תשקיעו, תמצאו זמן לצאת החוצה לטייל במקום ירוק

אפילו סתם לטייל בחוץ ביחד.

כשנמצאים ביחד בחוץ אז יש את החוויה הכיפית של הביחד מצד אחד

מצד שני לא עולה על הפרק הקרבה הפיזית. 

בבית תנסו אולי משחקי קופסא, ככה זה ימקד אתכם במשהו אחר מלבד אחד בשני

אבל עדיין זה להיות ביחד. 

כמובן שזה יעבור, בהמשך זה הרבה יותר קל. 

תודה על תגובה העניינית נחשוב לצאת יחד למקומות פתוחים..אם כי כרגע סוער בחוצ..

קודם כל תדעי שזה דבר שמתרגלים להתמודד איתו

לא לנצח יהיה קשה כל כך

תחזקו אחת את השני

שאתם מקיימים מצוה

תגידי לו דיבורים של חיזוק- יש לנו כוח! אנחנו עושים מסירות נפש בשביל מצוה חשובה! הקב,ה מחשיב את המאמץ והקושי של אנשים בקיום מצוות!

תנסי למקד מה בדיוק מחרפן אותך

(יכול להיות כמה אפשרויות)

וקחי בחשבון- לבעלך לא רק קשה עם עצמו- קשה לו גם כשקשה לך (כי הוא אוהב אותך... ) -אז עבודה שלך עם עצמך תביא טוב לשניכם

ראשית ,מודה לך על התגובה ..

מה שקשה לי איתו זה, שהוא לידי וישן לצידי ואני לא יכולה לגעת בו..היו סיטואציות שפשוט רציתי לחבק אותו ..אבל אסור!!אני יודעת שכל העניין הוא בס"ה לטובת שנינו אבל זה קצת עצוב לי ולו שככה זה המצב כרגע..
אני יחסית (וזה מפתיע אותי) ,פחות להוטה  לגעת אבל הוא ...נכנס לבית ועצוב לו ..הוא פשוט עצוב!!ואני לא יכולה לראות אותו ככה ..אני חסרת אונים.

יותר איכותי זה קצת מקיל על ההרגשה

בטח שיש לך מה לעשות!

לשמח את בעלך- אשריך שאתה מקיים מצוה! השם רואה ומחשיב את ההתגברות וההשקעה שלך! אתה יכול למצוא דרכים אחרות להביע לי אהבה- בצורה שמבטאת אתאהבת ה שלך!

תעודדי אותו לשוחח עם רב\ חבר\ על זה

לא תמיד הקירבה ותחושת הטוב שבאה אח"כ עולה על קודמותיה..

זה נכון אולי בצד הרוחני, אבל כאנשים שבסופו של דבר חיים בין הבלי העולם הזה -

זה לא תמיד מורגש, ולכן אני לא חושבת שצורת החשיבה שהעליתם מקלה על הקושי..

מאחרים, בד"כ גם היה קשה יותר לפני החתונה כרגע לא מצאתי לזה פיתרון חוץ מלהתפלל ולקוות ולסמן איקסים על הימים... 

זה מאד קשה, בייחוד בהתחלה עד שמתרגלים...

הימים האלו מאפשרים למצוא דרכים אחרות לקירבה ול"ביחד" - 

לוקח קצת זמן למצוא את זה ולהגיע לזה, אבל כשמוצאים, זה כל כך מיוחד ואמיתי!

זה קשר כן ואמיתי שיש בינכם - שלא תלוי רק בקירבה גופנית.

בעיני זה מעלה את הקשר בכמה וכמה דרגות!

זה יכול להיות יציאה לאן שהוא (ודוקא בימים סוערים מאד כיף לשבת על צלחת מרק באיזו מסעדה ולראות את הגשם בחוץ...),

יכולה להיות שיחה, לימוד, סרט, ארוחת ערב יחד ועוד....

בהצלחה!

בצורה מאוד משמעותית, ואני חושבת שההכנה הזאת היא פשוט חובה לפני חתונה!

נכון, אמנם הריחוק קשה בימי הנידה, אבל זוהי הזדמנות לחוות את הקשר גם ממקום אחר.

ממקום של מילים טובות, חיוכים, יציאות יחד, השקעה בהפתעות קטנות ומשמחות (ארוחת ערב שווה, פתקים בשקית האוכל שהיא לוקחת איתה ללימודים וכו') . אנחנו למדנו להשקיע מאוד בימים האלה, כדי להפוך אותם למשמעותיים.

נכון שאת הדברים הרומנטיים באמת כדאי לשמור לאחרי הטבילה, אבל אפשר לעשות עוד המון דברים נחמדים יחד גם בלי לגעת.

דבר נוסף - הרבה פעמים בזמן הנידה צפים כל מיני דיונים ושאלות, שבימים שבהם אתם מותרים לא דיברתם עליהם. לפעמים הימים האלה רגישים מאוד, עד כדי כך שכל הוויכוחים (ולפעמים הריבים) מצטברים במיוחד אליהם. זה בגלל שסף הרגישות (וההורמונים) עולה, אבל גם בגלל שכשנוגעים - אפשר לדחוק את כל זה הצידה ולא להסתכל על זה יותר מידי ופשוט להתחבק, אבל כשכל מה שיש לך הן המילים - פתאום מתעורר הצורך לדבר על הדברים.

בקיצור - אני חושבת שבגלל שעברנו הדרכה כל כך טובה לגבי זה, בעלי ואני לא מרגישים רע בימי הנידה, ויותר מזה - מצליחים להנות מהם ולהגיע אל יום הטבילה לא עם הלשון בחוץ ועם תחושה ש"סופסוף אפשר לנשום!", אלא בתחושה שלמה, שמחה, ובידיעה שעלינו בעוד מדרגה בזוגיות, דווקא מתוך הקושי הזה.

בהצלחה!

אשריכם שאתם במעלה רוחנית כזו גבוהה ומגיעים לשיאים דווקא בימים אלה..לי מאד קשה

אנחנו לא שונים מאף אחד אחר.

זה לא שלא קשה לנו, פשוט למדנו לתעל את הקושי למקום שמחזק את הזוגיות.

זה עניין של מודעות והשקעה. כל אחד יכול. נסי ותראי.

זה לא אומר שלא יהיו קשיים, אבל כמו כל דבר בחיים - זה פשוט עניין של תרגול.

שיהיה לי רצון כלשהוא להשקיע בהם..

אני מרוקנת מרצונות ושאיפות, ורק מסמנת איקסים ומנסה להעסיק את עצמי, בכל דבר אחר - חוץ מהקשר הזוגי..

י

בהתחלה באמת היה כמו  המצב המתואר

שבועיים של ריחוק, שבועיים של קירוב,

אבל אז נולדו לנו ב"ה שני תינוקות בעלי  התחיל גם ללמוד תואר בנוסף לעבודה

וכך שמתי לב  ששבועיים אין לנו דקה (!) במשך כל השבוע לדבר.

זה הפריע לי... התגעגעתי... האם חייב רק מגע בשביל להרגיש חשובה או אהובה?!

ואז הוחלט שזמן עונה (שאצלנו זה ימים מסויימים בשבוע)

הופכת בימי נידה  לשעת איכות רק שלנו (ממש כמו פגישה לרופא)

זה יכול להיות :

* ארווחת  ערב מושקעת

 * הליכה משותפת בחוץ

 * יציאה לבד למקום מיוחד

 * שיחה מושתפת על כוס קפה

 * ראיית סרט טוב ביחד.

אהיה כנה שלא מצליחים תמיד להתמיד

אבל לפחות יש מודעות, ואם מפספסים לפחות יודעים להגיד אחד לשני:

"אתמול נשפכתי, אבל זוכר/ת אותך ואת/ה חשוב בעיני, אולי היום נצליח"

ההבדל הוא שמים וארץ בין לפני  הרעיון לאחרי!!!

א. אני לא מיואשת מהעניין

ואני לא מרגישה כל צורך להצדיק את התחושות שלי בימים האלו..

את האור אנחנו כעובדי ה' מחפשים תמיד..

עניתי ל"ע.מ" שתיארה מציאות חלומית בעיני הרבה אנשים שנשואים גם 50 שנה..

יש לתת לגיטימיות לאלו שמרגישים אחרת, לכן הערתי את שלי..

ההטפה שלך לא נעמה לי, ואני לא כותבת בפורום כדי לקבל חינוך.

יש לי הורים ומבוגרים סביבי שעושים זאת טוב ממך.

כאן מבקשים עצה חברית, ולא מאמר מתנשא על מה אני "צריכה לעשות"...

אשרייך שקיבלת הדרכת כלות מדהימה, גם שלי היתה נהדרת

זה לא סותר, שהרבה דברים בעבודת ה' - נשמעים א' ומרגישים ת'.

אנשים כאן כותבים את כאבם וקשייהם- במיוחד בנושא של ימי נידה

וכל פעם מחדש, מקבלים את התשובה המאוד מופשטת ולא ממוקדת בכלל!!, שאת הבאת. 

או את הרעיון לקבוע זמן משותף כשאסורים.

(שהוא דווקא רעיון מעשי מקסים, רק כשמדובר בזוג צעיר, ללא ילדים, שנמצא בצהריים ובערב יחד בבית, לומד ביחד, אוכל ביחד, יוצא ביחד - הקושי הוא אחר! והקשר ממילא גם בימים המותרים לא מסתכם רק במגע, כך שהימים האסורים מורגשים כמיותרים. חוץ מלא לגעת - אין בהם אור מיוחד, כי ללמוד ולצאת ולהיפגש בדיבור עושים ממילא, הם לא נחשבים כהשקעה מיוחדת... וכן, אני יודעת שאלו צרות של עשירים..)

בעיני - זה לא מספיק!

ואני גם קוראת המון ספרים בנושא, ועוד ממשיכה לחפש

יש כאן תעלומה, שאף אחד לא יודע לענות לי עליה!!

מה הופך את ימי הנידה למיוחדים בפני עצמם?!

[ז"א - התשובה שהם משדרגים את הימים המותרים - לא מתקבלת, כי הם משרתים פה זמן אחר ולא את עצמם]

מה הופך את ימי הנידה למיוחדים?

הקירבה הלא גופנית!

היכולת להראות אהבה, כשגם במילות חיבה צריך קצת לקמץ בימים אלו.

הידיעה שהולכים לישון במיטות נפרדות, ומשוחחים בשקט, ולא מתקדמים מהמקום הזה לשום מקום - הופכת את המקום הזה של "רק לדבר" למקום עמוק, למקום שאפשר להכיר יותר את הפנים, איש של רעהו ואיש של עצמו.

כשמותרים, הלימוד ביחד, הדיבור וכו' - הרבה פעמים מוביל לקרבה גופנית, ואז כל הפעילויות האלו הם כאילו פרוזדור, ואין להן ערך בפני עצמן.

בעקבות בעיה רפואית מסוימת, קיבלתי כדורים  שמנעו את המחזור, והיינו מותרים שלושה חודשים ברצף!

זה לא כמו  כשהייתי בהריון, כי בהריון יש גם את הציפיה מצד אחד, ואת הקשיים הבחילות, העייפות וכו' מצד שני.

היה לי מוזר לגלות, שאני מתגעגעת, ממש כך לימים האסורים.

לא האמנתי שהימים האלו, שכל כך לא נעימים, וכל כך חיכיתי תמיד שיסתיימו - הופכים להיות מושא לגעגוע.

שיתפתי את בעלי, והתברר שגם הוא מרגיש כך!

אחרי כחודש וחצי של מעין חגיגה של תמיד מותר! הרגשנו שחסר לנו העומק והקשר האחר - שכשאסורים..

חוץ מהמיטות הנפרדות..

ישנו דיבור לשם דיבור, שלא עובר למגע פיזי.

והיינו גם כן מותרים בשלב כלשהוא שלושה חודשים ברצף.. (אולי זו היתה אותה בעיה רפואית..)

ברגע שנאסרנו אח"כ זה היה קושי עצום, עבור שנינו..

ימי האיסור הם בעיקר ימים שמאפשרים לו לסגת ל"מערה" שלו, ולקבל קצת שקט מהביחד..

בשבילי הם תחושה של בדידות איומה.

והדבר היחיד שאני מצליחה למצוא בהם לחיוב, הם שאני עושה דברים שלא הייתי עושה אם לא הייתי לבד..

נגעת בשורש הבעיה!

"ימים שמאפשרים לו לסגת למערה".

את רואה אותו כאילו בורח לך.

אבל תחשבי במונחים של אנחנו ולא אני,

אולי בעלך כן זקוק להרפיה הזו, גם אם הוא מאד רוצה שכבר תגיעו לימים שביחד.

זה לא סותר! לרצות את הביחד, ולרצות את הלבד. כי לכל דבר יש את ההיבטים שלו.

וכדאי לך לבדוק עם עצמך,

למה את מרגישה בדידות,

הוא הרי נמצא!

האם את רואה את הקשר ביניכם כמשמעותי רק כשהוא סביב הקירבה הפיזית, וכשהיא חסרה - נראה שהכל שוקע?

זה בדיוק הזמן לבנות קירבה אמיתית, מסוג אחר.

