אצלנו לא קיים. אתם באזור קו עימות? עד איזו שעה הגנים אצלכם?

כך הציפייה החברתית לגבי שעות עבודת נשים מתאימה את עצמה, ושוק העבודה לנשים נהיה תובעני יותר ויותר.

המפסידים העיקריים הם הילדים.

או 3:30.

יום שלישי 1:00

וזה כך כבר 4 שנים.

בריא שילד בן שש יצא מבית ספר בשתיים וחצי, כלומר יאכל ארוחת צהריים בסביבות שלוש?

לכיתה א', זה נראה קצת יותר מידי - אבל אח"כ (בד"כ לא כולל יום ג' וו'), לגמרי לא רע. אצל הצעירים - מנצלים לפעילות משלימה.

ואח"כ כשחוזר הביתה ומחכה לו ארוחה טובה של דברים שא"א לשלוח לבי"ס - פחמימות, חלבונים, ויטמינים - הוא כבר לא רעב, וזה הרבה אחרי זמן הגיוני לארוחת צהריים.

חינוך לתזונה נבונה? לאכול כריכים עד שלוש?

ברגע שהגיל בשל לכך - זה יפה שמוסיפים לימוד והעשרה עד שלש.

בחלק מהמקומות, יש הזנה חמה בביה"ס.

יש כאלה ששולחים עם הילדים אוכל חם לצהריים.

מנסיון - יש טרמוס לאוכל; אפשר לשלוח ממש ארוחה שלמה לצהריים בביה"ס וזה יוצא מצוין (בפרט כשהילדים לא מתלהבים מההזנה המוצעת שם).

לגבי "ברגע שהגיל בשל" - אני מקווה שלא הבנתי נכון מההודעה של פותחת השרשור, ושהכוונה לא לכל כיתות ביה"ס בכל יום. אם מדובר על פעמיים בשבוע לחטיבת ביניים נגיד - לא הייתי מזדעקת.

ולגבי התזונה - יש פתרונות. חלקם טובים יותר, חלק פחות. חלקם נגישים יותר, חלקם פחות. בשורה התחתונה מצב התזונה של ילדי ישראל בכי רע (ואת זה לא אני אומרת אלא דו"חות מקצועיים), ובתי הספר - שאם אני לא טועה אימצו כנושא שנתי את החינוך לתזונה נבונה - מעודדים הרגלי תזונה לקויה יותר ויותר

כשמגיעים למצב שרק הורים מאוד מודעים ומשקיעים יכולים לספק לילדים שלהם תזונה טובה, יש מקום למחות. בית הספר אמור להיות בנוי בצורה שתעודד תזונה נבונה, ולא להפך.

חבל "לצטט" מה שלא נאמר.

בביה"ס מלמדים. בשביל זה שולחים לשם. בבית בד"כ לא עסוקים בכך אינטנסיבית, אלא באופן אחר, חשוב מאד. מי שלא שולח ל"חינוך ביתי", מסתמך על ביה"ס. לימודים זה חשוב. אנחנו רואים מהדרכת חז"ל, שמגיל מסוים, אכן שולחים ללמוד - ויותר ממה שהיום...

ואני חילקתי לגבי הגיל. מכיתה ב'ג אין כל בעיה להוסיף עד2-3 אם עושים זאת נכון ובהדרגה. את באמת חושבת שעד החט"ב צריך לסיים כל יום ב1?..  טוב, כמובן תלוי בביה"ס הספציפי, אם הוא באמת מוסיף...

לגבי התזונה - הצעתי פשוט הצעה שהיא יעילה מעשית, מנסיון, ואינה מצריכה אותך לחכות עד לשיפור מצב התזונה של כל ילדי ישראל...  וככלל, לא כדאי להטיל הכל על ביה"ס. מי שאמור לדאוג לאוכל לילדים, זה ההורים. לא צריך להיות בשביל זה "מאד מודעים". ביה"ס אינו אמור לעסוק ב"עידוד תזונה נכונה" (כמובן, אם מספקים לכולם אוכל דרכו - הוא צריך להיות אחראי לרמה). זה תפקיד של ההורים. וגם בבית - זה די תלוי ב"מודעותם"..

אני קיבלתי רושם כזה מדבריך, ושמחה על ההבהרה.

לגוף העניין, לא מסכימה עם החילוק החד בין מי שבחינוך ביתי לבין מי ששולח לבית הספר. אני לא בחינוך ביתי, וגם לא מסתמכת על בית הספר. מבחינתי בית הספר הוא רק חלק מהחינוך והלימוד של הילדים, ולא טוב להרחיב אותו יותר מדי על חשבון החינוך והלימוד הביתי.

