סטיה.. מה הקשר?... [אני מתכוין, במובן המקובל ל"סטיה". אם כי בוודאי על הצד האמת, זו גם סטיה מהמוסר, וגם מהבריאות הטבעית הנורמלית]

זה יצר הרע, שאם לא "תופסים אותו" - אז ה"התרגלות" מקשה על היציאה ממנו, קצת סוג של התמכרות, ל"ע.

תדברי איתו. תגידי לו שאת מעריכה את האמון שסיפר לך, אבל שיבין שזה לא אפשרי; את אשתו - את לא יכולה עם זה שהוא מסתכל על הדברים האלה.

ותעודדי אותו ששמעת שאחרי שקצת מתרחקים מזה, יכולים גם להרגיש את הגועל, מעבר לכך שמבינים זאת קודם.

ותשאלי אם הוא מסכים שתחסמו - והקוד יהיה אצלך כדי לעזור לשמור.

תני אמון בו, ברצונו הטוב, בזה שהוא ניסה להשתפר.

האהבה שלך והחום שלך והאמונה בו - ללא שמץ השלמה עם זה - הם מפתח גדול בענין. הוא צריך לחוש שאשתו זה הרבה יותר טוב מכל הזבל הזה...  יחס מבפנים שמתבטא בנעימות וטוב.

ותציעי לו, שאולי הוא רוצה להיעזר באלו שמציעים כאן בערוץ להיעזר ב"היגמלות" מזה. תהליך מוגדר  בזמן - ועולים בעז"ה. חיזקו ואימצו.

באהבה תנצחו...

וברור שזה אסור וחטא, אבל זה טבעי וקורה. והוא רוצה לצאת מזה ומתאמץ.

וזה כן נורמאלי! שוב, לא שזה מותר, ממש לא! אבל להגיד שזה בכלל לא נורמאלי זה פשוט לא נכון!

בלי שרשום לך בכ.אישי אני מנחש שאת בת, נכון?

ולומר שזה נורמלי מחליש את יכולת ההתנגדות של אנשים שיש להם משיכה לגועל הזה, ומכשיר את עצמם בעיני עצמם לחיות עם עצמם ככה.

ואין להכשיר את השרץ אפילו כהו-זה.

אלא שזה יכול, לצערנו, לקרות מתוך חולשה שאח"כ "מושכת את עצמה". הנורמליות היהודית והאנושית - זה שאדם מגביר את בחירתו, תופס את עצמו, וגם חש את הכיעור שבזבל הזה.

וזה לא "טבעי" שאדם יפנה אל אתרים כאלה. ח"ו. אלא שזה כישלון שיש כאלה של"ע נפלו בו - ומתוכם יש כאלה שיותר קשה להם לצאת. ואז הם צריכים לתפוס טוב, או להיעזר, ולמשוך את עצמם מהביצה המבאישה, עד שישוב אליהם הטבע הבריא והנורמלי.

וחשוב מאד שנשים מביעות את קולן הטבעי בענין הזה (עם נכונות לסבלנות ועזרה כלפי מי שנכשל), כי הן מבטאות בכך את הנורמליות האנושית.

שהוא "חי" כך ויש לו משיכה לתחום ל"ע..

אז אולי זה תלוי איך קוראים את הדברים..

[למיטב הבנתי - הגבת על דברי "שירק"; והיא לא אמרה את זה על הבעיה הספציפית שהועלתה בהתחלה, אלא על כך שככלל אנשים שיקראו סגנון של "נורמלי", והם מהסוג שתיארה, זה עלול להכשיר זאת בעיני עצמם]

לא שאני מצדיקה את הדברים והמעשים חמורים- ללא ספק

אלא שהתכוונתי לשאול : מדוע לא נורמלי ליפול?

חמור זה בוודאי!

אסור זה בוודאי!

וכו'..

מדוע אדם שנופל צריך להחשב כלא נורמלי

והאם גם לאדם שנפל במידת הכעס כמה פעמים היא תגדירו כאדם חולה?

או שנפל בכל דבר אחר הנוגע למצוות שבינו לבין הקב"ה

כלומר- היה חשוב לי לומר שצריך לעשות את האבחנה הזו: ישנם מכורים, ויש שנופלים.

לא הוגן ליצור את אותה מידת התייחסות לשניהם..

שבע"ה לא ניפול לעניינים אלו

ונזכה להקים בתים מלאי קדושה וטהרה..

כנגד האמירה שזה "נורמלי" היתה הכתיבה שלא. יש הבדל בין לכתוב "לא נורמלי", לבין: לא"נורמלי"..  כלומר - שלילת הגדרת דבר כזה כ"נורמה", "נורמלי", רגיל.

הרי כתבתי (מעתיק: ) אלא שזה יכול, לצערנו, לקרות מתוך חולשה שאח"כ "מושכת את עצמה". הנורמליות היהודית והאנושית - זה שאדם מגביר את בחירתו, תופס את עצמו, וגם חש את הכיעור שבזבל הזה.

כלומר: יש הבדל בין יכול חלילה לקרות למישהו והוא תופס את עצמו ויוצא מזה (אע"פ שזה גם לא צריך לקרות, כמובן. צריך לא להיכנס לאתרים כאלו לכתחילה), לבין להגדיר זאת כ"נורמלי"; שבזה בוודאי צודקת "שירק" שמלבד שזה לא נכון, זה גם עלול להחליש כביכול את המאבק אצל אנשים מסויימים, ולתת בעיני עצמם לגיטימציה להתנהגותם.

ב"ה היצר הזה הוא יצר אמיתי בריא ונכון.

אם לא היה לו היצר- אז היינו אומרים שהוא חולה. (או אם היה לו היצר לכוון אחר..)

אבל התורה אמרה לנו לשבור את היצר ולנתב אותו רק לדברים מסויימים. לשלוט עליו.

להיות לא נורמאלים.

למי שקשה לקרוא כל כך הרבה אני אפתח במסקנה של הדברים:

שדה הקרב הוא לא כשגולשים באינטרנט, אלא הרבה לפני, בחסימות וההתרחקות שעושים כדי לא להגיע למצב של מלחמה מול המלאך שה' ברא שקוראים לו "היצר הרע". 

תביני, המשיכה הזאת היא לא משהו רגשי, אלא דחף גופני נטו,

אפילו יותר גופני מרעב, נראה לי שנשים לא יכולות להבין את זה.

הנפילה של בעלך היא לא שהוא נכנס לאתרים האלו, 

זה רק תוצאה של הנפילה. הנפילה עצמה היא עצם זה שהוא גולש באינטרנט

לא חסום. תחשבי, לגלוש יום יום במרחק לחיצת כפתור ממשהו שמספק דחפים מאוד חזקים,

איך אפשר שלא ליפול בזה?

איפה בדורות עבר החטא היה כל כך זמין?

חכמים אומרים, בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו להורגו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו

היצר הרע הוא מלאך שה' ברא ונתן לו כוחות יותר חזקים מהאדם עצמו, המלאך מבעיר באדם 

את התאווה החזקה, ורק אם ה' עוזר אפשר להתגבר על זה, עכשיו, למה שהוא יעזור אם הוא 

מסתובב כל כך קרוב לסכנה?

כתוב בגמרא שמי שעובר ליד המקום שהנשים מכבסות בו את הבגדים (שכדי שהבגדים לא ירטבו

הם מרימות מעט את השמלה ואז רואים לך קצת מהרגלים) ויש לו דרך אחרת ללכת בה, 

הוא רשע אפילו אם הוא לא הסתכל בהם, למה הוא רשע? להיפך! הוא הצליח להתגבר ולשמור את העינים!

כן, אבל למה הוא הכניס את עצמו לנסיון? הרי יש לו דרך אחרת ללכת בה.

ממש אותו דבר (הלכתית!) עם האינטרנט, אם אפשר עם אינטרנט שמור, איך אפשר להתגרות ביצר הרע

ולגלוש באינטרנט לא שמור?

תחשבי שגבר נכנס ליחידות עם אשה לא צנועה כל יום באופן קבוע, מה הסיכוי שלא יקרה שם כלום?

אז זה ככה, ואפילו יותר גרוע בלגלוש באינטרנט שלא שמור. 

אני למדתי בישיבה 10 שנים, יש לי זקן וכו' וכו', וברור לי שאני לא יגלוש במקום בלי אינטרנט שמור. 

ויש לי מחשב עם WIFI שאני אפילו לא יפתח אותו (בלי לגלוש) במקום עם רשת לא שמורה.

גם בפלאפון יש לי סיסמא שחוסמת לי את הגישה לאינטרנט ורק אשתי יודעת אותה (אגב, מומלץ לכולם, זו אפליקציה שהורדתי)

וכמובן שיש הרבה דברים כשרים שאני נחסם וזה לא נוח, אבל ברור לי כשמש שלא נכנסים לאזור הסכנה.

לכן אני טוען שאדם שנכנס באופן קבוע לאינטרנט לא שמור והוא לא נכשל בפרונוגרפיה, או שיש לו תמימות מיוחדת ויוצאת דופן,

או שיש לו בעיה נפשית. אין פה עניין של "לסמוך על בעלך", הוא בן אדם עם יצרים נורמלים, החכמה היא לעזור לו לשמור על עצמו עכשיו בצורה יעילה שלא יבוא להתמודדות. 

והמסקנה כפי שכתבתי, שבדברים מהסוג הזה שדה הקרב נמצא הרחק מהמקום בו כל השאלה 

זה האם ללחוץ על הכפתורים או לא, אלא במקום בו היצר הרע עדיין חלש. ועדיין כמובן צריך את עזרת ה',

אבל אם אתה עושה את המאמצים שלך במאקסימום שאתה יכול ונזהר כמה שאפשר, 

ברור שה' עוזר ושומר שלו להכשל. 

ושדה המאבק אמור להיות גם אצל מי שבאינטרנט לא שמור, כמו גם ברחוב הלא-שמור. לא להיכנס לאתרים כאלו לכתחילה.  ולהתייחס לכך כגועל נפש גמור.

אלא שכמובן, החכם עיניו בראשו - ולא נותן אופציה כזאת לעצמו.

גם לא חייבים להחזיק סלולארי עם "גלישה". אפשר להסתדר יפה מאד גם בלי זה.

וצריך לדעת שהדיבורים בענין זה "מייצרים" מציאות. וגם יכולים להחליש או לחזק.

ולכן - גם לא אמשיך לנהל דיון בענין, בדיוק כדי לא לגרום "במה" לשכנועים ש"ככה זה", חלילה.

להיאבק עם הרע - בכל מישור ומקום. לכתחילה - כמובן לא לתת לו גישה.

זה טבע האדם- שיש לו יצר של חיים מאד גדול. וכן, זה יצר של חיים וזה יצר טוב מאד, וזה יצר קדוש.

הכי טבעי ונורמאלי שיש אותו.

אבל מה, התורה באה ואומרת- ככל שדבר יותר קדוש וגבוה- ככה צריך יותר לצמצם אותו (כמו כהן גדול ביו"כ בקודש הקודשים) וככה צריך יותר להזהר בו. זה עניין של "זה כנגד זה"- ככל שדבר גדול יותר בקושה, ככה הוא נמוך יותר בטומאה.

אז נכון שאדם צריך לשים לו גדרות, להזהר לא ליפול, ולעשות תשובה אם נפל.

אבל לזכור שזה בא ממקום קדוש- שאנחנו מורידים אותו לטומאה.

לא ממקום טמא.

אם זה "טבעי" ו"נורמלי" לחפש אתרי תועבה באינטרנט.

לא "טבעי", ולא "נורמלי", ובוודאי לא קדוש... אלא גועל-נפש וגם טמא.

וה"קדוש" זה רק כשכחות האדם מנוצלים במקום הנכון ובאופן הנכון ולשם-שמיים. הכחות עצמם יכולים להיות "פרוה", לעיתים יכולים גם להיות טומאה. להגיע למצב שהכחות עצמם קדושים בעצמיותם - זו מדרגה מאד גבוהה (מידת הקודשה במסילת ישרים). דרך הממצועת היא - קידוש הכחות, שזו מגמתם הפנימית עפ"י בריאתם.

זה שבעלה אינו "סוטה" בדווקא באופיו - כבר כתבתי בתגובתי הראשונה.

מה שהתגלגל אח"כ (ואכן לא קראתי את תגובתה של "הקולה" והכל, אלא מה שהגבת), היה בעקבות מה שנאמר על התופעה הנ"ל, של "חיפוש" באינטרנט, כאילו זה "נורמלי" וטבעי. וזה אינו נכון חלילה. זה שיש לאדם גם יצרים בתוך אישיותו (במקומם הנכון - "גם" שכל ועוד כמה דברים), זה "טבעי". זה שהוא מחפש דרכים מגונות לגרות את יצריו - זה לא "נורמלי וטבעי", אלא היסחפות שצריך לתקנה. אדם צריך לשאוף להרגיש באופן טבעי שזה מגונה לא לראות בנשים אישיות, אלא "אובייקט" שמחפשים אותו באינטרנט בצורות מבחילות. וגם ה"יצר" צריך עיבוד וצריך להיות חלק ממכלול האישיות של האדם. ואז הוא גם יכול לחוש מהר את המגונה שבהופעתו בצורה לא נכונה. וכשמתעסקים יותר מידי בנושאים הללו (לפעמים מתוך יראת-שמיים), זה גם יכול לגרום שבמקום שאצל האדם יעבוד מנגנון טבעי של ברִירה ותחושת המקום של כל דבר, וממילא גם סלידה מכיעור, גם אם יש לו משיכה יצרית כלשהי, זה הופך להיות מה ש"צף" ראשון. זה צריך זהירות.

וגם אצל נשים, כשיש מכלול ותחושת המכלול, וחינוך עצמי לעדינות נפש, התחושה הטבעית של הצניעות אמורה להיות עמוקה יותר. 

וצריך לשאוף לתחושה טבעית של ה"מגונה".

ומקור היצר באופן הפשוט (מעבר לענין הפנימי, שכל מה שה' ברא יש בו ענין נעלה), אינו "קדוש" או "טמא". כך מבואר בספר התניא, שכחות אלו של האדם, באים ממקום שיש בו תערובת טוב ורע. תלוי מה עושים עם זה. כשאדם מתקדש - ולא מרגיל עצמו להלך רוח ש"טבעי" שייטמא בגירויים נמוכים - ומרגיל עצמו בראיית הטוב והיפה ועידון כחותיו, אז בוודאי  שגם כחותיו השונים "הולכים אחר הראש" בעידונם, ומופיעים קדושה וטהרה. זו עבודה חשובה. וכבר אמרנו בנושא אחר - העולם אינו או "קדוש" או לא שווה כלום.. יש אסור, יש מצוה, יש מותר; ויש תהליך של ברִירה והעלאת המותר לקדושה ומצוה.

[והאמת - שאני מניח שביסוד הדברים, כל מי שכתב התכווין בכיוון הזה, ובוודאי ידידנו החביב "שוקו". רק שראיתי לנכון להדגיש את הצורך להיזהר, בין הבנה של "משיכות" שיש ביצר האדם, יותר או פחות, לבין הפיכה של כל הקצנה מגעילה של ביטויים ל"טבעית". זה מקלקל במקום לתקן. כשמצפים מהאדם לקחת פרופורציות, ולהבדיל בין צדדי לעיקר, בין כעור לנאה - אז הוא מגלה בתוכו כחות יפים להיות כך]

יש יצר, רצון וצורך- שהוא טבעי ומקורו בקדושה.

ויש מעשים- שהם כתוצאה של חוסר מחסום ליצר, ותוצאה של חוסר בעבודת המידות ולימוד תורה- והם לא נכונים ולא טהורים ולא טובים. 

היצר הוא טוב. המעשה שאנחנו מדברים עליו- לא. לחלוטין לא.

כל אדם צריך לעשות ככל שביכולתו כדי לנתב את היצרים שלו (שמקור כולם בקדושה! כל התאוות- הכל מקורן האמיתי ביצר החיים, יצר הטוב) לקדושה ולמעשים נכונים. וכמובן לשים גדרות כשצריך ולדעת לעבוד על עצמו כדי שהמוח ישלוט על הלב ועל היצר.

אבל בחז"ל יש הרבה סיפורים כאלה גם על גדולי ישראל וגם דוד המלך נפל בזה וכל החיים שלנו מלאים עליות וירידות.

רק אסור לתת לזה להיות כנתון טו ב אלה כבעיתי. וזה מאוד טבעי אצל גברים במיוחד אצל כאלה שהם יותר מלאים חיות והתלהבות ככה הגמרא אמרה.

ואין שום הבדל בין אדם שכועס לבין אדם שרואה משהו אסור שניהם עברו על איסור חמור.

וגם על תשכחי שאם את מכניסה אותו למקומות אם נשים לא צנועות אין בזה שום הבדל לבין האינטרנט וזה גם אחד הדברים שגורמים אח"כ לרצון להישתכל באינטרנט בדברים כאלה.

זה טבעי. אבל אנחנו אמורים לגבור על הטבע...

אבל עם אביגיל לא היתה אומרת לו מה שאמרה לו ,הוא לא היה ניצל.

ואני לא אמרתי שזה מותר אבל זה טבעי.

כמו שאישה כועסת זה לאומר שזה מותר, אבל ככה ה' ברא אותן.

וכעס נחשב כעבודה זרה

ואין הבדל בין ע"ז וגילוי עריות.

אפילו במובן מסויים כעס הוא הרבה יותר חמור כי אדם מאבד את הנשמה שלו ע"י הכעס וקשה מאוד להחזיר את הנשמה (עפ"י הזוהר הק')

כל הכועס כל מיני גהינום שולטים בו וכו'.

 וקשה לאדם שלא מונח שם להבין כמו שגברים לא מבנים נשים.

בין כועס למסתכל על משהו אסור.

לכעוס - זו מידה רעה.

הסתכלות - זה איסור הלכתי.

כמובן - שניהם לא טובים, אבל יש הבדל מדרגות.

באופן הלכתי - הלכה יותר חמור.

אע"פ שמידות זה ענין מאד מהותי וכו' (וגם הנושא הנ"ל שייך גם למידות נוסף על ההלכה).

אבל הלכה זו הלכה. היום, לעיתים, בגלל שב"ה לומדים הרבה "רוחניות", מבלבלים לפעמים בין המושגים. איסור זה איסור. כמובן, לא ננעלו דלתי תשובה, חלילה.

האם כך הדברים נשמעים אחרת?

גניבה, או ראיית דבר אסור זו תאווה..

ותאווה אפשר לכופף ולעבוד עליה.

לעומת זאת, אדם שכועס, כל מיני גיהנום שולטים בו

וכאילו עובד ע"ז..

אין הוא יכול לשלוט בעצמו.

אם יגיע "שוטר רוחני" וינסה להשליט סדר במישהו שרואה מראה אסור

לעומת מי שכועס

הוא יצליח להשתלט על הראשון

בעוד שעל השני- לא בטוח..

כך שקשה להכריע כל כך בקלות שדווקא המראה האסור, הוא היותר חמור..

לעניין המשקל שהקב"ה מיחס לדברים: לא אני אוכל להכריע בחומרתו של זה על חברו

זה מה שקורה כשפוסקים הלכה מ"סברות".. עם כל הרצון הטוב...

צריך להיזהר מהדבר הזה שנעשה נפוץ - אולי דווקא מיסוד חיובי של הרגשת שייכות לדברים.

הלכה לא פוסקים עפ"י "טעמא דקרא". לא לפי האימרה של "הכועס, כל מיני" וכו' שהבאת ודומותיה.

צריך להבחין בין דברים שבאים לחנך כנגד מידות רעות וכד', לבין איסורים.

אע"פ שבוודאי מידות רעות יכולות להביא חלילה גם לאיסורים.

"גניבה" זו לא "תאוה" - זו עבירה, אע"פ שהיא יכולה לבוא כתוצאה מחמדת משהו שאינו שלו (שגם הוא איסור, לא תחמוד).

וכך גם הסתכלות באתרים כאלו וכד'.

ואין לכך קשר ל"על מה יצליח שוטר רוחני להשתלט יותר מהר" (שזה, אגב, גם כלל לא ברור כמו שכתבת. תלוי בעוצמת כל אחד מהדברים בזמן המדובר).

ובוודאי שאפשר גם לעבוד על מידות רעות - בין כעס בין אחרות שהזכרת. כמובן, כמה שיותר חזק או יותר מתרגלים, חלילה - צריך עבודה חזקה יותר.

ו"המשקל שהקב"ה מייחס לדברים" - זה עפ"י השו"ע. שם נמצא רצון ה'. 

אם כי בוודאי שבמבנה הרוחני של האדם, צריך עבודה גדולה על המידות - שהן שרשי הדברים, ולכן אנו מוצאים לעיתים סגנונות, שקלקול במידות חמור מקלקול מעשי. זו הסברה חינוכית עמוקה.

חוץ מלהעמיד את הדברים שכתבתי על דיוקם

(כגון לכנות תאווה בלשון עבירה וכו'..)

לא הבנתי את הסברך.

אשמח לשמוע

א. לא פסקתי הלכה, אלא השמעתי את דעתי

ולטעמי אף אחד מאתנו לא יכול לפסוק הלכה בכגון זה..

ב. עבירה יסודה בתאווה, הלא כן?

ג. לגבי השוטר הרוחני: ניסיתי לומר שכשאדם נתון בכעס קשה להשתלט עליו

לא סתם נאמר שכל מיני גיהנום שולטים בו

וכאילו עובד ע"ז.

הוא נשלט מבחוץ. ולעצור אותו ברגע כעס קשה מאוד

תאווה מהסוג של ליפול למראה אסור- ניתן לעצור מיידית, ברגע שזו מתרחשת

ד. שמעתי את שכתבתי מפי תלמיד חכם גדול אולי הניסוח שלי טיפה עקום,

אך כך אמר..

א. יש להבדיל בין "הלכה" ל"מידות".  הלכה זה איסור. מעשה שאסור עפ"י התורה אם עושים אותו, באותו רגע עוברים עבירה. לא כן מידות. אי אפשר להגיד שאדם שכעס על משהו, עבר עבירה. זו מידה מקולקלת שצריך לעבוד עליה.

כמובן, גם מעשה-עבירה, יכול לבוא לפעמים מתוך מידה מקולקלת (כעס, תאוה וכד').  על כן מוצאים לפעמים סגנונות בספרים מסויימים שמגדילים את הבעיה של מידות, גם בתור "שורש" לכל מיני עבירות. ובוודאי שנוסף על כך גם הקלקול במבנה הנפשי של אדם כשמידותיו חלילה מקולקלות. אבל עדיין, ה"חותָם", הוא במעשה העבירה חלילה.

זה חשוב להסביר, גם כי היום בגלל ההתפתחות המבורכת של העבודה הרוחנית ו"תפוצתה", מבלבלים לפעמים בין המושגים. ואז - כשאדם רואה שעבודת המידות מטבהע לוקחת זמן - זא הוא יכול לטעות ולומר: טוב, מידות חמור ועבירות חמור. גם לכעוס זה לא בסדר.. וע"י כך - "להקל" במניעת עבירות באון מעשי, גם אם האו עדיין לא כ"כ מתוקן במידותיו.

ברמבם ובשולחן ערוך, יש הלכות גניבה. לא הלכות כעס. אע"פ שיש ברמבם גם הלכות דעות, וביאור על מידותיהם של בני אדם, ועל הכעס הוא כותב שראוי שתרחק ממנו עד הקצה (שלא כרב המידות שה"אמצע" הוא טוב), ומפליג בנזק שזה גורם לאדם עצמו (שמי שהוא כעסן קיצוני "חייו אינם חיים"). כידוע, על גניבה לא כותבים "ראוי לא לגנוב"..

הקיצור, זה וזה חשוב - ולכ אחד ייחודיות משלו, ובכ"ז יש להבדיל בין לעשות איסור, לבין מידות שצריך בהדרגה לעבוד עליהן ולרסנן בינתיים.

וזה לא ענין אם "לטעמך אף אחד מאיתנו לא  יכל לפסוק הלכה בכגון זה". התורה יכולה - ופוסקת: מה עבירה ומה מידה.

ב. לגבי שעבירה יסודה במידה - כבר הזכרתי לעיל. לפעמים עבירה באה ממידה ולפעמים לא. אע"פ שתיאורטית ניתן לומר שהכל ממידות: אם היה מאד יר"ש ולא עצלן וכו' וכו' - לא היה חוטא כלל..  ובאמת חשוב מאד לעבוד על היסודות הפנימיים. ומכל מקום, גם אדם עם פיזור-הדעת למשל, עדיין לא עשה עבירה; אבל כשלא יברך בגלל זה - עבר..  ה"חותָם" של החומרה הוא במעישה ההלכתי. בלי לשלול את החשיבות הגדולה של העבודה המידותית גם מצד עצמה לעצם הבריאות הנפשית.

ג. לגבי האפשרות לעצור כעסן או בעל תאוה, ר"ל - זה פשוט תלוי ברמת הענין. תראי במס"י, שהוא מבחין במדרגות בכעסנים.

ד. ולגבי ת"ח ששמעת מפיו - אי אפשר לדעת בדיוק..  זה מה שציינתי לעיל - לפעמים שומעים שיעור בהסברה רוחנית, ולא מבינים את החילוק בינו לבין שיעור בהלכה. לא פעם רוצים להדגיש את ערך עבודת-המידות, אז מחדדים את הנושא. צריך להבחין בסוג השיעור.

ואני מבינה את החילוק בין מידות לאיסורים ועבירות.

אך עדיין- לא הבנתי איך זה קשור לדבריי..

מחילה.. 

אני פשוט לא מבינה מנין המסקנה הכל כך ברורה שמי שחטא במראה אסור

עשה משהו יותר חמור,

מאשר אדם כעסן, שאינו שולט על עצמו, אלא מיני גיהנום שולטים בו

ועליו נאמר שחייו אינם חיים..

התורה פוסקת מה הלכה ומה מידה- נכון,

אך מנין לנו לדעת מתי העבירה חמורה מן המידה הרעה המשתלטת על האדם?

לטעמי אלו ענינים שרק הקב"ה יכריע בהם,

ולנו נותר רק לשער..

כנראה שלא אצליח להבין עד הסוף..

למה בשם אחר?

כי מצד אחד זה דוחה לדבר על הנושא, מצד שני משיטוט קצר באינטרנט ובאתר שמור עיניך, מתברר שמדובר בתופעה מפלצתית ממש! אז הרגשתי חובה לכתוב כמה מילים שאולי יעזרו, לפותחת השירשור ולאחרים. אבל עם שם אחר, כאילו לא אני התלכלתי בכתיבה...

בתקופת הבחירות שמעתי ראיון עם ראש מפלגת עתיד אחר(שמדבר על מלחמה בנושא), הוא הציג נתון מדהים: מחקר בארה"ב טוען ש30% מהבנים ו10% מהבנות בגילאי 14-19 בארה"ב מכורים לפורנו !!!

עכשיו, תחשבו כמה לא מכורים, אבל נפלו פה ושם??? שמעתי עיתונאי שאמר שבקנדה רצו לערוך מחקר על ההשפעות של צפייה בגועל הזה, אך נתקלו בבעיה, כי לא מצאו מספיק אנשים שמעולם לא נחשפו לדבר הזה, כדי שיהוו קבוצת ביקורת. מפחיד!

לא נשכח שהם לא משתמשים בחסימות כמו שאצלינו הדתיים, לשמחתינו. אבל זה מראה עם איזה מפלצת יש לנו עסק.

כשקוראים את סיפורי הנופלים הרבים מתברר שזה קורה להם מכמה סיבות, ואלו העיקריות:

1.התחיל מסתם סקרנות, ואפילו אם בתחילה חשים גועל, זה תופס, כי מה לעשות, למרות הגועל מתעוררת  תאווה. המובילה לביקור נוסף, עם פחות גועל, עד שנעשה לו כהיתר.

 2.משבר אישי, ובעיקר זוגי, המוביל לחיפוש בריחה וחוויה חזקה, ומה לעשות שאפשרות שקיימת בלחיצת כפתור, היא הכי זמינה וקלה? עצוב ומסוכן.

העניין הוא לאן זה יכול להוביל! ממליץ לכל מי שחושש שיכול ליפול, להיכנס לאתר "עתיד אחר" ולראות לאן זה מוביל. אני חושב שזה יכניס קצת שכל לעניין.

"רק בוכה", -שזה מאוד מובן מדוע, חשוב שתדעי, ואני הולך לומר דברים שיקשה עלייך לקבלם. אך אני בטוח שאם תפעילי את יכולתך "חכמת נשים בנתה ביתה" יתקבלו הדברים ואלו הם:

אנחנו, בני האדם שונים זה מזה. יש אדם שנמשך יותר לזה, ויש פחות, ויש שנגעל. יש גברים, יש נשים. יש מבוגרים, יש צעירים. יש מחפשי חוויות תמידיים, ויש אדישים, רגועים. יש מחפשי פורקן לצערם ויש ששוקעים בעצב. כל אחד ואופיו.

ברגע שתהיי מודעת לשוני, ושכך ברא הקב"ה את בני האדם, תוכלי להבין שאין מדובר בסטיה ח"ו. אם זה המדובר, מבטיח לך שהיית מרגישה מזמן ולא מתעוררת רק מדבר שקורה להמון אנשים. אבל עדיין מדובר במצב שאין לקבלו. מצב הפוגע בך כאשתו, ואף בו כאדם. אבל,

הוא יכול להיות אדם מקסים שפשוט צריך  עזרה גם ממך כדי לחפש את הסיבות לנפילתו ודרכי התמודדות, (יתכן גם שזוגית נכונה יותר, בכל התחומים, תעלים את התופעה) רק אחרי שתראי לו הבנה אמיתית וקבלה ( - פשוט לעבוד לפי "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" וכמו שפירשו שצריך לקחת בחשבון את כל החוויות שעיצבו את חייו ובמילים אחרות, להיכנס לראש שלו השונה כ"כ משלך, עד כמה שניתן.), כי הרי זה מה שהוא מצפה, ומאמין שאת מסוגלת. הוא ודאי מאוד מעריך את יכולתך,אחרת לא היה מתוודה בפנייך, אז הוא ישמח לקבל את עזרתך, ויחד בע"ה תצאו מהסבך, מחוזקים ואוהבים יותר. אין ספק בליבי שאם כך יהיה, אהבתו אלייך תתעצם במאוד, והוא יהיה אסיר תודה כל חייו. 

זו הזדמנות עצומה שקיימת בידיכם. חבל לאבד אותה.

פשוט, האפשרות האחרת קשה ועצובה יותר...

אגב, אני לא מחובר לאינטרנט מהבית. העפתי אותו כבר, למרות שהיה עליו "אתרוג", מומלץ. זה אוכל המון זמן, ממש כמו עכשיו... 

פשוט לא ראיתי ששלחת איזשהי תגובה...

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