א. חורף..

ב. ככה חוסכים ויכוחים בבית.. הם מוציאים את האנרגיה פה..

ג. לפעמים גם לומדים דווקא איך לנהל דיונים וויכוחים, אפילו חמים, באהבה וכבוד ושמחה - וזה בטח עוזר..

אני מקווה רק בשביל אותם אנשים - שבזוגיות הם יותר סבלנים כלפי בן הזוג שלהם.

חולקים, ומנמקים באופן בהיר, ומכבדים את האדם באופן אישי.

לפגוע. קשה לי עם הדעות של חלק מהכותבות כאן. אני מרגישה שיש ממש 'יריקה לבאר שממנה אתן שותות'.. הכי קל זה להכנס במדינה, לתקוף, אפילו להתפלל לנפילתה. אבל תעצרו ותחשבו לאן פנינו מועדות?! אני כמוכן זועקת וכואבת את הפגיעה בהתיישבות. אני גרה בישוב באזור רמאללה, נעצרתי בתקופת הגירוש ובעלי ואני מקפידים ללכת עם הילדים לכל הפגנה שמארגנים. ועדיין בסופו של יום אני מודה לה' שיש לי מדינה יהודית!!! אין לי שום דבר אישי נגד אף אחת אלא אי הסכמה עם הדעות שנאמרות כאן ואני משתמשת בחופש הביטוי שלי ומגיבה. נכון, לעיתים מרוב 'הלם' מהדברים שנכתבים זה נכתב בשיא הציניות. ואולי בתקווה לעורר דברים...למרות שייתכן שציניות לא מתקבלת ע"י הרוב...

אה, מי שחשש לזוגיות שלי יכול להרגע. כמו שכתבתי בעבר הזוגיות שלי ב"ה מדהימה. מצאתי ציניקן כמוני!  תודה לה'.

אשתדל להעלם מהפורום. לא מבטיחה, אם יכתבו דברים ממש מעצבנים אאלץ להגיב.

המדינה זה מישהו? המדינה זה בן אדם? זה ערך מסויים שיש אנשים שלא מעוניינים בערך הזה עם כל הכבוד. ומה הקשר להודות לה'? חסר לנו על מה להודות לה'? מה עם האוכל, הבגדים, האיברים שמתפקדים? וכו' וכו' יש מאה ברכות ביום ואף אחת מהברכות זה לא "ברוך שעשה לי מדינה",  כך שכדאי שנעזוב את היצור הקרוי מדינה לנפשה נשתדל להשקיע בזוגיות בקשר עם הקב"ה ובתפילה ובעוד דברים מועילים, והעיקר לא נפמפם אחד לשני על חשבונות שמים כי אף אחד לא שמע דיווח מהקב"ה בעצמו איך הוא מתייחס למדינה..

אבל יש ברכת "אשר בחר בנו מכל העמים" ובלי הארץ - אינם נקראים "גוי אחד" כדברי הזוהר. ו"עִם הארץ" זה שלטון - מדינה.

המדינה זה לא רק "ערך", אלא גם מציאות שחיים בה, של שלטון ישראל על הארץ - ובלי להיכנס לויכוח בין הכותבות לעיל, אני מניח שכוונתה היא לכך, שאנשים נשענים פה בסופו של דבר הן על ההגנה של הגוף הזה שנקרא "מדינה", הן על הכלכלה, וכו' - ולכן קוראת לכך "לירוק לבאר". המדינה זה הרבה יותר מבן אדם אחד. זה שלטון של הכלל ביחד על הארץ.

ומה הקשר "חסר לנו על מה להודות לה' "?.. וכי זה סותר? מודים רק על הדברים ה"פרטיים"? אוכל, בגדים?...  מה עם זה שה' החזיר את עם ישראל לארץ, מגן עליו ע"י נתינת כח לצבאנו מול המון אויבים ועוד ועוד? על זה לא צריך להודות?!

אם נעזוב את "היצור הזה שנקרא מדינה".. לא תהיה לא זוגיות ולא קשר עם הקב"ה ולא כלום.. פשוט - לא יהיו פה...

ובינתיים, גם אתה לפי מה שאני רואה כתבת "חשבונות שמיים": "מה הקשר להודות לה' "?.. לא יותר לגיטימי - לחלוטין - מאלו שכתבו ההיפך.

ועל הרבה נושאים בתורה "לא שמענו דיווח מהקב"ה"... לומדים מהתורה מה הערכים, ולפי זה משתדלים להבין. ומהתורה לומדים את הערך של שלטוננו על הארץ, את ערכם של ישראל, את מצות "לא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות", את החובה להודות לה' על הטובה - וכך מבינים מה "התייחסות הקב"ה". ואם יש אנשים ברי-הכי שמתוך עיונם התורני נראה להם אחרת, אז זה כמו עוד מחלוקות שיש בתושבע"פ על התייחסות הקב"ה ורצונו. כך דרכה של תורה.

ומי שמסתכל על המדינה כמעשה ה' מופלא ונפלא - עם כל מה שצריך שכלול, אז בוודאי שההודאה על כך, וההשקעה באיכפתיות משכלולה ומהיותה קרובה יותר לרצון ה' - זה השקעה בדיוק "בקשר עם הקב"ה", ולא פחות מאשר "בזוגיות ובתפילה".. אדרבה, על כך צריך להתפלל.

הוספה: ואני רואה לנכון להוסיף, בעקבות דבריך על "דברים מועילים" כמו זוגיות וכו', ועל כך שאפשר להסתפק בלהודות על אוכל ובגדים וכו'; ועל כך שאף אחד "לא שמע דיווח מהקב"ה על יחסו" וכו' - 

ציטוט דברים מהרב חיים כהן שליט"א, "החלבן": "ממוצא הדברים אנו למדים שכל הצלחת העולם כולו, וכל הברכה והאורה שראויה להגיע לעולם כולו, תלויה ממש ביישובם של ישראל בארץ ישראל, שהדבר הזה הוא שורש ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ובו תהיה השלמת שמו של הקב"ה ותבוא הגאולה השלמה" וכו' וכו'.

ויישוב ישראל, ככלל, בארץ, הוא - כדברי הרמב"ן - ע"י כיבוש. מדינה.

עצוב ורדוד... ראשית, יש ברכה כזו שנאמרת כל שבת ברוב בתי הכנסת. שנית, לא חסר לנו על מה להודות לה' וזה אחד מהם.היש מכסה מוגבל של ברכות?! שלישית, ייתכן שבלי מדינה[ ראי ערך שואה] הדברים הכי בסיסיים שלנו כבר לא יהיו חלק מחיינו- מזכיר מציאות לא רחוקה?! זו כפיות טובה כלפי הקב"ה שנתן לך מדינה יהודית! הוספתי לך עוד משהו בשיח המדהים שלך עם הקב"ה.  וכמו שכתבתי לחברתך לדעה- אלירז, אם תחשבי טוב- טוב תביני שאין לנו מדינה אחרת. אין לאן ללכת. אז מספיק לתקוף את המדינה. תחשבי איך לשפר/ לתקן. להרוס זה הכי קל וילדותי. הכפיות טובה מקוממת.

אחרים?

את מרבה לתקוף אחרים בפומבי בשל המידות הרעות שלהם?

אם נגיד את תיראי שיש לי גאווה, גם אותי את תתקפי בפומבי?

או שיש מידות רעות מסויימות שמרגיזות אותך?

זה כאילו מן שליחות כזאת? לתקוף אחרים בגלל כפיות טובה או מידות רעות אחרות?

אני מניח שהעובדה שאת פוגעת באחרים זה לגיטימי, הרי בסופו של דבר זה מקומם אותך, וחשוב שתוכלי להביע את עצמך בצורה ישירה וחופשית, זה בעצם מה שאת אומרת?

או שאולי את בעצם לא מבינה למה להגיד למישהו שיש לו חוסר הבנה בסיסי של המציאות, שהדעות שלו עצובות ורדודות, ושהוא ילדותי וכפוי טובה זה פוגע. אם זה המצב, כדאי שתדעי שכשאת מדברת בציבור את פוגעת באחרים. ואם באמת לא התכוונת לפגוע, אז אז תדעי לך שעשית את זה.

את לא צריכה להיעלם מהפורום, רק ללמוד איך לכבד אנשים שחושבים אחרת ממך, גם אם הדעה שלהם כואבת לך.

ואם את כבר "נאלצת" להגיב לדברים שממש מעצבנים אותך, אולי תראי קודם את ההודעה למישהו באופן אישי (לא בעלך הרי גם הוא ציניקן) ותשאלי אותו אם זה פוגע לפני שאת מפרסמת את דברייך בפומבי. 

אולי נודה גם לסבא של סבא שלנו שהוליד אותנו הרי יבלעדיו לא היינו קיימים, וכו' וכו'  אלא מה הכל נכון אבל אנחנו מתעסקים בחיים שלנו, ולא באידיאות שעבר עליהן הכלח.

הקב"ה הביא לנו את אמריקה שתומכת בנו ואסור להיות כפויי טובה לאמריקה  ואם לא היה אמריקה צה"ל היה מתרסק.

וגם צריך להגיד תודה לצרפת שהביאו לנו את הדמוקרטיה אחרת כל האירופאים היו קתולם ושנאים אותנו שנאת מוות ולא היה לנו שום קיום.

וגם לאמריקה שהביאה  את שחרור העבדים..

וגם לתומס אלווה אדיסון שהביא לנו את החשמל כי בלעדי החשמל לא יכולנו לחיות ולא היינו לומדים תורה ולא היינו עם אחד.

וגם צרך כל הזמן להודות למעצמות הברית ולה' שהביא את מעצמות הברית אחרת היטלר היה גומר את המלאכה...

בקיצור במקום לחפש מתחת לאדמה על מה להודות, בא נודה לקב"ה על האוכל ועל החיים שהוא נותן לנו כל רגע, ונשקיע יותר במשפחה שלנו במקום לחבוק אידיאות.

אם צרפת לא היו ממציאים את הדמוקרטיה אז כאן בארץ היה דיקטטורה והכל לא היה שוה כום, אז בא נתווכח כל היום כמה להודות לצרפת על זה שבן גוריון לא נהיה סטאלין.

זה לא רק הפרטיות הקטנה שלנו, "האוכל והמשפחה שלנו" כלשונך. אנחנו עַם, לא רק פרטים. 

וכשהקב"ה אומר בנבואה "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים" - הכוונה ע"י ישועתם של ישראל, של כלל ישראל, שתבוא ע"י שיבתם לארצם, וחזרתם לעצמיותם. לא רק ע"י ה"אוכל" שיש לפלוני.

זה החיים שלנו. לזה חיכה עם ישראל כל הדורות, "בשוב ה' את שיבת ציון", ואם היו חלילה מתייחסים לכך כאל "אידיאות שעבר עליהן הכלח", כבר מזמן לא היינו קיימים.

וכשאדם מגיע לעולם האמת, דבר ראשון הוא נשאל: "ציפית לישועה", לא ציפית ל"אוכל", אפילו לא ל"זוגיות".

ואחת ההשקעות הכי גדולות "במשפחה שלנו", כלשונך בהודעה הבאה, היא לחנך לאידיאות ולאידיאלים כאלה, ולהראות איך מתוכן נובעות גם המידות הטובות הפרטיות והכרת הטובה אחד לשני.

זה נקרא "לחפש מתחת לאדמה על מה להודות"?! מה שאנחנו רואים בכל רגע מול עינינו את הנס הגדול שה' החזיר אותנו לארצנו אחרי 2000 שנות גלות ופוגרומים?! זו הכרת טובה לה'?! כבר המתנה הזאת הפכה למשהו ישן?!

אם יהודי לפני 70 שנה, בשואה, היה שומע אמירה כזו - לא היה מתחיל להבין. היה מתחנן: רק תביאו אותי לשם, למציאות הזו שבה אדם יכול לשבת בשלוה ליד המחשב ולכתוב שההודאה על כך שאנו שולטים בארצנו, היא דבר "שעבר עליו הכלח"...

ואיזו "השוואה" היא זו, בין "להודות כל היום לצרפת על הדמוקרטיה", לבין להודות לקב"ה שאנחנו כאן?!

ואגב, בוודאי נכון שצריך גם להודות לקב"ה על "המצאת החשמל", למה לא? כשאדם מדליק אור - מאד יפה שהוא זוכר את החסד שבקלות הזאת. כמו שהוא מודה על ה"אוכל" שהבאת כדוגמה. וגם לא צריך להיות כפויי טובה לאמריקה אם היא מספקת סיוע, וגם לבקר על מה שצריך. ובכלל - צריך להיות מלאי תודה לה' על כל חסד (למה נראה לך "משונה" להודות לה' על כך שיצאנו מהשואה? זה פחות מה"אוכל"?). וכן כתוב בחובת הלבבות שער הבחינה, שצריך להתאמץ בכך, ההיפך מדבריך שכדאי "להרפות" מזה. ובוודאי שנכון שצריך להודות על האוכל והחיים שה' נותן לנו.

אבל להשתמש בדברים הללו כדי "להציף" ולטשטש את חובת ההודאה על הענין העיקרי של המדינה היום - זה לא. המציאות זה לא הכל או לא כלום. יש פרופורציות. ויש הבדל גדול בין איכות ההודאה, והזמן הנדרש לה, על ה"דמוקרטיה" שהביאה צרפת - לבין ההודאה לה' על שבות-עמו, שבזמננו ממש, וכל קידוש השם ומגמת העולם תלויה בו. "אילו פינו מלא שירה כים".

אכן צריך להודות לה' על כל מה שהוא נתן לנו: על כך שסבא וסבתא הולידו את ההורים שלנו שגידלו אותנו , על כך שהקב"ה יצר את אמריקה - מדינה שתומכת בנו , על כך שהקב"ה גרם לתומס אדיסון להמציא את החשמל.

לגבי להגיד תודה לאדם: בהחלט ראוי להגיד תודה גם לאדם שעשה בשבילך משהו. אמנם הכרת הטוב לאדם (או למשהו) שעשה ישירות בשבילך משהו היא גדולה יותר מאשר אדם שבטעות "התגלגל" לידו לעזור לך. אבל אם נניח שתומס אדיסון חקר את החשמל והאור בשביל להועיל לאנשי העולם בהחלט ראוי להקיר לו תודה גדולה על כך.

במכללה שבה אני לומד יש תלמיד שכתב סיכומים יפים מאוד שמאוד עזרו לעבור את השנה הראשונה בלימודים.

למרות שהוא לומד מקצוע אחר ממני ויש לנו רק קורסים משותפים ולמרות שהוא בכלל לא בשנה שלי (נראה לי שנתיים מעליי)  ובוודאי לא כתב את הסיכומים דווקא בשבילי.

נגשתי אליו להגיד לו תודה.

אני חייבת לשאול באמת ובתמים מהי האופציה שלנו?! כי מבחינתי זה או לחיות במדינת ישראל או חיסול העם היהודי. אם יש לך רעיון מהפכני שיצור מצב של חיים במדינה יהודית בארץ ישראל בצורה הגיונית ורציונלית שתואמת את המציאות של היום [ולא של אבותינו] אשמח באמת [ובלי ציניות] לדעת.

הדברים נאמרים.

את פוגעת פה קבל עם ועדה בבחורה צעירה,

שגם אם היא טועה בדעותיה-הן נובעות ממקום אמיתי וטהור ופנימי שלה.

לא כולם חייבים לחשוב כמוך.

"מי שכל היום מתלונן על המדינה כנראה אינו מכיר מהי מציאות בלי מדינה. עדיף מדינה גרועה מאשר מציאות ללא מדינה".

ואת זה אומר ניצול שואה שיודע בדיוק ערך של מדינה מהו. שכאשר אין לך עצמאות ויישות עצמית אתה מושלך כטרף וכל הרוצה יבוא וייטול.

ואת זה אומר אדם אשר לו זכויות גדולות בכינונה של תורת הציונות הדתית שיודע טוב מאוד מה היה עליה אם עדיין היינו בארצות ניכר נתונית לחסדיהם של הגויים הרוצים בהשמדתינו.

ולמי שכתב למעלה שאין קשר להכרת הטוב מכיוון שהמדינה היא לא מישהו או אדם מסויים, אז רק נזכיר שהיאור עליו משה רבינו לא רצה להכות במכת הדם, גם הוא לא בן אדם ולא יישות מסויימת, אך משה כן נהג כלפיו בהכרת הטוב, לאחר שמימיו עזרו לו לשוט ולהתחבא בקני הסוף ובכך חייו, וחייהם של כל בני ישראל, ניצלו.

כאמור תלמידי חכמים ענקיים, מהציבור הדתי לאומי כמובן, שקראו בעבר להקים את "מדינת יהודה" ולא להכיר במדינת ישראל במתכונתה הנוכחית על כל חוקיה ומוסדותיה.

גם כיום יש רבנים שחושבים כך אך מטעמי פוליטיקה ודיפלומטיה לא יאמרו זאת בריש גלי.

על "ת"ח ענקיים" שקראו להקים "מדינת יהודה" (רעיון של מ. בן חורין). 

וגם קשה להבין את הצירוף "דת"ל" עם לא להכיר במדינת ישראל" וכו'. הרי כל ההגדרה של דת"ל היא שהם רואים במדינה ובהתעוררות הלאומית, חלק מגאולת ישראל. בשמירת מצוות אין הבדל בעיקרון. אז האולי אתה מתכוין לכאלה שהם "יוצאי" הציבור הדת"ל?..

הרה"ג הרב אליקים לבנון. מלבדו ישנם עוד כאלה, קיצוניים יותר וקיצוניים פחות, שקראו להקמתה של מדינת יהודה מיד לאחר ההתנתקות. ובקשר לשאלה השנייה, אין כוונתי חלילה ליוצאי הציונות הדתית, הרה"ג אליקים לבנון הוא עדיין חלק ממנה ותמיד היה. פשוט בתקופת ההתנתקות היו רבנים שלא כל כך הסתדרו עם המושגים הסותרים של גאולת ישראל וגירוש יהודים מביתם ולכן רצו להקים מדינה אחרת שמבטאת את תחילת הגאולה ואין בה מושג של גירוש...

אליקים לבנון שליט"א, אני מכירו די טוב, מזה שנים.

למיטב ידיעתי, לא עולה על דעתו "מדינת יהודה".. (ואגב, לא הייתי מציע, ככלל, לחפש מה אנשים אמרו תיכף סמוך להתנתקות. אין אדם נתפס על צערו). ואני גם לא מאמין שחשב, גם בתקופה האפילה של ההתנתקות, שאפשר "להקים מדינה אחרת". 

אני מכירה את הרב לבנון גם מאד טוב, ודווקא כן יכולה להאמין שאמר.

לא יפה לחשוד...

במחילה..

טעות, ביחוס "מדינת יהודה".

פרשנות לא-נכונה: גם ביחס ללקיחת אמירות כאובות בצדק, מזמן ההתנתקות, כפי שהוא (הכותב) ציין בעצמו.

כמו כן, הנה בעצמו אומר כעת שמדבר על "מערכת משפט", זה משהו אחר לחלוטין. הקריאה לדון כמה שיותר בדיני תורה, משותפת להרבה יראי ה', ומובנת לחלוטין ואינה השגה על עצם המדינה. הרצי"ה בעצמו (שגם הרב זלמן וגם הרב אליקים, שליט"א, הם מתלמידיו ולא יעזו לחלוק עליו) - אמר שמערכות המשפט והחינוך במתכונתן הן בצד הבעייתי של המדינה. ומאיסה בכל מיני תופעות בשלטון החוק הנוכחי, אינה קריאה להקמת מדינה אחרת... זו ביקורת לגיטימית לחלוטין ומקובלת על רבים.

אם את מכירה את הרב לבנון היטב - אז את יכולה פשוט לשאול אותו.

אם תרצי - אני נותן לך באישי את שמי, ואת יכולה "לטעון" כלפיו וגם כלפי הרב זלמן, מה שאמרתי "בשמם". אני חותם לך שהם יסכימו עם זה במאה אחוז. אני מכיר את שניהם שנים רבות. ואגב, הם לא "קיצוניים"..

הוא לא התבטא וודאי לא מכוון למציאות של "מדינת יהודה" כאן ועכשיו.

הוא היה מסכים דווקא עם הרב דן.

כשאני מנסה להעלות בדעתי רבנים גדולים בעלי השפעה,

אני יכול למנות אולי רק את הרב טל מתורת החיים, ורבי אמנון יצחק.

כמה אמירות שבהן הוא ביטא את  העובדה שהוא מאס בשלטון החוק במתכונתו הנוכחית ואף קרא בפירוש להקים מערכת משפט ומערכות אכיפה נפרדות מאילו הקיימות היום. כמו כן אפשר למצוא רוח דומה בכל מיני אמירות גם של הרב זלמן מלמד ועוד מספר רבנים אשר מזוהים כקיצוניים בזרם הדת"ל.

והרבנים הללו אינם "קיצוניים"...

[ואולי ראוי דווקא שאתה - על אף כוונתך הטובה - "תתייחס לעובדות בשטח".. כי לכתוב באופן שמשתמע ממנו כאילו הרב אליקים קרא להקמת "מדינת יהודה" במקום המדינה הנוכחית, לדעתי זה רחוק מלהיות עובדה] 

שלא כלכך מאמינים כאן למה שאנשים כותבים...

וגם אם רוצים להאמין לפעמים קשה כי בטוחים ממש שצודקים..

אז בכייף אשאל, אלה אם כן מישהו אחר פה שמקורב אליו מוזמן לשאול..

(הרב לבנון הוא הרב של ההורים שלי מאז שאני מכירה את עצמי..)

את מכניסה דברים "בכח"?

מה שייך "לא מאמינים למה שאנשים כותבים"... הכותב עצמו כבר לא טען בהודעתו השניה את מה שכתב בראשונה על "מדינת יהודה", ועל כך שכאילו הרב אליקים שליט"א קרא "לא להכיר במדינה על כל חוקיה ומוסדותיה". 

ומה זה "בטוחים ממש שצודקים" - בינתיים נראה שאת זו שבטוחה בכך..

אני מעריך שבעיני הרב אליקים שליט"א, זה לא נחשב ל"שבחו" להגיד שקרא להיקם מדינה אחרת.. ואני מכירו ומוקירו, על כן כתבתי בזו הלשון [מעתיק-מדביק: ] למיטב ידיעתי, לא עולה על דעתו "מדינת יהודה"..

אין לכך כל קשר ל"לא מאמינים לאנשים".. גם הנ"ל לא טען: "שמעתי מפיו שאמר"...

את יכולה לשאול אותו. בכבוד. אלעד אמר שהוא תלמידו ומכיר שאכן דעתו כמו שכתבתי. אם את "לא מאמינה לו"... (לשיטתך.. בעיני, כמובן, אין בכך כל בעיה של "אמון", אלא רצון לברר נקודה באופן וודאי) - אז את יכולה לשאול, ותחכימי אותנו.

ויפה מאד שהוא הרב של הורייך. יש להם רב מצוין. ואם גם את תקחי אותו לרב - אולי זה יחסוך לך כל מיני התלבטויות..

אתה כנראה לא הבנת או שלא הסברתי את עצמי נכון..

אם הרב לבנון יגיד שלא אמר, אני יקבל זאת, סה''כ הוא לא הרב שלי ואין לי שום בעיה שיגיד כך או אחרת.

מעריכה אותו מאד בלי קשר לדעותיו האידיאולוגיות.

דבר שני-

זה שכתבתי שלא יאמינו אם אכתוב את התשובה-

זה יכול להיות לכאן או לכאן,

יכול להיות שיגיד שאמר את זה ואז יהיה קשה לאנשים כאן לקבל לא בגלל שלא יאמינו כי יחשבו שאני משקרת אלה כי הם אולי מיכירים אישית את הרב לבנון כרב ש...אבגד..

ואם אומר שהוא ענה שלא אמר את הדברים הנ''ל ושהוא מאד תומך במדינה וכ''ו-

סבבה, אבל יכול להיות שגם לחלק כאן יהיה קשה לקבל כי הם שמעו הפוך ממקור אמין..

ואני כתבתי שאני יכולה להאמין שהוא אמר אבל באותה מידה אני יכולה להאמין שלא אמר.

אז זה לא בסדר לומר שאני "לא מאמינה לאלעד" כמו שכתבת כי מעולם לא שמעתי אותו מתבטא כך או אחרת.

לכן-

מהכרות איתו אני לא יהיה מופתעת לא אם יאמר כמו שאלעד אומר ולא כמו שהוגה דעות כתב.

ולגבי בטוחה שאני צודקת-

ברור שכל אחד כאן עם הדעה שלו בטוח שהאמת איתו,

אבל אם הרב שלך או שלא מישהו אחר אומר אחרת, זה האמת שלך וכנ''ל אני, הרב שלי אומר אחרת לכן אני מרגישה שהצדק איתי.

וכמו שאמרתי בהתחלה שאף אחד כאן לא הולך לשכנע אף אחד..

זה הרבה יותר עמוק.

אם תגידי משהו מדויק ששמעת ממישהו - אאמין לך..

[אני חושב שהיתה כאן קצת אי הבנה הדדית של כוונת הדברים. קורה. ואגב, כבר אמרתי - אם מישהו אומר בשם "רבו" יבושם לו. אבל אם דנים - אז הדיון לפי התוכן]

יש כאלה שנראים שתופסים את המושג "עם ישראל"/"כלל ישראל" כזהה ל"מדינת ישראל". וכנראה מכאן הדיבור על מדינה "שלנו".

מדינת ישראל זו מציאות שקיימת וכמו כל מציאות אנחנו צריכים להתייחס בלי קשר האם זה שלב מקדם או חלילה מעכב את הגאולה. ב"ה יש הרבה אור במציאות היום שלא היה לפני 50 או 100 שנה, ועל כך ודאי חייבים להודות.

אם לא הייתי חי כאן בארץ ישראל, לא הייתי חושב שמדינת ישראל היא המדינה שלי, למרות האכפתיות/ערבות לכל מה שקורה בקשר עם היהודים שחיים כאן בארץ.

ככל שיש יותר נטיה ל"עם ישראל" בקרב תופשי השלטון יש לי יותר הזדהות עם המדינה, המדינה היא יותר שלי. במצב היום, שהמדינה שמה לעצמה מלחמה כמעט בכל מה שיקר וקדוש ל"עם ישראל" קשה לי לומר שהמדינה שלי.

לדעתי מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית, אינה רוצה להביא גאולה לעם ישראל. ומספיק בכך כדי שהיא לא תהיה המדינה שלי.

במדינה שלי: המדינה לא תכריח לאכול טריפות או לחלל שבת, המדינה לא תגזוז פאות של ילדים, המדינה לא תגזול תינוקות מחיק הוריהם, המדינה לא תרצח יהודי מסיבות פוליטיות (כדוגמת אלטלנה ורצח רבין), ועוד..

תמשיכו לשפוך רעל...

מי שהיהדות שלו, ותפיסת עולמו באה מתוך סרט שהפיץ ר' אמנון יצחק - הוא באמת בבעיה..

זה כ"כ קטן ("אתפלל למדינה דתית", "פוגעת במגזרי", "חיה יחסית טוב במדינה של יהודים".. "השלטון עושים לעצמם" - כאילו "השלטון" זה רומאים, עם אחר.. לא כאלו שעמנו בחר בהם) ורשעות ("ערב רב בשלטון" - מי שם פה מישהו "לחלק ציונים" על יהודים שהם "ערב רב".. על בנים של הקב"ה את מדברת! "בית ועד הפך לפריצות", בית ועד זה בית מדרש, גם זה "המדינה"? יש מקומות ש"מומחים" בקינות מקצועיות כאלה.. ואני בטוח שאם חלילה את רבי אלעזר היה הורג מישהו מ"מפלגת השלטון" הייתם אומרים ש"המדינה הורגת רבנים". מה נעשה - הוא לא היה מה"מיגזר" הנכון. ששש) - שפשוט אינני רואה טעם לשוב ולהגיב.

לוקחים דברים שצריך ללמוד אותם בעומק, יסודות באמונה, ועושים מהם עניינים ש"נלמדים" מקליפים. לא יאומן. רחמנא ליצלן.

ואני חייב להגיד - שאם אנשים מ"השלטון", כלשונכם, יקראו את דבריכם מלאי השנאה והרעל - לא פלא איך ינהגו - והם יהיו צודקים. הרשעות של כתיבתכם כלפיהם, גדולה ממה שרבים מהם מתייחסים אליכם.

כעת אני עוד יותר מבין, מה שהיה מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל חוזר לתלמידיו שוב-ושוב, ולא תמיד הבינו למה. והיה אומר: אני אחזור אלף ואחת פעמים - אולי יבינו מה זה סגולת ישראל, מה זה אהבת ישראל..

