בחסדי ה' הרבים בעלי היקר עובד במשרה מלאה,עושה עבודה מעשית ולומד,
מה שמביא למצב של עשיה ברוכה ומטורפת...
הוא כמעט לא נמצא בבית וגם שכן יש לו דו"ח להגיש,עבודה להגיש,מבחן ללמוד..
אני כ"כ שמחה שזה המקום שלו ושלנו ושיש התקדמות במקום שלנו...
א-ב-ל..
קצת מאתגר...
הגידול ילדים,הבית כולל הכל[נקיונות,בישולים,כביסה,חשבונות...],העסק שלי-הכל עלי,ולבד..[אגב-אני גם בתחילת הריון..]
בזמן האחרון יש ימים אנחנו מדברים רק 5 דקות וגם זה לא רצוף ובלילה הוא לא ישן בבית כי חבל על נסיעה ארוכה בכבישים כאלה בשעות מאוחרות..
אני מרגישה שאין לי כח להרים את עצמי...לארגן,לסדר...רק את ממש ממש ממש מה שדחוף,וגם זה לא תמיד..
מבאס אותי שהבית לא מתוקתק כמו שהייתי רוצה,שהדברים לא מסודרים כמו הייתי רוצה,שאני לא מספיקה כמו שהייתי רוצה,
שבעלי מגיע לפעמים לבית מבולגן כי פשוט לא היה לי סבלנות....
זהו...סתם רציתי לפרוק...

