אהבתי מאוד. 

יפה מאוד

מדהים אני ממש אהבתי הפאות , העיניים מרהיבות ! אבל אולי תכההי קצת את החולצה ?

ובהגדלת התמונה הוא עשה לי חשק לצבוט לו את הלחיים, ואני ממש לא דודתי בנשמתי.

הפנים והפאות- מושלם. (אני טועה או שעשית את זה בשיטה של מירי?)

אבל הכיפה נראית קצת תלושה וחד מימדית, כאילו הדבקת אותה על הציור...

בכללי- ממש יפה.

אבל אני לא טובה בציור מרקם בדי, וזה מייאש לנסות לצייר כיפת צמר ענקית כזאת...

אני  פשוט לא יודעת איך לצייר את זה.

 

ואין לי מושג מהי שיטתה של מירי ואני לא מתיימרת לצייר שיער כמוה

אני מאמין, שרק לייצר לכיפה מתאר כזה של קווים עם בליטות עגולות,

וכן רשת אופקית וממש עדינה של פסים על הכיפה -

עשויים לשדרג...

וואי, חנקתם מצחוק עכשיו...

דינה....ציור מטריף!! איזה שיער! וואו........ציירת את העיניים פשוט מעולה! (האישון בכוונה כ''כ קטן?)

הכל בציורים שלך נותן תחושה אמיתית...הצורת פנים כזאת מציאותית ופרופורציות מדויקות..מהמם!!

רק יש משו פיציפיציפיצי שמפריע לי....כשאני מסתכלת על הציור כאילו הכל בקווים חלשים ועדינים ורק העיניים והפאות בולטות... כאילו ציירת את זה בעיפרון שונה או יותר חזק או משהו...לא עיף לעשות הכל באותו קו?

בכלל, אני הולכת לשפץ בו כמה דברים, ואז אצלם ואעלה שוב.

 

בדיוק היום עמיתי לעבודה שהוא אומן בפני עצמו (יותר בשמן) העיר לי על זה לגבי ציורים אחרים שלי- הוא אמר שהפנים בהירות ורק העיניים חזקות מדי. וזה מאיים...

 

תודה, החכמתי

 

לגבי האישונים- כן, ככה הם בצילום, תראי:

 

 

 

האור ממוקד באישון.

 

מה שאני לא יודעת איך לשפץ זאת הכיפה! איך מציירים את זה?  אני לא טובה בתחום ציור הבדים/חוטים/כיפות.

 

 

 

אם את מציירת בעיפרון אולי כדאי לעשות הצללה כללית קודם ואז עם המחק להבהיר אזורים או נקודות בהירות, לפי התבנית/דפוס/צורה שבכיפה.

וגם צריך לשים לב לכהות כללית, למשל איפה שיש הרבה נקודות כהות על הכיפה, אזגם המרווחים שבין אותם הנקודות צריכים להיות יותר כהים. תנסי לצמצם עיניים טיפה ולראות מטושטש כדי לקבל רעיון כללי היכן נמצא היותר כהות, ולא לפחד לעשות הצללה על כל האזור.

פרטים בגדול עדיף לעשות כמה שפחות,

פרטים הם היסח דעת, הם מונעים מאיתנו לראות את הצורה הכללית, ומה שיכול לקרות זה שנעבוד שעה על פרט קטן עד שהוא יוצא מדהים כדי לגלות שהוא בכלל לא ממוקם טוב ביחס לשאר הצורה הכללית.

פרטים בעצם לא קיימים, פרטים הם הגדרות שאנחנו נתנו לצורות, כגון אף, פה אוזן שיער, מה שבאמת אנחנו צריכים לשאוף זה לצייר מופשט את מה שאנחנו רואים. להפסיק לראות דברים (אף,פה,עיניים,שיער) אלא רק את הצורה, כהות, צבע וכו'.

 

חוץ מזה אפשר לראות שיש לך סבלנות להתעמק בציור ולהתבונן, שזה נורא חשוב ומתכון לשיפור, אם רק מתמידים.

א. לגבי הכיפה- החלטתי לא לגעת בה יותר, על אף היותה כה עלובה... וזאת מפני נסיוני המר. גמרתי את הציור? לא נוגעים יותר. להבא אתאמן בזמן אמת.

יתכן וקצת התעצלתי לצייר חריץ חריץ בכיפה (רק המחשבה גומרת אותי  ) בכל אופן הטכניקה שלך נשמעת לי  מצוינת.

 

ב. "פרטים הם היסח הדעת"- לא מסכימה עם אמרה זו. פרטים הם אלו שיוצרים את התמונה. על אילו פרטים היית מוותר בציור שלי, למשל? כי לי נראה כל פרט חשוב- הכפתור, השערות הסוררות, קפלי הבגד.

הפתרון לסכנה אותה ציינת- הוא "לעלות לשאוף אויר" מדי פעם- לא לצייר את הפרט בלבד, ולהתעלם מכלל התמונה, אלא לעצור מדי פעם ולוודא שאתה בכיון וכו'. צייר אותו מדהים וגם ביחס נכון לשאר התמונה.

 

ג. "פרטים בעצם לא קיימים"........ ??? מה? א' לא הבנתי מה תכלס אני אמורה להסיק מדבריך- מה בדיוק עלי לצייר, מה זה "לצייר מופשט"? ומה הכוונה "להפסיק לראות דברים וכו'"?

נשגבו מבינתי דבריך

אשמח להחכים.

אם הבנתי נכון - הוא מציע גישה גאונית (או לפחות אחת שדורשת גאוניות במימושה ). במקום להתבונן, לחפש את התבניות המוכרות לך ולהגדיר בראשך "זה אף (גדול) ואלה עיניים (מלוכסנות)" - ראי רק כתמים, תנועות וצורות; את חומר הגלם, את חזות האובייקט.
נסי להתבונן כמו מחשב (או בעיניים מצומצמות, כמו שהוא מציע).

הרי כל מה שאנחנו רואים בעצם זה צורות טונים וצבעים, למשל לפעמים יכול להיות מצב שנראה את העין וחלק מהאף לדוגמא באותו צבע בדיוק, למשל אם זה בצל, ואז בעצם אין שם בכלל אף ועין אלא רק איזהשהו כתם שאנחנו צריכים לצייר אותו באותו אופן שאנחנו רואים אותו.
אם באופן אוטומטי נגדיר שיש שמ עין ואף, והמוח שלנו עושה את זה, אז אנחנו כבר לא מציירים מה שאנחנו רואים, אלא את ההגדרות, ואז זה לא יוצא נאמן למציאות.
בגדול פרטים לא קיימים, רק ההגדרות שנתנו לצורות וטונים.
אז ברגע שמציירים באופן מופשט, קרי ללא הגדרות, אלא רק את הצורה שרואים, זה יוצא יותר אמיתי

וגם- אני לא חושבת שההגדרות יסתרו את המציאות, הרי ההגדרות- מבוססות עליה...

אני גם בעד הגדרות, כללים ונוסחאות |מרובע| הן המסגרת, או ה"כלי" שיעצב את ביטויי האישי. הם עוזרים לי לשמור על פרופורציות והגיון.

 

לצורך דוגמת מפוספס- מה רע לדעת שכרגע אני מציירת אף? הכללים שירוצו לי בראש הם למשל- לתינוק/ילד קטן לא יצוייר גשר (וזה באמת מה שיראו עיניי מולי!) ושהנחיריים תמיד יהיו שחורים וכהים- כי לא מגיע לשם אור...

ורישום- כסגנון ציור- ובמיוחד הטכניקה האהובה עלי- מבוססת על התבוננות נטו ונסיון העברת המראה שמולי באופן המושלם ביותר אל הדף.

 

ומני- אני לא חושבת שציור לפי הגדרות יפגם במה שעיננו רואות. אני רואה מולי אובייקט, ומעבירה אותו לפי כללים מנחים...

 

מן הסתם יש כאן עקרון בציור שפספסתי

 

לגבי ירידה לפרטים, לא הבנתי  את משפטך: "בגדול פרטים לא קיימים, רק ההגדרות שנתנו לצורות וטונים."

 

ואיך אני מציירת משהו "מופשט" בטכניקת הציור הזאת?

שהמציאות זה הדבר הכי מופשט שיש, הרי אנחנו נותנים שמות והגדרות לכל דבר שחדש לנו. הרעיון הוא להשאיר את זה חדש לנו, בלי הגדרה, באופן מופשט.
וזה שאף של ילדים יש לו מאפיינים שונים לא משנה כהוא זה אם בכל מקרה אנחנו רושמים מהתבוננות.
אם אנחנו יש לנו רעיון לגבי משהו בראש, אז ככה זה גם יצא בציור, ואם אנחנו מסתכלים על זה מופשט אז זה בכלל לא רלבנטי המאפיינים.
וזה שהגדרות מבוססות על מציאות זה נכון, אבל זה בסך הכל סמלים מייצגים שהמח שלנו יודע מה הם מסמלים, כגון סמיילי, כולם יודעים שזה פרצוף אבל בואי נסכים שזה לא באמת פרצוף, אפילו לא קרוב.
גם האיש המפורסם, כמו באיש תלוי, גם לא נראה כמו איש בכלל, זה רק מסמל איש. אנחנו חיים בעולם של סמלים והגדרות שמונעים מאיתנו לראות את המציאות בצורה נאמנה.
אז ברגע שיש לנו את ההגדרה או הסמל בראש אז זה מה שאנחנו נצייר, לכן אמרתי, לא צריך לצייר אף, פה עיניים, אלא רק את מה שרואים באמת.

כי אני רוצה להראות איך התיאוריה שלך היתה משנה בו משהו:

 

אני התבוננתי היטב היטב .(היטב!) בתצלום שלו, והעתקתי לדף את מה שראו עיני, תוך התחשבות בכללים שמאוד עזרו לי. כך שאני מרגישה שאני מתנהלת לפי התיאוריה שלך גם ככה, ובד בבד הולכת לפי שמות והגדרות שיש לי מראש. והתוצאה תהיה מה שרואות עיני (בשאיפה לזהות מקסימלית למציאות...)

מבלבל.

והרישום שלך מאוד עדין ומדויק.
בנוסף אפשר להעצים את הרישום ע"י התבוננות גם ביחסים של האור והצל.
דרך אחת זה למצוא את הטון הכי כהה או בהיר ולראות מה היחס של כל שאר הטונים אליהם.
למשל אצלך הבהיר שמשמאל לאף רחוק מאוד מהכהות מימין לו.
לכן חשוב לא להתייחס רק לפרטים אלא לצורה ולצורת הכתמיות הכללית.
ואם את יכולה להגיע לרמה זאת בפרטים, אין סיבה שלא תוכלי להגיע לאותו הדיוק בטונליות.
בהצלחה

משהו שעושים קוים דקים משני הצדדים ובאמצע משאירים יותר לבן....

לא זוכר איפה היא כתבה את זה אבל ניסיתי את זה בכיתה ויצא די נחמד... לא ברמה שלה כמובן...

מפחיד... זה עלול לכער ולהרוס [אמרה המנומשת-כל-כך בעצמה  ]

אומנם הכיפה קצת..

 

 

אבל.. בואנה.. מה זה?? ><

                                O

חבל על הזמן, זה פשוט מדהים! 

בס,ד

 

ממש מרגישים את התמימות,הביישנות  ועוד..

שובבות ונועזות, לא ביישנות. ואם כבר ביישנות- זה מתוך ריסון, לא משהו שיחזיק הרבה... עוד שניה הוא יתפרץ וישתובב ויעשה בלאגן וששיו ושימחו

כמו ילד קטן עם מעט נימוסים, שעוצר וקד קידה קלה אל מול אדם מבוגר והדור... שכשהלז רק יעבור על פניו- הוא ימשיך וירוץ בדרכים...

המ"ה

 

אבל הוא נראה גם קצת עייף..יש לו איזו תוגה מסוימת..נראלי..

לקחתי לתשומת ליבי את ההערות מהאנשים החביבים כאן, ושיפצתי קצת:

קצת באף, קצת בפאות,

קצת כהות בגוון הפנים ובחולצה,

וכמובן- הכיפה. מה אומרים עליה?

 

שאני מוכן לאמץ אותו.

היא באמת יצאה קטיפתית למדי... אבל חלאס, לא נוגעת בה יותר.

ואני אשאל את המורה בקורס שלי איך מציירים סריגה לכל הרוחות...

לשם הספציפיות משהו מתחת לעין שמאל לא מסתדר כ"כ.
ודינה, אף אחד לא יכול להגיד לך אם זה טוב או לא, תלוי למה מייחסים את זה.
את צריכה לדעת ביחס לעצמך אם זה טוב או לא. אם זה שיפור או לא.
בהצלחה

כי היא לחלוטין לא זהה למקורית- סרוגה מצמר עבה.

א-ב-ל-

לקחתי לתשומת ליבי את עצתך, מני, לגבי האור והצל בה. והם יצאו מדויקים בעיני.

 

ובכל אופן- אני מרוצה, אז הכל בסדר סה"כ

 

 

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!