דבר אחד שיהיה ברור, וגם המציאות הוכיחה: מי שמתרגלים לקטרג כך, להוסיף מחלוקות ושנאה, זה לא נשאר רק כלפי אלה שאיתם הם "התחילו" - זה גם בתוכם. ואח"כ המחלוקות והשנאה אוכלות אותם מבפנים, ר"ל. וצורת הדיבור שהתרגלו לדבר ולבוז לאחרים, מעם ה' ("אע"פ שעובדים ע"ז - איקרו בנים מעלי" - דברי רבי מאיר), ממשיכה בתוך עצמם, חולקים ומפרדים ולפירורי פירורים. ומגיעים בחמתם לדברים איומים (לא צריך להזכיר דוגמאות, ממקומות ששם מדברים בדיוק כמותכם. אע"פ שגם שם כמובן יש המוני יהודים סתם תמימים וצדיקים). האמת והשלום אהבו - זה לא רק סיסמה. ודברי תורה, צריך ללומדם בעומק. לא כמו שטעתה פה מישהו לחלק בין "דברי תורה" ל"אידיאולוגיה" כל האידיאולוגיה אמורה לינוק מתוך תורה, בעומק.

ומי שמדמיין ש"הציבור הדתי לאומי פוחד לומר דברים" - או שאינו "חי" בזמננו, או שאינו קורא חדשות, או שמחפש את הרע גם שם. אכן, הציבור הזה, בכללות, חש ב"בית" במדינה, ולכן אינו חושב ש"בעה"ב" מכה אותו, אלא מוחה כנגד מה שלא טוב, ומתאמץ לבנות מה שהוא חושב לנכון, ככל ציבור במדינה. ו"לנהוג באיפוק" אינו חיסרון, כשצריך.

ואני לא התייחסתי כלל "לרב גינזבורג" - ואינני נוהג לדבר "על רבנים". נא לא להכניס בדברי.  אך לגבי "פרשנות דברי הרב קוק" - המוסמך הוא בנו הרצי"ה זצ"ל - ולא הרב גינזבורג, עם כל חרדת הקודש כלפיו וכלפי צדקותו וחסידותו.

והמדינה (=שלטון עם ישראל על ארצו), אינה רק "כלי" כמו שעם ישראל אינו רק כלי, וכמו שכל מצוה - ק"ו כללית - אינה רק "כלי". יש לה ערך עצמי.

ואף אחד לא אמר שאין מקום "לבקר את המימסד או לפעול נגדו כשצריך", בכלים סבירים, ולא כל אחד "דין לעצמו". זה מקובל גם בתפיסה דמוקרטית פשוטה.

ו"המימסד הקיים" אינו רק "קליפה". חושך ואור משמשים בעירבוביא. וגם שם צריך ללמד זכות כשאפשר ונכון. ומי שאומר עליהם כך - חוששני שדבריו עצמם באים מה"קליפה", שמאד "שמחה" על פירודים ומריבות כאלה בעם ישראל.

ובנוגע ל"אהבת ישראל" היא קודם כל מוחלטת לגבי כלל ישראל והסגולה ממנו שקיימת בכל אחד מישראל. ועין טובה. וחיפוש זכות ולא התרפקות על הרע וחיפושו. אח"כ - יש מקום לביקורת בונה ולא תמיד ל"ליטוף" של כל דבר.

וזה, כדברייך, נכון גם בחינוך הפרטי. ומי שירגיל עצמו לשנאה ומרירות וחיפוש שחורות בכללי - שלא יתפלא אם אח"כ ימצא את זה גם בחינוך הפרטי חלילה.

דיברתי על אף "רב חרדי". אמרתי שלא מסרט של ר' אמנון יצחק בונים השקפת עולם כוללת. הנה, בדיוק כמו שאמרתי - זה מה שיוצא מסיגנון הדיבור הזה, כאילו "מובאה" מדעת הזולת: "מותר לדבר על רב חרדי אך לא על דת"ל".. הרי אני לא אמרתי דבר כזה...

ואגב, אכן יש "מדרגות" גם בין רבנים. ובעניינים של השקפת עולם כוללת על הזמן - יש הבדל אם ר' אמנון יצחק אומר, או הרצי"ה אומר (ואכן, היו גם גדולי עולם שלא אמרו כרצי"ה בכל דבר).

ומפי חיים יבין בוודאי שאינני חי, וגם לא חקר-ההיסטוריה..  והנושא הזה של מה שאמרו כל מיני אנשים בזמנו, אינו רלוונטי כלל. אני גם מכיר טיעונים לכאן ולכאן (כולל של חוקרי היסטוריה, גם נגד הדברים הללו), וזה לא משנה כלום לענייננו. אם מישהו אמר דברי נבלה - אז זה דברי נבלה. ומי שאמר דברים טובים - אז זה דברים טובים. היו כאלה והיו כאלה. ובוודאי לא רוב הציבור דיברו דברי נבלה. הבחירה לשמוע את דוקא את הרע - היא בעצמה רוע. לא יראת שמיים - אלא רוע. ומעבר לכך - גאולת ישראל ע"י ה' - איננה תלויה באף אמירה מנוולת. אדרבה, מזה רק אפשר לראות את גודל עניינה, איך שכל מיני אנשים קטנים לא הצליחו לעצור בעדה. וכי מישהו בכלל דיבר על השאלה איך לשפוט אמירות של פלוני או אלמוני?!..

והאמירה, "אל תספר לי מה חילונים ציונים חושבים עלינו, גרתי והייתי שם".. תסלחי לי, לא ברמה מי-יודע-מה. לפי השכנים שלך, "מה חילונים-ציונים חושבים עלינו"?!....  זו בדיוק "רמת השיפוט" עליה דיברתי מקודם. מעבר לכך שזה לא כ"כ רלוונטי לנושא המדובר - הרי שאני, למשל, בילדותי, גרתי בשיכון שכולו היה משפחות לא-דתיות. בחיים לא נתקלנו ב"מבטי זלזול".. אז אולי זה קשור ל"ונהי בעינינו.. וכן היינו בעיניהם"?... ומִזה כבר "כולם" כך? ואם יש כאלו - מה ההתרגשות? שיחשבו, תינוקות שנשבו. למדו פעם משהו?  ואם הם מקבלים תחושה של יחס כמו שכתבתם פה - אז אני מבין אותם לגמרי. "כמים הפנים לפנים". מי שמדבר בשנאה וקיטרוג - זה גם מה שהוא מקבל..

ואם "מוכרים טריפות אצל הרוסים" - אז מה זה אומר בדיוק?! מישהו חושב שזה טוב?! מה חשבת - שיבואו לכאן אנשים אחרי 70 שנות ניתוק יהדות, ופתאום יהיו "חרדיים"?! קל וחומר שלצערנו מקבלים גם גויים ר"ל?

תעסקי בלקרב את היהודים, בלחזק כחות של טוב בהנהגת המדינה ונקוה שזה ישתפר. מה ה"היתר" מזה לקטרג על הכל ולהציג כאילו זו כל התמונה?! 

ומי זה "הם" עשו את הרוע? כולם?! אני מכיר טוב מאד את ההיסטוריה הזאת, וחורה לי על דברים מסויימים שנעשו ע"י חוגים מסויימים עם חלק מהעולים בזמנו וכד', לא פחות מאשר לך (אגב, גם הם עצמם - באותם קיבוצים - עיקר מטרתם לא היתה "העברה על דת", אלא לקלוט את אחיהם כמיטב הבנתם, שבנושא הרוחני היתה עקומה לגמרי). אז זה "כולם"? מי התיר לך לדבר כך על ציבורים שלמים בעם ישראל?!  ואגב, גם אז - היה הרב מימון ז"ל בתוך בממשלה, פרש, הוקמה ועדת חקירה, ניתנו הוראות חדשות, אכן באיחור. וגם אז הבחינו היטב, מי צועק כדי לתקוף ומי כדי לתקן.

הרב חיים מבריסק אמר פעם על ההבדל בין שתי תנועות בארץ ישראל: הם דומים לבעלת הבית והחתול. שניהם רודפים את העכברים. אבל בעלת-הבית רוצה שלא יהיו עכברים, ואילו החתול רוצה שיהיו - כדי שיוכל לרדוף אחריהם..

ולא קראתי לך "רשעית" חלילה. אמרתי על דברייך המסויימים הללו, שהם דברי-רשעות. בשם ה"דתיוּת".

ומה ש"גדולים ממך מדברים". אינני יודע למי את מתכוונת. אך אם הם באמת גדולים - אני מציע לך ללמוד מהם קודם כל דברים אחרים.  ומה הקשר שאת "חרדית" (הפלומבות הללו מענינות אותי בערך כקליפת השום)? יש שו"ע אחר לחרדים? בישיבת "מרכז הרב" סדר-החובה היחידי, הוא סדר לימוד שמירת הלשון וחפץ חיים שהנהיג הרצי"ה זצ"ל.

והשיטה הזאת לקרוא לאחרים "עיוור" (שמירת הלשון, כמובן), כולל לגדולי עולם; וממילא טענותיהם על החירופים והגידופים אינן אלא "צדקנות" כנגד מי ש"אינם עוורים", היא שיטה ידועה. ומשמשת חלקים מחוגים ידועים להפקרות גמורה בדיבורם כלפי אחרים, לצערנו.

כללו של דבר: הנקודה איננה "התעלמות" ממה שלא בסדר, ואי-מחאה עליו. הנקודה היא אם את זה מציגים כעיקר, כהכל, את זה "מחפשים", זה הסרטים שרואים, ומתמלאים שנאה וקטרוג, שהם הורסים לעיתים יותר מכל מיני קלקולים פרטיים. ואם חושבים את זה ל"יראת שמיים". ואם מכירים בקדושה העצמית של עם ישראל וכל אדם מישראל. ואם בוכים ומצטערים כשרואים שמישהו מישראל מדבר /נוהג בצורה איומה, או "קופצים" על זה כמוצא שלל רב, כדי להוכיח מי "הם", "הבנים החורגים" האלו שהקב"ה מתעקש הארץ לא תקיא אותם?... ואם חושבים ש"מישהו אחר" מחזיר את עם ישראל לארצו אחרי 2000 שנות גלות, או מאמינים שה' עושה את זה לעמו, והתהליך הזה גם מביא עליה רוחנית. את אומרת שאת "משם"? הוגיעי בנפשך: אם אלייך היו מתייחסים כמו שאת כותבת כאן, בכוללניות, היית מוכנה בכלל להסתכל בכיוון? "את אשר יאהב - יוכיח".

