א. מכיון שהוא טרוד בכל צרכי המת,קבורה וכו'.

ב. מפני כבוד המת,שזה נראה כאילו אינו מתאבל עליו.

העקרון של "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" מתקיים בכך שהוא מברך ברוך דיין האמת. על הרעה עצמה-הוא מברך. 

1. האמרה הזו באה לומר לנו שהקושי שבדבר זה - הוא של הקב"ה. זה בא להרגיע, כמו "אל תדאג, זה הקושי שלו, הוא דואג לזה, זו העבודה שלו מאז בריאת העולם"

2. טוב ורע זה פירוש של האדם - הברכה באה לעלות לרובד מעל טוב ורע ולהביא לאיזושהיא הכרה של טוב עליון אמיתי ומוחלט גם ב"רעה"..

אין מציאות כזו שקשה לה' לעשות דבר מסויים..

לא כן?

ועוד יותר מכך, מי אנחנו שנוכל להשוות ברמת "הקושי" לכאורה של ה'?

ובאופן כללי, הכל זה מאת ה', ה' דואג להכל תמיד ובכל דבר. למה דווקא יש הדגשה במציאת הזיווג?

ובנוגע לדין אונן,

העיסוק של לא לברך, לא מעסיק את האדם( הטרוד בלאו הכי בשעה זו ..) יותר?

הלא אצל אדם  ירא שמיים הברכות שגורות בפיו...

העניין שמעתה אינו יכול לברך, מעסיק אותו עוד יותר מאשר לברך כפי שרגיל כבר..

לא?

אבל מצוות צריכות כוונה. וכשאדם ל"ע טרוד באיפה אני קובר אותו,לדאוג שמי שצריך להגיע להלוויה, לדבר עם חברא קדישא,המחשבות לא מעכלות את זה שהמת כבר איננו,כל כולו טרוד מחשבתית במת!ולכן אינו יכול להעסיק את מחשבותיו בכוונות מצווה..

נשמע מוזר למדי...

הרי עלה קושי: איך באמת קשה לקב"ה משהו?!

אז אם לא באמת קשה לו מה העניין של הביטוי "קשה.. לפני הקב"ה"?

התשובה היא שאמרה זו באה להרגיע ולא לייאש. אנשים בדר"כ מתיחסים למשפט זה כקושי של החיים.

האמת היא שמשפט זה בא להרגיע ולומר לך: יש השגחה פרטית, אין לך מה לדאוג, זו העבודה שלו מאז בריאת העולם. מה שנשאר לך זה לזהות את הטוב בהשתדלות קלה [או כלה.. ] ולהתענג על ה'

זה בא לבטא את גודל הפלא בכך שהקב"ה מתאים ומפגיש כל אחד ואחת.

פשוט צריך ללמוד את המדרש ממקורו ומהקשרו (ויקרא רבה ח א).

רואים שם גברת רומית אחת ששומעת מר' יוסי בר חלפתא שמאז שהקב"ה בורא את העולם הוא כביכול

מתעסק ב"זיווג זיווגים" - בין גבר לאישה, או בין פלוני לממונו של אלמוני וכן הלאה.

(זה ביטוי אגדי למרכזיות של עניין וערך הזיווג, כמובן שלא שייך הביטוי "קושי", או "עד עכשיו מהו יושב ועושה" כלפי מעלה.)

אותה הגברת מזלזלת בחשיבות העניין הזה, ומראה איך היא יכולה בקלילות להתמודד עם העניין.

בסוף היא נכשלת כישלון צורם.

ניתן לעיין במקור בנוחות כאן, על ההתחלה.

כשהמים הגיעו לנחשון לאף.

כך גם לגבינו. אדם שהאף שלו גבוה ייקח הרבה זמן עד שהמים יגיעו לאף ו"הים סוף" שלו יקרע...

פשט זה לא, כמובן...

שהבדיחה הזו אמיתית יותר מכל תשובה אחרת שיכולה להינתן...

בקשר לקושי- רעיון שלי: זה דימוי. כמו שאומרים בהגדה של פסח שכביכול לה' יש יד ואצבעות וזה רק דימוי. בקשר לקושי- זה שמעתי בהרצאה של הרב אבנר קוואס: יש שני סוגי זיווגים. סוג ראשון ,ה"קל" - ארבעים יום לפני ההריון יוצאת בת קול ואומרת מי יתחתן עם מי (לא זוכרת בדיוק אבל נראה לי בת פלוני לפלוני.. משהו כזה). סוג שני של זיווג , ה"קשה"-לפי מעשים. זאת אומרת ככל שהבחור/בחורה יותר צדיקה/רשעה ככה יהיה הזיווג שלה. ומה הקושי? לדוגמא, נניח שיוסי 70% צדיק וה' בדק וראה שנחמה גם 70% צדיקה והם מתאימים להתחתן. ה' עשה שהם יפגשו ואז לפתע יוסי עשה מצווה גדולה או עברה חמורה.. עכשיו הם לא מתאימים! וכן הלאה..הבנת את הקושי? ועוד, ייתכן שנחמה מתאימה ליוסי אך היא כבר נשואה... לעיתים ה' במצב כזה מחליט "לסלק" את בעלה של נחמה (שימות) וכך נחמה תיהיה פנויה ליוסי. וזה מעשה מאוד קשה אצל ה' יתברך. כמובן אלו חשבונות מאד עמוקים אצל ה' ואין טעויות אצלו. אך אלו הדברים בפשיטות. בהרצאה הנ"ל של הרב אבנר הוא גם מפרט מתי הזיווג הוא בהחלטת בת קול ומתי הוא לפי המעשים אך לצערי איני זוכרת. אם תרצי לחפש יש לו קלטת ונראה לי גם וידאו של ההרצאה הזו בשם:"זיווג או מזל, גורל או בחירה" מאד יפה וגם מצחיק.. מעניין לשמוע אותו. מקווה שעניתי לך ולא סיבכתי אותך....

קושי בשביל הקב"ה הוא התנגדות של החוקים שלו לרצונו-דבר שקורה כאשר אנשים משבשים את הסדרים שבהם העולם נברא, ואז לפעמים מבחינת פתרון הבעיה-פתרון א' ראוי יותר, ומבחינת הדין-פתרון ב' ראוי יותר. אמנם זה לא קושי טכני אבל זה גורם שהקב"ה יצטרך לפעול נגד החוקים שטבע בעצמו בעולם, שבהם הדרך בה יפעל העולם היא גם יעילה וגם צודקת, וכאן הוא צריך באופן מסוים לבטל את אחד מהשנים. (חשוב לדעת, שלמרות כל זה הרמח"ל מסביר במסל"ש שהקב"ה לא מוותר על הצדק אלא שהוא מרכך אותו קצת בצורות שונות שלא יפגעו בו ממש, אבל יאפשרו לעולם להיות יעיל יותר.)

הגמרא שם מדברת לא על זיווג ראשון, אלא על זיווג שני, וזה באמת מובן יותר, כי זה נגד הטבע שהרי בטבע הראשוני-אדם ואשתו אמורים להדבק זה בזה לתמיד, ומכיון שהחוק הופר, יש קושי לכאורה לקב"ה לתקן את המצב, ומה שאומרת שם הגמרא, זה שהקושי הזה גדול כמו הקושי שבקריעת ים סוף-שההפרה הנדרשת של חוקי הטבע (וחוקי טבע יכולים להיות גם חוקים רוחניים) בשביל רצון ה'-היא חזקה בזיווג שני, כמו בקריעת ים סוף.

עד כאן לענ"ד.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!