וכן, אני כן מצפה מבית ספר שיחנך למגוון ערכים, וביניהם גם שימור של האוצר היקר שה' הפקיד בידינו - הגוף שנוצר בחכמה עליונה. גם כאן אני לא מסכימה לחילוק החד בין תפקיד ההורים לתפקיד בית הספר.

להזכירך, העילה לתגובתי בשרשור לא היו דבריך (שחילקו) אלא מה שהבנתי מההודעה הראשונה (שלא חילקה). אם אתה מסכים איתי שאין מקום להארכה קבועה של יום הלימודים לשעה כזאת בכל הכיתות - אסתפק בכך, ולא אכנס למו"מ על איזו כיתה וכמה ימים בשבוע בדיוק זה כן "בסדר"

עם העקרונות שכתבת.

החילוק הוא כנראה ב"פרופורציות" בין הדברים, הן ביחס לשעות, הן ביחס לנושאים הנוספים.

אני שולחת את ילדי לבית ספר. בתור מורה שנמצאת במערכת אני לא מרגישה שזהו המקום בדיוק שהייתי רוצה שהם יתפתחו, אך מצד שני מסיבות שונות אני כרגע לא מעוניינת בחינוך ביתי. כך שהמשוואה מי ששולח את ילדיו לבית ספר= מסתמך על בית הספר אינה מדוייקת.

גם אני לא חושב כך.

רק ציינתי שאם ב"לימוד" מסתמכים על בי"ס, אז טוב שיהיו שעות במס' הגון.

יש מצוה ללמוד תורה, ממש ללמוד כפשוטו - אני לא בדיוק רואה שהמציאות היא שילדים לומדים תורה בבית בהתמדה בגלל שסיימו מוקדם יותר...  אבל מי שכן - אשריו (ולצערנו, גם ביה"ס לא תמיד ממלא את הפונקציה הזאת. יש אכן מקומות שכמה שיגמרו שם יותר מוקדם - זה רק יוסיף לחינוך...).

ומי שלא סומך על ההזנה בבית הספר יכול לשלוח עם הילד ארוחת צהריים.

אגב-מה עושים בפנימיות? גם שם האוכל לא משהו מבחינה תזונתית ועדיין רבים וטובים ממגזרנו שולחים לפנימיות הן בנים והן בנות.....

דבר שני-מה כבר ילד מספיק ללמוד עד 1? 1 וחצי?

כמה אחוזים מההורים נמצאים בבית בשעות האלה כדי לקבל את הילד שלהם-ועוד עם ארוחה חמה?

בית הספר בראשיתו הוקם מתוך הצורך, שאנשים יצאו לעבוד והילדים היו צריכים מסגרת כלשהי.

לכן היום, כשרוב ההורים עובדים שניהם, אני לא בטוחה שזה מציאותי לסיים יום לימודים ב1...

אולי אני פרקטית ולא חינוכית או לא יודעת מה,

אבל ברור לי שכאמא עובדת לא אוכל להסתדר עם מסגרת שהיא עד 1. לטוב ולרע.

אני אישית לא בעד הימים הארוכים האלה בבית ספר, ניסיתי לברר האם בכל הארץ הממ"ד מיישם את ההנחיות האלה או שרק אצלנו

בשעות האלה הראש של הילדים לא קולט חומר, בשעות האלה מתאים צהרון 

כל כך רוצים להקל על הורים עובדים ? שיסבסדו צהרונים ולא יכריחו את כולם להשאיר את הילדים בבית ספר

בית ספר כמסגרת היא מקום לא קל, תובעני ודורש, 

מה עוד שלא בכל מקום יש הזנה, ואכן ילדים מגיעים הביתה לארוחת  צהריים ב 3 ....

יש לא מעט הורים שעובדים שבחלקיות משרה ומעוניינים שהילדים שלהם גם יוכלו להיות בבית

האם בכל הארץ, בתי"ס ממ"ד מסיימים ב 14:30????

ולמה ההנחיה הזאת לא מיושמת בממלכתי

תלוי באיזה גיל, אורך השיעורים, ואופן העברתם.

כשאתה היית תלמיד למדת עד 13?

אני זוכרת שלמדתי עד 14:30 ולםעמים גם עד 15:15.

היינו חוזרים הביתה ואוכלים צהריים,

אחרי שבביה"ס היינו אוכלים פרוסה או משהו.

צריך ללמוד-לומדים.

נגיד, כיתות א-ב אני יכולה להבין, אבל מעבר לזה?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....