לפי הוראה שקיבלנו בבי"ס של בתי , הסתבר שמשרד החינוך הוציא נוהל שבתי"ס של הממ"ד צריכים לסיים ב 14:30
שמעתם על זה משהו???????
זה קיים בעוד איזורים בארץ?
לפי הוראה שקיבלנו בבי"ס של בתי , הסתבר שמשרד החינוך הוציא נוהל שבתי"ס של הממ"ד צריכים לסיים ב 14:30
שמעתם על זה משהו???????
זה קיים בעוד איזורים בארץ?
אצלנו לא קיים. אתם באזור קו עימות? עד איזו שעה הגנים אצלכם?
כך הציפייה החברתית לגבי שעות עבודת נשים מתאימה את עצמה, ושוק העבודה לנשים נהיה תובעני יותר ויותר.
המפסידים העיקריים הם הילדים.
או 3:30.
יום שלישי 1:00
וזה כך כבר 4 שנים.
בריא שילד בן שש יצא מבית ספר בשתיים וחצי, כלומר יאכל ארוחת צהריים בסביבות שלוש?
לכיתה א', זה נראה קצת יותר מידי - אבל אח"כ (בד"כ לא כולל יום ג' וו'), לגמרי לא רע. אצל הצעירים - מנצלים לפעילות משלימה.
ואח"כ כשחוזר הביתה ומחכה לו ארוחה טובה של דברים שא"א לשלוח לבי"ס - פחמימות, חלבונים, ויטמינים - הוא כבר לא רעב, וזה הרבה אחרי זמן הגיוני לארוחת צהריים.
חינוך לתזונה נבונה? לאכול כריכים עד שלוש?
ברגע שהגיל בשל לכך - זה יפה שמוסיפים לימוד והעשרה עד שלש.
בחלק מהמקומות, יש הזנה חמה בביה"ס.
יש כאלה ששולחים עם הילדים אוכל חם לצהריים.
מנסיון - יש טרמוס לאוכל; אפשר לשלוח ממש ארוחה שלמה לצהריים בביה"ס וזה יוצא מצוין (בפרט כשהילדים לא מתלהבים מההזנה המוצעת שם).
לגבי "ברגע שהגיל בשל" - אני מקווה שלא הבנתי נכון מההודעה של פותחת השרשור, ושהכוונה לא לכל כיתות ביה"ס בכל יום. אם מדובר על פעמיים בשבוע לחטיבת ביניים נגיד - לא הייתי מזדעקת.
ולגבי התזונה - יש פתרונות. חלקם טובים יותר, חלק פחות. חלקם נגישים יותר, חלקם פחות. בשורה התחתונה מצב התזונה של ילדי ישראל בכי רע (ואת זה לא אני אומרת אלא דו"חות מקצועיים), ובתי הספר - שאם אני לא טועה אימצו כנושא שנתי את החינוך לתזונה נבונה - מעודדים הרגלי תזונה לקויה יותר ויותר 
כשמגיעים למצב שרק הורים מאוד מודעים ומשקיעים יכולים לספק לילדים שלהם תזונה טובה, יש מקום למחות. בית הספר אמור להיות בנוי בצורה שתעודד תזונה נבונה, ולא להפך.
חבל "לצטט" מה שלא נאמר.
בביה"ס מלמדים. בשביל זה שולחים לשם. בבית בד"כ לא עסוקים בכך אינטנסיבית, אלא באופן אחר, חשוב מאד. מי שלא שולח ל"חינוך ביתי", מסתמך על ביה"ס. לימודים זה חשוב. אנחנו רואים מהדרכת חז"ל, שמגיל מסוים, אכן שולחים ללמוד - ויותר ממה שהיום...
ואני חילקתי לגבי הגיל. מכיתה ב'ג אין כל בעיה להוסיף עד2-3 אם עושים זאת נכון ובהדרגה. את באמת חושבת שעד החט"ב צריך לסיים כל יום ב1?.. טוב, כמובן תלוי בביה"ס הספציפי, אם הוא באמת מוסיף...
לגבי התזונה - הצעתי פשוט הצעה שהיא יעילה מעשית, מנסיון, ואינה מצריכה אותך לחכות עד לשיפור מצב התזונה של כל ילדי ישראל... וככלל, לא כדאי להטיל הכל על ביה"ס. מי שאמור לדאוג לאוכל לילדים, זה ההורים. לא צריך להיות בשביל זה "מאד מודעים". ביה"ס אינו אמור לעסוק ב"עידוד תזונה נכונה" (כמובן, אם מספקים לכולם אוכל דרכו - הוא צריך להיות אחראי לרמה). זה תפקיד של ההורים. וגם בבית - זה די תלוי ב"מודעותם"..
אני קיבלתי רושם כזה מדבריך, ושמחה על ההבהרה.
לגוף העניין, לא מסכימה עם החילוק החד בין מי שבחינוך ביתי לבין מי ששולח לבית הספר. אני לא בחינוך ביתי, וגם לא מסתמכת על בית הספר. מבחינתי בית הספר הוא רק חלק מהחינוך והלימוד של הילדים, ולא טוב להרחיב אותו יותר מדי על חשבון החינוך והלימוד הביתי.
וכן, אני כן מצפה מבית ספר שיחנך למגוון ערכים, וביניהם גם שימור של האוצר היקר שה' הפקיד בידינו - הגוף שנוצר בחכמה עליונה. גם כאן אני לא מסכימה לחילוק החד בין תפקיד ההורים לתפקיד בית הספר.
להזכירך, העילה לתגובתי בשרשור לא היו דבריך (שחילקו) אלא מה שהבנתי מההודעה הראשונה (שלא חילקה). אם אתה מסכים איתי שאין מקום להארכה קבועה של יום הלימודים לשעה כזאת בכל הכיתות - אסתפק בכך, ולא אכנס למו"מ על איזו כיתה וכמה ימים בשבוע בדיוק זה כן "בסדר" 
עם העקרונות שכתבת.
החילוק הוא כנראה ב"פרופורציות" בין הדברים, הן ביחס לשעות, הן ביחס לנושאים הנוספים.
אני שולחת את ילדי לבית ספר. בתור מורה שנמצאת במערכת אני לא מרגישה שזהו המקום בדיוק שהייתי רוצה שהם יתפתחו, אך מצד שני מסיבות שונות אני כרגע לא מעוניינת בחינוך ביתי. כך שהמשוואה מי ששולח את ילדיו לבית ספר= מסתמך על בית הספר אינה מדוייקת.
גם אני לא חושב כך.
רק ציינתי שאם ב"לימוד" מסתמכים על בי"ס, אז טוב שיהיו שעות במס' הגון.
יש מצוה ללמוד תורה, ממש ללמוד כפשוטו - אני לא בדיוק רואה שהמציאות היא שילדים לומדים תורה בבית בהתמדה בגלל שסיימו מוקדם יותר... אבל מי שכן - אשריו (ולצערנו, גם ביה"ס לא תמיד ממלא את הפונקציה הזאת. יש אכן מקומות שכמה שיגמרו שם יותר מוקדם - זה רק יוסיף לחינוך...).
ומי שלא סומך על ההזנה בבית הספר יכול לשלוח עם הילד ארוחת צהריים.
אגב-מה עושים בפנימיות? גם שם האוכל לא משהו מבחינה תזונתית ועדיין רבים וטובים ממגזרנו שולחים לפנימיות הן בנים והן בנות.....
דבר שני-מה כבר ילד מספיק ללמוד עד 1? 1 וחצי?
כמה אחוזים מההורים נמצאים בבית בשעות האלה כדי לקבל את הילד שלהם-ועוד עם ארוחה חמה?
בית הספר בראשיתו הוקם מתוך הצורך, שאנשים יצאו לעבוד והילדים היו צריכים מסגרת כלשהי.
לכן היום, כשרוב ההורים עובדים שניהם, אני לא בטוחה שזה מציאותי לסיים יום לימודים ב1...
אולי אני פרקטית ולא חינוכית או לא יודעת מה,
אבל ברור לי שכאמא עובדת לא אוכל להסתדר עם מסגרת שהיא עד 1. לטוב ולרע.
אני אישית לא בעד הימים הארוכים האלה בבית ספר, ניסיתי לברר האם בכל הארץ הממ"ד מיישם את ההנחיות האלה או שרק אצלנו
בשעות האלה הראש של הילדים לא קולט חומר, בשעות האלה מתאים צהרון
כל כך רוצים להקל על הורים עובדים ? שיסבסדו צהרונים ולא יכריחו את כולם להשאיר את הילדים בבית ספר
בית ספר כמסגרת היא מקום לא קל, תובעני ודורש,
מה עוד שלא בכל מקום יש הזנה, ואכן ילדים מגיעים הביתה לארוחת צהריים ב 3 ....
יש לא מעט הורים שעובדים שבחלקיות משרה ומעוניינים שהילדים שלהם גם יוכלו להיות בבית
האם בכל הארץ, בתי"ס ממ"ד מסיימים ב 14:30????
ולמה ההנחיה הזאת לא מיושמת בממלכתי
תלוי באיזה גיל, אורך השיעורים, ואופן העברתם.
כשאתה היית תלמיד למדת עד 13?
אני זוכרת שלמדתי עד 14:30 ולםעמים גם עד 15:15.
היינו חוזרים הביתה ואוכלים צהריים,
אחרי שבביה"ס היינו אוכלים פרוסה או משהו.
צריך ללמוד-לומדים.
נגיד, כיתות א-ב אני יכולה להבין, אבל מעבר לזה?
הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ
בשביל הבת שלנו
היא בדיכאון
ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה
היא לומדת בכיתת לקויות למידה
והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.
היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר
ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....
תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.
לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.
כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?
לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.
בהצלחה!
על ידי @מתואמת .
כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?
זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה
בס"ד
אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!
לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.
ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים
ועם תרופות .
הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה
אחרי התייעצויות
אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים
גם בגלל שזה כיתה ח
וזה אמצע שנה .
זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה
אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.
ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי
הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.
וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים
אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.
ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.
בהצלחה לכם משפחה יקרה.
לאיזה סוג מסגרת ממליצים?
קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏
בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.
הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏
תודה להקב"ה.
משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕
שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.
רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -
איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?
השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..
תודה מראש!
בטוח נשתמש ברעיונותיכם
הפורום הזה לא פעיל
(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...