במשך שנים אני נוכח לדעת שהתופעות המגיעות לציבור הכללי/חילוני, מגיעות באיחור מה לציבור הדתי ואפילו מאוחר יותר לציבור החרדי.
יש בזה ייתרון כאשר מדובר בתופעות שליליות
יש חסרון בכך שהציבור הדתי שמשתדל להוביל את חייו על פי דעת רבנים, לא משכיל להפיק את הלקח מהנגע שכבר פסה בציבור החילוני ולנקוט הן בצעדי מנע על מנת להדוף את התופעה בכלליותה מלהגיע לציבור הדתי והן בצעדי מנע על מנת שאם וכאשר התופעה תופיע, נהיה כבר מוכנים באופן למזער את הנזק.
במקרה של מגיפת הגירושין, מי שנפגע בעיקר הם ילדים על הגילאים השונים.
האמהות לצערינו, הגם שמדובר בנשים שבאות מבתים שומרי תורה ומצוות, מעדיפות לפנות לבתי המשפט לענייני משפחה בידיעה ברורה ששם ישיגו רת מבוקשם שלא תמיד עולה בקנה אחד עם דעת תורה, ולמרות שעצם הפנייה לבתי המשפט איננה עולה עם רוח ההלכה.
אם זה היה הכל, דיינו בכך, אלא שהן לא משערות שהן נכנסות לתוך מערבולת של הוצאת דיבה, האשמות שווא וגרימת נזק כבד ולעיתים בלתי הפיך הן למי שהיה בחיר ליבן והן לילדיהן שלהן שאותם הם עדיין מצהירות שהן אוהבות.
אם נפסיק לרגע לבכות על חלב שכבר נשפך, ולזעוק שהכתובת על הקיר ואיש לא שומע ואיש לא רואה, הרי שהדרך המעשית היא למצוא עו"ד, רצוי עורכת דין, מומלץ כמה שיותר מוקדם, שתגדע את מה שאפשר באיבו.
לעזרה וסיוע, תוכלו לפנות אלי באמצעות מייל avot.grushim@gmail.com
או באמצעות הבלוג שלי באתר תפוז: המדריך לאב הגרוש.
