תשקיעו, תמצאו זמן לצאת החוצה לטייל במקום ירוק

אפילו סתם לטייל בחוץ ביחד.

כשנמצאים ביחד בחוץ אז יש את החוויה הכיפית של הביחד מצד אחד

מצד שני לא עולה על הפרק הקרבה הפיזית. 

בבית תנסו אולי משחקי קופסא, ככה זה ימקד אתכם במשהו אחר מלבד אחד בשני

אבל עדיין זה להיות ביחד. 

כמובן שזה יעבור, בהמשך זה הרבה יותר קל. 

תודה על תגובה העניינית נחשוב לצאת יחד למקומות פתוחים..אם כי כרגע סוער בחוצ..

אני גם התחתנתי לא מזמן וממש מבינה אותך!

משהו קטן שאולי יעזור,

כשאת ישנה או זקוקה מאד לחיבוק...

חבקי דובי או כרית! 

נשמע תינוקי..אבל תנסי...

ומצטרפת ליהונתן בר, תעשו דברים כייפים יחד

תתפלאי לגלות שהימים האלה יכולים להיות חווייתיים מאד, מעצימים וזכורים לטוב! לשניכם!

אם תרצי עוד, בשמחה באישי!

קודם כל תדעי שזה דבר שמתרגלים להתמודד איתו

לא לנצח יהיה קשה כל כך

תחזקו אחת את השני

שאתם מקיימים מצוה

תגידי לו דיבורים של חיזוק- יש לנו כוח! אנחנו עושים מסירות נפש בשביל מצוה חשובה! הקב,ה מחשיב את המאמץ והקושי של אנשים בקיום מצוות!

תנסי למקד מה בדיוק מחרפן אותך

(יכול להיות כמה אפשרויות)

וקחי בחשבון- לבעלך לא רק קשה עם עצמו- קשה לו גם כשקשה לך (כי הוא אוהב אותך... ) -אז עבודה שלך עם עצמך תביא טוב לשניכם

ראשית ,מודה לך על התגובה ..

מה שקשה לי איתו זה, שהוא לידי וישן לצידי ואני לא יכולה לגעת בו..היו סיטואציות שפשוט רציתי לחבק אותו ..אבל אסור!!אני יודעת שכל העניין הוא בס"ה לטובת שנינו אבל זה קצת עצוב לי ולו שככה זה המצב כרגע..
אני יחסית (וזה מפתיע אותי) ,פחות להוטה  לגעת אבל הוא ...נכנס לבית ועצוב לו ..הוא פשוט עצוב!!ואני לא יכולה לראות אותו ככה ..אני חסרת אונים.

יותר איכותי זה קצת מקיל על ההרגשה

בטח שיש לך מה לעשות!

לשמח את בעלך- אשריך שאתה מקיים מצוה! השם רואה ומחשיב את ההתגברות וההשקעה שלך! אתה יכול למצוא דרכים אחרות להביע לי אהבה- בצורה שמבטאת אתאהבת ה שלך!

תעודדי אותו לשוחח עם רב\ חבר\ על זה

לא תמיד הקירבה ותחושת הטוב שבאה אח"כ עולה על קודמותיה..

זה נכון אולי בצד הרוחני, אבל כאנשים שבסופו של דבר חיים בין הבלי העולם הזה -

זה לא תמיד מורגש, ולכן אני לא חושבת שצורת החשיבה שהעליתם מקלה על הקושי..

מאחרים, בד"כ גם היה קשה יותר לפני החתונה כרגע לא מצאתי לזה פיתרון חוץ מלהתפלל ולקוות ולסמן איקסים על הימים... 

זה מאד קשה, בייחוד בהתחלה עד שמתרגלים...

הימים האלו מאפשרים למצוא דרכים אחרות לקירבה ול"ביחד" - 

לוקח קצת זמן למצוא את זה ולהגיע לזה, אבל כשמוצאים, זה כל כך מיוחד ואמיתי!

זה קשר כן ואמיתי שיש בינכם - שלא תלוי רק בקירבה גופנית.

בעיני זה מעלה את הקשר בכמה וכמה דרגות!

זה יכול להיות יציאה לאן שהוא (ודוקא בימים סוערים מאד כיף לשבת על צלחת מרק באיזו מסעדה ולראות את הגשם בחוץ...),

יכולה להיות שיחה, לימוד, סרט, ארוחת ערב יחד ועוד....

בהצלחה!

בצורה מאוד משמעותית, ואני חושבת שההכנה הזאת היא פשוט חובה לפני חתונה!

נכון, אמנם הריחוק קשה בימי הנידה, אבל זוהי הזדמנות לחוות את הקשר גם ממקום אחר.

ממקום של מילים טובות, חיוכים, יציאות יחד, השקעה בהפתעות קטנות ומשמחות (ארוחת ערב שווה, פתקים בשקית האוכל שהיא לוקחת איתה ללימודים וכו') . אנחנו למדנו להשקיע מאוד בימים האלה, כדי להפוך אותם למשמעותיים.

נכון שאת הדברים הרומנטיים באמת כדאי לשמור לאחרי הטבילה, אבל אפשר לעשות עוד המון דברים נחמדים יחד גם בלי לגעת.

דבר נוסף - הרבה פעמים בזמן הנידה צפים כל מיני דיונים ושאלות, שבימים שבהם אתם מותרים לא דיברתם עליהם. לפעמים הימים האלה רגישים מאוד, עד כדי כך שכל הוויכוחים (ולפעמים הריבים) מצטברים במיוחד אליהם. זה בגלל שסף הרגישות (וההורמונים) עולה, אבל גם בגלל שכשנוגעים - אפשר לדחוק את כל זה הצידה ולא להסתכל על זה יותר מידי ופשוט להתחבק, אבל כשכל מה שיש לך הן המילים - פתאום מתעורר הצורך לדבר על הדברים.

בקיצור - אני חושבת שבגלל שעברנו הדרכה כל כך טובה לגבי זה, בעלי ואני לא מרגישים רע בימי הנידה, ויותר מזה - מצליחים להנות מהם ולהגיע אל יום הטבילה לא עם הלשון בחוץ ועם תחושה ש"סופסוף אפשר לנשום!", אלא בתחושה שלמה, שמחה, ובידיעה שעלינו בעוד מדרגה בזוגיות, דווקא מתוך הקושי הזה.

בהצלחה!

אשריכם שאתם במעלה רוחנית כזו גבוהה ומגיעים לשיאים דווקא בימים אלה..לי מאד קשה

אנחנו לא שונים מאף אחד אחר.

זה לא שלא קשה לנו, פשוט למדנו לתעל את הקושי למקום שמחזק את הזוגיות.

זה עניין של מודעות והשקעה. כל אחד יכול. נסי ותראי.

זה לא אומר שלא יהיו קשיים, אבל כמו כל דבר בחיים - זה פשוט עניין של תרגול.

שיהיה לי רצון כלשהוא להשקיע בהם..

אני מרוקנת מרצונות ושאיפות, ורק מסמנת איקסים ומנסה להעסיק את עצמי, בכל דבר אחר - חוץ מהקשר הזוגי..

י

בהתחלה באמת היה כמו  המצב המתואר

שבועיים של ריחוק, שבועיים של קירוב,

אבל אז נולדו לנו ב"ה שני תינוקות בעלי  התחיל גם ללמוד תואר בנוסף לעבודה

וכך שמתי לב  ששבועיים אין לנו דקה (!) במשך כל השבוע לדבר.

זה הפריע לי... התגעגעתי... האם חייב רק מגע בשביל להרגיש חשובה או אהובה?!

ואז הוחלט שזמן עונה (שאצלנו זה ימים מסויימים בשבוע)

הופכת בימי נידה  לשעת איכות רק שלנו (ממש כמו פגישה לרופא)

זה יכול להיות :

* ארווחת  ערב מושקעת

 * הליכה משותפת בחוץ

 * יציאה לבד למקום מיוחד

 * שיחה מושתפת על כוס קפה

 * ראיית סרט טוב ביחד.

אהיה כנה שלא מצליחים תמיד להתמיד

אבל לפחות יש מודעות, ואם מפספסים לפחות יודעים להגיד אחד לשני:

"אתמול נשפכתי, אבל זוכר/ת אותך ואת/ה חשוב בעיני, אולי היום נצליח"

ההבדל הוא שמים וארץ בין לפני  הרעיון לאחרי!!!

א. אני לא מיואשת מהעניין

ואני לא מרגישה כל צורך להצדיק את התחושות שלי בימים האלו..

את האור אנחנו כעובדי ה' מחפשים תמיד..

עניתי ל"ע.מ" שתיארה מציאות חלומית בעיני הרבה אנשים שנשואים גם 50 שנה..

יש לתת לגיטימיות לאלו שמרגישים אחרת, לכן הערתי את שלי..

ההטפה שלך לא נעמה לי, ואני לא כותבת בפורום כדי לקבל חינוך.

יש לי הורים ומבוגרים סביבי שעושים זאת טוב ממך.

כאן מבקשים עצה חברית, ולא מאמר מתנשא על מה אני "צריכה לעשות"...

אשרייך שקיבלת הדרכת כלות מדהימה, גם שלי היתה נהדרת

זה לא סותר, שהרבה דברים בעבודת ה' - נשמעים א' ומרגישים ת'.

אנשים כאן כותבים את כאבם וקשייהם- במיוחד בנושא של ימי נידה

וכל פעם מחדש, מקבלים את התשובה המאוד מופשטת ולא ממוקדת בכלל!!, שאת הבאת. 

או את הרעיון לקבוע זמן משותף כשאסורים.

(שהוא דווקא רעיון מעשי מקסים, רק כשמדובר בזוג צעיר, ללא ילדים, שנמצא בצהריים ובערב יחד בבית, לומד ביחד, אוכל ביחד, יוצא ביחד - הקושי הוא אחר! והקשר ממילא גם בימים המותרים לא מסתכם רק במגע, כך שהימים האסורים מורגשים כמיותרים. חוץ מלא לגעת - אין בהם אור מיוחד, כי ללמוד ולצאת ולהיפגש בדיבור עושים ממילא, הם לא נחשבים כהשקעה מיוחדת... וכן, אני יודעת שאלו צרות של עשירים..)

בעיני - זה לא מספיק!

ואני גם קוראת המון ספרים בנושא, ועוד ממשיכה לחפש

יש כאן תעלומה, שאף אחד לא יודע לענות לי עליה!!

מה הופך את ימי הנידה למיוחדים בפני עצמם?!

[ז"א - התשובה שהם משדרגים את הימים המותרים - לא מתקבלת, כי הם משרתים פה זמן אחר ולא את עצמם]

מה הופך את ימי הנידה למיוחדים?

הקירבה הלא גופנית!

היכולת להראות אהבה, כשגם במילות חיבה צריך קצת לקמץ בימים אלו.

הידיעה שהולכים לישון במיטות נפרדות, ומשוחחים בשקט, ולא מתקדמים מהמקום הזה לשום מקום - הופכת את המקום הזה של "רק לדבר" למקום עמוק, למקום שאפשר להכיר יותר את הפנים, איש של רעהו ואיש של עצמו.

כשמותרים, הלימוד ביחד, הדיבור וכו' - הרבה פעמים מוביל לקרבה גופנית, ואז כל הפעילויות האלו הם כאילו פרוזדור, ואין להן ערך בפני עצמן.

בעקבות בעיה רפואית מסוימת, קיבלתי כדורים  שמנעו את המחזור, והיינו מותרים שלושה חודשים ברצף!

זה לא כמו  כשהייתי בהריון, כי בהריון יש גם את הציפיה מצד אחד, ואת הקשיים הבחילות, העייפות וכו' מצד שני.

היה לי מוזר לגלות, שאני מתגעגעת, ממש כך לימים האסורים.

לא האמנתי שהימים האלו, שכל כך לא נעימים, וכל כך חיכיתי תמיד שיסתיימו - הופכים להיות מושא לגעגוע.

שיתפתי את בעלי, והתברר שגם הוא מרגיש כך!

אחרי כחודש וחצי של מעין חגיגה של תמיד מותר! הרגשנו שחסר לנו העומק והקשר האחר - שכשאסורים..

חוץ מהמיטות הנפרדות..

ישנו דיבור לשם דיבור, שלא עובר למגע פיזי.

והיינו גם כן מותרים בשלב כלשהוא שלושה חודשים ברצף.. (אולי זו היתה אותה בעיה רפואית..)

ברגע שנאסרנו אח"כ זה היה קושי עצום, עבור שנינו..

ימי האיסור הם בעיקר ימים שמאפשרים לו לסגת ל"מערה" שלו, ולקבל קצת שקט מהביחד..

בשבילי הם תחושה של בדידות איומה.

והדבר היחיד שאני מצליחה למצוא בהם לחיוב, הם שאני עושה דברים שלא הייתי עושה אם לא הייתי לבד..

נגעת בשורש הבעיה!

"ימים שמאפשרים לו לסגת למערה".

את רואה אותו כאילו בורח לך.

אבל תחשבי במונחים של אנחנו ולא אני,

אולי בעלך כן זקוק להרפיה הזו, גם אם הוא מאד רוצה שכבר תגיעו לימים שביחד.

זה לא סותר! לרצות את הביחד, ולרצות את הלבד. כי לכל דבר יש את ההיבטים שלו.

וכדאי לך לבדוק עם עצמך,

למה את מרגישה בדידות,

הוא הרי נמצא!

האם את רואה את הקשר ביניכם כמשמעותי רק כשהוא סביב הקירבה הפיזית, וכשהיא חסרה - נראה שהכל שוקע?

זה בדיוק הזמן לבנות קירבה אמיתית, מסוג אחר.

ועוד משפט,

ואני ממש מתנצלת מראש אם הוא קצת ירגיז,

הפורום הזה נקרא נשואים טריים, אבל תמיד אנחנו מרגישים עדיין טריים, ומתחילים.

אז כך, אני כבר לא ממש טריה,

אבל אני חושבת שמה שאת מרגישיה מאד מאפיין את השנה הראשונה של הנישואים.

פתאום, ממקום של צניעות, של העדר מוחלט של קרבה - מגיעים לקשר קרוב.

זה כמו לגלות עולם חדש.

זה עולם קסום, אבל זה יוצר בפנים גם איזה שהוא בלבול.

ולכן כל כך קשה עם המעברים בין המותר לאסור.

אבל בהמשך, נבנים רבדים עמוקים יותר של קשר.

אין את הניצוצות של ההתחלה, את ההתרגשות הראשונית, את חווית הבראשית.

אבל יש משהו עמוק יותר.

אז אני מתנצלת אם נשמעתי בטון אולי קצת מתנשא, משהו בסגנון של "כשתגדלי תביני"

אבל כשאנחנו מתנסים, גדלים, אולי לא מבינים יותר, אבל מבינים אחרת.

בהצלחה, והמון אושר בחיי הזוגיות.

א. ממש לא הרגזת, כתבת יפה בעיני.. ובכלל לא ממקום מתנשא..

ב. הלווואי שבאמת זה רק עניין של שנה ראשונה.

ג. כשהגבר במערה, הוא לא בדיוק נמצא..

   אבל אני מסכימה שהלבד שלי נובע גם ממקום אחר..וזה כבר לא לכאן..

תודה רבה

לך, (ולבעלי כשזה יהיה רלונטי.)

אין לי זמן לפרט אבל התקופה הזאת אמורה להיות כמו תקופת אירוסין. ודאי שיש קושי בתקופה הזאת. גם בתקופת האירוסין יש לא מעט קשיים. ועדיין תקופת האירוסין זו תקופה מיוחדת בקשר. 

אבל למשל כשהינו מאורסים אף אחד לא התחפר במעורתו.

ולראיה, המטרה/התוצאה של הימים האלה היא "שתהא חביבה עליו ביום טהרתה כביום כניסתה לחופה"

אנו אמורים להיות כמו זוג שרק נישא, עם כל המיוחדות, כל חודש מחדש.

אלה באמת נשמעות תחושות של שנת נישואין ראשונה.

אז אולי אני כבר לא בשנת הנישואין הראשונה, אלא נשואה כבר שנה וחצי, אבל אני זוכרת את אותן תחושות בדיוק.

אלירז יקירה - חשוב לי ממש להדגיש שגם אנחנו חווינו את הקושי שאת מתארת. גם אנחנו התגעגענו נורא ורק חיכינו שהימים האלה רק יעברו, וגם כיום, כשממש מתקרב יום הטבילה - לפעמים אנחנו ממש על קוצים.

חשוב לי מאוד שלא תחשבי שהמציאות שתיארתי באה לנו בקלות. נתנו לנו כלים לפני החתונה להתמודד עם זה, וב"ה הם עזרו, אבל ברור שהיו קשיים בדרך ושהיינו צריכים הרבה עבודה עד שהצלחנו לממש את הכלים האלה במציאות.

אז באמת, אני מקווה שאת לא מרגישה שאני אומרת את זה בהתנשאות או ב"אתם צריכים לעבוד על עצמכם", אלא בהשתתפות כנה.

שיהיה הרבה אושר!

אלירז,

מה דשת כותבת מאד אפיין את ההרגשה שלי בשנה הראשונה של הנישואים.

שאז באמת יש מלא זמן לדיבורים ומצד שני הקשר הגופני כ"כ משמעותי והימים האלה פשוט מחרפנים את הדעת. לי היה מאד קשה אז (בעלי תמיד ניסה לשמח אבל אני פשוט הייתי כמהה לחיבוק...)

אם זה מעודד עם הזמן זה נהיה יותר קל, וגם מאחר שיש פחות זמן איכותל אז יותר מרגישים את איכות הימים האלה.

וכנ"ל גם אחרי לידות . אחרי הלידה הראשונה חשבתי שאני מתחרפנת מזמן האיסור ועם הזמן אפילו מצאתי בזה יופי שיש לי את הבועה שלי עם התינוק. בקיצור- בעז"ה יהיה יותר קל בעתיד.

זה לא שאם רואים את המציאות ככה זה לא קשה בכלל, אבל זה ברור שזה מקל, וגם מעלה ומוסיף לקשר!

לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.

אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!

אישה מלכה!

תודה שנתת פה השראה לאומץ!

הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!

כך שאף אחד לא היה כאן כדי לחזק...

(סליחה שאני מעלה את זה בזהירות, אבל יש סיכוי שאנחנו מתרגשים מיצירה לא מאוד משובחת של ai)

התוכן עצמו גם מעלה כמה חשדות. 

בבקשה, תבוא הכותבת ותבדה אותנו.

אבל כן

קראתי שוב

ואכן יש מצב שזה בינה מלאכותית.

והסיכום: תהיי חזקה

תאמיני בעצמך.

קצת לא קשור לכל הטקסט הקודם.

אם המטרה היתה לחזק מישהי

אז למה רק בסוף?

כל הפוסט מדבר על להגיד תודה

ואז בסוף

תהיי חזקה

תאמיני בעצמך

אז למי דיברו ופנו בפוסט הזה?

לאלה שעזרו?

או למי שרוצה לעשות צעד?

(ולעניין: שוב, אולי מבוסס על סיפור אמיתי, ונעזר בבינה מלאכותית, 

וכן כמו שאמר שם, דרושה זהירות. אבל גם מצידנו כסתם אנשים בעולם המשוגע הזה דרושה זהירות. ואצ"ל בפורום אנונימי וכו'.

תבוא הכותבת עם תגובתה והערותיה.)

אלא בן אדם אמפתי באופן כללי, לכן זה מיד נגע בך.

אבל בתוכן הדברים יש סתירות 180 בין הרישא והסיפא.

מה זה?

ובכלל למה שאנשים ימציאו סיפור?

מה יצא להם מזה? 

כמובן שיכול להיות שמדובר גם במישהי אמיתית שנתנה לai לשפץ לה את הכתיבה. 

אין לי מושג על הסיפור הספציפי, אבל הדיון הזה שאתם מנהלים כאן, עלול להחליש את הקוראת הסמויה שעכשיו מנסה לאזור כחות ולקום ולצאת.

ובין אם לא.

הכי חשוב שמי שקוראת תדע שנוכל להוות עבורה כאן מרחב ביטחון אישי ונשמח לתת לה כוחות. 

מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

"הפנטזיות של כבודו"

זה לא מכובד.

אני רוצה למחות

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

יכול ליצור יותר מידי התעסקות בעניין

אם זה באמת לא עניין גדול

אז שלא ייפגש עם הסטודנטית.

זה יכולה להיות שיחה קצרה

שאשתו פשוט תגיד לו

תשמע זה מפריע לי....

אני ממש אשמח אם תמצא סטודנט ללמוד איתו במקומה.

אם זה מקובל על בעלה אז הכל סבבה

שוב כל אחד והסטנדרטים שלו

אני מכירה מישהו שכן למד עם סטודנטיות כי לא היתה ברירה בפקולטה הספציפית שבה הוא למד

אולי לא היו מספיק סטודנטים...

פשוט להגעד לא, או לתת גבולות כלשהם שמקובלים עליה.

אבל חהתחיל לדון איתו איך הוא היה מרגיש ומה דעתו אם וכאשר ולמה ושמה, זה מתכון למשבר בזוגיות.

יכול להיות שאני שטחי ופרימיטיבי אבל אגיד לך בכנות:

אם היא בחורה יפה - יש לך על מה להיות מוטרד.

אם היא מכוערת, אין מה לדאוג.

לק"י

ואני גם לא מסכימה איתך.

גם מכוערות מתחתנות,

גם מכוערות נמצאות בזוגיות מאושרת,

גם מכוערות יכולות לבגוד,

גם מכוערות יכולות להיות מאהבות...

במצב של חוסר בבית

לא מדברת על זאת שפתחה את השרשור

חלילה

כי היא אמרה שיש להם זוגיות יפה ברוך ה'

אבל במצב שחסר בבית

בקלות אפשר להיסחף

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️