תסבירי לו יפה שבגלל השטות שהוא עשה הוא יכל לאבד את הילד וכו' וכו'

יש לך תמיד תירוץ שזה בגלל ההריון וזה האפשרות היחידה להעמיד אותו במקום.

 אם אני הייתי במקומך ... הייתי נשארת לי במיטה  ומתכרבלת ... ואם הוא ישאל פשוט תגידי לו שאת לא סופר וומן ואת פשוט לא מרגישה טוב ,ויכול להיות שככה הוא יקבל את זה לפנים והוא יבין מה הוא עשה ... ואז יכול להיות שתקבלי התנצלות ... זה בהחלט מבאס... ולגבי שבת אל תדאגי אתם זוג צעיר לא צריך להשתגע עם האוכל ותנסי לפתור את זה לפני שבת כי זה לא כיף להיכנס ככה לשבת.

ותספרי לו את הסיפור הזה, ותבקשי ממנו לדבר עם בעלך

אני די בטוחה שהרב אמנון יצחק בהחלט עושה דברים כאלה (לדבר עם בעלים שעושים שטויות)

חוץ מזה, נראה לי שצריך יעוץ זוגיות דחוף, כי לפי מה שאת מתארת, נשמע שבעלך לא ממש קלט מה זה אומר להיות נשוי

ודווקא לא נראה לי שיועיל לעשות לו ברוגזים וכאלה, זה אולי צודק, אבל לא חכם.

בעל שמתנהג ככה יש לזה סיבה, זה לא מגיע מפנוק, צריך לדעת מה הסיבה, כמובן אני לא יכול לנחש אולי יש ולו טענות על כל מה שאת הולכת וכו' וכו', מה שברור שלא נראה לי שזה בא מפינוק, ברור שיש לו בתוך הלב איזה משהו ולכן כדאי לנסות שאול ולברר,

האם יש לו את המדה הזו שכשיש לו טענות הוא שותק ומתעצבן? זה רק את יכולה לדעת, אבל אם הוא כזה אז ברור כאן שזה זה, ולכן  כדאי לחפור ולדעת למה.

זה לא נראה שזה בא סתם מפינוק.

כנראה יש לו איזה מטען בלב.

אולי יש לו טענה עלייך כבר שנים והוא תמיד מרגיש פגוע כבר שנים, ואת אף פעם לא עלית על זה, יש גם כאלה דברים.

אני צריכה להגיש פרויקט מאוד חשוב כדי לקבל תואר וזה גורם לי להיות הרבה במחשב.ולקחת חופשות מהעבודה

ויש גם את הנסיעות היקרות וכו..אני חושבת שזה מה שמעצבן אותו

אבל לדעתי הוא צריך להבין שזה לטובתנו ונכון שעכשיו קצת קשה ולחוץ אבל זו רק תקופה קצרה וזה יעבור.

אבל עדיין הוא לא צריך להתנקם בי בסך הכל גם לי קשה

יש ביניכם טענות אחד על השני, יש את העמדה שלו ויש את העמדה שלך, כמו שאני מריח אף אחד מכם כולל הבעל אינו הוזה, והתביעות אחד על השני עומדים על קרקע מוצקה, כדי לדעת מי צודק צריך לשמוע היטב את כל הצדדים ואז בשיקול דעת מרובה אפשר להכריע מי חייב למי ומי לא חייב.

גם אם הוא צודק מעשה הנקמה מאוד לא ראוי, וגם על זה אפשר קצת לדון כמה הוא חמור.

עכ"פ לפי דעתי אין לכם ברירה רק לשבת לדיון לשיחת נפש עם דיון פתוח, שם תבואו אחד לשני לשמוע את כל הטענות ולקבוע מה עושים ולאיזה סיכומים מגיעים, נגיד תגיעי לסיכום שחצי שעה ביום את לא במחשב וכו' וכו'.

כל עוד לא תגיעו לסיכום ברור זה רק יביא תסכולים, כי זה נראה שהוא מתחיל לשמור בבטן את כל הטענות מה שלא יביא לתוצאות טובות.

כתבת "לדעתי וכו'" אבל חשוב שיהיה לכם דיעה אחידה, ומאוד חשוב מה הוא חושב, אולי הוא חושב שזה בכלל לא תקופה קצרה, ועוד ועוד.

אם מדקדקים בו,

מה שלא בסדר לפי המסופר, הוא האמירה "אני לא נהג מונית".

שהרי את מתארת מה שעברת "רטובה באוטובוסים" וכו', וההשוואה לאיך הוא היה כשהגעת; וכמובן מי שקורא את זה, את מכלול היום כפי שחווית, זה נוגע לליבו, והתגובה הראשונית היא שזה מרתיח.