מקדשים למרות הכל, וחוטפים מכות - גם בנושאים שבהם נועצים סכין בליבו ובסיסו של העם היהודי-

התורה הקדושה..

תותי - את כותבת יפה... אל תרגישי פחות מוצלחת.

אין סיבה שתרגיש "פחות מוצלחת" (יישר כח על ה"הומניות" בסערת הקרב...),

אבל מה שאת כותב אינו נכון. הסכין הכי חמורה בליבו של העם היהודי - היא הפלגנות. כמו שכתב  הנצי"ב זצ"ל: "הגזירה הזאת (של פירודים גמורים בכלל ישראל בין יראי השם לפורקי העול) קשה כחרבות בגוף האומה".

וחבל לחזור על המנטרה "מקדשים".. הקב"ה מקדש. מקדש את עמו (למרות החטאים), ומקדש את ארצו, ומקדש את שלטון עמו הקדוש על ארצו הקדושה, והוא יוצר את זה.

ואף אחד מהציבור שאת מעיזה לכנות את מעשיו "ע"ז" (כדאי שתחזרי על זה מהר בתשובה. הוצאת ש"ר על ציבור, אין על זה יום כיפור. חבל..), אינו "מקדש" מכות נגד התורה...  וזה דבר יפה מאד שאנשים מספיק בוגרים, כדי להבין שגם אם יש דברים כואבים, עדיין זה לא מבטל כהו-זה את עצם הערך והשמחה של חזרתנו לארצנו ושלטוננו בה, שזו מצוה וקדושה. "חטפת מכות" במאחזים? אז בגלל זה חדלת להאמין בערכם?.. דוני קל-וחומר: גם אם "חטפו מכות" במדינה, זה לא הוריד מערכה, שאינו תלוי כלל במישהו שנותן "מכה".  

אבל האמת - שרוב המדינה אינו "מכות". זו בחירה להסתכל בעין רעה, זה יוצר רע; מי שנהנה מזה - עניינו (ואולי לא רק שלו).

המדינה עצמה - דבר גדול וקדוש בעצמיותו. בתוכה - יש טוב ורע, אור וחושך משמשים עדיין בעירבוביא. למרות שללא ספק, מי שקצת יודע מה עבר עם ישראל בגלות ומה הוא עובר שם היום מבחינה רוחנית - צריך באמת להיות קצת "עיוור" כדי לא להכיר בטוב הגדול, בריבוי האור לאין ערוך על החושך. "עין טובה" זה ציווי ובחירה. ובמקום שיש עירוב של קידוש השם וחילול השם - הורונו רבותינו בתלמוד ירושלמי, שהצד של קידוש השם מכריע. "גדול קידוש השם מחילול השם". 

ובהיות שאני רואה שהדיון הנ"ל פחות או יותר מיצה את עצמו - ואני חושש שהוא גורם לכן להוציא לפעל בכתיבה דברים שאינם טובים לדעתי, אז אני מסיימו פה, מבחינתי.

מי שרוצה להמשיך לברר כדי לברר ולא כדי "להתנצח" סתם, אפשר ב"אישי".

או בגלל נגיעה אישית אני חושבת היום כפי שאני חושבת..

כי אם כן -הייתי צריכה כבר בגיל 13 בזמן הגירוש לחשוב כמו שאני חושבת היום..

ובכלל חטפתי הרבה הרבה מכות לפני - לא הם מה ששינה את דעתי.

אני תוהה אם בכלל קוראים את מה שאני כותבת.. או שמגיבים מהצצה בכמה משפטים עיקריים...

כי אם כך - באמת חבל על ההשקעה..

תודה לרב על הדיון, גם אם לא מצאנו הסכמה.

[מעתיק]מדינה שבקביעות פגעה ופוגעת בי "  לא "מנהיגים"..

את הכללת: [מעתיק]  "ואל תספר לי מה חילונים ציוניום חושבים עלינו". ולא - "קיבוץ פלוני" (מיעוט מבוטל באוכלוסיה. אגב, דווקא הייתי גם "שם".  הין השאר - הוזמנתי עם מנין לקיבוץ "ראש הנקרה" לחג השבועות, ביוזמתם. כיבדו בכל אופן שרק יכלו, וישבו לדבר בדברי תורה..] וה"קיצונים", יעקב חזן ומאיר יערי - שמו"צ, היו מתייחסים לאבי ז"ל ותבדלחטו"א בכבוד עצום. בלי "להסכים"..]

אכן, השלטון, באופן ממלכתי, שומר שבת וכשרות - צרה עינך בלימוד הזכות הזה? זו הרשעות! מסתבר שלא באשמתך. זה שעדיין לא סגרו את כל חנויות הטריפה של אנשים מסויימים מרוסיה - כואב מאד. זה לא "המדינה" ולא "השלטון". עוד לא הכל שלם.

אני שמח לראות שצימצמת את קטרוגך ל"קב' מהעם". מקודם זה היה "המדינה". ואף קבוצה, תפיסתה לא "שולטת בנו". האנשים בוגרים לא פחות ממך. ואם הם מקבלים את זה - צריך לנסות להשפיע בכיוון חיובי יותר. בשנאה זה לא יקרה.

אני לא "תוקף אותך במישור האישי". מה פתאום, ולמה. אם את זה את אומרת על מה שכל אחד יכול לראות בעיניים, אז כמה עלילות על מי שלא רואים ולא מכירים? מי שכתב "איך מתייחסים אלייך" - היית את (מעתיק: " גרתי והייתי שם, ואני עדיין מקבלת את מבטי הזילזול שלהם" ) .  התייחסתי למה שאת כתבת, מתוך אמון שאת מדווחת אמת. ואם זה "לא מייצג" את יחס הסביבה אלייך - למה הבאת כראיה תופעה שולית? הרי על זה בדיוק אני מלין.

אם היית אומרת רק, כדברייך כעת (מעתיק: ) "באתי להגיד בסה'כ שיש עוד אנשים שלא מאמינים בציונות וזה בסדר גמור לקוות שהשם יעזור ושלטון דתי יקום במקומו, אמיתי הלכתי וצודק. זה לא מציאותי כרגע? אולי. אבל מותר לי לקוות" - 

אז אפילו לא הייתי רואה לנכון להגיב על הדברים (גם אני לא "מאמין בציונות". אני מאמין בה', ומתוך כך, אני גם מאמין שבמה שהתנועה הזו עושה כדי להחזיר את עם ישראל לארצו, היא עושה שליחותו והוא מעוררה. ומה שעושים לא לפי רצונו - אז לא. פשוט ביותר. ולכן גם מה שכתבת "להאמין בממשל חילוני" הוא הצגה שטחית של הדברים. לא "מאמינים" בשילטון, בוודאי לא חילוני. מאמינים בכך לשלוט על הארץ זו מצוה - וממילא השלטון שנבחר ע"י העם ליישם זאת, הוא שליח המצוה הגדולה והכללית הזו. גם ל"חילוניים" מותר לעשות מצוות.. ובמה שהם נוהגים נגד השליחות - הם לא מבצעים אותה. גם כן פשוט מאד).

ואני לא כותב "חזק". אני פשוט משתדל לא לתת להסיט אותי ולהסית אותי.

כל טוב והצלחה רבה בדברים הטובים.

לעם יש סמכות וכוח לבחור את מנהיגיו על פי התורה, אך היא מוגבלת..

ההבדל הוא שהרב מתייחס לשלטון הקיים כמלכות, ושם שורש אי ההסכמה שלנו.

אני רואה במדינה - כלי נטו!

ובשלטון יהודי שלא מושתת על ערכי התורה ולא גם על פי צורת השלטון הנהוגה בתורה - שבעת טובי העיר..

אגב, כך גם חושב אבי, שלא מסכים עם הדרך שבה אני בחרתי.

מלכות ישראל היא ערך בפני עצמו, אבל אי אפשר לשים אותה בכל כלי קיים..

ואם הרב רואה במדינה מלכות - הרי שסירוב פקודה פירושו דבר חמור מאוד...

האם אכן זו הסתכלותו של הרב?

שאני מתייחס לשלטון כאל "מלכות"?

זו שאלה: האם לשלטון יש דין מלכות, או לפחות "שבעת טובי העיר". כך אמר הרצי"ה זצ"ל.

אבל מבחינת השליטה על הארץ - הם שליחים של שלטון כלל ישראל על  ארצו, בכל מה שהם עושים לטובת זה, ולא במה שעושים כנגד - כפי שכתבתי לקודמתך. עיי"ש (ואגב, "מלך" זה לא תלוי אם הוא על פי "ערכי התורה". ואליהו הנביא רץ לפני אחאב - הרשע - בגלל "כבוד מלכות". ועוד אגב - בהחלט יש מזה לימוד של יחס כבוד לשליחי ציבור לשליטה בארץ - גם אם אינם "מלך").

והרב קוק כותב מפורש בשו"ת שלו, שהסמכות לשלטון היא ביד העם, וממנו למלך - וכאשר אין מלך, חוזר השלטון לעם. וזה יסוד מסוים ל"דמוקרטיה" מהתורה. כך שלא כדאי לכתוב "היהדות לא דוגלת בדמוקרטיה". ("היהדות" זה דבר רחב. יש ספר שלם של הרב הרצוג זצ"ל בעניני השלטון, והוא היה - כלשון הרש"ז אויערבאך זצ"ל - "מלך בתורה", וגם אני לא זכיתי ללמוד בו ממש; אז חבל לדבר בשם "היהדות" בזה..)

אבל לכל זה אין קשר ל"מדינה", כמו שכבר הסברתי. המדינה זה עצם השליטה של עם ישראל בארץ. וזה אכן דבר קדוש מצד עצמו. ללא קשר להסכמתנו לכל מה שנעשה בה.

ואף אחד לא שם את המדינה ב"כלי קין". אבל לדבר כך - זו בדיוק מעין "עצת קין", לקום איש על אחיו. ורוב "היותר-גרועים" שיש היום, אינם יותר מ"תינוקות שנשבו" מבחינת ידיעתם את התורה ומשמעותה.

ו"סירוב פקודה" - ללא קשר ל"מלכות" או לא, בוודאי שהוא דבר חמור מאד ואסור לעשות ממנו "סיסמה". שהרי זו סכנת נפשות אם כל אחד יחשוב במלחמה שהוא יפעל לפי סברתו. אבל "פקודה" על עבירה, אינה פקודה. ואם יצוו לאכול טריפות סתם כך? ה"צבא" אין עניינו להילחם ביהודים אלא באויב. אבל בוודאי שצריך מאד להיצר על כך שנזקקים לזה, ולא לעשות מזה "שעשוע", זה מסוכן. אלא להדגיש חזור והדגש את ההבדל בין מלחמה באויב, לשליחות פוליטית נגד אחים ח"ו.

על פי הסקרים ניתנים למפלגת השלטון העיקרית 34 מנדטים בלבד..

זה אומר ש34% מאחוז הבוחרים (לא כל העם) - ורק הוא בוחר במפלגה הנוכחית..

אז בעצם רוב העם לא מעוניין בשלטון הנוכחי.

ותשובת הרב בעניין אחאב - נכונה רק אם רואים בשלטון מלכות. בלי קשר לכבודו של שליט.

אליהו לא רץ בפני אחאב כי הוא שליט, אלא בגלל שהוא נושא בכתר המלכות!

לא ביזיתי את ביבי נתניהו, אני פשוט לא רואה בו סמכות של מלך.

כשאמרתי "היהדות לא דוגלת בדמוקרטיה" התכוונתי שבהדרכת היהדות ב"שום תשים עליך מלך" - 

צורת השלטון לא מתנהלת כמו במדינה דמוקרטית.

(ואם נכנס לפרטים - היא אפיילו מתנגדת נחרצות לתשתית של שוויון ללא הבדל של דת, מין וגזע)

כאן לא נראה לענ"ד שיש כר נרחב כל כך לויכוחים ולפרשנויות..

הגדרת מדינה היא:

חברה של בני אדם המתגוררים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקתית, חוקית ופוליטית.

אז החברה - היא עמ"י.

הטריטוריה  - ארץ ישראל

ומה שסוגר את העסק הוא שלטון וחוקים.

נגד עמ"י וא"י - ודאי שאין לנו דבר.נגד שלטון וחוקים הזויים יש ויש.

וכמו בהגדרה - כך גם במציאות - מדינה היא כלי.

מלכות ישראל היא הערך! לכן כרגע אין קדושה במדינה..

השלטון עצמו אינו קדוש.. הוא אולי חשוב, אבל אין בו קדושה.

אלא אם כן - ושוב אנחנו חוזרים לשאלה המקורית, אתה מכתיר אותו כמלכות..

לא הצלחתי להבין עד לרגע זה האם הרב רואה במדינה מלכות או לא.

[לכן אני לא קובעת את זה כעובדה, אלא שואלת]

*כלי קין הייתה טעות מקלדת - הכוונה היתה כלי קיים.

סירוב פקודה לפקודה שנוגדת את התורה האו לא דבר מסוכן..

לא מדובר בנטישה של הצבא מלכתחילה, הרי ברור שלפקודת גירוש או אכילת טריפות נסרב, להגן על עמ"י? כולם חוזרים בריצה.
בעת המהפכה בצרפת - דווקא סירוב הפקודה ההמוני בצבא, רק חיזק את המדינה ולא להיפך.

עצם זה שהצבא, והשלטון (לא אנחנו!!) עושים מסירוב פקודה עניין כל כך גדול - רק מראה את כוונתם ואת היפך עניינם להגן על עמ"י (ושוב, אני מדברת פה על מקבלי ההחלטות ולא על החייל הקטן)  - אלא להיות כלי פוליטי בידי השלטון ולנגח את אוהבי א"י.

מעשי הנבלה מטעם הצבא כבר לא מהווים אחוז אחד, או כמות שאפשר להתמודד איתה ועדיין לקחת בצבא חלק.

הרבה מאוד לא מבינים את זה עכשיו, אבל כשזה יטפח בפרצופם, זה כבר יהיה מאוחר מדי.

זה כל מרכיבי הממשלה ביחד שהם נציגי רוב העם. מה לא מובן?

מהנושא של אחאב - ניתן ללמוד על כבוד השלטון גם כשאינו בדיוק כמו שצריך - גם אם זה לא בדיוק אותו דבר. הסברתי כבר בשם הרב, שיש צד דומה בשליחי העם לשלוט. וזה, אגב, בדיוק מה שנוגע ל"שום תשים עליך מלך", כשהסמכויות חוזרות לעם. הלכה לא פוסקים מחוּמש.  לגבי "שיווין" ולא - כבר האריך הרב הרצוג זצ"ל בגדרים, וזה לא נוגע לענייננו.

ואי אפשר "להמציא הגדרה" ואח"כ להקשות מכח אותה הגדרה...  השלטון על הארץ הוא "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות" כלשון הרמב"ן. הוא בעצם האחיזה בה. שיש לנו עליה ריבונות, ממשלה, צבא. זה כלל לא משנה אם מגדירים כ"מלך". מי אמר לך שרק ה"מלכות" היא הערך. את מקשה על הגדרת-עצמך..  הריבונות שלנו על הארץ, יש בה קדושה עצמית. זו קדושת המדינה שלכן אינה "כלי". היא עצם השליטה. זה לפני כל "חוקים" שהם "סדר פנימי". והחוקים - יש מקום לציבור לחוקק חוקים ותקנות, ובלבד שלא יהיו נגד דין תורה, ולפי זה - גם ערכם.  ה"אנשים" שמשמשים לזמן מה לניהול ענייני המדינה, הם נציגים לניהול הריבונות של כלל ישראל על הארץ. צבא, כלכלה, וכו'. "שליחים" של קדושת ומצות שלטוננו. זה מאד פשוט. וכמו כל שליח "לתיקוני שדרתיך - ולא לעיוותי", השליחות תופסת במה שמשרתת את סידור אחיזתנו כאן.

לגבי סירוב פקודה - אינני רואה הבדל בין מה שכתבנו (אולי רק הסיגנון.. ועל זה בדיוק הערתי מקודם, מה בוחרים להדגיש...)

ולגבי "איזה אחוז מהצבא" מוקדש לטוב או חלילה להיפך (למרות שלא התייחסתי לכך כאן) - אני חושב ש"מקורות המידע" שבידי, אינם פחותים ממה שבידך... אז לא כדאי להגיד "הרבה לא מבינים אבל כשזה יטפח בפרצופם"....

מה שבטוח - שאם רבים היו מסיקים כמותך שאי אפשר "לקחת בצבא חלק" במצב כזה - אז זה היה טופח לא רק בפרצופנו, אלא בכל המציאות שלנו, וכבר לא היינו יכולים לנהל דיונים כאלו... אז ב"ה שרבים הולכים בדרך אחרת.

שוב - עניתי בגלל כבודך; ראיתי ש"השקעת הרבה" וכנראה כתבת לפני שראית מה שאמרתי בהודעתי הקודמת שאני מסיים בכך את הדיון, מהטעמים שהסברתי שם. ומכיוון שביקשת את התייחסותי, התייחסתי.

המשך - אם רוצים - אפשר ב"אישי". אני חושב שפחות אות יותר הענין מוצה, אם רוצים לברר עוד, לצורך בירור ולא "התנצחות", אפשר שם. אחרי הכל, יש כאן עוד כמה אנשים, חוץ ממשתתפי הדיון הזה...

עניתי על השאלה הזו דומני לפחות חמש פעמים, ללא כל "עמימות", וגם על הפרופורציה שב"חשיבותה" לדעתי.. אם מנסים "לשמוע" בדברי הזולת מה שאנו מניחים מראש כ"אופציות היחידות" לטיעונו - אז באמת קשה להבין את דבריו... ואינני חושב שיש קושי מיוחד בהתמודדות עם "הטענות העקרוניות", שגם אליהן כולן, התייחסתי כמה פעמים, ולא ראיתי בהן קושיא גדולה כ"כ על עצם הענין. אדרבה, הייתי מציע למי שחותר לאמת, לעיין קצת יותר בעומק בדברים שהבאתי בנושא הזה, שלא נלקחו מ"עיון של רגע" בתור תגובה להודעה של מישהו. לא ראיתי שזה נעשה. 

והמציאות היא לעיתים מורכבת ועמוקה. ולא רק "חריפה" ושטחית. גם כשלומדים נושא עמוק בישיבה, זה לא נראה כמו דיון לוהט ב"בני עקיבא" בדווקא. ומגיעים עם  זה לאמת גדולה יותר.

וכבר אמרתי, בהיות שהנושא כאן מוצה - אם יש דברים שאינם מובנים ויש בכנות רצון להבינם, אפשר לפרט במסא"ש, ואשתדל למצוא בלנ"ד זמן לנסות לנסח שוב בצורה שאולי תהיה יותר מובנת - בתנאי שגם תהיה יותר הקשבה... סתם "להתווכח" אין לי ענין..

[וה"שלטון", אגב, מייצג לגמרי את הרוב, המוחלט. אי אפשר לעוות את המציאות. העם בוחר לכנסת. הקואליציה מורכבת מנציגי רובו וממנה הממשלה. זה בדיוק רוב העם. ללא שמץ "עמימות"..]

וכמובן - ברור שכל הדיון הוא ויכוח לשם-שמיים, ואין חלילה כל תרעומת אישית.

ה"שיטה" הזו היתה קיימת גם מקודם. רק שאחרי ההריסה הנוראה בהתנתקות, היא קנתה שביתה (אי אפשר שלא ללמד זכות ולהבין גם את מי שבכאבם נתפסו לזה) גם אצל אנשים "אצלנו". וכעת - מנסים לאחוז בה "באדיקות", ולחפש את אותו רע גם אצל אחרים, במקום לרומם את הטוב בכל מקום בו הוא נמצא. "מצא בע"ח מקום לגבות את חובו" [כדאי אולי שתלכי אצל אמא שלי שתחי', מ"זקני המגורשים", שעוד הספיקה לברוח מגרמניה טרם השואה, ולשרת בפלמ"ח - ותקבלי ממנה פרופורציות, לגבי צורת ההסתכלות על "היום", למרות "מעשיהם"..]

והסתכלות אמונית, אינה משתנה "בין רגע" בגלל מעשי אדם זה או אחר. ה' גואל את עם ישראל, ולא פלוני אלמוני. והגאולה מתקדמת גם דרך הסיבוכים. כן "קימעא-קימעא" (לשון הירושלמי). ומי שמסתכל בעין פקוחה יכול לראות זאת. ומי שאוחז בטוב שבמה שיש, באהבה ובהודאה, הוא גם זה שיכול לבקר וביקורתו תועיל, "נאמנים פצעי אוהב" ו"את אשר יאהב יוכיח".

[אולי כדאי לקרוא דברים שכתב הרצי"ה אחרי הפשע הנורא של אלטלנה, ולראות איך בונים אחרי "מעשיהם" של אנשים כאלו, כשמכירים, למרות הכאב והסיבוכים, את ערך התקופה]

שהמגמה של המדינה השתנתה...?

אגב - אני - גם אחרי הגירוש לא הבנתי את זה...

לקח לי עוד כמה שנים טובות לקלוט את העסק.

"כמה שנים טובות", לא "לקלוט את העסק" - אלא לעבד אותו לגמרי לא נכון, לדעתי.

ועם כל הכבוד וההערכה - דברים כאלה ששייכים ליסודי אמונה בתפיסת הזמנים הללו, אינם יכולים להגיע ל"חיתומם" עפ"י סברות של בחורה מאד צעירה כפי שהיית. אז אם אדם מסתמך על "רבותיו" - זכותו, אבל לחשוב שבגיל 17 "הבנתי את העסק", זו טעות קשה שבאה כנראה דווקא מכישרון ומאיכפתיות.

"המגמה של המדינה" לא השתנתה בכלום בכיוון הזה, בגלל קומבינות הטירוף של השליט עם הכריזמה והכוחנות באותו הזמן. וכבר אמרתי: המגמה של המדינה, זה מה שהקב"ה מוביל אותה. אנחנו מנסים להיות שותפים בענוה. מהלכים של הכלל, זה לא כמו בחירה של היחיד.

ואם היית בזמן בן גוריון - ו"קולטת את העסק" כלשונך, היית אומרת דברים יותר חמורים. התקדמנו הרבה מאד מאז..  וכן אם היית בזמן הנסיגה מחבל ימית.

שאלת היסוד היא, אם תופסים שחזרת שליטתנו בארצנו היא מהלך אלוקי, המחזיר שכינתו לציון, וגם אם יש סיבוכים כואבים מאד בתוכה - זה לא מבטל את הטוב הבסיסי שבה, והרבה מעבר לכך. ומתוך זה - האם נתפסים למרירות ויאוש וראיית הרע במכלול, מכל אירוע לא רצוי, או שמודים על הטוב שבעצמותה, מחפשים את הטוב, ומתוך כך מבקרים את הרע בכל תוקף, ופועלים לתיקונו כחלק מהציבור שהוא כולו עמֵנו והוא בוחר את שלטונו.

ששולט בארץ - זו מדינה. ולכן יש אכן קשר הדוק בין המושגים.

רבות מתוכחות הנביאים כלפי עם ישראל בזמנו היו כלפי ה"מדינה", דהיינו אופן התארגנות חייו הציבוריים בארץ.

וכמו שהקב"ה בחר את עם ישראל, ללא תלות במעשיו, אע"פ שחלילה דברים מקולקלים יכולים לעכב את אורו, כך גם ביחס לאור של המציאות של עם ישראל בארצו. "איתה הם גוי אחד ולא בלעדיה" (זהר). ללא הארץ - חסרה עצם היכולת של הופעת עניינם של ישראל. ו"עם הארץ" - פירושה ריבונות עליה. לכן לשליטה בארץ, מדינה, יש ערך עצמי שנובע מתוך קדושת עם ישראל. וכשהקב"ה מחליט להחזיר את עם ישראל לארץ, להחזירו לחיים, צריך להיות מלאי תודה, גם אם התהליך כרוך בסיבוכים.

ב. מי שלא חי כאן וחושב שלכן המדינה "לא שלו" - יש לו לדעתי בעיה חמורה בתפיסה האמונית ובתפיסת המושגים הנ"ל.

ג. "המדינה" לא שמה לעצמה"מלחמה כמעט בכל מה שיקר וקדוש". "המדינה" זה כלל עם ישראל ששולט בארץ ושולח נציגים. יש טענות על עם ישראל (מה שנקרא - לקטרג על עם ישראל)?.. כדאי להיזהר מזה. אפילו ישעיהו הנביא נענש כשאמר "בתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב". אפשר להוסיף חיוב ואור. זה לא יבוא כך.

ד. "מדינת ישראל" רוצה להביא גאולה בעצם הוויתה. זה בכלל לא תלוי במה חושב פלוני. זה הקב"ה פועל - ובו צריך להאמין. ואם "עם ישראל" "לא ירצה" חלילה, להביא גאולה - הוא לא יביא אותה?! זו טענה נוצרית. הקב"ה ברא לו עם קדוש וכל מסיבותיו ותהלוכותיו הולכות לכיוון גילוי אורו. וכך גם המהלך העיקרי הזה של שיבתו לריבונות בארצו. עצם ההשתחררות מעול זרים, במידה רבה, היא כבר "חתיכת גאולה". עצם קיבוץ גלויות העצום שלא היה כמוהו - עוד חתיכת גאולה. עצם "ואתם הרי ישראל ענפכם תשאו ופריכם תתנו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" - עוד חתיכת גאולה. כדברי רבי אבא בגמרא ש"אין לך קץ מגולה מזה". לא בן אדם יכתיב לקב"ה מה"גאולה" ומה טוב. ואצל כלל ישראל - גם ה"גשמיות", העוצמה הממשית, היא ערך "רוחני". זה לא "מצב רוח" של אדם פרטי. עַם ה'. 

[ואגב, בגלות יש נטישה איומה של היהדות, שלא לדבר על עצם ההתבוללות. אז גם זה כבר לא העם שלנו?.. בחירת הכלל אינה תלויה במעשיו, על אף שמעשיו משפיעים. ואמרנו: שליטת הכלל בארצו היא חלק עיקרי בהופעת קדושתו. זה תורה - לא "סברות"]

ה. ה"לקיטה" של חולשות ודברים חמורים (גזיזת פאות, אלטלנה..) מתוך כל תולדות המדינה - היא ממש רשעות בעיני. רוע. מי שמחפש את הרע כך - שיזהר שהקב"ה לא ינקוט כלפיו באותה מידה, חלילה..

גם אם יש עוולות קשות וכואבות - הרי מלבד שלא "המדינה" עשתה אותם, אלא אנשים מסויימים, וגם הם עשו עוד הרבה דברים טובים - הרי שהצגת ה"עובדות" היא גם שקר. "המדינה" אינה מכריחה לאכול טריפות או לחלל שבת. נציגי המדינה מוזהרים גם על השבת וגם על הכשרות בפרהסיא. ואם מישהו יתלונן רשמית על דבר חריג כזה - תלונתו תטופל. אף אחד לא יאמר: זו עמדתנו הרשמית..  "המדינה" לא גזזה פאות, אע"פ שהיתה תופעה מרושעת כזאת. וכן הלאה.

קצרו של דבר: יש להבדיל בין הכלל לפרטים. המדינה היא שלטון הכלל על הארץ, ולכן היא שייכת לקדושה העצמית של כלל ישראל.  תהליך הגאולה, ע"י שיבת שלטוננו כאן - הוא מעשה ה', ואינו תלוי בכוונות של כל מיני שותפים לו, אעפ"י שהכוונה הנכונה בוודאי מזרזת. וצריך להודות עליו - מי שאינו מודה, הוא עצמו מעכב. המדינה איננה "של" מנהיג פלוני או אלמוני, הם נבחרים ע"י הציבור ששולחם, שהוא העם שלנו ועַם ה' שה' אוהבו. ואיננו "עומדים מן הצד" ומשקיפים כמה היא "שלנו" לפי מעשיהם. מי שמחפש דווקא את הרע - נהיה בעצמו רע יותר. במקום זה - להוסיף חיוב, בצד הביקורת כשנדרשת, ובכך לזרז את הופעת האור הגנוז במדינה. הזאת.

כשהתהליך הזה של ריבונות יהודית (לא ישראלית) תופיע בארץ, ודאי שזה יהיה קידוש ה' עצום, ועם זה יש להודות על כל הטוב גם אם עדיין לא מושלם כמו התחלת קיבוץ הגלויות וברכה גשמית בפרות הארץ. וזה באמת נושא ללימוד מדוע הקב"ה בחר להעניק לנו מתנות אלו, באותו זמן שעדיין לא הביא בידינו שלטון בארץ ישראל.

האם הגויים החיים בארץ ישראל ויש להם נציגים בשלטון הם גם חלק מה "כלל ישראל(שלך) ששולט בארץ"?

אתה צודק, גם "אנשים מסוימים" הם אלה שגרשו יהודים מביתם. הרי "המדינה" לא יכולה לבצע שום עוול, היא יכולה רק להיות חלק משמעותי בתהליך הגאולה. [אין שליח לדבר עבירה..]

אפשר לומר שהשואה קידמה מאד את הקמת המדינה, ולכן בעצם השואה היא היא תחילת הגאולה, המדינה סתם שלב ביניים עד לשלטון יהודי ללא שותפים גויים.

ודאי שכל התהליכים כולם כולל השואה והקמת המדינה הם מיד ה'.

במדינה שלי אין מקום לשותפים שאינם יהודים כחלק מהשלטון, וכל זמן שיש שם כאלה, אפילו רק באפשרות שיהיו שם כאלה, זו לא "המדינה" שלי [בה'- הידיעה], אמנם זו המציאות, כי כך ה' החליט, ויש לי להודות על הרע במיעוטו - שלא יותר גרוע, אבל אסור לי לוותר על הרצון/שאיפה לטוב המושלם. וכן, עם ישראל חייב להעמיד אלטרנטיבה יהודית לשלטון הנכרי בארץ ישראל.

לא הבנתי את השאלה בנושא התבוללות. האם אתה מתכוון שיהודי שיש לו צאצאים מגויה - צאצאיו גם חלק מכלל ישראל. ודאי יש להצטער על כל נשמה יהודית בארץ או בנכר שנאבדת.

אפשר לומר כי הנקודה המרכזית בשיחת חרשים הזו היא האם יש זהות בין "כלל ישראל" ו"מדינת ישראל". אם אכן תצליח להוציא מחוץ לגדר את הנכרים שיושבים לצידך בשלטון, קרוב לוודאי שאסכים עם כל מה שאמרת על המדינה..

להכתיב לקב"ה איך לגאול את עמו.

זאת הטעות המרכזית. כלשון הרב קוק זצ"ל: וודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב אדם שמחשבותיו הבל נגד עצת ה' העליונה אשר דיבר טוב על ישראל.

"ריבונות יהודית" זה לא ביטוי יותר גדול מ"ישראלית". שבט יהודה הוא אחד מעם ישראל. "ריבונות ישראלית" = של עם ישראל. איננו משועבדים למושגים של "סקרים פופולאריים". ואכן, הקב"ה "הביא בידינו שלטון על ארץ ישראל" (עוד לא כולה). אי אפשר "להפך" את המציאות במילים. כאן שולט עם ישראל. ועם ישראל הזה הוא עם ה'. הקב"ה בחר בו ולא שאל אף אחד אם זה מוצא חן בעיניו..  ולכן זה באמת, כלשונך, "קידוש השם עצום". מבחינה מסויימת - עוד יותר ממחיש את מוחלטות חיבתם של ישראל, שהקב"ה ממש "מטפל" בהם לא רק מכח מעשיהם, מחזירם לארץ ומטהרם.

ומי שרוצה להתעלם ממתנת ה' ולהקשות למה לא נתן את מה שנתן - אינני בטוח אם זו "הכרת הטוב"..

שותפות של נוכרים בשלטון בארץ - היא וודאי בעייתית (אם כי הרב הרצוג זצ"ל הצביע על אפשרות כזו. והלכות לא פוסקים "מהבטן"). ומכל מקום - הם מיעוט בטל בנציגותם; לשמחתנו - אינם משתתפים בקואליציה, ולכן השלטון אינו מורכב מהם (ואם יש מישהו מהם במפלגה בקואליציה - זה לא משנה את העיקר). אכן, היתה פעם ממשלת מיעוט שהסתמכה על קולותיהם, והרצי"ה ראה בכך חילול השם חמור.

ולכן, "לגלוש" ממיעוט שבכנסת לאמירה "אלטרנטיבה יהודית לשלטון הנכרי בארץ ישראל" זה בעיני, במחילה, סיגנון של "עצבנות קנאית" ידועה, ותו-לא. וגם האמירה "סתם שלב ביניים עד לשלטון יהודי ללא שותפות גויים" - היא פשוט כפיות טובה גמורה לרבש"ע, כי עוד לא הכל נראה "מושלם". זה פשוט לא יאומן. יש מדרגות גם בטוב, וזה עוד לא הופך את מה שכבר התגלה (והרבה) ל"סתם שלב ביניים"..

הלגלגנות על זה ש"המדינה לא יכולה לבצע שום עוול" היא שטחית לגמרי. ה"מדינה" זו ריבונותנו - של כולנו - על הארץ". זה שיש נציגי שלטון שעושים דברים רעים - זה חמור. בוודאי שזה לא הפך את עצם שלטוננו במה שכן יש בארצנו הקדושה, למשהו "לא טוב". וזו המדינה. דומני שהביקורת לא מתחילה מהדברים, אלא "מחפשת" בהם מה שההשקפה המוקדמת רוצה לחשוב עליהם..

וכל בעל שכל ישר, מבין את ההבדל בין תהליכים הסטוריים נוראיים של השמדות ר"ל שעברו על עם ישראל, לבין תהליך של צמיחה, קוממות וריפוי, גם אם הדרגתי. אע"פ שבוודאי בסתר-המדרגה, יד ה' מנהלת את כל ההיסטוריה. לכן אנו אומרים "אתחלתא דגאולה" על המדינה, ולא על הנסיונות להאביד ר"ל את עם ישראל.

וודאי שלא צריך לוותר על השאיפה ל"טוב המושלם". אבל לקרוא למה שיש "הרע במיעוטו", הוא יריקה וכפיות טובה נוראה לה' - וזה מעכב את הופעת הטוב שגם אתה עורג לו. וכן ביאר הרב חרל"פ זצ"ל בספרו "מי מרום" ח"ו. לשאוף לעוד יותר ולשמוח לראות את האור בכל מה שכבר מתקדם כחלק מהתהליך הגדול.

לגבי ה"התבוללות" - זו היתה דוגמה להריסה הנוראה שבגלות, שעמנו ממש הולך ונשמד שם ר"ל ע"י ההתבוללות (אע"פ שלצערנו גם בארץ צריך להיאבק בכך - אך ללא פרופורציות לשם), וממילא - גם להכרת הטוב בחזרתנו לכאן.

ובהיות שכתבת שהנקודה המרכזית (אינני יודע אם ב"שיחת חרשים", ואם כן - למה כתבת.. אני התבוננתי היטב במה שכתבו, וראיתי כדברי), לדעתך היא האם יש זהות בין "כלל ישראל" למדינה (שאז, להבנתי, גם אתה מבין שכשם שיש קדושת הכלל למרות סיבוכים מצערים, כך גם קדושת שלטונו על הארץ); ואתה תלית זאת ב"נוכרים שיושבים לצידנו בשלטון", אז תנוח דעתך. כנ"ל - אין נוכרים בשלטון, אלא יהודים - דגם אופייני לעם שבארץ; חלק יותר מדקדקים חלק פחות..  לא יעלה על הדעת שבגלל מיעוט ערבי שמיוצג בכנסת ואין לו כלל ייצוג בממשלה, מישהו יקרא לכך "שלטון נוכרי" או שותפות של הנוכרים. זה פשוט לא נכון. לכן, השאלה היא האם ביושר אומרים ש"בלי זה", זו אכן מדינתו של עם ישראל הקדוש שה' החזירו לשלוט בארצו הקדושה, ובצד הביקורת על מה שצריך לשכלל, רואים את העיקריות של המהלך הגדול שה' מוליך בו את עמו - 

או שזה סתם "תירוץ" כדי להמשיך להתעלם מהטוב הזה. נקוה שלא כך. ישועות ונחמות.

ולהבנתי, הבעיה היא לא המספר בפועל, אלא השיטה, והיא מאפשרת אפילו ממשלה שלימה של גויים. ולכן שיטה זו אינה יכולה להיות יהודית גם אם בפועל כל חברי הכנסת יהודים, מספיק שיש לגויים אפשרות של בחירה כדי לשלול את השיטה. אם וכאשר השיטה תשתנה, יתכן מאד לראות בממשלת ישראל שלטון יהודי.

נניח לרגע שכבודו צודק. עם זה הייתי מצפה ממנו לתמיכה בבחירות להנהגה שבה בוחרים ונבחרים רק יהודים.

"חיפוש מתחת לאדמה".

זה בערך כמו להקשות על כך שהקב"ה נתן לאדם בחירה חופשית, להבדיל, ולכן בהיות שזה "מאפשר" דברים רעים - אז זה לא יהודי... הגויים הם מיעוט, גם במדינה וגם בכנסת, והשלטון מייצג את הרוב היהודי ששולחו (וכבר אמרתי, הרב הרצוג זצ"ל לא הסכים לזמננו גם עם ה"בעייתיות" ביצוגם היחסי המועט). 

ובוודאי שבבחירות אני תומך ברשימה שבה נבחרים רק יהודים (ואם גויים - שיש להם ממילא זכות בחירה - יבחרו בה, למה לא?.. יותר טוב שיבחרו בערבים?...  אפילו "עוצמה לישראל" מתפארת בגויים שמצביעים עבורה..)

פרסמו שגם ערבים מאבו גוש בעדם..

ואני לא רואה בזה כל "לכלוך". זה תרגיל מוכר ולגיטימי לפרסם כך.

וגם למה "ללכלך עליהם"? אנשים טובים..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.