השקפה לאחור על הבחירות - הרב מאיר כהנא
דברי רבנו בעקבות בחירות 1981 בהן זכה רק ל-5,128 קולות, שהיוו 0.26% מקולות הבוחרים, הרבה פחות מ"עוצמה לישראל" בבחירות האחרונות. מוקדש באהבה והערכה לחברנו הרב מיכאל בן-ארי.
רק אלו שאינם רואים ואינם מבינים מודדים "ניצחון" ו"הפסד" בכלים פרגמטיים. אלו האומרים את האמת יודעים שעצם אמירתה, עצם העלאתה לתודעת הזולת, היא היא ניצחון הגדולה על-פני השפלות. מעולם לא היה אחרת. וכשהקב"ה ציוה על יחזקאל לעמוד בשער ולהוכיח את ישראל, אמר לו – "בן-אדם שולח אני אותך אל-בני ישראל אל-גוים המורדים אשר מרדו-בי...והמה אם-ישמעו ואם-יחדלו כי בית מרי המה, וידעו כי נביא היה בתוכם" (יחזקאל ב',ג';ה').
לקדוש ברוך הוא כלי מדידה משלו; לפיהם, היכולת לגייס מאות אלפי אנשים למען מטרה שקרית אינה יכולה להיקרא "ניצחון". הצלחה להשיג רוב בקרב הבוחרים, שעה שרעיונות המפלגה וערכיה הינם חלולים ומהווים אשליות של הבל – הצלחה כזו לעולם לא תחשב לניצחון. אם צדיקים במיתתם קרויים חיים, ורשעים בחייהם קרויים מתים, על אחת כמה וכמה שניצחון הזיוף הינו לאמיתו של דבר הפסד לעולם, ותבוסתו של הצדיק, אף שהיא בגדר טרגדיה, הינה לאמיתו של דבר ניצחון לעולם, כיון שזכה שאנשי אמת האומרים אותה בגלוי דרכו על אדמתו והישקוה באותם מילים – באותו טל חיים.
מעולם לא נתחייב היהודי להצליח. יעודו ותפקידו – לומר את האמת ללא פחד וללא פשרות, ולנסות. "לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין להבטל ממנה" (אבות ב',כ"א).
ובכן, כמובן, אנו נמשיך. האם אי פעם עלה על הדעת אחרת? האם איזשהו יהודי יכול לנהוג אחרת? לאמת הגיון משלה, אם היא נאמרת בעקביות הנדרשת. היא כמו טיפות מים השוחקות את אותו סלע עיקש של סרוב לשמוע. זהו כח שאי אפשר להזיזו ולא ניתן לעמוד בפניו, אם רק יתודלק בהקרבה ומסירות נפש. מבחינת היהודי שמבין, אין מנוס מכך. זו חובתו, אלו חייו. בלי זה, אין כל צורך בו, אף לא בעולם בו הוא חי. עבור היהודי שמבין, האמת היא כמו שלשלת אליה הוא כבול ושאינה מאפשרת לו לקום וללכת. "ואמרתי לא-אזכרנו ולא-אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי, ונלאיתי כלכל ולא אוכל" (ירמיה כ',ט').
ככל שינסה אדם להשתלט על האש ולשפוך עליה מים ולהנמיך אותה ולהפסיק את בעירתה – לא יוכל. זו סיבת הקיום; בלעדיה, מה הם החיים בכלל, ולשם מה הם? זה ההבדל בין אדם לבהמה; בין האדם הבוחר להיות בהמה לבין היהודי; בין היהודי שבוחר להיות ככל שאר חיות-האדם לבין היהודי המהלך בדרך ה'. כמובן, אנו ממשיכים. אנו ממשיכים לומר את אותה אמת שכה קשה לקבלה ואשר היהודי מבקש להימלט ממנה. אנו ממשיכים להכריח אותו להקשיב – אף כי בכעס ובזעם – אך לשמוע. אנו ממשיכים להכריח אותו - לאט אבל בטוח - לראות ולהבין, וצעד אחר צעד, לקבל. גדלות מעולם לא נולדה בקרב הרוב. היהדות מאז ומתמיד היתה מפעל של אותם מעטים אשר תמיד נוצחו, אך בזכותם, היום היא קיימת.
הבחירות שהתקיימו בישראל לפני כחודש היו העדות הברורה ביותר לנסיגתו של העם היהודי ולכשלונו הטרגי להבין מי אנחנו ומה יעודנו. ראיתי את האספסוף – וזה בדיוק מה שהם היו – צועקים בהיסטריה "בגין,בגין!" וידעתי שהם אותם אנשים אשר רגמו את פרס בעגבניות ופירות ובקבוקים. ידעתי שהם אותם אנשים אשר יעשו לבגין את אותו הדבר מחר, כאשר תתמוטט הכלכלה, ועימה - המבנה החברתי. ראיתי אותם לפני כשנתיים, כששרפו ניידות משטרה בשמואל הנביא תוך התפרעויות זועמות כנגד עליית מחירים וידעתי ששום כשרון נאום דמגוגי לא יצליח להרגיע אותם מחר. ראיתי את כל אותם דברים עליהם דיברתי לבדי, ועתה נהפכו למציאות באותן סצנות של אספסוף השטוף בשנאה וכיעור. לא צריך לאהוב את שמעון פרס – ואיך אפשר לאהוב אותו? – בכדי לזהות באותה אלימות בלתי מרוסנת וחסרת חשיבה את פירות פשיטת הרגל של הליכוד ומפלגת העבודה כאחד.
ללא לאות, חרשתי את הארץ בכדי לדבר על הסוגיות. בעוד מפלגות אחרות ביזו זו את זו ועסקו בדברים נדושים ובג'ינגלים וביחוד בהתקפות אישיות ארסיות המתאימות לצערנו לאותם אנשים חסרי אידיאולוגיה אשר כל ההבדל ביניהם נעוץ באישיותם – אני דברתי על הסוגיות עמהן עלינו להתמודד מיידית לפני שהעם היהודי ומדינתו יסבלו אסונות נוראיים. ולא היתה סוגיה אותה הדגשתי יותר מאשר קריסתו של העם היהודי בתור עם קדוש, מפואר וגאה.
אינני מסוגל לחשוב על כל נושא אחר שיהיה יותר רלוונטי לגורל היהודים מאשר זה, שכן כל יתר הנושאים יונקים ממנו. לא יהיה פתרון לבעיה הערבית ולא לגבולות ולא לאינפלציה ולא לכל נושא אחר עד שהעם היהודי בארץ-ישראל יחדל מלהיות עם גויי דובר עברית וישוב למציאותו כעם נבחר, מיוחד וקדוש. ה"עימות" בין פרס לבגין אומר עולמות בענין זה. במשך כל אותו עימות, אשר אמור היה להתמקד באותן סוגיות יסודיות העומדות בפנינו ואשר נועד להפגין את כישורי ההנהגה של שני המועמדים המרכזיים, לא נידונה ולא הוזכרה, ולו פעם אחת, סוגיית התיוונותו של העם היהודי בארץ-ישראל; התפרקותו המוסרית והערכית; השחתת נשמתו, עד שכסף הפך להיות האל האמיתי – וכמה שראיתי את הסחר-מכר בקולות הבוחרים בשכונות; לא הוזכרה הפיכתה של העדה הספרדית אשר הגיעה לארץ הקודש, גאה ודתית וציונית (במובן האמיתי), לעדה הנגועה בפשע ואלימות ושנאה לאשכנזים ופולחן פתטי וחושקני של הדולר. אף אחד לא דיבר על מה שהשמאל והימין כאחד עשו לעם היהודי. אף אחד לא זעק – הם הרסו והורסים אותנו בתור עם נבחר!
ראיתי כיצד אבו-חצירה [אהרן אבו-חצירה, ח"כ שעזב את הליכוד והקים מפלגה עדתית ספרדית בשם תמ"י, עוד לפני הקמת ש"ס] הציני, ממומן על-ידי נסים גאון [איש עסקים עשיר] השאפתן, משחק ברגשות של העדה הספרדית. ראיתי אותם רצים, בתחרות עם אגודת ישראל, למנהיגה היהודי של יהדות מרוקו בן ה-98 – דודו של אבו-חצירה [הבבא סאלי] – כשכל מפלגה מצליחה לחלץ מידי הזקן נייר ה"מוכיח" כי היא היא המפלגה הנכונה. ראיתי ציבור, רקוב מבפנים, וידעתי שאינם אשמים. זה מה שעשו להם אנשי מפלגת העבודה במשך שלושים שנה, וזה מה שהליכוד המשיך, באותה מקצועיות בדיוק. אלו אנשים שחונכו להביט על כסף ועל כח כעל בעלי ערך מיסטי. אף אחד לא דיבר על סוגיות אלו, פרט אלינו.
צפיתי באנשים הנוהרים להצביע לבגין שמא פרס ינצח ואת אלו הרצים להצביע לפרס בפחדם מפני ניצחון בגין. הם באו מכל הסוגים ובכל רמות המסירות, עם זקנים ובלי, חילוניים לצד מקיימי פולחן. ולא היה ולו אחד שהבין, שבסופו של דבר, אין שום הבדל. בסופו של יום, אף מפלגה אינה מבינה שרק עם ההולך בדרך התורה בשלמותה יכול להימלט מאסונות. שבגין ופרס שניהם פשטו את הרגל, על האחד זה ניכר בברור, בעוד שעל השני – הודות לדמגוגיה – הדברים אינם נראים בברור.
איזה עם מוזר – בגין הפך לראש הממשלה הראשון שהסכים לוותר על ישובים יהודים (וצריך לבקר בימית כדי לראות את העיר העתידה להינטש!) [הדברים נכתבו כשנה לפני פינוי ימית]. בגין ויתר על נפט, בסיסי מטוסים מעולים, והמרחב האדיר של סיני אשר שמר את השונאים של סאדאת רחוקים מאיתנו מאות קילומטרים. בגין עשה את כל זה וזכה בימית לנתח עצום מהקולות! מפחדים מפרס! אמור לי, יהודי יקר, מה יכול היה פרס לעשות שבגין לא עשה? ולמען האמת, אילו היה פרס ראש הממשלה והיה מנסה לעשות את מה שבגין עשה, כמה רבבות היו יוצאים לרחוב ומשתוללים – כשהם מונהגים על-ידי בגין?
לאחרונה התראיין בגין לרשת הטלוויזיה ABC. וכך אמר – "אינני קיצוני. בארבע השנים הקרובות אתם תראו כמה שאני מתון". מבין כל הדברים שהוא אומר, זה אחד המעטים להם אני מאמין. אותם 800 שהצביעו עבורו בקרית ארבע עוד ילמדו על בשרם את משמעותה האמיתית של האוטונומיה של בגין. [בהסכם קמפ-דייויד הכיר בגין בזכותם של ה"פלשתינאים" לאוטונומיה ביש"ע עם כח שיטור חזק – זו היתה ההכרה הרשמית הראשונה של ישראל בזכויות ה"פלשתינים" בארץ-ישראל. נאום בר-אילן של נתניהו הוא המשך ישיר לכך]. ביהודה ושומרון ילמדו שימית היתה תקדים אשר שבר את הוטו [על החרבת ישובים]. ואז אנשים יגנו את בגין וימצאו מושיע חדש, הריק מתורה ולפיכך נטול כל משמעות...
ולבסוף, חילול ה' בדמות סרובו של בגין, האכזבה הגדולה, לטפל בבעיה הערבית. כמה פעמים התחננתי בפני היהודים שיבינו את הצורך לכרות את הסרטן האוכל בתוכנו את יסודות היהדות? כמה הרעתי לשמע חיסולו של הכור האטומי בעיראק, ואז הוספתי – "אבל מי יחסל את פצצת הזמן האטומית המתקתקת לה בקרבנו?"
אף אחד לא דיבר על הסוגיות הללו. כולם התעלמו מהן, ועל כך עלינו להרעיש עולמות ולגנות את פרס ואת בגין כאחד. שניהם ביחד שותפים להריסתה של ישראל. פחדם מפני הגויים, חוסר הבנתם בערכים יהודיים (בגין, בהערה על ספר יהושע לפני כחודשיים אמר – "מאז, העולם התקדם כברת דרך ארוכה"; סרובם לקרוא לגרוש הערבים – זוהי תעודת העניות שלהם.
הערבים מולידים ומתרבים ומתפשטים ברחבי הארץ. מונח על שולחני מכתב נואש מ-18 מתושבי עכו, המתאר את גידולה של האוכלוסייה הערבית שם. מתוארים בו כל אותם דברים עליהם דיברתי במערכת הבחירות – לבדי. אותם דברים שבגינם ניסו לפסול אותי ולכלוא אותי. הדברים אשר בגינם קוראים לי "גזעני" ו"נאצי". הדברים אותם התורה מצווה ושאני ציטטתי, ואשר עליהם לא היה רב אחד בישראל שיקום ויתמוך בי.
נישואי התערובת מידי שבוע. הפגישות וקיום היחסים בין ערבים ויהודיות. הטמיעה ועיוות היהדות. מותה הרוחני של המדינה היהודית.
אני דיברתי על הדברים הללו, בניגוד לכל האחרים. אם המחיר לכך הוא איבוד מקום בכנסת, אני משלם אותו בחדווה למען האמת.
