ההתפשטות משאירה אותו בלי בגדים, אולי זה קר לו, ואז להלביש אותו בחדר ממש חם יעזור?

ניסיתם לשאול אותו מה הסיבה?

ניסינו לשאול אותו, אבל בזמן אמת, כשהוא עצבני, אז לא זכינו לתשובה. אולי אמר שלא כיף לו בגן, אבל אני יודעת שכן כיף לו, כי הוא חוזר מאושר מהגן.

תודה רבה!

אם מתאים לכם, אפשר לנסות פשוט להוריד את מספר החיכוכים:

1. לישון עם הבגדים של מחר, במקום עם פיג'מה.

2. לוותר על חלק מהמקלחות (פעם ביומיים-שלושה במקום כל יום).

אם מתאים

"תקופות" כאלה באות ועוברות.

"ניסינו לתת לו בלילה בגדים חדשים שילבש כבר למחר - שום דבר לא הועיל"

אותו?

לפחות בהתחלה...

אני יודעת שזה פתרון שהוא "פלסטר" ולא מאוד חינוכי, אבל אולי לתקופה הראשונה, ההתחלתית, שלא יצעק ויבכה.. ולאחר שיחווה כמה ימים כאלו שהוא מתלבש ללא בכי-אולי יסכים להתלבש מבלי לבכות...

נעה שלנו גם לא מסכימה להתלבש, היא אמנם קטנה, אבל אני מלבישה אותה תוך כדי סיפור/שיר/ריקוד ואז היא פחות שמה לב לזה שאני מלבישה אותה

בהצלחה. זה לא פשוט. במיוחד בבוקר כשממהרים לעבודה...

(יצא לי כמה פעמים שמיהרתי ולא היה לי זמן "להתווכח" איתה אז פשוט הבאתי למטפלת בגדים שתחליף לה. היא הסכימה בשמחה!! אני מאמינה שלילד בן 3 וחצי זה פחות מתאים )

ניסיתי לחשוב על כמה כיוונים

- או להסביר לו בהיגיון, שהבגדים של היום כבר מאוד מלוכלכים ויעשו לו לא נעים לישון איתם בלילה(או לחלופין, הם גם רוצים כבר ללכת לישון במקום שלהם, סל הכביסה...)  - תלוי באופי של ילד, הילד שלי בערך בגיל הזה והיגיון מאוד מדבר אליו

- או לעשות מעין משחק, או שיר, סביב העניין. אפשר לחשוב על שיר שקשור בהתלבשות, או אפילו להמציא. לעשות את האווירה יותר נעימה ו"משחקית"

- האם זה בגלל שחשוב לך שהוא יתלבש לבד? הוא נותן שילבישו אותו? כי אולי זאת עייפות של לילה/בוקר, ו"התעצלנות" לעבור לשלב הבא (שינה/קימה). זה אולי מתחבר גם לקושי ללכת לאמבטיה ולגן. יש ילדים שמאוד עייפים בערב ובבוקר, וקשה להם "להזיז את עצמם". כשהילד שלי עייף נורא אני לא מתעקשת שיתלבש לבד, אולי יש שיגידו שזה לא חינוכי, אבל הוא באמת עייף, מסכן.

הרבה פעמים להורים קשה לחנך את הילדים שלהם, אז מה צריך לצעוק? לריב.. זה לא פתרון.

צריך להציב גבולות לילד, ילדים בגיל 3.5 מבינים ואסור שידע שאתם כהורים נכנעים לו.

השאלה ממתי הצבת לו גבולות?  אולי הדילמה הזו תעזור לך-

http://www.dilemmix.co.il/dilemma/182

יוקטנה - מקלחת אצלנו היא גם ככה לא כל יום... לפחות עכשיו, בחורף...

תות - אני מלבישה אותו. רק אם יש לו מצב רוח ממש טוב אז הוא רוצה לבד, אבל אני לא מכריחה אותו.

אביוס - באמת ניסיתי להעסיק אותו בסיפורים או בשירים, אך בגיל הזה כבר יותר חכמים כנראה מאמא והסיפורים שלה...

בכל אופן, מה שעזר ביומיים האחרונים זה - איך לא - מבצע עם מדבקות. עשינו גם לאחותו, כדי שלא תקנא ושהוא לא ירגיש שזה במיוחד בשבילו, וזה עובד נפלא! בלי ויכוחים כל בוקר וכל ערב. אני מאוד מקווה שזה ימשיך כך, וגם לאחר שהמבצע ייגמר. אף-על-פי שהייתי רוצה לנסות בכל זאת לפתור את הבעיה מהשורש.

בכל אופן, תודה!

"כביש עוקף". זה הכיוון הראשון שחשבתי כשקראתי בתחילה - רק בגלל שכתבת "ניסינו פרסים", היה נראה לי שזה כבר מוצה.

לפעמים, יש לילד הרגל של הקשבה ל"סמכות נעימה" של ההורים. והוא מקבל את זה. אבל אם יש פתאום שלב של "הפגנות", ואין סיבה מיוחדת לכך (אירועים מיוחדים וכד'), אין ענין ללכת "ראש בראש". זה יעבור. קשה לעקוב אחרי כל דקויות ה"התבגרות" שלו..

כך מעוררים מוטיווציה חיובית לדבָר שאין לו אליו כ"כ חשק. יש מקום, אחרי כמה ימים, להוסיף גם אמירה קצרה :כמה שאתה נקי, איזה זריז אתה, איך התלבשת מהר, איזה יופי שהלכת היום בזריזות לגן..  ה"פידבק" שנלוה אל המדבקה, נותן גם רציונאל, אמיתי, וסופג אל תוכו גם את הטעם שלה.  יש להניח שתוך כמה זמן, הוא, הפידבק החיובי הנעים, כבר יהיה "שווה" יותר מהמדבקה, ואח"כ הרגשת הקביעות של ההתנהלות הטובה והנכונה - היא עצמה תתן את הטון.

שעיקרן למנוע חיכוכים.

רק לגבי התמונה הכוללת: ילדך עד לפני חצי שנה היה ה"קטן" ומאז שנולדו אחיותיו הוא גם ילד "גדול" לשתי אחיות וגם נהפך לילד סנדוויץ. מתוקף המציאות הזו הוא מקבל הרבה פחות צומי ונדרש יותר לויתורים שזה בכלל לא דבר רע. להפך.

אבל יתכן שכעת כשהעניינים נכנסו למסלול מסודר יחסית אחרי השינוי הגדול הוא מתעורר לקרוא  לכם איזו קריאה ליותר יחס וצומת לב. ב"מלחמות" על ההתלבשות הוא מקבל יחס וצומת לב אבל שליליים.

 אולי, בנוסף לעצות החכמות כאן, כדאי לנסות לתת לו יותר זמן איכות אישי ביום, ככה הוא יקבל יחס חיובי  וזה אולי יוריד לו את הרצון לצומת לב שלילית.

מקוה שעזרתי

באמת חשבנו שזה נובע מהמצב החדש שלאחר הולדת אחיו התאומים. ויתרנו לו על כמה דברים (לדוגמה: החזרנו לו טיטול בלילה וגם מוצץ בלילה), אבל אולי באמת צריך למצוא בשבילו זמן אישי...

תודה!

זה קצת מזכיר לי מקרה שהיה עם אחיינית שלי:

היא בסביבות גיל 3 לא הייתה מוכנה ללבוש בגדים אלא רק פיג'מה, וגם היו מלחמות כל בוקר,

עד שאחותי דיברה עם הגננת והגננת אמרה לה לא להילחם עם הילדה- אם נעים לה ככה שתבוא עם פיג'מה,

ותביא לה בגדים בשקית שאם במהלך היום הילדה תרצה להתלבש בבגדים הגננת תעזור לה.

(והם חרדים ככה שזה היה שוק לאחותי להוציא אותה בגיל הזה עם מיכנסי פיג'מה..)

ובאמת הייתה תקופה כזאת של כמה חודשים שהיא הלכה עם פיג'מה לגן (טוב, נו, חליפות פוטר מהממות- העיקר שהילדה קראה לזה פיג'מה)

לקראת גיל 4 היה מתח מה יהיה ואיך הגננת החדשה תקבל את זה, אחותי דיברה עם הגננת כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים על המקרה הזה, והגננת החדשה לא הסכימה, אז הגננת לקחה את הילדה לשיחה ביום הראשון והיא הסבירה לה שלגן כל הבנות באות עם חצאית ולא עם פיג'מה, והילדה קיבלה את זה בלי מלחמות...

אז נכון שזה קצת שונה, כי מהמקרה שלכם נשמע שהבגדים זה לא הבעיה אלא הוא ימצא סיבה אחרת להתווכח עליה, אבל אולי הההסתכלות הזאת תעזור במשהו...

הוא גם באותו גיל.

אני ראיתי שבשום אופן לא להפוך את זה למאבק כוח.

אני משתמשת בהרבה הסחת דעת

(מספרת סיפור מרתק (ממציאה תוך כדי) כמובן בדרמטיות ובשילוב קולות....