ועוד משפט,

ואני ממש מתנצלת מראש אם הוא קצת ירגיז,

הפורום הזה נקרא נשואים טריים, אבל תמיד אנחנו מרגישים עדיין טריים, ומתחילים.

אז כך, אני כבר לא ממש טריה,

אבל אני חושבת שמה שאת מרגישיה מאד מאפיין את השנה הראשונה של הנישואים.

פתאום, ממקום של צניעות, של העדר מוחלט של קרבה - מגיעים לקשר קרוב.

זה כמו לגלות עולם חדש.

זה עולם קסום, אבל זה יוצר בפנים גם איזה שהוא בלבול.

ולכן כל כך קשה עם המעברים בין המותר לאסור.

אבל בהמשך, נבנים רבדים עמוקים יותר של קשר.

אין את הניצוצות של ההתחלה, את ההתרגשות הראשונית, את חווית הבראשית.

אבל יש משהו עמוק יותר.

אז אני מתנצלת אם נשמעתי בטון אולי קצת מתנשא, משהו בסגנון של "כשתגדלי תביני"

אבל כשאנחנו מתנסים, גדלים, אולי לא מבינים יותר, אבל מבינים אחרת.

בהצלחה, והמון אושר בחיי הזוגיות.

א. ממש לא הרגזת, כתבת יפה בעיני.. ובכלל לא ממקום מתנשא..

ב. הלווואי שבאמת זה רק עניין של שנה ראשונה.

ג. כשהגבר במערה, הוא לא בדיוק נמצא..

   אבל אני מסכימה שהלבד שלי נובע גם ממקום אחר..וזה כבר לא לכאן..

תודה רבה

לך, (ולבעלי כשזה יהיה רלונטי.)

אין לי זמן לפרט אבל התקופה הזאת אמורה להיות כמו תקופת אירוסין. ודאי שיש קושי בתקופה הזאת. גם בתקופת האירוסין יש לא מעט קשיים. ועדיין תקופת האירוסין זו תקופה מיוחדת בקשר. 

אבל למשל כשהינו מאורסים אף אחד לא התחפר במעורתו.

ולראיה, המטרה/התוצאה של הימים האלה היא "שתהא חביבה עליו ביום טהרתה כביום כניסתה לחופה"

אנו אמורים להיות כמו זוג שרק נישא, עם כל המיוחדות, כל חודש מחדש.

אלה באמת נשמעות תחושות של שנת נישואין ראשונה.

אז אולי אני כבר לא בשנת הנישואין הראשונה, אלא נשואה כבר שנה וחצי, אבל אני זוכרת את אותן תחושות בדיוק.

אלירז יקירה - חשוב לי ממש להדגיש שגם אנחנו חווינו את הקושי שאת מתארת. גם אנחנו התגעגענו נורא ורק חיכינו שהימים האלה רק יעברו, וגם כיום, כשממש מתקרב יום הטבילה - לפעמים אנחנו ממש על קוצים.

חשוב לי מאוד שלא תחשבי שהמציאות שתיארתי באה לנו בקלות. נתנו לנו כלים לפני החתונה להתמודד עם זה, וב"ה הם עזרו, אבל ברור שהיו קשיים בדרך ושהיינו צריכים הרבה עבודה עד שהצלחנו לממש את הכלים האלה במציאות.

אז באמת, אני מקווה שאת לא מרגישה שאני אומרת את זה בהתנשאות או ב"אתם צריכים לעבוד על עצמכם", אלא בהשתתפות כנה.

שיהיה הרבה אושר!

אלירז,

מה דשת כותבת מאד אפיין את ההרגשה שלי בשנה הראשונה של הנישואים.

שאז באמת יש מלא זמן לדיבורים ומצד שני הקשר הגופני כ"כ משמעותי והימים האלה פשוט מחרפנים את הדעת. לי היה מאד קשה אז (בעלי תמיד ניסה לשמח אבל אני פשוט הייתי כמהה לחיבוק...)

אם זה מעודד עם הזמן זה נהיה יותר קל, וגם מאחר שיש פחות זמן איכותל אז יותר מרגישים את איכות הימים האלה.

וכנ"ל גם אחרי לידות . אחרי הלידה הראשונה חשבתי שאני מתחרפנת מזמן האיסור ועם הזמן אפילו מצאתי בזה יופי שיש לי את הבועה שלי עם התינוק. בקיצור- בעז"ה יהיה יותר קל בעתיד.

זה לא שאם רואים את המציאות ככה זה לא קשה בכלל, אבל זה ברור שזה מקל, וגם מעלה ומוסיף לקשר!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.