סטיה.. מה הקשר?... [אני מתכוין, במובן המקובל ל"סטיה". אם כי בוודאי על הצד האמת, זו גם סטיה מהמוסר, וגם מהבריאות הטבעית הנורמלית]

זה יצר הרע, שאם לא "תופסים אותו" - אז ה"התרגלות" מקשה על היציאה ממנו, קצת סוג של התמכרות, ל"ע.

תדברי איתו. תגידי לו שאת מעריכה את האמון שסיפר לך, אבל שיבין שזה לא אפשרי; את אשתו - את לא יכולה עם זה שהוא מסתכל על הדברים האלה.

ותעודדי אותו ששמעת שאחרי שקצת מתרחקים מזה, יכולים גם להרגיש את הגועל, מעבר לכך שמבינים זאת קודם.

ותשאלי אם הוא מסכים שתחסמו - והקוד יהיה אצלך כדי לעזור לשמור.

תני אמון בו, ברצונו הטוב, בזה שהוא ניסה להשתפר.

האהבה שלך והחום שלך והאמונה בו - ללא שמץ השלמה עם זה - הם מפתח גדול בענין. הוא צריך לחוש שאשתו זה הרבה יותר טוב מכל הזבל הזה...  יחס מבפנים שמתבטא בנעימות וטוב.

ותציעי לו, שאולי הוא רוצה להיעזר באלו שמציעים כאן בערוץ להיעזר ב"היגמלות" מזה. תהליך מוגדר  בזמן - ועולים בעז"ה. חיזקו ואימצו.

באהבה תנצחו...

וברור שזה אסור וחטא, אבל זה טבעי וקורה. והוא רוצה לצאת מזה ומתאמץ.

וזה כן נורמאלי! שוב, לא שזה מותר, ממש לא! אבל להגיד שזה בכלל לא נורמאלי זה פשוט לא נכון!

בלי שרשום לך בכ.אישי אני מנחש שאת בת, נכון?

ולומר שזה נורמלי מחליש את יכולת ההתנגדות של אנשים שיש להם משיכה לגועל הזה, ומכשיר את עצמם בעיני עצמם לחיות עם עצמם ככה.

ואין להכשיר את השרץ אפילו כהו-זה.

אלא שזה יכול, לצערנו, לקרות מתוך חולשה שאח"כ "מושכת את עצמה". הנורמליות היהודית והאנושית - זה שאדם מגביר את בחירתו, תופס את עצמו, וגם חש את הכיעור שבזבל הזה.

וזה לא "טבעי" שאדם יפנה אל אתרים כאלה. ח"ו. אלא שזה כישלון שיש כאלה של"ע נפלו בו - ומתוכם יש כאלה שיותר קשה להם לצאת. ואז הם צריכים לתפוס טוב, או להיעזר, ולמשוך את עצמם מהביצה המבאישה, עד שישוב אליהם הטבע הבריא והנורמלי.

וחשוב מאד שנשים מביעות את קולן הטבעי בענין הזה (עם נכונות לסבלנות ועזרה כלפי מי שנכשל), כי הן מבטאות בכך את הנורמליות האנושית.

שהוא "חי" כך ויש לו משיכה לתחום ל"ע..

אז אולי זה תלוי איך קוראים את הדברים..

[למיטב הבנתי - הגבת על דברי "שירק"; והיא לא אמרה את זה על הבעיה הספציפית שהועלתה בהתחלה, אלא על כך שככלל אנשים שיקראו סגנון של "נורמלי", והם מהסוג שתיארה, זה עלול להכשיר זאת בעיני עצמם]

לא שאני מצדיקה את הדברים והמעשים חמורים- ללא ספק

אלא שהתכוונתי לשאול : מדוע לא נורמלי ליפול?

חמור זה בוודאי!

אסור זה בוודאי!

וכו'..

מדוע אדם שנופל צריך להחשב כלא נורמלי

והאם גם לאדם שנפל במידת הכעס כמה פעמים היא תגדירו כאדם חולה?

או שנפל בכל דבר אחר הנוגע למצוות שבינו לבין הקב"ה

כלומר- היה חשוב לי לומר שצריך לעשות את האבחנה הזו: ישנם מכורים, ויש שנופלים.

לא הוגן ליצור את אותה מידת התייחסות לשניהם..

שבע"ה לא ניפול לעניינים אלו

ונזכה להקים בתים מלאי קדושה וטהרה..

כנגד האמירה שזה "נורמלי" היתה הכתיבה שלא. יש הבדל בין לכתוב "לא נורמלי", לבין: לא"נורמלי"..  כלומר - שלילת הגדרת דבר כזה כ"נורמה", "נורמלי", רגיל.

הרי כתבתי (מעתיק: ) אלא שזה יכול, לצערנו, לקרות מתוך חולשה שאח"כ "מושכת את עצמה". הנורמליות היהודית והאנושית - זה שאדם מגביר את בחירתו, תופס את עצמו, וגם חש את הכיעור שבזבל הזה.

כלומר: יש הבדל בין יכול חלילה לקרות למישהו והוא תופס את עצמו ויוצא מזה (אע"פ שזה גם לא צריך לקרות, כמובן. צריך לא להיכנס לאתרים כאלו לכתחילה), לבין להגדיר זאת כ"נורמלי"; שבזה בוודאי צודקת "שירק" שמלבד שזה לא נכון, זה גם עלול להחליש כביכול את המאבק אצל אנשים מסויימים, ולתת בעיני עצמם לגיטימציה להתנהגותם.

ב"ה היצר הזה הוא יצר אמיתי בריא ונכון.

אם לא היה לו היצר- אז היינו אומרים שהוא חולה. (או אם היה לו היצר לכוון אחר..)

אבל התורה אמרה לנו לשבור את היצר ולנתב אותו רק לדברים מסויימים. לשלוט עליו.

להיות לא נורמאלים.

למי שקשה לקרוא כל כך הרבה אני אפתח במסקנה של הדברים:

שדה הקרב הוא לא כשגולשים באינטרנט, אלא הרבה לפני, בחסימות וההתרחקות שעושים כדי לא להגיע למצב של מלחמה מול המלאך שה' ברא שקוראים לו "היצר הרע". 

תביני, המשיכה הזאת היא לא משהו רגשי, אלא דחף גופני נטו,

אפילו יותר גופני מרעב, נראה לי שנשים לא יכולות להבין את זה.

הנפילה של בעלך היא לא שהוא נכנס לאתרים האלו, 

זה רק תוצאה של הנפילה. הנפילה עצמה היא עצם זה שהוא גולש באינטרנט

לא חסום. תחשבי, לגלוש יום יום במרחק לחיצת כפתור ממשהו שמספק דחפים מאוד חזקים,

איך אפשר שלא ליפול בזה?

איפה בדורות עבר החטא היה כל כך זמין?

חכמים אומרים, בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו להורגו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו

היצר הרע הוא מלאך שה' ברא ונתן לו כוחות יותר חזקים מהאדם עצמו, המלאך מבעיר באדם 

את התאווה החזקה, ורק אם ה' עוזר אפשר להתגבר על זה, עכשיו, למה שהוא יעזור אם הוא 

מסתובב כל כך קרוב לסכנה?

כתוב בגמרא שמי שעובר ליד המקום שהנשים מכבסות בו את הבגדים (שכדי שהבגדים לא ירטבו

הם מרימות מעט את השמלה ואז רואים לך קצת מהרגלים) ויש לו דרך אחרת ללכת בה, 

הוא רשע אפילו אם הוא לא הסתכל בהם, למה הוא רשע? להיפך! הוא הצליח להתגבר ולשמור את העינים!

כן, אבל למה הוא הכניס את עצמו לנסיון? הרי יש לו דרך אחרת ללכת בה.

ממש אותו דבר (הלכתית!) עם האינטרנט, אם אפשר עם אינטרנט שמור, איך אפשר להתגרות ביצר הרע

ולגלוש באינטרנט לא שמור?

תחשבי שגבר נכנס ליחידות עם אשה לא צנועה כל יום באופן קבוע, מה הסיכוי שלא יקרה שם כלום?

אז זה ככה, ואפילו יותר גרוע בלגלוש באינטרנט שלא שמור. 

אני למדתי בישיבה 10 שנים, יש לי זקן וכו' וכו', וברור לי שאני לא יגלוש במקום בלי אינטרנט שמור. 

ויש לי מחשב עם WIFI שאני אפילו לא יפתח אותו (בלי לגלוש) במקום עם רשת לא שמורה.

גם בפלאפון יש לי סיסמא שחוסמת לי את הגישה לאינטרנט ורק אשתי יודעת אותה (אגב, מומלץ לכולם, זו אפליקציה שהורדתי)

וכמובן שיש הרבה דברים כשרים שאני נחסם וזה לא נוח, אבל ברור לי כשמש שלא נכנסים לאזור הסכנה.

לכן אני טוען שאדם שנכנס באופן קבוע לאינטרנט לא שמור והוא לא נכשל בפרונוגרפיה, או שיש לו תמימות מיוחדת ויוצאת דופן,

או שיש לו בעיה נפשית. אין פה עניין של "לסמוך על בעלך", הוא בן אדם עם יצרים נורמלים, החכמה היא לעזור לו לשמור על עצמו עכשיו בצורה יעילה שלא יבוא להתמודדות. 

והמסקנה כפי שכתבתי, שבדברים מהסוג הזה שדה הקרב נמצא הרחק מהמקום בו כל השאלה 

זה האם ללחוץ על הכפתורים או לא, אלא במקום בו היצר הרע עדיין חלש. ועדיין כמובן צריך את עזרת ה',

אבל אם אתה עושה את המאמצים שלך במאקסימום שאתה יכול ונזהר כמה שאפשר, 

ברור שה' עוזר ושומר שלו להכשל. 

ושדה המאבק אמור להיות גם אצל מי שבאינטרנט לא שמור, כמו גם ברחוב הלא-שמור. לא להיכנס לאתרים כאלו לכתחילה.  ולהתייחס לכך כגועל נפש גמור.

אלא שכמובן, החכם עיניו בראשו - ולא נותן אופציה כזאת לעצמו.

גם לא חייבים להחזיק סלולארי עם "גלישה". אפשר להסתדר יפה מאד גם בלי זה.

וצריך לדעת שהדיבורים בענין זה "מייצרים" מציאות. וגם יכולים להחליש או לחזק.

ולכן - גם לא אמשיך לנהל דיון בענין, בדיוק כדי לא לגרום "במה" לשכנועים ש"ככה זה", חלילה.

להיאבק עם הרע - בכל מישור ומקום. לכתחילה - כמובן לא לתת לו גישה.

זה טבע האדם- שיש לו יצר של חיים מאד גדול. וכן, זה יצר של חיים וזה יצר טוב מאד, וזה יצר קדוש.

הכי טבעי ונורמאלי שיש אותו.

אבל מה, התורה באה ואומרת- ככל שדבר יותר קדוש וגבוה- ככה צריך יותר לצמצם אותו (כמו כהן גדול ביו"כ בקודש הקודשים) וככה צריך יותר להזהר בו. זה עניין של "זה כנגד זה"- ככל שדבר גדול יותר בקושה, ככה הוא נמוך יותר בטומאה.

אז נכון שאדם צריך לשים לו גדרות, להזהר לא ליפול, ולעשות תשובה אם נפל.

אבל לזכור שזה בא ממקום קדוש- שאנחנו מורידים אותו לטומאה.

לא ממקום טמא.

אם זה "טבעי" ו"נורמלי" לחפש אתרי תועבה באינטרנט.

לא "טבעי", ולא "נורמלי", ובוודאי לא קדוש... אלא גועל-נפש וגם טמא.

וה"קדוש" זה רק כשכחות האדם מנוצלים במקום הנכון ובאופן הנכון ולשם-שמיים. הכחות עצמם יכולים להיות "פרוה", לעיתים יכולים גם להיות טומאה. להגיע למצב שהכחות עצמם קדושים בעצמיותם - זו מדרגה מאד גבוהה (מידת הקודשה במסילת ישרים). דרך הממצועת היא - קידוש הכחות, שזו מגמתם הפנימית עפ"י בריאתם.

זה שבעלה אינו "סוטה" בדווקא באופיו - כבר כתבתי בתגובתי הראשונה.

מה שהתגלגל אח"כ (ואכן לא קראתי את תגובתה של "הקולה" והכל, אלא מה שהגבת), היה בעקבות מה שנאמר על התופעה הנ"ל, של "חיפוש" באינטרנט, כאילו זה "נורמלי" וטבעי. וזה אינו נכון חלילה. זה שיש לאדם גם יצרים בתוך אישיותו (במקומם הנכון - "גם" שכל ועוד כמה דברים), זה "טבעי". זה שהוא מחפש דרכים מגונות לגרות את יצריו - זה לא "נורמלי וטבעי", אלא היסחפות שצריך לתקנה. אדם צריך לשאוף להרגיש באופן טבעי שזה מגונה לא לראות בנשים אישיות, אלא "אובייקט" שמחפשים אותו באינטרנט בצורות מבחילות. וגם ה"יצר" צריך עיבוד וצריך להיות חלק ממכלול האישיות של האדם. ואז הוא גם יכול לחוש מהר את המגונה שבהופעתו בצורה לא נכונה. וכשמתעסקים יותר מידי בנושאים הללו (לפעמים מתוך יראת-שמיים), זה גם יכול לגרום שבמקום שאצל האדם יעבוד מנגנון טבעי של ברִירה ותחושת המקום של כל דבר, וממילא גם סלידה מכיעור, גם אם יש לו משיכה יצרית כלשהי, זה הופך להיות מה ש"צף" ראשון. זה צריך זהירות.

וגם אצל נשים, כשיש מכלול ותחושת המכלול, וחינוך עצמי לעדינות נפש, התחושה הטבעית של הצניעות אמורה להיות עמוקה יותר. 

וצריך לשאוף לתחושה טבעית של ה"מגונה".

ומקור היצר באופן הפשוט (מעבר לענין הפנימי, שכל מה שה' ברא יש בו ענין נעלה), אינו "קדוש" או "טמא". כך מבואר בספר התניא, שכחות אלו של האדם, באים ממקום שיש בו תערובת טוב ורע. תלוי מה עושים עם זה. כשאדם מתקדש - ולא מרגיל עצמו להלך רוח ש"טבעי" שייטמא בגירויים נמוכים - ומרגיל עצמו בראיית הטוב והיפה ועידון כחותיו, אז בוודאי  שגם כחותיו השונים "הולכים אחר הראש" בעידונם, ומופיעים קדושה וטהרה. זו עבודה חשובה. וכבר אמרנו בנושא אחר - העולם אינו או "קדוש" או לא שווה כלום.. יש אסור, יש מצוה, יש מותר; ויש תהליך של ברִירה והעלאת המותר לקדושה ומצוה.

[והאמת - שאני מניח שביסוד הדברים, כל מי שכתב התכווין בכיוון הזה, ובוודאי ידידנו החביב "שוקו". רק שראיתי לנכון להדגיש את הצורך להיזהר, בין הבנה של "משיכות" שיש ביצר האדם, יותר או פחות, לבין הפיכה של כל הקצנה מגעילה של ביטויים ל"טבעית". זה מקלקל במקום לתקן. כשמצפים מהאדם לקחת פרופורציות, ולהבדיל בין צדדי לעיקר, בין כעור לנאה - אז הוא מגלה בתוכו כחות יפים להיות כך]

יש יצר, רצון וצורך- שהוא טבעי ומקורו בקדושה.

ויש מעשים- שהם כתוצאה של חוסר מחסום ליצר, ותוצאה של חוסר בעבודת המידות ולימוד תורה- והם לא נכונים ולא טהורים ולא טובים. 

היצר הוא טוב. המעשה שאנחנו מדברים עליו- לא. לחלוטין לא.

כל אדם צריך לעשות ככל שביכולתו כדי לנתב את היצרים שלו (שמקור כולם בקדושה! כל התאוות- הכל מקורן האמיתי ביצר החיים, יצר הטוב) לקדושה ולמעשים נכונים. וכמובן לשים גדרות כשצריך ולדעת לעבוד על עצמו כדי שהמוח ישלוט על הלב ועל היצר.

אבל בחז"ל יש הרבה סיפורים כאלה גם על גדולי ישראל וגם דוד המלך נפל בזה וכל החיים שלנו מלאים עליות וירידות.

רק אסור לתת לזה להיות כנתון טו ב אלה כבעיתי. וזה מאוד טבעי אצל גברים במיוחד אצל כאלה שהם יותר מלאים חיות והתלהבות ככה הגמרא אמרה.

ואין שום הבדל בין אדם שכועס לבין אדם שרואה משהו אסור שניהם עברו על איסור חמור.

וגם על תשכחי שאם את מכניסה אותו למקומות אם נשים לא צנועות אין בזה שום הבדל לבין האינטרנט וזה גם אחד הדברים שגורמים אח"כ לרצון להישתכל באינטרנט בדברים כאלה.

זה טבעי. אבל אנחנו אמורים לגבור על הטבע...

אבל עם אביגיל לא היתה אומרת לו מה שאמרה לו ,הוא לא היה ניצל.

ואני לא אמרתי שזה מותר אבל זה טבעי.

כמו שאישה כועסת זה לאומר שזה מותר, אבל ככה ה' ברא אותן.

וכעס נחשב כעבודה זרה

ואין הבדל בין ע"ז וגילוי עריות.

אפילו במובן מסויים כעס הוא הרבה יותר חמור כי אדם מאבד את הנשמה שלו ע"י הכעס וקשה מאוד להחזיר את הנשמה (עפ"י הזוהר הק')

כל הכועס כל מיני גהינום שולטים בו וכו'.

 וקשה לאדם שלא מונח שם להבין כמו שגברים לא מבנים נשים.

בין כועס למסתכל על משהו אסור.

לכעוס - זו מידה רעה.

הסתכלות - זה איסור הלכתי.

כמובן - שניהם לא טובים, אבל יש הבדל מדרגות.

באופן הלכתי - הלכה יותר חמור.

אע"פ שמידות זה ענין מאד מהותי וכו' (וגם הנושא הנ"ל שייך גם למידות נוסף על ההלכה).

אבל הלכה זו הלכה. היום, לעיתים, בגלל שב"ה לומדים הרבה "רוחניות", מבלבלים לפעמים בין המושגים. איסור זה איסור. כמובן, לא ננעלו דלתי תשובה, חלילה.

האם כך הדברים נשמעים אחרת?

גניבה, או ראיית דבר אסור זו תאווה..

ותאווה אפשר לכופף ולעבוד עליה.

לעומת זאת, אדם שכועס, כל מיני גיהנום שולטים בו

וכאילו עובד ע"ז..

אין הוא יכול לשלוט בעצמו.

אם יגיע "שוטר רוחני" וינסה להשליט סדר במישהו שרואה מראה אסור

לעומת מי שכועס

הוא יצליח להשתלט על הראשון

בעוד שעל השני- לא בטוח..

כך שקשה להכריע כל כך בקלות שדווקא המראה האסור, הוא היותר חמור..

לעניין המשקל שהקב"ה מיחס לדברים: לא אני אוכל להכריע בחומרתו של זה על חברו

זה מה שקורה כשפוסקים הלכה מ"סברות".. עם כל הרצון הטוב...

צריך להיזהר מהדבר הזה שנעשה נפוץ - אולי דווקא מיסוד חיובי של הרגשת שייכות לדברים.

הלכה לא פוסקים עפ"י "טעמא דקרא". לא לפי האימרה של "הכועס, כל מיני" וכו' שהבאת ודומותיה.

צריך להבחין בין דברים שבאים לחנך כנגד מידות רעות וכד', לבין איסורים.

אע"פ שבוודאי מידות רעות יכולות להביא חלילה גם לאיסורים.

"גניבה" זו לא "תאוה" - זו עבירה, אע"פ שהיא יכולה לבוא כתוצאה מחמדת משהו שאינו שלו (שגם הוא איסור, לא תחמוד).

וכך גם הסתכלות באתרים כאלו וכד'.

ואין לכך קשר ל"על מה יצליח שוטר רוחני להשתלט יותר מהר" (שזה, אגב, גם כלל לא ברור כמו שכתבת. תלוי בעוצמת כל אחד מהדברים בזמן המדובר).

ובוודאי שאפשר גם לעבוד על מידות רעות - בין כעס בין אחרות שהזכרת. כמובן, כמה שיותר חזק או יותר מתרגלים, חלילה - צריך עבודה חזקה יותר.

ו"המשקל שהקב"ה מייחס לדברים" - זה עפ"י השו"ע. שם נמצא רצון ה'. 

אם כי בוודאי שבמבנה הרוחני של האדם, צריך עבודה גדולה על המידות - שהן שרשי הדברים, ולכן אנו מוצאים לעיתים סגנונות, שקלקול במידות חמור מקלקול מעשי. זו הסברה חינוכית עמוקה.

חוץ מלהעמיד את הדברים שכתבתי על דיוקם

(כגון לכנות תאווה בלשון עבירה וכו'..)

לא הבנתי את הסברך.

אשמח לשמוע

א. לא פסקתי הלכה, אלא השמעתי את דעתי

ולטעמי אף אחד מאתנו לא יכול לפסוק הלכה בכגון זה..

ב. עבירה יסודה בתאווה, הלא כן?

ג. לגבי השוטר הרוחני: ניסיתי לומר שכשאדם נתון בכעס קשה להשתלט עליו

לא סתם נאמר שכל מיני גיהנום שולטים בו

וכאילו עובד ע"ז.

הוא נשלט מבחוץ. ולעצור אותו ברגע כעס קשה מאוד

תאווה מהסוג של ליפול למראה אסור- ניתן לעצור מיידית, ברגע שזו מתרחשת

ד. שמעתי את שכתבתי מפי תלמיד חכם גדול אולי הניסוח שלי טיפה עקום,

אך כך אמר..

א. יש להבדיל בין "הלכה" ל"מידות".  הלכה זה איסור. מעשה שאסור עפ"י התורה אם עושים אותו, באותו רגע עוברים עבירה. לא כן מידות. אי אפשר להגיד שאדם שכעס על משהו, עבר עבירה. זו מידה מקולקלת שצריך לעבוד עליה.

כמובן, גם מעשה-עבירה, יכול לבוא לפעמים מתוך מידה מקולקלת (כעס, תאוה וכד').  על כן מוצאים לפעמים סגנונות בספרים מסויימים שמגדילים את הבעיה של מידות, גם בתור "שורש" לכל מיני עבירות. ובוודאי שנוסף על כך גם הקלקול במבנה הנפשי של אדם כשמידותיו חלילה מקולקלות. אבל עדיין, ה"חותָם", הוא במעשה העבירה חלילה.

זה חשוב להסביר, גם כי היום בגלל ההתפתחות המבורכת של העבודה הרוחנית ו"תפוצתה", מבלבלים לפעמים בין המושגים. ואז - כשאדם רואה שעבודת המידות מטבהע לוקחת זמן - זא הוא יכול לטעות ולומר: טוב, מידות חמור ועבירות חמור. גם לכעוס זה לא בסדר.. וע"י כך - "להקל" במניעת עבירות באון מעשי, גם אם האו עדיין לא כ"כ מתוקן במידותיו.

ברמבם ובשולחן ערוך, יש הלכות גניבה. לא הלכות כעס. אע"פ שיש ברמבם גם הלכות דעות, וביאור על מידותיהם של בני אדם, ועל הכעס הוא כותב שראוי שתרחק ממנו עד הקצה (שלא כרב המידות שה"אמצע" הוא טוב), ומפליג בנזק שזה גורם לאדם עצמו (שמי שהוא כעסן קיצוני "חייו אינם חיים"). כידוע, על גניבה לא כותבים "ראוי לא לגנוב"..

הקיצור, זה וזה חשוב - ולכ אחד ייחודיות משלו, ובכ"ז יש להבדיל בין לעשות איסור, לבין מידות שצריך בהדרגה לעבוד עליהן ולרסנן בינתיים.

וזה לא ענין אם "לטעמך אף אחד מאיתנו לא  יכל לפסוק הלכה בכגון זה". התורה יכולה - ופוסקת: מה עבירה ומה מידה.

ב. לגבי שעבירה יסודה במידה - כבר הזכרתי לעיל. לפעמים עבירה באה ממידה ולפעמים לא. אע"פ שתיאורטית ניתן לומר שהכל ממידות: אם היה מאד יר"ש ולא עצלן וכו' וכו' - לא היה חוטא כלל..  ובאמת חשוב מאד לעבוד על היסודות הפנימיים. ומכל מקום, גם אדם עם פיזור-הדעת למשל, עדיין לא עשה עבירה; אבל כשלא יברך בגלל זה - עבר..  ה"חותָם" של החומרה הוא במעישה ההלכתי. בלי לשלול את החשיבות הגדולה של העבודה המידותית גם מצד עצמה לעצם הבריאות הנפשית.

ג. לגבי האפשרות לעצור כעסן או בעל תאוה, ר"ל - זה פשוט תלוי ברמת הענין. תראי במס"י, שהוא מבחין במדרגות בכעסנים.

ד. ולגבי ת"ח ששמעת מפיו - אי אפשר לדעת בדיוק..  זה מה שציינתי לעיל - לפעמים שומעים שיעור בהסברה רוחנית, ולא מבינים את החילוק בינו לבין שיעור בהלכה. לא פעם רוצים להדגיש את ערך עבודת-המידות, אז מחדדים את הנושא. צריך להבחין בסוג השיעור.

ואני מבינה את החילוק בין מידות לאיסורים ועבירות.

אך עדיין- לא הבנתי איך זה קשור לדבריי..

מחילה.. 

אני פשוט לא מבינה מנין המסקנה הכל כך ברורה שמי שחטא במראה אסור

עשה משהו יותר חמור,

מאשר אדם כעסן, שאינו שולט על עצמו, אלא מיני גיהנום שולטים בו

ועליו נאמר שחייו אינם חיים..

התורה פוסקת מה הלכה ומה מידה- נכון,

אך מנין לנו לדעת מתי העבירה חמורה מן המידה הרעה המשתלטת על האדם?

לטעמי אלו ענינים שרק הקב"ה יכריע בהם,

ולנו נותר רק לשער..

כנראה שלא אצליח להבין עד הסוף..

למה בשם אחר?

כי מצד אחד זה דוחה לדבר על הנושא, מצד שני משיטוט קצר באינטרנט ובאתר שמור עיניך, מתברר שמדובר בתופעה מפלצתית ממש! אז הרגשתי חובה לכתוב כמה מילים שאולי יעזרו, לפותחת השירשור ולאחרים. אבל עם שם אחר, כאילו לא אני התלכלתי בכתיבה...

בתקופת הבחירות שמעתי ראיון עם ראש מפלגת עתיד אחר(שמדבר על מלחמה בנושא), הוא הציג נתון מדהים: מחקר בארה"ב טוען ש30% מהבנים ו10% מהבנות בגילאי 14-19 בארה"ב מכורים לפורנו !!!

עכשיו, תחשבו כמה לא מכורים, אבל נפלו פה ושם??? שמעתי עיתונאי שאמר שבקנדה רצו לערוך מחקר על ההשפעות של צפייה בגועל הזה, אך נתקלו בבעיה, כי לא מצאו מספיק אנשים שמעולם לא נחשפו לדבר הזה, כדי שיהוו קבוצת ביקורת. מפחיד!

לא נשכח שהם לא משתמשים בחסימות כמו שאצלינו הדתיים, לשמחתינו. אבל זה מראה עם איזה מפלצת יש לנו עסק.

כשקוראים את סיפורי הנופלים הרבים מתברר שזה קורה להם מכמה סיבות, ואלו העיקריות:

1.התחיל מסתם סקרנות, ואפילו אם בתחילה חשים גועל, זה תופס, כי מה לעשות, למרות הגועל מתעוררת  תאווה. המובילה לביקור נוסף, עם פחות גועל, עד שנעשה לו כהיתר.

 2.משבר אישי, ובעיקר זוגי, המוביל לחיפוש בריחה וחוויה חזקה, ומה לעשות שאפשרות שקיימת בלחיצת כפתור, היא הכי זמינה וקלה? עצוב ומסוכן.

העניין הוא לאן זה יכול להוביל! ממליץ לכל מי שחושש שיכול ליפול, להיכנס לאתר "עתיד אחר" ולראות לאן זה מוביל. אני חושב שזה יכניס קצת שכל לעניין.

"רק בוכה", -שזה מאוד מובן מדוע, חשוב שתדעי, ואני הולך לומר דברים שיקשה עלייך לקבלם. אך אני בטוח שאם תפעילי את יכולתך "חכמת נשים בנתה ביתה" יתקבלו הדברים ואלו הם:

אנחנו, בני האדם שונים זה מזה. יש אדם שנמשך יותר לזה, ויש פחות, ויש שנגעל. יש גברים, יש נשים. יש מבוגרים, יש צעירים. יש מחפשי חוויות תמידיים, ויש אדישים, רגועים. יש מחפשי פורקן לצערם ויש ששוקעים בעצב. כל אחד ואופיו.

ברגע שתהיי מודעת לשוני, ושכך ברא הקב"ה את בני האדם, תוכלי להבין שאין מדובר בסטיה ח"ו. אם זה המדובר, מבטיח לך שהיית מרגישה מזמן ולא מתעוררת רק מדבר שקורה להמון אנשים. אבל עדיין מדובר במצב שאין לקבלו. מצב הפוגע בך כאשתו, ואף בו כאדם. אבל,

הוא יכול להיות אדם מקסים שפשוט צריך  עזרה גם ממך כדי לחפש את הסיבות לנפילתו ודרכי התמודדות, (יתכן גם שזוגית נכונה יותר, בכל התחומים, תעלים את התופעה) רק אחרי שתראי לו הבנה אמיתית וקבלה ( - פשוט לעבוד לפי "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" וכמו שפירשו שצריך לקחת בחשבון את כל החוויות שעיצבו את חייו ובמילים אחרות, להיכנס לראש שלו השונה כ"כ משלך, עד כמה שניתן.), כי הרי זה מה שהוא מצפה, ומאמין שאת מסוגלת. הוא ודאי מאוד מעריך את יכולתך,אחרת לא היה מתוודה בפנייך, אז הוא ישמח לקבל את עזרתך, ויחד בע"ה תצאו מהסבך, מחוזקים ואוהבים יותר. אין ספק בליבי שאם כך יהיה, אהבתו אלייך תתעצם במאוד, והוא יהיה אסיר תודה כל חייו. 

זו הזדמנות עצומה שקיימת בידיכם. חבל לאבד אותה.

פשוט, האפשרות האחרת קשה ועצובה יותר...

אגב, אני לא מחובר לאינטרנט מהבית. העפתי אותו כבר, למרות שהיה עליו "אתרוג", מומלץ. זה אוכל המון זמן, ממש כמו עכשיו... 

פשוט לא ראיתי ששלחת איזשהי תגובה...

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.