לעניין ההרטבה בלילה, בחורף- אולי פשוט קר לה?

במצבי קור, ישנה רגישות, מה שגורם להרטבה בכמות קטנה, אך בתדירות גבוהה

ומוצץ- ממה שאני מכירה, הפתרון היחידי הוא איכשהו להעלים אותו

ולנסות להסיח את הדעת ממנו.

יום יומיים קשים

אבל אחר כך זה עובר והיא גמולה..

אשמח לשמוע על דרכים אחרות, מהמנוסים

הרטבה לילית בתקופות מסוימות מקובלת גם בגילאים האלה

כדי ליעל את התהליך בלילה, אפשר לשים על הסדין, עוד ניילון ומעליו עוד סדין.

בע"ה בתהליך הגמילה הקרוב בלילה אשתדל ליישם. תודה!

בני בן השלוש וחצי גם חזר (לאחר הולדת אחיו התאומים) להרטיב בלילות ולישון עם מוצץ. גם הגדולה, בת חמש, שבה אל המוצץ בלילות.

אני בינתיים נותנת לזה להמשיך. יש לזכור שלידת אח חדש משנה את סדרי החיים של הילדים הקיימים.

ומזל טוב!

א. לבני היתה רגרסיה בהרטבה בלילה. בהתחלה באמת לקחנו אותו כל לילה לפני שהלכנו לישון לשרותים וזה עזר באופן חלקי. ואז לבעלי עלתה מחשבה שבעצם בכך שאנו לוקחים אותו אנחנו מרגילים אותו לא לשלוט ולשחרר מתוך שינה (הוא לא התעורר כשלקחנו אותו). לילה אחד לפני השינה דיברנו איתו והודענו לו שלא לוקחים אותו יותר, היו עוד שני לילות רטובים ועכשו הוא מתעורר כמעט כל לילה והולך לשרותים בעצמו.

ב. גמילה ממוצץ- מנסיוני המר לא כדאי למהר לגמול ממוצץ. ביתי נגמלה בגיל 3 וכעבור כשלושה חודשים גילתה את האצבע שלה (כנראה כחיקוי של חברות) ועד היום אנחנו בבעיה קשה (היא בת 7 וחצי)

גם שלי בת ארבע עם מוצץ.

לגבי ההרטבה- אנחנו ניסינו לגמול, ולמרות שהיא כן הצליחה, הייתה לה תקופה ארוכה של 2-3 הרטבות כל לילה. מכיוון שהייתי בהריון, ממש לא היה לי כוח לזה והרגשתי שזה כבר יוצר לי מתח מולה, במיוחד על הבוקר, עם הניחוחות מהחדר.

אז החלטתי להחזיר לה את הטיטול. וככה היא עכשיו. גם אני חודש אחרי לידה, ואני לא ממש יודעת מתי נתחיל שוב, מה גם שיש לה אחות בת שנתיים וחצי שגם צריך לגמול.

גם לי זה נראה מוגזם אבל לפחות מבחינתי עדיף מוגזם עם נחת מאשר נורמלי עם לחץ...

בע"ה יגיע הקיץ וניפטר מהטיטולים המציקים האלה.

(לפחות ילדה בת 4 יודעת לשים לעצמה טיטול לבד...)

אבותינו הקדושים, איך אמתלאי בת כרנבו ושרה, רבקה, רחל ולאה גמלו את בניהן? -  אז לא היו טיטולים ולא ניילונים ולא מוצצים מגומי/סיליקון ולא אורטודנטים. (גם בלי קליה וכד' ומטהרי אויר...) היה להן זמן להתעסק עם כל זה? איך הסתדרו פעם ואילו בעיות של תינוקות העסיקו אותם? ואיך יצאנו עם גדול ורם וקדוש מתוך סחי ומאוס?

חלילה לא כפגיעה בכותבות והשואלות, אלא סתם מסקרן אותי ויכול להעצים, אם נעלה על הפטנט.

ון..

(לא הרבה שתיה לפני השינה, אם היא לא צמאה. שירותים לפני השינה. לקחת פעם בלילה.  וגם עם המוצץ, לדעתי,שלוקחת רק בשינה, ואפשר לנסות בלילה להוציא אם אינה מתעוררת מזה)

ואם יש לכם סבלנות - אני חושב שרק תרוויחו מזה.

זה עובר. "כמה זמן תמשיכו עם זה"? יכול להיות עוד כמה חודשים, יכול להיות עוד כמה שנים. זה לא אסון.. (יש גם "שיטות", אבל לענ"ד, הסבלנות בענין הזה, בלי לעשות "ענין", זו השיטה הכי טובה..)

מטפלת אחת אמרה לי, תעברי את האחריות אליה. זו הבעיה  שלה והיא צריכה להחליט להתמודד איתה.

ניסיתי הרבה זמן, לא התייחסתי במשך הרבה חודשים לבעיה בכלל. אמרתי לה רק פעם אחת שאם היא חושבת שיש לה בעיה היא צריכה לחשוב איך לפתור אותה. זה ממש לא עזר. היא טוענת שזה לא בשליטתה.

כרגע בגלל הבעיה אני לא מרשה לה לישון אצל חברות וזה הדבר היחיד שמבאס אותה בעניין. אין לה בעיה פשוט לקום כל בוקר רטובה להתקלח וללכת לבית ספר. לי נראה שבגיל 8 זה מוגזם. היה לי אח כזה שאמא שלי רצה איתו מטיפול הומופטי לפסיכולוגי,

לא נראה לי שמשהו עזר מתישהו זה פשוט עבר. אבל מכירה מקרוב גם מישהו שזה עבר לו רק בתיכון! לא רוצה בשבילה את הסבל הזה לכלכך הרבה שנים.

אם למישהו יש ניסיון עם טיפול שגם עובד אשמח לשמוע.

החל מגיל מסוים,  גם האחריות על המצעים עוברת אצלנו לילדים: להוריד את הסדין הרטוב, להכניס אותו למכונת הכביסה, לנקות את הסדין פלסטיק במגבונים, ולשים סדין חדש ונקי.

טיפול של דר. קושניר (השתתפות קופ"ח דומני) שמושתת על צלצול שמעיר את הילד כשזה מתחיל, וכך "מתַרגל" תחושה בשינה. יש כאלה שזה עוזר, יש שלא, יש ילדים שלא רוצים.

אני חושב שלא צריכים להיות קיצוניים - או "להלחיץ" או להעביר אחריו בלעדית, "שהיא תחליט".

אפשר לשוחח באופן פשוט, שזה לא נורא אבל עדיף אם תחסוך לעצמה את אי הנעימות, ולהציע שנשתדל לשתות קצת יותר מוקדם מזמן השינה, וגם ללכת כמה פעמים לשירותים לפני כן. ולהגיד לה שאולי יקח קצת זמן - אבל אם היא תשים לזה לב לפני השינה וגם תחליט שאם היא מתעוררת וצריכה, תלך לבד לשירותים גם באמצע הלילה בלי להתעצל - אז זה יעבור.

כך אפשר ליצור אצל הילד גם תודעה שזה משהו שרצוי שיעבור.. וגם לא להלחיץ/לבייש אותו. 

וצריך לדאוג שתהיה מכוסה היטב בלילה, וגם למעט בגורמים של אי-נעימות ללכת בלילה לשירותים (חושך, קור וכד'), ובמידת הצורך - גם שתהיה מודעת לכך שסידרו אור וכד'.

[ועד כמה זה "סבל", זה תלוי במידה רבה בסבלנות של ההורים ובעידוד הנינוח שזה עובר באיזשהו שלב. פה לא נראה שזו כרגע הבעיה..]

אצלנו עושים מצעד לפני שההורים הולכים לישון.

בהתחלה מרימים אותם, אח"כ נותנים יד ומלווים.לאט מוסיפים אחריות ובכך מרגילים את הילד להיות עצמאי. הבנים שלי בגיל שלוש ישנים כ"כ חזק שאין מצב שיתעוררו לבד. אני מבקשת מהם לפתוח דלת, לחזור לבד, ללכת לבד עם יד בהתאם לשלב.

אמנם, כשהבן שלי קיבל פיז'מה חדשה עניין אותו לדעת אם יוכל ללבוש אותה שוב למחרת, אך זה עדין לא עזר לו לקום יבש, ולכן השתדלנו לקחת אותו כל לילה. כפי שכתבתי עם הזמן הוא התרגל ונהיה יותר עצמאי. כשקם לבד בפעם הראשונה, חיבקתי אותו והוא קיבל בבוקר מדבקה וכו'. עכשיו הוא כמעט תמיד קם יבש, ולפעמים גם טורח לקום לבד באמצע הלילה. אצלנו זה היה ממש תהליך. צריך המון סבלנות, במיוחד אם שכחת להעיר ואת צריכה להחליף הכל באמצע הלילה

לא כדאי לגמול אותה משני הדברים ביחד, כי זה מעמיס. כעת זה זמן טוב להתחיל גמילה כי יחסית הילדה התרגלה שיש עוד יצור בבית וגם את מין הסתם יחסית התאוששת מהלידה ופנויה לעוד דברים. לדעתי עדיף להתחיל מהגמילה של הטיטול בלילה משום שהמוצץ יותר עניין רגשי. זה דבר שמרגיע את הילדה בלילה ונותן לה ביטחון. יש חיסרון לגמילה עכשיו שזה חורף וקר ווכבר ציינו כאן שהקור עושה יותר צורך ללכת לשרותים וגם יש יותר כביסות ממילא ולוקח לה יותר זמן להתייבש. אבל זה שיקול שלך... בעניין הגמילה משינה בלילה שמעתי עיצה שלנו מאד הועילה: כאשר את מעירה את הילדה לשרותים תבדקי שהיא עירה ממש. ילדים בגיל הזה יכולים "להילקח" לשרותים לעשות ולחזור למיטה וכל הזמן להיות ישנים... איך בודקים זאת? אומרים לה שתוריד ותלבש לבד את המכנסיים ולהתעקש שהיא תעשה זאת ולא את (לפעמים צריך להגיד שוב ושוב עד שהילד קולט, ולפעמים בורח במכנסיים ליד האסלה וזה באסה אבל לא להתיאש). לבקש להוריד את המים לבד ושתחזור לבד למיטה (זהירות, שהיא לא מתנגשת בקיר או נשכבת במיטה של אח אחר...). ככה הילד קולט שהוא צריך לקום לשרותים ולוקח אחריות. בהצלחה.

לא כדאי לגמול אותה משני הדברים ביחד, כי זה מעמיס. כעת זה זמן טוב להתחיל גמילה כי יחסית הילדה התרגלה שיש עוד יצור בבית וגם את מין הסתם יחסית התאוששת מהלידה ופנויה לעוד דברים. לדעתי עדיף להתחיל מהגמילה של הטיטול בלילה משום שהמוצץ יותר עניין רגשי. זה דבר שמרגיע את הילדה בלילה ונותן לה ביטחון. יש חיסרון לגמילה עכשיו שזה חורף וקר ווכבר ציינו כאן שהקור עושה יותר צורך ללכת לשרותים וגם יש יותר כביסות ממילא ולוקח לה יותר זמן להתייבש. אבל זה שיקול שלך... בעניין הגמילה משינה בלילה שמעתי עיצה שלנו מאד הועילה: כאשר את מעירה את הילדה לשרותים תבדקי שהיא עירה ממש. ילדים בגיל הזה יכולים "להילקח" לשרותים לעשות ולחזור למיטה וכל הזמן להיות ישנים... איך בודקים זאת? אומרים לה שתוריד ותלבש לבד את המכנסיים ולהתעקש שהיא תעשה זאת ולא את (לפעמים צריך להגיד שוב ושוב עד שהילד קולט, ולפעמים בורח במכנסיים ליד האסלה וזה באסה אבל לא להתיאש). לבקש להוריד את המים לבד ושתחזור לבד למיטה (זהירות, שהיא לא מתנגשת בקיר או נשכבת במיטה של אח אחר...). ככה הילד קולט שהוא צריך לקום לשרותים ולוקח אחריות. בהצלחה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...