בעלי בלבד הוזמן לחתונה של מישהו, שכתב לו במילים האלה, שבכלל הוא לא יודע אם יהיה לי כיסא ומנה והוא לא יכול להבטיח אבל "מקווה מאוד שיהיה בסדר ואני שמח אם תבואו שניכם"... זה הרי ברור שזו התחמקות כדי לצאת טוב ושאין מצב שאני לא אגיע לחתונה שכשאני לא בטוחה אם יהיה לי כסא...
אותו מישהו היה בחתונה שלנו, לפני שנתיים וחצי, ומאז הוא ובעלי, שלמד איתו בשיעור מעליו בהסדר, לא דיברו אפילו פעם אחת.
הם היו מיודדים בזמנו, אבל לא חברים קרובים.
נקודה כנה לזכותו, הוא בא לחתונה שלנו גם ברכב נסיעה של 50 דקות... במקרה שלנו זה נסיעה של שעה ו20.
אותו בחור צילצל לפני חודש להזמין אותו, ועכשיו כתב לו אם הוא בא...
בעלי כתב שכן.
בבירור יותר מעמיק שלי, התברר שהאולם מאד רחוק, ובחישוב מדוייק שעשיתי זה אומר 120 שקל דלק לשני הכיוונים.
וערב שלי לבד בדד עם התינוקת הבאמת מתוקה, אבל בגלל שאין לנו כמעט זמן ביחד, אז אני רוצה להיות גם איתו בערבים שהוא לא עובד/לומד/עסוק בגמ"ח, שזה 3 ימים בשבוע...
בעלי אומר שהוא בא לחתונה שלנו וזה לא יפה.
אני חושבת שזה 120 שקל דלק , בזמן ששנינו סטודנטים ובקושי מוציאים על דברים שהם מעבר לבסיסי,
כמעט ולא יוצאים מטעמי חיסכון, וב"ה אני לא מתלוננת על זה, ושמחה עם מה שיש ועם כל הטוב שה' חנן אותנו, ולא צריכה מעבר,
אבל כשאני חושבת ש120 שקל הולכים לצאת ככה על מישהו דיי זר, עדיף לי אם כבר כסף יוצא... להוציא את זה על משהו ביחד לשנינו.
לבחור הזה יש חברים, זה לא שאין מי שישמח אותו.
האם "הוא היה אצלי, אני צריך להיות אצלו" זה בכל מחיר?
נפלאה
