תכננו להתחיל שבוע הבא.

אנחנו כן מדברים איתה אבל ממש הכנה עוד לא עשינו...

היא פשוט רוצה רק אותי, בעיקר בלילה...

הרגלנו אותה כבר מזמן לישון במיטה שלה, היא ישנה לילה שלם, 10-12 שעות בלילה, מעטות הפעמים שהיא קמה באמצע הלילה..

ועכשיו זה פשוט בלתי נסבל.

אני חייבת לישון!

לילדה כזו צעירה מספרים כשבוע לפני התאריך המשוער ללידה מכיוון שכל יום אצלם זה "נצח" .

לגבי ההתעוררות בלילה - אני ממליצה לא להתחיל (שוב ) להרגיל אותה לישון במיטה שלכם אלא לשמור על עיקביות

ולהגיע למיטה של הילדה ללטף אותה במיטה שלה ולומר לה ברכות אך בבירור " עכשיו לילה וממשיכים לישון " .

ואם זה מעיף וקשה לך אבא יכול לעזור (אז מה עם היא קוראת דווקא לאמא ) את אמא היא תיפגוש תמיד בבוקר .

חשוב שתשמרי על כוחותייך גם ללידה וגם לילדה המתוקה .

היא אומנם צעירה מאוד אך מבינה הכל

                         יום מקסים - אורלי נגיעות

קשה לי שבעלי יקום אליה ויהיה איתה בלילה כי הוא עוד עובד בבוקר ואני לא עובדת באופן קבוע...

הלילה האחרון עשינו חושך מוחלט, כיסינו אותה טוב, והלכנו לישון בחדר שלנו (לפעמים אנחנו ישנים בחדר שלה כי הוא חם יותר משלנו). כשהיא בכתה קמתי אליה וליטפתי אותה, טפחתי לה על הגב, והיא חזרה לישון

תודה!

אני מקווה שהיא תתרגל מהר לישון במיטה שלה בחזרה

ולא להתיאש - ההתמדה חשובה לרוגע שלכם ושלה

                    יום קסום -אורלי , נגיעות

תולעים. מצוי מאוד שהילדה [בעיקר אצל בנות] סובלתמתולעים שמציקים. דרך אגב ישנו טיפול טיבעי של טיפות מריחה יעל מאוד. הרבה בריאות ונחת

כי לידי היא ישנה טוב...

היא גם לא מסכימה לבעלי להתקרב אליי, היא חוצצת בינינו, ואם הוא רק "מעיז" לחבק אותי היא עושה לו "נו נו נו נו נו"

במשך היום היא רגועה וטוב לה...

ההצקה מורגשת בעיקר בלילות. תנסי לראות  אם היא קופצת  במיטה , חוסר נחת. ניתן לפתוח את הטיטול וראות אותן מטיילות , לא תמיד. גם תיאבון מוגבר יכול להוות סימן. אם זה פינוק תמיד צריך לתת אימון בילד שהוא מסוגל להתמודד עם זמנים שהוא רוצה להתפנק. האימון  [רק אם זה אמיתי] יעבור בתדרים הרגישים של הילד והוא יירגע.

ילדתי לפני שבועיים. והקטן (בן כמעט שנתיים),  גם לפני הלידה וגם אחרי (ועדיין עכשיו),  מוכן רק אותי ולא את בעלי, בוכה מתוך שינה וקורא "אמא, אמא", ולא נרגע עד שאני מגיעה והוא שומע את קולי.   גם הגדול (שלוש וחצי) מתנהג אחרת.

הם מרגישים את הלחץ שלפני הלידה,  ומתנהגים בהתאם.

מכיון שאני לא הצלחתי להתמודד עם זה בהצלחה, הדבר היחיד שאני יכולה להציע הוא לתת להם הרבה חום ואהבה, שירגישו שהם חשובים. לנסות לא להתעצבן ולא להגיד דברים שיחמירו המצב.

בהצלחה

שיהיה בשעה טובה, בבריאות ובידים מלאות.

מי שמסוגלת ללדת במרווחים קטנים , אשריה ומה טוב חלקה, (ואני לא צינית!)

אבל שתיקח בחשבון שתינוקת בת שנה וחצי, היא עדיין תינוקת

שצריכה את אמא שלה מאוד.

יש לי ילדה בגיל הזה, נוחה בסה"כ, חייכנית ורגועה,

ואני רואה כמה היא תלויה בי וזקוקה לי, במובן הבסיסי ביותר.

זה לא שהיא יותר תלותית מהרגיל, כל הילדים בגיל הזה,

הם עדיין תינוקות, שלגיטימי שהם רוצים פינוק מאמא,

והם לא מסוגלים להבין עדיין שכואבת לה עצם הזנב

או שאין לה כח כי היא אוטוטו צריכה ללדת.

כי בגיל הזה עוד לא מבינים דברים כאלה, וזה נורמלי.

גם היא קוראת לי לפעמים אמא אמא ב1 בלילה,

אני נותנת לה מוצץ ומלטפת אותה כמה דקות עד שהיא נרדמת

במיטה שלה, ואני לידה, תוך כדי דיבור של "אמא כאן ותשני חמודה

וכו...." ומדקלמת לה בלחש את השמות של ילדים שהיא מכירה בצירוף

הלך/ה לישון או הלך/כה כבר מזמן / מזמן מזמן לישון,

ורק  X ערה, אז עכשיו הולכים לישון...

כל מיני דיבורים מרגיעים בסיגנון

אבל לא יותר מידי, את תדעי את המינון הנכון שלא "יעורר" אותה.

תנסי לשים לה דיסק עם שירים שקטים שהיא אוהבת (אמא יקרה לי ודומיו...)

 בווליום שקט מאוד במערכת.

אצלנו זה עוזר להרדם, יש כאלה שזה רק מעיר אותם...

אחרי כמה דקות היא נרדמת ככה במיטה שלה.

לא בטוח שזה יעבוד אצל כל ילד, אבל אולי... אין מה להפסיד...

 נראה לי, שכדאי כבר להכין אותה, אולי לקרוא לה סיפור קצר ומתאים

אם היא מבינה,

ולהסביר לה בצורה פשוטה את שעומד להתרחש.

והרבה חום ואהבה, כי היא בסה"כ עדיין בעצמה תינוקת

ומגיע לה.

שתהיה לידה קלה והרבה שמחה!

והעיצות שלך חכמות- לזכור  שהיא בעצמה תינוקת.

אחרי הלידה זה עוד יותר חשוב כי נוטים להתייחס לילדה הגדול יותר כאל גדול ממש..

אם היא הייתה כזו וזה פשוט היה ממשיך אז בכלל לא הייתי מעלה את השאלה...

היא הייתה הולכת לישון ולא רואה אף אחד ממטר! הייתה ישנה 10-12 שעות בלילה בלי לצייץ...

ולא היה משנה לה אם אבא או אמא באים אליה

או-אם אבא או אמא לוקחים אותה לגן

או מביאים לה לאכול

או כל דבר אחר...

עכישו-רק אמא! אמא אמא אמא אמא אמא!

אם חס וחלילה בעלי לוקח אותה לגן ומחזיק את התיק שלה-היא תכעס עליו ותעשה לו "נו נו נו נו נו" עד שהוא ייתן את התיק לה או לי..

זה נראה שיש לה תסביך אדיפוס אבל הפוך

[

זה מייאש ומתיש, בעיקר.

ילדתי לפני שנה וחודשיים, ברווח של שנה וחצי ביניהם (ילד חמישי ב"ה) והאמת שבדיוק תופעה כזו היתה גם אצלנו,  היה רגיל לישון בזמן, בלי בעיות וללא יקיצות אמצע לילה, ובחודש וחצי אפילו לפני הלידה הדברים החלו להשתבש, גם אנחנו אז תהינו אם קשור או לא, למעשה מאז המצב המשיך גם לאחר הלידה.

הילד הרביעי היה אכן תינוק, בשל גילו, אך באופיו הוא בעל רגישות גבוהה לסביבה. ייתכן מאוד כי חש שאני מתכוננת למשהו חדש, יש דיבור בסביבה עם אחים אחרים על תינוק בקרוב, וייתכן מאוד כי הפנים במהלך היום וחש את הניתוק הקרב מהאם דווקא בלילה.

אולי זה לא מנחם, אך אני זוכרת שחיפשתי בזמנו לדעת האם קרה כך גם לאחרים.

ועכשיו בראיה מבחוץ, הייתי ממליצה לנסות להמשיך במסגרת הרגילה של התנהלות סביב שינה בלילה והתעוררות בלילה ללא העברת רגשות תסכול לילד בזמן זה ולנסות להגביר מעט את הנוכחות האמהית עימו ביום, תוך מתן משקל גם להתקשרות שלו עם דמויות אחרות שאמורות להיות איתו לאחר הלידה.

בד"כ, אם ישנם אחים נוספים בבית, לאחר הלידה מתרחשת מעין "הצטרפות" של הפעוט "לחברה הגבוהה"

והכי חשוב, שיהיה בהצלחה ולידה קלה ושתצאו בידיים מלאות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....