אם היא הזמינה אותך לראות, אתה יכול לפתוח חשבון פייסבוק למטרה זאת, בלי לבצע בו פעולות נוספות. (אין לי פייסבוק, אבל אני מנחש שזה לא מסובך), ואז לשאול.

בפלאפון או באיזה מחשב,ופשוט שהיא צראה לך את התמונות, אני מאמין שהנושא כבר יעלה לבד..

אז מה הבעיה להגיד: נכנסתי מפייסבוק של חבר,

ראיתי את התמונות מהשלג, חמוד.

שהיא תדע שראית את התמונות ואז להעלות את הנושא שרצית.

שהיסתכלת אצל חבר.

תשאל אותה על המכנסים.

אני  מכירה הרבה בנות שביום יום לא לובשות מכנסים ובטיולים ושלג הולכות,ככה שכנירא לא רימתה אותך.

ורובם לא רואות בזה אידאל לכן בשביל בחור יסמחו להיפטר ממנהגם

לדעתי זה שהיא כתבה לך- יכולת לראות את התמונות שלי..... 

זה מראה שהיא לא מנסה להסתיר את מה שהיא...

אולי עד עכשיו היא לא הרגישה מספיק נוח כדי לפתוח את זה ולספר לך בכנות מי היא?

אולי היא מתחזקת? 

טוב ששפטת אותה לטובה, ולא עשית משהו שאולי יכלת להצטער עליו, תנסה לדבר על זה איתה, ואולי תמצא הסבר שמניח את הדעת, בהצלחה!!

להגיד בנחת בדיוק מה שהיה; איך שישבת עם חבר וכו' - וראית כך את תמונותיה. ולומר, שבהיות שהנושא הזה משמעותי עבורך, רצית לדעת את גישתה.

ואז תדע אם היא מוכנה לקבל על עצמה, או בכיוון או לא.

וגם תוכל מתוך השיחה לראות האם "ניסתה להסתיר" או שסתם לא יצא אחרת (יש להניח שאם אמרה שחבל שלא ראית את התמונות - לא היה לה ענין להסתיר. וזה גם יתרום לכך שלא תרגיש בעיה, סה"כ היא עצמה הציעה שתסתכל שם).

ומתוך זה, תבררו את הנושא.

בהחלט מובן שזה משמעותי לאדם, ואינך צריך לחשוש שמא "תביך אותה". הרי זה יכול לקרות בכל נושא שמשמעותי לאחד. מוטב כעת, מאשר מבוכה לשני הצדדים אחרי שמתחתנים.

מבררים לגופו של ענין - כמו כל נושא שחשוב לאחד הצדדים לפחות, ולפי זה רואים מה ההשלכה על האופציה של הקשר.

כמו בהרבה מקרים, גם כאן דן הוציא לי את המילים מהמקלדת.

או שאני הפיצול שלך...

למרות שכבר היו לנו ויכוחים פה על הפורום.

תנסה באחת ההזדמנויות ליצור שיחה על איך אתה והיא רואים את המשפחה האידיאלית - היכן ילמדו הילדים (ממ"ד או ממ"ד תורני), השתתפות בשיעורי תורה ו...כמובן, עניין הלבוש. אם היא תגיד שלא אכפת לה להתיישר לפי הדרישות שלך, אין שום מניעה להמשיך את הקשר בכיוון הרצוי. שיהיה בצהלחה!

אבל אליבא דכולי עלמא זה פשוט לא צנוע.

(זה מזכיר לי שפעם דיברתי עם הנכד של הרב מרדכי אליהו זצ"ל שהיה אז החברותא שלי, על רבנים שלובשים שמלות, אבל אז הייתי תיכוניסט פעור שלא מבין מהחיים שלו).

הדבר ברור וידוע. 

ובכל זאת ראי "מכנסיים לנשים":

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1830&cat=506

יש להבהיר שכוונתי באמירה שזה אסור לדעת הכל הייתה למכנסיים לבדן,לגבי מכנסיים מתחת לחצאית ראי בקישור את כל הסוגיה.

לגבי מכנסיים לבדן,אצטט חלק ממה שנאמר במקור:

"אם כן לסיכום, לדעת כל הפוסקים אין לנשים ללבוש מכנסיים במקום שמלה או חצאית משום גדרי צניעות, ויש מחמירים ואומרים שיש בזה גם איסור "לא ילבש"."

ושוב,אין כוונתי לעסוק בנושא השרשור בלי לדעת מה היה שם,חשוב להתייעץ עם רב ולברר את הדברים איתה.

אם היא תלך כמו שהוא רוצה.

זה נושא בעל חשיבות, בוודאי למי שמרגיש בכך חשיבות; וטוב ויפה לברר את זה ביחד, ובנחת, בעוד מועד. בדיוק כדי שאם זה מתאים - יוכל להיות להם טוב ביחד.

והוא עדיין בבירור, וגם זה חלק מהבירור. זה בסדר גמור.

תגיד שנכנסת מפייס של חבר

ותעלה מה שחשוב לך

חבל שיפסל קשר טוב,

אתה חוזר בתשובה , או מתחזק, היא כנראה דתית מלידה שחיה כנראה בטבעיות כמו משפחתה וסביבתה. היא כנראה בכלל לא מעלה בדעתה שבעיניך שרוול רגיל ולא ארוך זה לא בסדר , או שצריך להצטנן בשלג עם חצאית.

אז אם אתה מרגיש לא בנוח הכי פשוט שתדבר על זה , בלי להעליב או לפגוע .

 אולי היא תבין שאם היא רוצה אותך כדאי קצת להתפשר , ואולי אתה תבין שאם אתה רוצה אותה כדאי לך  ךהבין מה שמקובל אצל אחרים .

 כמובן כמובן  אם תראה שאצלה ההתיחסות רצינית ושניא לא סתם חפיפניקית.

הסקת המסקנות על בת זוג פוטניאלית מתוך תמונת עבר אקראית פייסבוק לא בטוח מעידה על רצנת כוונותיך. זוגייות היא הרבה יותר מאשר לבישת מכנסיים בשלג כן\לא  או, אם בת הזוג הפוטנציאלית הלכה פעם עם חולצה שלא לטעמי. אם אופייה נראה לך כזה שתרצה להיות לצידך שנים רבות - סוגיות אלו ייפתרו בקלות ואינן מעידות על כלום! אם אלו הסוגיות שמטרידות אותך, אולי אינך בשל לקשר זוגי ובוודאי לא לנישואין. בחיי נישואין, יש פשרות הרבה יותר גדולות מלבישת מכנסיים בשלג!

אגב, ניסית פעם ללכת עם חצאית (בוודאי שצנועה) בשלג?

הוא פועל פה נכון לדעתי, הוא ערני ולא מסתמך על מה שיהיה יהיה, או אחר כך כבר נסתדר..

הוא פועל בצורה עניינית-  מה זה שייך בלש פרטי? הוא מברר פה על מישהי שיכולה להיות אשתו, מה הוא צריךלהתפשר על כל דבר?!

וטוב שזה מפריע לו והוא מעוניין לעשות עם זה משהו כי אם היה מדחיק את זה זה היה יוצא מתיישהו ולמה מאוחר אם אפשר קודם.

אני חושבת שפעלת נכון מאוד שהבאת את זה לתשומת לבך- ולגבי מה לעשות,

באמת אפשר לדבר איתה על זה ובע"ה הכל יסתדר!

בהצלחה!

אף פעם לא הבנתי את ההתנגדות לברורים על הבן/בת שהוצא/ה.

שרוצים לקנות דירה או אוטו הרבה פעמים עושים בירורים הרבה יותר גדולים מאלו.

אם על בית ואוטו עושים ברורים ק"ו על אדם שנפגשים איתו למטרת נישואין.

דר"א, להסתכל בפייסבוק שפתוח לכולם זה לא כזה ברור מעמיק שהוצאו בשבילו המון כוחות....

זה קצת מצחיק שכל העולם יסתכל בפייסבוק שלה חוץ ממי שיוצא איתה למטרת נישואין.

אם שמירת ההלכה שקולה בעיניך להעדפת גלידת שוקו לעומת וניל, אז אני מבין אותך. רוב מי שמגדיר את עצמו דתי רואה בשמירת ההלכה אבן יסוד בהשקפת עולמו. בת שלובשת מכנסיים מעידה על עצמה בהכרח אחד משלושה: 1. היא מזלזלת בהלכה. 2. היא 'דתית שפויה' (נא לדקלם את הביטוי מתוך שכנוע עצמי עמוק) 3. יש פער בין מה שהיא מאמינה בו למה שהיא עושה, כתוצאה מחולשה מסוימת. יהודי שעשיית רצון ה' כפי שהוא משתקף בהלכה הוא מרכז חייו לא יסתדר עם מישהי שאצלה זהו מושא לזלזול או ל'הגמשה בנסיבות העידן המודרני'. אולי אם זה נובע מתוך חולשה או חוסר מודעות יש על מה לדבר.

אם ההלכה היא 'עניין שולי' בעיניך, אני מתפלא מה אתה מחפש בפורום של דתיים.

