בכל בוקר אני קם עם אותה דילמה ועם כל החלטה שאני לוקח אני מרגיש לא כל כך שלם.
קצת רקע: אנחנו נשואים כמעט 5 שנים וחובקים שתי נסיכות מקסימות, בנות 3 ושנה. אני עובד מאוד קשה בתפקיד הנהלה בכיר באחד מבתי האבות באיזור הדרום. למעשה אני יוצא לעבודה בשעה 9 וחצי בבוקר ומגיע לבית בסביבות 8 וחצי בערב. בקיצור, יוצא שאני כמעט כל היום לא בבית. ברוך ה' יש לי את הבקרים הארוכים עם הבנות ואני מאוד שמח בזה.
גם אישתי עובדת מאוד קשה, היא מחנכת ומורה למדעים בתיכון בסמוך לעיר מגורינו. היא מגיעה לבית בסביבות השעה 3 בצהריים, מוציאה את הבנות מהגן, ארוחת 4, מקלחות, ארוחת ערב ולישון. אחר כך היא עוד צריכה להשלים פערים שלא הספיקה במהלך היום: בדיקת מבחנים, שיחות עם הורים, הכנת מערכי שיעור וכול'. בנוסף לכל זה היא כמובן גם מטפלת בכביסות, בניקיון, בבישולים ובכל מה שדורשת עבודת הבית.
אני אישית מסייע בכך בשעות הבוקר. לאחר שאני שם את הבנות בגן אני חוזר לבית, שוטף כלים, מכבס, תולה כביסה, מקפל, מארגן את הבית ובקיצור משאיר את הבית מתוקתק. כל זה כמובן בכדי להוריד עומס מאישתי שגם בלי מטלות הבית עובדת מאוד קשה.
עכשיו אני מגיע לבעיה: סידור הבית בבוקר כרוך בזה שאני לא מספיק להתפלל במניין. אם אלך לתפילה במניין אצטרך מיד אחרי התפילה לצאת לעבודה מבלי להספיק כלום בבית. לכן, אני מתפלל בבית יחיד משהו כמו רבע שעה ואז נותרת לי כמעט שעה שלמה לעשות את מטלות הבית ולהוריד עומס מאישתי. כל בוקר הדילמה חוזרת על עצמה: האם להתפלל במניין ואז להשאיר את הבית מבולגן כמו שהוא, או לוותר על תפילה במניין ולארגן את הבית כדי שלאישתי יהיה יותר קל. בהתחלה הייתי מתפלל במניין בימים בהם יש ספר תורה ובכל שאר הימים ביחיד אך הפסקתי גם את זה וכיום אני מתפלל בכל בוקר תפילת יחיד.
אנא עצותיכם...
) ואני מתמודדת עם כל הקושי. מקסימום קוראת לאחותי שתעזור קצת בשעה הקריטית וכשהוא חוזר נכנסים למרטון מקלחות והשכבות ואח"כ גם סידור הבית.
תגובה נפלאה