."...בכולנו יש קצת מכל דבר"... (הארי פוטר, שם, שם)

רוני היקרה!

אני לא מכירה אותך אישית אבל אני כן מכירה את התחושה.

לכל אחד מאיתנו יש צדדים פחות טובים ויש רגעים שבהם נראה שהרע עולה על הטוב,

אדם מאבד את האמונה - לא בה', אלא בעצמו.

וזה לגיטימי אבל כ"כ לא נכון!

רוני, אני בטוחה שאת לא באמת מפלצת.

עובדה. כואב לך שיש לך תכונות מסויימות בך שגורמות לך להתנהג בצורה 'מסויימת'

או אפילו התנהגת בצורה 'מסויימת'.

אבל זה ממש לא הופך אותך למפלצת!

זה הופך אותך לבדיוק להיפך -> זה הופך אותך לאנושית...!

אם קרה לך משהו ואיכזבת את עצמך, פעלת בצורה מסויימת וקשה לך, 

האם יש הוכחה גדולה מזאת שאת לא מפלצת?

עצם החרטה, הכעס, הכאב?...

ורוני, אלוקים מעוניין בתפילות שלך.

אבל יותר מזה - האם את מעוניינת בתפילות של עצמך?

האם את מאמינה בעצמך שאת עוד יכולה 'לצאת מהבוץ'? שאת עוד יכולה להשתפר?

כי זה הרבה יותר חשוב. 

חשוב שתאמיני בעצמך שיש לך עוד תקווה.

אל תתלי תקוות באחרים. כן, גם לא באלוקים.

את צריכה להתחיל לפעול בעצמך, לנסות להשתפר ולתקן במה שמפריע לך בעצמך - צעד קטן ועוד צעד קטן.

וברגע שתתחילי את ההתקדמות - תראי כמה ה' יהיה שם (ותמיד שם) כדי לגרום לך להתקדם.

גם כשיש נפילות, 

גם כשבא לך להרוג את עצמך

(ותאמיני לי, אני מכירה כ"כ את התחושה)

תמיד יש בך את הכוח להשתפר. 

אל תתייאשי!

ואם את רוצה לדבר -> אני פה,,,

מאיזה בחינה את חושבת שאת כזאת?

כי פגעת במישהו..?

מידיעה מאומתת מדעית וברורה

את לא מפלצת

להלן הנימוקים:

א. כי את כותבת פה. מפלצות לא יודעות לכתוב בפורום צמ"ע.

ב. מפלצות לא מתפללות

ג. השם לא ברא מפלצות בעולם. זה רק ממוחם הקודח של בני אדם

ד. כי את בת ישראל- נשמה טהורה שירדה לעולם לגוף יהודי קדוש -ולא משנה מה תעשי זה יישאר ככה.

ה. כי את כותבת פה בכאב, בחרטה עמוקה, את בתחילת תהליך של תשובה כלשהיא. תשובת האדם אל עצמו.

מה את יכולה לעשות?

לסלוח לעצמך

אלוקים כבר עשה את זה

בני אדם אחרים- גם כן כבר סלחו- אם היו מעורבים

אל תתני לדבר אחד או יום אחד או תחום אחד - להעיב על כל הראיה שלך את עצמך

יש בך הרבה יותר ממה שנראה לך כרגע שיש בך

להתמלא בביטחון ערך עצמך

הקב"ה חושב שאת מספיק שווה כדי לתת לך יום חדש- את היום, ואת מחר בעז"ה

הקב"ה חושב שאת ראויה לפנות אליו- הוא נתן לך מחשבה ולב שזה אפשרי

הקב"ה נתן לך הזדמנות- להבין שהיה משהוא שלא היית בסדר- ולהתחרט עליו- להתחיל תהליך של תיקון

כל תהליך מתחיל בכאב

בכל חרטה יש עירעור על העצמי-שלי

אבל צריך לדעת להמשיך-

להבין איפה טעית

לקבל החלטה חזקה ונחרצת- לא עוד!

לפתח לך כלים איך לשנות, מה עושים כדי לממש את ההחלטה שלך

ולהאמין בעצמך שאת מסוגלת. באמת ראויה.

ראיתי בכרטיס אישי שלך הודעות עברו- שיש לך עוד משא בחיים...

מוזמנת לאישי אם את רוצה

מפני שאינו מכיר בקלותה של תשובה.."

לא מזמן יצא לי לדבר עם נערה מדהימה. דיברנו על שמירת נגיעה ולמה ואיך, והיא החליטה להתחיל לשמור נגיעה.

ואז היא שואלת אותי "אבל מה אני עושה עם כל מה שהיה עד עכשיו? עם כל הפעמים שלא שמרתי?"

עניתי לה- יש לרמב"ם תשוה פשוטה- הכרת החטא- כבר עשית. וידוי- כבר התודת לפני אלוקים ולפני. חרטה- זה בדיוק מה שעשית עכשיו, התחרטת באמת על מה שעשית. וקבלה לעתיד- זה מה שאמרת לי קודם שאת מחליטה שזהו, את מפסיקה עם זה. ברגע זה כל העברות שלך נמחקו כליל. ויותר מזה- תשובה מאהבה, כל העוונות נעשות לו לזכויות. כל הנפילות שלך- ברגע זה של ההחלטה שלך הופכות בן רגע להמון מלאכים טובים. כל עוד תמשיכי בהחלטה הזו, ותשמרי על עצמך- זה יישאר.

כמה פשוט! לחזור בתשובה זה לא רק שניה לפני ימים נוראים. זה כל יום.

אז לא יודעת מה עשית כבר, וזה לא משנה- אין אף הלכה בעולם שאומרת שאת פטורה מלומר בבוקר "נשמה שנתת בי טהורה היא." הנשמה שלך עדיין נקיה, טהורה ושלמה. והלכלוכים? קחי סנו (או רמב"ם)

לק"י

בנאדם כמוך שכ"כ מודע לעצמו- לא יכול להיות מפלצת.

וגם את את חושבת שאין מה לעשות, אני אומרת לך שיש (יש אנשים שהשתקמו מכל מיני פשעים).

אני לא אנסה לשכנע אותך שאת טובה, כי אני יודעת שזה לא ילך, שהתחושות שלך שאת "מפלצת" הן כאלה ודאיות שלא ממש יעזור שמישהו יאמר אחרת, בטח מישהו שלא ממש מכיר אותך.

אני יודעת שההסברים והחיזוקים היפים שנתנו לך למעלה  לא מתקשרים בראש אלייך, אלא רק לשאר העולם.

איך אני יודעת?

כי גם לי יש מחשבות כאלה לפעמים, אולי עדיין יכולה להזדהות.

ואין לי גם ממש פתרונות לתת לך, כי דרושה פה עבודה יסודית בשביל לשנות מחשבות ורגשות כ"כ עוצמתיים,

ולא בטוח שתוכלי לעשות את זה לבד, אבל אם החיים חשובים לך-

תצטרכי למצוא את הדרך.

בכל זאת כמה דברים שכדאי לזכור-

רגשות לפעמים משקרים, גם כשאת מרגישה באופן וודאי שאת כזו, כדאי לזכור שלא כל מה שהרגש אומר לנו הוא אמיתי.

גם לא כל מחשבה היא אמיתית. 

בכלל, רוב המחשבות והרגשות שלנו הם בסך הכל פרשנות, שמבוססת על אופי/נטיות/חוויות/סביבה ועוד מליוני פרטים שמרכיבים את מי שאנחנו.

מרוב שהרגש חזק, גם כשהמציאות מראה לך אחרת (שאת עושה לפעמים דברים טובים) את אוטומטית מפרשת את זה בהתאם לרגשות השליליים הללו.

לפעמים כשאנחנו נמצאים במלחמת הישרדות אנחנו מאמצים דפוסי התנהגות שישמרו עלינו, אנחנו לא תמיד מודעים לזה, אבל גם הבחירה בהגנה היא מתוך שקלולים רבים שהנפש והמוח עושים. גם "מפלצתיות" יכולה להיות מנגנון כזה, אולי אי שם בגלל אי אילו חוויות בחרת לעצמך דפוס כזה שיגן עלייך מפני חוויות דומות. ואני לא אלוהים ולא הסגן שלו, אבל אם הוא ברא בנו מנגנונים כאלה, כנראה שיש לכך סיבה, והוא מעדיף שנלחם על החיים ונשתמש בהם ולא נוותר (זה לא אומר שכשכבר אנחנו מספיק בוגרים וחזקים לא נחפש מנגנונים יותר טובים).

בשביל להתחיל לשנות את המחשבות הללו, מספיק לשים עליהן סימן שאלה. 

כבר באת לעולם, נתנו לך חיים, כנראה מישהו חשב שהוא רוצה אותך פה על כל מה שזה אומר, קחי את זה עכשיו כפרוייקט שלך, לחפש את הדרך והאנשים שיוכלו לעזור לך עם זה. זו העבודת ה' שלך עכשיו, זה באמת לא פשוט בכלל, אבל כנראה שאפשרי.

בהצלחה!

כי אין באמת מפלצות בעולם.

את יודעת מה היה משה רבינו אם הוא לא היה משה רבינו? הוא היה הרשע הכי גדול בכל הדורות!

לכל אדם יש "זה כנגד זה" וכמה שיש יצר רע גדול- ככה היצר הטוב גדול.

אז אולי יש לך הרבה רצונות רעים, אבל אם תחפשי- יש לך עוד המון רצונות טובים כנגדם.

ותמיד תמיד אפשר לבחור. (שתדעי לך שהרמב"ם אומר שאפילו לפרעה היתה זכות בחירה! ה' הקשה את ליבו כדי שיהיה בדיוק מול ההגיון שאומר לו לשחרר את עמ"י)

ובאמת כדאי לך להתייעץ עם מישהו שמבין בזה (אם את מאיזור ירושלים או השפלה- יש לי כמה כאלה)

כל כך כואבת, כל כך שבורה, כל כך משתוקקת להיות רצויה לפני קונה ולפני עצמה.

כל כך חרֵדה שאת עובדת על עצמך, שאת לא אמיתית.

מהחיפוש הפולשני והכנה שאת עושה לעצמך, בנפשך, כאן לעין כל.

חייבים אומץ וכנות מחרידה רק להביא את הדברים לידי כתיבה וניסוח.

לפרוש דברים כאלה בפומבי, גם מאחורי ניק.

תעזבי שטויות.

את נשמה גדולה וטהורה.

וכשתפנימי ותשנני ותחדירי לעצמך!!! שזו את, ושאסור לך לבזות את הנשמה הגדולה הטהורה והעליונה הזאת,

ולהעמיס עליה עלילות כאלה ("מפלצת" וכו') -

אני משוכנע שתתחיל אצלך תפנית מתוקה מדבש...

שמאמין אחרת- זה המפתח.

רק צריך להרחיב את האמון בזה. (זה לא כזה פשוט, אבל כשיש מפתח- יש תקוה)

שוב כמו שכתבתי למעלה (ואני שמחה שהצלחתי קצת לקלוע..), לא בטוח שלבד אפשר,

אבל עד שתמצאי את האנשים המתאימים את יכולה להתחיל בקטנה לנסות לעבוד על זה.

תתחילי מלנסות להסתכל על עצמך מהצד, זה יאפשר לך לראות את הדברים בצורה קצת יותר אובייקטיבית,

תחשבי שאת זה מישהו אחר- מה את חושבת על אותו מישהו? הוא באמת כזו מפלצת נוראית? אולי יש בו גם דברים טובים?

מחשבות מהסוג הזה הן לפעמים תוצר של חוסר איזון- את הדברים השליליים מעצימים מאוד, ואת הדברים הטובים מגמדים, מקטינים ומוצאים הסברים למה הם לא באמת טובים.

ובשביל לאזן את צורת המחשבה הזו צריך  ללכת לקצה השני- להעצים כל דבר חיובי, לא לחפש בו פגמים, לטפוח לעצמך על השכם. ומהדברים השליליים להתעלם, או להעביר הלאה- עשית מה שיכולת, זה כנראה עכשיו לא ממש בשליטה שלך,  ולכן אין מקום לביקורת.

זה לא קל לשנות גישה, המוח רגיל לחשוב באופן מסויים, וא"א ביום אחד לשנות אותו, הוא לא "יוותר" כ"כ מהר. זה בדיוק כמו בספורט- ככל שמתאמנים יותר השרירים חזקים וגמישים יותר, גם המוח- ככל שמתאמנים על לחשוב באופן מסויים הוא מתחיל לפעול כך אוטומטית, אבל זה דורש אימון והתמדה.

תתחילי בלפתוח לו פתחים קטנים, לקבל אפשרויות אחרות איך לראות את עצמך ואת המציאות, לשים סימני שאלה על כל מיני הנחות יסוד שיש לך, לאט לאט זה יחלחל ותתחילי להפנים את זה.

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?