ההתפשטות משאירה אותו בלי בגדים, אולי זה קר לו, ואז להלביש אותו בחדר ממש חם יעזור?

ניסיתם לשאול אותו מה הסיבה?

ניסינו לשאול אותו, אבל בזמן אמת, כשהוא עצבני, אז לא זכינו לתשובה. אולי אמר שלא כיף לו בגן, אבל אני יודעת שכן כיף לו, כי הוא חוזר מאושר מהגן.

תודה רבה!

אם מתאים לכם, אפשר לנסות פשוט להוריד את מספר החיכוכים:

1. לישון עם הבגדים של מחר, במקום עם פיג'מה.

2. לוותר על חלק מהמקלחות (פעם ביומיים-שלושה במקום כל יום).

אם מתאים

"תקופות" כאלה באות ועוברות.

"ניסינו לתת לו בלילה בגדים חדשים שילבש כבר למחר - שום דבר לא הועיל"

אותו?

לפחות בהתחלה...

אני יודעת שזה פתרון שהוא "פלסטר" ולא מאוד חינוכי, אבל אולי לתקופה הראשונה, ההתחלתית, שלא יצעק ויבכה.. ולאחר שיחווה כמה ימים כאלו שהוא מתלבש ללא בכי-אולי יסכים להתלבש מבלי לבכות...

נעה שלנו גם לא מסכימה להתלבש, היא אמנם קטנה, אבל אני מלבישה אותה תוך כדי סיפור/שיר/ריקוד ואז היא פחות שמה לב לזה שאני מלבישה אותה

בהצלחה. זה לא פשוט. במיוחד בבוקר כשממהרים לעבודה...

(יצא לי כמה פעמים שמיהרתי ולא היה לי זמן "להתווכח" איתה אז פשוט הבאתי למטפלת בגדים שתחליף לה. היא הסכימה בשמחה!! אני מאמינה שלילד בן 3 וחצי זה פחות מתאים )

ניסיתי לחשוב על כמה כיוונים

- או להסביר לו בהיגיון, שהבגדים של היום כבר מאוד מלוכלכים ויעשו לו לא נעים לישון איתם בלילה(או לחלופין, הם גם רוצים כבר ללכת לישון במקום שלהם, סל הכביסה...)  - תלוי באופי של ילד, הילד שלי בערך בגיל הזה והיגיון מאוד מדבר אליו

- או לעשות מעין משחק, או שיר, סביב העניין. אפשר לחשוב על שיר שקשור בהתלבשות, או אפילו להמציא. לעשות את האווירה יותר נעימה ו"משחקית"

- האם זה בגלל שחשוב לך שהוא יתלבש לבד? הוא נותן שילבישו אותו? כי אולי זאת עייפות של לילה/בוקר, ו"התעצלנות" לעבור לשלב הבא (שינה/קימה). זה אולי מתחבר גם לקושי ללכת לאמבטיה ולגן. יש ילדים שמאוד עייפים בערב ובבוקר, וקשה להם "להזיז את עצמם". כשהילד שלי עייף נורא אני לא מתעקשת שיתלבש לבד, אולי יש שיגידו שזה לא חינוכי, אבל הוא באמת עייף, מסכן.

הרבה פעמים להורים קשה לחנך את הילדים שלהם, אז מה צריך לצעוק? לריב.. זה לא פתרון.

צריך להציב גבולות לילד, ילדים בגיל 3.5 מבינים ואסור שידע שאתם כהורים נכנעים לו.

השאלה ממתי הצבת לו גבולות?  אולי הדילמה הזו תעזור לך-

http://www.dilemmix.co.il/dilemma/182

יוקטנה - מקלחת אצלנו היא גם ככה לא כל יום... לפחות עכשיו, בחורף...

תות - אני מלבישה אותו. רק אם יש לו מצב רוח ממש טוב אז הוא רוצה לבד, אבל אני לא מכריחה אותו.

אביוס - באמת ניסיתי להעסיק אותו בסיפורים או בשירים, אך בגיל הזה כבר יותר חכמים כנראה מאמא והסיפורים שלה...

בכל אופן, מה שעזר ביומיים האחרונים זה - איך לא - מבצע עם מדבקות. עשינו גם לאחותו, כדי שלא תקנא ושהוא לא ירגיש שזה במיוחד בשבילו, וזה עובד נפלא! בלי ויכוחים כל בוקר וכל ערב. אני מאוד מקווה שזה ימשיך כך, וגם לאחר שהמבצע ייגמר. אף-על-פי שהייתי רוצה לנסות בכל זאת לפתור את הבעיה מהשורש.

בכל אופן, תודה!

"כביש עוקף". זה הכיוון הראשון שחשבתי כשקראתי בתחילה - רק בגלל שכתבת "ניסינו פרסים", היה נראה לי שזה כבר מוצה.

לפעמים, יש לילד הרגל של הקשבה ל"סמכות נעימה" של ההורים. והוא מקבל את זה. אבל אם יש פתאום שלב של "הפגנות", ואין סיבה מיוחדת לכך (אירועים מיוחדים וכד'), אין ענין ללכת "ראש בראש". זה יעבור. קשה לעקוב אחרי כל דקויות ה"התבגרות" שלו..

כך מעוררים מוטיווציה חיובית לדבָר שאין לו אליו כ"כ חשק. יש מקום, אחרי כמה ימים, להוסיף גם אמירה קצרה :כמה שאתה נקי, איזה זריז אתה, איך התלבשת מהר, איזה יופי שהלכת היום בזריזות לגן..  ה"פידבק" שנלוה אל המדבקה, נותן גם רציונאל, אמיתי, וסופג אל תוכו גם את הטעם שלה.  יש להניח שתוך כמה זמן, הוא, הפידבק החיובי הנעים, כבר יהיה "שווה" יותר מהמדבקה, ואח"כ הרגשת הקביעות של ההתנהלות הטובה והנכונה - היא עצמה תתן את הטון.

שעיקרן למנוע חיכוכים.

רק לגבי התמונה הכוללת: ילדך עד לפני חצי שנה היה ה"קטן" ומאז שנולדו אחיותיו הוא גם ילד "גדול" לשתי אחיות וגם נהפך לילד סנדוויץ. מתוקף המציאות הזו הוא מקבל הרבה פחות צומי ונדרש יותר לויתורים שזה בכלל לא דבר רע. להפך.

אבל יתכן שכעת כשהעניינים נכנסו למסלול מסודר יחסית אחרי השינוי הגדול הוא מתעורר לקרוא  לכם איזו קריאה ליותר יחס וצומת לב. ב"מלחמות" על ההתלבשות הוא מקבל יחס וצומת לב אבל שליליים.

 אולי, בנוסף לעצות החכמות כאן, כדאי לנסות לתת לו יותר זמן איכות אישי ביום, ככה הוא יקבל יחס חיובי  וזה אולי יוריד לו את הרצון לצומת לב שלילית.

מקוה שעזרתי

באמת חשבנו שזה נובע מהמצב החדש שלאחר הולדת אחיו התאומים. ויתרנו לו על כמה דברים (לדוגמה: החזרנו לו טיטול בלילה וגם מוצץ בלילה), אבל אולי באמת צריך למצוא בשבילו זמן אישי...

תודה!

זה קצת מזכיר לי מקרה שהיה עם אחיינית שלי:

היא בסביבות גיל 3 לא הייתה מוכנה ללבוש בגדים אלא רק פיג'מה, וגם היו מלחמות כל בוקר,

עד שאחותי דיברה עם הגננת והגננת אמרה לה לא להילחם עם הילדה- אם נעים לה ככה שתבוא עם פיג'מה,

ותביא לה בגדים בשקית שאם במהלך היום הילדה תרצה להתלבש בבגדים הגננת תעזור לה.

(והם חרדים ככה שזה היה שוק לאחותי להוציא אותה בגיל הזה עם מיכנסי פיג'מה..)

ובאמת הייתה תקופה כזאת של כמה חודשים שהיא הלכה עם פיג'מה לגן (טוב, נו, חליפות פוטר מהממות- העיקר שהילדה קראה לזה פיג'מה)

לקראת גיל 4 היה מתח מה יהיה ואיך הגננת החדשה תקבל את זה, אחותי דיברה עם הגננת כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים על המקרה הזה, והגננת החדשה לא הסכימה, אז הגננת לקחה את הילדה לשיחה ביום הראשון והיא הסבירה לה שלגן כל הבנות באות עם חצאית ולא עם פיג'מה, והילדה קיבלה את זה בלי מלחמות...

אז נכון שזה קצת שונה, כי מהמקרה שלכם נשמע שהבגדים זה לא הבעיה אלא הוא ימצא סיבה אחרת להתווכח עליה, אבל אולי הההסתכלות הזאת תעזור במשהו...

הוא גם באותו גיל.

אני ראיתי שבשום אופן לא להפוך את זה למאבק כוח.

אני משתמשת בהרבה הסחת דעת

(מספרת סיפור מרתק (ממציאה תוך כדי) כמובן בדרמטיות ובשילוב קולות....

לרוב זה עוזר

בגישת בלהה שפר זה נקרא ילד כוח. ילד שגורם לנו להפעיל מולו כוח, לכעוס עליו, להתעצבן עליו.

וחשוב לדעת מה הוא מרויח מכך?

כלומר - לא מה הסיבה להתנהגות, הוא ילד סנדויץ', ילד מסכן..קר לו

אלא - מה התוצאה הרצויה?

תשומת לב שלילית מההורים.

עסוקים סביבו בבוקר ובערב.

מה עושים?

מה לא עושים! לא אומרים לו מה לעשות. כי אז יעשה הפוך, או לא יעשה. אלא כאמירה כללית! בלילה אצלנו בבית, הולכים לישון עם פיג'מה. בבוקר הולכים לגן עם בגדים כמו שאר הילדים.

להעביר אליו את האחרית.

לא רוצה לישון עם פיג'מה? חבל. זה לא נעים.

לא רוצה להתקלח?

חבל, אבל אחריותך. זה לא נעים להיות מסריח.

לא רוצה לשים בגדים בבוקר?

בסדר. אפשר גם עם פיג'מה. לא נעים קצת להורים, אבל זה ייגמר מהר. (ולהסביר לילד איך צריך להתנהג - להעביר מסר ברור. שנראה לי שלא היה במקרה של אמאשוני.)

אבל, אולי הוא לא יודע, לא מבין, אוי מה יקרה לו?

לא. אנחנו סומכים עליו ונותנים בילד הרבה אמון!!!

זוהי שיטה שעובדת, כמובן שיש עוד הרבה מאחורי זה. אם את בעניין - זה לפתור את הבעיה מהשורש. (את התגובה שלכם). 

וחשוב חשוב חשוב, המון אהבה במקביל, אבל בדרך החיובית.

יכול להיות שיש לבן שלך קושי בויסות חושי או קושי במעברים.

תנסי לשים לב מהן כל נקודות התורפה ביום ותנסי להתייעץ עםאיש מקצוע - מרפאה בעיסוק או אפילו גננת או יועצת.

גם התנהגויות של "משיכת תשומת לב" לרב יושבות על איזשהו קושי קיים.

המוןבהצלחה.

ד"א כשלבת שלי היתה תקופה כזאת הייתי לוקחת2-3 חולצות, 2-3 חצאיות וכו' ועשיתי מעין הצגה שכל פריט לבוש מבקש ממנה לבחור בו, זה גם נתן לה תחושהשל שליטה וגם כיף.

אכן כיוון אחר- מנסיוננו, יש ילדים עם קושי תחושתי. אחד הביטויים לכך הוא בהתלבשות. שווה לבדוק אם הענין הזה עולה בזמנים אחרים במשך היום בבית ובגן.יכול להיות גם שלא יעלה כלל. כדאי לשקול לעשות לו אבחון של ריפוי בעיסוק בתחום התחושתי. אם זה הענין- כמה טיפולים יכולים מאד להקל. 

אם תרצי פני באישי להרחבה.

בהצלחה!

הזכרת התלבשות, מקלחת, הליכה לגן,

כל זה פרידה ממצב קיים ומעבר למצב חדש.

אין פה אשת מקצוע שיכולה להתייחס לכך?

בינתיים, כמו שאמרתי, אנו משתמשים בטבלת המבצע, שפשוט שינתה את המצב. יכול להיות שכך הוא מקבל את תשומת הלב שלה הוא זקוק, ולא בדרך שלילית. הוא מזכיר לי לשים לו מדבקה, בוחר את הצבע של המדבקה...

אני באמת מקווה שזה יימשך גם אחרי המבצע. אם לא, נצטרך לנקוט את השיטות שהוצעו כאן...

שוב תודה לכולם!

לא צריך לנתח יותר מידי "למה". העובדה היא שזה מעודד אותו ומשמח אותו לעשות דברים שבלי זה אינו חש את ה"ענין" לעשותם, וכנראה גם עדיין לא מספיק את ההרגל. אפשר להמשיך "מבצע" כזה זמן רב, אין כל בעיה. ו"מהצד" לחזור מידי פעם על הערך של עצם הענין.

טוב מאד, שיהיה שמח ועושה ברצון. זה עצמו נכס חשוב להמשך. 

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

מדביקים באלבום מדבקות לא על דף

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...