לרוב זה עוזר

בגישת בלהה שפר זה נקרא ילד כוח. ילד שגורם לנו להפעיל מולו כוח, לכעוס עליו, להתעצבן עליו.

וחשוב לדעת מה הוא מרויח מכך?

כלומר - לא מה הסיבה להתנהגות, הוא ילד סנדויץ', ילד מסכן..קר לו

אלא - מה התוצאה הרצויה?

תשומת לב שלילית מההורים.

עסוקים סביבו בבוקר ובערב.

מה עושים?

מה לא עושים! לא אומרים לו מה לעשות. כי אז יעשה הפוך, או לא יעשה. אלא כאמירה כללית! בלילה אצלנו בבית, הולכים לישון עם פיג'מה. בבוקר הולכים לגן עם בגדים כמו שאר הילדים.

להעביר אליו את האחרית.

לא רוצה לישון עם פיג'מה? חבל. זה לא נעים.

לא רוצה להתקלח?

חבל, אבל אחריותך. זה לא נעים להיות מסריח.

לא רוצה לשים בגדים בבוקר?

בסדר. אפשר גם עם פיג'מה. לא נעים קצת להורים, אבל זה ייגמר מהר. (ולהסביר לילד איך צריך להתנהג - להעביר מסר ברור. שנראה לי שלא היה במקרה של אמאשוני.)

אבל, אולי הוא לא יודע, לא מבין, אוי מה יקרה לו?

לא. אנחנו סומכים עליו ונותנים בילד הרבה אמון!!!

זוהי שיטה שעובדת, כמובן שיש עוד הרבה מאחורי זה. אם את בעניין - זה לפתור את הבעיה מהשורש. (את התגובה שלכם). 

וחשוב חשוב חשוב, המון אהבה במקביל, אבל בדרך החיובית.

יכול להיות שיש לבן שלך קושי בויסות חושי או קושי במעברים.

תנסי לשים לב מהן כל נקודות התורפה ביום ותנסי להתייעץ עםאיש מקצוע - מרפאה בעיסוק או אפילו גננת או יועצת.

גם התנהגויות של "משיכת תשומת לב" לרב יושבות על איזשהו קושי קיים.

המוןבהצלחה.

ד"א כשלבת שלי היתה תקופה כזאת הייתי לוקחת2-3 חולצות, 2-3 חצאיות וכו' ועשיתי מעין הצגה שכל פריט לבוש מבקש ממנה לבחור בו, זה גם נתן לה תחושהשל שליטה וגם כיף.

אכן כיוון אחר- מנסיוננו, יש ילדים עם קושי תחושתי. אחד הביטויים לכך הוא בהתלבשות. שווה לבדוק אם הענין הזה עולה בזמנים אחרים במשך היום בבית ובגן.יכול להיות גם שלא יעלה כלל. כדאי לשקול לעשות לו אבחון של ריפוי בעיסוק בתחום התחושתי. אם זה הענין- כמה טיפולים יכולים מאד להקל. 

אם תרצי פני באישי להרחבה.

בהצלחה!

הזכרת התלבשות, מקלחת, הליכה לגן,

כל זה פרידה ממצב קיים ומעבר למצב חדש.

אין פה אשת מקצוע שיכולה להתייחס לכך?

בינתיים, כמו שאמרתי, אנו משתמשים בטבלת המבצע, שפשוט שינתה את המצב. יכול להיות שכך הוא מקבל את תשומת הלב שלה הוא זקוק, ולא בדרך שלילית. הוא מזכיר לי לשים לו מדבקה, בוחר את הצבע של המדבקה...

אני באמת מקווה שזה יימשך גם אחרי המבצע. אם לא, נצטרך לנקוט את השיטות שהוצעו כאן...

שוב תודה לכולם!

לא צריך לנתח יותר מידי "למה". העובדה היא שזה מעודד אותו ומשמח אותו לעשות דברים שבלי זה אינו חש את ה"ענין" לעשותם, וכנראה גם עדיין לא מספיק את ההרגל. אפשר להמשיך "מבצע" כזה זמן רב, אין כל בעיה. ו"מהצד" לחזור מידי פעם על הערך של עצם הענין.

טוב מאד, שיהיה שמח ועושה ברצון. זה עצמו נכס חשוב להמשך. 

עד שהוא מתחתן??

אני מגזימה אבל למה יש פג תוקף למבצע?

סתם..

אולי באמת נמשיך במבצע כל עוד זה עוזר לו.

מכאן ואילך אשתו תצטרך להמשיך לדאוג לו...

מדביקים באלבום מדבקות לא על דף

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....