לא צריך להתרגש מרבנים, וגם לא רבנים גדולים. הם בני אדם כמוך, אלא שיש להם יותר ידיעות ויחס שונה מהסביבה. (יש כמה יוצאי דופן שהם באמת משהו מיוחד, אבל הם בודדים ממש)
המשפחה שלהם נורמאלית למדי, האישה נורמאלית, והילדים רגילים, לא צריך להיסחף. ההבדל הגדול הוא, שאם ילד שלהם רוצה להיות רב, הוא כנראה ימצא מקום לשמש בו כרב, לעומת אדם אחר שלא ימצא. ככה העולם עובד, ותחום הרבנות לא שונה מכל תחום אחר לצורך העניין הזה.
אם כבר, הייתי נזהר מבני רבנים, המתעתדים ללכת בעקבות אביהם, ולהיות רבנים מפורסמים. ישנה תופעה נפוצה בה בני רבנים דווקא מורידים את הכיפה. לפעמים קורה, שדווקא בגלל שהאבא כ"כ משקיע ועמל למען תלמידיו, מרגישים הילדים בבית מוזנחים ממנו, ומתרחקים. זו תופעה קיימת, ואי אפשר להתכחש אליה. צריך לקחת בחשבון, שאם מתחתנים עם אדם כזה, צריך להיות ברור לו שהמשפחה קודמת לכל, וזה לא תמיד ברור.
אלא שכל זה בתיאוריה. בפועל - ישנה הרגשת דיסטנס של כבוד מרבנים הנושאים במשרה רבנית נחשבת. אני למשל, מרגיש בנוח עם ר"מים, ויהיו גדולים ככל שיהיו, אבל עם ראשי ישיבה (גם קטנים מר"מים מסוימים) מרגיש דיסטנס, ולא מסוגל לדבר חופשי - דפק אישי...
אגב, במקומך הייתי נרגע - להיות רב בישיבה תיכונית זה לא דבר קשה במיוחד במציאות של היום.