ב"ה

ואחרי כמה זמן את הצילום אז מרוויחים את 2 הדברים.

זוהי דעתי הלא מלומדת.

אולי עדיף לא להעלות את הצילום, כי הציור הוא תכלס ציור ועומד בפני עצמו..... הצילום מעמיד אותו בדרישות נוקשות מידי.

כציירים, אנחנו לא שואפים לדיוק? 

יש כאלה שרוצים ליצר יצירה משלהם, ציור בהשראת משהו אולי.

ויש כאלה (ואני בינהם) שאוהבים לצייר מודל/צילום קיים, ולדייק עד כמה שאפשר. לכן אשאף לדיוק מקסימלי.

על האחרון, שבעיקרון מתוך צילום עדיף לקבל השראה, וליצור ממנו משהו חדש. יש מאין.

לעומת זאת, העתק לשם העתק, הוא נטו בשביל להתאמן, אם זה בשביל לשפר עדינות, הבנת צבע, כתם, צורה וכו'. כמו לנגן יצירה של מישהו אחר.

צירפתי דיוקן עצמי שלי שעשיתי בגיר לבן מול מראה. עכשיו תדעו איך אני נראה.. בערך..

ציור מהמם.

רק תעשה אותו בשירשור אחר..

ו... אתה- מסכים- אתי? איך? הלוא אתה דוגל בצורת ציור שונה ממני לחלוטין! לא זוכר את הדיינותנו הקודמת?

היה לי הרושם שאנחנו תופסים ציור באופן שונה. [תפיסת ה"כתם" וכו']

ובסוף דבריי אמרתי שאני אוהבת לצייר זהה עד כמה שניתן למקור, אז אולי הסכמת עם תחילת דבריי

לגבי "נטו בשביל אימון": אין לי אלא להתקומם. כיף לי לצייר ולהצמד למקור עד כמה שניתן! זה אימון? למה להעביר את הסביבה אל הדף במדויק זה אימון? למה לא לתת לצורת הציור הזה כבוד ומקום?

זה לא נכון.

בכל אופן, הציור שלך... אני רק מתבוננת ומשתאה מיופיו. דרמטי כ"כ. זה נראה מן משחק מחשב, של הדמייה עם נפח ומשחקי אור וצל.

[בטח, מחר אני עוד אזהה אותך ברחוב! ]

אם את רוצה להיכנס שוב לנושא הכתם אני מוכן.. 

כל היופי נובע מהדמיון. הדמיון משמעותי יותר כשהפרטים מדויקים יותר.

את הסגנון האישי של הצייר אפשר להכניס ולא על חשבון הדיוק.

בלי לשים לב. אם באמת היינו מציירים לא מהדמיון הכל היה יוצא מדויק.

החכמה היא לא לצייר מהדמיון, אלא להסתכל בנושא הציור, לזכור, ולצייר.

אדגר דגה אמר פעם שבאידאל בית ספר לציור צריך להיות כמה קומות, וככל שהתלמיד מתקדם יותר ככה הוא צריך לעלות יותר קומות ואז לצייר. כלומר, בקומה הראשונה לשים את נושא הציור כגון טבע דומם או מודל, התלמידים המתחילים מסתכלים על הנושא ומציירים מולו. התלמידים המתקדמים מסתכלים על הנושא, עולים קומה, ואז בלי לראות את הנושא, מציירים. ויורדים ועולים וחוזר חלילה..

לא הבנתי מה זה בא להוסיף או במה זה שונה ממה שאמרתי.

רק לא הבנתי איך דמיון זה קרבה חזותית למקור? הרי זה בדיוק להיפך לא?

לא דמיון במובן של חלום או משהו כזה.

"לעטוף כשלון בתיאוריה"?!

על השראה שמעת?

ועל סגנון ציור שנקרא קריקטורה?

לראות משהו, לקחת את הרעיון, ולשנות כאוות נפשי, לרחף קצת מעל הדקויות- זה כשלון...?

כשלון זה אם אני מנסה במכוון להעתיק- ומפשלת, פשוט לא מצליחה.

תרגיש בנוח להכביר במילים אם תצטרך

שאמרו לנו לקרוא בבית ספר, "Hawthorne on Painting" שזה בגדול לקט של הערות, שנאספו ונכתבו בידי אשתו של הצייר צ'ארלס וובסטר הות'ורן, שהיה מורה של לננרט אנדרסן, שהיה מורה של המורה שלי.

בקיצור, בספר הזה, הות'ורן מצטט את המורה של עצמו (William Merrit Chase) אומר: לפעמים כדאי לבחון את המקור על פי המוגמר.. בדיוק להיפך ממה ששאלת דינה, למרות שאני לא יודע אם זה באמת נותן משהו אבל זה רעיון מעניין.

לדעתי, ע"פ מה שאני מבין כרגע, צריך תמיד לעשות השוואה בין המקור לציור. ולהגיד למוגמר זה לא נכון כי מה שאנחנו עושים בתהליך הציור זה כל הזמן משווים, כל הזמן המבט עובר מהנושא אל הציור ומהציור לנושא, ההשוואה הסופית של המוגמר הוא המשך ישיר של זה, השאלה האם אנחנו רוצים להמשיך לצייר פשוט..

ויש לעשות הפרדה בין הציור לנושא כיוון שפשוט זה ציור, והנושא יכול להיות סתם ערימה של זבל, או פירות או בקבוקים או השד יודע. וברור שיצרנו משהו חדש, יצרנו ציור! איזה כיף!

אפרופו, זה בדיוק מה שנקרא, "אשר ברא אלוהים 'לעשות'", ברא אלוהים - כדי שאנחנו נעשה!

ניתן לעשות הפרדה מוחלטת כאשר אתה מחפש השראה בלבד, לא מודל אליו אתה רוצה להצמד כמה שניתן- כשאתה רוצה לצייר וליצור בעצמך- משהו שהכי קרוב למציאות.

ובכל זאת...

לבחון את המקור על פי המוגמר ניתן אולי כאשר אתה מצייר על פי השראה בלבד ומתפרע כאוות נפשך. א-ז אתה יוצר משהו חדש, משהו שאתה רצית ליצור על פי אמות מידותיך, שיקול דעתך וביטוייך האישי המקורי- אז תוכל אולי לבחון את המקור לפי יצירתך ואולי לבקר אותו

לזה התכוונתי.

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!