עם שניהם.

כמובן בעירבון מוגבל, לפעמים ילד כן רעב אחרי שעה וחצי, אבל בד"כ למדתי לזהות בכי של רעב/עייפות/חוסר נעימות/טיטול וכו'. 

בניגוד למה שהיא אומרת אני מניקה לפי דרישה ושעון יחד, כלומר, אם ילד רעב אחרי שעתיים אני אניק אותו, אבל אם הוא לא רעב אחרי 4 שעות אני לא אדחוף בכוח או אעיר תינוק ישן...

אני לא יודעת איך זה עם תאומים, סורי... 

ובלי קשר ללוחשת, אשרייך שאת מסתדרת עם תאומים, זה נשמע לי קשה בטירוף...

כשהייתי אמא צעירה, הלכתי לפי העצות שלה, כי זה מה שהייתי צריכה.

ככל שרכשתי יכולות, הרגשתי שאני יכולה להתייחס יותר למה שהתינוק צריך, לעומת מה שאני צריכה.

תינוקות צריכים המון. המון!!!

ורובנו לא קיבלנו חצי ממה שהיינו צריכים, כתינוקות, וכיום, כשאנחנו הורים, אנחנו מתקשים למצוא בתוכנו את המשאבים הדרושים להעניק לתינוקות שלנו את מה שהם צריכים.

הערה אחרונה חשובה: חשוב להתעלם מכל מה שהלוחשת אומרת על הנקה. ממש כל עצה שלה בנוגע להנקה, יכולה להביא לסיום ההנקה בהקדם, ואף לסכן את חיי התינוק (תינוקת אחת כבר מתה לאחר שאמא שלה הקשיבה יותר מדי לעצות של הלוחשת, ולא לתינוקת - וזה עוד בארה"ב, ולא במדינה חמה כמו ישראל).

וואו מדהים כל כך אהבתי. אני כל כך מזדהה, לא תמיד ידעתי להגדיר למה מפריעות לי השיטות השכליות למיניהן ומצד שני לא רציתי לקטול לגמרי, כי האמת לא נמצאת רק במקום אחד.

אמיתית..

אבל ממה שכן קראתי, דווקא התחברתי

תוכלי למקד? לאיזה עניין כיוונת?

מה שאהבתי- זה התשומת לב לתגובות התינוק, להכיר אותו, לזהות את הצרכים שלו.

אני גיליתי את הספר כשהבן שלי היה בן 8 חודשים ועד אז לא ידעתי שלפעמים הוא בוכה מעייפות. חשבתי שאם הוא עייף הוא ירדם- כמו בשבועות הראשונים וזה עזר לי מאד.

אבל אח"כ בבן השני ניסיתי ליישם חלק מהשיטה, כולל ההנקה וזה היה גרוע מאד.

הרעיון של הסדר יום הוא נחמד אבל הוא לא מתאים לכל תינוק כי יש תינוקות שנרדמים חזק ישר אחרי ההאכלה (כמו שהבן שלי היה והייתי מנסה להעיר אותו כי ככה כתוב בספר- הזוי...)

בקיצור- יש חלקים הזויים ויש חלקים טובים, אני חושבת שזה עוזר להכיר את התינוק אבל ליישם מילה במילה לא מומלץ, אפילו מסוכן...

כנראה שה'  החליט שזה כבר קריטי והוא סובב את זה כך...

הייתי אחרי שבעה שבועות מהלידה, ולא ישנתי בכלל! הילד פשוט היה ער כל הזמן...אם ישנתי שעה(!) בלילה בעלי היה מעודד אותי בבוקר, וואו ישנת שעה,(אההההה!!!! שעה?!!))) רק תבינו את המצב...

ואז בעלי קנה לי את הספר, והוא עבד כמו קסם. התינוקצ'יק התחיל  לישון 6-7  שעות בלילה, והציל את חיינו. חיי שלי על בטוח, ובגלל שהוא היה כ"כ תלוי בי אז מן הסתם גם חייו...

ב"ה על זה. באמת זה היה נס גלוי. (גם ככה לקח לי שנה שלמה להתאושש מהטראומה הזאת... ואולי אפילו יותר).

מהשני והלאה.. התינוקים המתוקים סירבו להכנע לכללי הלוחשת, קמו בדבקות במינמום כל שעתים, בצמקסימום שיחזרו את הלילות עם הראשון, עד שגיליתי את השיטה של לישון  עם אמא במיטה. וז-ה עבד!!!

אצל הרביעית בכלל לא ניסיתי להשכיב במיטה, ישנו לנו יחד מיד מהלידה...

היום אני יודעת שזה הנורמה כנראה, תינוקות זקוקים לאמא גם בשינה. האמת שלי היה מאד  כייף לישון איתם, אז בע"ה שה' יזכה אותנו שוב בתינוק, אני מקוה לעשות זאת מההתחלה ומלכתחילה....

אגב, לישון עם אמא זה לא אומר שינה רציפה.. זה אומר שינה+ האכלה מדי פעם, אבל הכל תוך כדי נימנום משותף, כך שהצלחתי להרדם חזרה בקלות.

שיהיה לכם בהצלחה פפריקה! בפרט עכשיו עם החזרה לעבודה.. את באמת תזדקקי לשינה מסוימת בלילות...

האכלה- תוכנית כבקשתם.

ובשבת מישהי סיפרה לנו על מחקר שילדי ידיים מתפתחים פיזית ומילולית מהר יותר.

אשרי המאמין-- בתקווה שזה כך

בזכותו הגדול שלי ישן במיטה משלו ולא איתנו ואוכל (גם אם לא הרבה) בצורה מסודרת

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....