איזו תועלת תצמח מכך אם כן תספר?

ממה נפשך, אם חזרת בתשובה בלב נשבר, וקבלת על עצמך שלא לחזור על כך יותר (וזה ניכר מההודעה שלך) אז אתה כבר לא שם, גופנית ונפשית, ואין שום עניין לפתוח את זה שוב, ודאי לא מולה.

ואם אתה עדיין מדשדש בחטאי העבר, אין אין שום טעם לספר לאשתך כאשר היא תבין שאת העלול לחזור על כך גם בעתיד.

אז לך לרב.  בהצלחה.

בע"ה ממש בקרוב תראו יחד איך דווקא מתוך המשבר והפחת האמון המחודש צומחים בכם כוחות רעננים שמעולם לא שיערתם.

אמן!

אני הייתי רוצה לדעת.

השאלה היא האם זה באמת היה טוב לך (ולזוגיות) לדעת

כבר אמרו חכמינו ז"ל "מותר לשנות מפני השלום"

ואין שלום חשוב יותר משלום-בית.

(ואני מקווה ומתפללת שלעולם לעולם לעולם לא נגיע למצב כזה!!!)

היה לי טוב לדעת, להחליט לבד מה אני צריכה ורוצה לעשות עם זה ואיך ביחד אנחנו מתגברים על זה.

הנפילה הזו משפיעה על שניהם, לא רק עליו.

לכן שניהם צריכים להתמודד איתה.

מה שמתאים לו.

במקרה הספציפי הזה. ושגם לא לספר בעתיד.

מתוך חרטה גמורה ועזיבה גמורה וקבלה גמורה על העתיד; באופן שאתה יכול להעיד על עצמך שאפילו היה מצב גרוע פי אלף - לעולם לא היית עושה דבר כזה.

ואז - לענ"ד - זו עצמה "האמת" וההתחשבות בה.

ותוסיף הרבה באהבה ומסירות ונתינה לה - גם כפיצוי על הדבר הזה שאינה יודעת ממנו.

ענ"ד.

לפעמים מותר לשנות מפני השלום.

אתה יכול להיות איתה מאוד נאמן ואמיתי, אבל בנקדה הספציפית הזאת אתה חייב להגן עליה מפני האמת שתפגע בה קשות. 

ויותר מזה, אם תגלה לה, זה גם חוסר אמת, כי היא תפוס את זה אחרת לגמרי, 

היא תרגיש שאתה עכשיו לא איתה, שאתה עכשיו לא אוהב אותה ומסוגל ללכת למישהיא אחרת

וכמובן שזה לא נכון. 

תמשיך להשקיע בקשר שלכם ותמחק את זה מהעבר, כמו שבשמים מחקו לך כשחזרת בתשובה. ז

ונניח שאת היית במצב נפשי כזה, שאם הוא היה מגלה לך את היית נכנסת לדיכאון וגם מתגרשת באופן מיידי? האם בכל מקרה היית רוצה לדעת את האמת? האם תמיד בכל מצב זה נכון וכדאי לדעת את כל האמת?

• הנפילה הזו משפיעלה על שניהם מהסיבה הפשוטה-שהם אחד.
• אני לא אומרת לגלות בצורה חסרת אחריות-כן הייתי מתייעצת לפני כן עם איש מקצוע כיצד לעשות את זה רך יותר, איך לרכך את הקרקע ככה שהיא תבין ותקבל שזו הייתה נפילה ושזה היה רק עיסוי ולא  מעבר לזה וכו'...
• כן, גם אם אחליט להתגרש-ההחלטה צריכה להיות שלי ולא שלו. אם זה היה הפוך-גם היית אומר לא להגיד? אי אפשר להסתיר דברים כאלה, הם זוג!! הם אחד!! איך הוא יכול לחיות איתה עד 120 מבלי לומר לה את זה?!?!

האם בכל מצב נכון וכדאי לדעת את האמת? טוב, זו הכללה.... אם הוא היה מוציא סכום כסף על משהו שאני לא בהכרח תומכת בו לא היה אכפת לי שיסתיר ממני. אבל משהו שהוא כ"כ אישי וכ"כ אינטימי וכ"כ שייך רק לשניהם-איך אפשר?!?! בטח להגיד!

לשקר אין רגליים! מתישהו ואיכשהו היא תדע... ואז מה? תחושת הנבגדות היא יותר ההסתרה מאשר המעשה עצמו.

אם הוא חזר בתשובה באמת, אחד משלבי התשובה זה וידוי!! וידוי לא לעצמו, וידוי למי שנפגע מזה... והיא נפגעה! גם אם כרגע היא אינה יודעת...

אז כן, אם היום הם במקום טוב יותר ומשמח יותר-היא תצטרך ללמוד לקבל את זה ואפילו שווה ללכת ליועץ יחד כדי לדעת איך להתמודד עם זה אבל להסתיר?

איזו זוגיות זו?

איזה קשר זה?

לא נתפס בעיניי.

את נשמעת צעירה וחמודה.

הדברים שכתבת הם נכונים. אבל יש אנשים שהזוגיות שלהם היא מאד מורכבת וכדי לא לפתוח את הפצעים הפתוחים כשאין עוד מספיק בשר שמכסה מעל, עדיף לפעמים לא לספר. כי אז מדשדשים במוגלה שהפצעים מעלים ואין מספיק רגש חיובי כדי שיוכלו להתמודד.

אגב, גם בנושא כ"כ אינטימי אני בטוחה שגם אצלך את לא יודעת הכל. לדוג' זה לא בריא שבעל יספר לאשתו מה חשב כשראה בטעות איזו פרסומת לא צנועה או איזו פקידה יפיפיה קיבלה את פניו בבנק. את לא רוצה לדעת,. ודאי שגם אדם שמרגיש משיכה רגעית שלא קשורה לאשתו הוא אוהב בכל ליבו את אשתו ומסור אליה מאד. אז בשביל מה לספר? בשביל הכאב לב?

נכון שזה לא כמו הדוגמא שהאדם כאן הביא אבל רק רציתי להדגים שהידיעה של כל דבר בתחום האינטימי לא בהכרח מועילה.

לא עדיף "לטפל" בזה עכשיו כשהם עוד בתהליך השיקום מאשר שהיא תגלה את זה מתישהו בחייהם המשותפים ואז היא תרגיש שמה שהם בנו עכשיו נבנה על שקר?

לא יודעת אולי אני תמימה מדיי... אבל פעם אחת שבעלי הסתיר ממני משהו שנבע גם מזה שהוא חשב שכך הוא מגן עליי, אמרתי לו חד וחלק: אל תחליט בשבילי עם מה אני יוכלה להתמודד ועם מה לא. אני גדולה מספיק כדי להחליט. כשמסתירים ממני דברים אני מרגישה ששומטים את הקרקע עליה  אני עומדת, ואילו כשאומרים לי את האמת- זה קשה, זה לא פשוט, זה לוקח זמן לקבל ולהתמודד וזו עבודה של שנינו-ועדיין- זה יוצר מצב ששנינו בתוך הקשר הזה כי רצינו וכי בחרנו למרות מה שקרה ולא כי אתה החלטת שאני לא צריכה לדעת מזה...

*למען כבודו של בעלי אומר שהמקרים שונים בתכלית. הוא פשוט חשב שאם לא יספר לי על זה הוא מגן עליי.

לגבי הדוגמא שהבאת, אם זה היה קורה לבעלי, הייתי ממעדיפה שישתף אותי בזה על מנת שנדע יחד איך מתמודדים עם זה ואיך אפשר להימנע, ומה אני כאשתו יכולה לעשות כדי לעזור לו, ולא שפשוט יתמודד עם זה לבד.

א. הם אחד? באיזה מובן? אני חושב שהם שניים, איש ואשה, זכו, שכינה בניהם. אמנם אי שם בעולמות העליונים יש הם שני צדדים של אותה הנשמה, אבל כאן בעולם הזה הם שני אנשים שונים עם הסתכלות שונה על המציאות ומחשבות שונות וחוויות שונות. הם שניים, וזה מה שיפה.

ב. אני מסכים, שאם הוא מעריך יחד עם איש מיקצוע, שאם הוא יגלה לה את זה בצורה רכה אז היא תוכל להכיל את זה ולקבל את זה, אז כדאי לגלות את זה, כי להסתיר משהו מהאשה זה באמת לא דבר טוב, שעדיף להמנע ממנו. מהמקרה שהוא תיאר זה נשמע שזה יהרוס אותו ואת הקשר שלהם.

ג. אם אשתי עשתה משהו שמאוד היה פוגע בי לדעת שהיא עשתה את זה, אבל היא כבר ממש לא "שם" וזה נמחק מהעבר שלה, הייתי מעדיף שלא לדעת את זה, בשביל מה?! הידע הזה יפגע בי ולא יועיל בכלום. את כותבת שההחלטה צריכה להיות שלך, אבל זה לא נכון לקחת שליטה על כל פינה בחיים שלך.

זה נכון שלהסתיר משהו ממנה זה לא דבר אידיאלי, אבל בשביל מה לפגוע בה?! מה התועלת שיהיה לה או לו מזה?

ד. את כותבת שהיא תדע את זה. אם אכן יש יסוד סביר להניח שהיא תדע את זה, עדיף כבר לגלות לה, אבל למה שהיא תדע את זה? "לשקר אין רגלים", זה נכון, אבל זה לא אומר שהוא בהכרח יתגלה. זה רק אומר שאם מבססים משהו על שקר, זה לא יחזיק מעמד, פה זה בדיוק הפוך, הוא לא מבסס כלום על השקר, להיפך, הוא מתחרט עליו ובונה את הזוגיות שלו על כנות ואמת.

ה. וידוי זה מול ה', היא לא נפגעה מזה כי היא לא יודעת מזה. אני לא מבין איך אפשר להרגיש פגועה ממשהו שלא יודעים עליו?! זה משהו מיסטי כזה?

בתגובה שלך ל"בטוב" את אומרת שאת רוצה לבחור, ואת רוצה להתמודד ביחד איתו. אבל את צריכה להבין שאת לא יכולה באמת לדעת את האמת. גם אם הוא יספר לך. החוויה של גבר היא שונה מהחוויה של אשה, והם לא יכולים להבין אחד את השני עד הסוף. במיוחד במיוחד בכל מה שקשור למשיכה מינית. ולכן זה אמיתי ונכון יותר שהגבר לא ישתף את האשה בכל מה שעובר עליו, כי היא תפרש את זה אחרת ממה שזה, היא לא יכולה להבין אותו ולכן אם הוא יספר לה הוא רק יטעה אותה.

ו. זה נכון שקשר שמסתירים בו משהו, זה קשר עם בעיה, אבל קשר שמרגישים נבגדים גם זה בעיה, את צריכה לחשוב מה יקרה אם הוא יספר ומה יקרה אם הוא לא יספר, לחשוב איזה מהשניים עדיף.

ואני זורק שאלה, בעצם, למה לא לתת לו לבחור בשבילך לפעמים?  מה רע בזה? את לא סומכת עליו?

כרגע הזוגיות במצב שברירי וזה עלול למוטט אותה.

יש לי הרגשה שאתה אבל לא תוכל לקחת איתך את הסוד לקבר וזה מציק לך כ"כ.

אז אולי בעוד כמה שנים, כשתרגיש שאם היא הייתה אומרת לך דבר כזה מצידה, הייתם עומדים בזה אז לשחרר.

כי זה נורא קשה לך להחזיק את זה. לה זה לא יועיל מצד הידיעה עצמה , אבל נראה שאתה מרגיש שאתה מרמה אותה כל עוד שלא סיפרת.

לדעתי, אם תספר עוד כמה שנים, תוכל להשתחרר כי לדעתי אם הזוגיות תהיה במצב טוב היא תיקח את זה בפרופורציות הנכונות. (ודאי שזה בעייתי אבל במקחר של שנים זה אולי יהיה יותר מובן, כל עוד העיסוי היה רק עיסוי).

אבל כרגע ממש ממש ממש לא שייך.

הכי חשוב זה שתחזיקו את עצמכם כרגע בשמחה ובאהבה.

אז כל ההתנהלות צריכה להיות שונה. כשיש בגידה השאלה היא אחרת לגמרי וממש לא נראה לי מתאים לפתוח פה דיון על זה.

התכוונתי שהיא תיקח בפרופורציה אם זה היה רק עיסוי. אם זה היה משהו אחר אז לא שייך פה  פרופורציות, ולא מתאים להמשיך לדבר על זה.

שאפשר לעבור לסדר היום, ולו תחת המטריה של תשובה, אחרי דבר כזה

אפשר להגיד טוב זה רגש ולכן לא לגלות ולהמשיך להתנהל

אבל יש ברגשותינו משהו אמיתי ושורשי.

אני מסכימה עם 'בטוב' שברגע שהוגדרה בגידה אז נשבר הכל

אולי גם אחרי שנשבר הכל אפשר להתחיל מחדש

אבל בפירוש זה לא אמור להשאר בידיים של הבעל שכבר הוכיח את חוסר אחריותו

אלא בידי ת"ח גדול ומנוסה אולי ברמת גדול דור

זה לא משחק. זה בית בישראל. זה ילדים וזה הדורות הבאים.

ויש לי על זה תשובה ארוכה ומפורטת.

מי שזה ממש חשוב לה\לו מוזמנים לדון באישי,

אני לא כותב כאן כי זה נושא רגיש שבדיון ציבורי עלול לעורר רגשות חזקים שימנעו בירור אמיתי.

זה נושא מאוד רגיש הדורש התעמקות בקשר העכשווי והאם יצאתם ממה שהיה באותה תקופה לגמרי בלי שאריות ומשקעים בכל אופן לענ"ד לא לספר אין שום טעם כרגע זה לא ייתן לאשה כלום חוץ מכעס ואם ישנם משקעים מאותה תקופה זה יכול לעורר הכל ולהציף את העבר ויכול לגרום לבעיות יותר קשות ממה שהיו אז,

וכמו שאמר יהונתן בר זה נושא לאישי ולא לפומבי יש לי כמה סיפורים דומים במאגר שלי עם קצת ניסיון זה נושא יחסית מוכר לצערנו.

יום טוב והרבה הצלחה

יש היררכיה מאוד ברורה ,בה השלום עומד מעל האמת :"מותר לשנות מפני השלום". וקל וחומר שבמצב כמו שלך ,בו אתה לא נדרש אפילו לשנות, אלא רק לא לדבר על זה.

תלך לפי השכל ,לא לפי הרגש:

איזו תועלת יכולה לצאת מזה אם תספר (מלבד השקטת המצפון)? -רק נזק עלול לצאת מזה, ולא רק לך, כי אם גם לה.

תעשה שיקול שכלי נטו.

שלום לכולם, ותודה על התגובות המעניינות

ברצוני להבהיר מספר נקודות חשובות:

א. זה היה רק עיסוי, אומנם עיסוי נעשה ללא בגדים, אבל שוב רק עיסוי

ב. כן, אני מאוד מואד מאוד מצטער על זה, אני מלא בחרטה וברור כמו השמש שלא אעשה זאת בעתיד

ג. ברור לי שאם אספר לה הקשר שלנו ייפגע מאוד מאוד, האם שווה להרוס אותו בשביל דבר כזה גם פלי ההלכה? אני ממש ממש לא בטוח.

ד. איני חושב שזה חלק מהתשובה, תשובה בדבר כזה היא ביני לבין בוראי, ואת זה אני משתדל לעשות כל הזמן

עצתי לך היא- לא לספר לה.

וידוי על החטא זה חלק מתהליך התשובה והוא לא מספר את זה בשמו הפרטי כך שמבינים מי זה הוא מספר בשם בדוי כי הוא רוצה באמת להגיע לשלמות התיקון ולכן אני לא חושב שזה נורא אדרבה ראוי להערצה שבן אדם רוצה להגיע למקסימום תיקון על טעות שהוא עשה והוא פה כדי להתייעץ ולשמוע את חוות דעתנו לא לשמוע כמה הוא לא בסדר או היה לא בסדר את זה הוא יודע כבר הלוואי וכולם היו מחפשים תיקון לכל העוולות שהם עשו...

והסוד הזה יעיב עליך כל הזמן. תשאל רב כי זו שאלה גדולה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.