בנתיים הוא זה שחסרה לו צלע...

ולעניין השאלה-לא יודעת

למה את חושבת ככה,אני דווקא מכירה בנים ובנות שלחוצים

בצורה שווה,ובהרבה מקרים הבחורים הסטריים...

אולי אנחנו נתקלות באנשים שונים.

... במקום להתמקד באחת שלהם

אתה יותר שליו ושאנן.

בעזהי"ת.

וגם היא מעוניינת כבר להגיע לבית שלה ולמצוא את המקום שלה בעולם...

[והיום אפילו יש קצת יותר לגיטימציה לבנות להתחיל קשרים, אז בכלל..]

כי האותיות של אשה - הא' והש' סמוכות, מה שאין כן באיש.

הבנת?

האיש אמור לחפש,

אבל האשה סובלת יותר..

הוא צריך לחפש

אבל הבחורים בדרך כלל פחות "לחוצים" על החתונה כמו הנשים

"יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא" (כתובות פו.)

ולבנות יש לגיטמציה לעשות

רק חשוב שהן יעשו את זה בעדינות ובצניעות

אולי הם מחזרים אחר אבידתם "בלי לחץ"...

שהאיש מחזר - זה לא אומר שהוא רוצה יותר מהאשה, אלא שהדרך הרגילה היא שהאיש אקטיבי יותר והאשה "מצפה" יותר. אבל זו לא "הלכה"..

אביגיל חיזרה אחרי דוד, עפ"י רבותינו, ומצאה שידוך נאה מאד. צריך רק שכל וטקט..

כרגיל

בנות נלחצות יותר,ובכלל, מגיבות יותר ברגישות לסיטואציות בחיים..

בנוסף,בנים יודעים (חושבים??) שגם שהם יהיו בגיל יותר מבוגר בנות יותר צעירות מהם

יסכימו/ירצו לצאת איתם, מה שלא נכון לגבי הבנות.

אתם פשוט לא גברים ,נותנים לבנות לעשות את כל העבודה.

אבסורדי בטרוף

מלא בנות מתלוננות על זה שפשוט גברים היום לא עושים את תפקידים

פשוט נהיתם בחורות.

שהאישה תעבוד,שהאישה תפרנססססססססס,שתנקה תבית תגדל תילדים,תחזר אחרכם,תתחיל איתכם,תיזום ,תיתקשר..........

ואתם מה?

אה שכחתי תשבו ותלמדו תורה

..

כל הגישה הזו היום בעולם הישיבות גם, עם כל הכבוד ללימוד תורה שאני מודעת שהוא מחזיק תעולם.

אבל אפסורדי בטרוף שהגבר לא יבצע תמטלות שהוא חותם עלהם בכתובה.

ואתם מה?

אה שכחתי תשבו ותלמדו תורה.

ושיהיה גבר נשוי, לא איזה אחד שעדיין לא סגור על עצמו.

לא צריך להמצאות הכל באחד.

אז את מחפשת מישהו שלא חושב בכלל בכיוון הזה, שכל מטלות הבית והפרנסה תהיה על הבעל...

את רוצה לחיות כמו נסיכה?

שוב, תראי לי גבר אחד נשוי שחי כמו שייח ערבי (ושהוא לא שייח ערבי, נראה לי שאנחנו מדברים על בחורים יהודים) שחושב ככה.

לא, אני לא יודע עם מי את יצאת לאחרונה ומאיפה המירמור הזה אבל הוא פשוט לא נראה מציאותי לפחות בחבר'ה שלי.

סורי.

ותאמין לי שהיא ממש לא המציאה את זה... ואל תדאג, אף אחד לא ממורמר זה פשוט המציאות...

אם נדבר תכלס- זה מה שקורה היום! הבחורים היום עם ההסדר, עד שהם מסיימים את הישיבה ואת הצבא, מתחילים את התואר מאוחר מאד ולכן מתחילים לעבוד מאוחר מאד (וזה לא אשמתכם כמובן) גורם לכך שהכל על האישה! גם ללדת, לתחזק את הבית וגם עבודה! וזה טירוף... (כל זה גם אפילו אחרי שהבעל מתחיל לעבוד, האישה ממשיכה לעבוד במשרה מלאה ברוב המקרים וזה לא שהבעל עושה כביזה ויולד במקומה).

ואני בהחלט רואה את הקשר לשירשור הזה- למה הבת היא ברוב המקרים זו שצריכה "לחזר" אחריו, להתקשר ולהיות לחוצה שבכלל יהיה לה הצעות, ולבנים הרבה פחות מזיז מזה? (שוב, ברוב המקרים, בלי להכליל...)

"גם אם כל אחד חושב דבר אחד מכל מה שכתבתי זה בעיה"

וחוץ מזה, אני עובד, לומד תואר, לומד תורה בקביעות ואפילו לא מתלונן.

כמוני רוב החברים שלי, רווקים כנשואים, ומי שמתחתן מגלה פתאום שיש לו הרבה מאד זמן פנוי לעבוד גם אם הוא לומד הנדסה.

ויש מילגות ויש עזרה מההורים ויש עוד הפתעות.

אז גם האשה צריכה פתאום לעבוד ו/או ללמוד? במה הבעל אשם? גם אני אתחיל להאשים את השירות לאומי/ צבא?

טירוף? אני מסכים. יש לי משפחה באירופה שנראה שהחיים שלהם יותר פשוטים בקטע הזה. אז מה? נחזור לאירופה? אפשרות... 

קודם כל, כל הכבוד לך! אתה מין הסתם יכול להבין שלא דיברנו עליך, ואלי אתה חושב שלא קיימים בחורים כמו מה שטלי דיברה עליהם, אבל הם קיימים...

והבעיה שאני מדברת עליה, ונראה לי שגם טלי היא הציפייה של הבחורים האלו (וגם קצת של החברה) שכל הדברים האלו ייעשו ע"י האישה, ראיה לכך היא שפשוט זה המצב שקורה היום, וזה לא נראה שזה עומד להשתנות בקרוב.

אני רואה את הנשים הללו סביבי (שעוד כמה שנים אהיה בגילם ובמצבם בע"ה) גם יולדות, מבשלות, מנקות וגם עובדות בהיי-טק בזמן שהבעל בישיבה/לימודים.

אז נכון, זה לא אשמתם שעד גיל 23 הם היו בהסדר ורק עכשיו הם התפנו לתואר- אז אם הן באמת עושים כל שביכולתם לעזור- לעבוד בעבודות זמניות למרות שיש לחץ בלימודים, ללכת לסופר, לשטוף בעצמם את הרצפה וכו'- כל הכבוד.

אבל לפי מה שאני שומעת, לא כולם ככה...

אני אביא דוגמא ממה שאני מכירה- אני רואה בחורים בשיעור ה', בני 22, שיוצאים ורוצים להתחתן. יפה שהם רוצים להתחתן, אבל האם הם חשבו איך הם יסתדרו אח"כ? אני כמובן לא אומרת את זה בציניות, באמת יפה שהם רוצים להתחתן, אבל אם כן- למה הם שוקלים להמשיך לשיעור ו'?

ועכשיו כמובן אני ימהר ויאמר לפני שיתקיפו אותי שזה מאד יפה להמשיך לשיעור ו' וכמובן כמובן שמאד חשוב ללמוד תורה, ויש בחורים שזה באמת יעצים אותם וכדאי שיישארו. אבל לרבים- לעניות דעתי, לא. אתה רוצה להתחתן? בבקשה אל תסמוך על זה שכל העול ייפול על אישתך. לך ללמוד ולעבוד ומותר לך גם לעזור לה בבית.

מה שאני מנסה לומר כאן שזה שנוצר פה קלקול- אין יותר שיווין, וזה לא נראה שזה מזיז לבחורים כמעט שלאשה שלהם קשה. והאשה- מהי תעשה? הרי זה מה שצפים ממנה- בעלה, החברה, וגם החברות שלה עושות את אותו הדבר...

אז מה? נמשיך לסבול בשקט?

סורי על החפירות אבל זה היה הכרחי...

אף אחד לא מחייב אותך להתחתן עם בחור שרוצה להמשיך לשיעור ו', תשאירו את הבחורים האלו לבחורות שכן יכולות לחיות עם חיים שכאלה.

בעזהי"ת.

אישה שמעריכה את לימוד התורה של בעלה [או של הגברים בכלל], לא תדבר ככה.

וגבר שמעריך את לימוד התורה שלו באמת, לעולם לא יזרוק את אשתו לכל המטלות האלה בניגוד לרצונה המוחלט. וגם כשהיא כן מוכנה לקחת את העול הזה על עצמה, הוא משתדל לעזור ככל יכולתו.

גילוי נאות: יש לי אח וגיס אברכים כבר 4 שנים באחת הישיבות המאוד רציניות של המגזר, וגם בעלי אברך.

ומעולם לא נתקלתי בתופעה של זלזול באישה כמו שאת מתארת.

בני תורה אמיתיים יודעים להעריך את האישה שלהם ויודעים גם לקחת אחריות. לא סתם לימוד התורה נקרא "עול תורה ומצוות". זה אכן עול. ומי שהתנסה בזה באמת, כל דבר קטן עליו.

ושוב, אני מדברת מניסיון אישי מאוד.

ולהגיד "מעולם לא נתקלתי" לא אומר שזה לא קיים. אם אנשים אומרים, מין הסתם הם לא ממציאים...

ושוב, לא דיברנו על בני תורה אמיתיים שבאמת עוזרים ולוקחים אחריות...

ולאריק- הבנות "שכן יכולות לחיות עם חיים שכאלה" זה בדיוק הבנות שדיברתי עליהן... אתה יכול להגיד אולי שאתה מכיר כמה שבאמת אומרות בפה מלא שהן יכולות ורוצות (ואולי באמת יש כמה כאלה וכל הכבוד להן! אבל הן נדירות יחסית..) אבל זה לא אומר שלא קשה להן!

אולי רק בתוך פורום בערוץ 7 שהן תחת ניק אנונימי הן מסוגלות לומר את מה שהן חושבות- נקודה למחשבה... 

הבנות האלה התחתנו עם בעל שהן לא יכולות ו/או רוצות לחיות איתו, אני מקווה שהן-הן הנדירות יחסית, ה' ירחם.

רק ניסינו להעלות נקודה כואבת שכדאי לנסות לטפל בה, שום דבר לא הומצא ולא הופרך, אני ב"ה לא נתקלתי אישית בתופעה- אני מוקפת בסביבה פנימית מדהימה ובגיסים שאני מאחלת למצוא בעל כמוהם בע"ה.

אני מדברת על תופעה שאני רואה בסביבה הקצת יותר רחוקה ממני, אך זה עדיין צורם לי. אין כאן כמובן שום ביקורת על הבחורים המדהימים עם האחריות, בני התורה המדהימים שעוזרים לאשה שלהם כמו גם שהאישה שלהם עוזרת להם וביחד הם מקימים בתים לתפארת.

זה יותר ביקורת על משהו כזה שנעשה בחברה שלנו- לאו דווקא הדתית ואפילו לא הישראלית, אבל רואים את זה חזק גם אצלנו. בסה"כ הועלתה פה נקודה למחשבה גם לבחורים בפורום שהם עכשיו עמוק בעניין הדייטים, וגם לכל אחד בכלל.

לא צריך לקחת את זה כ"כ קשה. לא צריך להקצין ולומר שהן לא היו רוצות להתחתן עם הבעלים שלהם, ברווווווור שהן היו רוצות. רק הועלתה פה נקודה שלענ"ד שכדאי שנתחיל בתור חברה לעבוד עליה.

אני מקווה שעכשיו כוונתי ברורה יותר...

ביינישים=פויה!

לא יודע באיזה ישיבה אתה למדת אבל אני חושב שאני שייך בכלל למגזר אחר... דתי לאומי-כן?

בהכרתך את "עולם הישיבות" ועוד כמה דברים במציאות.

ההכללות הללו לא תורמות בראש וראשונה לאומרם.

אני לא מבין מאיפה הנפצת את הדבר הזה!איפה שיש ממש בדבריך זה בהסכמת האישה וברצונה וזה מתברר עוד בתחילת הדרך.

העולם משתנה וזה שנשים מחפשות לצאת יותר מבעבר לעולם העבודה זה מרצונם הבלעדי!אין לי מושג אם זה טוב-כנראה שהדורות יגידו..ובכלל כדי לך לשנות גישה דחוף אם את רוצה להתקדם...

האיש מחזר אחרי אבדתו, אבל אבדתו מחכה בכליון עינים שימצא אותה!

הרי האיש לפי המשל הזה, הוא קיים בפני עצמו, רק חסרה לו אבדה ספציפית,

עד כמה היא חסרה לו? למה היא חסרה לו? האם יש עוד דברים שחסרים לו?

כל זה משתנה מאיש לאיש,

אבל אשה כביכול לא קיימת בפני עצמה, היא אבדה, כביכול אין לה משמעות

עד שהאיש שלה ימצא אותה. 

כמובן שזה לא באמת שהאשה חסרת משמעות בלי האיש, אבל בהחלט יתכן שיש כאלה שזו החוויה שלהם במידה כזו או אחרת. וזה בהחלט מסביר למה האשה יכולה להיות לחוצה יותר. 

משל נחמד, אבל לא נכון בעליל

המשל? המסקנה שהגעתי אליה כתוצאה מהמשל?

למה אתה סובר שזה לא נכון?

עם זה שקשה יותר להיות אבדה.

אם כבר, קשה יותר לחפש, כשאין לך מושג בכלל איפה להתחיל.

אבל באמיתי, אני חושב שהקושי זהה. 

הרי אין הלכה ששוללת יוזמה של בת, יש רק גישה לחיים (שלא ישתמע שאני פותר את הבנים מיוזמה!!). 

מה שאמרת, שהאשה כביכול לא קיימת בפני עצמה ואין לה משמעות (זה בסדר, הבנתי את הכוונה מאחורי זה) - זה ממש לא נכון, לדעתי. הרי כל המהלך של הגבר מתוכנן כמחשבה מראש לתגובתה של האשה

זה תלוי בשני הצדדים.

"הגברים מתנהגים כמו בחורות וזה הורס כל חלקה טובה.

נשים, מנגד, נעשו פמיניסטיות ברמה שהן כמעט הפכו את הפמיניסטיות לדת.

זה נכון לגבי כל תחומי החיים.

כמובן שהקצנתי, אבל מי שלא רואה את זה מולו, לא חי במציאות.

--

כל בת שנעלבה כאשר אמרתי ש"הגברים מתנהגים כמו בחורות" - מוכיחה את טענתי

ובדור הזה יותר מתמיד.

ועובדים ומפרנסים, ועושים כל עבודת שיפוץ בבית,

ומאיישים משרות הנהלה, ומשרות פוליטיקה.

ושותים ערק ובירה, ורואים כדורגל.

ומתנהגים כמו בחורות...

http://armadil.net/work.asp?id=415

כולנו מכירים את החברה שדיברת עליהם. 

אני מדבר על תרבות שכבר שנים קיימת בארץ בכלל ואצל הדתיים בפרט.

מן הרגשה של "צהיה עדין מאד, זה בסדר". מאד בולט בפנימיות בישיבות הסדר

עדינו העצני.

טבעי שמסגרות מסויימות מעדנות את האדם,

כל שכן כשהוא נמצא בריכוז גדול של אותם אנשים...

רוב החבר'ה שאני מכיר ש"יצאו לחיים" לפני שהתחתנו,

התחספסו (לא תמיד במובנים הכי סימפטיים, אם כי לרוב די כן)...

אלה ש"לא הספיקו" ב"ה - מצאו את ה-אחת שלהם.

והחתונה סוגשל די שימרה את היסוד האישיותי שלהם,

שמכאן והלאה התעשר והתקדם אך לא התהפך לרוב ביסודו.

אני מסכים שהתופעה הזאת היא לא הכי טבעית שיש.

יש לנו דור מעניין...

להרבה מאוד מבנות המדרשות, שהן המסלול המקביל לישיבה,

זה דווקא מאוד מתאים.

ועוד הבהרה:

למדתי קצת בישיבה, שיש בה סטיגמה קשה מאוד מהסוג הזה על בחורים.

אני יכול להעיד שהרוב המוחלט הם הרבה פחות מעודנים, לאין ערוך ממה שמציגים אותם.

אין ספק שבפגישות עם בנות (שזה לא הסיטואציה הכי תדירה שחוו בחייהם), הצד הזה מתקשה

לבוא לידי ביטוי אצל הרבה מהם, אבל אין זה אלא טבעי.

יתכן גם שבארצנו,

הסטנדרט הגברברי המחוספס הגבוה שנקבע ע"י רוב החבר'ה שהולכים לצה"ל, והשתרש בתודעת הבנות,

הוא משהו שרחוק כמובן מהטיפוס הישיבתי המעודן לאין ערוך (בפרט בנקודת הזמן הזו, כשהוא נפגש

כשעוד לא הספיק להתגייס למשל).

זה אגב, גם די קורבן שהבחור מקריב, שהניח בצד את פיתוחם של צדדים מסויימים באישיות,

כדי שיהיו לומדי תורה בישראל.

יחד עם ההערכה הכללית שאנו רוחשים לאנשים כאלה, חשוב לשנן את העיקרון הזה, כדי שגם הרגש יזדהה.

ואני מסכים איתך לגמרי.

רק חש צורך להבהיר, שאני לא נגד עידון ועדינות מסויימת (שאגב, הם שני דברים שונים לגמרי). זה לא רק חשוב, זה חובה.

מעבר לזה, לגבי מה שאמרת שזה מתאים למקבילה המדרשיסטית, אני לא רוצה להעיר את החיה, אבל זה בגלל שבכל מדרשיסטית יש פמיניסטית... (בורח זריז)... 

חובה להתחספס לפחות קצת. זה חשוב לא רק לחיים עם אשה, אלא בכל פן שתסתכל על זה. 

ואין ספק, יש לנו דור מעניין...

 (הכי קרוב לעוגי שמצאתי)

בעזהי"ת.

כבר יצא לי לפגוש כמה עם שילוב של עדינות וגבריות.. זה קיים. פשוט אצל כל אחד במינון אחר.. [אבל גם לכל אחת מתאים מינון אחר ]

וזה לא קשור למי מחפש אחרי אבדתו של מי

מה גם, שגם לנשים יכולה להיות לגיטימציה כל עוד זה נעשה בדרך ראויה.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות