מעבר ל"סטיגמה" מאיזו משפחה הם.

לק"י

רק שנראה שהרבה פעמים אחד מבני הזוג מקבל את הכיוון של השני.

בע"ה

תלוי מאוד בשניהם, עד כמה ה'אידיאולוגיה מבית' בוערת בם.

ברור שעם ישראל 'גוי אחד בארץ'! אבל ישנם הבדלים באיך כל ציבור תופש את המציאות ומפרשן אותה..

לי יצא ויוצא להיות בחברת רבים מן הציבור החרדי ואני מרגישה שעבורי אלו הן נקודות כ"כ קריטיות ומשמעותיות שברור לי שלא יתכן מצב כזה.. אבל יש כאלו שבאמת לא מונעים ע"י תפיסת המציאות העכשיווית(דור גאולה,יחס למדינה וכו') באופן  מוחלט ולכן אצלם תתכן מציאות של הקמת בית בישראל! וב"ה..חשוב מאוד! 

אפשרי מאוד ומשתנה מאחד לאחד..!

שבע"ה נזכור מה העיקר-אחדות ע"מי, לעומת הטפל.(טפל חלקי...

מה שהכי חשוב, זה ללבן את כל הסוגיות האפשריות: פאה או מטפחת, היכן ילמדו הילדים וכו' וכו'.

בס''ד

הדבר אפשרי אבל תלוי במספר דברים...

עד כמה המשפחות לוחצות...

חרדים יכולים להיות משפחה מאוד קשה בקטע הזה.

כמו שכבר אמרו פה, אם האידיאולוגיה מאד חזקה אצל שני הצדדים יהיה מאד קשה לגשר על הפערים.

גם בהמשך החיים עלולים להיווצר חילוקי דעות שונים שלא חשבו לבדוק אותם לפני...

אני מכירה כמה משפחות (לא צעירות) עם ילדים גדולים שאחד ההורים חרדי והשני דת"ל והם הגיעו להסכמה בינהם, שאת הבנים שולחים למסגרות לימודיות של דתיים לאומיים ואת הבנות שולחים לחרדי.

חלק מהילדים במשפ' הזאת היו - תקופה חרדיים ותקופה אחרת ד"ל.

לדעתי זה ממש יכול לבלבל את הילדים בבחירת מסלול ודרך חיים.

אבל עדיין, זה מאד אינדיוידואלי, ותלוי עד כמה ההשקפות של המועמדים/בני הזוג חזקות.

אני סתם צינית,

לאור הצעה שהגיעה אליי לפני זמן מה:

בחור שאמנם למד בישיבה תיכונית, חסידית ידועה ונחשבת בציבורנו,

אבל בשיעור א' בחר ללמוד בישיבה חרדית מפורסמת והוא שם עד היום.

חליפה שחורה, מגבעת ושאר ירקות.

נשמע חיצוני לחלוטין- אבל הופעה כזאת זו החלטה של דרך חיים במודע.

בס''ד

לא כמו חרדי?? או חלקי כחרדי.. [חולצה לבנה, כיפה שחורה..]

והם לא מחוברים אליו לגמרי..

אוטומטית נדלקת לי נורה אדומה:

- אז למה הוא שם? ההורים שלו רשמו אותו נגד רצונו?

- הוא השתנה ומפחד לעשות צעד שינוי לאווירה שנכונה לו?

- הוא לא סגור על עצמו?

וכו' וכו'..

אין ספק שלא תמיד נכון לשאול שאלות כאלה על כל אחד-

כי זה מאוד תלוי אדם, מצב-

וחובה לשמוע את המכלול..

גיליתי שיש אנשים שדווקא הימצאותם בחברה שונה- היא טובה עבורם יותר מאשר להיות עם אנשים שחיים בדרך שלהם.

ההיבדלות מהכלל, השונות- היא זאת שמקדמת אותם ומובילה אותם אל הדרך הייחודית שלהם.

לעיתים זה ממש לא מובן ולעיתים כן-

מאוד תלוי במניעים של אותו אדם..

לגבי מה שכתבת-

מה ההבדל בין כיפה שחורה+חולצה לבנה ואם יש מעל זה ז'קט שחור או אין?

בעיניי זה אותו דבר. אלו פרטים קטנים.

וגם- אם הוא לומד בישיבה חרדית, מדוע הוא בוחר להיראות שונה מהם וללכת נגד הזרם?

אני באופן אישי- פחות מתחברת להופעה הזאת, כי היא זרה לי, אני מרגישה שזה עולם אחר משלי.

ברור - שיותר חשוב הפְנים, השקפת עולם, דעות, מידות, יראת שמיים-

אבל סביר להניח שאם בחור בוחר להיראות ככה במודע ומבחירה-

יהיו ביני לבינו כמה פערים שלא בטוחה שישמחו אותי..

בס''ד

בסוף תגובתך האחרונה את אמרת שהדברים שהצגת שם נשמעים חיצוניים לחלוטין אך כאן את נכנסת לעומקם של הדברים וההסברים.. 

בכל מקרה תודה על תגובתך.. היא בהחלט מעוררת מחשבה..

עוד דעות?!..

שזה לא בדיוק חרדי קלאסי עם דת"ל קלאסי. 

מכיר זוגות כאלה, ששני הצדדים היו מראש על התפר, אבל כל אחד מכיוון אחר.

גם ככה אחרי החתונה הפערים והחסרונות של בני הזוג בולטים יותר...

להתחתן מתוך שלמות של האדם..

תמיד אחרי החתונה החסרונות פתאום נראים גדולים יותר אז דרך חיים שזה מספיק משמעותי לשני בני הזוג במידה זו או אחרת...

לדעתי זה מיותר...

כפי שרואים פה, לא כל אחד מוצא בקלות. ואם יש אדם שאישית מאד מתאים, אז רק ה"זרם" השונה של המשפחה עדיין אינו לגמרי אומר. לא בכל מקרה.

תלוי עד כמה השונות האישית בין בני האדם, במנטליות, באופי, בהשקפה.

לעיתים מישהי ממשפחה חרדית, שמוצא חן בעיניה מישהו תורני-לאומי, למשל, "תלך אחריו" יותר ממישהי מאותו "תת-מגזר" שלו.

"חרדי" - "דתי לאומי", זו הגדרה כוללת מידי. ויש בה גם הרבה דמיונות.

בס''ד

כשפתחתי את השרשור הזה הייתי בטוח שרוב הדעות פה יהיו לשלילה.. אבל כעת אני רואה שההיפך..

ואגב דן, אתה כתבת לדעתי את נקודת העניין בשורה האחרונה שלך..

ציטוט מתגובתך: '' "חרדי" - "דתי לאומי", זו הגדרה כוללת מידי. ויש בה גם הרבה דמיונות ''

בין מישהו/י מבית חרדי, שמתחתן עם דת"ל,

לבין מישהו/י חרדית שמתחתן עם דת"ל.

מבית- לא מחייב בכלל שיש בו שמץ ממנטליות הבית.

אבל להכנס לנישואים עם מישהו שהוא אידיאולוגית שונה ממך, כבר בהווה = צרות מובטחות בטווח הקרוב והרחוק!

האהבה לא תחסוך את החיכוכים שזה יזמן. וההתאמה האישית חשובה, אך לא מסיטה הצידה את השוני המנטלי.

לא מומלץ.

(וכמובן שההגדרה חרדי/דת"ל כוללת ורחבה, אבל בוא נלך על הקלאסה לצורך הדוגמא...

וזה לא דמיון. זה אורח חיים שלם, שונה.)

וגם בתוך ה"חרדי" וה"דת"ל" יש הבדלים. לעיתים, ה"חרדי" לא בדיוק מה שמדמיינים שזה חרדי, כלומר - הוא סה"כ ירא שמיים, עדין, מדקדק במצוות וכו', וגם ה"דת"ל" די דומה..  זה שאמרתי. צריך לבדוק לגופו.

כלומר: לא תמיד זה באמת שונות "אידיאולוגית" (שבצורתה החריפה את צודקת שלפעמים יכולה לגרום לבעיות). לפעמים, את ה"הווי" החרדי, במובנו היפה, הבת לוקחת. והאידיאולוגיה (אולי אפילו כחלק מאותו "הווי" חרדי..), הולכת אחרי בעלה, הצדיק-הלאומי...

את מדברת, בבמחילה, בנושא הזה ב"תיאוריות" (שני בני הזוג משפיעים בכל דבר בבית וכו')..

זה בדיוק עובד ככה, כפי שכתבתי, אצל אנשים שהם "ככה". אישי לגמרי.

יכולה להיות אשה שאין לה את ה"אידיאולוגיה" שעליה דיברת (ולכך התייחסתי), אבל יש לה הרבה דברים טובים אחרים מההווי החרדי בו גדלה. למשל - ההליכה אחרי הבעל בעניינים "רוחניים" - "השקפה תורנית".

וכמו שכבר כתבתי - אכן לא התייחסתי לשונות "אידיאולוגית" ברורה, אז לא כ"כ מובן לי על מה חלקת.

השאלה איזה אורח חיים יהיה בבית.

והאם השלום ישכון בו, לאורך זמן.

מנסיון- לא פשוט לחיות בבית עם שני זרמים שונים.

ממליצה לא להכנס לזה.

למה? כי ע"מ לשמור על הרמוניה דרושים ויתור וסבלנות הרבה יותר מהנורמה. על ויתור על אמונות ואידיאולוגיות חזקות שלך.

ואז כשהילדים גדלים, צריך למצוא מסגרת לימודים, למשל, שתתאים לשדעות של שני ההורים, וזה לא פשוט...

בס"ד

אבל באיזה שלב [בד"כ מתי שצריך לשלוח את הילדים למוסדות ]

הבית תופס כיוון לכאן או לכאן.

מכירה מקרוב ממש. 

בן-דוד שלי, חרדי ליטאי חזק, אמנם מבית סרוג, החליט לאחרונה "להתפשר" ולהיפגש גם עם "מזרחסטיות".

(בתור ה"מזרחיסטית" הנשואה היחידה במשפחה הוטל עליי למצוא שדכנים מתאימים).

אני באמת תוהה עם זה יצליח.

לפי התגובות פה, אני ממש מקווה שכן, בעזרת ה'.

מתואמת-

אם הוא מוכן "להתפשר" וללכת על מיזרוחניקיות, לא יודעת כמה הקשרים יצליחו, הוא מראש רואה את הבחורה כפשרה ופחות טובה, אז איזה קשר הוא רוצה להוציא מזה???

אנחנו ממקומות שונים-הפוכים,הוא ממאה שערים אבל עם ראש פתוח ל"מזרוחניקים" ואני הייתי מסורתית והתחזקתי,אנחנו גרים במאחז והוא עדיין עם לבוש חרדי אבל שלם עם הטוב שבכל הגוונים,ניראה לי שהציבור החרדלי בכללי הולך ומתחזק אז ההתמודדויות הם ציבוריות היום (חינוך וכד') אבל זה עניין אישי של אופי והשקפה צריך לדבר ולפתוח את הדברים מה כל אחד מאמין ופתוח אליו,לא שצד אחר ירגיש חלילה "מתפשר" חלילה וחס ,לא מתחתנים ככה,מתחתנים מלב שלם ומעריך.

שה'  ישים שלום בכל בית ובעם ישראל בכלל-וזאת העצה הכי גדולה לשלום-להתפלל המונמון למי שהשלום שלו...

הציבור החרדל"י הולך ומתחזק אבל הם לא דומים לחרדים. היחס להלכה אצל החרדים הוא הרבה יותר ריציני ולא כל הזמן מחפשים רב מקל... אני הפגשתי בחורה חרדית עם דתי לאומי, דוקא עם רקע מתאים, אבל כשהוא שמע שמחמירים הוא הגיב איזה אמירה צינית..

לק"י

יש הרבה דלי"ם שהולכים לפי הרב אליהו זצ"ל, והוא מאוד מחמיר..

ככה שזה תלוי בבנאדם, ולא במגזר שלו.

או שאולי פשוט הוא עבר שוב שינוי, כמו השינוי מדת"ל לחרדי, וכעת הוא קצת פחות חרדי... באמת, אמא שלו אמרה לי שהוא הולך ללמוד מקצוע, אז זה כבר לא החרדי "הקלאסי".

בכל אופן, נשמח כולנו לראות אותו נשוי! בעזרת ה'!

שה"שילוב" בין חרדית לדתי לאומי, נפוץ יותר מה"שילוב" בין חרדי לדתיה לאומית..

לא כן?..

מכירה מקרוב מצב של נישואים של שני המגזרים.

לדעתי יש הבדל יותר מהותי בין המגזרים מעבר למה שדיברו עד עכשיו.

יש הבדל בהתייחסות לדברים, ברמת העצמאות בחשיבה, במידת לקיחת האחריות על דברים כלליים וזה מקרין גם על דברים פרטיים, וגם בסופו של דבר בבית.

וזה יכול להוביל לקשייים שקשה לדעתי לחזות אותם לפני הנישואין.

זאת דעתי האישית.

יכולה לפרט יותר באישי.

אצל החרדים נישואים עם דת"ל נחשב לנישואים סוג ב' ( אם מדובר באמת בחרדי) ויתכן שזה פיתרון לאנשים עם בעיות שלא מצאו שידוך בתוך החרדים .ואני מכירה אישית מקרה כזה שלאחר החתונה הבחור החרדי התגלה כבעל בעיות נפשיות .

בס"ד

מאשר חרדי אשכנזי.

בד"כ ספרדים יותר קלילים בנושאים של מגזרים ובכלל.

שאלה מוזרה בתכלית המוזרות

למה אתה מתכוון ב"חרדי" וב"דת"ל"?

הסוגים כל כך רבים וחופפים המון.

אם השאלה היא "האם בחור קלאסי מפוניבז' יסתדר עם בחורה קלאסית מ-*******-" (תשלימו בעצמכם, לא מכיר)

הרי שהתשובה היא כנראה שלא.

אבל חוץ מהם יש כל כך הרבה סוגים וגוונים, שפשוט אי אפשר לענות על השאלה. (אני מניח שבחור קלאסי מפוניבז' לא ייגש מלכתחילה לשידוך עם דת"לית, וכן להיפך, כך שגם האפשרות הזאת לא קיימת)

קחו כדוגמא אותי...

סתם סתם, אל תקחו!

(ותודה למושיקו ולאושר תמידי)

בקיצור, שאלה חדשה דחוווף!

מדובר בבחור\ה מ"בית חרדי"? (שגם הוא במידה רבה חרדי ללא ספק ובכל מצב, לעניות דעתי. וכך זה צריך להיות.)

או בבחור\ה עם "השקפות" חרדיות? (מה זה בכלל?)

(ואותן שאלות לגבי הדת"ל)

בס''ד

היי מוטי.. הייתי ממליץ לך לקרוא את שאלתי שוב.. בתוך שאלתי הוספתי בסוגריים על שלל גווניהם ומי כן או לא...

אז גם שאלתך החדשה כלולה בתוך שאלתי...

אתה זורק עלינו את כל העבודה?

הבדלים אפילו גדולים יותר. אבל בגלל שאין כמעט חיכוך בין המגזר הדתי לחרדי, הסיכויים לזה קלושים. ברור לי שיש כאלה שלא מפריע להם  (שלא לדבר על כאלה שיותר מזדהים) עם הדרך של המגזר השני. אבל בגלל שאין כמעט הזדמנויות להתקרבות-לא יכולים להגיע למצב של חתונה.

בס''ד

ראשית תודה לכל העונים..

שנית או יותר נכון אם אני אסכם את העניין כפי שיוצא מהשרשור הזה.. יוצא:זוגיות בין דת''ל\ית לבין חרדי\ת אפשריים אם כי יש דברים שיכולים להפריע וחייבים לתת עליהם את הדעת.. [כגון:מקום לימוד הילדים בבית הספר] 

ת'אמת שכשפתחתי את השרשור הייתי בטוח שרוב התגובות ישללו את הרעיון ודיי הופתעתי...

גם אני חושב שיש הרבה מן המשותף בין שני המגזרים אם כי יש דברים שיכולים להפריע ועם רצון של שני הצדדים אפשר להתגבר עליהם אך כל זאת חייב להיות מתוך בירור הנושאים לעומק מתוך מחשבה מעמיקה ולא אי תשומת לב אליהם..

שוב תודה רבה לכולכם!!! 

המשך ערב טוב

האם זה טוב? לא! לא! לא! לא!

כמה שלכאורה הכל דומה, ככה השוני והפערים בהשקפה, מנטליות, אמונות, שאיפות, רצונות- שונה.

בתור אדם לא-נשוי, השאלה העיקרית שאני רואה, שכמעט כל פתרון לה שאני חושב עליו הוא בעייתי, היא שאלת החינוך. חינוך חרדי או דתי?

בדרך כלל, יהיה חשוב לכל אחד מבני הזוג שהילדים "שלו" יתחנכו בדרך שבה הוא גדל (על כל היתרונות והחסרונות שבכל דרך). ואז מה? הרי בסופו של דבר כדאי שתהיה דרך אחת, אחידה וברורה בבית. קו מסוים שהוא הבסיס שממנו הילד צומח (אולי הוא יצמח לכיוון החרדי בהמשך, אולי לדתי ואולי לחילוני - אבל ברור שהוא יצמח).

אני לא חושב שפייר להקשות כ"כ על הילדים בבחירת הדרך אם לא הולכים בדרך הזו לכתחילה, ומתוך ידיעה שמישהו(וכדאי שכל אחד שהולך בדרך הזו "יתחמש" בנקודת המוצא הזו) יצטרך לוותר - לפחות בחלק הזה. כי איזשהו קו צריך להוביל. בית שלא בטוח ושלם בדרך שהוא הולך בה, שלא הצליח ליצור קו עם מכנה משותף שכולל בתוכו את השונויות של כל בן זוג הוא בית עם סיכוי הרבה יותר גדול לבעיות מסוגים שונים ומשונים בדרך. ובהתאם - גם הבעיות והקשיים בדרך יהיו ע"פ רוב גדולים יותר מהקשיים של זוג "נורמלי" שלא הלך בדרך הזו.

אין לי ספק, שדרך כזו היא דרך שנודעה לשנים. שני אנשים גדולים. מאוד.

בלי זה, ....

נתפלל לטוב.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז