סטיה.. מה הקשר?... [אני מתכוין, במובן המקובל ל"סטיה". אם כי בוודאי על הצד האמת, זו גם סטיה מהמוסר, וגם מהבריאות הטבעית הנורמלית]

זה יצר הרע, שאם לא "תופסים אותו" - אז ה"התרגלות" מקשה על היציאה ממנו, קצת סוג של התמכרות, ל"ע.

תדברי איתו. תגידי לו שאת מעריכה את האמון שסיפר לך, אבל שיבין שזה לא אפשרי; את אשתו - את לא יכולה עם זה שהוא מסתכל על הדברים האלה.

ותעודדי אותו ששמעת שאחרי שקצת מתרחקים מזה, יכולים גם להרגיש את הגועל, מעבר לכך שמבינים זאת קודם.

ותשאלי אם הוא מסכים שתחסמו - והקוד יהיה אצלך כדי לעזור לשמור.

תני אמון בו, ברצונו הטוב, בזה שהוא ניסה להשתפר.

האהבה שלך והחום שלך והאמונה בו - ללא שמץ השלמה עם זה - הם מפתח גדול בענין. הוא צריך לחוש שאשתו זה הרבה יותר טוב מכל הזבל הזה...  יחס מבפנים שמתבטא בנעימות וטוב.

ותציעי לו, שאולי הוא רוצה להיעזר באלו שמציעים כאן בערוץ להיעזר ב"היגמלות" מזה. תהליך מוגדר  בזמן - ועולים בעז"ה. חיזקו ואימצו.

באהבה תנצחו...

וברור שזה אסור וחטא, אבל זה טבעי וקורה. והוא רוצה לצאת מזה ומתאמץ.

וזה כן נורמאלי! שוב, לא שזה מותר, ממש לא! אבל להגיד שזה בכלל לא נורמאלי זה פשוט לא נכון!

בלי שרשום לך בכ.אישי אני מנחש שאת בת, נכון?

ולומר שזה נורמלי מחליש את יכולת ההתנגדות של אנשים שיש להם משיכה לגועל הזה, ומכשיר את עצמם בעיני עצמם לחיות עם עצמם ככה.

ואין להכשיר את השרץ אפילו כהו-זה.

אלא שזה יכול, לצערנו, לקרות מתוך חולשה שאח"כ "מושכת את עצמה". הנורמליות היהודית והאנושית - זה שאדם מגביר את בחירתו, תופס את עצמו, וגם חש את הכיעור שבזבל הזה.

וזה לא "טבעי" שאדם יפנה אל אתרים כאלה. ח"ו. אלא שזה כישלון שיש כאלה של"ע נפלו בו - ומתוכם יש כאלה שיותר קשה להם לצאת. ואז הם צריכים לתפוס טוב, או להיעזר, ולמשוך את עצמם מהביצה המבאישה, עד שישוב אליהם הטבע הבריא והנורמלי.

וחשוב מאד שנשים מביעות את קולן הטבעי בענין הזה (עם נכונות לסבלנות ועזרה כלפי מי שנכשל), כי הן מבטאות בכך את הנורמליות האנושית.

שהוא "חי" כך ויש לו משיכה לתחום ל"ע..

אז אולי זה תלוי איך קוראים את הדברים..

[למיטב הבנתי - הגבת על דברי "שירק"; והיא לא אמרה את זה על הבעיה הספציפית שהועלתה בהתחלה, אלא על כך שככלל אנשים שיקראו סגנון של "נורמלי", והם מהסוג שתיארה, זה עלול להכשיר זאת בעיני עצמם]

לא שאני מצדיקה את הדברים והמעשים חמורים- ללא ספק

אלא שהתכוונתי לשאול : מדוע לא נורמלי ליפול?

חמור זה בוודאי!

אסור זה בוודאי!

וכו'..

מדוע אדם שנופל צריך להחשב כלא נורמלי

והאם גם לאדם שנפל במידת הכעס כמה פעמים היא תגדירו כאדם חולה?

או שנפל בכל דבר אחר הנוגע למצוות שבינו לבין הקב"ה

כלומר- היה חשוב לי לומר שצריך לעשות את האבחנה הזו: ישנם מכורים, ויש שנופלים.

לא הוגן ליצור את אותה מידת התייחסות לשניהם..

שבע"ה לא ניפול לעניינים אלו

ונזכה להקים בתים מלאי קדושה וטהרה..

כנגד האמירה שזה "נורמלי" היתה הכתיבה שלא. יש הבדל בין לכתוב "לא נורמלי", לבין: לא"נורמלי"..  כלומר - שלילת הגדרת דבר כזה כ"נורמה", "נורמלי", רגיל.

הרי כתבתי (מעתיק: ) אלא שזה יכול, לצערנו, לקרות מתוך חולשה שאח"כ "מושכת את עצמה". הנורמליות היהודית והאנושית - זה שאדם מגביר את בחירתו, תופס את עצמו, וגם חש את הכיעור שבזבל הזה.

כלומר: יש הבדל בין יכול חלילה לקרות למישהו והוא תופס את עצמו ויוצא מזה (אע"פ שזה גם לא צריך לקרות, כמובן. צריך לא להיכנס לאתרים כאלו לכתחילה), לבין להגדיר זאת כ"נורמלי"; שבזה בוודאי צודקת "שירק" שמלבד שזה לא נכון, זה גם עלול להחליש כביכול את המאבק אצל אנשים מסויימים, ולתת בעיני עצמם לגיטימציה להתנהגותם.

ב"ה היצר הזה הוא יצר אמיתי בריא ונכון.

אם לא היה לו היצר- אז היינו אומרים שהוא חולה. (או אם היה לו היצר לכוון אחר..)

אבל התורה אמרה לנו לשבור את היצר ולנתב אותו רק לדברים מסויימים. לשלוט עליו.

להיות לא נורמאלים.

למי שקשה לקרוא כל כך הרבה אני אפתח במסקנה של הדברים:

שדה הקרב הוא לא כשגולשים באינטרנט, אלא הרבה לפני, בחסימות וההתרחקות שעושים כדי לא להגיע למצב של מלחמה מול המלאך שה' ברא שקוראים לו "היצר הרע". 

תביני, המשיכה הזאת היא לא משהו רגשי, אלא דחף גופני נטו,

אפילו יותר גופני מרעב, נראה לי שנשים לא יכולות להבין את זה.

הנפילה של בעלך היא לא שהוא נכנס לאתרים האלו, 

זה רק תוצאה של הנפילה. הנפילה עצמה היא עצם זה שהוא גולש באינטרנט

לא חסום. תחשבי, לגלוש יום יום במרחק לחיצת כפתור ממשהו שמספק דחפים מאוד חזקים,

איך אפשר שלא ליפול בזה?

איפה בדורות עבר החטא היה כל כך זמין?

חכמים אומרים, בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו להורגו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו

היצר הרע הוא מלאך שה' ברא ונתן לו כוחות יותר חזקים מהאדם עצמו, המלאך מבעיר באדם 

את התאווה החזקה, ורק אם ה' עוזר אפשר להתגבר על זה, עכשיו, למה שהוא יעזור אם הוא 

מסתובב כל כך קרוב לסכנה?

כתוב בגמרא שמי שעובר ליד המקום שהנשים מכבסות בו את הבגדים (שכדי שהבגדים לא ירטבו

הם מרימות מעט את השמלה ואז רואים לך קצת מהרגלים) ויש לו דרך אחרת ללכת בה, 

הוא רשע אפילו אם הוא לא הסתכל בהם, למה הוא רשע? להיפך! הוא הצליח להתגבר ולשמור את העינים!

כן, אבל למה הוא הכניס את עצמו לנסיון? הרי יש לו דרך אחרת ללכת בה.

ממש אותו דבר (הלכתית!) עם האינטרנט, אם אפשר עם אינטרנט שמור, איך אפשר להתגרות ביצר הרע

ולגלוש באינטרנט לא שמור?

תחשבי שגבר נכנס ליחידות עם אשה לא צנועה כל יום באופן קבוע, מה הסיכוי שלא יקרה שם כלום?

אז זה ככה, ואפילו יותר גרוע בלגלוש באינטרנט שלא שמור. 

אני למדתי בישיבה 10 שנים, יש לי זקן וכו' וכו', וברור לי שאני לא יגלוש במקום בלי אינטרנט שמור. 

ויש לי מחשב עם WIFI שאני אפילו לא יפתח אותו (בלי לגלוש) במקום עם רשת לא שמורה.

גם בפלאפון יש לי סיסמא שחוסמת לי את הגישה לאינטרנט ורק אשתי יודעת אותה (אגב, מומלץ לכולם, זו אפליקציה שהורדתי)

וכמובן שיש הרבה דברים כשרים שאני נחסם וזה לא נוח, אבל ברור לי כשמש שלא נכנסים לאזור הסכנה.

לכן אני טוען שאדם שנכנס באופן קבוע לאינטרנט לא שמור והוא לא נכשל בפרונוגרפיה, או שיש לו תמימות מיוחדת ויוצאת דופן,

או שיש לו בעיה נפשית. אין פה עניין של "לסמוך על בעלך", הוא בן אדם עם יצרים נורמלים, החכמה היא לעזור לו לשמור על עצמו עכשיו בצורה יעילה שלא יבוא להתמודדות. 

והמסקנה כפי שכתבתי, שבדברים מהסוג הזה שדה הקרב נמצא הרחק מהמקום בו כל השאלה 

זה האם ללחוץ על הכפתורים או לא, אלא במקום בו היצר הרע עדיין חלש. ועדיין כמובן צריך את עזרת ה',

אבל אם אתה עושה את המאמצים שלך במאקסימום שאתה יכול ונזהר כמה שאפשר, 

ברור שה' עוזר ושומר שלו להכשל. 

ושדה המאבק אמור להיות גם אצל מי שבאינטרנט לא שמור, כמו גם ברחוב הלא-שמור. לא להיכנס לאתרים כאלו לכתחילה.  ולהתייחס לכך כגועל נפש גמור.

אלא שכמובן, החכם עיניו בראשו - ולא נותן אופציה כזאת לעצמו.

גם לא חייבים להחזיק סלולארי עם "גלישה". אפשר להסתדר יפה מאד גם בלי זה.

וצריך לדעת שהדיבורים בענין זה "מייצרים" מציאות. וגם יכולים להחליש או לחזק.

ולכן - גם לא אמשיך לנהל דיון בענין, בדיוק כדי לא לגרום "במה" לשכנועים ש"ככה זה", חלילה.

להיאבק עם הרע - בכל מישור ומקום. לכתחילה - כמובן לא לתת לו גישה.

זה טבע האדם- שיש לו יצר של חיים מאד גדול. וכן, זה יצר של חיים וזה יצר טוב מאד, וזה יצר קדוש.

הכי טבעי ונורמאלי שיש אותו.

אבל מה, התורה באה ואומרת- ככל שדבר יותר קדוש וגבוה- ככה צריך יותר לצמצם אותו (כמו כהן גדול ביו"כ בקודש הקודשים) וככה צריך יותר להזהר בו. זה עניין של "זה כנגד זה"- ככל שדבר גדול יותר בקושה, ככה הוא נמוך יותר בטומאה.

אז נכון שאדם צריך לשים לו גדרות, להזהר לא ליפול, ולעשות תשובה אם נפל.

אבל לזכור שזה בא ממקום קדוש- שאנחנו מורידים אותו לטומאה.

לא ממקום טמא.

אם זה "טבעי" ו"נורמלי" לחפש אתרי תועבה באינטרנט.

לא "טבעי", ולא "נורמלי", ובוודאי לא קדוש... אלא גועל-נפש וגם טמא.

וה"קדוש" זה רק כשכחות האדם מנוצלים במקום הנכון ובאופן הנכון ולשם-שמיים. הכחות עצמם יכולים להיות "פרוה", לעיתים יכולים גם להיות טומאה. להגיע למצב שהכחות עצמם קדושים בעצמיותם - זו מדרגה מאד גבוהה (מידת הקודשה במסילת ישרים). דרך הממצועת היא - קידוש הכחות, שזו מגמתם הפנימית עפ"י בריאתם.

זה שבעלה אינו "סוטה" בדווקא באופיו - כבר כתבתי בתגובתי הראשונה.

מה שהתגלגל אח"כ (ואכן לא קראתי את תגובתה של "הקולה" והכל, אלא מה שהגבת), היה בעקבות מה שנאמר על התופעה הנ"ל, של "חיפוש" באינטרנט, כאילו זה "נורמלי" וטבעי. וזה אינו נכון חלילה. זה שיש לאדם גם יצרים בתוך אישיותו (במקומם הנכון - "גם" שכל ועוד כמה דברים), זה "טבעי". זה שהוא מחפש דרכים מגונות לגרות את יצריו - זה לא "נורמלי וטבעי", אלא היסחפות שצריך לתקנה. אדם צריך לשאוף להרגיש באופן טבעי שזה מגונה לא לראות בנשים אישיות, אלא "אובייקט" שמחפשים אותו באינטרנט בצורות מבחילות. וגם ה"יצר" צריך עיבוד וצריך להיות חלק ממכלול האישיות של האדם. ואז הוא גם יכול לחוש מהר את המגונה שבהופעתו בצורה לא נכונה. וכשמתעסקים יותר מידי בנושאים הללו (לפעמים מתוך יראת-שמיים), זה גם יכול לגרום שבמקום שאצל האדם יעבוד מנגנון טבעי של ברִירה ותחושת המקום של כל דבר, וממילא גם סלידה מכיעור, גם אם יש לו משיכה יצרית כלשהי, זה הופך להיות מה ש"צף" ראשון. זה צריך זהירות.

וגם אצל נשים, כשיש מכלול ותחושת המכלול, וחינוך עצמי לעדינות נפש, התחושה הטבעית של הצניעות אמורה להיות עמוקה יותר. 

וצריך לשאוף לתחושה טבעית של ה"מגונה".

ומקור היצר באופן הפשוט (מעבר לענין הפנימי, שכל מה שה' ברא יש בו ענין נעלה), אינו "קדוש" או "טמא". כך מבואר בספר התניא, שכחות אלו של האדם, באים ממקום שיש בו תערובת טוב ורע. תלוי מה עושים עם זה. כשאדם מתקדש - ולא מרגיל עצמו להלך רוח ש"טבעי" שייטמא בגירויים נמוכים - ומרגיל עצמו בראיית הטוב והיפה ועידון כחותיו, אז בוודאי  שגם כחותיו השונים "הולכים אחר הראש" בעידונם, ומופיעים קדושה וטהרה. זו עבודה חשובה. וכבר אמרנו בנושא אחר - העולם אינו או "קדוש" או לא שווה כלום.. יש אסור, יש מצוה, יש מותר; ויש תהליך של ברִירה והעלאת המותר לקדושה ומצוה.

[והאמת - שאני מניח שביסוד הדברים, כל מי שכתב התכווין בכיוון הזה, ובוודאי ידידנו החביב "שוקו". רק שראיתי לנכון להדגיש את הצורך להיזהר, בין הבנה של "משיכות" שיש ביצר האדם, יותר או פחות, לבין הפיכה של כל הקצנה מגעילה של ביטויים ל"טבעית". זה מקלקל במקום לתקן. כשמצפים מהאדם לקחת פרופורציות, ולהבדיל בין צדדי לעיקר, בין כעור לנאה - אז הוא מגלה בתוכו כחות יפים להיות כך]

יש יצר, רצון וצורך- שהוא טבעי ומקורו בקדושה.

ויש מעשים- שהם כתוצאה של חוסר מחסום ליצר, ותוצאה של חוסר בעבודת המידות ולימוד תורה- והם לא נכונים ולא טהורים ולא טובים. 

היצר הוא טוב. המעשה שאנחנו מדברים עליו- לא. לחלוטין לא.

כל אדם צריך לעשות ככל שביכולתו כדי לנתב את היצרים שלו (שמקור כולם בקדושה! כל התאוות- הכל מקורן האמיתי ביצר החיים, יצר הטוב) לקדושה ולמעשים נכונים. וכמובן לשים גדרות כשצריך ולדעת לעבוד על עצמו כדי שהמוח ישלוט על הלב ועל היצר.

אבל בחז"ל יש הרבה סיפורים כאלה גם על גדולי ישראל וגם דוד המלך נפל בזה וכל החיים שלנו מלאים עליות וירידות.

רק אסור לתת לזה להיות כנתון טו ב אלה כבעיתי. וזה מאוד טבעי אצל גברים במיוחד אצל כאלה שהם יותר מלאים חיות והתלהבות ככה הגמרא אמרה.

ואין שום הבדל בין אדם שכועס לבין אדם שרואה משהו אסור שניהם עברו על איסור חמור.

וגם על תשכחי שאם את מכניסה אותו למקומות אם נשים לא צנועות אין בזה שום הבדל לבין האינטרנט וזה גם אחד הדברים שגורמים אח"כ לרצון להישתכל באינטרנט בדברים כאלה.

זה טבעי. אבל אנחנו אמורים לגבור על הטבע...

אבל עם אביגיל לא היתה אומרת לו מה שאמרה לו ,הוא לא היה ניצל.

ואני לא אמרתי שזה מותר אבל זה טבעי.

כמו שאישה כועסת זה לאומר שזה מותר, אבל ככה ה' ברא אותן.

וכעס נחשב כעבודה זרה

ואין הבדל בין ע"ז וגילוי עריות.

אפילו במובן מסויים כעס הוא הרבה יותר חמור כי אדם מאבד את הנשמה שלו ע"י הכעס וקשה מאוד להחזיר את הנשמה (עפ"י הזוהר הק')

כל הכועס כל מיני גהינום שולטים בו וכו'.

 וקשה לאדם שלא מונח שם להבין כמו שגברים לא מבנים נשים.

בין כועס למסתכל על משהו אסור.

לכעוס - זו מידה רעה.

הסתכלות - זה איסור הלכתי.

כמובן - שניהם לא טובים, אבל יש הבדל מדרגות.

באופן הלכתי - הלכה יותר חמור.

אע"פ שמידות זה ענין מאד מהותי וכו' (וגם הנושא הנ"ל שייך גם למידות נוסף על ההלכה).

אבל הלכה זו הלכה. היום, לעיתים, בגלל שב"ה לומדים הרבה "רוחניות", מבלבלים לפעמים בין המושגים. איסור זה איסור. כמובן, לא ננעלו דלתי תשובה, חלילה.

האם כך הדברים נשמעים אחרת?

גניבה, או ראיית דבר אסור זו תאווה..

ותאווה אפשר לכופף ולעבוד עליה.

לעומת זאת, אדם שכועס, כל מיני גיהנום שולטים בו

וכאילו עובד ע"ז..

אין הוא יכול לשלוט בעצמו.

אם יגיע "שוטר רוחני" וינסה להשליט סדר במישהו שרואה מראה אסור

לעומת מי שכועס

הוא יצליח להשתלט על הראשון

בעוד שעל השני- לא בטוח..

כך שקשה להכריע כל כך בקלות שדווקא המראה האסור, הוא היותר חמור..

לעניין המשקל שהקב"ה מיחס לדברים: לא אני אוכל להכריע בחומרתו של זה על חברו

זה מה שקורה כשפוסקים הלכה מ"סברות".. עם כל הרצון הטוב...

צריך להיזהר מהדבר הזה שנעשה נפוץ - אולי דווקא מיסוד חיובי של הרגשת שייכות לדברים.

הלכה לא פוסקים עפ"י "טעמא דקרא". לא לפי האימרה של "הכועס, כל מיני" וכו' שהבאת ודומותיה.

צריך להבחין בין דברים שבאים לחנך כנגד מידות רעות וכד', לבין איסורים.

אע"פ שבוודאי מידות רעות יכולות להביא חלילה גם לאיסורים.

"גניבה" זו לא "תאוה" - זו עבירה, אע"פ שהיא יכולה לבוא כתוצאה מחמדת משהו שאינו שלו (שגם הוא איסור, לא תחמוד).

וכך גם הסתכלות באתרים כאלו וכד'.

ואין לכך קשר ל"על מה יצליח שוטר רוחני להשתלט יותר מהר" (שזה, אגב, גם כלל לא ברור כמו שכתבת. תלוי בעוצמת כל אחד מהדברים בזמן המדובר).

ובוודאי שאפשר גם לעבוד על מידות רעות - בין כעס בין אחרות שהזכרת. כמובן, כמה שיותר חזק או יותר מתרגלים, חלילה - צריך עבודה חזקה יותר.

ו"המשקל שהקב"ה מייחס לדברים" - זה עפ"י השו"ע. שם נמצא רצון ה'. 

אם כי בוודאי שבמבנה הרוחני של האדם, צריך עבודה גדולה על המידות - שהן שרשי הדברים, ולכן אנו מוצאים לעיתים סגנונות, שקלקול במידות חמור מקלקול מעשי. זו הסברה חינוכית עמוקה.

חוץ מלהעמיד את הדברים שכתבתי על דיוקם

(כגון לכנות תאווה בלשון עבירה וכו'..)

לא הבנתי את הסברך.

אשמח לשמוע

א. לא פסקתי הלכה, אלא השמעתי את דעתי

ולטעמי אף אחד מאתנו לא יכול לפסוק הלכה בכגון זה..

ב. עבירה יסודה בתאווה, הלא כן?

ג. לגבי השוטר הרוחני: ניסיתי לומר שכשאדם נתון בכעס קשה להשתלט עליו

לא סתם נאמר שכל מיני גיהנום שולטים בו

וכאילו עובד ע"ז.

הוא נשלט מבחוץ. ולעצור אותו ברגע כעס קשה מאוד

תאווה מהסוג של ליפול למראה אסור- ניתן לעצור מיידית, ברגע שזו מתרחשת

ד. שמעתי את שכתבתי מפי תלמיד חכם גדול אולי הניסוח שלי טיפה עקום,

אך כך אמר..

א. יש להבדיל בין "הלכה" ל"מידות".  הלכה זה איסור. מעשה שאסור עפ"י התורה אם עושים אותו, באותו רגע עוברים עבירה. לא כן מידות. אי אפשר להגיד שאדם שכעס על משהו, עבר עבירה. זו מידה מקולקלת שצריך לעבוד עליה.

כמובן, גם מעשה-עבירה, יכול לבוא לפעמים מתוך מידה מקולקלת (כעס, תאוה וכד').  על כן מוצאים לפעמים סגנונות בספרים מסויימים שמגדילים את הבעיה של מידות, גם בתור "שורש" לכל מיני עבירות. ובוודאי שנוסף על כך גם הקלקול במבנה הנפשי של אדם כשמידותיו חלילה מקולקלות. אבל עדיין, ה"חותָם", הוא במעשה העבירה חלילה.

זה חשוב להסביר, גם כי היום בגלל ההתפתחות המבורכת של העבודה הרוחנית ו"תפוצתה", מבלבלים לפעמים בין המושגים. ואז - כשאדם רואה שעבודת המידות מטבהע לוקחת זמן - זא הוא יכול לטעות ולומר: טוב, מידות חמור ועבירות חמור. גם לכעוס זה לא בסדר.. וע"י כך - "להקל" במניעת עבירות באון מעשי, גם אם האו עדיין לא כ"כ מתוקן במידותיו.

ברמבם ובשולחן ערוך, יש הלכות גניבה. לא הלכות כעס. אע"פ שיש ברמבם גם הלכות דעות, וביאור על מידותיהם של בני אדם, ועל הכעס הוא כותב שראוי שתרחק ממנו עד הקצה (שלא כרב המידות שה"אמצע" הוא טוב), ומפליג בנזק שזה גורם לאדם עצמו (שמי שהוא כעסן קיצוני "חייו אינם חיים"). כידוע, על גניבה לא כותבים "ראוי לא לגנוב"..

הקיצור, זה וזה חשוב - ולכ אחד ייחודיות משלו, ובכ"ז יש להבדיל בין לעשות איסור, לבין מידות שצריך בהדרגה לעבוד עליהן ולרסנן בינתיים.

וזה לא ענין אם "לטעמך אף אחד מאיתנו לא  יכל לפסוק הלכה בכגון זה". התורה יכולה - ופוסקת: מה עבירה ומה מידה.

ב. לגבי שעבירה יסודה במידה - כבר הזכרתי לעיל. לפעמים עבירה באה ממידה ולפעמים לא. אע"פ שתיאורטית ניתן לומר שהכל ממידות: אם היה מאד יר"ש ולא עצלן וכו' וכו' - לא היה חוטא כלל..  ובאמת חשוב מאד לעבוד על היסודות הפנימיים. ומכל מקום, גם אדם עם פיזור-הדעת למשל, עדיין לא עשה עבירה; אבל כשלא יברך בגלל זה - עבר..  ה"חותָם" של החומרה הוא במעישה ההלכתי. בלי לשלול את החשיבות הגדולה של העבודה המידותית גם מצד עצמה לעצם הבריאות הנפשית.

ג. לגבי האפשרות לעצור כעסן או בעל תאוה, ר"ל - זה פשוט תלוי ברמת הענין. תראי במס"י, שהוא מבחין במדרגות בכעסנים.

ד. ולגבי ת"ח ששמעת מפיו - אי אפשר לדעת בדיוק..  זה מה שציינתי לעיל - לפעמים שומעים שיעור בהסברה רוחנית, ולא מבינים את החילוק בינו לבין שיעור בהלכה. לא פעם רוצים להדגיש את ערך עבודת-המידות, אז מחדדים את הנושא. צריך להבחין בסוג השיעור.

ואני מבינה את החילוק בין מידות לאיסורים ועבירות.

אך עדיין- לא הבנתי איך זה קשור לדבריי..

מחילה.. 

אני פשוט לא מבינה מנין המסקנה הכל כך ברורה שמי שחטא במראה אסור

עשה משהו יותר חמור,

מאשר אדם כעסן, שאינו שולט על עצמו, אלא מיני גיהנום שולטים בו

ועליו נאמר שחייו אינם חיים..

התורה פוסקת מה הלכה ומה מידה- נכון,

אך מנין לנו לדעת מתי העבירה חמורה מן המידה הרעה המשתלטת על האדם?

לטעמי אלו ענינים שרק הקב"ה יכריע בהם,

ולנו נותר רק לשער..

כנראה שלא אצליח להבין עד הסוף..

למה בשם אחר?

כי מצד אחד זה דוחה לדבר על הנושא, מצד שני משיטוט קצר באינטרנט ובאתר שמור עיניך, מתברר שמדובר בתופעה מפלצתית ממש! אז הרגשתי חובה לכתוב כמה מילים שאולי יעזרו, לפותחת השירשור ולאחרים. אבל עם שם אחר, כאילו לא אני התלכלתי בכתיבה...

בתקופת הבחירות שמעתי ראיון עם ראש מפלגת עתיד אחר(שמדבר על מלחמה בנושא), הוא הציג נתון מדהים: מחקר בארה"ב טוען ש30% מהבנים ו10% מהבנות בגילאי 14-19 בארה"ב מכורים לפורנו !!!

עכשיו, תחשבו כמה לא מכורים, אבל נפלו פה ושם??? שמעתי עיתונאי שאמר שבקנדה רצו לערוך מחקר על ההשפעות של צפייה בגועל הזה, אך נתקלו בבעיה, כי לא מצאו מספיק אנשים שמעולם לא נחשפו לדבר הזה, כדי שיהוו קבוצת ביקורת. מפחיד!

לא נשכח שהם לא משתמשים בחסימות כמו שאצלינו הדתיים, לשמחתינו. אבל זה מראה עם איזה מפלצת יש לנו עסק.

כשקוראים את סיפורי הנופלים הרבים מתברר שזה קורה להם מכמה סיבות, ואלו העיקריות:

1.התחיל מסתם סקרנות, ואפילו אם בתחילה חשים גועל, זה תופס, כי מה לעשות, למרות הגועל מתעוררת  תאווה. המובילה לביקור נוסף, עם פחות גועל, עד שנעשה לו כהיתר.

 2.משבר אישי, ובעיקר זוגי, המוביל לחיפוש בריחה וחוויה חזקה, ומה לעשות שאפשרות שקיימת בלחיצת כפתור, היא הכי זמינה וקלה? עצוב ומסוכן.

העניין הוא לאן זה יכול להוביל! ממליץ לכל מי שחושש שיכול ליפול, להיכנס לאתר "עתיד אחר" ולראות לאן זה מוביל. אני חושב שזה יכניס קצת שכל לעניין.

"רק בוכה", -שזה מאוד מובן מדוע, חשוב שתדעי, ואני הולך לומר דברים שיקשה עלייך לקבלם. אך אני בטוח שאם תפעילי את יכולתך "חכמת נשים בנתה ביתה" יתקבלו הדברים ואלו הם:

אנחנו, בני האדם שונים זה מזה. יש אדם שנמשך יותר לזה, ויש פחות, ויש שנגעל. יש גברים, יש נשים. יש מבוגרים, יש צעירים. יש מחפשי חוויות תמידיים, ויש אדישים, רגועים. יש מחפשי פורקן לצערם ויש ששוקעים בעצב. כל אחד ואופיו.

ברגע שתהיי מודעת לשוני, ושכך ברא הקב"ה את בני האדם, תוכלי להבין שאין מדובר בסטיה ח"ו. אם זה המדובר, מבטיח לך שהיית מרגישה מזמן ולא מתעוררת רק מדבר שקורה להמון אנשים. אבל עדיין מדובר במצב שאין לקבלו. מצב הפוגע בך כאשתו, ואף בו כאדם. אבל,

הוא יכול להיות אדם מקסים שפשוט צריך  עזרה גם ממך כדי לחפש את הסיבות לנפילתו ודרכי התמודדות, (יתכן גם שזוגית נכונה יותר, בכל התחומים, תעלים את התופעה) רק אחרי שתראי לו הבנה אמיתית וקבלה ( - פשוט לעבוד לפי "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" וכמו שפירשו שצריך לקחת בחשבון את כל החוויות שעיצבו את חייו ובמילים אחרות, להיכנס לראש שלו השונה כ"כ משלך, עד כמה שניתן.), כי הרי זה מה שהוא מצפה, ומאמין שאת מסוגלת. הוא ודאי מאוד מעריך את יכולתך,אחרת לא היה מתוודה בפנייך, אז הוא ישמח לקבל את עזרתך, ויחד בע"ה תצאו מהסבך, מחוזקים ואוהבים יותר. אין ספק בליבי שאם כך יהיה, אהבתו אלייך תתעצם במאוד, והוא יהיה אסיר תודה כל חייו. 

זו הזדמנות עצומה שקיימת בידיכם. חבל לאבד אותה.

פשוט, האפשרות האחרת קשה ועצובה יותר...

אגב, אני לא מחובר לאינטרנט מהבית. העפתי אותו כבר, למרות שהיה עליו "אתרוג", מומלץ. זה אוכל המון זמן, ממש כמו עכשיו... 

פשוט לא ראיתי ששלחת איזשהי תגובה...

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?