אני קיבלתי תכשיט על שידוך שאירגנתי פעם...

חסכתי לך בקשת סליחה פומבית- אני מתנצלת על ביזוי תלמידי חכמים

אפילו לשדכנית מקצועית לא משלמים כאלה סכומים בד"כ

חברה שלכם? תנו לה 1000-2000 ש"ח, זה גם יפה מאד.

הרי זו לא "הלכה" - ולכן אפשר להגיד בנימוס ש"לענ"ד זה סכום מופרז". זה סיגנון ממש מבחיל. ו"המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו".

[ומה שקורה כשמתייחסים כך, זה שגם לא מבררים מה אמר בדיוק ובדרך-כלל גם טועים בציטוט בגלל זה]

בנה בהפתעה נדנת עץ בגינה (שווי של בערך 2000 ש"ח).

זה כי הם ידעו שלא נסכים לקבל כלום...

אחי וגיסתי קנו לשדכנית ולבעלה כרטיסים להופעה, והלכו לעשות בייביסיטר בערב של ההופעה.

אני מכירה זוג שקנה לשדכנים מערכת שווה ואוסף דיסקים.

בקיצור-

לדעתי עדיף מתנה, שמראה שהקעתם חשיבה. אבל תחפשו משהו שמתאים ספציפית לשדכנית עצמה (אפשר להתייעץ עם המשפחה שלה). משהו שישמח אותה, ושיראה כמה אתם מכירים לה טובה (ושיהיה לה כיף לספר- את זה קיבלתי מהזוג ששידכתי...)

קנינו לה פמוטים יפים מקריסטל. לא עלה כ"כ יקר אבל זה ממש יפה ומכבד. גם אם היא לא תדליק בזה נרות זה יכול להיות סתם בויטרינה..

ולאירגון שילמנו 1000 ש"ח כל צד.. (סוג של כל צד.. אתה משלם אחרי שהתחתנת ואז זה יוצא שבתור זוג צעיר שילמנו את הסכום.) זה סכום מכובד וטוב.

אני חושבת ש5000 כל צד כלומר 10000 ש"ח לזוג צעיר זה עוול לזוג.

השדכן אמנם עשה עבודה קשה אבל הקב"ה עזר לו ואם הקב"ה לא היה רוצה זה לא היה קורה גם אם השדכן היה מתחנן. בקיצור זה חסד שהקב"ה עשה איתו ואיתנו ואנחנו צריכים להודות אבל לא שייגרם לנו עוול בגלל זה.

וסליחה אבל סכום עצום קשה יכול להספיק לזוג צעיר לפחות לחצי שנה-שנה של קיום! ולא שח"ו יגיעו למצב של חוסר וצימצום אדיר.

גם התזמורת וגם בעל האולם וכו' וכו' עוזרים לקב"ה לשמח ואף אחד לא מרגיש צרות עין כשמשלמים להם..

סתם מרגיש לי רע שכולם פה תוקפים. כאילו שאף אחד לא יודע פה כמה באמת קשה להיות זוג צעיר ובלי כסף בכלל.

ובלי עזרה מההורים!

תפסיקו לתקוף ותחשבו באמת בתוככם מה הייתם עושים.

קצת מרגיש צבוע- ברור היינו נותנים 50000  זה חשוב והוא זה שבזכותו אנחנו נשואים.

לא אמרתי שלא מגיע לו שכר ותודה ענקית רק אמרתי שסכום ענק כזה כשהוא הרבה מעבר ליכולת האדם כן זה עוול.

ואגב אנחנו לקחנו דיג'יי שלקח לנו סכום ממש קטן (משו כמו 2000 ש"ח כי התזמורת היא לא פחות מ5000.)

ואולי גם אם  לא 2000 ש"ח זה נראה לי יפה ומכובד.

חברה שלי היתה במצב דומה לשלכם, הביאו לה מתנה בשווי 500 ש"ח וזה היה נראה קצת מזלזל.. (לה)

זה די תלוי בציפיות.

אני מאמינה שצריך לצ'פר בלב רחב את מי שמשדך, גם כי אנשים כאלה בד"כ יודעים הרבה מפח נפש,

ומשקיעים הרבה עד שיוצא שידוך (אני מדברת על שדכנים חובבים..)

וגם- כי זה שווה הרבה יותר מזה!!!!

צריכים להבחן ע"פ הטרחה והזמן וכד' שעלו לשדכן כדי להכיר ביניכם,

(כי אז באמת מדובר על השקעה של 30 ש"ח, נניח. ואפילו אם בדרך הוא טרח והצע לך עוד כמה וכמה שידוכי-נפל שלא צלחו)

אלא בכמה שווה לך שאותו שדכן או שדכנית הכירו לך את בעלך.

כמה היית מוכנה לשלם כדי שיכירו וידאגו שתפגשי עם האדם היקר לך מכל!

ותמיהה לסיום:

האם ערכה של שמלת כלה/מאפרת/תזמורת/הזמנות וכד' בה חתנים וכלות משקיעים אלפי שקלים בלי לדפוק חשבון- לא שווים הרבה הרבה פחות, ושוליים הרבה הרבה יותר?!

והערה סופית ואחרונה:

ב"ה אני לא מתפרנס מ"עסקי" השדכנות, ולכן אני לא מצפה לתמורה.

אם בני הזוג מתעקשים- אז אינני מוכן לקבל יותר ממתנה חביבה, כאקט סמלי של הכרת טובה,

כי את התמורה המלאה לאושר שהסבתי להם ולחיים שהענתקי להם בעזרת ה' יתברך הם לעולם לא יוכלו לכסות..

שזה גם מה שהרב אבינר שליט"א רצה להדגיש. הוא ראה את בעיית השידוכים ב"מיגזר" - אז אמר, בפרפורציה למה שאתם משקיעים בכל מיני פריטים לערב האחד של החתונה - תשקיעו למי שדרכו סודרה לכם המתנה הזאת לנצח בעז"ה. וכוונתו באמת לא היתה כ"כ בשביל ה"כסף", אלא כדי לגרום לכך שלאנשים תהיה גם מוטיווציה מהצד הזה, כשיראו שזה עסק גם "מכניס" כלכלית, ואולי יותר אנשים ישקיעו בכך מאמץ רציני.  כל זה בלי להתייחס לעצם הענין - שאין לי בו כ"כ דעה, אלא רק להסברת כוונתו כפי שהבנתי.

ואם המחשב שידך בניכם

אז קונים לו מתנה...?

מישהוא תיכנת תוכנה,

מישהו הקים אתר.

רק אם שני בני הזוג נפגשו ממש באקראי ניתן לומר שלא היה שום גורם אנושי מתווך.

את אשתי הכרתי בערוץ, דרך אתר פסיפס,

ושילמנו לו כהוגן

בס"ד

אני ובעלי הכרנו בפייסבוק 

האמת אף אחד כמעט לא יודע על זה חוץ מהחברים שלו.

וחבר אחד התנדב להיות "השדכן" 

לא הבאנו לאף מתנה.

כי הוא תכל'ס לא עשה כלום .

הוא לא באמת הכיר בנינו אבל בשביל הפרוטוקול אמרנו שהוא הכיר.

למי צריך להביא?

בעצם לא נראה לי שהוא צריך את זה...

(וסליחה על הפלישה...)

סתם

שידענו שהיא חולמת עליהם ולא יכולה להרשות לעצמה...

עם עוד כל מיני פינוקים שאני כבר לא זוכרת מה...

גם את זה היא בקושי הסכימה לקבל...

קראתי את זה לפני החתונה אז אני לא כל כך זוכרת למה (עברו כבר 3 שנים ב"ה). אנחנו נתנו כל צד 770 דולר. (ככה נהוג בחב"ד).

אני חושבת שזה משהו שקשור למאמץ הקשה להשיג את הזיווג. אני אשאל את בעלי ואכתוב לכם.

קנינו לבעל (חבר של בעלי) סידרה שלמה של ספרי קודש שהוא רצה ולא היה לו (עשרה ספריםככה) -אפשר לברר עם חברים טובים או עם האישה מה חסר להם בבית.

ולאישה (חברתי המדהימה) קנינו סט תכשיטים ומטפחות (או סיכות למטפחות - לא זוכרת בדיוק) שידענו שהי אמאוד- אוהבת!!

שווה............

כל פעם שאני מגהצת אני מברכת את הזוג.....

לזכות לברכה כל פעם שמשתמשים במתנה...

ידענו על משהו שהם ישמחו לקבל- אז קנינו מתנה לבעל ומתנה לאשה 

והוספנו עוד כסף במזומן.

תחשבו כמה אתם מוציאים על החתונה, ומן הראוי שזאת שהכל בזכותה תקבל משהו הגון ומכובד...

אם היא לא אחת שמתפדחת להגיד מה היא רוצה, אפשר לשאול, אפשר גם להציע לה כמה אופציות (שהיא תדע באיזה סדר גודל בערך מדובר...)

לדעתי זה ממש טוב לתת כסף, בעיקר לזוג נשוי.

ותסבירו לה שבכל מקרה תביאו לה משהו, אז עדיף שזה יהיה משהו שהיא רוצה... ואם היא לא אומרת, אז תביאו כסף (הרבה!!! - זה הוצאה קטנה ביחס למה שאתם מוציאים על החתונה)

לא מזמן פגשתי את הזוג ששידכנו ואת התינוקת הטרייה...

האב הגאה אמר לי- "היית מאמינה שזה בזכותכם?" 

הכרת טובה ששווה יותר מכל המתנות שבעולם!!!

פעם עסקתי הרבה בשידוכים. ברוך ה' היו לי כמה הצלחות. אבל כמעט תמיד- אחרי עבודה קשה. זה אומר עשרות טלפונים ושיחות ארוכות על מנת להכיר- כי תמיד כשמתחילים להתעניין בשביל מישהי/ו ואז לא נשמע מתאים מייד חושבים למי זה כן, וכך נכנסים למערכת מסועפת, הרבה פעמים צריך לבדוק מה קורה שוב אחרי שבועיים, חודש- אולי הבחור התפנה, אולי סיימו קשר ואפשר להציע למישהו אחר. אני חושבת שלא צריך להישאר פאסיביים (אני מדברת על שידוכים בגיל קצת יותר מבוגר)ואפשר ממש להיות פעילים בחיפוש. רק פעם אחת קיבלתי מתנה (מכובדת). לא עשיתי את זה בשביל המתנות, אבל זה פשוט לקח לי ערבים שלמים ועיסוק נפשי רב, והיום כשאימהות וכו' פונות אליי אני כבר לא מוכנה להיכנס לזה שוב, כי זה לוקח המון זמן ואני אמא ועובדת. אם הייתה לכך תמורה מכובדת בהחלט היה עוזר לי לפנות לזה זמן בכל זאת.

זה בכל זאת צובט קצת בלב שכשאני הוזמנתי לחתונות האלה הייתי צריכה לשלם בבייביסיטר, דלק ומתנה כשאני הכרתי ביניהם...וזה בכלל לא משנה אם השדכנית היא חברה קרובה או לא, אני הצלחתי גם עם זוגות שאינני מכירה אישית כלל רק דרך חברים.זה רק אומר שעבדתי על זה הרבה יותר.

פעם עסקתי בזה והיו לי הצלחות

אפילו נהנתי

אבל זה הרבה מאוד טירחה והחיים העמוסים שלי מקשים עלי להמשיך לעסוק בזה,

אם היה בסוף כל שידוך מוצלח חצי מהסכומים המדוברים פה

די ברור לי  שהייתי ממשיך לעסוק בזה במרץ

אם הייתי מקבל את הסכומים שמדברים פה

די ברור שלי שהייתי עוסק בזה עוד יותר במרץ

(אני מפה, פתחתי ניק לצורך העניין)

לראות אם הזיווג יעלה יפה ואז תתנו משהו מכובד  כי אין טעם לתת ואז לבוא בטענות

בסופו של דבר הם אלו שהחליטו להתחתן

הזוג הכיר אחד את השני, אם היה הסתרה הטענה היא לבן הזוג הרבה יותר מאשר לשדכן

ישנה הרגשה כללית פנימית של הכרת תודה ענקית!!!

וישנה הדרכה הלכתית של רבנים רבים לשלם/ לתת מתנה - העיקר להכיר תודה לשליחים החשובים ביותר בחיינו לסייע לנו להקים משפחה.

שתי ההרגשות מצטלבות בחינוך לתת מקום נכון בסדר העדיפויות שלנו: לאולם, לשמלה וכו' וכו' או למי שטרח וחשב וניסה...(ובתור מי שמנסה כשעולה בידה, אני רואה כמה טרחות בדרך אנשים טורחים למען השני) - ובגדול. השמחה הגדולה ביותר שלי היתה כשהצלחנו לתת יד בהקמת עוד חורבה מחורבות ירושלים.

אין שמחה גדולה מזו!!

ומה שתרצי, אבל מה עם החלק שלך?

הכירו לך את החצי השני שלך!

למתווך דירות את גם לא משלמת? זה הרי חסד מאוד גדול! לעזור למישהו למצוא דירה מתאימה, נוחה וכו', ואם יש לו ילדים, אז בכלל! לעזור למשפחה שלמה!

אבל בכל זאת משלמים! למה?

שלמו לשדכן- מקצועי או לא- בעין יפה. על על הוצאות החתונה שופכים כסף וזה ברור מאליו- אז למה לא לשדכן שהביא את כל השמחה הזו?

אם היה מקובל אצלנו שמשלמים בשמחה לשדכן, כמו בעולם החרדי, אז הרבה יותר חברים וחברות, שכנים ושכנות היו מנסים לשדך ואז אולי מצבנו לא היה כה עגום בשדה הרווקות!

לפני שמכירים את הבן זוג המיוחל, רבים היו מוכנים לשלם הרבה כדי להכירו ואחרי שזכו להכיר- פתאום נדמה שהשדכן לא עשה כלום..

ידוע למישהו מה נהוג/מתאים כשזה קרובי משפחה?

חברתי המקסימה הכירה לי את אח של בעלה, ההורים שלי נתנו להם מתנה שימושית,אך סמלית יחסית לסכומים שדוברו פה...

בעלי אומר שזה משונה לשלם לאחיו אלפי שקלים ,הרי מדובר באחים. (אבל- אז היינו חברות ועוד לא גיסות).

גם ההורים שלי חשבו כך בזמנו,(כבר עברו כמה שנים מהחתונה ב"ה),שמדובר בחברה שעשתה שידוך לגיס שלה,ולכן מתאים להכיר טובה כמובן,אך לא שייך תשלום גבוה כמו לשדכן.

מה  אתם אומרים?מכירים מקרים דומים?

כלומר בת דודה ששידכה, לחבר של המשפחה.

שני הצדדים נתנו משהו, כל צד לפי השיטה שלו. (צד אחד שילם, והרבה, והיה לה לא נעים לקבל, אבל א"א להגיד שהיא לא שמחה בזה. צד שני ברר על מתנה שהיא רוצה לקבל וקנה לה. )

אני חושבת שזה ראוי ונכון.

אבל, עם אח זה נראה לי קצת שונה. נשמע לי מוזר שאם נניח אשדך את אחותי ההורים שלי ישלמו לי על זה. לא קשור. (גם ככה אני חייבת להם המון, לא הייתי מצפה מהם לכסף על כזה דבר)

לחברה כן הייתי נותנת. מה הקשר שזה גיס שלה? ואם זה היה חבר של בעלה היחס היה שונה?

בכל אופן, הכרת הטוב צריכה להיות, בכל מקרה. ואם זה כבר מזמן אני לא בטוחה שיש מקום לפתוח את זה שוב, ביחוד אם נתנו משהו.

ראוי להביא סכום משמעותי, אם אפשר זה בהחלט מגיע. אם אי אפשר, צריך לשאול את השדכנית במה היא מעוניינת. אפשר בהחלט להגיע למתנה מכובדת. לא חייבים לעמוד בסכום של הרב אבינר, למרות שברור שזה מה שהיה גובה שדכן מקצועי. צריך לזכור שלשדכן מקצועי יש הוצאות, וכן השקעה מרובה מאוד של זמן. מה שבאמת מצדיק תשלום כזה. לחבר או חברה זה בדרך כלל לא מקור פרנסה. אבל הכרת טובה ראויה ומכובדת, עם השלכה מעשית. וודאי ובוודאי. 

חברה שלי שידכה את אח שלה עם חברה שלה, והם קנו לה מתנה שימושית ויפה! (אני חושבת מחשב נייד, אם אני לא טועה, והיא הייתה סטודנטית באותו זמן, אז זה מאוד עזר לה...)

מסופר על אדם שהסתובב עם האוטו הרבה זמן ברחוב וחיפש חניה. בסוף הוא מרים עיניים לשמיים ואומר "ה', אם תעזור לי למצוא חניה אני אתן 1000 ₪ לצדקה". תוך כדי דיבור הוא רואה מישהו שמוציא את האוטו מהחניה. מיד הוא מוסיף "ה', לא צריך, הסתדרתי לבד!"

בעזרת עוד מישהו.

אחרי כמה שנים רק שמענו שצריך להביא משהו לשדכן,

אז דיברתי עם אמא שלי והיא אמרה שהמתנה הכי גדולה שיכולנו להביא לה, כבר הבאנו וזה הנכדים...

ולבן אדם השני שהיה מעורב אני חושבת שאמרנו תודה ואולי נתנו איזה ספר, אבל המתנה הגדולה שהוא קיבל מבעלי

הוא הרעיון לעסק המשגשג שיש לו כיום. אז אני מקווה שהוא לא נוטר לנו טינה כלשהי.

ובתור שדכנית בהתנדבות לשעבר, עבדתי הרבה זמן על מציאת זיווגים לאנשים ולא הצלחתי- או שהם לא הצליחו,

אבל התודה שלהם היתה מספיקה לי ומעולם לא ציפיתי לשום תמורה. אחרי הכל עשיתי זאת בשביל התמורה בעולם הבא

אז למה לבזבז אותה בעולם הזה?

ו... אני לא יודעת... אני מרגישה שאני ממש לא רוצה לקבל שום דבר.

כל השידוך הזה הרגיש ממש כאילו הקב"ה רק פקח לי את העיניים ושאני הייתי לגמרי רק השליחה.

אני ובעלי מוזמנים לחתונה ואני חרדה מ"סיבוב השדכנית" בריקודים עם הכלה (ואני ממש לא בחורה ביישנית וגם מכירה את שניהם), ועוד יותר ארגיש לא נעים לקבל מתנה. זה פשוט מרגיש לי לא שייך.

בעלי ואני לא הכרנו בשידוך ולכן אני לא שותפה לתחושות כלפי המשדך, אבל אני מניחה שגם אני הייתי רוצה לתת משהו יקר ומשמח, ולכן אני לא אגיד לא, אבל מלכתחילה - הייתי מעדיפה שלא יביאו כלום. האושר שלהם הוא הדבר שהכי יקר לי ומשמח אותי.

צריך לתת כסף למה רק בציבור שלנו מתפתלים בענין ולא מבינים את החשיבות שבדבר

אין כללים ברורים בזה,

ולכן מתפתלים

וגם הכי נכון!

והאולם משום מה לא מתפתלים. ועם העיקר??

נראה לי שלקבוע סכום זה בעייתי, כי גם ככה ההוצאות של החתונה(שאין מה לעשות, גם אם הזוג הכי מנסה לצמצם- יש הוצאות מטורפות) לפעמים גורמות למתחים לא רגילים, ולהוסיף עוד כמה אלפי שקלים כשבד"כ מדובר בחבר/חברה- נראה לי לא שייך.

כן שייך שמצד הכרת הטוב להביא מתנה לשדכן, כל אחד על פי יכולתו, ואולי אפילו להשתדל ק-צ-ת יותר(במידה שזה לא פוגע בזוג וכו'). זה לא כי זה פחות חשוב, אלא כי לרוב הדברים נעשים מרצון טוב, וגם כי ההוצאות הם ממש זועתיות לפעמים.

השדכן שלנו לא הסכים לקבל שום דבר,

אז קנינו לו ולאשתו מצלמה, שהיום כשהם הורים משמשת אותם היטב

אז זה עלה "רק" 500 ש"ח- אז מה? זה מראה זלזול בו או במעשה?

לדעתי ממש לא, עצם המחשבה והכרת הטוב שבאה לידי ביטוי במתנה זה העיקר.

הרעיון הוא לעזור לזוגות שעדיין לא מצאו אחד את השני.

כי כשהשדכן מקבל מתנה הגונה זה מעודד אותו ואחרים לעסוק בזה.

כמובן שזה לא נכון לפגוע בזוג, אבל כשהזוג מצמצם בהוצאות של החתונה

הם כבר לא כל כך מטורפות, וזה כמובן תלוי בכמה הם צימצמו,

וכמה עזרה יש מההורים (אם יש) ובעוד גורמים.

אז אם המתנה לשדכן תפגע בזוג, אז כמובן לתת כמה שאפשר.

אבל יש ערך בפני עצמו לתת מתנה שמנה לשדכן אם אפשר.

ובעיקר חולקת על הצורך להפוך את זה לנורמה(שיכול להיות שלא התכוונת לכך אבל הבעיה במשהו כזה כ"ערך" היא הזוגות שאין להם יותר מדי, ואז הם לא מביאים מתנה שמנה וזה לא נעים, או שכן מביאים- ואז זה פוגע) . באופן כללי הנורמות של חתונה בציבור שלנו הם גבוהות גם אם מאוד מצמצמים. עוד נורמה כזאת עלולה להכניס אנשים למצבים לא פשוטים.

האם זה לגיטימי?

יש ערך לחתונה צנועה, ויש ערך למתנה שמנה לשדכן,

ויש מציאות (לחץ של ההורים להשתוות לנורמות החברתיות, חוסר בתקציב למתנה שמנה וכדו'),

בהתנגשות בין הערכים למציאות צריך תבונה איך להתקרב כמה שיותר לערך בלי לפגוע במה שאסור שייפגע.

יש ערך למתנה לשדכן, זה ודאי. גודל המתנה וערכה, זה השאלה, שלדעתי, אסור ש"תתקבע" בחברה כ"מתנה שמנה" דווקא.

האם זה נכון שתתקבע נורמה של מתנה שמנה לשדכן או לא.

את סובר שלא, משום שעם כל זה שזה יעודד את השדכנים לשדך,

זה עלול לפגוע בזוגות שאין להם, ו"עידוד השדכנים" לא שווה את הפגיעה.

אני סובר שכן, משום שלדעתי הפגיעה היא קטנה ביחס להוצאות החתונה,

והיא שווה את העניין של "עידוד השדכנים".

מסכימה?

הסיבה שאני סובר כך היא שבעיית הרווקות היא משמעותית וגדולה בהרבה,

מאשר הבעיה שעלולה להיות מנורמה של "מתנה שמנה" לשדכנ/ית. את לא חושבת כך?

כן בגדול כן. אנחנו גם ככה חיים בעולם שמקדש כסף וחומריות וחיצוניות ועוד הוצאה שמראש מוגדרת כ"שמנה"- אממ, בעייתית.

(ואגב, זוגות רבים עוברים משברים גדולים בגלל ההוצאות הכ"כ גדולות, גם ביניהם באופן אישי וגם בין המשפחות- בדיוק אתמול התייעצה איתי חברה איך "לשדך" בין ההורים שלה להורי בעלה, אחרי שהקשרים נותקו בגלל עניינים כספיים בסביבת החתונה).

בעיית הרווקות המדוברת- לא בטוח שזה הפתרון הנכון לה. בעיני בראש ובראשונה צריך לעשות עבודה מידותית-ציבורית גדולה. להפסיק לחיות בסרט הרע של תרבות המערב. דבר שני וחשוב לא פחות- מהפך בתפיסת "השדכן" בציבור. זה מתחיל כבר לקרות אבל זה צריך להיות משמעותי יותר. שדכנים מקצועיים שזה יהיה המקצוע שלהם והכי חשוב- שאנשים לא יתביישו לפנות אליהם. שזה לא יהיה "מילה גסה" להגיד הלכתי לשדכן. כמובן, ששדכן מקצועי יש לו את הסטנדרטים שלו והמחירים שלו, ושכל אחד יבחר בעצמו האם להשתמש בהם מתוך ידיעה ובחירה של התשלום.

אגב, גם ב"עידוד שדכנות" יש בעיה, כי לעתים כשהדברים נעשים לא לשם שמיים, ולא מתוך ראיה נכונה של המצב, יש בעיה של "הצפת הצעות" או הצעות לא קשורות בעליל(וכולנו מכירים וחוששים מדמות השדכנית הינטע הזו שפשוט מנסה לשדך כל מה שעובר מולה ברחוב)...

האם אנשים לא היו מתאמצים לשדך בין זוגות אם לא היו נותנים להם מתנה? האם המתנה היא זאת שתעודד אותם להמשיך ולשדך??? אני, בכל אופן, הייתי משתדלת ומתאמצת מאוד כדי להמשיך ולהכיר בין אנשים גם אם לא הייתי מקבלת על זה שום דבר מעבר להכרת הטוב ותודה מבני הזוג.

אני מבינה שיש לזוג רצון לתת, וזה יפה וטוב. אני אישית הייתי מאוד רוצה לתת משהו לשדכן שלנו, אם היה לנו כזה. אבל בתור המשדכת עצמה - אני לא חושבת שזה מה ש"יעודד" אותי להמשיך ולנסות. מה יותר משמח מלראות את שני האנשים האלה יחד מתחת לחופה?!

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.