לך לישון מוקדם יותר, וקום לותיקין, או לפחות למניין מוקדם.

אם תפילה במניין חשובה לך- אז זה אפשרי.

ואם לא זה- למדתי מרבותי שעדיף להתפלל יחיד מאשר לצער את האישה. (אתה לא מבטל הרי תפילה, רק מקיים אותה פחות בהידור, ומצד שני- אתה מצער את אשתך. שזה ממש עבירה וביטול מצוות ואהבת..

נראה לי שצריך שיקול דעת של תלמיד חכם.

כאמא ל-5 ברוך ה'  שכוללים תאומים בני שנה וחצי ותינוק הבוקר שלי הוא לא פשוט בכלל (בלשון המאוד מעטה...) אני מארגנת אותם לבד לביה"ס ולגן. בעלי קם לתפילה של 6:30-6:45 וחוזר קרוב ל 8:00 לפזר את הילדים לביה"ס, לגן ולמעון ולא עלה בדעתי מעולם (!!!) שבגלל שקשה לי בבוקר הוא לא יתפלל במניין. כנ"ל גם אחרי הצהריים, הוא מחזיר אותם בסביבות 16:00 הביתה (ובשביל להגיע בזמן למעון ולצהרון הוא יוצא קצת מוקדם מהעבודה) וב 16:30 כבר הולך למנחה+ערבית וחוזר רק בסביבות 18:00- שוב אני לבד בארוחת 4 והמשחקים ורק לפעמים מצליחה להתחיל מקלחות לפני שהוא חוזר (רק להתחיל הערב עוד ארוך...)

אבל ברוך ה' שנינו יודעים שהמצב הוא בבחינת עובדה מוגמרת , כשיש זמן תפילה הוא הולך להתפלל (אבל יודע שיקבל על הראש אם יתעכב באזכרה או משהו כזה...  ) ואני מתמודדת עם כל הקושי. מקסימום קוראת לאחותי שתעזור קצת בשעה הקריטית וכשהוא חוזר נכנסים למרטון מקלחות והשכבות ואח"כ גם סידור הבית.

עצתי, תשאל אותה עד כמה העזרה שלך דווקא בבוקר כ"כ חשובה שבשביל זה תפספס תפילה במניין, תוכל לעזור גם בערב (אם כי כבר יותר עייפים) או שתקום קצת יותר מוקדם.

בהצלחה.

וזה שה' נתן לאורטל1 את הכוחות לזה, לא אומר שהוא נתן גם לאשתך

באמת נשמע אם זה מסתדר להתפלל ב 6

לא ציינת אם את עובדת גם בחוץ.

לא חכם מצידך לכתוב לבעל שמבקש כאן עצה את מה שכתבת. סתם עלול לגרום להשוואות מיותרות.

כרגע אני בחופשת לידה אז קצת יותר קל, את הבית אני מארגנת במשך היום, אבל עד הלידה-  משרה מלאה עד 16:00 ועוד מעט חוזרת לעבודה... מארגנים ומטפלים בערב והכביסות לא מתוקתקות כל יום, מה לעשות....

(אני אומנם לא מורה אז אין לי מבחנים לבדוק ומערכי שיעור להכין בערב אבל היום שלי ארוך וקשה גם ככה)

אבל כמובן שכל אשה לפי היכולות שלה ועד כמה חשוב לה וגם לו נושא התפילה במניין. אצלי זה מובן מאליו אבל כך גם חונכנו, רק אם אין ברירה מתפללים יחיד.

לדעתי, אם יראה לה שזה חשוב לו , היא לא תתנגד נחרצות למצב ואולי אף תתמוך בו. הקב"ה נותן כח למי שרק מראה רצון להתחזק ולהתמיד.

(אבל זו רק דעתי...)

אם זה מספיק חשוב לך להתפלל במנין וגם אשתך מבינה שחשוב לך, תצליחו למצוא פתרון שלא יבוא על חשבון העזרה.

אצלנו בעלי קם לתפילה של 6:30  וחוזר הביתה ב7:20 בערך. עוזר לי בארגון הסופי של הילדים ובפיזורם. אח"כ אנחנו אוכלים ביחד א. בוקר בנחת, כי בערב הוא גם חוזר מאוחר ולא נמצא. עזרה בבית אני פחות צריכה, כי אני בבית

לפי הפרטים שנתת שאתם יכולים להרשות לעצמכם להעסיק עוזרת כמה שעות שבועיות,

ולתת לה לטפל בכביסות ובעבודות הבית (לפחות בחלקן הגדול).

כך תוכלו להוריד מעצמכם עומס, להנות מהכסף שאתם עובדים בשבילו כ"כ קשה, להתפלל ולהנות יותר זמן עם הילדות.

אחרת למה שווה העבודה?!!

אני מאמינה גדולה בכך שמי שעובד קשה בחוץ- עושה את זה כי זה שווה את זה, מבחינה כלכלית ומבחינה מקצועית.

והיות והעיקר הוא שתוכלו למצוא איזון ולחיות בצורה טובה, עדיף לעשות "מיקור חוץ" למה שאפשר <בתור מנהל אתה

אמור לדעת את זה..>

אם אין לכם אפשרות כלכלית, כדאי לבדוק שוב את המאזן ושיקולי העבודה, ואולי לצמצם שעות.

בהצלחה!!

אתם נשמעים ממש מצויינים.

לדעתי, תשאל רב חשוב ומבין ענין.

זו ממש שאלה הלכתית של סדרי עדיפויות בין מצוות.

[כך גם יהיה לך "כתפיים" להישען עליהם]

בעלי עובד מהבוקר עד מאוחר בלילה חוזר לפעמים בשעה 11-12 מחוץ לעיר - התפילה כמובן ביחידות בבית.

ארוחת בוקר ברכב. - ארוחות אף פעם לא איתי - לא בוקר לא צהריים ולא ערב. (רק בשבת יוצא לנו לאכול ביחד).

ואני קמה מאד מוקדם אפילו שהלכתי לישון מאד מאוחר (כי הייתי צריכה לחכות לבעלי שיגיע) ומארגנת אותם ליציאה. - שגם אני שולחת אותם.

ילדים כמעט לא רואים את האבא (לצערי רק בשבת). גם כמעט ולא זה תפילות בבית כנסת ויושן רוב הזמן כי עייף מכל השבוע. אז רק קצת בסעודות - שזה לא נסחב לשעתיים שלוש מקסימום שעה.

אמנם אני עובדת מהבית (כולל צהריים כשהם חוזרים) - אבל בין לבין בישולים, כביסות, ארגון הבית, קניות, כלים, מקלחות והשכבה - הכל לבד - כל העול נופל עלי.

לפעמים אני  ממש מרגישה בלי כוחות אז הכלים וסידור הבית פשוט מחכים ליום המחרת..

איי תגידו שזה לוקסוס לעבוד מהבית - אז אני אגיד לכם שאני לא מאחלת לאף אחד להיות כל היום בבית ולעבוד נון סטופ.....

ליוצר אור עד אחרי 18

גם במנין זה לוקח 20 דקות גג

א. לא חייבים שהבית יהיה "מתוקתק".. גם אם קצת מבולגן, הדברים לא נוראיים..

ב. מה לגבי הערבים שלך? והאם באמת הבוקר מנוצל כפי שצריך?

ממה שתואר על ידך, אתה גוזל לעצמך המון זמן בבוקר. רק כיבוס בגדים, המתנה לסיום העבודה, תלייה וקיפול- לוקחים המון זמן.

וחבל בגלל זה להפסיד תפילה במניין.

אפשר להכניס את הבגדים למכונת הכביסה, ולשטוף כלים בבוקר, ומיד לרוץ לתפילה.

אם מספיקים לאחר התפילה: לתלות ולקפל את הכביסה

ואם לא: לעשות זאת בערב, או לפחות להשלים את מה שנשאר..

אם תפילה מתחילה ב6 ומסתיימת ב7, ואתה אמור להגיע לעבודה רק ב9 וחצי, מדוע שלא תספיק לעשות את המטלות לאחר התפילה

ולעשות מקצתן- לפני התפילה?

ואם התפילה מתחילה ב7 ומסתיימת ב8, ממילא אפשר לקום טיפה יותר מוקדם ולעשות את מרבית המטלות..

בהצלחה!

איזה הורים!...

[ו"הילדים" זה גם תחום של הבעל, כמובן. רק לרוב - בפונקציות שונות]

מחילה, לא כתבת יפה. את יודעת לכתוב יפה אך הדברים אינם יפים.

תאורי הנשים כאן על גברים שאינם בבית כדי לגדל את ילדיהם מזעזעים בעיני. לפי תאורך גם אביך, במחילה ובכבוד. מגדלים ילדים כל הזמן ומחנכים אותם על פי דוגמא אישית של כבוד ושיתוף בין בני הזוג, לא אחת שיפחה ואחד שה' רוצה בעבודתו. אב שלא רואה את ילדיו -- ואפילו לא בשבת! -- אין לי מושג למה טרח שיהיו לו ילדים.

אתם לא שומעים את האומללות בקולן של הנשים המשועבדות הללו? להן לא מגיע להתפתח מבחינה רוחנית בין הכביסה לכלים?

תאמרי, זו לא את שכתבת כאן בזמנו בלהט שראוי שנשים ינשאו כבר בגיל 16, וש18 זה על גבול הקשישות? כלומר להיות סבתא בגיל 32, אחרי שמה שעשית בחיים זה תרי"ג כביסה.

שיתפלל בבית ויהיה עם הילדים שלו. פעמ פעמיים בשבוע ילך למניין ובשבת יתפלל בכל ההידור שנחוץ.

ואה, אין לי שום כוונה לשנות שום דבר מדעתך, את נשמעת לי מאוד מאוד מאוד מוצקה בעמדותייך. מאוד.

ואגב, אני ברסלבי. אז לא פחות דתי ממך.

בשורות טובות

א. "כבוד ושיתוף" אינם בהכרח פונקציות של אותם מעשים. אם איש מוסר נפשו על הרבצת תורה, ואשה מטפלת בילדים בבית ושניהם שמחים במעשיהם, שלמים איתם, רואים בכך אידיאל - ושמחים זה בזה, יפה מאד.

ולגדל ילדים זה לא "שפחה". זה אידיאל גדול מאד. אני מכיר כאלה עם "תארים" שבבחירה שמו את תאריהן בצד, מרוב החשק להתעסק דווקא באופן עיקרי עם גידול ילדיהן. כל אחת, עם מה שמתאים לה.

ב. אם היה מדובר במישהו שמשרת כקצין בכיר ב"קבע" ובגלל זה אינו נמצא הרבה בבית - גם היית אומר כך? להיות מפקדי שמוסרים נפשם על עם ישראל, צריך דווקא רווקים או כאלה שאינם רואים במשפחה ערך?

אז להיות ראש ישיבה, שמוסר נפשו על חינוך נערים ועושה מהם "בני אדם" ובזכותו נבנים הרבה בתים טובים בישראל - זה לא פחות. לא מדובר על מישהו שלכתחילה "בורח" מלהיות בית - אלא מכח חובות תפקידו. בוודאי שאין זה פוטר מאחריות ישירה למשפחה, אך יש לעיתים עוד משימות חשובות. עפ"י רוב, דומני שדווקא מי שאכפתיים מהמשפחה וגם לוקחים על עצמם משימות כאלו כשצריך באמת, מוצאים איכותית זמן לכל. בעוד מי שבשם "רוממות המשפחתיות" תובעים לא להתאמץ מידי לדברים חשובים אחרים, לא תמיד נמצאים באותה רמה, גם משפחתית.

ג. ה"אומללות" של הנשים תלויה במציאות שאתה מכיר. יש אכן כאלה, לצערנו. ויש שלא. היום לא מכבסים בנהר..  ראינו נשים שמטפלות בילדיהן וביתן, ומוצאות כר נרחב להתפתחות רוחנית נוסף על ההתפתחות שבזה עצמו. לומדות באוניברסיטה הפתוחה, שומעות שיעורים, הולכות לשיעורים ועוד.

ד. ספציפית לדוגמה שהובאה: הרי אמא שלה עובדת עד 4...  לא אשה ש"אין לה התפתחות".. מן הסתם - היא לא עובדת ככובסת, אלא במקצוע שמוציא לפעל את כישוריה הברוכים, אחרי שלמדה אותו..

ה. תתפלל הרבה, שתזכה למשפחה כמותם...  וכי אתה חושב שהאבא קיבל מינוי ל"ראש ישיבה" יחד עם החופה?.. אנשים למדו, התפתחו, גידלו ביחד את ילדיהם. עם הזמן - אדם גדל בתורה ולפי הנצרך מקדיש את זמנו. 

אדם שרואים איזו הקרנה עצומה יש ממנו על בִיתו, אתה יכול "לתת לו ציונים" "שאינו בבית לגדל את ילדיו"?.. אתמהה.

חוזר: תתפלל למשפחה כמותם, ליחס בין איש לאשתו כמותם. תתפלל שאם תחזור מאוחר הביתה, אשתך תחכה לארוחת ערב איתך, שתהיו שלמים זה עם עיסוקיו של זה, וקשורים בכל מקום של אחד מכם נמצא.

ו. לפסוק הלכה על המינון הנכון בין תפילה בציבור לטיפול בילדים לפי המציאות המשתנה - צריך שאלת חכם, ככל שאלה הלכתית. אינך יכול, דומני, "לפסוק": פעם-פעמיים בשבוע וכד'. אם כי, זה לא משולל היגיון.

ואגב: "ברסלבי" - זה לא בהכרח אומר "דתי" יותר או פחות (לא מדבר עליך אישית כמובן). הכל לפי מה שהוא אדם.

אין על הרב היקר הזה

איזו הסתכלות חיובית, אשרייך.

נשמע שהורייך מודל לחיקוי מושלם עבורכם!

שיהיה בהצלחה!

נהניתי לקרוא את מה שכתבת, חיזקת אותי מאוד.

תשלחי להורים שלך קישורית להודעה הזו^^ שכתבת

קצת נחת מגיע להם

אשרייהם שכזו ילדה יש להם

אשרייך ואשרי חלקך!

שנזכה...

לדעתי האישית הקטנה- זה לא הדרכה לרבים...

ולא לכל אחד מתאים להיות רב גדול

ולא לכל אחת מתאים להיות אשתו של רב גדול...

רק על עצמי לספר ידעתי, שללא עזרת בעלי, כרגע בתור מצב של ילד בן שנה+סוף הריון, הבית היה נראה נורא, הילד היה מוזנח, ואני הייתי בשמירת הריון בגלל חוסר בכוח/יכולת לטפל בהכל וגם בעצמי..

אני חושבת שכל זוג צריך לראות מה הכוחות והמסוגלות שלהם בלי להשוות לאחרים.. ולשאול ת"ח זה תמיד יועיל גם...

[מפחדת לשלוח שלא יתנפלו עלי כאן.. ובכל זאת..]

ובכל מצב?...

כל אחד כעניינו.

[ולמה שיתנפלו?...]

מאוד מעניין שאת המלאכות הקשות, הפיזיות והמלכלות את נותנת לאישה.

ואילו הגבר הוא הלומד, המחנכך המייעץ והתומך.

עצמי עיניים ושאלי את העצמך באמת מה עדיף לך כאישה: (ולא מה "הטבע הנשי המקורי" המסתורי הזה שאת מנסה להציג)

להיות קרובה לאלוקים דרך הכוונה ותמיכה בצאצאיך, או ניקוי הצואה שלהם?

עד כמה התגובה שלך היא השלמה למצב נתון בנימוקים סמי-רוחניים?

איפה כתובים הדברים שאת מתארת בתורה?

זה ממש מעליב,

באמת.

(ואני אישה! זה הניק הישן של בעלי)

לא התכוונתי להשמע כמזלזלת בך,

להיפך, נראה לי דיון מעניין שרציתי לקחת בו חלק.

יש עוד דעות בעולם, את יודעת...

(:

איכשהו ראיתי קודם רק את הכותרת..

אני הגבתי לחלוקה שלך לנטיה ותחום נשי וגברי.

שאלתי אותך כיצד יתכן והתחומים הפיזיים והפחות נעימים ורוחניים מוענקים (בהודעה שלך, לא בהר סיני) לאישה.

אני מבינה שאת מתארת ומכירה גם נשים לומדות, אז למה אין זה כלול באידיאל הנשי שהצגת?

הן יחידות סגולה? מוזרות? למה לא ניתן להגיד שגם זהו חלק ממימושן העצמי הרוחני והעמוק?

קשר נפשי של האישה עם הילדים- מדוע לא ציינת את זה בתפקידי ונטיות האישה?

ויתרה מזאת, בחרת לשים את זה בתחום הגברי. למה?

היי,

לא ברורה לי הנקודה של הפרנסה מאחר וכל הנשים שאני מכירה עובדות קשה מאוד.

1. "עול פרנסה" דווקא בעבודות הדורשות השכלה נמוכה יותר מדובר בעבודה קשה, ולא פעם כאשר אדם נמצא בשוק העבודה זמן רב הוא מתקדם לעבר משרות בהן "עול הפרנסה" מתמעט.

מה אני רואה סביבי?

2. נשים שהיו רוצות להיות בבית כמו פעם, עקרות הבית הדואגות לענייני הפנים, והנה המציאות טופחת על פניהן

(המציאות- תשלומי טיפולי שיניים, עלות דירה גבוהה יותר מפעם, רצון לחסוך לחתונות הילדים, רצון להביא משפחה רחבה)

והן נאלצות לעבוד ולא פעם עובדות בעבודות לא פשוטות כלל!

כי לא השקיעו זמן וכח (בטענה שזה לא תפקידן) בלימוד מקצועות רווחיים יותר או מתאימים יותר.

אז ממה שאני רואה, האידיאל שאת מציגה נופל, האישה כיום עובדת במשהו + צריכה לטפל בבית

אני חושבת באופן ריאלי: אישה שעובדת עד 4, נניח סייעת בגן , חוזרת לבית הפוך+ילדים ואז עוד צריכה לתפקד כבת זוג.

זה לא נשמע לי סביר, וזאת המציאות בימינו כאשר שני בני הזוג מתבקשים לעבוד ולעמול.

נשים והשכלה:

להגיד שאישה לא צריכה ללמוד זה להגיד:

א. אנחנו לא רואים צורך במרחב הציבורי בנשים דתיות משפיעות. אין לחברה שלנו צורך בעובדות סוציאליות יראות שמים, אין לחברה שלנו צורך בעיתונאיות דוברות אמת, אין לחברה שלנו צורך בתראפיסטיות במגע בריקוד ובאמנות שיכולות לעבוד עם נשים, אין בחברה שלנו צורך בזמרות מקצועיות שיעשו שמח... אין. 

ב. האישה כן תצטרך לעבוד כדי להשלים פרנסנה, לעומת הגבר שגם ירגיש מימוש וחיבה לתחום שבחר, האישה לא לומדת מקצוע אמיתי וכאשר תצטרך לעבוד תצטרך להתפשר. וכן, סייעת זו פשרה גדולה, מנסיון.

ג. מנגד: הגבר חייב לבחור במקצוע רווחי, מאחר והוא המפרנס היחיד או העיקרי. אין הוא יכול ללמוד דברים כמו:

עבודה סוציאלת (יש מחסור עצום בעובדים סוציאלים גברים, מי שמכיר את התחום יודע), הדרכת טיולים, תארים שניים או שלישיים (ובכך לחזק את המדינה בפועל ממש), מחול, מוסיקה. הוא לא יכול לכתוב ספר .

העשרה: כמה העשרה אפשר עם בית וילדים? שיעור בשבוע? ספרים? קורס?  

בקיצור, לעניין הזה, מעבר לכך שאני לא מסכימה על העקרון של "שר החוץ שרת הפנים" בצורה הפשטנית שלו, יש פה בעיה בכך שהוא מעודד בעיות מאוד קשות במציאות.

2. קללות בראשית: בעצב תלדי- לא רואה כיצד זה כולל חיתולים.

בזעת אפך- לא מתיישב כיום עם העובדה שנשים מזיעות המון המון כדי לעבוד ולעמול, מה לעשות.

וכל זה מעבר לכך שפרקי באשת ניתנים לדרישה ולפרשנות ולא ברור האם ניתן לפסוק מהם הלכה או אפילו השקפת עולם.

3. קבלה: הקבלה באמת עמוסה בתיאורים שקשורים לצדדים נקביים וזכריים אך ממש לא אופי וקשה מאוד לעשות את ההשלכה שאת עושה, וזו הבעיה הגדולה בשימוש בדברי מקובלים.

כאשר עם ישראל מתואר כמו ספירת מלכות, שהיא ספירה נשית- האם זה אומר שיש לעם תכונות ומאפיינים נשיים בלעדיים?

לא, זה אומר שיש צד מסויים בו שהוא כזה (מחכה לדוד, לה', למשל).

לראיה ניתן לראות תיאורים רבים על טיולים שהיו עורכים מקובלים "טיולי גירושים" בהם הם מזדהים עם השכינה בגלותה. כיצד יתכן והם מזדהים עם הצד הנשי???

פשוט מאוד, גברים יש בהם יכולת כזו ולנשים- ההיפך. זה שאישה היא אישה לא אומר שהיא צריכה לממש כל הזמן כל מיני איפיונים נשיים שמוזכרים בדברי הקבלה. יש צדדים "נשיים" ו"גבריים" בכל מיני היבטים וזה הרבה יותר מורכב.

4. העולם הוא לא אינדיקציה שהייתי בונה עליה:

עד לפני כמה עשרות שנים לנשים לא היתה זכות הצבעה, בהודו רק השנה היה מקרה אונס ציבורי מזעזע, נשים הופכות לחפץ בעולם המערבי של היום וגם בעולם העתיק. העובדה שאת ואני בכלל יודעות לכתוב קשורה לשינוי הלכי רוח בעולם. כך שלא רק שאיני רוצה ללמוד מהתפקידים שהעולם טבע, אלא שגם אלו הולכים ומשתנים.

אצל חבדניקים יש מנין מאוחר- אולי זה יתאים

ובקשר תפקידים של אישה ןגבר- אם אבא לא יחליף חיתול בגיל אפס אז איך הוא פתאום יבוא ויחנך בגיל 10?

ואני לא רואה שום תענוג בחלק מעבודות בית- בדיוק התקלקלה לי מכונת כביסה וניסיתי להשתלט ידנית- ללא ההצלחה

ולשתוף רצפה בסוף הריון זה לא תענוג ובעלי עושה את זה

לא לכל אישה יש כח ורצון להיות אשה של רב גדול או קצין בכיר 

רק רציתי להדגיש שילדים צריכים את אבא מגיל אפס

ואני מכירה כמה כאלה שלא מתקרבים כמעט לילד עד גיל 3 בערך כי חושבים שזה תפקיד של אשה

וזה משפיע על הקשר

בוודאי שצריך קשר עם הילד מההתחלה. ממש מעומק הלב. וזה לא שייך ל"תפקיד" - זה טבעי לגמרי...

אז יצא כאן כל כך הרבה קצף... עד שהייתה אחת שפחדה שאם תיתן ביטוי לחששות שלה יתנפלו עליה כאן... תרגיעו.

אין שום דבר משפיל בלהאכיל, להשכיב לישון, לאמר שמע עם תינוק שרק מתחיל לצייץ וכן, להבדיל להחליף טיטולים, ולתינוק אין שום תחליף בעולם לאבא שלו. אני מדגיש תינוק, לא שהוא כבר בר מצווה. העדרות אבא מהחיים בשלבים המוקדמים זה פגם לעולם. אין לזה תיקון.

ברור לי שהקשר המופלא שלי לילדי לא יכול להתקיים אם הייתי רואה אותם בש"ק ולעיתים גם לא אז? שבת בלי המשפחה? את זה אתם משבחים?

יתכן בהחלט שהאב צדיק גדול מרבה כבודה של תורה בעולם. לתינוק שלו זו לא נחמה, אלו מחירים ממשיים ומי שמשלם אותם אלו חסרי הישע ביותר.

אי אפשר להתקרב מרחוק. כל השאר -- פלפול.

כמובן שכל אחד יפעל על פי מה שהוא משוכנע שחשוב יותר בקיום האנושי שלו.

את כל עבודות הבית. צריך להתחלק חצי חצי.

ברור שאם האישה עקרת בית, אין מקום להתלונן על בעל שהוא לא עוזר וכו' אבל המצב היום או שנשים יוצאות לעבוד והן ממש לא צריכות לעבוד בשתי עבודות (בית וחוץ)

רווחת המחשבה של "סכום אפס" כאילו אם נעשה דבר בקדושה ומתוך כוונות טובות, כל המציאות סביבו ודאי טובה.

לא תמיד כך היא-

יתכן והאבא בעל זכויות רבות ובצד מסוים יש מי שסבל ממנו. המשקע של הילד שחסר לו דמות אב נוכחת

לא מתמלא בגלל "זכויות" או "מצוות" אחרות שהאב מבצע.

החיים לא שחור ולבן ולכל בחירה יש מחיר וצריך להחליט האם מוכנים לשלם או לא, אבל להגיד "זו הדרך המושלמת ואין בה שום דבר רע, הילד בטח לא נפגע מזה שהוא לא רואה את אביו באופו תדיר!"???

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה