זה יותר נפוץ  משחושבים היו לשני אחיינים שלי.... כדאי לבדוק למרות שזה רק אפשרות...

 ההסבר הרפואי הוא: הוא מעבר של איבר או רקמה אחרת ממקומם הטבעי בגוף במחיצה שרירית או אחרת. זה פשוט התנגשות קלה בין שני ריריות או איברים בתוך הגוף שגורמים לחץ וזה כואב... זה לא מסוכן - פשוט צריך לחכות עד גיל חצי שנה לנתח. יש את זה להרבה תינוקות בעיקר בנים (לא יודעת למה) בכל מקרה שווה בדיקה כי אחד הסימנים לכך זה בכי כשמים את הילד על ה"בקע" .... (חשבתי על זה רק כי אמרת שהוא יודע להתהפך והוא עדין בוכה...)

יותר קשה להם לפחות בהתחלה

ברגע שהם שוכבים על הבטן, ומרימים ראש- הם מחזקים את חגורת הכתפיים

אולי לא נחמד לו להתאמץ כל כך..

הפיתרון הוא לשאת אותם במנשא.

כשהם עליך במנשא, הם צריכים להפעיל את שרירי הכתפיים והצוואר עם כל תנועה ותזוזה שלך, כדי לאזן את עצמם (אפילו בתנוחת ערסול).

נשיאה במנשא יכולה לבוא במקום שכיבה על הבטן, וזה ממש הרבה-הרבה יותר נחמד ונעים להם. הרבה יותר טבעי לתיוק להיות תלוי על אימו, מאשר מונח על הארץ

בלי להמעיט מערכו של המנשא (ואני מכורה למנשא...),

תינוקות בוכים על הבטן כי זה קשה, אבל ככל שהם יותר על הבטן, הם והגוף שלהם מתרגלים ופחות בוכים.

אז נכון שהרבה יותר כיף להרגיע ילד במנשא, אבל לא בטוח שלטווח הארוך זה טוב...

העניין הוא לא רק חגורת הכתפיים, על ידי הבכי וההתגברות שלהם, התינוקות לומדים גם לחוות תסכול ולהתמודד איתו - וזה לא פחות חשוב!!! יש לזה משמעות גדולה בכל תהליך הנפרדות שלהם. 

ככל שנגן עליהם ונפתור להם את הבעיה בעצמנו - הם לא ילמדו לעשות את זה.....

גם אני לא סובלת לשמוע את התינוק שלי בוכה ומתלונן, אבל למדתי כבר שאם לא עכשיו - אז עוד כמה שנים זה יבוא בפיזוטרפיה, ריפוי בעיסוק וכו'.....

ועוד משהו - עניין המנשא הוא לא חד משמעי. אני קיבלתי עכשיו הנחיה לא להשתמש במנשא בכלל בגלל בעיה בצואר של התינוק.

ולהתמודד איתו"!

זה בטוח שלא טוב לטווח ארוך.  

כל גיל עם מה שמתאים לו. גרוע מאד אם חושבים שבגיל כזה העיקרון הוא, "ככל שנגן עליהם ונפתור להם את הבעיה בעצמנו - הם לא ילמדו לעשות את זה".

אם כי יש דברים שאכן הם כבר "מתמודדים" כביכול, לבד. באופן טבעי.

לעצפ הענין - כדאי לבדוק אם אין כאבי בטן. אפשר לטפוח ברכות על הגב ולדבר איתו.

זה לא עניין של עקרון וברור שלא מדובר על עמידה מהצד וצפייה בתינוק כיצד הוא מתוסכל.

ממש לא!!!

אבל יש חשיבות לתהליך - 

תינוק בוכה כי משהו מציק לו והוא מקבל מענה להצקה הזו - כך הוא לומד לחבר בין הצורך למענה, בינו לבין נותן המענה.

התכוונתי שכאשר לא רוצים שתינוק יבכה ולכן ישר מרימים אותו או חוסכים ממנו שכיבה על הבטן - אנחנו לא ממש עוזרים לו וכאשר הוא באמת יצטרך להתמודד - הוא לא ידע איך....

נכון שבגיל מבוגר יותר זה בולט יותר,אבל זה מתחיל כבר עכשיו. כמו הרבה למידות רגשיות ופיזיות שמתחילות כבר בגיל הזה.

ונכון, כל גיל מה שמתאים לו ולכן צריך לעשות את זה עם כל החום והאהבה והקולות האוהבים שמתאימים לתינוק קטן - ועדין לתת לו קצת להתמודד עם חוסר הנוחות והכאב.

זה את האהבה והחום, את הביטחון. ומזה את הנינוחות ושמחת החיים, והאמון והפתיחות, והאמונה היסודית שהעולם הוא טוב.

תינוק בוכה (ועם הניסיון לומדים להבחין בין "מבכיין" משעמום וימצא מהר תעסוקה חליפית, לבין בוכה כי צריך עזרה או הרגשת קירבה, שחשוב הלא פחות מאוכל), והוא מחבר, אכן, בין הצורך שלו להוריו המיטיבים איתו.

נכון שלא תמיד צריך "ישר להרים", הכל לפי הענין. אבל בגיל הזה - העיקר הגמור זה הרחמים. עוד לא השלב של החשש שמא אח"כ לא ידע להתמודד. אדרבה, החום והאהבה וההיענות, יתנו לו את הצורך הבסיסי ולא יצטרך אח"כ כל הזמן "לרדוף" אחריו.

לא להיות "מדענים" מידי. להקשיב לקול הפנימי והטבעי של האבא והאמא.

ענ"ד.

השלב ההתפתחותי של ילד בן 4 חודשים הוא חיזוק חגורת הכתפיים והוא שלב מאוד מאוד חשוב.

אם הוא מתלונן רק בשכיבה על הבטן אז אין עניין להיבהל מזה.

כיוון שכשהוא מונח על הבטן הוא מתאמץ ומרים את הראש וכך מחזק את שרירי חגורת הכתפיים, ממילא זו לא תנוחה מאוד נעימה והוא בוכה.

אך כדי להתחזק ולהתפתח בס"ד יש צורך להתאמץ.

לכן או שמרימים במנשא או שמשכיבים על הבטן.

אם ילד מרבה לבכות- משעשעים אותו, נשכבים מולו או מביאים משחקים.

השכיבה בגיל הזה על הבטן חשובה ואף קריטית.

את החום והאהבה הוא יקבל בודאות, אך התירגול הקצר והיומיומי הזה חיוני לו להתפתחות.

אלא על העיקרון של המחשבה שצריך בגיל הזה "לחנך להתמודד". "לחוות תסכול ולהתמודד איתו". חלילה, לדעתי.

זה לא סותר "תרגול" כמו שכתבת.

ועיקר "השלב ההתפתחותי" מכל הבחינות בגילאים הללו, זה הקירבה והיחס.

לכן, כשיש הכרח בדבר מעין זה שאמרת, עושים אותו בשיא העידוד, הקירבה והחום. וכפי שכתבת.

אתה הולך רחוק מדי....

לא אמרתי שזה עקרון 

ולא התכוונתי למנוע מתינוק אוכל או לא להחליף לו טיטול כדי שילמד להתמודד.

השרשור הזה הוא בהקשר של תינוק המתקשה להיות על הבטן ולזה התייחסתי.

ברור שצריך לעשות את זה לאט, בהתחלה כמה דקות וכל פעם קצת יותר, ברור שצריך הרבה חום וחיזוקים.

אני עדין סבורה שיחד עם זאת (ולא במקום!!), חשוב לא לוותר בגלל בכי התינוק והדבר עצמו חשוב לתינוק לא פחות. 

"לחוות תסכולים" בגיל 4 חודשים. בשום אופן. זה הרסני. יוצר "עצבות" מסויימת מגיל צעיר.

זה שצריך לשכב קצת על הבטן, כמו אי הנעימות שלו לפעמים בהחלפה, אלו דברים שתוך כדי ההכרח, דואגים שירגיש שלגמרי איתו.

וכמובן, לא דיברתי "עלייך". הסברתי עיקרון שאני חושב שאנשים יהיו מודעים לו, בשטף ה"שיטות" הפורחות בזמננו.

קודם כל כי יש חשיבות לחיזוק הכתפיים והראש במנחים שונים ובפוזות שונות, חלק מהשרירים הם שונים

וגם יש עניין של חשיפה למרקם קשה (הרצפה)

והרבה יותר משמעותי- צריך לחזק גם את כפות הידיים ולתת להם את תחושת המנח העמוקה (מה שנקרא- תחושה פרופריוצפטיבית) 

וכדי להגיע לתנועה (זחילה ובהמשך הליכה) צריך שיהיה גירוי שאליו הילד רוצה להגיע והמאמץ להגיע אליו הוא זה שמביא אותו לתנועה (חוץ מזה שיש פה גם תנועה של הרגליים, תחושה עמוקה של הבטן, מיקוד מבט על חפץ, תיאום עין יד ועוד ועוד)

**גילוי נאות: אני מרפאה בעיסוק בתחום הגיל הרך.

בפיזיו' מסתכלים על שרירים נטו, וזה אכן מכסה את מרבית השרירים כמו שכבר אמרתי.

שימי לב שהתייחסתי למגוון רחב של יכולות שפיזיו' לרוב פחות מתמקדים בהם.

(ובתכלס, עולה טון מזלזל מההודעות שלך. אז בסופו של דבר, שכל אחד/אחת יעשו מה שהם רוצים עם הילד שלהם ומקסימום, ניפגש בגיל יותר מאוחר בטיפול אם יהיה צורך. בהצלחה)

ברוך ה' לאט לאט נרגע יותר ויותר.

כשהוא בוכה אנחנו באמת יושבים לידו וזה מרגיע אותו או שאנחנו מוסיפים לו עוד משחקים שיהיה לו יותר מעניין.

תודה רבה לכולכם על ההרגעה והעצות!!!

חורף טוב!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות