לענ"ד, יותר ההרגשה הסובייקטיבית (כמובן, אחרי שבאופן כללי ה"נתונים" מתאימים).

אם מרגישים טוב אחד עם השני, ורק ב"רשימת המכולת" יש איזה פרט שלא בדיוק התמלא, אבל הוא לא מפריע לתחושת הקשר הטוב, זה ענין אחד. ובד"כ - גם לא כ"כ "רואים" כבר את הענין הצדדי.

אם מרגישים כל הזמן "התפשרתי", זו כבר שאלה אחרת. אדם שטוב לו עם זולתו - אינו אמור להרגיש "פשרה" בהתעלמות מפרט צדדי. הרי אין מושלם בעולם, כמו שכתבת..

[שאלה מנחה]

כלומר זה לא עניין של הפסד ורווח

אלא זה מגיע ממקום של הבנה שכך הם פני הדברים- זו המציאות! :

אין אדם שאין לו חסרון בתחום זה או אחר

אבל שאלתי אם במצב שהחלטתם להיתחתן עם בן אדם מסויים היה איזה סוג של רגש קטן בהחלטה של התפשרות על משהו שרציתם.

או שזה רגש שלילי לכאלה מצבים ואם הוא מגיע זה אומר שלא כדאי ללכת על זה

לענ"ד.

ה"רגש" הסובייקטיבי. לא ה"נתונים".

וזה דבר שאדם צריך לבדוק בתוך עצמו. וכפי שכתבתי לעיל.

צריך אולי לבדוק אם הרגש בא "מבפנים", או סוג של "יצר הרע" עובר: "היה אפשר יותר טוב".. - "חשבון המכולת" עוד מציק - שצריך לדחותו.

ככלל, ראוי להיות שלמים עם החלטה להתחתן - וזה לא סותר לחלוטין "ספקות" עד החופה.. (מוזר - אבל יש דבר כזה).

מה ספציפית במקרה מסוים - קשה לדעת "מרחוק"..

לענ"ד.

[שואלת על עצמך?]

הדברים שאני אומרת קצת גורפים כי איני מכירה את המקרה לעומק, אך ככלל:

אם התחושה היא שויתרת על משהו מהותי ועקרוני 

אז אין זה נכון "ללכת על זה"

אך אם התחושה היא כפי שהצגת בשאלה ההתחלתית:

כלומר, שבכל בחירה ישנה "התפשרות" כביכול,

ולא קיבלת את "כל שרצית"

זה הוא רגש שאינו נכון.

לדעתי

קיבלתי הרבה מעבר למה שציפיתי...

אבל, כשנפגשתי עם בחורים במחשבה שלי היה ברור שאני אתפשר והייתי מוכנה להתפשר (זה שהם לא רצו...)

את צודקת שלכל אחד יש חסרון, גם לבעלי יש חסרון אבל אני אוהבת את זה, זה בדיוק החסרון שטוב לי לחיות איתו..אז מבחינתי מושלם עבורי, ומישהו אחר יחשוב שהתפשרתי..

(מרגישה שהסתבכתי.. אם תרצי אני אשמח לדבר באישי!)

בהצלחה יקרה!  

לא הסתבכת. הסברת מצוין.

ברור שאף אחד לא מושלם, אבל הרגש שצריך להיות הוא

"אני רוצה בו, יחד עם זה שאני מודעת לחסרון שלו"

כי רגש של התפשרות הוא בעצם אומר שבשכל זה כדאי אבל ברגש זו תבוסה. 

הרי למה מתפשרים? בלית ברירה, כי חושבים שהאפשרות השניה גרועה יותר. זה לא משהו שאמורים להרגיש לפני שמתחתנים.

אבל

מצד שני, השאלה היא על מה מתפשרים. אם הפשרה היא על הבן אדם,

אז כמו שכתבתי, זה לא אמור להיות. אבל אם הפשרה היא על החלום להרגיש

איזה סוג של חיבור מושלם, או התאהבות, או למצוא אדם מושלם,

גם אז לא נכון להתפשר על זה, אלא צריך לוותר לגמרי על החלום הזה, 

כי זה לא הכיוון, זו חשיבה  שכלתנית מידי.

היה לי קשה להסביר את עצמי, אני מקווה שיבינו אותי נכון. אפשר להמשיך באישי להבהרות.

להיות עם האדם הזה והחיסרון הזה נהיה קטן יותר מול הרצון להיות יחד..

לא מרגישה שהתפשרתי אלא קיבלתי יותר מהמצופה

"התחתנו לא רק בגלל אלא גם למרות".

אני מאמינה שבאהבה אמיתית, דווקא החסרונות מתגלים הרבה פעמים כיתרונות. אני יודעת מהזוגיות שלנו (ויצא לי לשמוע את זה מעוד זוגות) שבמקום שבו אני קיעור הוא קימור ולהפך, כלומר - במקומות שבהם אני חסרה הוא יותר מלא ממני.

אהבה אמיתית היא לא רק כשללבות וזיקוקים עפים באוויר. גם, כי צריך לשמר תמיד את ההתאהבות הראשונית שהייתה לפני החתונה, אבל לא רק. אם אהבה הייתה משני אנשים מושלמים - היא הייתה מאוד שיטחית. דווקא העובדה שיש כאן שני חסרים - היא זאת שמגבירה את האהבה והופכת אותה למשמעותית יותר כשעובדים עליה לאט וביסודיות, כל אחד ממקומו הוא.

אני לא חושבת שצריך להיות רגש של התפשרות. אני חושבת שצריך להסתכל על מה שעכשיו כביכול מפריע לי, ולראות איך כשעובדים על זה - החיסרון יכול להפוך ליתרון מדהים!

אם זה משהו משמעותי באמת, שמכל בחינה אפשרית הוא בעיה אובייקטיבית - צריך לשקול האם להמשיך את הקשר בכלל, כי אסור להכניס את הראש למיטה חולה, אבל אם זאת לא בעיה אובייקטיבית אלא רק משהו שמפריע לך ספציפית - אני חושבת שמעבר ללדבר על זה עוד לפני החתונה ולראות איך אפשר לפתור את זה - צריך גם לראות איפה זה פוגש אותך ולשאול את עצמך איך אפשר להביא את זה למקום שרק יתרום לזוגיות שלכם.

דבר נוסף - תזכרי שגם אם לא היה משהו שהפריע לך לפני החתונה - אחרי החתונה פתאום צצים כל מיני דברים שלא היית מודעת אליהם לפני כן. הם צצים כתוצאה מהחיים יחד בצורה אינטנסיבית 24/7 עם בן הזוג. יש הרבה רגשות חזקים ולפעמים קשים בחודשים הראשונים ואם מתייחסים אליהם נכון ומבינים שכאן היא נקודת המבחן - החודשים והקשיים האלה הם דווקא המקפצה הכי חשובה ומשמעותית לזוגיות!

ומעבר להכל - צריך לזכור שגם אני לא מושלמת, ושאם התחושה הכללית היא ש"זה זה" - צריך פשוט לבטוח בה' ולדעת שהוא תמיד יודע מה הוא עושה!

בהצלחה!

פעםמישה הסביר לי את הפסוק הזה בהקשר של זוגיות.

מה שמעורר את הריב זה השנאה ולא ה"טריגר" שגרם למריבה, וההוכחה לכך היא שעל כל פשעים תכסה אהבה.

שתזכי להקים בית בקרוב עם המושלם שלך, מתוך היכרות עמוקה של כל צדדיו

הרי בכל אחד יש חסרונות, אני בחרתי עם איזה חסרונות אני יכולה לחיות בזוגיות.

בחרתי לא לחיות עם חסרונות מסויימים, וכן לחיות עם אחרים.

זה עניין של סדר עדיפויות.

אני לא רואה את זה כפשרה, אלא כבחירה.

ראשית, אני אתך בהתלבטויות, לא פשוט לפעמים.

צריך לדעת שלא כל הזיווגים שווים.

זה נשמע קצת מוזר, אבל באמת לא כולם מתחתנים מתוך אותה נקודת מוצא. יש שמרגישים שלמות ויש שלא.

וזה הרבה פעמים עניין של אופי ולא עניין של התאמה. יש אנשים מלאים ספקות, השכל כל הזמן מציק.

וזה לא מעיד כלום על איכות החיים כזוג. כי זה תלוי מאוד ברצון להתקדם ולהוסיף קומה שנייה ושלישית.

בהצלחה רבה, והקשבה נקיה פנימה.

שאולי לא בטוח בכלל

אחת הסיבות לרווקות המטורפת היום היא בגלל שאנשים (אולי זה גם תלוי באופי)

לא מוכנים להיתפשר על כלום.

ומחפשים תמושלם.

ועובדה שככל שמתבגרים יוצאים עם אנשים שפעם לא הינו מסתכלים לכיוון

שאני "מתפשרת" על בעלי.

יש דברים שהייתי רוצה שיהיה לו, והוא שיהיה לי. אבל ההחלטה ממש לא נבעה מתוך- "הוא הכי טוב ממה שמצאתי, אז יאללה.." 

(ואני מדברת בדברים האלו בעיקר על חיצוניים, הוא למשל לא הכי אוהב שאני בהירה, ואני לא הכי אוהבת שהוא שחום)

הרגשתי שזה האיש שלי, זה שאני רוצה להקים איתו משפחה. לחיות איתו חיים שלמים. לעבור איתו הכל.

אנחנו בני אדם, לא יותר מזה.

חיפשתי אהבה גדולה ומצאתי.

יש הרבה דברים בבן הזוג שהם לא מושלמים אבל מאיפה ההנחה שאתה מחפש כמה שיותר קרוב למושלם?

אני אישית חיפשתי את האחד שאני רוצה להיות איתי כל חיי ומצאתי.

ברור שיש לו , כמוני, הרבה חסרונות.

נראה לי שההנחה הראשונית מוטעית. לי אישית בבחירה לא הייתה שום תחושה של פשרה וכן ידעתי שיש חסרונות , כמו בכל אחד (ואפילו אותם אהבתי )

צריך לבוא פתוחים ולהקשיב ללב, לא "לכמת" את האדם שמולך לפי נתונים חיצוניים וחברתיים.

בבירורים לא בוררים את הבררה ומחפשים את המושלם

מכיוון ואין אדם מושלם ואכן כנישאים למשהו שיודעים שאינו מושלם זה יכול להקשות, הרמב"ם במצווה ג' מספר המצוות אומר איך מגיעים לאהבת ה', שלא ישמע ח"ו מדברי שלה' יש חסרונות כי זה ממש לא נכון שלמות יותר מהבורא עצמו, אבל אנו למדים מהדרך בה מגיעים לאהבה לקב"ה איך מגיעים לאהבה בין איש לאשה, דברי הרמב"ם "שצוונו לאהבו יתעלה וזה שנתבונן ונשכיל מצותיו ופעולותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג.... הנה כבר בארו לך כי בהסתכלות תתאמת לך ההשגה ויגיע התענוג ותבא האהבה" היוצא מדברי הרמב"ם הוא שעל ידי שמתמקדים בנקודות הטובות הנמצאות באדם מגיעים לחיבור לאותו אדם ואם ח"ו מתמקדים בחסרונותיו של האדם ממילא ההערכה והאהבה אליו יורדים לכן הדרך להתמודד עם החסרונות שיש לכל אחד היא פשוט להסתכל ולראות את הטוב שבו ולומר ולהדגיש ולחזור שוב ושוב על אותן נקודות...

בהצלחה לכולנו שנזכה להגיע לאהבת אמת.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.