לך לישון מוקדם יותר, וקום לותיקין, או לפחות למניין מוקדם.

אם תפילה במניין חשובה לך- אז זה אפשרי.

ואם לא זה- למדתי מרבותי שעדיף להתפלל יחיד מאשר לצער את האישה. (אתה לא מבטל הרי תפילה, רק מקיים אותה פחות בהידור, ומצד שני- אתה מצער את אשתך. שזה ממש עבירה וביטול מצוות ואהבת..

נראה לי שצריך שיקול דעת של תלמיד חכם.

כאמא ל-5 ברוך ה'  שכוללים תאומים בני שנה וחצי ותינוק הבוקר שלי הוא לא פשוט בכלל (בלשון המאוד מעטה...) אני מארגנת אותם לבד לביה"ס ולגן. בעלי קם לתפילה של 6:30-6:45 וחוזר קרוב ל 8:00 לפזר את הילדים לביה"ס, לגן ולמעון ולא עלה בדעתי מעולם (!!!) שבגלל שקשה לי בבוקר הוא לא יתפלל במניין. כנ"ל גם אחרי הצהריים, הוא מחזיר אותם בסביבות 16:00 הביתה (ובשביל להגיע בזמן למעון ולצהרון הוא יוצא קצת מוקדם מהעבודה) וב 16:30 כבר הולך למנחה+ערבית וחוזר רק בסביבות 18:00- שוב אני לבד בארוחת 4 והמשחקים ורק לפעמים מצליחה להתחיל מקלחות לפני שהוא חוזר (רק להתחיל הערב עוד ארוך...)

אבל ברוך ה' שנינו יודעים שהמצב הוא בבחינת עובדה מוגמרת , כשיש זמן תפילה הוא הולך להתפלל (אבל יודע שיקבל על הראש אם יתעכב באזכרה או משהו כזה...  ) ואני מתמודדת עם כל הקושי. מקסימום קוראת לאחותי שתעזור קצת בשעה הקריטית וכשהוא חוזר נכנסים למרטון מקלחות והשכבות ואח"כ גם סידור הבית.

עצתי, תשאל אותה עד כמה העזרה שלך דווקא בבוקר כ"כ חשובה שבשביל זה תפספס תפילה במניין, תוכל לעזור גם בערב (אם כי כבר יותר עייפים) או שתקום קצת יותר מוקדם.

בהצלחה.

וזה שה' נתן לאורטל1 את הכוחות לזה, לא אומר שהוא נתן גם לאשתך

באמת נשמע אם זה מסתדר להתפלל ב 6

לא ציינת אם את עובדת גם בחוץ.

לא חכם מצידך לכתוב לבעל שמבקש כאן עצה את מה שכתבת. סתם עלול לגרום להשוואות מיותרות.

כרגע אני בחופשת לידה אז קצת יותר קל, את הבית אני מארגנת במשך היום, אבל עד הלידה-  משרה מלאה עד 16:00 ועוד מעט חוזרת לעבודה... מארגנים ומטפלים בערב והכביסות לא מתוקתקות כל יום, מה לעשות....

(אני אומנם לא מורה אז אין לי מבחנים לבדוק ומערכי שיעור להכין בערב אבל היום שלי ארוך וקשה גם ככה)

אבל כמובן שכל אשה לפי היכולות שלה ועד כמה חשוב לה וגם לו נושא התפילה במניין. אצלי זה מובן מאליו אבל כך גם חונכנו, רק אם אין ברירה מתפללים יחיד.

לדעתי, אם יראה לה שזה חשוב לו , היא לא תתנגד נחרצות למצב ואולי אף תתמוך בו. הקב"ה נותן כח למי שרק מראה רצון להתחזק ולהתמיד.

(אבל זו רק דעתי...)

אם זה מספיק חשוב לך להתפלל במנין וגם אשתך מבינה שחשוב לך, תצליחו למצוא פתרון שלא יבוא על חשבון העזרה.

אצלנו בעלי קם לתפילה של 6:30  וחוזר הביתה ב7:20 בערך. עוזר לי בארגון הסופי של הילדים ובפיזורם. אח"כ אנחנו אוכלים ביחד א. בוקר בנחת, כי בערב הוא גם חוזר מאוחר ולא נמצא. עזרה בבית אני פחות צריכה, כי אני בבית

לפי הפרטים שנתת שאתם יכולים להרשות לעצמכם להעסיק עוזרת כמה שעות שבועיות,

ולתת לה לטפל בכביסות ובעבודות הבית (לפחות בחלקן הגדול).

כך תוכלו להוריד מעצמכם עומס, להנות מהכסף שאתם עובדים בשבילו כ"כ קשה, להתפלל ולהנות יותר זמן עם הילדות.

אחרת למה שווה העבודה?!!

אני מאמינה גדולה בכך שמי שעובד קשה בחוץ- עושה את זה כי זה שווה את זה, מבחינה כלכלית ומבחינה מקצועית.

והיות והעיקר הוא שתוכלו למצוא איזון ולחיות בצורה טובה, עדיף לעשות "מיקור חוץ" למה שאפשר <בתור מנהל אתה

אמור לדעת את זה..>

אם אין לכם אפשרות כלכלית, כדאי לבדוק שוב את המאזן ושיקולי העבודה, ואולי לצמצם שעות.

בהצלחה!!

אתם נשמעים ממש מצויינים.

לדעתי, תשאל רב חשוב ומבין ענין.

זו ממש שאלה הלכתית של סדרי עדיפויות בין מצוות.

[כך גם יהיה לך "כתפיים" להישען עליהם]

בעלי עובד מהבוקר עד מאוחר בלילה חוזר לפעמים בשעה 11-12 מחוץ לעיר - התפילה כמובן ביחידות בבית.

ארוחת בוקר ברכב. - ארוחות אף פעם לא איתי - לא בוקר לא צהריים ולא ערב. (רק בשבת יוצא לנו לאכול ביחד).

ואני קמה מאד מוקדם אפילו שהלכתי לישון מאד מאוחר (כי הייתי צריכה לחכות לבעלי שיגיע) ומארגנת אותם ליציאה. - שגם אני שולחת אותם.

ילדים כמעט לא רואים את האבא (לצערי רק בשבת). גם כמעט ולא זה תפילות בבית כנסת ויושן רוב הזמן כי עייף מכל השבוע. אז רק קצת בסעודות - שזה לא נסחב לשעתיים שלוש מקסימום שעה.

אמנם אני עובדת מהבית (כולל צהריים כשהם חוזרים) - אבל בין לבין בישולים, כביסות, ארגון הבית, קניות, כלים, מקלחות והשכבה - הכל לבד - כל העול נופל עלי.

לפעמים אני  ממש מרגישה בלי כוחות אז הכלים וסידור הבית פשוט מחכים ליום המחרת..

איי תגידו שזה לוקסוס לעבוד מהבית - אז אני אגיד לכם שאני לא מאחלת לאף אחד להיות כל היום בבית ולעבוד נון סטופ.....

ליוצר אור עד אחרי 18

גם במנין זה לוקח 20 דקות גג

א. לא חייבים שהבית יהיה "מתוקתק".. גם אם קצת מבולגן, הדברים לא נוראיים..

ב. מה לגבי הערבים שלך? והאם באמת הבוקר מנוצל כפי שצריך?

ממה שתואר על ידך, אתה גוזל לעצמך המון זמן בבוקר. רק כיבוס בגדים, המתנה לסיום העבודה, תלייה וקיפול- לוקחים המון זמן.

וחבל בגלל זה להפסיד תפילה במניין.

אפשר להכניס את הבגדים למכונת הכביסה, ולשטוף כלים בבוקר, ומיד לרוץ לתפילה.

אם מספיקים לאחר התפילה: לתלות ולקפל את הכביסה

ואם לא: לעשות זאת בערב, או לפחות להשלים את מה שנשאר..

אם תפילה מתחילה ב6 ומסתיימת ב7, ואתה אמור להגיע לעבודה רק ב9 וחצי, מדוע שלא תספיק לעשות את המטלות לאחר התפילה

ולעשות מקצתן- לפני התפילה?

ואם התפילה מתחילה ב7 ומסתיימת ב8, ממילא אפשר לקום טיפה יותר מוקדם ולעשות את מרבית המטלות..

בהצלחה!

איזה הורים!...

[ו"הילדים" זה גם תחום של הבעל, כמובן. רק לרוב - בפונקציות שונות]

מחילה, לא כתבת יפה. את יודעת לכתוב יפה אך הדברים אינם יפים.

תאורי הנשים כאן על גברים שאינם בבית כדי לגדל את ילדיהם מזעזעים בעיני. לפי תאורך גם אביך, במחילה ובכבוד. מגדלים ילדים כל הזמן ומחנכים אותם על פי דוגמא אישית של כבוד ושיתוף בין בני הזוג, לא אחת שיפחה ואחד שה' רוצה בעבודתו. אב שלא רואה את ילדיו -- ואפילו לא בשבת! -- אין לי מושג למה טרח שיהיו לו ילדים.

אתם לא שומעים את האומללות בקולן של הנשים המשועבדות הללו? להן לא מגיע להתפתח מבחינה רוחנית בין הכביסה לכלים?

תאמרי, זו לא את שכתבת כאן בזמנו בלהט שראוי שנשים ינשאו כבר בגיל 16, וש18 זה על גבול הקשישות? כלומר להיות סבתא בגיל 32, אחרי שמה שעשית בחיים זה תרי"ג כביסה.

שיתפלל בבית ויהיה עם הילדים שלו. פעמ פעמיים בשבוע ילך למניין ובשבת יתפלל בכל ההידור שנחוץ.

ואה, אין לי שום כוונה לשנות שום דבר מדעתך, את נשמעת לי מאוד מאוד מאוד מוצקה בעמדותייך. מאוד.

ואגב, אני ברסלבי. אז לא פחות דתי ממך.

בשורות טובות

א. "כבוד ושיתוף" אינם בהכרח פונקציות של אותם מעשים. אם איש מוסר נפשו על הרבצת תורה, ואשה מטפלת בילדים בבית ושניהם שמחים במעשיהם, שלמים איתם, רואים בכך אידיאל - ושמחים זה בזה, יפה מאד.

ולגדל ילדים זה לא "שפחה". זה אידיאל גדול מאד. אני מכיר כאלה עם "תארים" שבבחירה שמו את תאריהן בצד, מרוב החשק להתעסק דווקא באופן עיקרי עם גידול ילדיהן. כל אחת, עם מה שמתאים לה.

ב. אם היה מדובר במישהו שמשרת כקצין בכיר ב"קבע" ובגלל זה אינו נמצא הרבה בבית - גם היית אומר כך? להיות מפקדי שמוסרים נפשם על עם ישראל, צריך דווקא רווקים או כאלה שאינם רואים במשפחה ערך?

אז להיות ראש ישיבה, שמוסר נפשו על חינוך נערים ועושה מהם "בני אדם" ובזכותו נבנים הרבה בתים טובים בישראל - זה לא פחות. לא מדובר על מישהו שלכתחילה "בורח" מלהיות בית - אלא מכח חובות תפקידו. בוודאי שאין זה פוטר מאחריות ישירה למשפחה, אך יש לעיתים עוד משימות חשובות. עפ"י רוב, דומני שדווקא מי שאכפתיים מהמשפחה וגם לוקחים על עצמם משימות כאלו כשצריך באמת, מוצאים איכותית זמן לכל. בעוד מי שבשם "רוממות המשפחתיות" תובעים לא להתאמץ מידי לדברים חשובים אחרים, לא תמיד נמצאים באותה רמה, גם משפחתית.

ג. ה"אומללות" של הנשים תלויה במציאות שאתה מכיר. יש אכן כאלה, לצערנו. ויש שלא. היום לא מכבסים בנהר..  ראינו נשים שמטפלות בילדיהן וביתן, ומוצאות כר נרחב להתפתחות רוחנית נוסף על ההתפתחות שבזה עצמו. לומדות באוניברסיטה הפתוחה, שומעות שיעורים, הולכות לשיעורים ועוד.

ד. ספציפית לדוגמה שהובאה: הרי אמא שלה עובדת עד 4...  לא אשה ש"אין לה התפתחות".. מן הסתם - היא לא עובדת ככובסת, אלא במקצוע שמוציא לפעל את כישוריה הברוכים, אחרי שלמדה אותו..

ה. תתפלל הרבה, שתזכה למשפחה כמותם...  וכי אתה חושב שהאבא קיבל מינוי ל"ראש ישיבה" יחד עם החופה?.. אנשים למדו, התפתחו, גידלו ביחד את ילדיהם. עם הזמן - אדם גדל בתורה ולפי הנצרך מקדיש את זמנו. 

אדם שרואים איזו הקרנה עצומה יש ממנו על בִיתו, אתה יכול "לתת לו ציונים" "שאינו בבית לגדל את ילדיו"?.. אתמהה.

חוזר: תתפלל למשפחה כמותם, ליחס בין איש לאשתו כמותם. תתפלל שאם תחזור מאוחר הביתה, אשתך תחכה לארוחת ערב איתך, שתהיו שלמים זה עם עיסוקיו של זה, וקשורים בכל מקום של אחד מכם נמצא.

ו. לפסוק הלכה על המינון הנכון בין תפילה בציבור לטיפול בילדים לפי המציאות המשתנה - צריך שאלת חכם, ככל שאלה הלכתית. אינך יכול, דומני, "לפסוק": פעם-פעמיים בשבוע וכד'. אם כי, זה לא משולל היגיון.

ואגב: "ברסלבי" - זה לא בהכרח אומר "דתי" יותר או פחות (לא מדבר עליך אישית כמובן). הכל לפי מה שהוא אדם.

אין על הרב היקר הזה

איזו הסתכלות חיובית, אשרייך.

נשמע שהורייך מודל לחיקוי מושלם עבורכם!

שיהיה בהצלחה!

נהניתי לקרוא את מה שכתבת, חיזקת אותי מאוד.

תשלחי להורים שלך קישורית להודעה הזו^^ שכתבת

קצת נחת מגיע להם

אשרייהם שכזו ילדה יש להם

אשרייך ואשרי חלקך!

שנזכה...

לדעתי האישית הקטנה- זה לא הדרכה לרבים...

ולא לכל אחד מתאים להיות רב גדול

ולא לכל אחת מתאים להיות אשתו של רב גדול...

רק על עצמי לספר ידעתי, שללא עזרת בעלי, כרגע בתור מצב של ילד בן שנה+סוף הריון, הבית היה נראה נורא, הילד היה מוזנח, ואני הייתי בשמירת הריון בגלל חוסר בכוח/יכולת לטפל בהכל וגם בעצמי..

אני חושבת שכל זוג צריך לראות מה הכוחות והמסוגלות שלהם בלי להשוות לאחרים.. ולשאול ת"ח זה תמיד יועיל גם...

[מפחדת לשלוח שלא יתנפלו עלי כאן.. ובכל זאת..]

ובכל מצב?...

כל אחד כעניינו.

[ולמה שיתנפלו?...]

מאוד מעניין שאת המלאכות הקשות, הפיזיות והמלכלות את נותנת לאישה.

ואילו הגבר הוא הלומד, המחנכך המייעץ והתומך.

עצמי עיניים ושאלי את העצמך באמת מה עדיף לך כאישה: (ולא מה "הטבע הנשי המקורי" המסתורי הזה שאת מנסה להציג)

להיות קרובה לאלוקים דרך הכוונה ותמיכה בצאצאיך, או ניקוי הצואה שלהם?

עד כמה התגובה שלך היא השלמה למצב נתון בנימוקים סמי-רוחניים?

איפה כתובים הדברים שאת מתארת בתורה?

זה ממש מעליב,

באמת.

(ואני אישה! זה הניק הישן של בעלי)

לא התכוונתי להשמע כמזלזלת בך,

להיפך, נראה לי דיון מעניין שרציתי לקחת בו חלק.

יש עוד דעות בעולם, את יודעת...

(:

איכשהו ראיתי קודם רק את הכותרת..

אני הגבתי לחלוקה שלך לנטיה ותחום נשי וגברי.

שאלתי אותך כיצד יתכן והתחומים הפיזיים והפחות נעימים ורוחניים מוענקים (בהודעה שלך, לא בהר סיני) לאישה.

אני מבינה שאת מתארת ומכירה גם נשים לומדות, אז למה אין זה כלול באידיאל הנשי שהצגת?

הן יחידות סגולה? מוזרות? למה לא ניתן להגיד שגם זהו חלק ממימושן העצמי הרוחני והעמוק?

קשר נפשי של האישה עם הילדים- מדוע לא ציינת את זה בתפקידי ונטיות האישה?

ויתרה מזאת, בחרת לשים את זה בתחום הגברי. למה?

היי,

לא ברורה לי הנקודה של הפרנסה מאחר וכל הנשים שאני מכירה עובדות קשה מאוד.

1. "עול פרנסה" דווקא בעבודות הדורשות השכלה נמוכה יותר מדובר בעבודה קשה, ולא פעם כאשר אדם נמצא בשוק העבודה זמן רב הוא מתקדם לעבר משרות בהן "עול הפרנסה" מתמעט.

מה אני רואה סביבי?

2. נשים שהיו רוצות להיות בבית כמו פעם, עקרות הבית הדואגות לענייני הפנים, והנה המציאות טופחת על פניהן

(המציאות- תשלומי טיפולי שיניים, עלות דירה גבוהה יותר מפעם, רצון לחסוך לחתונות הילדים, רצון להביא משפחה רחבה)

והן נאלצות לעבוד ולא פעם עובדות בעבודות לא פשוטות כלל!

כי לא השקיעו זמן וכח (בטענה שזה לא תפקידן) בלימוד מקצועות רווחיים יותר או מתאימים יותר.

אז ממה שאני רואה, האידיאל שאת מציגה נופל, האישה כיום עובדת במשהו + צריכה לטפל בבית

אני חושבת באופן ריאלי: אישה שעובדת עד 4, נניח סייעת בגן , חוזרת לבית הפוך+ילדים ואז עוד צריכה לתפקד כבת זוג.

זה לא נשמע לי סביר, וזאת המציאות בימינו כאשר שני בני הזוג מתבקשים לעבוד ולעמול.

נשים והשכלה:

להגיד שאישה לא צריכה ללמוד זה להגיד:

א. אנחנו לא רואים צורך במרחב הציבורי בנשים דתיות משפיעות. אין לחברה שלנו צורך בעובדות סוציאליות יראות שמים, אין לחברה שלנו צורך בעיתונאיות דוברות אמת, אין לחברה שלנו צורך בתראפיסטיות במגע בריקוד ובאמנות שיכולות לעבוד עם נשים, אין בחברה שלנו צורך בזמרות מקצועיות שיעשו שמח... אין. 

ב. האישה כן תצטרך לעבוד כדי להשלים פרנסנה, לעומת הגבר שגם ירגיש מימוש וחיבה לתחום שבחר, האישה לא לומדת מקצוע אמיתי וכאשר תצטרך לעבוד תצטרך להתפשר. וכן, סייעת זו פשרה גדולה, מנסיון.

ג. מנגד: הגבר חייב לבחור במקצוע רווחי, מאחר והוא המפרנס היחיד או העיקרי. אין הוא יכול ללמוד דברים כמו:

עבודה סוציאלת (יש מחסור עצום בעובדים סוציאלים גברים, מי שמכיר את התחום יודע), הדרכת טיולים, תארים שניים או שלישיים (ובכך לחזק את המדינה בפועל ממש), מחול, מוסיקה. הוא לא יכול לכתוב ספר .

העשרה: כמה העשרה אפשר עם בית וילדים? שיעור בשבוע? ספרים? קורס?  

בקיצור, לעניין הזה, מעבר לכך שאני לא מסכימה על העקרון של "שר החוץ שרת הפנים" בצורה הפשטנית שלו, יש פה בעיה בכך שהוא מעודד בעיות מאוד קשות במציאות.

2. קללות בראשית: בעצב תלדי- לא רואה כיצד זה כולל חיתולים.

בזעת אפך- לא מתיישב כיום עם העובדה שנשים מזיעות המון המון כדי לעבוד ולעמול, מה לעשות.

וכל זה מעבר לכך שפרקי באשת ניתנים לדרישה ולפרשנות ולא ברור האם ניתן לפסוק מהם הלכה או אפילו השקפת עולם.

3. קבלה: הקבלה באמת עמוסה בתיאורים שקשורים לצדדים נקביים וזכריים אך ממש לא אופי וקשה מאוד לעשות את ההשלכה שאת עושה, וזו הבעיה הגדולה בשימוש בדברי מקובלים.

כאשר עם ישראל מתואר כמו ספירת מלכות, שהיא ספירה נשית- האם זה אומר שיש לעם תכונות ומאפיינים נשיים בלעדיים?

לא, זה אומר שיש צד מסויים בו שהוא כזה (מחכה לדוד, לה', למשל).

לראיה ניתן לראות תיאורים רבים על טיולים שהיו עורכים מקובלים "טיולי גירושים" בהם הם מזדהים עם השכינה בגלותה. כיצד יתכן והם מזדהים עם הצד הנשי???

פשוט מאוד, גברים יש בהם יכולת כזו ולנשים- ההיפך. זה שאישה היא אישה לא אומר שהיא צריכה לממש כל הזמן כל מיני איפיונים נשיים שמוזכרים בדברי הקבלה. יש צדדים "נשיים" ו"גבריים" בכל מיני היבטים וזה הרבה יותר מורכב.

4. העולם הוא לא אינדיקציה שהייתי בונה עליה:

עד לפני כמה עשרות שנים לנשים לא היתה זכות הצבעה, בהודו רק השנה היה מקרה אונס ציבורי מזעזע, נשים הופכות לחפץ בעולם המערבי של היום וגם בעולם העתיק. העובדה שאת ואני בכלל יודעות לכתוב קשורה לשינוי הלכי רוח בעולם. כך שלא רק שאיני רוצה ללמוד מהתפקידים שהעולם טבע, אלא שגם אלו הולכים ומשתנים.

אצל חבדניקים יש מנין מאוחר- אולי זה יתאים

ובקשר תפקידים של אישה ןגבר- אם אבא לא יחליף חיתול בגיל אפס אז איך הוא פתאום יבוא ויחנך בגיל 10?

ואני לא רואה שום תענוג בחלק מעבודות בית- בדיוק התקלקלה לי מכונת כביסה וניסיתי להשתלט ידנית- ללא ההצלחה

ולשתוף רצפה בסוף הריון זה לא תענוג ובעלי עושה את זה

לא לכל אישה יש כח ורצון להיות אשה של רב גדול או קצין בכיר 

רק רציתי להדגיש שילדים צריכים את אבא מגיל אפס

ואני מכירה כמה כאלה שלא מתקרבים כמעט לילד עד גיל 3 בערך כי חושבים שזה תפקיד של אשה

וזה משפיע על הקשר

בוודאי שצריך קשר עם הילד מההתחלה. ממש מעומק הלב. וזה לא שייך ל"תפקיד" - זה טבעי לגמרי...

אז יצא כאן כל כך הרבה קצף... עד שהייתה אחת שפחדה שאם תיתן ביטוי לחששות שלה יתנפלו עליה כאן... תרגיעו.

אין שום דבר משפיל בלהאכיל, להשכיב לישון, לאמר שמע עם תינוק שרק מתחיל לצייץ וכן, להבדיל להחליף טיטולים, ולתינוק אין שום תחליף בעולם לאבא שלו. אני מדגיש תינוק, לא שהוא כבר בר מצווה. העדרות אבא מהחיים בשלבים המוקדמים זה פגם לעולם. אין לזה תיקון.

ברור לי שהקשר המופלא שלי לילדי לא יכול להתקיים אם הייתי רואה אותם בש"ק ולעיתים גם לא אז? שבת בלי המשפחה? את זה אתם משבחים?

יתכן בהחלט שהאב צדיק גדול מרבה כבודה של תורה בעולם. לתינוק שלו זו לא נחמה, אלו מחירים ממשיים ומי שמשלם אותם אלו חסרי הישע ביותר.

אי אפשר להתקרב מרחוק. כל השאר -- פלפול.

כמובן שכל אחד יפעל על פי מה שהוא משוכנע שחשוב יותר בקיום האנושי שלו.

את כל עבודות הבית. צריך להתחלק חצי חצי.

ברור שאם האישה עקרת בית, אין מקום להתלונן על בעל שהוא לא עוזר וכו' אבל המצב היום או שנשים יוצאות לעבוד והן ממש לא צריכות לעבוד בשתי עבודות (בית וחוץ)

רווחת המחשבה של "סכום אפס" כאילו אם נעשה דבר בקדושה ומתוך כוונות טובות, כל המציאות סביבו ודאי טובה.

לא תמיד כך היא-

יתכן והאבא בעל זכויות רבות ובצד מסוים יש מי שסבל ממנו. המשקע של הילד שחסר לו דמות אב נוכחת

לא מתמלא בגלל "זכויות" או "מצוות" אחרות שהאב מבצע.

החיים לא שחור ולבן ולכל בחירה יש מחיר וצריך להחליט האם מוכנים לשלם או לא, אבל להגיד "זו הדרך המושלמת ואין בה שום דבר רע, הילד בטח לא נפגע מזה שהוא לא רואה את אביו באופו תדיר!"???

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.

לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)

ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.

ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)

לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו

כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו

בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.

אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.

ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.

אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.

אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.

אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.

אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.

אתה יודע מה המשמעות של פיזור.

אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.

אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.

זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.

התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב:  פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים  

אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.

תודה

אבל לטובת הקוראים. נחשב בגדול.

הסיכוי לפרס נמוך ביותר בלוטו הוא כ3.3%

ולזכרוני הוא מגלם פי  500% מסכום ההימור. 400% רווח נקי. עד 30 אלף בערך.

אז בגדול. 400%×3.3%= 13% לרווח כלשהו

על זה יש גם פרסים גבוהים יותר. של אלפי ומאות אלפי אחוזי רווח.

עם כל הסיכויים לזכיות אחרות × גובה הפרס.

זה מגיע לסביב 20-30% לסיכוי לזכות ברווח כלשהו (תלוי אם זאת הגרלה של 5 מיליון או של 80 מיליון)

זה בגדול...

בקריפטו. יש לך בדיוק 50% לזכות. כי על כל שקל שאתה מרוויח, מישהו אחר מפסיד (זאת מערכת סגורה של היצע וביקוש)

וכל שקל שתרוויח. יקבל אוטומטית מס של 25%

אז בגדול. סיכוי רווח הם 37.5%

אז נכון.

יש יותר סיכוי בקריפטו לזכות

אבל לא בסדרי גודל שאתה חושב.

לא מנצח בענק. מנצח.

ההבדל בינו לבין חברות בורסאיות.

שבחברה בורסאית רגילה ערכה יכול לעלות גם בלי שמכניסים כסף למערכת. אלא על סמך ביצועי החברה (וככה גם יכול לרדת. מבלי שמשכו כסף. אלא על סמך ביצועים שליליים של החברה)

לקריפטו. בגדול.

אין באמת ערך ממשי.

אלא סתם מוסכמה בין הרבה אנשים שהוא שווה משהו. לכן הוא שווה (בניגוד לכסף פיאט של מדינה. שהמדינה עומדת מאחוריו)

א. נניח, רק נניח, שהסיכוי להרוויח מביטקוין הוא 50%.

הוצאות מיסים לא יכולות בשום דרך להוריד את זה, כי המס חל רק על הרווח.

זה מוריד את סכום הרווח ותוחלת הרווח, אבל לא את הסיכוי להרוויח. הרי לא יכול להיות שסיימת עם רווח ברוטו, והמס יגרום לך לעבור מרווח להפסד.

ב. השקעה בביטקוין היא לא משחק סכום 0, זה לא נכון שאם אני מרוויח מישהו אחר מפסיד.

המוכר שמכר לי לא בהכרח הפסיד: יכול להיות שהוא קנה את הנכס נמוך בהרבה, עשה סיבוב רווח יפה, והחליט לפדות אותו. שנינו הרווחנו. 

עובדתית, נכון להיום, רוב מוחלט של משקיעי הביטקוין נמצאים ברווח. אתה יכול לטעון שזה רק על הנייר כי אם כולם יחליטו למכור מחר, אז האחרונים שימכרו יגלו ששווי השוק של ההשקעה שלהם ירד ב99%. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי כל מניה של כל חברה בעולם: אם כולם יחליטו למכור בבת אחת, השווי יצנח אפילו אם החברה עצמה ממשיכה להיות רווחית. זה לא רק תיאורטי, זה קרה בכל פעם שהיה משבר גדול בשוק. אנשים משכו בלחץ את כל הכסף שלהם מהבורסה, וגם חברות טובות שממשיכות להרוויח חוו ירידות חדות בשווי המניות שלהן.
 

ג. שער של מניה רגילה לא נקבע לפי כמה כסף נכנס או לא נכנס למערכת, ולא נקבע לפי האם החברה רווחית או לא. מה שחשוב זה כמה אנשים מוכנים לשלם על אותה מניה ובכמה בעלי המניות מסכימים למכור אותן, זה הדבר היחיד שקובע את המחיר שלה.

האמת היא שזה שונה כי במניה אתה מרוויח גם דיבידנדים, אבל לצורך נוחות ופשטות אני מתעלם מזה, מה גם שהרבה חברות לא מחלקות דיבידבדים, והרבה אנשים לא מחפשים להשקיע דווקא בחברות שמחלקות.
 

כלומר לפי שיטתך, גם במניות הרווח שלי הוא הפסד של מישהו אחר, כי אם אני קונה ומרוויח אז מישהו אחר הפסיד מהעסקה הזאת, וזה לא נכון.

אבל כוונתי היתה לתוחלת רווח

ב. לדעתי כן משחק סכום אפס. אשמח להבין למה לדעתך לא.

ג. מניות מחלקות דיבידנדים וגם חברה תחשב מוצלחת יותר אם הצליחה בשוק יותר. ערך החברה עולה  וכך המניה שלה עולה. גם בלי שיש עסקת מכירה/קניה

בנוסף, שיש לך ערך ממשי במניה.

לדוגמה אם תקנה את כל מניות אפל. כל רווחי אפל יהיו שלך.

לעומת זאת. אם תקנה את כל הביטקויין בעולם. לא תמשיך להרוויח כסף 

אין דבר כזה תוחלת רווח של 37%.

וערך של מניה בבורסה לא עולה אם אין עסקת מכירה/קנייה, הערך נקבע רק לפי עסקאות שבוצעו בפועל. כמובן יש גם ערך שלא נקבע בבורסה, אבל פה אנחנו מדברים על נכסים סחירים.

בנוסף, אתה משווה מניה של חברה לנכס שמתיימר להיות מטבע, ולכן ההשוואה אפילו לא מתחילה.

הרי גם אם תחזיק אצלך במזוודה את כל השקלים שיש בעולם, אין לזה ערך פנימי ולא תקבל מזה תזרים מזומנים קבוע, בניגוד למצב שאתה מחזיק בכל מניות חברת אפל.

אז מה הכיף בלהחזיק את כל השקלים בעולם?

שיש אנשים שחושבים ששקל שווה ממתק ושני מיליון שקלים שווים דירת 4 חדרים בחדרה, ולכן אתה תוכל לקנות את הדברים האלה עם השקלים שלך. למה? פשוט כי יש אנשים שנותנים בזה אמון.

אין לכסף פיאט שום ערך פנימי, אלא רק אמון חברתי ואנשים שמוכנים לקבל ממך את הכזף בתמורה למשהו אחר שאתה רוצה.

לא חשבתי שזה יהפוך להיות דיון על ביטקוין, אני באמת לא חסיד גדול של העניין הזה, ולא תשמע אותי משכנע אנשים שזה העתיד של האנושות. אני לא גורו של כלכלה מבוזרת ואני לא מבין מספיק במדעי המחשב בשביל להבין איך הטכנולוגיה בכלל עובדת.

רק רציתי להעלות את המודעות לבקשות החזר מס...

אני אישית משקיע נטו מתוך רצון לגרוף רווחים, במובן הכי לא עמוק של המילה. כן, אני קונה במחיר מסוים מתוך תקווה שבעוד כמה שנים אוכל למכור במחיר גבוה יותר. הנה אמרתי את זה.

אני מבין היטב שביטקוין הוא לא מניה עם ערך פנימי, אבל אני לא מחפש ערך פנימי. אני מחפש נכס שבעתיד יהיה שווה יותר מאשר היום, זה הכל.

אף אחד לא מבטיח לי שזה יצליח לי, אבל אני מקווה ומאמין שכן. 

לכן "לדעתי" זה משחק מסוכן מדי.

כי זה יכול לקרוס בזמן קצר עם סיכוי גדול לאיבוד כולל של הכסף.

ואני נותן את דעת הנגד

כי אנשים (וגם אני) מעריכים את דעתך

ויש סיכוי כלשהו שמישהו ילך לקנות ביטקוין כי אתה קנית. כי סומכים עליך

לכן אני מציב את הדעת הנגד

לא שיש לי משהו ספציפית נגד ביטקוין

(חוץ מזה שאני חושב שזה במקרה הטוב בועה עצומה ובמקרה הפחות טוב, הונאת פונזי)

מכיר אנשים שהרוויחו היטב מזה

ומכיר גם כאלה הפוכים.

מהחישובים שלי זה סיכון גדול מדי

אבל כגודל הסיכון גודל הרווח.

לכן יכול להבין למה אתה משקיע שם מתוך כוונה לרצון לרווח מהיר וגדול.

אתה אדם עם ראש על הכתפיים ואני בטוח שאתה משקיע באחריות

כאמור. הדיון הוא לא מולך.

אלא מול כל הקוראים הסמויים

ולא כל המשקיעים כמוני, יש כאלה שהם באמת חסידים גדולים של מהות הביטקוין.

אם היה חשוב לך להבהיר שזה מסוכן, אני מצטרף אליך בפה מלא. אין לי ויכוח בנושא הזה.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  

אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן? 

זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.