לשאלה הפרוצדורלית:

אם אני לא טועה ילד שיהיה בן שלוש בחנוכה נכנס בתחילת השנה, בדיוק כמו ילד שבן שלוש בתחילת השנה (בלי תשלום מיוחד או משהו). ילד שבחנוכה עוד לא יהיה בן שלוש - לא יכול להיכנס באותה שנה לגן עירייה בכלל, בשום שלב בשנה. כנראה שלמצב כזה (נגיד יום הולדת שלוש יומיים אחרי חנוכה) קוראים "הפסיד שנה", אבל אולי מנקודת המבט שלך הילד הזה דווקא הרוויח (-: אם אני טועה, יש פה מספיק חכמים וידענים שיתקנו אותי.

לשאלה העקרונית:

את מתארת מצב מאוד אופייני, של ילד שבשל כרגע למגע חברתי בעיקר כשאמא באזור, ושל אמא שאין לה תנאים לספק את המציאות האידיאלית הזאת, וצריכה לבחור בין שתי אפשרויות לא אידיאליות: חברה בלי אמא (=גן), או אמא בלי חברה (=בבית). אני יכולה להגיד שבעיניי החלופה השנייה עדיפה בשלב כזה (ועד כמה שאפשר בכל זאת להכניס מגע חברתי, ואפילו של ילדים גדולים, ואפילו שבשלב הראשון לא נוצר קשר, כי גם שלב הצפייה מהצד הוא שלב חשוב בהתפתחות החברתית). אבל זו דעתי האישית, ואת מכירה את הילד שלך יותר טוב. ואם נמשיך עם דעתי האישית, אז לשאלה "עד איזה שלב", התשובה פשוטה בעיניי: עד השלב שבו את רואה שהמגע החברתי כבר לא מאיים עליו, גם כשאת לא באזור. אצל כל ילד זה קורה בגיל אחר.

המון הצלחה!

הבנתי שבמשרד החינוך השנה מתחילה בו' טבת. ולא בחנוכה..

[או שאולי זה לפי תחילת השנה הלועזית ופשוט ככה זה היה השנה?]

הבן שלי נולד בה' טבת ה31/12 ככה שאמרו לי שהוא האחרון בשנתון...

ולכן הילד שלך "בפנים".

לא בטוחה בכלל שזה הפסד להישאר בבית. מנסיוני- את הגדולה הכנסתי רק לגן 4 (כלומר דילגתי על גן 3) והיא כמעט הכי קטנה בשנתון. אמנם היתה לה מסגרת של סבב אמהות מושקע, כך שהייתה חברה, אבל זה לא היה גן.

עכשיו כשהיא בגן אני מודה לה' שנתן לי בינה להכניס אותה רק השנה. טוב לה אבל הגנים היום גדולים בדר"כ- 30 פלוס ילדים בגן וזה פשוט "מהמם" את הילדים. הלו"ז מאוד אינטנסיבי וגם היום ארוך- מבחינתי היה עדיף שתסיים ב13:00 ולא ב14:00. כך שאל דאגה- עוד שנה בבית עם אמא בטוח לא תזיק לו, גם אם הוא ישתעמם מדי פעם. לגן בכל מקרה הוא יגיע, ולעומת זאת שנה עם אמא בעיני שווה זהב. (אני עם ילדה בת שנתיים וחצי בבית, וכיף לנו בדרך כלל)

לדעתי הלא- מלומדת, הצורך החברתי בגיל הזה קיים אבל אפשר לספק אותו גם בשעה וחצי או שעתיים ביום עם עוד ילד או שניים. לא חיבים יום שלם בגן בשביל זה.

אני אשקול את הדברים בע"ה..

תודה רבה, שבוע טוב!

 התאריך הקובע הוא א' טבת. ילד שנולד לפני א' טבת- נחשב בשנתון. כלומר: אם הוא יהיה עד א טבת בן 3, הוא יכנס לגן 3 בתחילת שנה"ל (אפילו שהוא עוד לא בן 3 בפועל). ילדים שנולדו אחרי ר"ח טבת וההורים שלהם רוצים שיכנסו לגן, צריכים לעבור איזו שהיא הערכה פסיכולוגית. פרוצדורה לא פשוטה ובעיני מיותרת ממש. לדעתי ההורים צריכים לשמוח ש"הקב"ה החליט בשבילם" לאיזה מחזור הילד שלהם שייך.

ברוב מוחלט של המקרים לילד עדיף להיות גדול בגן מאשר קטן. הוא מקבל המון בטחון עצמי מלהיות הגדול (ולא משנה אם הוא מגיע מהבית או ממעון).

החוק הישן קבע ששנת לימודים הוא מה- 1.1 של השנה עד ה- 31.12 של אותה שנה.

זבולון המר ז"ל, כשהיה שר החינוך, קבע ששנת לימודים תהיה על בסיס השנה העברית, מא' בטבת עד כ"ט או ל' של כסלו (תלוי אם כסלו מלא או חסר באותה שנה).

היתה מהומה רבתית.  הרבה הורים לא התענינו בתאריך העברי....

בפועל, תלוי היכן מתגוררים.  יש רשויות מקומיות שפועלות לפי הלוח העברי, יש לפי הלוח העברי.

בירושלים, למשל, אם הילד נולד עד 31.12 או עד ל' בכסלו, הוא יכול להכלל בשנתון.

הבהרה!!!!

מחילה מראש לאמהות ששולחות ילד ל"מסגרת" עקב אילוץ - לימודים, עבודה וכו'.

דבריי הבאים מכוונים אל אמהות שיש להן אפשרות לבחור בין מסגרת ממוסדת לבין להשאר בבית עם הילד.

לשאלה היותר חשובה, ככל שילד נשאר עם אמא יותר זמן, הילד יהיה בריא יותר בנפשו, בטוח יותר בעצמו, ויידע למצוא את מקומו בעולם הגדול מתוך שלווה ורוגע (בהנחה שמדובר במשפחה נורמטיבית...).

יש לי ילדים שלא היו בגן אף פעם, אלא התחילו מסלול לימודים מסודר רק בכתה א'.  יש שהתחילו רק בגן חובה. חלקם בגן 4. הצעירים יותר דווקא קרשו גן, הם היו רגילים יותר להמולה.  הגדולים הסתדרו בבית נהדר.  

אחד מצאצאיי חשב שהוא משועמם בבית ומעדיף גן.  הוא היה בגיל של גן 4.  הספיקו לו שעתיים כדי להבין שעדיף בבית, גם אם יהיה משועמם מדי פעם, מאשר בגן!  הוא בחן את כל הצעצועים שיש בגן, והגיע למסקנה שבבית יש מגוון מספק.  הוא גם הזדעזע קשות כשהגננת אסרה (אמנם עם חיוך וברוח טובה, אבל עדיין אסרה לחלוטין) למלא גיגית קטנה במים כדי להשיט אוניית לגו.  אם לצטט את הנער, "למה יש בגן אוניה אם אסור להשיט אותה במים?!?"

אמא יכולה להרשות דברים רבים שהגננת לא מרשה.  עדיף "גן אמא" !  

לגבי הצד החברתי - 

ילד שבטוח בעצמו ובעולם, תמיד יהיה חברותי.  דווקא הילד שהתחיל לימוד ממוסד רק בכתה א' הוא הילד הכי חברותי שיש לי בבית!  אם כבר היתה בעיה, הבעיה היתה שמכיוון שהתיחסתי לילדים שלי כאל בני אדם ולא כאל עדר ילדים קטנים, הם היו בוגרים.  לפעמים היה קשה להם לרדת לרמה של ילדים בגילם אלא העדיפו ילדים גדולים מהם בשנה, שנתיים, שלוש, שמבחינה התפחחותית-נפשית התאימו לרמתם.

אישית, תמיד העדפתי ילד עם נשמה בוגרת על פני ילד תינוק.

גם אמא צריכה להתאוורר.  אפשר לבדוק את שעת היציאה לגן המשחקים של המשפחתון הקרוב לבית, ולצאת אל אותו גן שעשועים כמוהם, באותו זמן.  ילדך יכול להתנסות בחברה כשאת לצידו.  הוא יכול לשחק לידם, לצפות בהם וגם לשחק איתם, אם ירצה.  בדרך כלל, בגיל צעיר, הילד זקוק לאימו הרבה יותר מאשר לילדים בני גילו.

קראתי שוב את מה שכתבת.  דווקא אם הילדים גדולים ממנו, זה טוב לכאורה.  הוא יכול לצפות במשחקם וללמוד מהם.  כשיהיה מוכן, הוא ינסה לשחק איתם, או שלא, אין מחוייבות מצידו.  אין גננת שעומדת לו ולך על הראש עם דרישה שיהיה חברותי.  וכמו שאמרו לפני, מספיק ילד אחד (שניים לפעמים זה יותר מדי) כדי לחוות "חברה".  

אפשר פעמיים בשבוע לתאם שעת משחק עם אמא וילד אחרים.  אחר הצהריים או ארוחת ערב משותפת עם זמן משחק לפני כן.  אפשר גם להכין ארוחת ערב עם הילדים!  וכו' וכו' וכו'

בהצלחה!

אגב, תקשיבי לילד, הוא יגיד לך מה הוא צריך.

מי יותר ומי פחות.

והם היו במסגרות מהתחלה.

לי נראה שעדיף אמא עד גן חובה.

מצד שני יש כאן מומחיות...

קודם כל אני גם אמא שנמצאת בבית ומשאירה את ילדי בבית אין כמו אמא בגיל הרך אבל אני בגיל2 שמתי את ילדי במשפחתון 3 ימים בשבוע עד 1 וזה בהחלט סיפק את עניין החברתי ובמצומצם 3 ילדים לא כולל שלי  עכשיו ביתי בת 3 והתחילה גן היה קשה לה  בהתחלה  בקטע החברתי כי הרוב הגיעו ביחד מהמעון אבל הננת מדהימה ועזרה לנו מאוד ועכשיו יות ר קל לה חוץ מהפרידה של הבוקר שהיא בוכה אך חוזרת עם חיוך מאוזן לאוזן  ילדים מסתגלים יותר מהר מאיתנו

לדעתי אם אמא שמסוגלת להיות בבית אם ילדיך  ולהנות מזה  זה זכות  אך אין יותר טוב . אך זה ממש תלוי באופי של כל אחת אין כאן טוב ופחות טוב

גם אם הילדים מאוד צפופים הייתה לו לפחות שנה להיות לבד.

ילד שני מגיע לעולם שכבר יש בו עוד אחד, ואז הוא פחות ביישן ויותר חברותי מראש...

כל ילדיי נולדו בתחילת כסלו ותמיד אני באותה הדילמה,

לאיזה שנתון להכניס...

מה עדיף, להכניס לשנה הקודמת שהם שייכים אליה, עד א טבת כמו שאמרו כאן, ואז הם הקטנים ביותר

או להכניס לשנתון של שנה הבאה ואז הם הגדולים והבוגרים.

אלו נראים לי גדולים מידי

אלו נראים לי תינוקות מידי

ותמיד אני לא בטוחה שהחלטתי נכון...

אני יודעת שזה תלוי באופי הילד וב"ה הם מסתדרים מעולה בשנתון שבו הם הכי קטנים

אבל בכל אופן חולף בי ההרהור אולי להשאיר אותם בגן חובה עוד שנה

כדי שירוויחו עוד שנה ב"סוטול" לפני כיתה א

ויגיעו עם "פור" על כולם.

מה דעתכם?

אמא שלי, יועצת, מספרת שהיא נפגשת עם הרבה ילדים גדולים, כיתות ז'-ח' ככה, והם מאוד מאוד מודעים לזה שהשאירו אותם שנה נוספת בגן, והם לא עלו עם בני גילם לכיתה א'. זה משפיע על הדימוי העצמי שלהם שנים אחרי.

אני לא אומרת שהשיקול הזה צריך להיות היחיד המכריע, אבל כדאי לקחת בחשבון גם את הפן הזה של הדברים כששוקלים כל מקרה לגופו.

שהשארנו עוד שנה - בטרום חובה (בכוונה לא בחובה, כי לדעתי קשה יותר לילד לקבל שחבריו עולים לכיתה א' והוא לא)

היום הוא בכיתה א', בשל, בוגר, שמח והרבה יותר בטוח בעצמו מאשר אם היה עולה שנה קודם.

בי"ס יש לפחות 12 שנה, העדפנו לתת לו להישאר עוד קצת ילד.

אני בוחנת את הבשלות של הילדים שלנו לגן לפי היכולת שלהם להיפרד ממני.

הבכור שלנו אהב חברה, ובגיל 2 ו-9 חודשים הלך למשפחתון של 12 ילדים.

השני בגיל שנתיים וחצי יצא למשפחתון ובסביבות חנוכה החזרנו אותו הביתה - היה לו קשה. בגיל 3 וחצי הלך לגן ורק בגיל 4 וחצי הסתגל והשתחרר מאמא. אם היו לי כוחות להשאיר אותו בבית בשנה הראשונה של הגן - הייתי עושה זאת.

הקטן איתי בבית, אני מניחה שיישאר עד גיל 3 וחצי או 4 וחצי - תלוי בכוחות ובאופי שלו.

בהצלחה!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...