתנים מהר ובלי תפילות ואח"כ יש הרבה בעיות בזוגיות ושלום בית ויש כאלה שלוקח זמון עד שהם מוצאים והם מרבים בתפילות ומתוך כך הם זוכים למצוא את זיווגם האמיתי אן המותאם להם ביותר. (כמובן לא מחייב שכך יהיה לא למוצאים מהר ולא למאחרים אך תפילות ודאי עוזרות). ושימי לב שמה שאני כתבתי מקודם זה יותר על מציאות החיים שנהיית יותר מורכבת אחרי החתונה אם יש חבר ולא לזמן חיפוש השידוך. אני כתבתי את דעתי ואת דרך חייך את תבחרי. וב"הצלחה

שברגע שלמי מאיתנו יהיה משהו רציני- זה לא יהיה כמו עכשיו. אני לא מתכוונת להעמיד את בעלי בסיטואציה לא נוחה.

ולגבי תפילות- אני מוכרחה לומר שהפינה הזו הולכת ומתערערת אחרי כך וכך תפילות... אני יודעת שזה לא טוב אבל באמת קשה לי כבר.

לא נעים לשמוע -

אבל זו האמת: ידידים, חבר....   זה עקום לגמרי, במחילה, עם כל ההבנה לצורך של בחורה לא להרגיש "לבד". מַשקים את הצמאים חומץ.

בחורה יכולה להשלות את עצמה שהיא "לא כ"כ דוסית" ולכן זה לא כ"כ אסור. אבל זה לא נכון: אין תורה של הדוסים ושל הלא-כ"כ, וגם לא טבע אנושי בסיסי שונה..

ודבר כזה - הוא ממש ההיפך מנישואין.

[ואמנם אינני יודע אם הכותבת "תשתכנע", וזה גם לא ענייני. אבל בהיות שקוראים פה עוד כמה, יש לי ענין לומר את זה, למרות שנראה ברור שהכותבת אכן כותבת בתום-לב. ואגב, אל תרגישי מחוייבת "לענות" לי, כפי שאת עושה כאן ברוב נימוסך. זו יותר "נקודה למחשבה"]

אני לא מעודדת לזה, אני לא חושבת שזה מצב טוב, ואני גם מנסה לעבוד על הנקודה הזאת.

ואז, בדיוק אז, מתעורר הקושי הגדול.

ואז אני יודעת עוד יותר כמה זה חסר, וכמה לא טוב לי כמו שהמצב עכשיו.

ולקושי הזה אין דרך להפתר. אני לא מוצאת לו דרך, זה בדיוק הקושי והתסכול שלי.

אתה יכול לכתוב פה ולצעוק על העיוות והדפיקות במצב הזה. תאמין לי, אני יודעת את זה בלעדיך.

בסוף היום, כשאני מתרחקת ולא שם, הקושי הוא עצום, ולזה לא ראיתי שניסית אפילו לענות.

(וחבר אני קוראת לקשר רציני שהלך לחתונה. לא למריחת זמן של שנתיים-שלוש אלא לבירור אמיתי של כמה חודשים ספציפיים וממוקדים. אתה יכול לחלוק על הסמנטיקה, הדרך היא אותה דרך)

שבסוף חשובה.

ב. אני בהחלט מבין את ההרגשה, והדגשתי את זה.

ג. אבל לזה בדיוק כן ניסיתי לענות..  נכון שלעיתים (ועפ"י רוב) מנסים לעזור ע"י "שלבי ביניים" של יציאה מדבר. אבל כאן, זה נראה במידה מסויימת, כמו סוג של "התמכרות" למשהו (עישון, מחשב - סליחה על ההשוואות), וברור שכשקצת מתרחקים - עושים מה שמבינים שצריך - אז זה חוזר ביתר שאת...  ולענ"ד באמת אין ברירה אלא "לשבור" את המעגל הזה, למרות הקושי. ואז הקושי כנראה ישקע קצת, בגלל שהמישהו הספציפי לא יהיה ברקע - ויהיה "קל" יותר להתרכז בָאמת.  כשיש "מעגל כזה, לפעמים אין ברירה, אלא כך.

הקושי של ה"לבד" הוא קושי של כולן - עלה כאן פעמים רבות. ואז מנסים להיבנות גם בכיוונים אחרים, אישיים, שמקביל לחפש אצל מי שיכולה להציע דברים שקרובים למה שמבקשים וכו'. אבל לא להשלות ב"פיתרון" זמני כזה. המשוכנעות שזה מרחיק, תעזור לצאת מזה. ענ"ד.  

מתכון לצרות..

יש מישהו שיכול להסביר את זה טוב ממני..

אם הוא רוצה להסביר לך אני מסכימה

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.