וכולם קיבלו את זה לגיטימי לגמרי.. אבל לא בכל חברה זה לגיטימי..

אבל בכללי בני 18 לא בוגרים מספיק, חסרי יכולת כלכלית לקיום בית והשכלה(בקטע של עבודה לאחר מכן)

אבל כול מקרה לגופו, והמוזכר לעיל מדובר על הרוב(לפי דעתי) 

יש לי חבר שהתחתן בגיל הזה ואני יודע להגיד בברור שהוא היה כבר בשל,

אבל תכל'ס רוב החבר'ה עדיין לא בשלים בגיל כזה מוקדם.

יש עוד שיקולים כמו שיקולים כלכליים השכלה וכד'.

ההורים הם הבעייה..הם לוחצים שאני ישב לפני החתונה בישיבה גבוהה..

ת'כלס אני מתכנן גם אחרי לשבת בישיבה ככה שאני לא רואה כ''כ סיבה...

אבל זו עדות. ואדם קרוב אצל עצמו לכן צריך להתייעץ עם עדים נאמנים שמכירים אותך. זו עניות דעתי. כולם רוצים להתחתן. אצל בנים הרצון הזה מתגלה בסוף השמינית .אצל בנות הרבה לפני...

בגיל 18 רוב רובם של הבחורים והבחורות עדיין לא מספיק בשל למחויבות של נישואין,

אבל אני מסכימה עם חקל שכדאי להתייעץ עם מישו שמכיר אותך באמת..

כל אחד מכיר צד אחר באישיות שלי..

ניראלי שזה ככה אצל כל אחד..

והרצון אצל בנים לענ''ד ברוב מוחלט של המקרים איננו מגיע בסוף שמינית..

ואצל ההורים..יש הרגשה שתמיד אשאר הילד הקטן..

תקשיב, אתה מרגיש בשל, אתה מרגיש מוכן - לך על זה.

אם יש לך ספקות ופחדים, כנראה שאתה לא מוכן מספיק, וזה לגיטימי כמאמרך. 

אחרי הכל מגיע להם קצת נחת רוח..לא ככה?

בשביל ההורים אתה תמיד תהיה הילד הקטן שלהם.

חוץ מזה, בלי להשמע חס וחלילה מבקרת, אם אתה עברת 18, אתה מספיק גדול בכדי להחליט החלטות. [או שאתה ממש הבן של אמא, כך שלצאת זה לא שאלה של לגיטימיות אלא של בגרות.]

מתאימות..אבל אני מרגיש שכובלים אותי בכבלים לא כבלים..

לק"י

אולי יש כמה יחידי סגולה

וברצינות, לא חושבת שיש מה להלחץ ולהתחתן בגיל הזה.

כדאי קודם כל קצת להתבגר ולתפוס את הכיוון האישי בחיים.

לק"י

הגברים בגיל 18 גידלו ילדים.. סבא שלי למשל (שיסכימו כולם שהוא היה שייך לדור הקודם).

וב"ה הוא וסבתא שלי (שבניגוד לשאר הבנות בתקופתה התחתנה ממש מבוגרת- משו כמו גיל 19..) הקימו משפחה יפה עם עשרה ילדים.

אז אני לא אומרת להתחיל לחשוב על חתונה בגיל 1000, אבל לא צריך להיות בהיסטריית חתונה ("אני בת 18, ועוד לא התחתנתי.."- לא אני, כן?!). למה צריך את הלחץ האטומי הזה?!

להשתדל צריך! אבל לא מתוך לחץ.

ומומלץ לדעת מה אני רוצה מעצמי, לפני שאני נכנסת למחוייבות גדולה כ"כ וקושרת את עצמי עם מישו ועם הילדים שיבואו בעז"ה.

אז נכון, שכדאי לחשוב על החיים כבר בגיל תיכון, אבל להשתדל להסגר על עצמך לפני שאתה מתחיל לחשוב על חתונה.

לפחות לדעת את הכיוון הכללי בחיים.. אני ממש לא מדברת על הפרטים הקטנים.

אני מסכימה איתך שהיום אנשים מסרבים להתבגר גם בגיל 100, אבל זאת עדיין לא נראית לי סיבה להתחתן בגיל 18!

כמובן, שאני לא מדברת על יחידי סגולה/ כאלה שמסיבות שונות החליטו להתחתן בגיל צעיר (הכירו כבר הרבה זמן וכדו').

מי שמתאים לו, רוצה או מצא כבר את זיווגו ההגון בגיל 18- אז בכבוד!

אבל לא צריך להיות בלחץ מזה שלא.. זה נורמלי! גם להתחתן בגילל 22 זה בסדר (לא כ"כ מבוגר).

אבל בניחותא שאנשים מדברים על נישואין מסביב - אולי הגיע הזמן להלחיץ אותם קצת.

אני מניחה שזה ייצור איזון כלשהוא ברצון שלהם להתחתן.

ואני לא חושבת שאנחנו סותרות אחת את השניה בדעותינו.

אם אנשים יחונכו לנישואין בגיל צעיר הם גם יהיו סגורים על עצמם בשלב הרבה יותר מוקדם בחיים.

השאלה היא לאן אנחנו שואפים ומחנכים.

אז קדימה!

תתחיל לחפש את נשמתך האבודה!!

מרגיש מוכן ובשל? תארגן לעצמך פגישה עם מישהי..

אני מאמינה שה' יפגיש ביניכם -

בזמן הכי מדויק.

כששניכם תהיו בשלים וראויים.

לא משנה כמה תחפור בלגיטימי/בנורמות/ברצון ההורים-

יש פה עניין גדול ועליון מהכל- החלטת שמייא.

לכן, אני חושבת שכדאי שנזכור להשאיר לה' מקום בחיינו.

להתבטל בפני רצונו ובטח לא להעמיד את עצמנו במרכז.

בינתיים, עד שתמצא אותה-

תלמד תורה, תעבוד על המידות, תגבש השקפות, תתבגר, תגדל, תחווה, תתנסה..

בהצלחה!!

והתהליך שכל אדם צריך לעבור עד שהוא מוצא..  אין הוא בהכרח קשור לגיל של האדם כמו 

לגיל שכלו חכמתו הבנתו ויכלתו וכ'.

מעבר לזה.. יש הרבה במה שאלירז אמרה. מסכימה כמעט על הכל.

בעזהי"ת.

אח"כ יחפש את נשמתו התאומה...

חיפושים כושלים של החצי השני עלולים רק לייאש וליצור אי נעימות. חבל.

אם מישהו חש ביטחון לחשוב תכל'ס כבר בגיל 18 זה אומר עליו הרבה...

(לא בהכרח שזה מתאים לו - אבל הרבה...)

בעזהי"ת.

ורוב מי שאני מכירה, שבגיל 18 חשבו על חתונה- עפו על עצמם ובגדול!

כל הכבוד לו שהוא שומע את דעתם ומקשיב להם.

הורים יודעים מה הכי טוב לילדיהם.

לדעתי, זה ממש לא קשור לבגרות אלא רק לייחס שלו להורים ועד כמה הוא מעריך ומכבד את דעתם.

לך - סטיב, בד"כ כששומעים בקול ההורים אף פעם לא מפסידים...מניסיון.

אבל האמירה הגורפת שצריך להקשיב להורים בכל מצב, היא לא נכונה.

לפי ההלכה, אין חובה לשמוע בקול ההורים אם לשאת אשה כזו או אחרת, זו בחירה של האדם עצמו.

"הורים יודעים מה הכי טוב לילדיהם"- לא תמיד נכון.

בנוגע לשאלה הספציפית-

לדעתי להתחתן בגיל 18 זו שטות וחייבים להתבגר קודם. אין מוכנות לדעתי לרוב האנשים להתחתן בגיל זה- הן מבחינה נפשית, הן מבחינה כלכלית והן מבחינות נוספות.

ולא דובר כאן על "איזו אישה לשאת" שזה בוודאי נתון לשיקולו של האדם עצמו אלא על התייעצות עם ההורים אם לצאת עכשיו או לחכות עוד.

הרי הורים מכירים טוב את ילדיהם ויודעים אם הם בשלים לזה או שעדיין לא.

לא הרבה מוכנות\מוכנים בגיל הזה.
יש כאלו, אבל לא כולם.

זה תלוי בבשלות והמוכנות...זה אישי לכל אחד ולדעתי אין לזהתשובה מכלילה וכוללנית...

ואני בת 18ומשו.. בעז"ה חתונה לפני פסח

אני מסכימהלחלוטין שלא לכל אחד ואחת מתאים להתחתן בגיל 18,

אבל כמו שאמרתי לחברה- מי שמתאים לה,למה לא?!?

וכשאני אומרת מתאים אני מתכוונת לכל הפרמטרים שכבר הוזכרו כאן בשירשור..

שאנחנו היתחתנו בני 18 17 לפני כמה שנים וממש טוב לנו 

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם