בקו 164 מפ"ת לרחובות, וישבה לפניי באוטובוס,
וגלשה בערוץ שבע,
מוזמנת להגיד לי מי היא.![]()
פשוט התביישתי לשאול, ולהודות בכך שהצצתי לה בגלקסי
ועכשיו, אם זה היה קורה לכם, מה הייתם עושים??
בקו 164 מפ"ת לרחובות, וישבה לפניי באוטובוס,
וגלשה בערוץ שבע,
מוזמנת להגיד לי מי היא.![]()
פשוט התביישתי לשאול, ולהודות בכך שהצצתי לה בגלקסי
ועכשיו, אם זה היה קורה לכם, מה הייתם עושים??
על הערוץ 
זה לא כל כך סימפטי ורגיל לומר בקול באוטובוס משהו כמו:
"היי, עוגי פלץצת מה הולך וזה?"
המבטים של האנשים המבוהלים יגרמו לה לחשוש ולא להזדהות..

עוגי פלצתרוב הכינויים פה לא הכי סימפטיים,
ואלה שכן, רגילים מידיי ולא מעוררים חשד..
בדוק שהיא תתעורר 
רושמת לעצמי במידה וזה יקרה 
עוגי פלצתזה זה שבחתימה שלו, לא?
![]()
עוגי פלצת|רושמת|
ואם לא תהיה קליטה?
תמיד אפשר לעשות את עצמך,
כמו שעושים לילדים הקטנים שרוצים את אמא... 
לעזור לך להחזיר את האינטרנט 
לא
חחח.. כ''כ מתאים לי
ולא הצלחתי לראות באיזה פורום היא גולשת... 

עוגי פלצתטוב, עכשיו אני מבין שעליי להסתפר 

לא נראה לי שכדאי לך להזדהות...
סמייליתהבנות פה עצבניות משהו פחד
|למוד לקח|
יש גם מרוקאיות נחמדות
מה הקשר בין העדה שלי (שנניח ואתה יודע מהי) לבין הנחמדות שלי (שנניח וחשבת שאני נחמדה אליך)???

רמז: מוזכרת בהודעה הקודמת שלי
ב. זה היה רק מס שפתיים כדי למנוע חיכוכים |דיפלומט|
ג. לפחות שתיים מהעלמות העצבניות הנ"ל היו מרוקאיות (ע"פ הודאתן), אז יש לי מה לחשוש מהסוג הזה...
תעדכן את עצמך: אתה *חושב* שאתה יודע מה העדה שלי... (לא תנחש
)
ב.מאיפה הסמיילי הזה????? 

ג. אתה לא יודע שהמקלדת משנה את האופי של הבנאדם??

אני אבדוק עם אבשלום קור את העניין...
אני לא *חושב* דברים, אני *יודע*
יש לך לפחות צד מרוקאי. וזה בסדר גמור, גם אני לא שלם
ב. יש לי בהודעות יוצאות איזה הודעה ששלחתי לפצלש שלי עם כל מיני סמיילים מעניינים שאגרתי במהלך הדורות.
לדוגמא:
ויש עוד...
ג. לא את כולם! יש בני אדם ישרים בעולם הזה
ועוד מאשר את העדה שלי???

ב. הם סמיילים מגניבים בהחלט!
הלוואי והיו מכניסים אותם למבחר הכללי (רק שהבנתי שיש משהו עם זיו"צ).
ג. ויש כמה שהשעה לא עושה להם טוב.... ליל"ט!![]()
|גמורה|
זכויות יוצרים
ליל"ט..
זה הודעה שלך משרשור לא מזמן...
לא כולן כאלו...![]()
אדם ישראכלתי מספיק צעקות להשבוע
סתאאאם
![]()
אדם ישרתודה תודה! גם את! אבל הוא דווקא בסדר
הבנאדם שאני מדבר איתו. <ר>
הכל בהומור גבר!
אין צורך להביא לי פרסי ניחומים על שנולדתי ספרדי...
דניאלה .ד.סתם 
אני הייתי שואלת
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
טוב שהסברת את עצמך.
לגבי קריעת החולצה - כשהורי נפטרו, אז בכל פעם נתנו לאחיותי לקרוע את החולצה שלי ולי, את שלהן.
לא נתקלתי ולא שמעתי על מקרה שלא נתנו לקרוע. מבינה שחייבים לעשות את הקריעה.
לגבי להספיד, בלוויות שהשתתפתי בהן, ל"ע, הספידו בחלק מהן גם נשים. החברה קדישא עמדה בצד
והקשיבה בשקט.
לגבי הנפטרים ששמרו שבת ואלה שלא - אולי כדאי לבדוק את מקור המנהג (או יותר ממנהג?) הזה;
אינני יודעת. יודעת רק שלהבדיל, גויים לא קוברים בבית קברות יהודי וכן להיפך.
אולי יש בזה משהו רוחני שמעבר להשגתנו. אבל למה שלא תבררי, לעומק?
אגב, את תמיד יכולה לשאול אותי לגבי דברים חרדים ואשתדל לענות ככל יכולתי.
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.