אני לא מתחרט על כך

שבת שלום

היה מסע באמת חזק. העלה בי את המודעות לנושא ואת הגאווה במדינה היהודית שלנו.

דווקא מצטער שלא כתבתי יומן מסע ותיעדתי יותר כדי שהרשמים יישארו לאורך השנים.

לצערי הזכרונות כבר מתעמעמים (אוי הזִקנה...), נשאר לי רק הרושם הכללי (החזק!) וחבל.

הסבר: בגלל שקשה לי מדי עם זה שהמשמעות היא ייצור מקומות עבודה למקומיים...

ששונאי ישראל ירוויחו מתיירות בעקבות מה שהיה...

ראש הישיבה שלי, שזירז אותנו לצאת לפולין -

אוחז כרבותיו שמותר לצאת (לא היה לי רב אחר אז),

אז הסיבה ההלכתית לא שיחקה תפקיד אצלי...

אני מסכים שהפסדתי חוויה עוצמתית.

לא מתחרט וגם לא כ-ל אחי... [5]

אז זה בכלל לא עלה לדיון.

אני יצאתי. כמובן .

טיימינג מתאים מאוד. חוויה מבגרת, מדהימה ומחברת.

מכניסה אותך לפרופורציה ומחברת אותך לשרשרת הדורות. 

---

וגם, יצאתי למסע שורשים בהונגריה. משפחתי. עם ההורים וסבא. בכיתה ד' (!!)

וכן, גם יצאתי למסע 'משואה לתקומה', מסע בארץ כ'תחליף' לאלה שלא יוצאים.

וכל אחד מהם היה מבורך וחשוב.

---

ותתפלאו, נורא התבלטתי אם לנסוע לפולין או לא. אבל כשהגעתי לגיל היה ברור לי שאני לא מוותרת.

ממש לא מתחרטת.
אני לא יוצאת מהארץ בע"ה.

והאמת רוצה לצאת שוב אבל בלי כל הקטע של השואה

אלא לראות את יהדות אירופה/פולין שהייתה אז.....את בתי הכנסת וכו'

ובעיקר את כל הקטע החסידי........

מבחינה רגשית אני לא בנויה לזעזועים כאלו

מבחינה אמונית אני לא חושבת שככה בונים תודעה יהודית או תודעה כלשהיא

מבחינה שכלית אני חושבת שטרנד חינוכי שעולה הון הוא דבר לא חינוכי בעליל, וראוי לציבור למרוד נגד מוסכמות שהציבור לא יכול לעמוד בהם

אילו היה מסע למחנות שהנאצים ימ"ש הקימו בארצות צפון אפריקה- גם אז לא הייתי משתתפת במסע

(ולא בגלל שורשי המשפחתיים. שאינם מאף אחת מיבשות אלו)

באמת הספיק לי להיות ביד ושם כדי להרגיש מחוברת ולא  הרגשתי צורך לטוס עד לשם כדי להתחבר.

שנית, אני לא רואה בזה משהו חיובי כ"כ בעקבות סיפורים הזויים של תיכוניסטים שסיפרו חוויות מהמסע.

בשלב ההוא של החיים- קרי, י"ב, לא הייתי יוצאת,

היום, ישמצב שכן.

לק"י

מצידי- לא אכפת לי אם יוציאו או לא.

אין הרבה תשובות כאלה מקוריות..

אצלינו לא הוציאו, אז הצטרפתי בשלב יותר מאוחר לאחי,שאצלו כן הוציאו.

ממש לא מתחרט,היה שבוע חשוב בונה ומלמד. וחוץ מזה אצלינו כל הנכדים של סבא

(ניצול שואה) יוצאים.

חושב שהטיימינג שלי, שכבר הייתי בישיבה, ולא בתיכונית,הוא יותר טוב ונתן לי להפיק יותר.

בתור הדרכה להמונים (שאין להם היסטוריה משפחתית כמו שלי)-אין לי דעה חד משמעית בנושא

צדדים לכאן ולכן..

אני ממש מתנגדת ליציאה מהארץ בדרך כלל.

וגם נורא קשה לי לעזוב- במיוחד כשזה למטרה כזאת.

ובכל זאת- קיבלתי דברים לחיים מהשבוע הזה שאני בטוחה שלא הייתי מקבלת רק ממסע שורשים פה בארץ.

זה השפיע עלי מכיוונים שבכלל לא ציפיתי לפני. וכשחזרנו כולנו הסכמנו פה אחד- שאי אפשר להסביר את מה שעברנו למי שלא יצא.

(ואנחנו היינו שכבה מאוד מגוונת שבקושי הסכימה בדרך כלל- ובכל זאת לא הייתה אחת שהתחרטה על זה שהיא יצאה...)

יש לי עוד הרבה שאני יכולה לחפור בנושא, אבל נסתפק בזה...

אבל מי שכבר יצא אז גם פחות נורא לו לא לצאת

אז נכון לא אצא לטיול במזרח או בסגנון

אבל למסע שכזה כבר הרבה פחות היה אכפת

וחוץ מזה היה לי חשוב להכיר את ההסטוריה של סבא שלי

 אתה לא מפסיד

בדקתי

אין בחוצלארץ כלום שווה את זה

(מלבד סבתא שלי, כן?)

יש לי שם בנדוד  

לא בנויה לזה נפשית..

זה היה תקופה שבדיוק העלו את המחירים וזה עלה הון עתק.

ויתרתי למרות שממש רציתי.

ואני לא מתחרטת על זה! אני חושבת שיד ושם מספק תחליף ראוי ביותר.

בעזהי"ת.

חצי מתחרטת וחצי לא.  נראלי שבגדול אני מרוצה מההחלטה...

זה לא גלותי? לקבל עוצמות מצרות ורעות העבר?

לבינתיים בחלום, לטייל בארץ ישראל, לאורכה ולרוחבה, אח"כ איסע לטייל בפולין,

(ברור שזה לא לשם טיול, גם הליכה לאורך ולרוחב ארץ ישראל זה לא ממש לשם טיול...)

גם יד ושם מתעד את זה בצורה מופלאה.

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.