א. סיגנון בלתי ראוי בעליל.

ב. כל מה שהוא רצה, היה לברר האם זה אומר משהו ומה זה אומר (ולהבנתי - זו תמונה עכשוית לא "תמונת עבר"). וכן - יש כאלה שמספיק עבורם פעם אחת שבחורה הולכת, בזמן הנוכחי, ברשות הרבים עם מכנסיים, כדי להחליט שזה לא מתאים להם. לגיטימי לחלוטין.

ג. וזה לא נכון שאם "האופי נראה" "הסוגיות האלה ייפתרו בקלות". לפעמים כן ולפעמים לא.

ד. ואינני מסכים עם האמירה ש"בנישואין יש פשרות גדולות בהרבה"... גם כי זה לא קשור. אדם יכול להסכים להתפשר על דברים שנוגעים לויתורים אישיים, ולא מראש על דבר שעקרוני לו מבחינת הלכה או כמבטא השקפת עולם.

וגם - כי באופן הזה אפשר לוותר על כל בירור.. על כל דבר ניתן לומר ש"בנישואין יש ויתורים"... כאן בודקים לפני נישואין. וטוב שבודקים. כמובן, לא צריך על כל שטות. אבל לגיטימי לגמרי שאדם יסבור שזו לא "שטות"..

חברים (או ברוח התקופה - אחי ואחיותי),

בזמנים אלו, אשר כל אחד (או אחת) שמחפשים זוגיות בודקים כ"כ הרבה בציציות ומייחסים כל כך הרבה משמעות לכל פרט, הרי שכאילו מחפשים את כל הסיבות למה לא להמשיך בקשר.

הזיווג הוא משמייים! כאשר בני הזוג שנפגשים ומתחילים להכיר אחד את השני ובוחנים תכונות אופי ויחס הדדי - וזה כנראה אי אפשר לבחון בפייסבוק, כל הדברים החיצוניים האחרים מתבטלים. הרי אפשר לחזור בתשובה\להקפיד פחות\לשנות התנהגות אם מתוך השתדלות כפי בן זוג או כתוצאה משינוי פנימי בעמדות. החשוב כאן בכל מקרה זה הקשר בין בני הזוג ובע"ה הקמת בית חדש בישראל.

אלפי רווקים ורווקות בגילאים מתקדמים במגזר שלנו (ולא רק) הם תוצאה של הבדיקות המיותרות של "אם פעם היא העזה ללכת עם מכנסיים בשלג" (דוגמא).

הקמת משפחה ובית חשובה יותר מכל ההקפדות למיניהם.

בעז"ה שיהיה במז"ט.

הוא כתב "אם היא תבין שהדבר הזה חשוב לי ותקבל על עצמה להתלבש צנוע, זה בסדר."

(האפשרות השלישית של להקפיד פחות לא מקובלת עליו כנראה).

אם רוצים לבנות על זה שהשני ישתנה, חשוב לפחות לדעת שהוא באמת מעוניין להשתנות, ואת זה הוא רוצה לברר.

כפי ניסוחו הנוכחי, המתון יותר - יפה;

אך עדיין - למרות עיקריות האופי והיחס ההדדי, שזה נכון - אי אפשר להגיד ש"כל הדברים האחרים מתבטלים"..

בוודאי שאפשר לשנות עמדות (אם כי לא מתחתנים על-דעת שהשני ישתנה), ויתכן  שמישהי היא ממש נפלאה בפנימיתה וביר"ש שלה, וגדלה במקום כזה שהולכים כך בשלג... ותיכף כשיאמר המיועד מילה, היא תתקן מעומק הלב...  אבל גם יתכן אחרת. בדיוק בשביל זה מבררים. וכפי שהציעו לו כאן.

חלק מזה שהזיווג הוא משמיים, לענ"ד, זו גם היכולת שניתנה משמיים לבני אדם להשתדל ולברר.

וכשם שאתה צודק שהקפדה על "בדיקות מיותרות" (ו"מכנסיים" ומשמעותם, זו לא בדיקה מיותרת) גורמת לעיכובים - גם לאידך קלות דעת בדברים חשובים לאדם, גורמת לא-פעם ל"פיצוצים" ל"ע אח"כ.

לכן, האיזון הנכון לדעתי הוא, שאכן בוודאי - כדבריך - הקמת משפחה ובית חשובה מאד; וגם חשוב לא לחפש שטויות מתחת לאדמה; עם זאת - דבר שחשוב ועקרוני לאדם, אין "לטאטאו" אלא לברר האם באמת הוא מפריע לקשר הטוב. ודבר שיש לו משמעות הלכתית, או של הנהגה יהדותית מקובלת - בוודאי שנכון להעלותו ולבררו. זה חלק מיכולת ההתחברות עם הזולת ומצורת הבית.

יש אנשים שזה כן מפריע להם.

זהו.

לק"י

ויהיו לו את כל התכונות שאני מחפשת, מלבד זה שהוא לא מקיים מצוות..

אז להתפשר על זה, כי העיקר זה להקים בית ומשפחה?!

לא צריך להתפשר על דברים חשובים ועקרוניים.

צריכה להיות התאמה בין בני הזוג, גם בקטע הדתי.

לקיום מצוות ולהכרת הדרך (גם אם חלקית). והרי שזו מצווה גדולה וקידוש ש"ש!

לק"י

הגישה שלך היא גישה מעניינת..

אבל אני ממש לא מסכימה איתה!

בעיני, חתונה זה לא רק אידיאלים של קרוב לבבות לאבינו שבשמיים..

חתונה זה גם ת'כלס חיים משותפים, גידול ילדים---> איך אפשר לגדל ילדים בצורה נורמלית אם אחד ההורים דתי והשני לא?!

בשביל הילדים זה בלגן שלם..

גם לקיים חיים משותפים עם מישו שנוגד את עקרונותי החשובים, נשמע לי כמו משו שאני אוותר עליו בחפץ לב.

אני אולי בנאדם חסר אידיאלים, אבל אני רוצה להתחתן גם כדי שיהיה לי טוב!

ולהתחתן עם בחור חילוני, מקסים ככל שהוא יהיה, נשמע לי כמו סבל ומתכון לחיים של ויכוחים בשבילי!

חוץ מזה, מה יקרה אם במקום שאני אקרב אותו, הוא ירחיק אותי?!

חשבת על זה???

ראשית מס' מילים עלי:

נולדתי, גדלתי והתחנכתי כחילוני גמור (אפיל למהדרין). בגיל 24 לערך הכרתי את אישתי (זה היה לפני כ- 20 שנה), ולאחר כשנה וחצי מיסדנו את הקשר. מאז החתונה (זה היה תנאי שלה) אני שומר על השבת (וכמובן על כשרות) ועם הזמן גם הגיעו דברים נוספים כמו כיפה, תפילין וכו'.

היום אנחנו ב"ה עם 4 ילדים, בת באולפנה, בן בישיבה שמחים ומאושרים ועוד שניים יותר קטנים בחינוך ממ"ד.

לאורך חיי הנישואין היו כמובן עליות ומורדות וריבים מפעם לפעם. אני מודה שהיו גם מורדות שבהם פירוק הקשר לא נראתה כאופציה הזויה. אף לא אחד מהחיכוכים לא סבב על משהו שקרוב לנושא של קיום מצוות! החיים המשותפים הם מורכבים ומלאים וקיום המצוות הוא משתלב כחלק ולא הופך להיות עיקר אלא שיגרה. הסיבה שנכנסתי לפורום הזה היא כאב שאני רואה לנגד עיני בסביבתנו הקרובה. אנו חיים בסביבה כפרית וכמות הרווקים (יותר הרווקות) שאני רואה בסביבה היא פשוט עצוב(מ)ה. לע"ד זאת תולדה של הקפדת יתר וסינון מוקפד והסתכלות על הטפל במקום על העיקר. אם בת (או בן) הזוג הוא נפלא, השאלה אם מכנסיים כן\לא, איפה הוא למד\ה, מאיזה מוצא, מה צבע השיער או מה גודל הכיפה היא משנית עד לא חשובה. היא בטח לא שקולה לקשר כן\לא. מי שתורת ישראל חשובה לו צריך לדעתי להפנים שהקשר הוא העיקר ואם בן\בת הזוג נראה מתאים מבחינה אישיותית, השאר הוא טפל ואין סיבה שיעמוד לחציצה בין בני הזוג. אני לא בא לפסוק הלכה אם מותר מכנסיים לאישה או כל שאלה הלכתית אחרת מלבד לעמוד על חשיבות הקידושין כדת משה וישראל והקמת בית חדש. גם מי שפתח את השרשור הזה לא המשיך בדרך בה הוא גדל והלך ו"התחזק". מאיפה הוא יודע איפה הוא יהיה בעוד זמן?

אני חושב שהבהרתי את הנקודה.

וכן אנחנו מודים לך על הדאגה ועל הנקודה שהבהרת.

בחלט משמח לשמוע על סיפורים כמו שלכם.

ועם זאת, שוב, יש דברים שבעינינו הם עקרונות ובעיניך הם לא ואנחנו אפילו מוכנים לשקול את הצער של רווקות מאוחרת ובלבד שלא נוותר על העקרונות הללו.

המשך בוקר טוב.

ארי"ק

לק"י

לא לכולם זה מתאים..

לי באופן אישי, אין הרבה דרישות חיצוניות, אבל חשוב לי מאוד שהבחור יתאים לי גם מבחינה דתית (אני לא אסתדר עם בחור שלא קרוב אלי בגישתו הדתית.. וגם חשוב לי שהילדים שלי יקבלו דוגמא משני ההורים).

אני דוגלת בשיטה: שעדיף להשאר רווק מאושר, מאשר נשוי ללא אושר..

אין עניין להתחתן, אם זה לא מתאים.

אני כן חושבת, שיש מקום להוריד דרישות מוגזמות (כמו מראה חיצוני מסויים, למד ב... וכו'), אבל יש דברים עקרוניים שאי אפשר לוותר עליהם!

שהרי בסופו של דבר מומלץ להתחתן גם עם שכל, ולא רק על בסיס רגשי!!

ומה אם במקום שאתה תתקרב לתורה, אשתך הייתה מתרחקת?!

ולגבי שאלת פותח השרשור- יש מקום, וטוב מאוד לברר את הנושא עכשיו!

אתה כרגע לא נמצא במצב שבו אתה חייב להתחתן איתה (אם תגלה שהיא אכן לא מתאימה), ועדיף לבדוק ולברר את הנושא כמה שיותר מהר.

שרוב הזוגות המעורבים של חילוני ודתי מתגרשים?

(אני חושב שפעם ראיתי נתון של 75 אחוז אבל אני צריך לברר את זה)

תהיה גמיש!

לק"י

ובנאדם צריך להתחתן עם מישי שתתאים לו גם מבחינה דתית!

לא צריך להתגמש בכל דבר..

דבר איתה על זה.

לא ממקום ביקורתי

ספר שזה קשה לך

90 אחוז שתוך שנתיים שלוש היא תסכים להשתפר

בס"ד

לא מסתירים את זה בכוונה, מי שמסתירה את זה מרגישה אשמה ולא מאמינה עד הסוף בללכת עם מכנסיים, בושה.

היה לפני כמה שנים דיון סוער מאוד על הנושא, בנות שהולכות עם מכנסיים, ולכן, נראה לי מיותר לפתוח את זה שוב- אבל אני מבינה שלא קראת את כל ההשמצות על גבי הפורום על בנות שהולכות עם מכנסיים, אז אגיד בקצרה ממש את דעתי:

לדעתי, זה קצת מצחיק שציפת ממנה להגיד דבר כזה- שאלת אותה- את הולכת עם מכנסיים? כי אישית אני לא מצפה מגבר שיגיד לי את אותו הדבר.

יש עניין כזה לאנשים להאמין שהצד השני קורא מחשבות, או לפחות מנחש מה אתה מצפה -אז תנו לי להפתיע אתכם- אין אנשים כאלה. השיטה הכי טובה להבין את הצד השני ושהוא יבין אותך- היא בלדבר. ולא רק בדיטיים למטרת חתונה, בכל קשר- בין אמא לבן, בין חבר לחבר, בין סבא לנכדה- כל סוג של קשר.

מפריע לך שהמדוייטת שלך תלך עם מכנסיים, תשאל אותה באחד מהדיטיים הראשונים, בדיוק כמו שתשאל אותה על כיסוי ראש או על כל דבר אחר.

דבר נוסף שראיתי בתגובות- אל תעבדו על עצמכם שאחרי החתונה אני אצליח לשנות את הבן זוג או בת הזוג לפי רצוני- כי זה אחד הגורמים כיום לגירושים- מה לעשות, אנשים שמאמינים במשהו לא ישתנו תוך יום אחד.

אני לא יודעת למה זה כל כך מרתיע אותך לשאול אותה שאלה פשוטה כל כך- אם היא מאמינה בזה- היא לא תפגע. נכון, אל תאשים אותה, אבל זאת שאלה הגיונית ונורמאלית לחלוטין.

ואם זה מפריע לך, תדברו על זה, תשמע את הצד שלה, בטוח יש סיבה.

וישר לקפוץ למסקנות, מזלזלת בהלכה, דתייה פשרנית- זה לא נכון, לא נכון בכלל.

אז יפה שהחלטת לנסות לא לשפוט אותה- ושוב, אנחנו לא אלה שיכולים לענות לך, אלא רק המדוייטת. ב"הצלחה.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו