זה נקרא "יציאה מאזור נוחות-נכות"

ברגע שמתחיל שינוי מהמצב הנתון, מיד נדלקות נורות אזעקה במוח

פחד פחד פחד. להפסיק. לחזור אחורה. לנתק. להכנס למקלטים...

[ואחכ גם יגיעו ה"סיבות האמתיות"..]

ומה הפלא?

שהפחד הזה מופיע דווקא איפה שיש אמת וטוב. העכבה היא היכן שהטובה.

חובה על כולנו לדעת זאת ולזכור. לזהות את זה, ולא להזדהות. זה לא לטובתנו. פחד בראש הוא תמיד אשליה כמשורר בתהלים "פחדו פחד לא היה פחד".

זה שלב א בדרך לצחוק על זה..

אני חושבת שזה השינוי אחד הקשים שעטשים אני מרגישה שאישה בעיקר היא זאת שעוברת שיוני מטורף יור מהגבר......ולכן לה יותר קשה לפעמים.......אל תלחץ כי נראה לך, תראה שאתה תתמוך בה  שאתה מתאים ואל תדאג היא תרצה בחתונה ובמשפחה.....

על כגון דא אומרת ימימה (אביטל) , להגיע להתאמה בין הלב למח. כן וכן או לא ולא.

הרבה מגיעים לחופה עם התאמה מושלמת ב"שכל" (בדר"כ בהתאמה למה שהמשפחה והסביבה משדרים), אבל הלב לא הכי "שם". והרבה מגיעים לחופה עם הלב וכל בעיה נעלמת ואיננה ממש, כשיש אהבה.

חשוב לזכור ש"שכל" זה לא "מחשבות" ובוודאי לא "פחדים". "אני מפחד" זו מחשבה, זה לא ה"שכל". פחדים והרגשות שליליות מגיעים בעקבות מחשבות, ואלו הן אשליות תוצרת המח, כי מאת ה' הכל טוב באמת, ומה שמסתיר את הטובה הנצחית של עץ החיים, זה עץ הדעת.

"בעיות" נוצרות בדעת, באינטלקט, וא"א לפתור אותן באותו רובד.

מה שניתן לעשות זה להגיע להשקטה של המח ולשמוע את הלב עם השכל השקט, ללא מחשבות, ולראות לכיוון ה"כן וכן" או "לא ולא" בשלמות פנימית אמתית בלב שקט.

ועוד דבר: צריך לראות מתי מופיעים הפחדים. אולי הם לא מופיעים ב"ביחד" אלא רק ב"לבד".

בסופו של דבר החיים הם ב"ביחד" ואם שם יש שקט - אז "במקום שיש אמת שם הלב שקט" ושם רואים שבאמת אין פחדים (ולא שהם מכוסים אלא באמת אינם והכלטובה מעל ומעבר ממה שחשבנו)

רעיון אפשרי במצב כזה של לב שקט ב"ביחד", זה להעלות את הפחדים שם מולו ולראות (יחד) מה ה' רוצה.

אז ככה זה עובד:

[הכותב מתמחה ומתעסק בתחום.. ספר בקרוב אי"ה.. ]

הרצון הוא אחד מתכונותיו של האינטלקט, "עץ הדעת" - מה שמתבטא באונה השמאלית במוח (ה"בינה", או ה"אמא" - כמו בקבלה כך גם במדע כבר).

האדם לא נולד "רוצה". ילד פצפון תמים מאושר וטוב לו עם כל מה שה'\המציאות מזמנת לו. הוא רוצה את מה שה' רוצה, ומרוצה. והמציאות באמת מזמנת לו בדיוק מה שהוא צריך ואף יותר מכך. זה שלב שלפני ה"חטא". לפני עץ הדעת. הכלטוב.

ה"בעיות" מתחילות כשהוא מתחיל לטעום מעץ הדעת, מתחיל להיות חושב-יודע-רוצה-מצפה-מתאכזב..

היצר הוא הרוצה. אותן אותיות. רץ קדימה ולא נוכח.

האינטלקט בונה עצמו על סמך פרשנות סוביקטיבית שהוא מקבל כבר מילדות וכל הזמן, על סמך מה שהוא חווה ממשפחה\סביבה\עולם\מורים וכד', בעיקר מהשפעה של האמא הפיזית שלנו כפי שקלטנו אותה - השפעה שבונה את המודע (לעומת האבא שהוא ה"על מודע" - החכמה- החיבור לא-לוהות, ל"אינסוף", שמתבטא יותר במח ימין).

האינטלקט בנה לעצמו תדמית מוחית, 'קוגניפיקציה'.

בהשוואה יחסית, האינטלקט מסתמך על 15 BITES בערך , לעומת 11 מליון BITES של התבונה האלוהית שמעבר לו!

משם, מהמודע, מהאינטלקט - הסבל והפירוד וה"בעיות", שהן אך ורק במוח, הן לא "בחוץ", הן לא במציאות. אדרבה, במציאות יתגלה לרוב שהאמת היא ההיפך ממה שחושבים, ויש עניין שנתהפך הכל לטובה.. לדוגמא, אם כבר אמא, אז יכולהיות שעולה מחשבה שהבחור\ה לא כטעם אמא כי...  באמת לא משנה.. אפילו סיבה "אמתית" ואפילו שהאמא אומרת אותה, אבל בפועל כשהאמא רואה אותו\ה היא אוהבת אותו\ה חבלז מעל ומעבר למצופה. מנסיון.

אממה

ה'\המציאות ממשיכה באותה תמימות של הילדות ומזמנת לו את ההכי טוב נצחי ומדויק עבורו. אלא שלאט לאט הוא כבר לא בדיוק שם, בעץ החיים, במציאות הידידותית. הוא בעומס הפנימי של עץ הדעת. הוא כבר לא ב"א-להים עשה את האדם ישר", אלא יותר ויותר ב"המה ביקשו חשבונות רבים" - באינטלקט, בדעת העולם, שמשם כמובן גם הספקות-היסוסים-פחדים, לחצים מתחים וכל הצרות בעולם..

ואז

אם הוא "בר מזל" - הוא מקבל מה שהוא רוצה.

אם הוא באמת בר מזל - הוא מקבל מה שהנשמה\ה'\המציאות מזמנת עבורו, גבוה מעל גבוה שומר, במחשבות הבורא הנצחיות.

מה שנשאר לעשות זה "לנקות". להזדכך. לטהר את העומס. כדי שיהיה ניתן באמת להיות "שם" בתמימות הזו.

כשיש בהירות - מה שבאמת רוצים פתאום מתגלה ומופיע. גם בניסים, בקלי קלות. ב"מקריות", בהיסח הדעת..

זו העבודה העיקרית כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" וכשיש את זה - "רצון יראיו יעשה" - מתגלה מה שבאמת רוצים.

כך שהבחירה החופשית יכולה להיות בתוך האינטלקט - לבחור בין "טוב" כזה ל"טוב" אחר, עפ"י מחשבות-ידיעות-רצונות וכו ואז מתפללים להתגשמות הרצון. וזה יכול לקרות, או לא.

אבל יכולה להיות גם בחירה להיות חופשי. לחזור לאותה בחינה תמימה של "מה שה' רוצה אני מרוצה", ובמיוחד אצל האשה שמברכת "שעשני כרצונו" כי אצלה תיקון החטא , ובפרט בדור דעה כזה שהמחלה היא בראש (מאמר הדור)..

וזה לא ממקום של ויתור, אלא תהליכון של חיבור נשמתי שעיקרו הוא ע"י ניקוי השפעות האינטלקט , הדעת [- בחינת "משיח ומציאה בהיסח הדעת".. בחינת "למד לשונך לומר איני יודע"..].

בלי עוד השתדלויות ועוד השקעות ועוד לימוד ועוד עיבוד ועוד ועוד ועוד. אין עוד. רק לנקות. זה באחריותנו. להזדכך. להתחבר מחדש לסדר הא-לוהי התמים, לילד הפנימי התמים.

לחיות את זה ולא רק לדעת את זה. שם האושר האינסופי שכבר מחכה לנו אולי אפילו מתחת לאף. שם הכלטוב, 'זוהי הבחינה מעין עוה"ב'.. כי ה' יודע מה הכי טוב לנו והדרך שלו לגלות זאת זה במציאות.

אאחחחחח איזה טוב ה'

יישום חשוב בכלל, ובפרט לנ"ו כי זה תחום מס' 1 שהוא ביד ה'. ואולי נטו ביד ה'.

שנזדכך ונזכה, בעזרת ה' ולעזרת ה'!

מי שמפחד מדי מחתונה עד שזה תוקע אותו- סימן שהוא לא מאמין בעצמו.

חתונה זה פרוייקט ענק, לכל החיים, 24\7 בלי נק' יציאה.

אם זה לא מפחיד אותך- סימן שאתה לא מודע לאן אתה נכנס, וזה רק ייצור לך אח"כ תסכולים.

אם זה מפחיד אותך יותר מדי- זה גם לא בריא, וסימן שצריך לעבוד על אמונה בה' ועל אמונה בעצמך.

וכמו תמיד, דרך האמצע היא דרך הזהב. ללכת לקראת האתגר מתוך אמונה ביכולות שלך, ומתוך אמונה בה' שיעזור לכם.

אין אחד שלא מפחד מחתונה!!
אבל יש פחד שהוא חלש ויש שהוא חזק{כמו שהסברת}.
למשל אני:אין לי פחד להתחתן, אבל יש לי פחד מה יהיה לאחר החתונה, שמה צריך דירה וכסף,ולגדל ילדים...אבל את זה אני שומר לקב"ה שיסדר לי את החיים...הקב"ה אומר לנו"פיתחו לי פתח של סיכה,ואפתח לכם פתחו של אולם" אנחנו רק צריכים לצאת רגע מהבועה שלנו ולאמין בה' ית' וכך הכל מסתדר...!!!


ותודה לכולם על התשובות!!!
נהנתי לקרוא את כולם!!!
בהצלחה לכולם בשידוכים!
 

מי שתמיחס לחתונה עצמה (הטקס) מעבר למה שהוא (טקס)נאז כנראה הוא באמת לא בשל להתחתן.

וודאי וודאי שחייבים להגיע לחתונה כשיש לך את היכולת להחזיק בית.

מבחינה נפשית, מבחינה רוחנית ומבחינה כלכלית.

אין טעם להתחתן אם לא תוכל להחזיק זוגיות בריאה

או אם לא תוכל כוון את הבית מבחינה תורנית- כלומר אם אתה מתנדנד\עם ספקות\עדיין לא מצאת את מקומך הרוחני

או אם אין לך תוכניות לפחות איך להתפרנס- ולטווח הרחוק. לדעת איך תוכל בעז"ה לחתן את ילדך.

ההשתדלות שלנו בנושא היא קריטית.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

אוכל טעים

כלים אמיתיים, בלי חדפ ובלי ניילון

הרב של האולפנה זה נחשב

או כמו אינויאשה

זה היה בטלויזיה שהייתי ביסודי

היה ב9 וחצי בערב, הייתי מפחד מזה חח

נהיים דתיים פחות ופחות.

ברגע שמתחתנים נכנס לתמונה חינוך הילדים וזה משפיע כי מתחברים לעולם התורה מחדש.

קשה מאוד לשמור על רמה דתית גבוהה בצבא, באקדמיה ובשוק התעסוקה אא:כ אתה מתגייס דרך ביניי"ש או דרך הרבנות או מסגרות דתיות, באקדמיה כמעט כל החברים שלך חילוניות וחילונים אא"כ הלכת ללמוד במכללות דתיות או בר אילן, בשוק התעסוקה זו בעיה אם הגעת לשם דתי לא נשוי אא"כ אתה מורה בבית ספר דתי או כיוצ"ב.

הכלל הוא שככל שאין לך מסגרת דתית תומכת מאוד קשה להחזיק זמן דתי כרווק, אם יהיה לך רב מובהק שתוכל לשאול אותו כל שאלה וללכת בדרכו תוכל להיתלות בו.

מי שמראש תולה את הרמה הדתית שלו בהקשר החברתי בו הוא יהיה - אז מראש הוא מועד לירידה ברמת הדתית.

אבל מי שמגדיר את הזהות הדתית שלו כבלתי תלויה בהקשר חברתי - גם אם הוא יעשה פחות מצוות בתקופה כזו או אחרת, הוא יהיה באותה רמה דתית פלוס מינוס (בע"ה גם ברמה גבוה יותר).

למה רבותינו מחנכים אותנו בישיבות? לדתיות חברתית? לבינוניות ותלותיות במסגרת כזו או אחרת?

(אני יודע שאתה הצגת מצב ולא הבעת עמדה, אני צועק את זה לחלל האוויר ולא אליך או לטענותיך)

לק"י

ומסכימה איתך שרמה דתית לא אמורה להיות תלויה בנישואים.

בפועל, אין לי מושג מה קורה באמת מבחינה ססטיסטית

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

מאז הקורונה+ המלחמה, יותר אנשים עושים חתונות בכל מיני מקומות/ סגנונות.

כמובן יש את הקיצוניים של בסיסים/ מקלטים בהתאם לסיטואציה, אבל יש גם בבתים פרטיים/ חוות/ מוסדות חינוך עם חצר גדולה/ אולמות מקומיים- יישוביים או שכונתיים ועוד ועוד. זה דורש לפתוח את הראש, לפעמים ללכת על חתונה קטנה יותר, לפעמים יותר כאב ראש של התעסקות בטכני. אבל זה נותן יותר מרחב לעשות מה שבאמת מתאים לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינות אחרות 

ואז גם יש מקום להקים חופה.

שימו לב שמקום כזה בדרך כלל עם פחות תאי שירותים מאשר אולם. 

ואולי תשאל בפורום נשואים טריים שם יש אנשים עם ניסיון

אני לא מכירה ככ מקומות אבל בבני ברק ובאולמות נוספים של חרדים המחירים זולים. כמובן שהרמה בהתאם למחיר…

ונכון שחתונות קטנות זה משהו שמסובך לעשות אם אין הכרח (כי אתה לא תמיד יכול לא להזמין מעגל אנשים די קרוב, אם לא מכריחים אותך לעשות חתונה קטנה) אבל אני כן מציעה לשקול את זה.

ממה שראיתי חתונות קטנות לא פחות שמחות מגדולות.

ואם רלוונטי, אני יכולה בלי קשר להמליץ על תזמורת די זולה שלדעתי טובה ממש. 

לק"י

וזה לא היה מהיקרים.

אז עם כל עליית המחירים זה מחיר סביר לחלוטין. אולי אפילו זול😅

מזל טוב!!

כמובן אפשר גם לקחת אולם קטן שמיועד לבר מצווה וכדומה, אבל הוא לא מותאם לחתונה, מכל הבחינות…

לא כל האולמות, אז צריך לברר

אולמות כמו היכלי פאר, ארמונות חן, ואני לא זוכרת שמות אבל הייתי באולמות כאלו במודיעין עילית

אני לא יודעת כמה הם עולים עכשיו, אבל כשהתחתנו הם היו זולים בפער גדול מאולמות אחרים.

והיכלי פאר לפחות היה מכובד, גם במודיעין עילית הייתי בחתונות שהיו מכובדות

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

במרכז קסם יש - (כותבת מזיכרון, כדאי לברר שעות וכד- במצב העכשוי)

בית קפה "קפוצ'ינו"

חומוס אליהו

"המרפסת" - במודיעין עילית, יש שם פיצריה  מושקעת יחסית.

אין לי מספרים ... סליחה.

ובהצלחה!

– תוך־כדי־שיחה אין מה לעשות את זה

– שלא תוך־כדי שיחה, למה לא

–אם כי, אם מדובר ביותר מדי מחיקות, יכול להיראות מוזר

אני כל הזמן עורך עריכות מינוריות של ניסוח או מוחק דברים קטנים לא קורה עם זה כלום

ולא לערוך או למחוק.

כל עוד לא מדובר באינסוף הודעות רצופות של תיקונים קלים

שלב בקשר ואדם, אין פה תשובה גורפת שנכונה לכל המקרים. אמנם שאלת על משהו מסויים, אבל המערכת שלי מעלה עוד מידע שאולי יועיל למישהו. אז אנסה לגעת בכמה מקרים שעולים לי במחשבה עכשיו.

אתחיל בתלוי הקשר:

אם תוך כדי התכתבות ומדובר בשינוי של טעות הקלדה - פשוט שזה בסדר, הצד השני ראה ומבין.

אם מדובר בשינוי ניסוח מהותי - הייתי מסבירה את סיבת העריכה אם מצידי (רצון לדייק, וכדו'...) אם במחשבה על הצד השני (שלא יפגע, שלא ישתמע אחרת מהכוונה שלי וכדו'...).

בהירות במקומות האלו יכולה להיות קריטית ומשמעותית עבור מי שמולך. והיא יכולה לקבוע אם התנועה תהיה התקרבות או התרחקות.

אם זה קורה כשהצד השני לא 'בנוכחות' וירטואלית, יכול להיות שזה יהיה רגיש יותר. אומרת יכול להיות, כי יש משהו במערכת שעשוי להעלות מחשבות על מה היה שם ומה פספסתי שאולי היה משמעותי וחשוב. לא הכרחי שכך יהיה, אבל כדאי להיות בתשומת לב לאפשרות הזו ולרגישות שעלולה להתגלות שם.

תלוי שלב בקשר:

בתחילת קשר, כשעולה צורך כזה לערוך או למחוק, זו הזדמנות ללמוד ולברר מה הצד השני מרגיש מול סיטואציות כאלו. עדיף ללמוד כך, באופן שנותן הרגשה שמודעים, שמים לב ורגישים לחוויה של השני מול מצב שיכול לעורר הרגשה לא נעימה או הסתרה. יש אנשים שזה עניין רגיש יותר אצלם, מכל מיני סיבות, וזה יכול ממש להשפיע על החוויה הפנימית שלהם. אז כדאי לדעת מראש כדי להתנהל ברגישות.

בהמשך, כשיש תקשורת עמוקה יותר המצב מצריך יותר רגישות.

קודם כל, חושבת שעדיף להשאיר את המרחב הוירטואלי בעיקר לדברים טכניים ולא לשיחות מהותיות, רגישות ורגשיות. יש משהו שלא עובר בכתב (שגם מי שמצליח לקרוא בין השורות לא תמיד מצליח לפרש נכון ומדויק), ונכון שתקשורת על דברים מהותיים ורגישים תהיה בדרך אחרת.

דבר שני,גם במצב של תקשורת יותר קרובה, ברור שיש הבדל בין מחיקה/עריכה כשנמצאים בתקשורת טובה וזורמת או כשמדובר במשהו טכני ששני הצדדים מבינים את ההיגיון בפעולה הזו, למצבים שנחשבים יותר רגישים וטעונים, ששם עריכה (ועוד יותר מחיקה...) עלולות להחמיר את המצב.

תלוי אדם:

יש אנשים רגישים יותר, לכל מיני דברים ולזה בפרט.

בדר''כ, נשים רגישות יותר לניואנסים קטנים שכאלו.

לא אצל כל אחת ההשפעה תהיה באותו היקף ובאותה עוצמה, ויש מי שתהיה רגישה לזה מאוד ככל שמכירים יותר, ויש מי שדווקא הביטחון בקשר יקל עליה להכיל יותר...

כל אחת עובדת כמו שהנפש שלה עובדת,

ולומדים את הרגישות הזו תוך כדי תנועה והיכרות.

בשורה התחתונה,

להסכים לעבוד גם מול השאלה הזו עם הלב.

לנסות להבין מה מרגיש מי שמולי ולתקשר איתו גם על זה.

אישית, לא רואה בעיה לערוך הודעות אם זה תיקונים לשוניים וכאלה. למחוק הודעה, פחות נהוג.

אבל אני חושב יותר לפני שאני שולח…

אבל זאת העדפה אישית שלי, אין פה משהו מיוחד...

אם זאת הודעה שלא חשבת עליה כנראה שזה לא כזה משנה לשנות

ששאל מה נסגר אחרי שמחקתי כמה הודעות

אז שישראל

שטויות

זכותי למחוק מה שבא לי

נכון שאם מחקו לי הודעה זה מסקרן

נו אז

יש חופש ביטוי