אבל אם מסתכלים מה אנחנו יודעים שהבעל ידע, הוא לא "הרגיש" ואולי גם לא היה מודע למה שעברת כל היום (ואולי אכן היה צריך להרגיש. אבל יש להניח שאם היה מגיע לקחתך, לא היית חושבת על כך). הוא לא התכוין שתחזרי "רטובה ומשתעלת", ואין רע בכך, מצד עצמו, שאדם בין 9 ל10 בערב יושב תחת פוך עם הרצאה..

גם זה שהוא לוקח את הרכב לכל מקום אינו דבר רע, אם יש לו רישיון. למה לא. 

אז הבעיה היא שהוא לא בא לקחת אותך - בפרט שהוא כן יודע את הטעם של ההנאה מהרכב, וגם צורת הביטוי הלא-שייכת, בפרט כשאדם יודע מה מזג האויר: "אני לא נהג מונית".

ולכן, למרות שזו תגובה לא נאה בעליל - השאלה היא המכלול. יש הבדל גדול אם בדרך כלל בסדר ביניכם, או שסתם אשה היתה לוקחת דוגמה לדיבורים שהיא שומעת כל הזמן...  וגם איננו יודעים את המכלול מעבר לכך, האם יש "בטן מלאה" על משהו. הדיבור באמת לא ראוי, אבל כידוע, הרבה זוגות אם "ישלפו" איזו מילה שנאמרה בחייהם, זה ייראה נורא, כששומעים מה שמסביב, לא שמסכימים, אבל מבינים שזה בגדר של דבר שניתן וצריך לתקן...

אני מציע לך, כרגע להניח את זה, להכין שבת כרגיל ולא להזכיר כלום - ואחרי שבת לשבת לשיחה.

לתאר לו, בנחת, פשוט תיאור מצב, את מהלך היום שלך אז - ושיבין איך הרגשת כששמעת "אני לא נהג מונית". הרי אני אשתך, ובחוץ גשום, ואתה ב"ה בדרך כלל לא צריך להרגיש כמה שזה קשה. אז לא אומרת שקבוע כל הזמן צריך "להסיע", אבל כשקורה דבר כזה...

ותראי, אולי יתנצל. אולי יבין. תסבירי לו כמה זה פגע בך - לא מתוך "ריחוק" אלא להיפך: אתה בעלי, הקרוב אלי, אז תבין איך זה לשמוע ממך תשובה כזאת.

ואם את יכולה, הכי טוב שתעבירי את השיחה מיד לעתיד, ותגידי, אני לא רוצה "לחפור" במה שהיה, בטח כבר לא נעים לך אחרי ששמעת איך הרגשתי - אבל תבטיח לי שלהבא אתה מנסה להבין את המצב, בין אם אתה יכול להגיע ובין אם לא, ובטח לא עונה לי בסגנון כזה.  כמובן, גם אם יש לו "מה להגיד", תקשיבי בכבוד, תתייחסי, ותנסי אח"כ להגיע חהסכמה שאתם "מבדילים" בין מה שיש לדון ביניכם, לבין תגובות כאלה במצבי-קיצון..

אולי זה יעבוד...

אני מבינה אותך..

אין דבר בעולם שאנחנו יותר רוצות מהרגשת אכפתיות מהבעל במיוחד במצבים כאלו...

אין לי כלכך מה להציע..אני במקומך הייתי מדברת עם הרב שלו 

אבל חוצמיזה תתחזקי בדברים הטובים שיש בניכם, אני בטוחה שיש זמנים מתוקים לפעמים..

את נשמעת בחורה עדינה וטובה! אני בטוחה שיהיה לך טוב כמו שמגיע לך!! תאמיני שמגיע לך הכי טוב שיכול להיות!

שבת שלום אהובה!

תודה רבה רבה לכולם,

אני מקוה שהוא הבין שהוא לא היה בסדר

הוא פשוט בא ממשפחה ששם לא מתלוננים,שם אין דבר כזה "אני חולה""אני עייפה"

אין דבר כזה חופשת מחלה,אמא שלו" גם עבדה וגם למדה וגם הייתה בהריון והבית היה מתוקתק "לפי מה שהיא טוענת

אני באה ממשפחה יותר חמה ופשוטה שיותר מביעים רגשות ויותר מבינים אחד את השני.

ואצלו כל תלונה או אמירה שקשה  לי מתפרשת כהתבכיינות ולכן הוא מתנהג אלי ככה.כי"נמאס לו מהתלונות שלי"

חבל שגברים לא עוברים הריון.הם היו מדברים אחרת.

