אני לא יודעת מה אתה מתכוון ב"..המערכת הצבאית פשוט לא התאימה לו..."

אז אם היו מציעים לי מישהו ואומרים לי את הנ"ל,הייתי מבררת מה זה אומר ספציפית לגביו,אבל לא מיידית אומרת לא..

שהאופי הזה, שגרם לו לא להיות מתאים למערכת הצבאית, הוא אופי מתאים לה.

אין בזה "רע" או "טוב". לפעמים זה אפילו יכול לבוא מסוג של רגישות/נינוחות/עדינות, שדווקא מתאימה לבנות מסויימות.

הוא שאל עד כמה בנות מעוניינות בבחור מהסגנון,

וכן עד כמה היעדר שירות צבאי משמעותי עשוי להרתיע אותן...

בדברים האלה, רציתי לתת עידוד שהוא גם אמיתי, הן למי שזו המציאות אצלו

והן לבנות ששזה מתאים להן..  

[הרי הפורום הזה הוא לא רק "תיאורטי"...]

בעלי ואני התחתנו בגיל 20 ולכן עוד לא הספיק לעשות צבא (בחור בישיבה גבוהה).

ובינתיים, שש שנים אחרי, הוא עוד לא הספיק לעשות צבא...

(ובאמת, ספק עם הצבא ירצה אותו עכשיו, עם ארבעה ילדים...)

וזאת כמובן מבלי להמעיט מערך תלמוד התורה של אלו שגם משרתי םבצבא( מובןהרי שהם ג ם  לומדים תורה..) ואנ ימעריכה מאד את שניכם על הקמתכם בית שזו תרומה לאומית לעם ישראל ועל תלמוד התורה כמובאאאן..

נערך לבקשת הכותב
בס"ד

בגיל 15 חודש עברתי ניתוח לב פתוח ובהמשך החיים עוד 3 ניתוחים פשוטים שפוטרים אותי מהצבא.

אז מה זה אומר עלי? שאני פחות טוב ממשהו שעשה צבא?

לדעתי זה ממש לא המדד שצריך להיות!

יש לו כמה נקודות:

*מי שעושה צבא מתחלק לפחות לשתיים: הסדרניקים ושירות מלא. (עוזבת כרגע את אנשי הקבע).

כל אחד משיקוליו שלו- אידיאלים, מימוש פוט', מצוות דאורתייתא, לחץ חברתי... כ"א בוחר מה שנראה לו.

*החבר'ה שלא עושים צבא גם מתחלקים לכמה:

פטור (רפואי, נפשי).

דחית שירות מדי כמה זמן (לימוד תורה, משפחה התרחבה..), עד שכבר הצבא פוטר מיוזמתו.

והאמתי- שכנראה יש עוד דרכים שלא ידועים לי.

החלופה של שירות לאומי לרוב נועדה לחבר'ה שקיבלו פטור (או השיגו) ובכ"ז מעוניינים לתרום מזמנם הפרטי לעם (באופן ייצוגי ורשמי).

(שמעתי על חבר'ה מגורשים שעשו כך כי לא ראו יותר את צה"ל חלק מהם..).

למה חפרתי על זה^^?

כי השאלה פשוט כוללנית מדי.

איך אני אומר לך אם אפסול או לא?

בגלל שחשוב לי מהות האדם, ושאיפותיו- אברר ואשאל (את הגורמים המתאימים) למה נמנע מלשרת, ויכול להיות שאגלה שהשאיפות שלנו דומים, ואי-שירות צבאי לא מעיד על חוסר התאמה ביננו...

יש לי חבר שתמיד היה קצת מפונק מכולנו,

והיה הולך הבייתה כל יום וכו'.

בסופו של דבר הוא התגייס לתותחנים,

ונפל עם מ"כ ילדון שפחות או יותר עינה אותו,

לאחר שבועיים הוא קיבל פטור משירות בשל חוסר התאמה.

ד"א

הצבא לא הסכים בשום אופן להעביר אותו לג'וב עם יומיות או משהו בסגנון,

ולכן הוא הלך לעשות שירות לאומי.

מדובר בבחור מצויין,

שהיה יכול לתרום הרבה ביחידה לא קרבית.

אבל הצבא זה לא מקום כ"כ נורמלי ומתחשב- ובדרך כלל בכלל לא חכם!

ומי שתתחתן איתו- תזכה .

אגב-חוסר התאמה נחתם ע"י קבן, מה שאומר שלא כל דבר שהוא 'קב"ן' הוא נוראי.

גם יכול להיות שבשלב הגיוס אדם היה במצב נפשי רע ועכשיו הוא במצב מעולה. לרוב מי שנתפס על סמים מקבל פטור וצריך להלחם כדי להתגייס- גם אם עבר גמילה מלאה מהטובות ביותר.

משו שמנהלת מחלקה רפואית אמרה לי: הצבא היום אנטרסנט, הוא לא רוצה לקחת כאלו שיש חשש אפילו הכי קטן שיקרה להם משו וזה יעלה בפיצויים.
לצבא לא אכפת שתמות, אכפת לו שתמות אצלו. אז אל תשפטו כ"כ מהר...

של כל אדם שהוא עם כל אדם שהוא?...

אי לכך ובהתאם לזאת...

אני באמת לא חושבת

שפוסלים על דבר כזה...

סתם בכללי,א"א לשאול:"האם תוריד/י על....

בנאדם הוא הרבה,הרבה יותר מורכב...

בס"ד

אדם שלא התגייס לצבא כי הוא השקיע את כל כולו לצבא זה לא רק שזה לא יפגע בו בזוגיות אלא להפך!

ואני, שיש לי בעיה רפואית, זה אומר שאני לא לא אוכל לקיים זוגיות נורמאלית?

הצבא הוא בכלל לא מדד אם תהיה לי עם אישתי זוגיות נורמאלית או לא.

וכן,

יש לי כמה וכמה חברים שלא עשו צבא ויש להם זוגיות נורמאלית לחלוטין!

ברור שאין "לפסול" על זה.

מתי נצליח "לשלוף" את ה"לפסול" הזה מהשיח?... |אנחה|

רק תבקדי שחוסר- השירות לא מסתיר:

א. עצלנות

ב. בעיה נפשית או בריאותית

ג. עבר פלילי

אין לזה שום תוסף בחיים המשותפים.

ומי שלא עשה צבא, בד"כ יש לו דאחקות אחרות.

ממש לא משנה למערכת הזוגית.

(אלא אם כן מדובר בבחור אגוצנטרי שחושב שהוא אדון על כל המעשים, ואז כך או כך לא שווה לנהל איתו זוגיות.)

והיום יש גם חיילים אלמונים.. 

שתהיה להם לבנות הרבה דברים בנפש, שבפועל לא יקבלו משום דבר אחר.

ברור שתיאורטית אפשר לקבל את זה במקומות אחרים בחיים, השאלה האם כל אחד עובר בהם,

או אפילו הרוב.

לא זכיתי לעשות שירות משמעותי, וקיים אצלי שפע של קשיים בהתמודדות עם אתגרים, שלאחרים אין.

גם אם יכולתי לחפש חלופות מועילות יותר או פחות - פשוט בחרתי להמשיך בחיים...

(כמובן, אני אומר את זה מחווייתי האישית כגבר, שחי בחברה בה שאר הגברים - רובם ככולם - שירתו.

אין ספק שאישה שלא היתה בצבא, מרגישה יותר בנוח בחברה הכללית, מאשר מרגיש גבר שלא שירת.)

פשוט היית מתמודד עם הקשיים האלו קודם לכן - אז היית חזק עכשיו.

בוא נגיד-

שהתועלת שהצבא מביא לגברים מעטה יחסית לעומת הנזק.

הרב אבינר בשיעור על זוגיות אומר שב"ה לגברים בישראל יש מסגרת שלמה שבה הם לומדים אחריות מהי.. כמובן הכוונה לצבא. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לדיון הספציפי לגבי מי שלא עשעה צבא,אבל כן אפרט קצת דברים ששירות בצבא בונה בחיילים,מניסיוני כחייל ובעיקר כמפקד לחיילים:
 

א-עצם השירות.

עצם זה שהאדם הפסיק את חייו הנוחים והלך ל3 שנים/שנה וארבע חודשים של נטו תרומה למען העם, למרות כל הקושי והסבל שהוא עובר שם-עצם זה זו התרומה הגדולה ביותר לאישיות

ב-התמודדות עם קשיים.

בסוף,לרובינו החיים פחות או יותר זורמים על מי מנוחות בלי התמודדות עם קשיים בסדר גודל רציני עד התקופה הזאת. ההתמודדות עם הקשיים,הפיזים והנפשיים בשירות בונה עוד קומה בנפש.

ג-עמידה בניסיון.

למרות שעל זה יש שיחלקו ויגידו שעדיף בלי הנסיונות האלו,בכל זאת אני חושב שהצבא מעמיד אותך ישירות אל מול עצמך לבדוק עד כמה אתה באמת נאמן לדרך שלך,וב"ה שהאדם רואה שהאדם עומד במבחן,זה מחזק אותו מאוד.

אני יכול לכתוב פה עוד מגילה על תכונות נוספות שמתגלות ומתפתחות בצורה המייטבית בצבא:אחריות,חברות,זריזות,ועוד ועוד.מהנקודת מבט שלי עדיף בלי ספק (למי שרלוונטי) להתחיל לצאת אחרי שעוברים את הבי"ס הזה

אני רחוקה מלהיות תלמידה של הרב אבינר, ושל רבנים שמחזיקים בדעות דומות לשלו..

ולכן - חבל לפתוח את זה.

מה שכן - יש מסגרות (לא בדיוק ממוסגרות) שאדם מגיע לאותם נסיונות שמבגרים אותו, גם ללא הצבא.

ידעתי שזה יעורר פה אנטי אצל אנשים, החלטתי בסוף שכן, אולי טעיתי.

בכל מקרה את כל מה שכתבתי אחרי זה לא הרב אבינר לימד אותי , אלא הניסיון..

שכן שירתו בצה"ל

ועם בעלי הצדיק שלא עשה צבא.

כמה דברים -

נשיאה בעול יחד עם חברים ואחריות כלפי מישהו זר לך -

לומדים גם בגבעות.

וגם בנישואין - אם לאישה יש סבלנות.

כמו כן, עמידה בנסיונות בלי לברוח מהם - זה גם בגבעות ובנישואין.

[בכלל אני חושבת שמי שהיה בגבעות, בצורה רצינית ואחראית, (לא ברח ברגע שהיה קר בלילה)-

עשה טירונות קשה יותר משל חיילים בצה"ל, וגם קיבל יותר טרטורים מהם.]

והנזק שעליו דיברתי הוא כך:

א. חשיפה גדולה מאוד לדברים שנוגעים לצניעות. שפה גסה, בדיחות גסות

    מפגש לא מבוקר עם בנות לא הכי צנועות. פגם ברמה הרוחנית וקושי גדול בחזרה ללימוד.

ב. סיוע למשימות גירוש אפילו בצורה לא מודעת ויציאה מבעיות הלכתיות - במובן של בדיעבדים גדולים.

    במילוי פקודות שמשדרות רפיסות לישראל מול ערבים ומול אנרכיסטים - יש שדר של שפלות עמ"י.

    לדעתי זה נשיאה בעול של חילול ה' גדול!

ב. אובדן של חיוניות ושמחה גדולה, שהיתה לפני "בצעירות".

    זה נכון שלאחריות יש משקל כבד, ובכ"ז לא צריך לקחת את החיים כל כך ברצינות!

ולגבי הרב אבינר - לא אמרתי את זה בתור אנטי, אלא באמת מתוך נסיון להסביר שנקודת המוצא שלי רחוקה מהעמדה שלו. על אף שאני לא מסכימה, אני מכבדת, אבל חבל לדון בכוח על דברים שלא נסכים בהם בשום פנים.

אין שום מקום אחר שאפשר ללמוד אותם בהם.

נתת דוגמא אחת - הגבעות, ואף דוגמא אחרת (חוץ מנישואין).

אז את מסכימה שמי שלא היה - לא בצבא ולא בגבעות ולא בעוד מקום ייחודי* מהסוג הזה -

חסר לו משהו...

א. חשיפה גדולה לחוסר צניעות קיים גם באוניברסיטה, וגם בהרבה מקומות עבודה.

ב. אם הבחור עוקב אחרי ההנחיות ההלכתיות של רבו (נניח הרב ליאור) - הרי שהוא מקיים מצווה מן המובחר,

והנזקים ממוזערים עד כמה שאפשר במצוות מלחמה.

ג. לא מעט בחורים שנאלצו לעזוב את הצבא, הן מסיבות שלצערנו פגעו גם כן באותה חיוניות מדוברת.

נשיאה בעול, עמידה בנסיונות בלי לברוח, אחריות - את המידות האלה רוב המדוייטות בהחלט מקוות למצוא

בבחור שהן תפגושנה, ולא שזה יתפתח מתוך חיי הנישואין (הרי אין לבנות על זה שבחור ישתנה לטובה לאחר

החתונה).

* לא ביטוי של זלזול, אלא ענייני.

אלו דברים על סמך שאיפות לעתיד של הבחור.

(כמו שחלק גדול מהכיוון המשותף של זוג בנוי על שאיפות לעתיד ברוחניות וב"איך ייראה הבית שלי")

כשהוא אומר שהוא מודע לזה שהוא צריך לקחת אחריות ולשאת בעול הפרנסה/האישה/הבית - 

זה מספיק.

זו שאיפה שלו, והוא מודע לתחום הזה. [זה אומר שהוא אחראי. אפילו שלא התנסה]

גם אם בחור עשה צבא, אין בזה הבטחה לאשתו שייקח אחריות אח"כ בחיי הנישואין המשותפים.

אפשר להיות גם קרבי ולהקטין ראש.

לא כולם שואגים "אחרי" במסגרת השירות הצבאי שלהם.

חלילה לי מלזלזל אבל,

רק רציתי להביע את דעתי באחד העניינים שהזכרת..

לא נראה לי שכל החיילים שהלכו לשרת אמרו לעצמם,

"אני עוזב באמצע החיים, אבל הכל כדי לתרום..."

יש פה איזו נורמה חברתית...

כולם הולכים? אז גם אני....

ושוב,

אני לא מפקפק..לא מזלזלת..

אני מעריכה כל אחד שעשה צבא,

אבל...

הלוואי שכולם היו מתגייסים (נטו )ממניעים של הקרבה עצמית...

(עוד דוג' , שירות לאומי. יש הרבה שעושות שירות כי כולן עושות...

כי זו הנורמה...

לא נראה לי שבגילאי התיכון, יש כל כך הרבה אחוזים של מתנדבות באירגוני חסד...

בכל זאת ...לא מדובר בנורמה...)

מקווה שדבריי לא יוצאו מהקשרם...

כמעט ואין מי שמתגייס נטו בשביל התרומה לעם וכו'.

מה שאמרתי הוא שעצם זה שזה מה שבתכלס הוא עושהיום יום,ושזה במודעות שלו, זה מה שיוצר את הרווח הגדול.

(הרי בסוף כל מי שהתגייס דימיין את עצמו יוצא הביתה על מדים ונשק מגניב/לפחות הורג ערבים כל בוקר... ובסוף שאתה שוכב בגשם לילה אחרי לילה ופשוט סובל בשביל העם שלך, זה בונה,והרבה.

מלבד מה שרבים אכן הולכים כדי להגן על עם ישראל, גם אם מעורבת בזה "נורמה" ועוד שיקולים.

המצוה מתקיימת גם אם אין בדיוק את ה"לשם יחוד" המדוקדק.

ובוודאי ששירות בעל משמעות בצבא, הוא מצוה גדולה ועצומה של "עזרת ישראל מיד צר".

זה לא אומר שאין עוד דברים חשובים [ובוודאי לא שאי אפשר להיבנות באופן אישי בעוד דרכים],

ולא אומר שלא צריך להיזהר שם גם ממכשולות, הן סביבתיים והן בבנין האישיות.

גם נכון שלפעמים הצבא יכול להיות שותף ל"ע בדברים שמאד איננו רוצים בהם.

אך אין לכך כל פרופורציה מול עניינו העיקרי.

ובאופן פשוט - אם הוא לא היה, אנחנו לא היינו פה. ו"אין סומכין על הנס". אכן, "גדול הרועה שמצילם", אבל הוא חייבנו להשתדל להצלתנו במו-ידינו [זה מתייחס לכמה דברים שנאמרו כאן מקודם..]

"חזק עכשיו" -

ועכשיו אני אמור לצאת לדייטים...

על הנזק אני לא מדבר -

אבל יהיה מה שיהיה הנזק, כמובן שמדוייטות תהיינה מוכנות לקבל אותו.

אלא אשתך לעתיד.

(עניין בגישה..).

"אבל יהיה מה שיהיה הנזק, כמובן שמדוייטות תהיינה מוכנות לקבל אותו."

למה כל המדוייטות צריכות לקבל אותו?

אם הצבא גורם לנזק מסויים, עדיין לא שמעתי על מישהי שמעוניינת עקרונית להתחתן עם

בחור שהיה בצה"ל והנזקים האלה גורמים לה לחפש דווקא מישהו שלא.

זה לא ניראה לי משנה אם בחור הלך לצבא כדאי שזה יעשה אותו

יותר אחראי ויחזק תכונות שחשובות..

זה שהוא בחר לעשות שירות צבאי קרבי זה אדם שמה שמנחה אותו זה התורה ועם ישראל

כי אף אחד לא חושב שזה דבר פשוט וקשה לשרוד אבל למרות הכל זה מה שהוא בחר..אני נוראה מעריכה חיילים קרביים שמה שגרם להם להתגייס ןמה שהנחה אותם זה הבחירה של נתינה לעם ישראל והמצווה של "עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם".

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו