השבוע היה לי ישב"צ ראשון (וכנראה אחד האחרונים, אני נוטש בקרוב את ההדרכה, [אבל לא את הסניף]) עם הקומונרית החדשה שלנו, חן (שיהיה בהצלחה), במהלך הישב"צ, הטילה חן על כל אחד להגיד את ציפיותיו לשנה זו ובכלל (חלומות הכי ורודים) מקבוצה\אדם מסוים\ת(הצוות, החניכים, אני, עמ"י וכו'), כשהגיעה תור המדריכה שהוטל עליה לדבר על חבריא ב' של הישוב זה היה הרעיון של מה שהיא אמרה: "אני מצפה מחבריא ב' להיות קשורים לסניף, להגיע לפעולות חב"ב ולמדרשוקו ובחלומי הורדוד אני רואה את חבריא ב' מארגנת לעצמה באופן טבעי איזה מפגש שבועי בשבת בצהריים המוקדמים שכולם באים אליו ואת חבריא ב' מגובשת.
כששמעתי את זה זה חרה לי מאוד, ועלו לי הדברים הבאים:
כשהוקמה תנועת בנ"ע ע"י יחיאל אליאש, הבחור הכי קטן שם (למיטב זכרוני) היה בן 14.
בנ"ע הייתה במשך שנים תנועת נוער. כלומר - תנועה ששמה לעצמה למטרה להפעיל ולקדם את הנוער, שיעשה משהו עם עצמו, מעל 75% מהמהפכות שקרו בעולם באלף האחרון הוּבלו ע"י בני נוער, ובנ"ע קיוותה להרים מהפכה נוספת.
סיפר לי אחד מבוגרי התנועה שבתקופתו, כל הרציניים היו מקימים גרענים וועושים דברים דומים ורק הפחות רציניים הלכו להדרכה, שנועדה אף היא רק בשביל ש(כהגדרתו) בדור הבא במקום 40 גרעינים יהיה אלף.
כיום, וזה היה רק מקרה קטן ששבר לי את גב הגמל, בנ"ע היא תנועת ילדים. בפועל, חוץ מחינוך (שזה דבר חשוב מאוד) בנ"ע לא עושה כלום (ובתוך חינוך אני מכניס של"פ, סניפי עולים וסניפי פיתוח)
סתם חבריא ב' שאינם מדריכים לא מעורבים כלל בתנועה (למעט של"פ, שזה סוג של הדרכה ודרור, שהבנתי שזה עובד במעט מאוד סניפים)
מתי יחזרו הימים שעליהם כותב הרב נרי'ה ביומנו (שמופיע בספר "שחר אורו") שבהם בני עקיבא היו חוטפים מכות בשביל למנוע הקרנת סרט בשבת?
הנוער הדת"ל כיום ברובו (סליחה שאני מכליל, אבל ככה אני מרגיש) לא עושה כלום עם עצמו לטובת עמ"י, וזה בזבוז עצום.
מה דעתכם?
