לך לישון מוקדם יותר, וקום לותיקין, או לפחות למניין מוקדם.

אם תפילה במניין חשובה לך- אז זה אפשרי.

ואם לא זה- למדתי מרבותי שעדיף להתפלל יחיד מאשר לצער את האישה. (אתה לא מבטל הרי תפילה, רק מקיים אותה פחות בהידור, ומצד שני- אתה מצער את אשתך. שזה ממש עבירה וביטול מצוות ואהבת..

נראה לי שצריך שיקול דעת של תלמיד חכם.

כאמא ל-5 ברוך ה'  שכוללים תאומים בני שנה וחצי ותינוק הבוקר שלי הוא לא פשוט בכלל (בלשון המאוד מעטה...) אני מארגנת אותם לבד לביה"ס ולגן. בעלי קם לתפילה של 6:30-6:45 וחוזר קרוב ל 8:00 לפזר את הילדים לביה"ס, לגן ולמעון ולא עלה בדעתי מעולם (!!!) שבגלל שקשה לי בבוקר הוא לא יתפלל במניין. כנ"ל גם אחרי הצהריים, הוא מחזיר אותם בסביבות 16:00 הביתה (ובשביל להגיע בזמן למעון ולצהרון הוא יוצא קצת מוקדם מהעבודה) וב 16:30 כבר הולך למנחה+ערבית וחוזר רק בסביבות 18:00- שוב אני לבד בארוחת 4 והמשחקים ורק לפעמים מצליחה להתחיל מקלחות לפני שהוא חוזר (רק להתחיל הערב עוד ארוך...)

אבל ברוך ה' שנינו יודעים שהמצב הוא בבחינת עובדה מוגמרת , כשיש זמן תפילה הוא הולך להתפלל (אבל יודע שיקבל על הראש אם יתעכב באזכרה או משהו כזה...  ) ואני מתמודדת עם כל הקושי. מקסימום קוראת לאחותי שתעזור קצת בשעה הקריטית וכשהוא חוזר נכנסים למרטון מקלחות והשכבות ואח"כ גם סידור הבית.

עצתי, תשאל אותה עד כמה העזרה שלך דווקא בבוקר כ"כ חשובה שבשביל זה תפספס תפילה במניין, תוכל לעזור גם בערב (אם כי כבר יותר עייפים) או שתקום קצת יותר מוקדם.

בהצלחה.

וזה שה' נתן לאורטל1 את הכוחות לזה, לא אומר שהוא נתן גם לאשתך

באמת נשמע אם זה מסתדר להתפלל ב 6

לא ציינת אם את עובדת גם בחוץ.

לא חכם מצידך לכתוב לבעל שמבקש כאן עצה את מה שכתבת. סתם עלול לגרום להשוואות מיותרות.

כרגע אני בחופשת לידה אז קצת יותר קל, את הבית אני מארגנת במשך היום, אבל עד הלידה-  משרה מלאה עד 16:00 ועוד מעט חוזרת לעבודה... מארגנים ומטפלים בערב והכביסות לא מתוקתקות כל יום, מה לעשות....

(אני אומנם לא מורה אז אין לי מבחנים לבדוק ומערכי שיעור להכין בערב אבל היום שלי ארוך וקשה גם ככה)

אבל כמובן שכל אשה לפי היכולות שלה ועד כמה חשוב לה וגם לו נושא התפילה במניין. אצלי זה מובן מאליו אבל כך גם חונכנו, רק אם אין ברירה מתפללים יחיד.

לדעתי, אם יראה לה שזה חשוב לו , היא לא תתנגד נחרצות למצב ואולי אף תתמוך בו. הקב"ה נותן כח למי שרק מראה רצון להתחזק ולהתמיד.

(אבל זו רק דעתי...)

אם זה מספיק חשוב לך להתפלל במנין וגם אשתך מבינה שחשוב לך, תצליחו למצוא פתרון שלא יבוא על חשבון העזרה.

אצלנו בעלי קם לתפילה של 6:30  וחוזר הביתה ב7:20 בערך. עוזר לי בארגון הסופי של הילדים ובפיזורם. אח"כ אנחנו אוכלים ביחד א. בוקר בנחת, כי בערב הוא גם חוזר מאוחר ולא נמצא. עזרה בבית אני פחות צריכה, כי אני בבית

לפי הפרטים שנתת שאתם יכולים להרשות לעצמכם להעסיק עוזרת כמה שעות שבועיות,

ולתת לה לטפל בכביסות ובעבודות הבית (לפחות בחלקן הגדול).

כך תוכלו להוריד מעצמכם עומס, להנות מהכסף שאתם עובדים בשבילו כ"כ קשה, להתפלל ולהנות יותר זמן עם הילדות.

אחרת למה שווה העבודה?!!

אני מאמינה גדולה בכך שמי שעובד קשה בחוץ- עושה את זה כי זה שווה את זה, מבחינה כלכלית ומבחינה מקצועית.

והיות והעיקר הוא שתוכלו למצוא איזון ולחיות בצורה טובה, עדיף לעשות "מיקור חוץ" למה שאפשר <בתור מנהל אתה

אמור לדעת את זה..>

אם אין לכם אפשרות כלכלית, כדאי לבדוק שוב את המאזן ושיקולי העבודה, ואולי לצמצם שעות.

בהצלחה!!

אתם נשמעים ממש מצויינים.

לדעתי, תשאל רב חשוב ומבין ענין.

זו ממש שאלה הלכתית של סדרי עדיפויות בין מצוות.

[כך גם יהיה לך "כתפיים" להישען עליהם]

בעלי עובד מהבוקר עד מאוחר בלילה חוזר לפעמים בשעה 11-12 מחוץ לעיר - התפילה כמובן ביחידות בבית.

ארוחת בוקר ברכב. - ארוחות אף פעם לא איתי - לא בוקר לא צהריים ולא ערב. (רק בשבת יוצא לנו לאכול ביחד).

ואני קמה מאד מוקדם אפילו שהלכתי לישון מאד מאוחר (כי הייתי צריכה לחכות לבעלי שיגיע) ומארגנת אותם ליציאה. - שגם אני שולחת אותם.

ילדים כמעט לא רואים את האבא (לצערי רק בשבת). גם כמעט ולא זה תפילות בבית כנסת ויושן רוב הזמן כי עייף מכל השבוע. אז רק קצת בסעודות - שזה לא נסחב לשעתיים שלוש מקסימום שעה.

אמנם אני עובדת מהבית (כולל צהריים כשהם חוזרים) - אבל בין לבין בישולים, כביסות, ארגון הבית, קניות, כלים, מקלחות והשכבה - הכל לבד - כל העול נופל עלי.

לפעמים אני  ממש מרגישה בלי כוחות אז הכלים וסידור הבית פשוט מחכים ליום המחרת..

איי תגידו שזה לוקסוס לעבוד מהבית - אז אני אגיד לכם שאני לא מאחלת לאף אחד להיות כל היום בבית ולעבוד נון סטופ.....

ליוצר אור עד אחרי 18

גם במנין זה לוקח 20 דקות גג

א. לא חייבים שהבית יהיה "מתוקתק".. גם אם קצת מבולגן, הדברים לא נוראיים..

ב. מה לגבי הערבים שלך? והאם באמת הבוקר מנוצל כפי שצריך?

ממה שתואר על ידך, אתה גוזל לעצמך המון זמן בבוקר. רק כיבוס בגדים, המתנה לסיום העבודה, תלייה וקיפול- לוקחים המון זמן.

וחבל בגלל זה להפסיד תפילה במניין.

אפשר להכניס את הבגדים למכונת הכביסה, ולשטוף כלים בבוקר, ומיד לרוץ לתפילה.

אם מספיקים לאחר התפילה: לתלות ולקפל את הכביסה

ואם לא: לעשות זאת בערב, או לפחות להשלים את מה שנשאר..

אם תפילה מתחילה ב6 ומסתיימת ב7, ואתה אמור להגיע לעבודה רק ב9 וחצי, מדוע שלא תספיק לעשות את המטלות לאחר התפילה

ולעשות מקצתן- לפני התפילה?

ואם התפילה מתחילה ב7 ומסתיימת ב8, ממילא אפשר לקום טיפה יותר מוקדם ולעשות את מרבית המטלות..

בהצלחה!

איזה הורים!...

[ו"הילדים" זה גם תחום של הבעל, כמובן. רק לרוב - בפונקציות שונות]

מחילה, לא כתבת יפה. את יודעת לכתוב יפה אך הדברים אינם יפים.

תאורי הנשים כאן על גברים שאינם בבית כדי לגדל את ילדיהם מזעזעים בעיני. לפי תאורך גם אביך, במחילה ובכבוד. מגדלים ילדים כל הזמן ומחנכים אותם על פי דוגמא אישית של כבוד ושיתוף בין בני הזוג, לא אחת שיפחה ואחד שה' רוצה בעבודתו. אב שלא רואה את ילדיו -- ואפילו לא בשבת! -- אין לי מושג למה טרח שיהיו לו ילדים.

אתם לא שומעים את האומללות בקולן של הנשים המשועבדות הללו? להן לא מגיע להתפתח מבחינה רוחנית בין הכביסה לכלים?

תאמרי, זו לא את שכתבת כאן בזמנו בלהט שראוי שנשים ינשאו כבר בגיל 16, וש18 זה על גבול הקשישות? כלומר להיות סבתא בגיל 32, אחרי שמה שעשית בחיים זה תרי"ג כביסה.

שיתפלל בבית ויהיה עם הילדים שלו. פעמ פעמיים בשבוע ילך למניין ובשבת יתפלל בכל ההידור שנחוץ.

ואה, אין לי שום כוונה לשנות שום דבר מדעתך, את נשמעת לי מאוד מאוד מאוד מוצקה בעמדותייך. מאוד.

ואגב, אני ברסלבי. אז לא פחות דתי ממך.

בשורות טובות

א. "כבוד ושיתוף" אינם בהכרח פונקציות של אותם מעשים. אם איש מוסר נפשו על הרבצת תורה, ואשה מטפלת בילדים בבית ושניהם שמחים במעשיהם, שלמים איתם, רואים בכך אידיאל - ושמחים זה בזה, יפה מאד.

ולגדל ילדים זה לא "שפחה". זה אידיאל גדול מאד. אני מכיר כאלה עם "תארים" שבבחירה שמו את תאריהן בצד, מרוב החשק להתעסק דווקא באופן עיקרי עם גידול ילדיהן. כל אחת, עם מה שמתאים לה.

ב. אם היה מדובר במישהו שמשרת כקצין בכיר ב"קבע" ובגלל זה אינו נמצא הרבה בבית - גם היית אומר כך? להיות מפקדי שמוסרים נפשם על עם ישראל, צריך דווקא רווקים או כאלה שאינם רואים במשפחה ערך?

אז להיות ראש ישיבה, שמוסר נפשו על חינוך נערים ועושה מהם "בני אדם" ובזכותו נבנים הרבה בתים טובים בישראל - זה לא פחות. לא מדובר על מישהו שלכתחילה "בורח" מלהיות בית - אלא מכח חובות תפקידו. בוודאי שאין זה פוטר מאחריות ישירה למשפחה, אך יש לעיתים עוד משימות חשובות. עפ"י רוב, דומני שדווקא מי שאכפתיים מהמשפחה וגם לוקחים על עצמם משימות כאלו כשצריך באמת, מוצאים איכותית זמן לכל. בעוד מי שבשם "רוממות המשפחתיות" תובעים לא להתאמץ מידי לדברים חשובים אחרים, לא תמיד נמצאים באותה רמה, גם משפחתית.

ג. ה"אומללות" של הנשים תלויה במציאות שאתה מכיר. יש אכן כאלה, לצערנו. ויש שלא. היום לא מכבסים בנהר..  ראינו נשים שמטפלות בילדיהן וביתן, ומוצאות כר נרחב להתפתחות רוחנית נוסף על ההתפתחות שבזה עצמו. לומדות באוניברסיטה הפתוחה, שומעות שיעורים, הולכות לשיעורים ועוד.

ד. ספציפית לדוגמה שהובאה: הרי אמא שלה עובדת עד 4...  לא אשה ש"אין לה התפתחות".. מן הסתם - היא לא עובדת ככובסת, אלא במקצוע שמוציא לפעל את כישוריה הברוכים, אחרי שלמדה אותו..

ה. תתפלל הרבה, שתזכה למשפחה כמותם...  וכי אתה חושב שהאבא קיבל מינוי ל"ראש ישיבה" יחד עם החופה?.. אנשים למדו, התפתחו, גידלו ביחד את ילדיהם. עם הזמן - אדם גדל בתורה ולפי הנצרך מקדיש את זמנו. 

אדם שרואים איזו הקרנה עצומה יש ממנו על בִיתו, אתה יכול "לתת לו ציונים" "שאינו בבית לגדל את ילדיו"?.. אתמהה.

חוזר: תתפלל למשפחה כמותם, ליחס בין איש לאשתו כמותם. תתפלל שאם תחזור מאוחר הביתה, אשתך תחכה לארוחת ערב איתך, שתהיו שלמים זה עם עיסוקיו של זה, וקשורים בכל מקום של אחד מכם נמצא.

ו. לפסוק הלכה על המינון הנכון בין תפילה בציבור לטיפול בילדים לפי המציאות המשתנה - צריך שאלת חכם, ככל שאלה הלכתית. אינך יכול, דומני, "לפסוק": פעם-פעמיים בשבוע וכד'. אם כי, זה לא משולל היגיון.

ואגב: "ברסלבי" - זה לא בהכרח אומר "דתי" יותר או פחות (לא מדבר עליך אישית כמובן). הכל לפי מה שהוא אדם.

אין על הרב היקר הזה

איזו הסתכלות חיובית, אשרייך.

נשמע שהורייך מודל לחיקוי מושלם עבורכם!

שיהיה בהצלחה!

נהניתי לקרוא את מה שכתבת, חיזקת אותי מאוד.

תשלחי להורים שלך קישורית להודעה הזו^^ שכתבת

קצת נחת מגיע להם

אשרייהם שכזו ילדה יש להם

אשרייך ואשרי חלקך!

שנזכה...

לדעתי האישית הקטנה- זה לא הדרכה לרבים...

ולא לכל אחד מתאים להיות רב גדול

ולא לכל אחת מתאים להיות אשתו של רב גדול...

רק על עצמי לספר ידעתי, שללא עזרת בעלי, כרגע בתור מצב של ילד בן שנה+סוף הריון, הבית היה נראה נורא, הילד היה מוזנח, ואני הייתי בשמירת הריון בגלל חוסר בכוח/יכולת לטפל בהכל וגם בעצמי..

אני חושבת שכל זוג צריך לראות מה הכוחות והמסוגלות שלהם בלי להשוות לאחרים.. ולשאול ת"ח זה תמיד יועיל גם...

[מפחדת לשלוח שלא יתנפלו עלי כאן.. ובכל זאת..]

ובכל מצב?...

כל אחד כעניינו.

[ולמה שיתנפלו?...]

מאוד מעניין שאת המלאכות הקשות, הפיזיות והמלכלות את נותנת לאישה.

ואילו הגבר הוא הלומד, המחנכך המייעץ והתומך.

עצמי עיניים ושאלי את העצמך באמת מה עדיף לך כאישה: (ולא מה "הטבע הנשי המקורי" המסתורי הזה שאת מנסה להציג)

להיות קרובה לאלוקים דרך הכוונה ותמיכה בצאצאיך, או ניקוי הצואה שלהם?

עד כמה התגובה שלך היא השלמה למצב נתון בנימוקים סמי-רוחניים?

איפה כתובים הדברים שאת מתארת בתורה?

זה ממש מעליב,

באמת.

(ואני אישה! זה הניק הישן של בעלי)

לא התכוונתי להשמע כמזלזלת בך,

להיפך, נראה לי דיון מעניין שרציתי לקחת בו חלק.

יש עוד דעות בעולם, את יודעת...

(:

איכשהו ראיתי קודם רק את הכותרת..

אני הגבתי לחלוקה שלך לנטיה ותחום נשי וגברי.

שאלתי אותך כיצד יתכן והתחומים הפיזיים והפחות נעימים ורוחניים מוענקים (בהודעה שלך, לא בהר סיני) לאישה.

אני מבינה שאת מתארת ומכירה גם נשים לומדות, אז למה אין זה כלול באידיאל הנשי שהצגת?

הן יחידות סגולה? מוזרות? למה לא ניתן להגיד שגם זהו חלק ממימושן העצמי הרוחני והעמוק?

קשר נפשי של האישה עם הילדים- מדוע לא ציינת את זה בתפקידי ונטיות האישה?

ויתרה מזאת, בחרת לשים את זה בתחום הגברי. למה?

היי,

לא ברורה לי הנקודה של הפרנסה מאחר וכל הנשים שאני מכירה עובדות קשה מאוד.

1. "עול פרנסה" דווקא בעבודות הדורשות השכלה נמוכה יותר מדובר בעבודה קשה, ולא פעם כאשר אדם נמצא בשוק העבודה זמן רב הוא מתקדם לעבר משרות בהן "עול הפרנסה" מתמעט.

מה אני רואה סביבי?

2. נשים שהיו רוצות להיות בבית כמו פעם, עקרות הבית הדואגות לענייני הפנים, והנה המציאות טופחת על פניהן

(המציאות- תשלומי טיפולי שיניים, עלות דירה גבוהה יותר מפעם, רצון לחסוך לחתונות הילדים, רצון להביא משפחה רחבה)

והן נאלצות לעבוד ולא פעם עובדות בעבודות לא פשוטות כלל!

כי לא השקיעו זמן וכח (בטענה שזה לא תפקידן) בלימוד מקצועות רווחיים יותר או מתאימים יותר.

אז ממה שאני רואה, האידיאל שאת מציגה נופל, האישה כיום עובדת במשהו + צריכה לטפל בבית

אני חושבת באופן ריאלי: אישה שעובדת עד 4, נניח סייעת בגן , חוזרת לבית הפוך+ילדים ואז עוד צריכה לתפקד כבת זוג.

זה לא נשמע לי סביר, וזאת המציאות בימינו כאשר שני בני הזוג מתבקשים לעבוד ולעמול.

נשים והשכלה:

להגיד שאישה לא צריכה ללמוד זה להגיד:

א. אנחנו לא רואים צורך במרחב הציבורי בנשים דתיות משפיעות. אין לחברה שלנו צורך בעובדות סוציאליות יראות שמים, אין לחברה שלנו צורך בעיתונאיות דוברות אמת, אין לחברה שלנו צורך בתראפיסטיות במגע בריקוד ובאמנות שיכולות לעבוד עם נשים, אין בחברה שלנו צורך בזמרות מקצועיות שיעשו שמח... אין. 

ב. האישה כן תצטרך לעבוד כדי להשלים פרנסנה, לעומת הגבר שגם ירגיש מימוש וחיבה לתחום שבחר, האישה לא לומדת מקצוע אמיתי וכאשר תצטרך לעבוד תצטרך להתפשר. וכן, סייעת זו פשרה גדולה, מנסיון.

ג. מנגד: הגבר חייב לבחור במקצוע רווחי, מאחר והוא המפרנס היחיד או העיקרי. אין הוא יכול ללמוד דברים כמו:

עבודה סוציאלת (יש מחסור עצום בעובדים סוציאלים גברים, מי שמכיר את התחום יודע), הדרכת טיולים, תארים שניים או שלישיים (ובכך לחזק את המדינה בפועל ממש), מחול, מוסיקה. הוא לא יכול לכתוב ספר .

העשרה: כמה העשרה אפשר עם בית וילדים? שיעור בשבוע? ספרים? קורס?  

בקיצור, לעניין הזה, מעבר לכך שאני לא מסכימה על העקרון של "שר החוץ שרת הפנים" בצורה הפשטנית שלו, יש פה בעיה בכך שהוא מעודד בעיות מאוד קשות במציאות.

2. קללות בראשית: בעצב תלדי- לא רואה כיצד זה כולל חיתולים.

בזעת אפך- לא מתיישב כיום עם העובדה שנשים מזיעות המון המון כדי לעבוד ולעמול, מה לעשות.

וכל זה מעבר לכך שפרקי באשת ניתנים לדרישה ולפרשנות ולא ברור האם ניתן לפסוק מהם הלכה או אפילו השקפת עולם.

3. קבלה: הקבלה באמת עמוסה בתיאורים שקשורים לצדדים נקביים וזכריים אך ממש לא אופי וקשה מאוד לעשות את ההשלכה שאת עושה, וזו הבעיה הגדולה בשימוש בדברי מקובלים.

כאשר עם ישראל מתואר כמו ספירת מלכות, שהיא ספירה נשית- האם זה אומר שיש לעם תכונות ומאפיינים נשיים בלעדיים?

לא, זה אומר שיש צד מסויים בו שהוא כזה (מחכה לדוד, לה', למשל).

לראיה ניתן לראות תיאורים רבים על טיולים שהיו עורכים מקובלים "טיולי גירושים" בהם הם מזדהים עם השכינה בגלותה. כיצד יתכן והם מזדהים עם הצד הנשי???

פשוט מאוד, גברים יש בהם יכולת כזו ולנשים- ההיפך. זה שאישה היא אישה לא אומר שהיא צריכה לממש כל הזמן כל מיני איפיונים נשיים שמוזכרים בדברי הקבלה. יש צדדים "נשיים" ו"גבריים" בכל מיני היבטים וזה הרבה יותר מורכב.

4. העולם הוא לא אינדיקציה שהייתי בונה עליה:

עד לפני כמה עשרות שנים לנשים לא היתה זכות הצבעה, בהודו רק השנה היה מקרה אונס ציבורי מזעזע, נשים הופכות לחפץ בעולם המערבי של היום וגם בעולם העתיק. העובדה שאת ואני בכלל יודעות לכתוב קשורה לשינוי הלכי רוח בעולם. כך שלא רק שאיני רוצה ללמוד מהתפקידים שהעולם טבע, אלא שגם אלו הולכים ומשתנים.

אצל חבדניקים יש מנין מאוחר- אולי זה יתאים

ובקשר תפקידים של אישה ןגבר- אם אבא לא יחליף חיתול בגיל אפס אז איך הוא פתאום יבוא ויחנך בגיל 10?

ואני לא רואה שום תענוג בחלק מעבודות בית- בדיוק התקלקלה לי מכונת כביסה וניסיתי להשתלט ידנית- ללא ההצלחה

ולשתוף רצפה בסוף הריון זה לא תענוג ובעלי עושה את זה

לא לכל אישה יש כח ורצון להיות אשה של רב גדול או קצין בכיר 

רק רציתי להדגיש שילדים צריכים את אבא מגיל אפס

ואני מכירה כמה כאלה שלא מתקרבים כמעט לילד עד גיל 3 בערך כי חושבים שזה תפקיד של אשה

וזה משפיע על הקשר

בוודאי שצריך קשר עם הילד מההתחלה. ממש מעומק הלב. וזה לא שייך ל"תפקיד" - זה טבעי לגמרי...

אז יצא כאן כל כך הרבה קצף... עד שהייתה אחת שפחדה שאם תיתן ביטוי לחששות שלה יתנפלו עליה כאן... תרגיעו.

אין שום דבר משפיל בלהאכיל, להשכיב לישון, לאמר שמע עם תינוק שרק מתחיל לצייץ וכן, להבדיל להחליף טיטולים, ולתינוק אין שום תחליף בעולם לאבא שלו. אני מדגיש תינוק, לא שהוא כבר בר מצווה. העדרות אבא מהחיים בשלבים המוקדמים זה פגם לעולם. אין לזה תיקון.

ברור לי שהקשר המופלא שלי לילדי לא יכול להתקיים אם הייתי רואה אותם בש"ק ולעיתים גם לא אז? שבת בלי המשפחה? את זה אתם משבחים?

יתכן בהחלט שהאב צדיק גדול מרבה כבודה של תורה בעולם. לתינוק שלו זו לא נחמה, אלו מחירים ממשיים ומי שמשלם אותם אלו חסרי הישע ביותר.

אי אפשר להתקרב מרחוק. כל השאר -- פלפול.

כמובן שכל אחד יפעל על פי מה שהוא משוכנע שחשוב יותר בקיום האנושי שלו.

את כל עבודות הבית. צריך להתחלק חצי חצי.

ברור שאם האישה עקרת בית, אין מקום להתלונן על בעל שהוא לא עוזר וכו' אבל המצב היום או שנשים יוצאות לעבוד והן ממש לא צריכות לעבוד בשתי עבודות (בית וחוץ)

רווחת המחשבה של "סכום אפס" כאילו אם נעשה דבר בקדושה ומתוך כוונות טובות, כל המציאות סביבו ודאי טובה.

לא תמיד כך היא-

יתכן והאבא בעל זכויות רבות ובצד מסוים יש מי שסבל ממנו. המשקע של הילד שחסר לו דמות אב נוכחת

לא מתמלא בגלל "זכויות" או "מצוות" אחרות שהאב מבצע.

החיים לא שחור ולבן ולכל בחירה יש מחיר וצריך להחליט האם מוכנים לשלם או לא, אבל להגיד "זו הדרך המושלמת ואין בה שום דבר רע, הילד בטח לא נפגע מזה שהוא לא רואה את אביו באופו תדיר!"???

אתה לא מכיר זוגות שנשואים עשורים וטוב להם?

וודאי שיש קשיים. גם כרווקים וגם כנשואים.

אבל בסך הכולל- לא סתם הרבה אנשים מתחתנים.

יש בזה הרבה מאוד טוב.

ובזוגיות טובה ונורמלית זה באמת כיף וטוב וממלא, היחד.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.