מה לא ברור בשאלה?

לזייף?! למה לזייף?

זיוף יש שקר.

העתקה מהמציאות לדף ע"י כלי עבודה לציור- איננו שקר ולא אחיזת עיניים. אלא נסיון ליצור בידי את מה שעיני רואות.

 

ולמה לי "לפענח"? זה לא תפקידי ולא מטרתי כשאני באה לצייר פורטרט.

 

בס"ד

אממ..אני לא מזייפת-כל רגש ורגש אפילו הקטן והמסווה ביותר מופיע אצלי על הדף..זוהי מהות הציור אצלי,כשאהיה עצבנית הציורים יהיו חזקים ייותר,הים יותר,וכשאהיה רגועה הקווים יהיו דקים ועדינים יותר

האמיתיים.

מכיוון שפורטרטיסט מתעסק ובוחן רבות תווי פנים והבעתם, השאלה היא האם הוא קונה עין חדה המזהה את ההבעה הניצבת מולו ופרצוף גמיש (או לפחות מודע) השולט בהבעה המוצגת על פניו שלו.

בעקבות זה עלתה לי השאלה: את, דינה, הערת למירי ט. על העיניים הלא-מחייכות בציורה המחייך, אז כשאת, נגיד, צריכה לזייף חיוך בחיים האמיתיים - את חושבת לעצמך "העיניים שלי צריכות להיות קמורות בצורה X ומקומטות מספיק בזווית כזאת או אחרת"?

שיעשעה אותי שאלתך זאת.
כי לא משנה כמה חדת עין אהיה בכל הנוגע לציור- זה לא מקנה לי ולו מעט שליטה על תווי פני שלי. |אקוריום|
הלוואי
לגבי זיהוי ההבעות האמתיות של הניצב מולי- לא נראה לי שיכולות הציור מקנות לי חדות עין בחיים האמתיים.
לזהות אור אמתי או מזוייף ואת משמעותו (אושר או ניצוץ זדוני) בעייני האדם, לחוש בחיוך חלול או משב רוח קריר שמשודר ממנו- לא קשור לדעתי ליכולות להתעמק בדקות קווי ציורים...
זה חוש אחר.

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!