אני לא יודעת מה אתה מתכוון ב"..המערכת הצבאית פשוט לא התאימה לו..."

אז אם היו מציעים לי מישהו ואומרים לי את הנ"ל,הייתי מבררת מה זה אומר ספציפית לגביו,אבל לא מיידית אומרת לא..

שהאופי הזה, שגרם לו לא להיות מתאים למערכת הצבאית, הוא אופי מתאים לה.

אין בזה "רע" או "טוב". לפעמים זה אפילו יכול לבוא מסוג של רגישות/נינוחות/עדינות, שדווקא מתאימה לבנות מסויימות.

הוא שאל עד כמה בנות מעוניינות בבחור מהסגנון,

וכן עד כמה היעדר שירות צבאי משמעותי עשוי להרתיע אותן...

בדברים האלה, רציתי לתת עידוד שהוא גם אמיתי, הן למי שזו המציאות אצלו

והן לבנות ששזה מתאים להן..  

[הרי הפורום הזה הוא לא רק "תיאורטי"...]

בעלי ואני התחתנו בגיל 20 ולכן עוד לא הספיק לעשות צבא (בחור בישיבה גבוהה).

ובינתיים, שש שנים אחרי, הוא עוד לא הספיק לעשות צבא...

(ובאמת, ספק עם הצבא ירצה אותו עכשיו, עם ארבעה ילדים...)

וזאת כמובן מבלי להמעיט מערך תלמוד התורה של אלו שגם משרתי םבצבא( מובןהרי שהם ג ם  לומדים תורה..) ואנ ימעריכה מאד את שניכם על הקמתכם בית שזו תרומה לאומית לעם ישראל ועל תלמוד התורה כמובאאאן..

נערך לבקשת הכותב
בס"ד

בגיל 15 חודש עברתי ניתוח לב פתוח ובהמשך החיים עוד 3 ניתוחים פשוטים שפוטרים אותי מהצבא.

אז מה זה אומר עלי? שאני פחות טוב ממשהו שעשה צבא?

לדעתי זה ממש לא המדד שצריך להיות!

יש לו כמה נקודות:

*מי שעושה צבא מתחלק לפחות לשתיים: הסדרניקים ושירות מלא. (עוזבת כרגע את אנשי הקבע).

כל אחד משיקוליו שלו- אידיאלים, מימוש פוט', מצוות דאורתייתא, לחץ חברתי... כ"א בוחר מה שנראה לו.

*החבר'ה שלא עושים צבא גם מתחלקים לכמה:

פטור (רפואי, נפשי).

דחית שירות מדי כמה זמן (לימוד תורה, משפחה התרחבה..), עד שכבר הצבא פוטר מיוזמתו.

והאמתי- שכנראה יש עוד דרכים שלא ידועים לי.

החלופה של שירות לאומי לרוב נועדה לחבר'ה שקיבלו פטור (או השיגו) ובכ"ז מעוניינים לתרום מזמנם הפרטי לעם (באופן ייצוגי ורשמי).

(שמעתי על חבר'ה מגורשים שעשו כך כי לא ראו יותר את צה"ל חלק מהם..).

למה חפרתי על זה^^?

כי השאלה פשוט כוללנית מדי.

איך אני אומר לך אם אפסול או לא?

בגלל שחשוב לי מהות האדם, ושאיפותיו- אברר ואשאל (את הגורמים המתאימים) למה נמנע מלשרת, ויכול להיות שאגלה שהשאיפות שלנו דומים, ואי-שירות צבאי לא מעיד על חוסר התאמה ביננו...

יש לי חבר שתמיד היה קצת מפונק מכולנו,

והיה הולך הבייתה כל יום וכו'.

בסופו של דבר הוא התגייס לתותחנים,

ונפל עם מ"כ ילדון שפחות או יותר עינה אותו,

לאחר שבועיים הוא קיבל פטור משירות בשל חוסר התאמה.

ד"א

הצבא לא הסכים בשום אופן להעביר אותו לג'וב עם יומיות או משהו בסגנון,

ולכן הוא הלך לעשות שירות לאומי.

מדובר בבחור מצויין,

שהיה יכול לתרום הרבה ביחידה לא קרבית.

אבל הצבא זה לא מקום כ"כ נורמלי ומתחשב- ובדרך כלל בכלל לא חכם!

ומי שתתחתן איתו- תזכה .

אגב-חוסר התאמה נחתם ע"י קבן, מה שאומר שלא כל דבר שהוא 'קב"ן' הוא נוראי.

גם יכול להיות שבשלב הגיוס אדם היה במצב נפשי רע ועכשיו הוא במצב מעולה. לרוב מי שנתפס על סמים מקבל פטור וצריך להלחם כדי להתגייס- גם אם עבר גמילה מלאה מהטובות ביותר.

משו שמנהלת מחלקה רפואית אמרה לי: הצבא היום אנטרסנט, הוא לא רוצה לקחת כאלו שיש חשש אפילו הכי קטן שיקרה להם משו וזה יעלה בפיצויים.
לצבא לא אכפת שתמות, אכפת לו שתמות אצלו. אז אל תשפטו כ"כ מהר...

של כל אדם שהוא עם כל אדם שהוא?...

אי לכך ובהתאם לזאת...

אני באמת לא חושבת

שפוסלים על דבר כזה...

סתם בכללי,א"א לשאול:"האם תוריד/י על....

בנאדם הוא הרבה,הרבה יותר מורכב...

בס"ד

אדם שלא התגייס לצבא כי הוא השקיע את כל כולו לצבא זה לא רק שזה לא יפגע בו בזוגיות אלא להפך!

ואני, שיש לי בעיה רפואית, זה אומר שאני לא לא אוכל לקיים זוגיות נורמאלית?

הצבא הוא בכלל לא מדד אם תהיה לי עם אישתי זוגיות נורמאלית או לא.

וכן,

יש לי כמה וכמה חברים שלא עשו צבא ויש להם זוגיות נורמאלית לחלוטין!

ברור שאין "לפסול" על זה.

מתי נצליח "לשלוף" את ה"לפסול" הזה מהשיח?... |אנחה|

רק תבקדי שחוסר- השירות לא מסתיר:

א. עצלנות

ב. בעיה נפשית או בריאותית

ג. עבר פלילי

אין לזה שום תוסף בחיים המשותפים.

ומי שלא עשה צבא, בד"כ יש לו דאחקות אחרות.

ממש לא משנה למערכת הזוגית.

(אלא אם כן מדובר בבחור אגוצנטרי שחושב שהוא אדון על כל המעשים, ואז כך או כך לא שווה לנהל איתו זוגיות.)

והיום יש גם חיילים אלמונים.. 

שתהיה להם לבנות הרבה דברים בנפש, שבפועל לא יקבלו משום דבר אחר.

ברור שתיאורטית אפשר לקבל את זה במקומות אחרים בחיים, השאלה האם כל אחד עובר בהם,

או אפילו הרוב.

לא זכיתי לעשות שירות משמעותי, וקיים אצלי שפע של קשיים בהתמודדות עם אתגרים, שלאחרים אין.

גם אם יכולתי לחפש חלופות מועילות יותר או פחות - פשוט בחרתי להמשיך בחיים...

(כמובן, אני אומר את זה מחווייתי האישית כגבר, שחי בחברה בה שאר הגברים - רובם ככולם - שירתו.

אין ספק שאישה שלא היתה בצבא, מרגישה יותר בנוח בחברה הכללית, מאשר מרגיש גבר שלא שירת.)

פשוט היית מתמודד עם הקשיים האלו קודם לכן - אז היית חזק עכשיו.

בוא נגיד-

שהתועלת שהצבא מביא לגברים מעטה יחסית לעומת הנזק.

הרב אבינר בשיעור על זוגיות אומר שב"ה לגברים בישראל יש מסגרת שלמה שבה הם לומדים אחריות מהי.. כמובן הכוונה לצבא. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לדיון הספציפי לגבי מי שלא עשעה צבא,אבל כן אפרט קצת דברים ששירות בצבא בונה בחיילים,מניסיוני כחייל ובעיקר כמפקד לחיילים:
 

א-עצם השירות.

עצם זה שהאדם הפסיק את חייו הנוחים והלך ל3 שנים/שנה וארבע חודשים של נטו תרומה למען העם, למרות כל הקושי והסבל שהוא עובר שם-עצם זה זו התרומה הגדולה ביותר לאישיות

ב-התמודדות עם קשיים.

בסוף,לרובינו החיים פחות או יותר זורמים על מי מנוחות בלי התמודדות עם קשיים בסדר גודל רציני עד התקופה הזאת. ההתמודדות עם הקשיים,הפיזים והנפשיים בשירות בונה עוד קומה בנפש.

ג-עמידה בניסיון.

למרות שעל זה יש שיחלקו ויגידו שעדיף בלי הנסיונות האלו,בכל זאת אני חושב שהצבא מעמיד אותך ישירות אל מול עצמך לבדוק עד כמה אתה באמת נאמן לדרך שלך,וב"ה שהאדם רואה שהאדם עומד במבחן,זה מחזק אותו מאוד.

אני יכול לכתוב פה עוד מגילה על תכונות נוספות שמתגלות ומתפתחות בצורה המייטבית בצבא:אחריות,חברות,זריזות,ועוד ועוד.מהנקודת מבט שלי עדיף בלי ספק (למי שרלוונטי) להתחיל לצאת אחרי שעוברים את הבי"ס הזה

אני רחוקה מלהיות תלמידה של הרב אבינר, ושל רבנים שמחזיקים בדעות דומות לשלו..

ולכן - חבל לפתוח את זה.

מה שכן - יש מסגרות (לא בדיוק ממוסגרות) שאדם מגיע לאותם נסיונות שמבגרים אותו, גם ללא הצבא.

ידעתי שזה יעורר פה אנטי אצל אנשים, החלטתי בסוף שכן, אולי טעיתי.

בכל מקרה את כל מה שכתבתי אחרי זה לא הרב אבינר לימד אותי , אלא הניסיון..

שכן שירתו בצה"ל

ועם בעלי הצדיק שלא עשה צבא.

כמה דברים -

נשיאה בעול יחד עם חברים ואחריות כלפי מישהו זר לך -

לומדים גם בגבעות.

וגם בנישואין - אם לאישה יש סבלנות.

כמו כן, עמידה בנסיונות בלי לברוח מהם - זה גם בגבעות ובנישואין.

[בכלל אני חושבת שמי שהיה בגבעות, בצורה רצינית ואחראית, (לא ברח ברגע שהיה קר בלילה)-

עשה טירונות קשה יותר משל חיילים בצה"ל, וגם קיבל יותר טרטורים מהם.]

והנזק שעליו דיברתי הוא כך:

א. חשיפה גדולה מאוד לדברים שנוגעים לצניעות. שפה גסה, בדיחות גסות

    מפגש לא מבוקר עם בנות לא הכי צנועות. פגם ברמה הרוחנית וקושי גדול בחזרה ללימוד.

ב. סיוע למשימות גירוש אפילו בצורה לא מודעת ויציאה מבעיות הלכתיות - במובן של בדיעבדים גדולים.

    במילוי פקודות שמשדרות רפיסות לישראל מול ערבים ומול אנרכיסטים - יש שדר של שפלות עמ"י.

    לדעתי זה נשיאה בעול של חילול ה' גדול!

ב. אובדן של חיוניות ושמחה גדולה, שהיתה לפני "בצעירות".

    זה נכון שלאחריות יש משקל כבד, ובכ"ז לא צריך לקחת את החיים כל כך ברצינות!

ולגבי הרב אבינר - לא אמרתי את זה בתור אנטי, אלא באמת מתוך נסיון להסביר שנקודת המוצא שלי רחוקה מהעמדה שלו. על אף שאני לא מסכימה, אני מכבדת, אבל חבל לדון בכוח על דברים שלא נסכים בהם בשום פנים.

אין שום מקום אחר שאפשר ללמוד אותם בהם.

נתת דוגמא אחת - הגבעות, ואף דוגמא אחרת (חוץ מנישואין).

אז את מסכימה שמי שלא היה - לא בצבא ולא בגבעות ולא בעוד מקום ייחודי* מהסוג הזה -

חסר לו משהו...

א. חשיפה גדולה לחוסר צניעות קיים גם באוניברסיטה, וגם בהרבה מקומות עבודה.

ב. אם הבחור עוקב אחרי ההנחיות ההלכתיות של רבו (נניח הרב ליאור) - הרי שהוא מקיים מצווה מן המובחר,

והנזקים ממוזערים עד כמה שאפשר במצוות מלחמה.

ג. לא מעט בחורים שנאלצו לעזוב את הצבא, הן מסיבות שלצערנו פגעו גם כן באותה חיוניות מדוברת.

נשיאה בעול, עמידה בנסיונות בלי לברוח, אחריות - את המידות האלה רוב המדוייטות בהחלט מקוות למצוא

בבחור שהן תפגושנה, ולא שזה יתפתח מתוך חיי הנישואין (הרי אין לבנות על זה שבחור ישתנה לטובה לאחר

החתונה).

* לא ביטוי של זלזול, אלא ענייני.

אלו דברים על סמך שאיפות לעתיד של הבחור.

(כמו שחלק גדול מהכיוון המשותף של זוג בנוי על שאיפות לעתיד ברוחניות וב"איך ייראה הבית שלי")

כשהוא אומר שהוא מודע לזה שהוא צריך לקחת אחריות ולשאת בעול הפרנסה/האישה/הבית - 

זה מספיק.

זו שאיפה שלו, והוא מודע לתחום הזה. [זה אומר שהוא אחראי. אפילו שלא התנסה]

גם אם בחור עשה צבא, אין בזה הבטחה לאשתו שייקח אחריות אח"כ בחיי הנישואין המשותפים.

אפשר להיות גם קרבי ולהקטין ראש.

לא כולם שואגים "אחרי" במסגרת השירות הצבאי שלהם.

חלילה לי מלזלזל אבל,

רק רציתי להביע את דעתי באחד העניינים שהזכרת..

לא נראה לי שכל החיילים שהלכו לשרת אמרו לעצמם,

"אני עוזב באמצע החיים, אבל הכל כדי לתרום..."

יש פה איזו נורמה חברתית...

כולם הולכים? אז גם אני....

ושוב,

אני לא מפקפק..לא מזלזלת..

אני מעריכה כל אחד שעשה צבא,

אבל...

הלוואי שכולם היו מתגייסים (נטו )ממניעים של הקרבה עצמית...

(עוד דוג' , שירות לאומי. יש הרבה שעושות שירות כי כולן עושות...

כי זו הנורמה...

לא נראה לי שבגילאי התיכון, יש כל כך הרבה אחוזים של מתנדבות באירגוני חסד...

בכל זאת ...לא מדובר בנורמה...)

מקווה שדבריי לא יוצאו מהקשרם...

כמעט ואין מי שמתגייס נטו בשביל התרומה לעם וכו'.

מה שאמרתי הוא שעצם זה שזה מה שבתכלס הוא עושהיום יום,ושזה במודעות שלו, זה מה שיוצר את הרווח הגדול.

(הרי בסוף כל מי שהתגייס דימיין את עצמו יוצא הביתה על מדים ונשק מגניב/לפחות הורג ערבים כל בוקר... ובסוף שאתה שוכב בגשם לילה אחרי לילה ופשוט סובל בשביל העם שלך, זה בונה,והרבה.

מלבד מה שרבים אכן הולכים כדי להגן על עם ישראל, גם אם מעורבת בזה "נורמה" ועוד שיקולים.

המצוה מתקיימת גם אם אין בדיוק את ה"לשם יחוד" המדוקדק.

ובוודאי ששירות בעל משמעות בצבא, הוא מצוה גדולה ועצומה של "עזרת ישראל מיד צר".

זה לא אומר שאין עוד דברים חשובים [ובוודאי לא שאי אפשר להיבנות באופן אישי בעוד דרכים],

ולא אומר שלא צריך להיזהר שם גם ממכשולות, הן סביבתיים והן בבנין האישיות.

גם נכון שלפעמים הצבא יכול להיות שותף ל"ע בדברים שמאד איננו רוצים בהם.

אך אין לכך כל פרופורציה מול עניינו העיקרי.

ובאופן פשוט - אם הוא לא היה, אנחנו לא היינו פה. ו"אין סומכין על הנס". אכן, "גדול הרועה שמצילם", אבל הוא חייבנו להשתדל להצלתנו במו-ידינו [זה מתייחס לכמה דברים שנאמרו כאן מקודם..]

"חזק עכשיו" -

ועכשיו אני אמור לצאת לדייטים...

על הנזק אני לא מדבר -

אבל יהיה מה שיהיה הנזק, כמובן שמדוייטות תהיינה מוכנות לקבל אותו.

אלא אשתך לעתיד.

(עניין בגישה..).

"אבל יהיה מה שיהיה הנזק, כמובן שמדוייטות תהיינה מוכנות לקבל אותו."

למה כל המדוייטות צריכות לקבל אותו?

אם הצבא גורם לנזק מסויים, עדיין לא שמעתי על מישהי שמעוניינת עקרונית להתחתן עם

בחור שהיה בצה"ל והנזקים האלה גורמים לה לחפש דווקא מישהו שלא.

זה לא ניראה לי משנה אם בחור הלך לצבא כדאי שזה יעשה אותו

יותר אחראי ויחזק תכונות שחשובות..

זה שהוא בחר לעשות שירות צבאי קרבי זה אדם שמה שמנחה אותו זה התורה ועם ישראל

כי אף אחד לא חושב שזה דבר פשוט וקשה לשרוד אבל למרות הכל זה מה שהוא בחר..אני נוראה מעריכה חיילים קרביים שמה שגרם להם להתגייס ןמה שהנחה אותם זה הבחירה של נתינה לעם ישראל והמצווה של "עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם".

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.