מאחלת לכולם שבת שלום

ושתישארו יבשים

כל הכבוד על המודעות

יש פה נושא עמוק של פיתוח השיח ביניכם

אגב- לא שמת לב- אבל הוא גם הציע לך פיתרון

,אני לא נהג מונית"

"בסדר, אני אקח מונית בתשלום- כדי לשמור על הבריאות שלי ושל העובר"

ותעשי את זה

קחי מוניות

הבריאות שלך שווה יותר

(בעלך כבר ילמד להסתדר עם זה... אם שווה לו יותר מאמץ לשלם על המונית או מאמץ לקום ולצאת לנהוג בעצמו)

(ואת תלמדי לקבל את זה שלפעמים לבנאדם לא מתחשק לצאת לקור, לנהוג בגשם.. קשה להתגבר על האני האנוכי הקטן שבפנים בשביל אשתך- גם כשאתה אוהב מאוד וכואב לך כשקר לה...)

צריך לדבר על ההבדל הזה, לענ"ד. להסביר שזו את, שיש בכך יתרונות של חום והבעת רגשות. איתך הוא התחתן.

ובאמת היתרונות שבהבעת רגשות, הקשבתם, הבנה - גדולים מאלו שב"סדר המופתי".

אדרבה, צריך לנצל הזדמנות של צורך בעזרה של אחד הצדדים, להעמקת הקשר ע"י הגשתה. וזה יוצר קשר יותר מכל "בית מתוקתק".

והקשר ביניכם לא ייבנה ע"י השוואה לאמא שלו, אלא ע" בניה של הבנה והתחשבות הדדית.

שתצליחו.

קודם כל חיבוק גדול, זה מאוד קשה להתמודד עם חוסר הזדהות של בן הזוג.

דבר שני - את צריכה לשאול את עצמך את השאלה - האם זה בכל דבר כך? האם בכל דבר זה בעיה שלך? או שזה משהו חד פעמי? האם כשקשה לך הוא עוזר? כלים כביסה בישולים וכו'? ב"ה העומס על נשים רק עולה עם השנים - ילדים עבודה לימודים וכו'.

אם זה חד פעמי שיחה פשוטה מלב אל לב תפטור את העניין, אך אם זה דבר שבשגרה - דרוש צעד דרסטי יותר.

יכול להיות שזו ההתנהגות שהוא למד מהוריו - התנהגות שגויה לחלוטין, אך עדיין טמועה בתוכו.

אם יש לו רב שהוא מעריך, הייתי לוקחת אותו לשיחה יחד, ושהרב יסביר לו בעדינות את עניין "עזר כנגדו" - זה משהו שהחתן צריך ללמוד בהדרכת חתנים לפני החתונה, אבל שוב, 20 שנה לפחות בבית הוריו לא חולפות בקלות...

בהצלחה.

נכון שבאותו הרגע הדבר שכולנו היינו עושים זה לכעוס ולהתעצבן (ובצדק!) 

אבל אם נחשוב רגע, האם אנחנו רוצים לשפר את המצב או להפך- רק להחמיר עוד יותר??

אני חושבת שבראייה עמוקה יותר- עדיף לקחת אוויר, להתעלות על עצמיך (אני בטוחה במליון אחוז שזה יהיה קשה..)

ולדבר איתו שאת אחרי יום לימודים ובהריון מתקדם הכל עוד יותר קשה וכ"ו..

אני יודעת שבהתחלה תרימי גבה אבל כדאי לנסות.. להזיק- זה בטוח לא!

אני מרגישה שיש פה מקום של חוסר תקשורת,

אני לא בעד להתפוצץ עליו- כי כמו שזוג צעיר אמר זה רק יחמיר את המצב.

כן לשבת אח"כ אחרי האוכל כששניכם רגועים, ולפתוח את הנושא- ומן הסתם לגלות כל מני דברים שמתחבאים להם מאחורה..

לעשות תיאום ציפיות-

אני בהריון, עם הילד שלך. זה אומר שאני עובדת 24/7 עבודה פיזית שסוחטת ממני כוחות גם אם אני כל היום שוכבת במיטה!

הילד הזה הוא של שנינו, אבל אתה לא יכול להרות אותו ביחד איתי- אז אתה חייב להיות שותף בדרכים אחרות.

זה לא פיר שאני "אשלם" הכל עליו. ("אשלם"= באנרגיה פיזית ונפשית)

וכאן לפתוח- מה את מצפה ממנו.

מה הוא מצפה ממך.

לתת לו להסביר למה הוא התנהג ככה (היה לו גם יום זוועה בעבודה.. הוא בדיוק החליף לבגדים יבשים.. האוכל היה חם ולא רצה שיתקרר וכו')

ולחשוב איך בפעם הבאה למנוע סיטואציה שבה את נפגעת כ"כ..

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע