תתחרטי על הטעות. חולשה.

אל תתני לעצמך לשקוע בכך - אלא קחי את זה כמנוף לתכנן איך לא יקרה יותר.

תתני לילד שלך הרבה חום, זה גם פיצוי וגם הכי טוב לכתחילה. וזה יותר חשוב מ"להנהיג".

ותשתדלי בהדרגה להרגיל לאיזשהו סדר יום סביר, שיהיה לך בו גם זמן לנוח.

את לא "אכזרית". עשית טעות - תתקני. עובדה שזה מאד איכפת לך.

ולא יזיק לקחת כוס תה שמרגישים לחץ, ולהירגע רגע לפני ההמשך. בדרך כלל, לא קורה בינתיים כל רע לתינוק או לעולם...

ותינוקת, חמודה וחכמה ככל שתהיה (ושלך הכי חמודה והכי חכמה, כמו שאת יודעת היטב ), לא יכולה להוות "חברה" במובן הרגיל של המילה.

לא טוב לאדם להיות לבד. עוד יותר לא טוב לו - להיות רק עם תינוק! זה מ-ח-ר-פ-ן! בדיוק כמו שאת מרגישה!!!

העצה הכי טובה שלי להתמודדות, ולמנוע הגעה למקומות שהגעת אליהם: להיות בחברת אנשים.

תאמיני לי - אפילו לשבת בגינה הציבורית, ולהסתכל על פיליפינים מסיעים זקנים - זה יותר טוב מאשר להיות לבד עם התינוקת!!!

אבל אפשר גם:

להזמין שכנה או ללכת אליה;

להזמין אחות או לנסוע אליה;

להזמין אמא או לנסוע אליה;

להזמין חברה או לנסוע אליה;

אפילו חמות אפשר!!!!

אפשר להשתדל לעשות אחד מכל אלה, כמה פעמים בשבוע.

עוד אפשר וגם צריך: לדבר עם בעלך ולספר לו עד כמה זה נורא וקשה.

אולי הוא יציע רעיונות מעניינים, ואם לא, אז הנה כמה רעיונות מעניינים שאת יכולה להציע:

לחזור יום אחד בשבוע מוקדם מהעבודה הביתה, ולשחרר אותך לשעתיים שינה או קניות (גם מרופא שיניים אפשר להנות במצב כזה);

להרשם לחוג ערב אחד בשבוע, או שיעור כלשהו בסביבה שלכם;

שינדב את אמא שלו לאפשר לך את אחד מהנ"ל, אם הוא אדם כל כך חשוב שלא יכול לעשות את זה בעצמו.

אני יודעת שקשה לך להאמין, אבל זה לא לנצח! זה יעבור, ויהיה יותר קל אני מבטיחה

(ואת רגשות האשמה תעזבי - זה לא תורם כלום לך ובטח לה. רק חפשי פתרונות לצמצום הבעיה. אנחנו רק אמא. אמא לפעמים טועה)

אולי את צריכה לצאת לעבוד קצת?

אולי משפחתון יום עם עוד כמה אמהות, או "החלפת תינוקות"?

נשמע שאת צריכה קצת מנוחה ורוגע, חשבי איך להשיג אותם בנתונים הקיימים..

בהצלחה!

היום ממש הייתי רגועה ומחבקת ומנשקת ולא כועסת ולא מתעצבנת.

אפילו זכרתי את כוס התה...

הגעתי אליה רק בערב ודרך אגב - היא התנפצה ותכולתה לכלכה והרטיבה את המיטה שלנו...(ובגלל זה אנחנו לא בחדר שלנו הלילה).

 אודה לכל המייעצים:

עצות נבונות ויעילות.

(בהתנהלות שלי - לא כ"כ ישימות...)

אכניס לסדר היום.

זה שצעקתי עליו - זה לא פוצע את הנפש ושורט לדורות?

בגלל שהגעת רק בערב לתה - זה התנפץ... פעם הבאה - באמצע היום (תנסי - כשתגמרי אפילו לאט, תגלי שהשמש ממשיכה לזרוח, איראן לא הפציצו, והתינוק מחייך)...

אם תרבי בחום ואהבה, בדיבור, ביחס, במעשה - אז מה "שצעקת", "יתבטל ברוב"... העיקר להשתדל לשים לב להבא..

בשם ברא אותנו שנשרוד אפילו שסתם בני אדם רגילים מגדלים אותנו, ושוגים לא פעם 

לשמחתי נוכחתי כמה וכמה פעמים לראות, שמילים טובות לרוב חודרות הרבה יותר עמוק ממילים פוצעות.

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק..."

זה שלפעמים אנחנו קצת מתפרקות ומתייחסות לילדים שלנו בדרך פוגעת - זה אולי עושה איזה רושם בנפש, אבל זה כלום לעומת כל הפעמים האחרות, שאנחנו מתייחסות אליהם בדרך בונה. הפעמים האלה הרבה יותר נחרטות בזיכרון, והרבה יותר משפיעות עליהם בהמשך כמו שיוקטנה כתבה - הילדים שלנו עמידים. הם מתוכננים טוב, כך שלא כל כך קל לערער אותם.

צריך להיזהר לא "להסתמך" על זה "להקל" בלצעוק על תינוק שעוד אינו יודע לדבר..

בוודאי שצריך בכל תוקף להשתדל שזה לא יקרה.

ואף אחד לא יודע מה כל דבר עושה "בפנים".

אך ההנחה הפשוטה היא שגם טעות פה ושם - אינה עומדת מול העיקר של החום והאהבה.

אבל צריך בהחלט להשתדל להיזהר; ביחוד בשלבים האלו.

אני כן מכירה אימהות (כולל אני עצמי) שצפירת הרגעה כזאת תעזור להן דווקא להתאפס על עצמן ולהקרין לתינוק יותר ויותר טוב... מתוך תחושה של העוצמה שיש בידיהן להיטיב.

מבינה את החשש שלך, אבל לדעתי המציאות מורה אחרת.

לא "תסתמך" על זה (לפחות לא אלו שכאן).

אבל "בעידנא דריתחא" וחולשה - הקלת יתר בענין, עלולה גם לשמש כ"תוספת" לעייפות (לא קרה כלום..). הילד הוא קטן וחסר אונים.

[שמעתי לפני זמן קצר מאמא לילדים צעירים, שהחזיקה את התינוקת הקטנה בידיים, ומעט הרימה את הקול בגערה על הילדים (לא צעקה. גערה "לזרז", שיסדרו או משהו כזה). מבחינתם כמובן - זה היה לא כלום. היא הרגישה איך הקטנה מתכווצת בידיים]

כמובן, שאת צודקת שהדרך לכך היא דווקא ע"י רגיעה ולא ע"י מתח. גם אני הזכרתי את זה למעלה.

אני מאוד מבינה ומזדהה.

לדעתי, בלי להלחיץ, ובנוסף לכל העצות המקסימות שכתבו פה, כדאי לבדוק דיכאון אחרי לידה.

מניסיון, שיחות עם אדם מקצועי, ולפעמים אפילו טיפול תרופתי, יכולים לחולל פלאים ולעזור למצב הרוח.

[ומהבחינה הכספית: יש את ארגון ניצ"ה שעוזר לנשים במצב כזה בחינם או בעלות אפסית].

מחזקת את ידייך. את אמא נהדרת!

םתינוקות זורקים אוכל

לא נותנים לישון

מרקנים ארונות

מכניסים הכל לפה

ובורחים כל הזמן

זה הטבע שלהם

אם תינוקת שלך לא עושה חלק מהרשימה זה כבר מזל

וגם את כאמא לא תצפי מעצמך גם לטפל בילדה גם לבשל גם לסדר-מה שהצלחת-יופי

מה שלא-לא נורא

ממש השתדלתי להיות בסבלנות ובקבלה.

היא אוהבת אותי ורוצה אותי. אין בעיה. כמו שהיא מקבלת מכה מהקיר וצורחת ונרגעת וצוחקת וממשיכה - אני רוצה לקוות שכך גם ה"מכה" ממני.

אבל יש מצב מגוחך-

אנחנו הזוג, כל הזמן מתקוטטים ומתמרמרים. לפניה, בנוחכותה או אחרי שהיא נרדמת. מזעיפים פנים. מדברים בנוקשות.

אני מה זה מפחדת מההשפעה עליה. וכאילו לא אכפת לנו.

מצד שני

אנחנו מתחבקים ומתנשקים ורוקדים 

והיא מקנאה ורצה אלנו(בזחילה) או דורשת שנרים אותה וכל כולה קורנת אושר ושמחה וצוחקת .

ואז כולנו מתחבקים ומתנשקים ושמחים וצוחקים.

אז מה קורה לה באמת, מי יודע?

לגבי דיכאון אחרי לידה - חשבתי על זה.

איך מטפלים בזה?

אבל אני חושבת שקודם כל דרך ארץ וכבוד והשתדלות.

אפשר לפנות לרופא משפחה שיאבחן אם יש, ואז הוא רושם כדורים.

מומלץ, אם כן, לפנות לפסיכיאטר לאבחנה מדויקת.

והכי מומלץ, לפנות לטיפול פסיכולוגי, שמאוד עוזר.

(כפי שכתבתי, נדמה לי, יש את ארגון ניצ"ה (תחפשי באינטרנט, או בספר טלפונים של ירושלים) שעוזר לנשים במצב כזה, ומלווה את האישה מההתחלה ועד הסוף).

בהצלחה!

בס"ד

קושי של אמא אחרי לידה (גם כמה חודשים אחרי) זה דבר מאד מאד נפוץ ונורמלי, בייחוד בלידה ראשונה, בה את הופכת מאדם "חופשי ומאושר" למ-ש-ו-ע-ב-ד-ת (עם כל הטוב שבזה) את פשוט 24 שעות תלויה באיך שהתינוק שלך יתנהג וזה מחרפן ולא פשוט בכלל.

תנסי לעצור רגע ולחשוב גם על הנקודות הטובות שבך, ואני בטוחה שיש לא מעט כאלה, תנסי לחשוב מה יפנק אותך ויעשה לך כיף (שאת יכולה לעשות) ותפרגני לעצמך!! כשאמא שמחה טוב גם לתינוק.

ואני בהחלט מתחברת לעצה בנוגע לחברות, זה פשוט משחרר משהו בנפש - וגם - את כבר לא לבד.

דרך ארץ וכבוד ממש לא סותר טיפול בעצמך. ההפך. זה בא במקביל.

תאמיני בעצמך ותעשי הכל כדי לשפר את המצב, למענך ולמען המשפחה שלך.

בע"ה אתם עוד תצאו מזה ויהיה לכם טוב.

יש ספר של מיכל פינקלשטיין "אחרי לידה" - ממליצה  לקרוא.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות