בנתיים הוא זה שחסרה לו צלע...

ולעניין השאלה-לא יודעת

למה את חושבת ככה,אני דווקא מכירה בנים ובנות שלחוצים

בצורה שווה,ובהרבה מקרים הבחורים הסטריים...

אולי אנחנו נתקלות באנשים שונים.

... במקום להתמקד באחת שלהם

אתה יותר שליו ושאנן.

בעזהי"ת.

וגם היא מעוניינת כבר להגיע לבית שלה ולמצוא את המקום שלה בעולם...

[והיום אפילו יש קצת יותר לגיטימציה לבנות להתחיל קשרים, אז בכלל..]

כי האותיות של אשה - הא' והש' סמוכות, מה שאין כן באיש.

הבנת?

האיש אמור לחפש,

אבל האשה סובלת יותר..

הוא צריך לחפש

אבל הבחורים בדרך כלל פחות "לחוצים" על החתונה כמו הנשים

"יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא" (כתובות פו.)

ולבנות יש לגיטמציה לעשות

רק חשוב שהן יעשו את זה בעדינות ובצניעות

אולי הם מחזרים אחר אבידתם "בלי לחץ"...

שהאיש מחזר - זה לא אומר שהוא רוצה יותר מהאשה, אלא שהדרך הרגילה היא שהאיש אקטיבי יותר והאשה "מצפה" יותר. אבל זו לא "הלכה"..

אביגיל חיזרה אחרי דוד, עפ"י רבותינו, ומצאה שידוך נאה מאד. צריך רק שכל וטקט..

כרגיל

בנות נלחצות יותר,ובכלל, מגיבות יותר ברגישות לסיטואציות בחיים..

בנוסף,בנים יודעים (חושבים??) שגם שהם יהיו בגיל יותר מבוגר בנות יותר צעירות מהם

יסכימו/ירצו לצאת איתם, מה שלא נכון לגבי הבנות.

אתם פשוט לא גברים ,נותנים לבנות לעשות את כל העבודה.

אבסורדי בטרוף

מלא בנות מתלוננות על זה שפשוט גברים היום לא עושים את תפקידים

פשוט נהיתם בחורות.

שהאישה תעבוד,שהאישה תפרנססססססססס,שתנקה תבית תגדל תילדים,תחזר אחרכם,תתחיל איתכם,תיזום ,תיתקשר..........

ואתם מה?

אה שכחתי תשבו ותלמדו תורה

..

כל הגישה הזו היום בעולם הישיבות גם, עם כל הכבוד ללימוד תורה שאני מודעת שהוא מחזיק תעולם.

אבל אפסורדי בטרוף שהגבר לא יבצע תמטלות שהוא חותם עלהם בכתובה.

ואתם מה?

אה שכחתי תשבו ותלמדו תורה.

ושיהיה גבר נשוי, לא איזה אחד שעדיין לא סגור על עצמו.

לא צריך להמצאות הכל באחד.

אז את מחפשת מישהו שלא חושב בכלל בכיוון הזה, שכל מטלות הבית והפרנסה תהיה על הבעל...

את רוצה לחיות כמו נסיכה?

שוב, תראי לי גבר אחד נשוי שחי כמו שייח ערבי (ושהוא לא שייח ערבי, נראה לי שאנחנו מדברים על בחורים יהודים) שחושב ככה.

לא, אני לא יודע עם מי את יצאת לאחרונה ומאיפה המירמור הזה אבל הוא פשוט לא נראה מציאותי לפחות בחבר'ה שלי.

סורי.

ותאמין לי שהיא ממש לא המציאה את זה... ואל תדאג, אף אחד לא ממורמר זה פשוט המציאות...

אם נדבר תכלס- זה מה שקורה היום! הבחורים היום עם ההסדר, עד שהם מסיימים את הישיבה ואת הצבא, מתחילים את התואר מאוחר מאד ולכן מתחילים לעבוד מאוחר מאד (וזה לא אשמתכם כמובן) גורם לכך שהכל על האישה! גם ללדת, לתחזק את הבית וגם עבודה! וזה טירוף... (כל זה גם אפילו אחרי שהבעל מתחיל לעבוד, האישה ממשיכה לעבוד במשרה מלאה ברוב המקרים וזה לא שהבעל עושה כביזה ויולד במקומה).

ואני בהחלט רואה את הקשר לשירשור הזה- למה הבת היא ברוב המקרים זו שצריכה "לחזר" אחריו, להתקשר ולהיות לחוצה שבכלל יהיה לה הצעות, ולבנים הרבה פחות מזיז מזה? (שוב, ברוב המקרים, בלי להכליל...)

"גם אם כל אחד חושב דבר אחד מכל מה שכתבתי זה בעיה"

וחוץ מזה, אני עובד, לומד תואר, לומד תורה בקביעות ואפילו לא מתלונן.

כמוני רוב החברים שלי, רווקים כנשואים, ומי שמתחתן מגלה פתאום שיש לו הרבה מאד זמן פנוי לעבוד גם אם הוא לומד הנדסה.

ויש מילגות ויש עזרה מההורים ויש עוד הפתעות.

אז גם האשה צריכה פתאום לעבוד ו/או ללמוד? במה הבעל אשם? גם אני אתחיל להאשים את השירות לאומי/ צבא?

טירוף? אני מסכים. יש לי משפחה באירופה שנראה שהחיים שלהם יותר פשוטים בקטע הזה. אז מה? נחזור לאירופה? אפשרות... 

קודם כל, כל הכבוד לך! אתה מין הסתם יכול להבין שלא דיברנו עליך, ואלי אתה חושב שלא קיימים בחורים כמו מה שטלי דיברה עליהם, אבל הם קיימים...

והבעיה שאני מדברת עליה, ונראה לי שגם טלי היא הציפייה של הבחורים האלו (וגם קצת של החברה) שכל הדברים האלו ייעשו ע"י האישה, ראיה לכך היא שפשוט זה המצב שקורה היום, וזה לא נראה שזה עומד להשתנות בקרוב.

אני רואה את הנשים הללו סביבי (שעוד כמה שנים אהיה בגילם ובמצבם בע"ה) גם יולדות, מבשלות, מנקות וגם עובדות בהיי-טק בזמן שהבעל בישיבה/לימודים.

אז נכון, זה לא אשמתם שעד גיל 23 הם היו בהסדר ורק עכשיו הם התפנו לתואר- אז אם הן באמת עושים כל שביכולתם לעזור- לעבוד בעבודות זמניות למרות שיש לחץ בלימודים, ללכת לסופר, לשטוף בעצמם את הרצפה וכו'- כל הכבוד.

אבל לפי מה שאני שומעת, לא כולם ככה...

אני אביא דוגמא ממה שאני מכירה- אני רואה בחורים בשיעור ה', בני 22, שיוצאים ורוצים להתחתן. יפה שהם רוצים להתחתן, אבל האם הם חשבו איך הם יסתדרו אח"כ? אני כמובן לא אומרת את זה בציניות, באמת יפה שהם רוצים להתחתן, אבל אם כן- למה הם שוקלים להמשיך לשיעור ו'?

ועכשיו כמובן אני ימהר ויאמר לפני שיתקיפו אותי שזה מאד יפה להמשיך לשיעור ו' וכמובן כמובן שמאד חשוב ללמוד תורה, ויש בחורים שזה באמת יעצים אותם וכדאי שיישארו. אבל לרבים- לעניות דעתי, לא. אתה רוצה להתחתן? בבקשה אל תסמוך על זה שכל העול ייפול על אישתך. לך ללמוד ולעבוד ומותר לך גם לעזור לה בבית.

מה שאני מנסה לומר כאן שזה שנוצר פה קלקול- אין יותר שיווין, וזה לא נראה שזה מזיז לבחורים כמעט שלאשה שלהם קשה. והאשה- מהי תעשה? הרי זה מה שצפים ממנה- בעלה, החברה, וגם החברות שלה עושות את אותו הדבר...

אז מה? נמשיך לסבול בשקט?

סורי על החפירות אבל זה היה הכרחי...

אף אחד לא מחייב אותך להתחתן עם בחור שרוצה להמשיך לשיעור ו', תשאירו את הבחורים האלו לבחורות שכן יכולות לחיות עם חיים שכאלה.

בעזהי"ת.

אישה שמעריכה את לימוד התורה של בעלה [או של הגברים בכלל], לא תדבר ככה.

וגבר שמעריך את לימוד התורה שלו באמת, לעולם לא יזרוק את אשתו לכל המטלות האלה בניגוד לרצונה המוחלט. וגם כשהיא כן מוכנה לקחת את העול הזה על עצמה, הוא משתדל לעזור ככל יכולתו.

גילוי נאות: יש לי אח וגיס אברכים כבר 4 שנים באחת הישיבות המאוד רציניות של המגזר, וגם בעלי אברך.

ומעולם לא נתקלתי בתופעה של זלזול באישה כמו שאת מתארת.

בני תורה אמיתיים יודעים להעריך את האישה שלהם ויודעים גם לקחת אחריות. לא סתם לימוד התורה נקרא "עול תורה ומצוות". זה אכן עול. ומי שהתנסה בזה באמת, כל דבר קטן עליו.

ושוב, אני מדברת מניסיון אישי מאוד.

ולהגיד "מעולם לא נתקלתי" לא אומר שזה לא קיים. אם אנשים אומרים, מין הסתם הם לא ממציאים...

ושוב, לא דיברנו על בני תורה אמיתיים שבאמת עוזרים ולוקחים אחריות...

ולאריק- הבנות "שכן יכולות לחיות עם חיים שכאלה" זה בדיוק הבנות שדיברתי עליהן... אתה יכול להגיד אולי שאתה מכיר כמה שבאמת אומרות בפה מלא שהן יכולות ורוצות (ואולי באמת יש כמה כאלה וכל הכבוד להן! אבל הן נדירות יחסית..) אבל זה לא אומר שלא קשה להן!

אולי רק בתוך פורום בערוץ 7 שהן תחת ניק אנונימי הן מסוגלות לומר את מה שהן חושבות- נקודה למחשבה... 

הבנות האלה התחתנו עם בעל שהן לא יכולות ו/או רוצות לחיות איתו, אני מקווה שהן-הן הנדירות יחסית, ה' ירחם.

רק ניסינו להעלות נקודה כואבת שכדאי לנסות לטפל בה, שום דבר לא הומצא ולא הופרך, אני ב"ה לא נתקלתי אישית בתופעה- אני מוקפת בסביבה פנימית מדהימה ובגיסים שאני מאחלת למצוא בעל כמוהם בע"ה.

אני מדברת על תופעה שאני רואה בסביבה הקצת יותר רחוקה ממני, אך זה עדיין צורם לי. אין כאן כמובן שום ביקורת על הבחורים המדהימים עם האחריות, בני התורה המדהימים שעוזרים לאשה שלהם כמו גם שהאישה שלהם עוזרת להם וביחד הם מקימים בתים לתפארת.

זה יותר ביקורת על משהו כזה שנעשה בחברה שלנו- לאו דווקא הדתית ואפילו לא הישראלית, אבל רואים את זה חזק גם אצלנו. בסה"כ הועלתה פה נקודה למחשבה גם לבחורים בפורום שהם עכשיו עמוק בעניין הדייטים, וגם לכל אחד בכלל.

לא צריך לקחת את זה כ"כ קשה. לא צריך להקצין ולומר שהן לא היו רוצות להתחתן עם הבעלים שלהם, ברווווווור שהן היו רוצות. רק הועלתה פה נקודה שלענ"ד שכדאי שנתחיל בתור חברה לעבוד עליה.

אני מקווה שעכשיו כוונתי ברורה יותר...

ביינישים=פויה!

לא יודע באיזה ישיבה אתה למדת אבל אני חושב שאני שייך בכלל למגזר אחר... דתי לאומי-כן?

בהכרתך את "עולם הישיבות" ועוד כמה דברים במציאות.

ההכללות הללו לא תורמות בראש וראשונה לאומרם.

אני לא מבין מאיפה הנפצת את הדבר הזה!איפה שיש ממש בדבריך זה בהסכמת האישה וברצונה וזה מתברר עוד בתחילת הדרך.

העולם משתנה וזה שנשים מחפשות לצאת יותר מבעבר לעולם העבודה זה מרצונם הבלעדי!אין לי מושג אם זה טוב-כנראה שהדורות יגידו..ובכלל כדי לך לשנות גישה דחוף אם את רוצה להתקדם...

האיש מחזר אחרי אבדתו, אבל אבדתו מחכה בכליון עינים שימצא אותה!

הרי האיש לפי המשל הזה, הוא קיים בפני עצמו, רק חסרה לו אבדה ספציפית,

עד כמה היא חסרה לו? למה היא חסרה לו? האם יש עוד דברים שחסרים לו?

כל זה משתנה מאיש לאיש,

אבל אשה כביכול לא קיימת בפני עצמה, היא אבדה, כביכול אין לה משמעות

עד שהאיש שלה ימצא אותה. 

כמובן שזה לא באמת שהאשה חסרת משמעות בלי האיש, אבל בהחלט יתכן שיש כאלה שזו החוויה שלהם במידה כזו או אחרת. וזה בהחלט מסביר למה האשה יכולה להיות לחוצה יותר. 

משל נחמד, אבל לא נכון בעליל

המשל? המסקנה שהגעתי אליה כתוצאה מהמשל?

למה אתה סובר שזה לא נכון?

עם זה שקשה יותר להיות אבדה.

אם כבר, קשה יותר לחפש, כשאין לך מושג בכלל איפה להתחיל.

אבל באמיתי, אני חושב שהקושי זהה. 

הרי אין הלכה ששוללת יוזמה של בת, יש רק גישה לחיים (שלא ישתמע שאני פותר את הבנים מיוזמה!!). 

מה שאמרת, שהאשה כביכול לא קיימת בפני עצמה ואין לה משמעות (זה בסדר, הבנתי את הכוונה מאחורי זה) - זה ממש לא נכון, לדעתי. הרי כל המהלך של הגבר מתוכנן כמחשבה מראש לתגובתה של האשה

זה תלוי בשני הצדדים.

"הגברים מתנהגים כמו בחורות וזה הורס כל חלקה טובה.

נשים, מנגד, נעשו פמיניסטיות ברמה שהן כמעט הפכו את הפמיניסטיות לדת.

זה נכון לגבי כל תחומי החיים.

כמובן שהקצנתי, אבל מי שלא רואה את זה מולו, לא חי במציאות.

--

כל בת שנעלבה כאשר אמרתי ש"הגברים מתנהגים כמו בחורות" - מוכיחה את טענתי

ובדור הזה יותר מתמיד.

ועובדים ומפרנסים, ועושים כל עבודת שיפוץ בבית,

ומאיישים משרות הנהלה, ומשרות פוליטיקה.

ושותים ערק ובירה, ורואים כדורגל.

ומתנהגים כמו בחורות...

http://armadil.net/work.asp?id=415

כולנו מכירים את החברה שדיברת עליהם. 

אני מדבר על תרבות שכבר שנים קיימת בארץ בכלל ואצל הדתיים בפרט.

מן הרגשה של "צהיה עדין מאד, זה בסדר". מאד בולט בפנימיות בישיבות הסדר

עדינו העצני.

טבעי שמסגרות מסויימות מעדנות את האדם,

כל שכן כשהוא נמצא בריכוז גדול של אותם אנשים...

רוב החבר'ה שאני מכיר ש"יצאו לחיים" לפני שהתחתנו,

התחספסו (לא תמיד במובנים הכי סימפטיים, אם כי לרוב די כן)...

אלה ש"לא הספיקו" ב"ה - מצאו את ה-אחת שלהם.

והחתונה סוגשל די שימרה את היסוד האישיותי שלהם,

שמכאן והלאה התעשר והתקדם אך לא התהפך לרוב ביסודו.

אני מסכים שהתופעה הזאת היא לא הכי טבעית שיש.

יש לנו דור מעניין...

להרבה מאוד מבנות המדרשות, שהן המסלול המקביל לישיבה,

זה דווקא מאוד מתאים.

ועוד הבהרה:

למדתי קצת בישיבה, שיש בה סטיגמה קשה מאוד מהסוג הזה על בחורים.

אני יכול להעיד שהרוב המוחלט הם הרבה פחות מעודנים, לאין ערוך ממה שמציגים אותם.

אין ספק שבפגישות עם בנות (שזה לא הסיטואציה הכי תדירה שחוו בחייהם), הצד הזה מתקשה

לבוא לידי ביטוי אצל הרבה מהם, אבל אין זה אלא טבעי.

יתכן גם שבארצנו,

הסטנדרט הגברברי המחוספס הגבוה שנקבע ע"י רוב החבר'ה שהולכים לצה"ל, והשתרש בתודעת הבנות,

הוא משהו שרחוק כמובן מהטיפוס הישיבתי המעודן לאין ערוך (בפרט בנקודת הזמן הזו, כשהוא נפגש

כשעוד לא הספיק להתגייס למשל).

זה אגב, גם די קורבן שהבחור מקריב, שהניח בצד את פיתוחם של צדדים מסויימים באישיות,

כדי שיהיו לומדי תורה בישראל.

יחד עם ההערכה הכללית שאנו רוחשים לאנשים כאלה, חשוב לשנן את העיקרון הזה, כדי שגם הרגש יזדהה.

ואני מסכים איתך לגמרי.

רק חש צורך להבהיר, שאני לא נגד עידון ועדינות מסויימת (שאגב, הם שני דברים שונים לגמרי). זה לא רק חשוב, זה חובה.

מעבר לזה, לגבי מה שאמרת שזה מתאים למקבילה המדרשיסטית, אני לא רוצה להעיר את החיה, אבל זה בגלל שבכל מדרשיסטית יש פמיניסטית... (בורח זריז)... 

חובה להתחספס לפחות קצת. זה חשוב לא רק לחיים עם אשה, אלא בכל פן שתסתכל על זה. 

ואין ספק, יש לנו דור מעניין...

 (הכי קרוב לעוגי שמצאתי)

בעזהי"ת.

כבר יצא לי לפגוש כמה עם שילוב של עדינות וגבריות.. זה קיים. פשוט אצל כל אחד במינון אחר.. [אבל גם לכל אחת מתאים מינון אחר ]

וזה לא קשור למי מחפש אחרי אבדתו של מי

מה גם, שגם לנשים יכולה להיות לגיטימציה כל עוד זה נעשה בדרך ראויה.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו