אני לא יודעת מה אתה מתכוון ב"..המערכת הצבאית פשוט לא התאימה לו..."

אז אם היו מציעים לי מישהו ואומרים לי את הנ"ל,הייתי מבררת מה זה אומר ספציפית לגביו,אבל לא מיידית אומרת לא..

שהאופי הזה, שגרם לו לא להיות מתאים למערכת הצבאית, הוא אופי מתאים לה.

אין בזה "רע" או "טוב". לפעמים זה אפילו יכול לבוא מסוג של רגישות/נינוחות/עדינות, שדווקא מתאימה לבנות מסויימות.

הוא שאל עד כמה בנות מעוניינות בבחור מהסגנון,

וכן עד כמה היעדר שירות צבאי משמעותי עשוי להרתיע אותן...

בדברים האלה, רציתי לתת עידוד שהוא גם אמיתי, הן למי שזו המציאות אצלו

והן לבנות ששזה מתאים להן..  

[הרי הפורום הזה הוא לא רק "תיאורטי"...]

בעלי ואני התחתנו בגיל 20 ולכן עוד לא הספיק לעשות צבא (בחור בישיבה גבוהה).

ובינתיים, שש שנים אחרי, הוא עוד לא הספיק לעשות צבא...

(ובאמת, ספק עם הצבא ירצה אותו עכשיו, עם ארבעה ילדים...)

וזאת כמובן מבלי להמעיט מערך תלמוד התורה של אלו שגם משרתי םבצבא( מובןהרי שהם ג ם  לומדים תורה..) ואנ ימעריכה מאד את שניכם על הקמתכם בית שזו תרומה לאומית לעם ישראל ועל תלמוד התורה כמובאאאן..

נערך לבקשת הכותב
בס"ד

בגיל 15 חודש עברתי ניתוח לב פתוח ובהמשך החיים עוד 3 ניתוחים פשוטים שפוטרים אותי מהצבא.

אז מה זה אומר עלי? שאני פחות טוב ממשהו שעשה צבא?

לדעתי זה ממש לא המדד שצריך להיות!

יש לו כמה נקודות:

*מי שעושה צבא מתחלק לפחות לשתיים: הסדרניקים ושירות מלא. (עוזבת כרגע את אנשי הקבע).

כל אחד משיקוליו שלו- אידיאלים, מימוש פוט', מצוות דאורתייתא, לחץ חברתי... כ"א בוחר מה שנראה לו.

*החבר'ה שלא עושים צבא גם מתחלקים לכמה:

פטור (רפואי, נפשי).

דחית שירות מדי כמה זמן (לימוד תורה, משפחה התרחבה..), עד שכבר הצבא פוטר מיוזמתו.

והאמתי- שכנראה יש עוד דרכים שלא ידועים לי.

החלופה של שירות לאומי לרוב נועדה לחבר'ה שקיבלו פטור (או השיגו) ובכ"ז מעוניינים לתרום מזמנם הפרטי לעם (באופן ייצוגי ורשמי).

(שמעתי על חבר'ה מגורשים שעשו כך כי לא ראו יותר את צה"ל חלק מהם..).

למה חפרתי על זה^^?

כי השאלה פשוט כוללנית מדי.

איך אני אומר לך אם אפסול או לא?

בגלל שחשוב לי מהות האדם, ושאיפותיו- אברר ואשאל (את הגורמים המתאימים) למה נמנע מלשרת, ויכול להיות שאגלה שהשאיפות שלנו דומים, ואי-שירות צבאי לא מעיד על חוסר התאמה ביננו...

יש לי חבר שתמיד היה קצת מפונק מכולנו,

והיה הולך הבייתה כל יום וכו'.

בסופו של דבר הוא התגייס לתותחנים,

ונפל עם מ"כ ילדון שפחות או יותר עינה אותו,

לאחר שבועיים הוא קיבל פטור משירות בשל חוסר התאמה.

ד"א

הצבא לא הסכים בשום אופן להעביר אותו לג'וב עם יומיות או משהו בסגנון,

ולכן הוא הלך לעשות שירות לאומי.

מדובר בבחור מצויין,

שהיה יכול לתרום הרבה ביחידה לא קרבית.

אבל הצבא זה לא מקום כ"כ נורמלי ומתחשב- ובדרך כלל בכלל לא חכם!

ומי שתתחתן איתו- תזכה .

אגב-חוסר התאמה נחתם ע"י קבן, מה שאומר שלא כל דבר שהוא 'קב"ן' הוא נוראי.

גם יכול להיות שבשלב הגיוס אדם היה במצב נפשי רע ועכשיו הוא במצב מעולה. לרוב מי שנתפס על סמים מקבל פטור וצריך להלחם כדי להתגייס- גם אם עבר גמילה מלאה מהטובות ביותר.

משו שמנהלת מחלקה רפואית אמרה לי: הצבא היום אנטרסנט, הוא לא רוצה לקחת כאלו שיש חשש אפילו הכי קטן שיקרה להם משו וזה יעלה בפיצויים.
לצבא לא אכפת שתמות, אכפת לו שתמות אצלו. אז אל תשפטו כ"כ מהר...

של כל אדם שהוא עם כל אדם שהוא?...

אי לכך ובהתאם לזאת...

אני באמת לא חושבת

שפוסלים על דבר כזה...

סתם בכללי,א"א לשאול:"האם תוריד/י על....

בנאדם הוא הרבה,הרבה יותר מורכב...

בס"ד

אדם שלא התגייס לצבא כי הוא השקיע את כל כולו לצבא זה לא רק שזה לא יפגע בו בזוגיות אלא להפך!

ואני, שיש לי בעיה רפואית, זה אומר שאני לא לא אוכל לקיים זוגיות נורמאלית?

הצבא הוא בכלל לא מדד אם תהיה לי עם אישתי זוגיות נורמאלית או לא.

וכן,

יש לי כמה וכמה חברים שלא עשו צבא ויש להם זוגיות נורמאלית לחלוטין!

ברור שאין "לפסול" על זה.

מתי נצליח "לשלוף" את ה"לפסול" הזה מהשיח?... |אנחה|

רק תבקדי שחוסר- השירות לא מסתיר:

א. עצלנות

ב. בעיה נפשית או בריאותית

ג. עבר פלילי

אין לזה שום תוסף בחיים המשותפים.

ומי שלא עשה צבא, בד"כ יש לו דאחקות אחרות.

ממש לא משנה למערכת הזוגית.

(אלא אם כן מדובר בבחור אגוצנטרי שחושב שהוא אדון על כל המעשים, ואז כך או כך לא שווה לנהל איתו זוגיות.)

והיום יש גם חיילים אלמונים.. 

שתהיה להם לבנות הרבה דברים בנפש, שבפועל לא יקבלו משום דבר אחר.

ברור שתיאורטית אפשר לקבל את זה במקומות אחרים בחיים, השאלה האם כל אחד עובר בהם,

או אפילו הרוב.

לא זכיתי לעשות שירות משמעותי, וקיים אצלי שפע של קשיים בהתמודדות עם אתגרים, שלאחרים אין.

גם אם יכולתי לחפש חלופות מועילות יותר או פחות - פשוט בחרתי להמשיך בחיים...

(כמובן, אני אומר את זה מחווייתי האישית כגבר, שחי בחברה בה שאר הגברים - רובם ככולם - שירתו.

אין ספק שאישה שלא היתה בצבא, מרגישה יותר בנוח בחברה הכללית, מאשר מרגיש גבר שלא שירת.)

פשוט היית מתמודד עם הקשיים האלו קודם לכן - אז היית חזק עכשיו.

בוא נגיד-

שהתועלת שהצבא מביא לגברים מעטה יחסית לעומת הנזק.

הרב אבינר בשיעור על זוגיות אומר שב"ה לגברים בישראל יש מסגרת שלמה שבה הם לומדים אחריות מהי.. כמובן הכוונה לצבא. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לדיון הספציפי לגבי מי שלא עשעה צבא,אבל כן אפרט קצת דברים ששירות בצבא בונה בחיילים,מניסיוני כחייל ובעיקר כמפקד לחיילים:
 

א-עצם השירות.

עצם זה שהאדם הפסיק את חייו הנוחים והלך ל3 שנים/שנה וארבע חודשים של נטו תרומה למען העם, למרות כל הקושי והסבל שהוא עובר שם-עצם זה זו התרומה הגדולה ביותר לאישיות

ב-התמודדות עם קשיים.

בסוף,לרובינו החיים פחות או יותר זורמים על מי מנוחות בלי התמודדות עם קשיים בסדר גודל רציני עד התקופה הזאת. ההתמודדות עם הקשיים,הפיזים והנפשיים בשירות בונה עוד קומה בנפש.

ג-עמידה בניסיון.

למרות שעל זה יש שיחלקו ויגידו שעדיף בלי הנסיונות האלו,בכל זאת אני חושב שהצבא מעמיד אותך ישירות אל מול עצמך לבדוק עד כמה אתה באמת נאמן לדרך שלך,וב"ה שהאדם רואה שהאדם עומד במבחן,זה מחזק אותו מאוד.

אני יכול לכתוב פה עוד מגילה על תכונות נוספות שמתגלות ומתפתחות בצורה המייטבית בצבא:אחריות,חברות,זריזות,ועוד ועוד.מהנקודת מבט שלי עדיף בלי ספק (למי שרלוונטי) להתחיל לצאת אחרי שעוברים את הבי"ס הזה

אני רחוקה מלהיות תלמידה של הרב אבינר, ושל רבנים שמחזיקים בדעות דומות לשלו..

ולכן - חבל לפתוח את זה.

מה שכן - יש מסגרות (לא בדיוק ממוסגרות) שאדם מגיע לאותם נסיונות שמבגרים אותו, גם ללא הצבא.

ידעתי שזה יעורר פה אנטי אצל אנשים, החלטתי בסוף שכן, אולי טעיתי.

בכל מקרה את כל מה שכתבתי אחרי זה לא הרב אבינר לימד אותי , אלא הניסיון..

שכן שירתו בצה"ל

ועם בעלי הצדיק שלא עשה צבא.

כמה דברים -

נשיאה בעול יחד עם חברים ואחריות כלפי מישהו זר לך -

לומדים גם בגבעות.

וגם בנישואין - אם לאישה יש סבלנות.

כמו כן, עמידה בנסיונות בלי לברוח מהם - זה גם בגבעות ובנישואין.

[בכלל אני חושבת שמי שהיה בגבעות, בצורה רצינית ואחראית, (לא ברח ברגע שהיה קר בלילה)-

עשה טירונות קשה יותר משל חיילים בצה"ל, וגם קיבל יותר טרטורים מהם.]

והנזק שעליו דיברתי הוא כך:

א. חשיפה גדולה מאוד לדברים שנוגעים לצניעות. שפה גסה, בדיחות גסות

    מפגש לא מבוקר עם בנות לא הכי צנועות. פגם ברמה הרוחנית וקושי גדול בחזרה ללימוד.

ב. סיוע למשימות גירוש אפילו בצורה לא מודעת ויציאה מבעיות הלכתיות - במובן של בדיעבדים גדולים.

    במילוי פקודות שמשדרות רפיסות לישראל מול ערבים ומול אנרכיסטים - יש שדר של שפלות עמ"י.

    לדעתי זה נשיאה בעול של חילול ה' גדול!

ב. אובדן של חיוניות ושמחה גדולה, שהיתה לפני "בצעירות".

    זה נכון שלאחריות יש משקל כבד, ובכ"ז לא צריך לקחת את החיים כל כך ברצינות!

ולגבי הרב אבינר - לא אמרתי את זה בתור אנטי, אלא באמת מתוך נסיון להסביר שנקודת המוצא שלי רחוקה מהעמדה שלו. על אף שאני לא מסכימה, אני מכבדת, אבל חבל לדון בכוח על דברים שלא נסכים בהם בשום פנים.

אין שום מקום אחר שאפשר ללמוד אותם בהם.

נתת דוגמא אחת - הגבעות, ואף דוגמא אחרת (חוץ מנישואין).

אז את מסכימה שמי שלא היה - לא בצבא ולא בגבעות ולא בעוד מקום ייחודי* מהסוג הזה -

חסר לו משהו...

א. חשיפה גדולה לחוסר צניעות קיים גם באוניברסיטה, וגם בהרבה מקומות עבודה.

ב. אם הבחור עוקב אחרי ההנחיות ההלכתיות של רבו (נניח הרב ליאור) - הרי שהוא מקיים מצווה מן המובחר,

והנזקים ממוזערים עד כמה שאפשר במצוות מלחמה.

ג. לא מעט בחורים שנאלצו לעזוב את הצבא, הן מסיבות שלצערנו פגעו גם כן באותה חיוניות מדוברת.

נשיאה בעול, עמידה בנסיונות בלי לברוח, אחריות - את המידות האלה רוב המדוייטות בהחלט מקוות למצוא

בבחור שהן תפגושנה, ולא שזה יתפתח מתוך חיי הנישואין (הרי אין לבנות על זה שבחור ישתנה לטובה לאחר

החתונה).

* לא ביטוי של זלזול, אלא ענייני.

אלו דברים על סמך שאיפות לעתיד של הבחור.

(כמו שחלק גדול מהכיוון המשותף של זוג בנוי על שאיפות לעתיד ברוחניות וב"איך ייראה הבית שלי")

כשהוא אומר שהוא מודע לזה שהוא צריך לקחת אחריות ולשאת בעול הפרנסה/האישה/הבית - 

זה מספיק.

זו שאיפה שלו, והוא מודע לתחום הזה. [זה אומר שהוא אחראי. אפילו שלא התנסה]

גם אם בחור עשה צבא, אין בזה הבטחה לאשתו שייקח אחריות אח"כ בחיי הנישואין המשותפים.

אפשר להיות גם קרבי ולהקטין ראש.

לא כולם שואגים "אחרי" במסגרת השירות הצבאי שלהם.

חלילה לי מלזלזל אבל,

רק רציתי להביע את דעתי באחד העניינים שהזכרת..

לא נראה לי שכל החיילים שהלכו לשרת אמרו לעצמם,

"אני עוזב באמצע החיים, אבל הכל כדי לתרום..."

יש פה איזו נורמה חברתית...

כולם הולכים? אז גם אני....

ושוב,

אני לא מפקפק..לא מזלזלת..

אני מעריכה כל אחד שעשה צבא,

אבל...

הלוואי שכולם היו מתגייסים (נטו )ממניעים של הקרבה עצמית...

(עוד דוג' , שירות לאומי. יש הרבה שעושות שירות כי כולן עושות...

כי זו הנורמה...

לא נראה לי שבגילאי התיכון, יש כל כך הרבה אחוזים של מתנדבות באירגוני חסד...

בכל זאת ...לא מדובר בנורמה...)

מקווה שדבריי לא יוצאו מהקשרם...

כמעט ואין מי שמתגייס נטו בשביל התרומה לעם וכו'.

מה שאמרתי הוא שעצם זה שזה מה שבתכלס הוא עושהיום יום,ושזה במודעות שלו, זה מה שיוצר את הרווח הגדול.

(הרי בסוף כל מי שהתגייס דימיין את עצמו יוצא הביתה על מדים ונשק מגניב/לפחות הורג ערבים כל בוקר... ובסוף שאתה שוכב בגשם לילה אחרי לילה ופשוט סובל בשביל העם שלך, זה בונה,והרבה.

מלבד מה שרבים אכן הולכים כדי להגן על עם ישראל, גם אם מעורבת בזה "נורמה" ועוד שיקולים.

המצוה מתקיימת גם אם אין בדיוק את ה"לשם יחוד" המדוקדק.

ובוודאי ששירות בעל משמעות בצבא, הוא מצוה גדולה ועצומה של "עזרת ישראל מיד צר".

זה לא אומר שאין עוד דברים חשובים [ובוודאי לא שאי אפשר להיבנות באופן אישי בעוד דרכים],

ולא אומר שלא צריך להיזהר שם גם ממכשולות, הן סביבתיים והן בבנין האישיות.

גם נכון שלפעמים הצבא יכול להיות שותף ל"ע בדברים שמאד איננו רוצים בהם.

אך אין לכך כל פרופורציה מול עניינו העיקרי.

ובאופן פשוט - אם הוא לא היה, אנחנו לא היינו פה. ו"אין סומכין על הנס". אכן, "גדול הרועה שמצילם", אבל הוא חייבנו להשתדל להצלתנו במו-ידינו [זה מתייחס לכמה דברים שנאמרו כאן מקודם..]

"חזק עכשיו" -

ועכשיו אני אמור לצאת לדייטים...

על הנזק אני לא מדבר -

אבל יהיה מה שיהיה הנזק, כמובן שמדוייטות תהיינה מוכנות לקבל אותו.

אלא אשתך לעתיד.

(עניין בגישה..).

"אבל יהיה מה שיהיה הנזק, כמובן שמדוייטות תהיינה מוכנות לקבל אותו."

למה כל המדוייטות צריכות לקבל אותו?

אם הצבא גורם לנזק מסויים, עדיין לא שמעתי על מישהי שמעוניינת עקרונית להתחתן עם

בחור שהיה בצה"ל והנזקים האלה גורמים לה לחפש דווקא מישהו שלא.

זה לא ניראה לי משנה אם בחור הלך לצבא כדאי שזה יעשה אותו

יותר אחראי ויחזק תכונות שחשובות..

זה שהוא בחר לעשות שירות צבאי קרבי זה אדם שמה שמנחה אותו זה התורה ועם ישראל

כי אף אחד לא חושב שזה דבר פשוט וקשה לשרוד אבל למרות הכל זה מה שהוא בחר..אני נוראה מעריכה חיילים קרביים שמה שגרם להם להתגייס ןמה שהנחה אותם זה הבחירה של נתינה לעם ישראל והמצווה של "עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם".

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

מאז הקורונה+ המלחמה, יותר אנשים עושים חתונות בכל מיני מקומות/ סגנונות.

כמובן יש את הקיצוניים של בסיסים/ מקלטים בהתאם לסיטואציה, אבל יש גם בבתים פרטיים/ חוות/ מוסדות חינוך עם חצר גדולה/ אולמות מקומיים- יישוביים או שכונתיים ועוד ועוד. זה דורש לפתוח את הראש, לפעמים ללכת על חתונה קטנה יותר, לפעמים יותר כאב ראש של התעסקות בטכני. אבל זה נותן יותר מרחב לעשות מה שבאמת מתאים לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינות אחרות 

ואז גם יש מקום להקים חופה.

שימו לב שמקום כזה בדרך כלל עם פחות תאי שירותים מאשר אולם. 

ואולי תשאל בפורום נשואים טריים שם יש אנשים עם ניסיון

אני לא מכירה ככ מקומות אבל בבני ברק ובאולמות נוספים של חרדים המחירים זולים. כמובן שהרמה בהתאם למחיר…

ונכון שחתונות קטנות זה משהו שמסובך לעשות אם אין הכרח (כי אתה לא תמיד יכול לא להזמין מעגל אנשים די קרוב, אם לא מכריחים אותך לעשות חתונה קטנה) אבל אני כן מציעה לשקול את זה.

ממה שראיתי חתונות קטנות לא פחות שמחות מגדולות.

ואם רלוונטי, אני יכולה בלי קשר להמליץ על תזמורת די זולה שלדעתי טובה ממש. 

לק"י

וזה לא היה מהיקרים.

אז עם כל עליית המחירים זה מחיר סביר לחלוטין. אולי אפילו זול😅

מזל טוב!!

כמובן אפשר גם לקחת אולם קטן שמיועד לבר מצווה וכדומה, אבל הוא לא מותאם לחתונה, מכל הבחינות…

לא כל האולמות, אז צריך לברר

אולמות כמו היכלי פאר, ארמונות חן, ואני לא זוכרת שמות אבל הייתי באולמות כאלו במודיעין עילית

אני לא יודעת כמה הם עולים עכשיו, אבל כשהתחתנו הם היו זולים בפער גדול מאולמות אחרים.

והיכלי פאר לפחות היה מכובד, גם במודיעין עילית הייתי בחתונות שהיו מכובדות

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

במרכז קסם יש - (כותבת מזיכרון, כדאי לברר שעות וכד- במצב העכשוי)

בית קפה "קפוצ'ינו"

חומוס אליהו

"המרפסת" - במודיעין עילית, יש שם פיצריה  מושקעת יחסית.

אין לי מספרים ... סליחה.

ובהצלחה!

– תוך־כדי־שיחה אין מה לעשות את זה

– שלא תוך־כדי שיחה, למה לא

–אם כי, אם מדובר ביותר מדי מחיקות, יכול להיראות מוזר

אני כל הזמן עורך עריכות מינוריות של ניסוח או מוחק דברים קטנים לא קורה עם זה כלום

ולא לערוך או למחוק.

כל עוד לא מדובר באינסוף הודעות רצופות של תיקונים קלים

שלב בקשר ואדם, אין פה תשובה גורפת שנכונה לכל המקרים. אמנם שאלת על משהו מסויים, אבל המערכת שלי מעלה עוד מידע שאולי יועיל למישהו. אז אנסה לגעת בכמה מקרים שעולים לי במחשבה עכשיו.

אתחיל בתלוי הקשר:

אם תוך כדי התכתבות ומדובר בשינוי של טעות הקלדה - פשוט שזה בסדר, הצד השני ראה ומבין.

אם מדובר בשינוי ניסוח מהותי - הייתי מסבירה את סיבת העריכה אם מצידי (רצון לדייק, וכדו'...) אם במחשבה על הצד השני (שלא יפגע, שלא ישתמע אחרת מהכוונה שלי וכדו'...).

בהירות במקומות האלו יכולה להיות קריטית ומשמעותית עבור מי שמולך. והיא יכולה לקבוע אם התנועה תהיה התקרבות או התרחקות.

אם זה קורה כשהצד השני לא 'בנוכחות' וירטואלית, יכול להיות שזה יהיה רגיש יותר. אומרת יכול להיות, כי יש משהו במערכת שעשוי להעלות מחשבות על מה היה שם ומה פספסתי שאולי היה משמעותי וחשוב. לא הכרחי שכך יהיה, אבל כדאי להיות בתשומת לב לאפשרות הזו ולרגישות שעלולה להתגלות שם.

תלוי שלב בקשר:

בתחילת קשר, כשעולה צורך כזה לערוך או למחוק, זו הזדמנות ללמוד ולברר מה הצד השני מרגיש מול סיטואציות כאלו. עדיף ללמוד כך, באופן שנותן הרגשה שמודעים, שמים לב ורגישים לחוויה של השני מול מצב שיכול לעורר הרגשה לא נעימה או הסתרה. יש אנשים שזה עניין רגיש יותר אצלם, מכל מיני סיבות, וזה יכול ממש להשפיע על החוויה הפנימית שלהם. אז כדאי לדעת מראש כדי להתנהל ברגישות.

בהמשך, כשיש תקשורת עמוקה יותר המצב מצריך יותר רגישות.

קודם כל, חושבת שעדיף להשאיר את המרחב הוירטואלי בעיקר לדברים טכניים ולא לשיחות מהותיות, רגישות ורגשיות. יש משהו שלא עובר בכתב (שגם מי שמצליח לקרוא בין השורות לא תמיד מצליח לפרש נכון ומדויק), ונכון שתקשורת על דברים מהותיים ורגישים תהיה בדרך אחרת.

דבר שני,גם במצב של תקשורת יותר קרובה, ברור שיש הבדל בין מחיקה/עריכה כשנמצאים בתקשורת טובה וזורמת או כשמדובר במשהו טכני ששני הצדדים מבינים את ההיגיון בפעולה הזו, למצבים שנחשבים יותר רגישים וטעונים, ששם עריכה (ועוד יותר מחיקה...) עלולות להחמיר את המצב.

תלוי אדם:

יש אנשים רגישים יותר, לכל מיני דברים ולזה בפרט.

בדר''כ, נשים רגישות יותר לניואנסים קטנים שכאלו.

לא אצל כל אחת ההשפעה תהיה באותו היקף ובאותה עוצמה, ויש מי שתהיה רגישה לזה מאוד ככל שמכירים יותר, ויש מי שדווקא הביטחון בקשר יקל עליה להכיל יותר...

כל אחת עובדת כמו שהנפש שלה עובדת,

ולומדים את הרגישות הזו תוך כדי תנועה והיכרות.

בשורה התחתונה,

להסכים לעבוד גם מול השאלה הזו עם הלב.

לנסות להבין מה מרגיש מי שמולי ולתקשר איתו גם על זה.

אישית, לא רואה בעיה לערוך הודעות אם זה תיקונים לשוניים וכאלה. למחוק הודעה, פחות נהוג.

אבל אני חושב יותר לפני שאני שולח…

אבל זאת העדפה אישית שלי, אין פה משהו מיוחד...

אם זאת הודעה שלא חשבת עליה כנראה שזה לא כזה משנה לשנות

ששאל מה נסגר אחרי שמחקתי כמה הודעות

אז שישראל

שטויות

זכותי למחוק מה שבא לי

נכון שאם מחקו לי הודעה זה מסקרן

נו אז

יש חופש ביטוי

וואלה, חבורת שווים זה דבר שאין עליו בעולם!!

לאו דווקא בהקשר של לנ"ו אלא בכל־מיני דברים

ובכן:

=> הגדיל לי את ההוצאות

=> אך הגדיל גם את ההכנסות

=> בסך־הכל אני מרוצה

לצערי אני חשבתי כך גם בהתחלה.

אבל בסוף דווקא בגלל שאני נותנת לראש לנהל אני מתחילה לרדוף אחרי זה..

נגיד כשיש כמה הצעות במקביל אז מתחילה לחשב וכו' ואז מרגישה את המרדף הזה..

תודה!

של אובר ניהול.

וצריך לדעת להרפות ולתת קצב נכון לפרויקט.

אורך רוח, איך משיגים אורך רוח.

כדי לשהות בשאלה קצת ולהרגיש אותה ;)

תקרא את הספר הישן, שעדיין טוב בכדי להבין את הבסיס לשונות הזו - גברים ממאדים ונשים מנוגה.

לפחות על מנת להבין שהאמירה "הבחורות מסבכות הכל" אינו נכון.  

אבל היום זה קצת התערבב