זה יותר נפוץ  משחושבים היו לשני אחיינים שלי.... כדאי לבדוק למרות שזה רק אפשרות...

 ההסבר הרפואי הוא: הוא מעבר של איבר או רקמה אחרת ממקומם הטבעי בגוף במחיצה שרירית או אחרת. זה פשוט התנגשות קלה בין שני ריריות או איברים בתוך הגוף שגורמים לחץ וזה כואב... זה לא מסוכן - פשוט צריך לחכות עד גיל חצי שנה לנתח. יש את זה להרבה תינוקות בעיקר בנים (לא יודעת למה) בכל מקרה שווה בדיקה כי אחד הסימנים לכך זה בכי כשמים את הילד על ה"בקע" .... (חשבתי על זה רק כי אמרת שהוא יודע להתהפך והוא עדין בוכה...)

הפיתרון הוא לשאת אותם במנשא.

כשהם עליך במנשא, הם צריכים להפעיל את שרירי הכתפיים והצוואר עם כל תנועה ותזוזה שלך, כדי לאזן את עצמם (אפילו בתנוחת ערסול).

נשיאה במנשא יכולה לבוא במקום שכיבה על הבטן, וזה ממש הרבה-הרבה יותר נחמד ונעים להם. הרבה יותר טבעי לתיוק להיות תלוי על אימו, מאשר מונח על הארץ

בלי להמעיט מערכו של המנשא (ואני מכורה למנשא...),

תינוקות בוכים על הבטן כי זה קשה, אבל ככל שהם יותר על הבטן, הם והגוף שלהם מתרגלים ופחות בוכים.

אז נכון שהרבה יותר כיף להרגיע ילד במנשא, אבל לא בטוח שלטווח הארוך זה טוב...

העניין הוא לא רק חגורת הכתפיים, על ידי הבכי וההתגברות שלהם, התינוקות לומדים גם לחוות תסכול ולהתמודד איתו - וזה לא פחות חשוב!!! יש לזה משמעות גדולה בכל תהליך הנפרדות שלהם. 

ככל שנגן עליהם ונפתור להם את הבעיה בעצמנו - הם לא ילמדו לעשות את זה.....

גם אני לא סובלת לשמוע את התינוק שלי בוכה ומתלונן, אבל למדתי כבר שאם לא עכשיו - אז עוד כמה שנים זה יבוא בפיזוטרפיה, ריפוי בעיסוק וכו'.....

ועוד משהו - עניין המנשא הוא לא חד משמעי. אני קיבלתי עכשיו הנחיה לא להשתמש במנשא בכלל בגלל בעיה בצואר של התינוק.

ולהתמודד איתו"!

זה בטוח שלא טוב לטווח ארוך.  

כל גיל עם מה שמתאים לו. גרוע מאד אם חושבים שבגיל כזה העיקרון הוא, "ככל שנגן עליהם ונפתור להם את הבעיה בעצמנו - הם לא ילמדו לעשות את זה".

אם כי יש דברים שאכן הם כבר "מתמודדים" כביכול, לבד. באופן טבעי.

לעצפ הענין - כדאי לבדוק אם אין כאבי בטן. אפשר לטפוח ברכות על הגב ולדבר איתו.

זה לא עניין של עקרון וברור שלא מדובר על עמידה מהצד וצפייה בתינוק כיצד הוא מתוסכל.

ממש לא!!!

אבל יש חשיבות לתהליך - 

תינוק בוכה כי משהו מציק לו והוא מקבל מענה להצקה הזו - כך הוא לומד לחבר בין הצורך למענה, בינו לבין נותן המענה.

התכוונתי שכאשר לא רוצים שתינוק יבכה ולכן ישר מרימים אותו או חוסכים ממנו שכיבה על הבטן - אנחנו לא ממש עוזרים לו וכאשר הוא באמת יצטרך להתמודד - הוא לא ידע איך....

נכון שבגיל מבוגר יותר זה בולט יותר,אבל זה מתחיל כבר עכשיו. כמו הרבה למידות רגשיות ופיזיות שמתחילות כבר בגיל הזה.

ונכון, כל גיל מה שמתאים לו ולכן צריך לעשות את זה עם כל החום והאהבה והקולות האוהבים שמתאימים לתינוק קטן - ועדין לתת לו קצת להתמודד עם חוסר הנוחות והכאב.

זה את האהבה והחום, את הביטחון. ומזה את הנינוחות ושמחת החיים, והאמון והפתיחות, והאמונה היסודית שהעולם הוא טוב.

תינוק בוכה (ועם הניסיון לומדים להבחין בין "מבכיין" משעמום וימצא מהר תעסוקה חליפית, לבין בוכה כי צריך עזרה או הרגשת קירבה, שחשוב הלא פחות מאוכל), והוא מחבר, אכן, בין הצורך שלו להוריו המיטיבים איתו.

נכון שלא תמיד צריך "ישר להרים", הכל לפי הענין. אבל בגיל הזה - העיקר הגמור זה הרחמים. עוד לא השלב של החשש שמא אח"כ לא ידע להתמודד. אדרבה, החום והאהבה וההיענות, יתנו לו את הצורך הבסיסי ולא יצטרך אח"כ כל הזמן "לרדוף" אחריו.

לא להיות "מדענים" מידי. להקשיב לקול הפנימי והטבעי של האבא והאמא.

ענ"ד.

השלב ההתפתחותי של ילד בן 4 חודשים הוא חיזוק חגורת הכתפיים והוא שלב מאוד מאוד חשוב.

אם הוא מתלונן רק בשכיבה על הבטן אז אין עניין להיבהל מזה.

כיוון שכשהוא מונח על הבטן הוא מתאמץ ומרים את הראש וכך מחזק את שרירי חגורת הכתפיים, ממילא זו לא תנוחה מאוד נעימה והוא בוכה.

אך כדי להתחזק ולהתפתח בס"ד יש צורך להתאמץ.

לכן או שמרימים במנשא או שמשכיבים על הבטן.

אם ילד מרבה לבכות- משעשעים אותו, נשכבים מולו או מביאים משחקים.

השכיבה בגיל הזה על הבטן חשובה ואף קריטית.

את החום והאהבה הוא יקבל בודאות, אך התירגול הקצר והיומיומי הזה חיוני לו להתפתחות.

אלא על העיקרון של המחשבה שצריך בגיל הזה "לחנך להתמודד". "לחוות תסכול ולהתמודד איתו". חלילה, לדעתי.

זה לא סותר "תרגול" כמו שכתבת.

ועיקר "השלב ההתפתחותי" מכל הבחינות בגילאים הללו, זה הקירבה והיחס.

לכן, כשיש הכרח בדבר מעין זה שאמרת, עושים אותו בשיא העידוד, הקירבה והחום. וכפי שכתבת.

אתה הולך רחוק מדי....

לא אמרתי שזה עקרון 

ולא התכוונתי למנוע מתינוק אוכל או לא להחליף לו טיטול כדי שילמד להתמודד.

השרשור הזה הוא בהקשר של תינוק המתקשה להיות על הבטן ולזה התייחסתי.

ברור שצריך לעשות את זה לאט, בהתחלה כמה דקות וכל פעם קצת יותר, ברור שצריך הרבה חום וחיזוקים.

אני עדין סבורה שיחד עם זאת (ולא במקום!!), חשוב לא לוותר בגלל בכי התינוק והדבר עצמו חשוב לתינוק לא פחות. 

"לחוות תסכולים" בגיל 4 חודשים. בשום אופן. זה הרסני. יוצר "עצבות" מסויימת מגיל צעיר.

זה שצריך לשכב קצת על הבטן, כמו אי הנעימות שלו לפעמים בהחלפה, אלו דברים שתוך כדי ההכרח, דואגים שירגיש שלגמרי איתו.

וכמובן, לא דיברתי "עלייך". הסברתי עיקרון שאני חושב שאנשים יהיו מודעים לו, בשטף ה"שיטות" הפורחות בזמננו.

קודם כל כי יש חשיבות לחיזוק הכתפיים והראש במנחים שונים ובפוזות שונות, חלק מהשרירים הם שונים

וגם יש עניין של חשיפה למרקם קשה (הרצפה)

והרבה יותר משמעותי- צריך לחזק גם את כפות הידיים ולתת להם את תחושת המנח העמוקה (מה שנקרא- תחושה פרופריוצפטיבית) 

וכדי להגיע לתנועה (זחילה ובהמשך הליכה) צריך שיהיה גירוי שאליו הילד רוצה להגיע והמאמץ להגיע אליו הוא זה שמביא אותו לתנועה (חוץ מזה שיש פה גם תנועה של הרגליים, תחושה עמוקה של הבטן, מיקוד מבט על חפץ, תיאום עין יד ועוד ועוד)

**גילוי נאות: אני מרפאה בעיסוק בתחום הגיל הרך.

בפיזיו' מסתכלים על שרירים נטו, וזה אכן מכסה את מרבית השרירים כמו שכבר אמרתי.

שימי לב שהתייחסתי למגוון רחב של יכולות שפיזיו' לרוב פחות מתמקדים בהם.

(ובתכלס, עולה טון מזלזל מההודעות שלך. אז בסופו של דבר, שכל אחד/אחת יעשו מה שהם רוצים עם הילד שלהם ומקסימום, ניפגש בגיל יותר מאוחר בטיפול אם יהיה צורך. בהצלחה)

ברוך ה' לאט לאט נרגע יותר ויותר.

כשהוא בוכה אנחנו באמת יושבים לידו וזה מרגיע אותו או שאנחנו מוסיפים לו עוד משחקים שיהיה לו יותר מעניין.

תודה רבה לכולכם על ההרגעה והעצות!!!

חורף טוב!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...