לעניין ההרטבה בלילה, בחורף- אולי פשוט קר לה?

במצבי קור, ישנה רגישות, מה שגורם להרטבה בכמות קטנה, אך בתדירות גבוהה

ומוצץ- ממה שאני מכירה, הפתרון היחידי הוא איכשהו להעלים אותו

ולנסות להסיח את הדעת ממנו.

יום יומיים קשים

אבל אחר כך זה עובר והיא גמולה..

אשמח לשמוע על דרכים אחרות, מהמנוסים

הרטבה לילית בתקופות מסוימות מקובלת גם בגילאים האלה

כדי ליעל את התהליך בלילה, אפשר לשים על הסדין, עוד ניילון ומעליו עוד סדין.

בע"ה בתהליך הגמילה הקרוב בלילה אשתדל ליישם. תודה!

בני בן השלוש וחצי גם חזר (לאחר הולדת אחיו התאומים) להרטיב בלילות ולישון עם מוצץ. גם הגדולה, בת חמש, שבה אל המוצץ בלילות.

אני בינתיים נותנת לזה להמשיך. יש לזכור שלידת אח חדש משנה את סדרי החיים של הילדים הקיימים.

ומזל טוב!

א. לבני היתה רגרסיה בהרטבה בלילה. בהתחלה באמת לקחנו אותו כל לילה לפני שהלכנו לישון לשרותים וזה עזר באופן חלקי. ואז לבעלי עלתה מחשבה שבעצם בכך שאנו לוקחים אותו אנחנו מרגילים אותו לא לשלוט ולשחרר מתוך שינה (הוא לא התעורר כשלקחנו אותו). לילה אחד לפני השינה דיברנו איתו והודענו לו שלא לוקחים אותו יותר, היו עוד שני לילות רטובים ועכשו הוא מתעורר כמעט כל לילה והולך לשרותים בעצמו.

ב. גמילה ממוצץ- מנסיוני המר לא כדאי למהר לגמול ממוצץ. ביתי נגמלה בגיל 3 וכעבור כשלושה חודשים גילתה את האצבע שלה (כנראה כחיקוי של חברות) ועד היום אנחנו בבעיה קשה (היא בת 7 וחצי)

גם שלי בת ארבע עם מוצץ.

לגבי ההרטבה- אנחנו ניסינו לגמול, ולמרות שהיא כן הצליחה, הייתה לה תקופה ארוכה של 2-3 הרטבות כל לילה. מכיוון שהייתי בהריון, ממש לא היה לי כוח לזה והרגשתי שזה כבר יוצר לי מתח מולה, במיוחד על הבוקר, עם הניחוחות מהחדר.

אז החלטתי להחזיר לה את הטיטול. וככה היא עכשיו. גם אני חודש אחרי לידה, ואני לא ממש יודעת מתי נתחיל שוב, מה גם שיש לה אחות בת שנתיים וחצי שגם צריך לגמול.

גם לי זה נראה מוגזם אבל לפחות מבחינתי עדיף מוגזם עם נחת מאשר נורמלי עם לחץ...

בע"ה יגיע הקיץ וניפטר מהטיטולים המציקים האלה.

(לפחות ילדה בת 4 יודעת לשים לעצמה טיטול לבד...)

אבותינו הקדושים, איך אמתלאי בת כרנבו ושרה, רבקה, רחל ולאה גמלו את בניהן? -  אז לא היו טיטולים ולא ניילונים ולא מוצצים מגומי/סיליקון ולא אורטודנטים. (גם בלי קליה וכד' ומטהרי אויר...) היה להן זמן להתעסק עם כל זה? איך הסתדרו פעם ואילו בעיות של תינוקות העסיקו אותם? ואיך יצאנו עם גדול ורם וקדוש מתוך סחי ומאוס?

חלילה לא כפגיעה בכותבות והשואלות, אלא סתם מסקרן אותי ויכול להעצים, אם נעלה על הפטנט.

ון..

אפשר

יש להם שליטה מסוימת על הצרכים מלידה.

יש אנשים שמגדלים בכלל בלי חיתולים, יש ששמים חיתולים רק מחוץ לבית, יש ששמים רק בתוך הבית...

אני שמה מתי שמתחשק.

וכשנראה לי שהם צריכים פיפי או קקי, אני לוקחת אותם לעשות.

לפעמים הם באמת עושים, לפעמים לא, ולפעמים הם עושים בחיתול.

אבל באמת מדליק לראות תינוק בן יומו שמחזיקים אותו מעל לכיור והוא פשוט עושה ממליצה לכולם לנסות!

(לא הרבה שתיה לפני השינה, אם היא לא צמאה. שירותים לפני השינה. לקחת פעם בלילה.  וגם עם המוצץ, לדעתי,שלוקחת רק בשינה, ואפשר לנסות בלילה להוציא אם אינה מתעוררת מזה)

ואם יש לכם סבלנות - אני חושב שרק תרוויחו מזה.

זה עובר. "כמה זמן תמשיכו עם זה"? יכול להיות עוד כמה חודשים, יכול להיות עוד כמה שנים. זה לא אסון.. (יש גם "שיטות", אבל לענ"ד, הסבלנות בענין הזה, בלי לעשות "ענין", זו השיטה הכי טובה..)

מטפלת אחת אמרה לי, תעברי את האחריות אליה. זו הבעיה  שלה והיא צריכה להחליט להתמודד איתה.

ניסיתי הרבה זמן, לא התייחסתי במשך הרבה חודשים לבעיה בכלל. אמרתי לה רק פעם אחת שאם היא חושבת שיש לה בעיה היא צריכה לחשוב איך לפתור אותה. זה ממש לא עזר. היא טוענת שזה לא בשליטתה.

כרגע בגלל הבעיה אני לא מרשה לה לישון אצל חברות וזה הדבר היחיד שמבאס אותה בעניין. אין לה בעיה פשוט לקום כל בוקר רטובה להתקלח וללכת לבית ספר. לי נראה שבגיל 8 זה מוגזם. היה לי אח כזה שאמא שלי רצה איתו מטיפול הומופטי לפסיכולוגי,

לא נראה לי שמשהו עזר מתישהו זה פשוט עבר. אבל מכירה מקרוב גם מישהו שזה עבר לו רק בתיכון! לא רוצה בשבילה את הסבל הזה לכלכך הרבה שנים.

אם למישהו יש ניסיון עם טיפול שגם עובד אשמח לשמוע.

החל מגיל מסוים,  גם האחריות על המצעים עוברת אצלנו לילדים: להוריד את הסדין הרטוב, להכניס אותו למכונת הכביסה, לנקות את הסדין פלסטיק במגבונים, ולשים סדין חדש ונקי.

טיפול של דר. קושניר (השתתפות קופ"ח דומני) שמושתת על צלצול שמעיר את הילד כשזה מתחיל, וכך "מתַרגל" תחושה בשינה. יש כאלה שזה עוזר, יש שלא, יש ילדים שלא רוצים.

אני חושב שלא צריכים להיות קיצוניים - או "להלחיץ" או להעביר אחריו בלעדית, "שהיא תחליט".

אפשר לשוחח באופן פשוט, שזה לא נורא אבל עדיף אם תחסוך לעצמה את אי הנעימות, ולהציע שנשתדל לשתות קצת יותר מוקדם מזמן השינה, וגם ללכת כמה פעמים לשירותים לפני כן. ולהגיד לה שאולי יקח קצת זמן - אבל אם היא תשים לזה לב לפני השינה וגם תחליט שאם היא מתעוררת וצריכה, תלך לבד לשירותים גם באמצע הלילה בלי להתעצל - אז זה יעבור.

כך אפשר ליצור אצל הילד גם תודעה שזה משהו שרצוי שיעבור.. וגם לא להלחיץ/לבייש אותו. 

וצריך לדאוג שתהיה מכוסה היטב בלילה, וגם למעט בגורמים של אי-נעימות ללכת בלילה לשירותים (חושך, קור וכד'), ובמידת הצורך - גם שתהיה מודעת לכך שסידרו אור וכד'.

[ועד כמה זה "סבל", זה תלוי במידה רבה בסבלנות של ההורים ובעידוד הנינוח שזה עובר באיזשהו שלב. פה לא נראה שזו כרגע הבעיה..]

אצלנו עושים מצעד לפני שההורים הולכים לישון.

בהתחלה מרימים אותם, אח"כ נותנים יד ומלווים.לאט מוסיפים אחריות ובכך מרגילים את הילד להיות עצמאי. הבנים שלי בגיל שלוש ישנים כ"כ חזק שאין מצב שיתעוררו לבד. אני מבקשת מהם לפתוח דלת, לחזור לבד, ללכת לבד עם יד בהתאם לשלב.

אמנם, כשהבן שלי קיבל פיז'מה חדשה עניין אותו לדעת אם יוכל ללבוש אותה שוב למחרת, אך זה עדין לא עזר לו לקום יבש, ולכן השתדלנו לקחת אותו כל לילה. כפי שכתבתי עם הזמן הוא התרגל ונהיה יותר עצמאי. כשקם לבד בפעם הראשונה, חיבקתי אותו והוא קיבל בבוקר מדבקה וכו'. עכשיו הוא כמעט תמיד קם יבש, ולפעמים גם טורח לקום לבד באמצע הלילה. אצלנו זה היה ממש תהליך. צריך המון סבלנות, במיוחד אם שכחת להעיר ואת צריכה להחליף הכל באמצע הלילה

לא כדאי לגמול אותה משני הדברים ביחד, כי זה מעמיס. כעת זה זמן טוב להתחיל גמילה כי יחסית הילדה התרגלה שיש עוד יצור בבית וגם את מין הסתם יחסית התאוששת מהלידה ופנויה לעוד דברים. לדעתי עדיף להתחיל מהגמילה של הטיטול בלילה משום שהמוצץ יותר עניין רגשי. זה דבר שמרגיע את הילדה בלילה ונותן לה ביטחון. יש חיסרון לגמילה עכשיו שזה חורף וקר ווכבר ציינו כאן שהקור עושה יותר צורך ללכת לשרותים וגם יש יותר כביסות ממילא ולוקח לה יותר זמן להתייבש. אבל זה שיקול שלך... בעניין הגמילה משינה בלילה שמעתי עיצה שלנו מאד הועילה: כאשר את מעירה את הילדה לשרותים תבדקי שהיא עירה ממש. ילדים בגיל הזה יכולים "להילקח" לשרותים לעשות ולחזור למיטה וכל הזמן להיות ישנים... איך בודקים זאת? אומרים לה שתוריד ותלבש לבד את המכנסיים ולהתעקש שהיא תעשה זאת ולא את (לפעמים צריך להגיד שוב ושוב עד שהילד קולט, ולפעמים בורח במכנסיים ליד האסלה וזה באסה אבל לא להתיאש). לבקש להוריד את המים לבד ושתחזור לבד למיטה (זהירות, שהיא לא מתנגשת בקיר או נשכבת במיטה של אח אחר...). ככה הילד קולט שהוא צריך לקום לשרותים ולוקח אחריות. בהצלחה.

לא כדאי לגמול אותה משני הדברים ביחד, כי זה מעמיס. כעת זה זמן טוב להתחיל גמילה כי יחסית הילדה התרגלה שיש עוד יצור בבית וגם את מין הסתם יחסית התאוששת מהלידה ופנויה לעוד דברים. לדעתי עדיף להתחיל מהגמילה של הטיטול בלילה משום שהמוצץ יותר עניין רגשי. זה דבר שמרגיע את הילדה בלילה ונותן לה ביטחון. יש חיסרון לגמילה עכשיו שזה חורף וקר ווכבר ציינו כאן שהקור עושה יותר צורך ללכת לשרותים וגם יש יותר כביסות ממילא ולוקח לה יותר זמן להתייבש. אבל זה שיקול שלך... בעניין הגמילה משינה בלילה שמעתי עיצה שלנו מאד הועילה: כאשר את מעירה את הילדה לשרותים תבדקי שהיא עירה ממש. ילדים בגיל הזה יכולים "להילקח" לשרותים לעשות ולחזור למיטה וכל הזמן להיות ישנים... איך בודקים זאת? אומרים לה שתוריד ותלבש לבד את המכנסיים ולהתעקש שהיא תעשה זאת ולא את (לפעמים צריך להגיד שוב ושוב עד שהילד קולט, ולפעמים בורח במכנסיים ליד האסלה וזה באסה אבל לא להתיאש). לבקש להוריד את המים לבד ושתחזור לבד למיטה (זהירות, שהיא לא מתנגשת בקיר או נשכבת במיטה של אח אחר...). ככה הילד קולט שהוא צריך לקום לשרותים ולוקח אחריות. בהצלחה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....