ויש להודות שאני מזדהה.

האם בבוקר או בערב יש לך גם זמן לעצמך? לתחביבים, סתם לנוח וכו'? למדתי על עצמי שחלק מהשלווה שלי בתפקוד הבית והילדים תלוי בזמן שיש לי לעצמי בלי עול בכלל של עבודה או משפחה.

בנוסף לדברים שניסית - אולי אפשר גם גן שעשועים? או ללכת/להזמין חברים? (בחורף קצת בעייתי, אבל יש גם ימים נעימים)

יש לי עוד רעיון: אולי הם 'מתפרקים' בבית כי בגן הם לא עושים את זה? (הרי אמרת שהם ילדים 'טובים' שם)

אין לי כל-כך פתרונות, רק יכולה לעודד שאת לא היחידה כך.

אשמח גם כן לשמוע כאן רעיונות מאנשים אחרים...

אני יודעת שאצלנו  ובכלל ילדים מאוד משקפים את המצב של ההורים.  כמה זמן זה ככה? מאז ומעולם? תקופה?  האם יש דברים אחרים שיושבים על ליבך בתקופה זאת?  איזה הורות את חוית בתור ילדה? זה מטביע את חותמו גם כן ( אפשר כמובן לשנות הכל, גם חותמות ילדות )גם הרמה הפיזית משפיעה מאוד ,  תזונה  עם רמות גבולות של סוכר, חוסרים , ברזל וויטמיני B, איכות השינה, נשמע שאת מאוד מודעת ומנסה , ולכן הייתי מחפשת משהו שיעזור לך להתחזק ולהצליח לעשות את השינויים  שבהם את מעוניינת,לי מאוד עזרה רפואה סינית, וגם פסיכולוגיה. יגעת ומצאת, תאמין! בהצלחה

שאת צריכה להחליט לעצמך, מראש, שגם הילדים זה סוג של "עבודה". ויש לה את הכללים שלה. ביניהם - להקשיב בנחת, להציע בנחת, לעמוד על כללים בסיסיים בנחת עם אופציה למו"מ כשצריך..

תראי אולי אם את יכולה לקחת זמן בין העבודה לבין שהילדים מגיעים, רצוי אחרי מנוחה, שבו את "מתכוננת" לקראתם, מחליטה מבפנים על שלוה, קבלת פנים נעימה, דיבורים נעימים, "סדר יום".

מסתבר, שהמעבר בין השקט והשלוה של העבודה בבקר, לבין ההמולה הטבעית של הילדים; וכמו כן, העייפות הלא-מורגשת כ"כ שמצטברת אולו מהעבודה והמעבר פתאום לצורך להתחיל בשעה כזו "משרה חדשה" ורועשת - גורמים את הענין.

על כן: הפסקה, מנוחה, הכנה פנימית בראש שלך - ולשמוח איתם. הם ירגישו בעז"ה ויגיבו גם כן בהתאם.

את מציינת שבעלך כמעט ולא נמצא בבית-

בדיוק בשעות הנוכחות הערה של הילדים

מתי הילדים רואים את אבא שלהם? בשבת? שתי דק' לפני השינה- אם יש מזל?

תשבי עם בעלך ותשקפי לו את מה שכתבת פה

ותבקשי ממנו לחקת את חלקו בעול הנהגת הבית

הילדים שלך זקוקים לנוכחות ולסמכות של אבא שלהם

את זקוקה לנוכחות ולשותפות של בעלך

מנחה? שיתפלל ב1 וחצי... ערבית? שיתפלל ב9... עבודה? גם הורות זה עבודה- רק שאתה אף אחד לא יכול לעשות במקומו! והוא עצמו לא יוכל לעשות בשנים אח"כ!

הייתי ממליצה לך לקרוא ספרים על הורות כמו "איך לדבר כך הילדים יקשיבו...?"

גם ממליצה לך לחשוב ולפרק- מה בעצם קורה בשעות האלו? למה את עצבנית?

אפילו תרשמי- מה הצעקות וההערת שאת צועקת עליהם? בעצם- מה מפריע לך?

(כן- ממש תפרקי לטבלה- הילד עשה ככה- אני הגבתי ככה- הרגשתי בלב ש..- עכשיו אני חושבת על זה- )

מבין השורות אני מבינה שמאוד מפריע לך בלאגן ולכלוך... ואולי זו מקור הבעיה?

בזמן יצירה את לחוצה שהם לא ילכלכו מסביב, בזמן הכנת עוגיות כנ"ל. את דואגת להם תמיד לתעסוקה כי אחרת הבית יצרח הצילו...

אני צודקת?

גם לי 3 קטנים שיחיו, אך בדר"כ בעלי איתי.

בימים שאינו איתי, לפעמים אני תופסת  את עצמי באותו מצב וזה מתסכל ונותן לי להרגיש אמא רעה.

בכל אופן אלה המלצותיי מנסיון אישי:

1. דקה לפני שאני לוקחת את הילדים, אם אני נזכרת להתפלל שאהיה אמא טובה וסבלנית, זה עוזר כמו קסם...

2. למרות שבאמת אין לי חשק לטפל בילדים המממממתוקים שלי אחרי יום עבודה, אני משתדלת לצבור כח, כי אני יודעת שבריא לילדים להיות אמא טובה ואני יודעת שאתן לעצמי פיצוי של לפחות חצי שעה מנוחה בערב. אשרייך שאת מרדימה אותם לפני שמונה. אצלי השלישי רק בתשע וחצי ויוצאת לנו הנשמה. במקרה שזה ממש מצליח לי, אני משתדלת לשבור את הכעס עוד לפני שהתחיל ולעשות כל דבר בחיוך. בהתחלה זה משחק, אך אח"כ נכנסים לזה. עד שמישהו כבר ממש מעצבן... גם לפתיל שלי יש אורך. לצערי. ואפילו מישהו ייעץ לי לדבר במנגינה. אם מישהו עושה מעשה לא הולם, את שרה לו תוך כדי שאת מפסיקה אותו פיסית: לא לא לא זה אסור, אמא לא מרשה וכדו'.

3. להראות להם סרטים מוואלה. לא יותר משעה לדעתי, צריך לדעת שיש גם דברים אחרים.

פתאום הם לא רבים ויושבים מרותקים. לפעמים זה ממש מציל.

4. אם מישהו עובר את הגבול, אני מזהירה: אני סופרת עד 3, אם אתה ממשיך, אתה בחדר\שירותים\בחוץ. ואחרי 3, אם הוא בשלו, מיד אני נועלת אותו. בפעמים הבאות הסיכוי שימשיך קטן. לפי הכללים, צריך לעשות זאת בלי כעס אמיתי, רק להגיד 'אני כועסת, היכנס לחדר. שתהיה רגוע תקרא לי'. ילד בן 5 אני נועלת ל-3 דקות. ילד בן 3-4 לדקה. ילד בן 2-3 אני שמה בעגלה אפילו לרבע שעה (כי אחרי דקה הוא נרגע, אז מה אכפת לי שיישאר שם)

בהצלחה רבה!

ממש ממש לא לנעול ילד כעונש!!!!!!!!!!!!!

ולשים ילד בן 3 בעגלה קשור זו השפלה וגם התעללות.

מצטערת.

את נשמעת מקסימה אבל העונשים הללו לא נראים לי נכונים. זה ממש גרוע לנעול ילד לבד. !!!!!!!!!!!!!!!

תעשי אותו דבר אבל בלי לנעול!

בס"ד

תודה רבה על התגובות וההצעות..

האמת שמאז שכתבתי, חמישי בלילה, וכל יום שישי- הייתי במין דיכאון כזה וכל הזמן שחשבתי על זה היו לי דמעות.

קראתי את מה שכתבו כאן והחלטתי שבשבת אני אשתדל ליישם (ביום שישי כאמור לא היה מצב..) ובאמת כמו שהרב דן כתב ראיתי את הילדים כסוג של עבודה. ב"ה בשבת בבוקר עד שבעלי חזר מהתפילה היה הרבה יותר רגוע משבתות אחרות (יחסית..).

חשוב לי שהבית יראה טוב, אני מאמינה שזה משפיע על כל מי שנמצא בו אבל אני לא באטרף שיהיה מצוחצח. בכלל לא. מה שכן, אני בלחץ להספיק כמה שיותר דברים כשהילדים ערים, כמו כביסה וכלים, כי אני יודעת שברגע שהם נרדמים אני מתמוטטת ולא מצליחה לעשות כלום. אפילו משאירה לפעמים כלים לבוקר.

העבודה שלי היא סוג של ניהול, ככה שכל היום אני טרודה בעבודה כולל טלפונים והודעות מהעובדים. בלילה אני גם עובדת (באותה עבודה). אז למי ששאלה אם יש לי זמן לעצמי.. לא. בעצם קצת, אחרי שהם הולכים לישון ואני לא מצליחה לעשות כלום, אני פשוט מתיישבת מול המחשב עם קפה, וקוראת שעות בפורומים האלה. זה גם דבר שגורם לי לתסכול, אני אפילו רואה את זה כהתמכרות. מצד שני, אני אומרת לעצמי שזה הזמן היחיד שיש לי עם עצמי וכיף לי. התסכול מגיע אח"כ.. שאני חוזרת לענייני העבודה ואז הולכת לישון ממש מאוחר.

צדיקה אחותך, שאלת לגבי בעלי, גם הוא סוג של מנהל, ויש לו עומס הרבה יותר גדול משלי.. אז הוא כן משתדל עד כמה שיכול להיות איתי בזמנים האלה, אבל לרוב הוא פשוט לא יכול.. או שהוא עובד מהמחשב בבית ואז עדיין רוב העול עלי. בד"כ זה גם דברים שצריכים להתבצע מיד ואי אפשר לדחות לערב.

ועוד פרט קטן (שאולי יגידו פה שבכלל לא קטן..) אני צריכה ללדת עוד כחודש, מה שגם קצת מקשה על הכוחות שלי.. אז למי ששאלה אם חסרים לי איזה ויטמינים.. אני לוקחת הכל.

תודה רבה לכולם! באמת שראיתי שיפור, מקווה שבע"ה אצליח יותר ליישם, וכבר מחר יהיה טוב!

תני גם קצת אחוזים למצב של אשה טרום-לידה.. (כל הכבוד על היכולת להחזיק הכל..)

זה בסדר גמור שאת מוצאת זמן לעצמך בפורומים; עם זה - אכן יש חשש התמכרות. אז תגבילי מראש - נניח לא יותר משלש רבעי שעה-שעה, ותסגרי לעצמך את המחשב (קשה.. אבל אפשרי). את יכולה להחליט לעצמך שאחרי ההשלמות הנוספות מהעבודה - את נותנת לעצמך עוד 20 דק' לפני השינה (לדוגמה), וכך זה מקל על "עזיבת" הפורומים לפני כן. כמו כן, כדאי אולי ספר במקום חלק מהזמן של המחשב, או משהו אחר שטוב לך, ככשרונך ונטייתך.

אפשר גם לסכם עם העובדים שטלפוניים אלייך שאינם הכרחיים לאח"כ, עושים בשעות לפנה"צ.

יש מקום לחשוב על היעזרות בכלים חד-פעמיים/מדיח, במקום שטיפה.

אם יש לכם תקציב, אפשר פעמיים בשבוע בבקר מישהי לזמן-מה כדי לנקות ולכבס.

בהצלחה רבה.

הרבה פעמים כשאין לי כוחות, אני מזמינה שכנה עם ילדיה לאחר צהריים- איכשהוא העניינים יותר זורמים וגם לא נעים להתעצבן ליד השכנה... אז אמנם זה רק אקמול אבל גם את זה צריך לפעמים...

על המודעות, השיתוף וההשתדלות. זה לפעמים הדבר הכי קשה - להודות בזה שבעצם, הילדים המתוקים שלי הם סוג של עול. אני מכירה את ההרגשה. משפט שבלט לי - "אני בלחץ להספיק כמה שיותר דברים כשהילדים ערים". אני יודעת על עצמי, שלפעמים הלחץ הזה זה מה שמוציא אותי מהכלים. אני לא מצליחה למצוא את האיזון בין להיות איתם לבין מטלות הבית, וכמו שכתבת - אני יודעת שבערב אין מצב שיהיה לי כוח, אבל אין ברירה - לאט לאט אני מבינה שיש ימים שאפשר להספיק "לתקתק" בהם דברים, ויש ימים שאם אני רק אנסה - אני והילדים נצא מפורקים. במיוחד בלט לי שכתבת - "אפילו משאירה לפעמים כלים לבוקר". זה לא כזה חטא! אני ממש לא בחורה מסודרת, אבל כלים בכיור - אני לא יכולה לסבול. מצד שני אין ברירה - אז יישארו לבוקר, יהיה טיפה יותר קשה לנקות ו-זהו. בבוקר אחת-שתיים כמה דקות אחרי שהילדים יוצאים, ואת גומרת עם זה. במקום להתחיל לסבן, מישהו צורח, את מתה לגמור ונקרעת בין לבין..

ודבר אחרון בנושא הזה - אמנם בעלך כמו שהבנתי עסוק ועמוס מאוד, אבל את לא נשמעת פחות עמוסה. אולי אפשר קצת לדבר איתו, ולהשאיר לו כמה מטלות שיעשה באופן קבוע כשהוא בא בלילה מאוחר? אצלי זה היה - לסדר את הסלון מהמהפכה של הילדים. אחותי, עם 4 ילדים,  פשוט לא נוגעת בכלים. זה - של בעלה. לפעמים זה יותר אנחנו שלא משחררות מאשר הוא שלא תמיד יש לו בעיה לעזור קצת. (וגם למה שלא יעזור?)

בהצלחה רבה, ועוד מילה - תפנקי את עצמך. תפרגני לעצמך דברים שיעשו לך קצת יותר נעים וטוב.

קל מאודל הישאב והימרח במחשב

אבל זה לא בריא

רק נראה לך שאת יושבת מול המחשב כדי לעשות זמן לעצמך... אבל לא- את קמה בלי כוח עוד יותר ממה שישבת...

את צריכה תחביב אמיתי משהוא שממלא כוחות

או לקרוא ספרים של סיפרות יפה או מחקר מעניין

או עבודות יד למיניהן

וחשוב ביותר לפנות זמן מוגדר ומיוחד בלי מחשבים בלי טלפונים בלי הפרעות

בשביל הזוגיות שלכם

כל יום, כמה דקות שהן קודש -רק לכם

אני מכיר מישהי שגם הייתה עובדת ככה והיא עברה מה שאת עברת והיא יכולה לייעץ לך איך להתנהל, וגם היא יועצת היום והיא יכולה בכללית לעזור לך בגישה שלך לילדים בלי קשר לעבודה...

ותודה לכל המגיבים. גם אני לעיתים חשה כך, ונאמרו פה עצות מעניינות וחשובות.

שאולי הילדים לא רגועים ומתפרעים כי הם מרגישים אותך. כשילד מרגיש שההורה לא רגוע ,אז גם הוא לא יכול להיות רגוע.

מה עם עזרה בתשלום ? נערה/בייביסיטר כמה פעמים בשבוע שתוציא אותם  /תעזור לך במטלות, וכך תוכלי קצת לנוח?

הרי שניכם עובדים,שימו קצת כסף בצד לצורך עניין זה. לפעמים זה לא מותרות אלא הכרחי,רק צריך להכניס את זה לראש רשימת העדיפויות.

הילדים שלך נורמלים

להיות המון שעות במסגרת ולהתנהג שם כראוי - בשקט ורוגע זה מאד קשה

כשהם מגיעים הביתה הם פשוט מתפרקים וטוב שכך !!!!

תני להם להשתולל , שירוצו, יקפצו , יוצאיו אנרגיות , מלכתחילה תבני פעילות ספורטיבית , ריקודים , השתלללויות 

אל תצפי מהם לשבת בשקט - זה הם עשו מספיק זמן בגן

ילד שמרגיש טוב בבית - מתפרע בבית ולא בגן - סימן שהם מרגישים בטחון בבית - וזה סמין טוב עבורך

תני להם להשתולל !!!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....