אם להתחתן עם גוי זה יהרג ובל יעבור, אולי זה עריות ואולי לא, צריך בירור.

בכל מקרה, אולי אם זה בשביל להציל את כל עם ישראל משמד זה עדיף.

הרבה זמן לא למדתי את מסכת מגילה.

ובמקרה כזה גם אין דין של יהרג ובל יעבור, והיא גם הייתה מותרת למרדכי כל הזמן הזה, חז"ל אומרים, הייתה טובלת ונמצאת אצל מרדכי, יוצאת וטובלת והולכת לאחשורוש...

שנא' "וכאשר אבדתי אבדתי"..?

את רואה אותי פה פעם ראשונה..?

נלקחה- נגד רצונה... 

וכאשר אבדתי אבדתי, זה אחרי שהיא נהייתה מלכה, והייתה צריכה לדבר עם המלך, כדי לבטל את הגזרה...

כאשר אבדתי בעולם הזה כך אובד בעולם הבא. כי היא הלכה מרצון לאחשוורוש כדי לרצותו (וכמובן שזה היה בכוונה טהורה- עבירה לשמה)

בהתחלה - נלקחה שלא מרצונה. וכל פעם שהיא אצל(/עם) המלך - זה באונס.

לכן היא עדיין מותרת לחזור לבעלה.

אבל מרגע שמרדכי אומר לה (סוף פרק ד) שזהו תפקידה, והיא הולכת - מעתה היא תהיה אסורה לבעלה לעולם.

וזה כוונת "וכאשר אבדתי אבדתי"..

רק כשיש עניין שהיא הלכה מרצונה - השאלה הקשה מתאימה. 

("היתה טובלת.. יוצאת וטובלת.." זה מצב שנמשך כ5 שנים מרגע הלקחה לארמון עד הגזירה עצמה. מאז שהלכה מרצונה, לא יכלה לילך שוב למרדכי.)

ונגיד ש... 

אז על איזו שאלה הלכתית עונה הרב זצ"ל במקור שהבאתי למטה?

תסתכל ברש"י ד"ה "תחילתה באונס", ותראה שזה לא שייך לעניינו.

תיקון קטן למה שאמרת..( כדי שמי רוצה לבדוק יוכל לעשות זאת..) זה שמרדכי היה בעלה זה לא בדיוק מהמדרש אלא מהגמרא במסכת מגילה דף י"ג עמוד א..

"לקחה לו לבת – אל תקרי לבת אלא לבית"

(יש אנשים שחשוב להם המקור המדויק...כמוני למשל חח..)

שאלות שאין לי עליהם תשובה:

1.פרק ב' פ"ס ב' כתוב: "יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה"

אם אסתר נשואה למרדכי..אז למה לקחו אותה בכלל..היא לא עומדת בקריטריונים..

2.רשי בפרק ב' פס" יז: כותב:"מכל הנשים-הבעולות שאף נשים בעולות קיבץ"

פה כביכול הוא עונה על שאלתי הראשונה..אבל אם כך למה בכל מקום אחר כתוב שקיבץ נערות בתולות....חוץ מזה שהתואר שמדביקים לאסתר תמיד זה "נערה"...כגון:"ותיטב הנערה.." וכ"ו..

3.אם אחשורוש רצה לדעת מאיפה אסתר הוא היה בודק מאיפה לקחו אותה ואם זה מהבית של מרדכי אז כנראה שהיא יהודיה לא?...

מקווה שמישהו יוכל לעזור לי להבין.... 

המגילה בשיעור שהעליתי, מומלץ לשמוע

פה

(ארוך מדי)

...

רק זורק בשתי מילים תשובה ששמעתי פעם: עבירה לשמה.

פירוש המושג הוא שלפעמים יהודי נדרש לעשות מעשה שנראה ממש עבירה אבל זה לצורך חיובי (מה שנקרא "לשמה").

כמובן שצריך מאוד להיזהר ולדעת את הגדרים ולא שכל אחד עכשיו ילך לאכול שווארמת זברה עם גבנ"צ כי הוא מתכוון להחזיר בתשובה את המוכר...

אני לא סגור על הפרטים לכן לא רוצה להרחיב. מי שיודע ורוצה להרחיב לטובת הכלל- בכבוד.

זה כשר |פיכס|

משום מה אנשים מתבלבלים בין השמות שלהם.

הזברה היא תת סוג מהמשפחה של הסוס ואינה כשרה בעליל (אינה שוסעת שסע).

אבל היא טעימה

אסתר כאילו יצאה מגדר הפרטיות, בהתחלה מתארים אותה בתור עצמיות ומה קורה לה וכו אבל לאט לאט היא נהיית יותר כללית ובסוף כבר בכלל היא לא מוזכרת... היא הפכה לאמצעי ולא לאישיות עצמה. משו' כזה.

ואגב, זה לא מדובר על החתונה, כי זה היה באונס. זה דובר רק על החלק שבו היא מתקשטת והולכת לפניו לבקש שיבוא למשתה (אגב2, זאת בכלל לא היתה התכנית שלה מלכתחילה לבקש את זה), זאת ה"עבירה" שאם כבר אפשר לחשוד בה ח"ו.

הרב קוק זצ"ל משיב בעניין זה בספר שו"ת "משפט כהן" הלכות מלכים:

"מיהו הדבר מצד עצמו מסתבר, דאין לך הוראת שעה כ"כ נחוצה, ראויה להורות לעבור על דברי תורה, כמו הצלת כלל ישראל. (גם לעבור עלי שפי"ד וג"ע – שם עמוד שח).

אבל החובה התדירית למסור נפש היחיד בשביל הכלל, הוא משום מגדר מילתא והוראת שעה. ואסתר משום הכי חשבה לכתחילה שהדבר רחוק שתציל, שהרי ודאי ימיתוה ותפסיד חיי שעה. וגם שהיתה חושבת שאולי במשך הזמן תהיה נקראת ותוכל להציל אז באופן יותר קרוב ובלא סכנה. ומרדכי הורה לה הוראת שעה, שבמקום הצלת כלל ישראל, אין לדחות כלל, ויפה שעה אחת קודם." 

ובהמשך:

"וממליץ אני על זה מה שכתוב בתנא דבי אליהו רבה פי"ד: אמר לי, רבי! שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם. אמרתי לו בני, דרכם של בני אדם אומרים, התורה קדמה, שנאמר (משלי ח. כב) ד' קנני ראשית דרכו. אבל אני אומר, ישראל קדמו, שנאמר (ירמי' ב, ג) קדש ישראל לד', ראשית תבואתו."

אורייתא וישראל - מי קודם למי? ישראל לתורה. ובמקום שכלל ישראל מצוי בסכנה, מרדכי, מראשי הסנהדרין, מורה לאשתו לעבור על  איסור דאורייתא בשביל הצלת עם ישראל. ואכן אסתר הולכת במסירות נפש עצומה ע"מ להציל את עמה. ועל זה אמרה "וכאשר אבדתי אבדתי".

במגילה אנחנו מדברים על תקופת אחרוני הנביאים בעם ישראל: חגי, זכריה ומלאכי. 
וחותמת הנבואה - אסתר המלכה.

ע"מ להחליט שנצרך כהוראת שעה לעבור על איסור דאורייתא בשביל הצלת כלל ישראל, לכך נצרכת נבואה. 
אסתר הולכת אל אחשוורוש מרצונה, עוברת חדר בתוך חדר, עד שמגיעה לבית הצלמים ומרגישה שרוח ד' סרה מעמה ובאותה שעה אמרה "אלי אלי למה עזבתני". לכאורה, ברגע זה אסתר אמורה לחשוב שמעשה אינו המעשה הנכון, אבל מראשית קבלה בנבואה שזה כן המעשה הנכון וביחד עם ציווי מרדכי הולכת ומוסרת נפשה על הכלל.

בתקופת השואה עלו שאלות קשות מאוד.

ומאחר ולצערנו אין נביאים בעם ישראל, מענה לאותן שאלות היה בחילופי שו"תים עם רבני הקהילות וגדולי הדור דאז.

"אסתר קרקע עולם הווי"

אביי השיב: "אסתר קרקע עולם היתה" ולא עשתה מאומה, לכן לא היתה חייבת למסור את נפשה כיוון שבמעשה האישה היא פסיבית "קרקע" (מגילה כג,ב; סנהדרין עד,ב).

באותם מקומות כתוב שכיוון שהיא עשתה את זה עבור עמ"י (קידוש ה') זה מסוג העבירות שמותר לעבור בשעת השמד

(כך נפסק ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה.)

קידוש השם

מסכת כתובות: דף ג' ע"ב

מראי מקומות:
* דף ג ע"ב "ולידרוש להו" וכו' תוספות, רשב"א, הגהות אשרי, והגהות הגר"א שם;
* סנהדרין דף עד ע"א "כי אתא רב דימי" וכו', וחידושי הר"ן שם ד"ה אבל, ד"ה והא אסתר, וד"ה ואם איתא;
* שו"ע יו"ד סימן קנז סעיף א, וביאורי הגר"א שם ס"ק י.

דברי הגמרא והגהות אשרי
שנינו בתחילת מסכת כתובות "בתולה נישאת ליום הרביעי". הגמרא 1 מספרת על גזירתו של ההגמון "בתולה הנישאת ליום הרביעי תיבעל להגמון תחילה", וגזירה זו גרמה לסכנה משום שהיו נשים צנועות שמסרו נפשם למיתה, ומשום סכנה זו התירו לבתולה להינשא בימים אחרים. על כך שואלת הגמרא "ולידרוש להו דאונס שרי", כלומר מדוע לא אמרו חכמים שבשעת האונס אין איסור להיבעל להגמון, מטעם פקוח נפש, ושוב לא יהיה חשש שאותן נשים ימסרו נפשם למיתה! ועל כך עונה הגמרא "איכא פרוצות, ואיכא נמי כהנות" 2 .

בעל "הגהות אשרי" 3 מביא שלושה דינים, ועליהם מעיר הגר"א שלש הערות.

ולקמן פ"ב פירש ר"י דוקא בפרהסיא, אבל בצנעה יעבור ואל יהרג, ואין חילוק בין עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים וכל עבירות שבתורה, דבכולהו בפרהסיא יהרג ואל יעבור, ובצינעא יעבור ואל יהרג, ואין פרהסיא פחות מעשרה ישראלים, ובעת צרה אפילו ערקתא דמסאנא לא ישנה. וצריך עיון היכא דמתכוין העובד כוכבים להנאת עצמו בעת צרה אי שרי. וגם אם רוצה להחמיר על עצמו וליהרג היכא דקיימא לן דיעבור ואל יהרג צריך עיון אי שרי אי לא שרי.

הדין הראשון – דין ג' עבירות
בדין הראשון כותב ההגהות אשר"י שאין הבדל בין שלוש העבירות החמורות ובין שאר העבירות, ותמיד בפרהסיא ייהרג ואל יעבור, ובצינעה יעבור ואל ייהרג, ונראה שהוא מכריע כדעת התנאים המובאים בגמרא בסנהדרין 4 , שסוברים כך. אולם הגר"א מעיר 5 ש"אין הלכה כן", מכיוון שרוב הראשונים סוברים כדעת התנאים המובאים בגמרא בסנהדרין, שלפיהם יש לשלוש העבירות החמורות דין חמור יותר מאשר לשאר העבירות.

הדין השני – הנאת עצמו בשעת השמד

 

בדין השני כתב בעל "הגהות אשרי" ש"צריך עיון היכא דמתכוין העובד כוכבים להנאת עצמו בעת צרה, אי שרי". כלומר, יש להסתפק מה הדין בשעת השמד, שבה הדין בדרך כלל שיהרג ואל יעבור, אבל העובד כוכבים מתכוין להנאת עצמו. על כך כתב הגר"א 6 : "נ"ב, והרמב"ן פסק דשרי, דדווקא בג' עבירות דחמירי בעצמן אסור אפילו להנאתו". ואכן הרמב"ן 7 כתב:

איכא דקשיא ליה, והא דינא הוא שתהרג ואל תעבור, דהא פרהסיא הוא, ושעת השמד היא; ואיכא למימר: להנאת עצמן היא, ואפילו בשעת השמד תעבור ואל תהרג, דהא ודאי הנאת עצמן הוא, מדלא גזרי תהרג אלא תבעל, אלמא אינהו גופייהו להנאת עצמן מתכוונין, ואפילו בשעת השמד שרי.

הרמב"ן אינו מקשה אלא מדין פרהסיא ושעת השמד, ולא מדין גילוי עריות, כפי שהקשו התוספות בסוגייתנו, מכיוון שבעל "הגהות אשרי" כתב שאין הבדל בין שלוש העבירות החמורות ובין שאר העבירות, והוא מתרץ ש"להנאת עצמן מתכוונין, ואפילו בשעת השמד שרי", וכפי שהביאו הגר"א.

אולם הרמב"ן ממשיך ומביא את דעתו של הראב"ד שחולק עליו:

ושלא כדברי הראב"ד שאמר: כל בשעת השמד אפילו להנאת עצמן תהרג ואל תעבור; ואפשר שכל בשעת השמד אפילו להנאת עצמן אסור, כדי שלא יהיו מצות בזויות בעיניהם וקלות לבטלם, מאחר שגוזרין שמד לבטל מצוותינו, אבל כאן שכל עיקר לא גזרו אלא להנאת עצמן אינו שמד, ואין זה נכון.

הראב"ד חולק על הרמב"ן, וסובר שבשעת השמד קיים דין של "יהרג ואל יעבור" אפילו אם הגוי מתכוון להנאת עצמו, ולפי זה חוזרת הקושיה לקדמותה: מדוע "אונס שרי"? הרי הן צריכות להיהרג ולא לעבור, מדין פרהסיא ושעת השמד! ואם כי ניתן היה לומר שגם הראב"ד מודה שאמנם "בשעת השמד אפילו להנאת עצמן אסור, כדי שלא יהיו מצות בזויות בעיניהם וקלות לבטלם, מאחר שגוזרין שמד לבטל מצוותינו, אבל כאן שכל עיקר לא גזרו אלא להנאת עצמן אינו שמד", אולם "אין זה נכון".

וקשה: מדוע לדעת הראב"ד אומרת הגמרא ש"אונס שרי?" הרי יש דין של פרהסיא ושעת השמד. ועוד יש צורך להבין: כיצד הראב"ד אומר שבשעת השמד קיים דין "יהרג ואל יעבור" אפילו בהנאת עצמן? הרי הגמרא בסנהדרין 8 אומרת ש"הנאת עצמן שאני", ולכן היה מותר לאסתר למסור עצמה לגוי. ואם כי ניתן היה לומר ש"הנאת עצמן שאני" נכון רק לגבי דין פרהסיא, ולא לגבי דין שעת השמד, אולם אין מסתבר לומר זאת, שהרי באופן פשוט נראה שהגמרא מתרצת בתירוצה זה את שני הדינים שאמר רבי יוחנן: הן את דין הפרהסיא, והן את דין שעת השמד, ולא רק אחד מהם, ואף מסברה אין נראה שיש חילוק בין שני הדינים הללו, שהרי בשניהם קיימת הסברה ש"הנאת עצמן שאני". ומכל מקום, מכיוון שיש מחלוקת בין הרמב"ן לראב"ד בדין זה של הנאת עצמן, כותב בעל "הגהות אשרי" שצריך עיון בדבר.

ומחלוקת זאת מובאת אף בחידושי הר"ן לסנהדרין 9 , אלא שהוא מביאה בינו לבין הרמב"ם:

ומיהו היכא שהכותים עושין הגזירה להנאת עצמן, בין בצנעא בין בפרהסיא, כל שהן משאר עבירות חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, לא אמרינן יהרג ואל יעבור, והכי איתא בירושלמי במסכת שביעית: בראשונה היתה המלכות אונסת, הורה ר' ינאי שהי' חורשין חרישה ראשונה... אימר לא איתכוין מגזירתן, לא איתכוון אלא למיגבי ארנונין, כלומר שלא היה הדבר להעביר, אלא להנאת עצמן לגבות הארנוניה, שאין רצון המלכים להוביר השדות, וזה היה גזרה על הכל, ולא עשו אותה שעה גזרה מפני שלא היה להעביר, וזאת ראיה ברורה, וכן הסכים ה"ר דוד ז"ל בלי שום חולק. ומשמע לי שאין כן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' יסודי התורה, דקאמר: וכל הדברים האלו שלא בשעת הגזרה וכו', דאחר שהתיר הנאת עצמן משמע דבשעת הגזירה לית ביה שריותא כלל".

הר"ן מביא מחלוקת בינו לבין הרמב"ם, האם מעשה שנעשה להנאת עצמן מותר בשעת השמד או לא, ומקשה הר"ן על הרמב"ם מתוך הירושלמי שמתיר לחרוש בשביעית אם הגזרה היא משום הנאת עצמן. אולם לפי חידושו של ה"נימוקי יוסף", שגזרה הנגזרת על כל העמים, ולא רק על ישראל, אינה מוגדרת כשעת השמד, אם אין זו גזרה על אחת משבע מצוות בני נח, וכפי שביארנו בשיעור הקודם 10 , אין כל קושי בדבר, מכיוון שהגזרה על החרישה נגזרה "על הכל", וכפי שכותב הר"ן עצמו, ואין היא מוגדרת כלל כשעת השמד. ואף אם הייתה נגזרת רק על ישראל, היא לא הייתה מוגדרת כשעת השמד, מכיוון שנגזרה על כל השנים ולא רק על השנה השביעית, שבעלי השדות חייבים לעבד את שדותיהם על מנת שיוכלו לשלם את הארנונה, ומכיוון שכן אין זו גזרת השמד, ואי אפשר להוכיח מכאן שמעשה שנעשה להנאת עצמן מותר אף בשעת השמד.

ביאור מחלוקת אביי ורבא
הגמרא במסכת סנהדרין 11 אומרת שבשעת השמד אסור לעבור אפילו עבירה קלה, לא רק על שלש עבירות. וכן גם בשלא בשעת השמד, אם גוי דורש מיהודי לעבור עבירה בפרהסיא אסור לו לעבור, וזאת משום חילול ה'. על הדין האחרון שאלה הגמרא "והא אסתר פרהסיא הואי!", כלומר – כיצד מסרה אסתר עצמה להיבעל לאחשורוש, הרי היה זה בפרהסיא! ועונה הגמרא שתי תשובות: "אמר אביי: אסתר קרקע עולם היתה. רבא אמר: הנאת עצמן שאני" 12 .
וכתב שם הר"ן בהמשך דבריו 13 בבאור שיטות אביי ורבא:

ותירץ אביי דאסתר קרקע עולם היתה, כלומר שלא עשתה שום מעשה, וכיון דלא עבדא שום מעשה, ואפילו היתה ערוה ממש דאורייתא אין לה למסור את עצמה למיתה, שאחר שאפשר לאנוס אותה בעל כרחה ולעשות בה מעשה מה תועיל אם מוסרת עצמה להריגה? הרי לא יהרגוה, אלא שיעשו בה מעשה בעל כרחה. וכשהקשו 'והא אסתר פרהסיא הויא', הכי נמי הוה להו לאקשויי והא אסתר גילוי עריות הואי, אלא דלא פסיקא להו אם היתה אשת איש אם לאו, ולרווחא דמילתא קא מקשו פרהסיא הואי. ורבא תירץ: הנאת עצמן שאני, לא בא לחלוק אמאי דאמר אביי דקרקע עולם היתה, דקושטא הוא וכדכתיבנא, אלא שבא לחדש שאפילו במקום שעושה מעשה, כל שהוא להנאת עצמו אין לה למסור עצמה למיתה היכא דלא הויא עריות ממש דאורייתא, ואע"ג דהויא פרהסיא. אבל בתוספות ז"ל מפרשים דעיקר קושיא ליתא, דמקשה ודאי ידע דאפילו ישראל האונס אשת ישראל אין לה למסור עצמה למיתה, דמהיכא ילפינן לגילוי עריות שיהרג ואל יעבור? מרוצח, ורוצח גופא הוי סברא, דאמרינן: מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא כו', שהכוונה בו שאינו בדין שינצל עצמו בדמו של חבירו, וכן נמי יש לומר שאין סברא שימסור עצמו למיתה כדי שיציל את חבירו מן המיתה... ומכאן הם למדין שהאשה שאינה עושה מעשה, אלא שאומרים לה שתניח להם לעשות מעשה, שאין לה למסור את עצמה למיתה, ומשום הכי לא מקשו בגמרא והא אסתר גילוי עריות הואי, דפשיטא להו שאין אשה בכלל יהרג מטעם גלוי עריות, אבל הקשו פרהסיא הואי, שהיה המקשה סבור שאע"פ שאינה בכלל גלוי עריות החמור להיות נהרגת בצנעא משום עריות, מכל מקום ראוי לומר שלא יהא היתר גמור, אלא הרי היא לכל הפחות כשאר כל המצות, ובמקום פרהסיא, דאיכא חילול השם, היתה צריכה למסור עצמה למיתה. ותירץ אביי: אסתר קרקע עולם היתה, שאינה עושה שום מעשה כלל, אפילו בפרהסיא דאיכא חילול השם, אין לה למסור את עצמה למיתה, שהיא אינה מחללת את השם, שאינה עושה שום מעשה, ורבא פליג עליה דאביי ואמר דאשת איש גמורה בצנעא אינה מחוייבת למסור עצמה, מכל מקום כשהיא בפרהסיא, אע"ג דאינה עושה מעשה, ראוי למסור עצמה למיתה מפני חילול השם, אלא טעמא דאסתר לא מסרה עצמה למיתה משום דלהנאת עצמן היתה, ולהנאת עצמן אין שם חילול השם" וכו'.

הר"ן מתייחס תוך כדי דבריו לשאלה, מדוע שאלה הגמרא ממעשה אסתר רק מצד שהיה זה בפרהסיא, הרי גם אם לא היה זה בפרהסיא היה הדבר אסור מדין גילוי עריות? לשאלה זו התייחסו גם התוספות בסוגייתנו 14 :

וא"ת, והא אמרינן בפרק בן סורר ומורה': על כל עבירות יעבור ואל יהרג חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים; ותירץ ר"ת, דאין חייבין מיתה על בעילת מצרי, דרחמנא אפקריה לזרעיה... ואין נראה לריב"ם... ויש לומר דהכי פריך: ולדרוש להו דאונס שרי, לפי שהאשה היא קרקע עולם ולא עבדה מעשה, כדמשני בפרק 'בן סורר ומורה': אסתר קרקע עולם היתה, והא דלא פריך התם גילוי עריות הויא, דפשיטא ליה דאיכא לשנויי קרקע עולם היא, ואין לה למסור עצמה, אבל לענין חילול השם לא היה נראה לו שיועיל טעם דקרקע עולם, ומשני: קרקע עולם היתה ואפילו חילול השם ליכא" וכו'.

לפי הסברו של ר"ת, וההסבר הראשון בר"ן, הגמרא לא הקשתה מדין גילוי עריות מכיוון שלא הייתה זאת ביאת איסור, ואילו לפי הסברו של הריב"ם, וההסבר השני בר"ן, הגמרא לא הקשתה מדין גילוי עריות מכיוון שהיא ידעה שבמציאות של קרקע עולם אין חיוב מסירות נפש על גילוי עריות, אלא שהיא סברה שיהיה חיוב של מסירות נפש מכיוון שנעשתה העבירה בפרהסיא, ותירצה שגם בפרהסיא אין חיוב של מסירות נפש, מכיוון שהיא קרקע עולם.

אולם הר"ן מחדש שיש הבדל נוסף בין שני ההסברים, ואם כי לפי ההסבר הראשון אין רבא חולק על אביי, מכל מקום לפי ההסבר השני רבא חולק עליו, ויש צורך להבין מדוע קיים ההבדל הזה בין שני ההסברים.

ונראה להסביר, שלפי ההסבר הראשון אמרנו שהגמרא לא הקשתה מדין גילוי עריות מכיוון שלא הייתה זאת ביאת איסור, אלא רק מדין חילול השם בפרהסיא, ועל כך תירץ אביי, שאמנם יש כאן חילול השם, אלא שבקרקע עולם אין חיוב של מסירות נפש, ורבא תירץ שאין כאן כלל חילול השם מכיוון שהגזרה הייתה להנאת עצמן, וחילול השם קיים רק כשהגזרה נועדה להעביר על הדת.

ואילו לפי ההסבר השני, כל הדיון של הגמרא היה לגבי דין חילול השם, ואמנם הגמרא לא הקשתה מדין גילוי עריות מכיוון שהיא הבינה שבקרקע עולם אין חיוב של מסירות נפש בגילוי עריות, אולם מדין פרהסיא היא הקשתה מכיוון שלגביו היא סברה שיהיה חיוב של מסירות נפש אף על פי שמדובר במציאות של קרקע עולם, מכיוון שיש בכך חילול השם. ואם הגמרא הייתה סוברת גם במסקנה, שיש כאן דין של חילול השם, לא היה מובן מדוע אין כאן חיוב של מסירות נפש? הרי חיוב של מסירות נפש על חילול השם קיים גם כשמדובר במציאות של קרקע עולם. ולכן היא הייתה צריכה לתרץ שאין כאן חילול השם כלל, וזאת משני טעמים: לדעת אביי אין כאן חילול השם מכיוון שהיא קרקע עולם, ולדעת רבא אין כאן חילול השם מכיוון שהגזרה הייתה להנאת עצמן. ומתוך שלא קיבל רבא את תירוצו של אביי, שאין כאן חילול השם מכיוון שהיא קרקע עולם, משמע שהוא חולק על סברתו, וסובר שגם בקרקע עולם קיים דין חילול השם, ואם כן יש ביניהם מחלוקת.

מה שאין כן לפי ההסבר הראשון, שלפיו אין הכרח לומר שיש ביניהם מחלוקת, שהרי תירוצו של אביי לא עסק בגדרי דין חילול השם כלל.

הדין השלישי – האם אדם רשאי להחמיר על עצמו?
למחלוקתם של רבנו תם והריב"ם יש נפקא מינה גם לגבי הדין השלישי שמביא בעל "הגהות אשרי". בדין השלישי כותב בעל "הגהות אשרי": "אם רוצה להחמיר על עצמו וליהרג היכא דקיימא לן דיעבור ואל יהרג, צריך עיון אי שרי אי לא שרי", ועל כך מעיר הגר"א 15 : "נ"ב, מפורש בירושלמי ובמדרש רבה דשרי, וכן פסקו הפוסקים".

ואכן השולחן ערוך 16 פוסק "שכל העבירות שבתורה חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכת דמים, אם אומרים לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג, אם הוא בצינעה יעבור ואל יהרג, ואם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי, אם העובד כוכבים מכוין להעבירו על דת", ואם כן מותר לאדם להחמיר על עצמו, ולמסור עצמו ליהרג תמיד. אולם בהמשך הסעיף כותב הרמ"א: "ודוקא אם רוצים להעבירו במצות לא תעשה, אבל אם גזרו גזרה שלא לקיים מצות עשה אין צריך לקיימו ושיהרג, מיהו אם השעה צריכה לכך ורוצה ליהרג ולקיימו, הרשות בידו". ולכאורה יש סתירה בדעת הרמ"א, שכן בתחילת הסעיף כתב השולחן ערוך שאם אדם רוצה להחמיר על עצמו ולהיהרג – רשאי, והרמ"א לא הגיה, ואם כן הוא מסכים לכך; ואילו בסוף הסעיף כתב הרמ"א שמותר להחמיר על עצמו וליהרג רק אם השעה צריכה לכך, וכבר עמד על סתירה זו הגר"א בביאוריו שם, וכתב 17 : "וצ"ע, שהרי בש"ע פסק שלא כדברי נ"י וכמש"ל ואם ירצה כו', ולא הגיה שם כלום, ודא ודא אחת היא".

אולם לפי הריב"ם ניתן לכאורה להסביר שאין קושי בדבר, מכיוון שב"שב ואל תעשה" כקרקע עולם אין חילול השם כלל, ואין על מה למסור את הנפש. לפי רבנו תם, גם ב"שב ואל תעשה" יש חילול השם, אלא שאין חיוב של מסירות נפש עליו, ואם כן קשה מדוע אין אדם יכול להחמיר על עצמו וליהרג אלא כשהשעה צריכה לכך? הרי גם אם השעה אינה צריכה לכך יש בזה חילול השם. אולם לפי הסברו של הריב"ם אין ב"שב ואל תעשה" חילול השם כלל, וממילא אין מקום שיחמיר האדם על עצמו ויהרג, שהרי הוא לא יקדש את השם בכך, ולכן מובן שרק אם השעה צריכה לכך יש מקום שימסור אדם את עצמו ליהרג לא משום חילול השם שבדבר, אלא משום שהשעה צריכה לכך מסיבה כל שהיא. מה שאין כן בדין הראשון של השולחן ערוך, העוסק בצנעה, ששם אם ימסור אדם את נפשו יקדש בכך תמיד את השם, שהרי הוא ב"קום עשה", ולכן ניתן תמיד להחמיר ולמסור את הנפש, גם אם השעה אינה צריכה לכך.

ולכאורה ניתן לומר שגם מחלוקתם של הרמב"ן והראב"ד תלויה במחלוקת רבנו תם והריב"ם. הרמב"ן כתב שחייבים לומר שאין במציאות של הנאת עצמן חיוב של מסירות נפש, מכיוון שאם לא כן לא יובן מדוע אונס שרי? הרי יש דין של פרהסיא ושל שעת השמד. ואילו הראב"ד חלק על כך ואמר שגם במציאות של הנאת עצמן יש חיוב של מסירות נפש, ונראה שהוא יסביר שאונס שרי על אף שיש דין של פרהסיא ושל שעת השמד, מכיוון שהיא קרקע עולם. ולפי זה תהיה מחלוקתם של הרמב"ן והראב"ד תלויה במחלוקת ר"ת והריב"ם. הרמב"ן יסבור כריב"ם, שאביי ורבא חלקו בדין קידוש השם, ומכיוון שההלכה היא כרבא ולא כאביי, הרי גם בדין שעת השמד ניתן לומר שאונס שרי רק מטעם הנאת עצמן, ולא מטעם קרקע עולם. אולם הראב"ד יוכל לסבור כרבנו תם, שאין מחלוקת בין רבא לאביי, ושני התירוצים קיימים למסקנה, וממילא ניתן יהיה לומר גם בדין שעת השמד, שאונס שרי אף מכיוון שהיא קרקע עולם, וממילא אין מכאן כל הוכחה שאין חיוב של מסירות נפש במציאות של הנאת עצמן.

פטור "הנאת עצמן"
אלא שעדיין יש צורך להבין את שיטת הראב"ד: מהי הסברא שמציאות של "הנאת עצמן" פותרת רק את האיסור של פרהסיא, אך לא את האיסור של שעת השמד? הרי באופן פשוט, מסירות הנפש של פרהסיא אינה שונה ממסירות הנפש של שעת השמד.

ונראה להסביר זאת על פי המשך דברי הר"ן. הגמרא בסנהדרין (שם) אומרת שגוי אינו מצווה על קידוש השם, וכמו שנאמר: "לדבר הזה יסלח ה' לעבדך, בבוא אדני בית רמון להשתחות שמה, והוא נשען על ידי, והשתחויתי בית רמון, בהשתחויתי בית רמון יסלח נא ה' לעבדך בדבר הזה; ויאמר לו: לך לשלום" וגו' 18 , והר"ן 19 מקשה על כך: "ואכתי איכא למידק, ואף אם היו בני נח מצווין על קדוש השם והיה פרהסיא, למה יהרג? להנאת עצמן היה, שהמלך היה נשען על ידי נעמן ולא היה מכריחו להשתחוות אלא להנאת עצמו, שהיה נשען על ידו, ולפי מה שתירצנו למעלה בן נח הרי הוא בעבודה זרה כישראל בשאר מצות, וכל הנאת לעצמן מותר אפילו בפרהסיא", ומתרץ: "ויש לומר שנעמן לא היה ידוע לכל שהיה כופר בעבודה זרה, והרואה אותו שהיה משתחוה עם המלך היה סבור שישתחוה ממש לעבודה זרה והיה חלול השם בדבר" וכו'.

אולם לכאורה אין זה מובן מה בכך שהרואה אותו סבור שהוא משתחווה ממש לעבודה זרה? הרי יש כאן פטור של הנאת עצמן, ובהנאת עצמן אין חיוב של מסירות נפש על קידוש השם. אלא מכאן ניתן להוכיח שהמציאות של הנאת עצמן אינה גורמת לכך שהאיסור יהיה יותר חלש, אלא שהפרהסיא תהיה יותר חלשה. מעיקר הדין לא היה כאן חיוב של מסירות נפש, וחיוב מסירות הנפש קיים רק מכיוון שזה נעשה בפרהסיא וגרם לחילול השם, אולם אם כופים אותו להנאת עצמן ולא לעבור על הדת, הרי זה מחליש את חילול השם שבדבר, ולכן אין חיוב של מסירות נפש. ולפי זה מובן שאם הרואה אותו סבור שהוא משתחווה ממש לעבודה זרה, ואינו יודע שהוא כופר בעבודה זרה, כפי שהיה לגבי נעמן, אין קיים הפטור של הנאת עצמן, ונשאר החיוב של מסירות הנפש.

וניתן להסביר שכך סובר גם הראב"ד, ולכן הוא אומר שהפטור של הנאת עצמן קיים רק לגבי חיוב מסירות הנפש בפרהסיא, ולא לגבי חיוב מסירות הנפש בשעת השמד. חיוב מסירות הנפש של פרהסיא נובע מחילול השם הקיים בכך שהאדם עובר על מצוותיו של הקב"ה בפרהסיא, ולכן אם העבירה נעשית מפני הנאת הגוי, ולא על מנת להעביר את היהודי על דתו, אין בכך אותו חילול השם הקיים במציאות רגילה של פרהסיא, ואין חיוב למסור את הנפש. אולם חיוב מסירות הנפש בשעת השמד נובע ממצוות "ואהבת את ה' אלהיך", ולא מחילול השם, כפי שהוא בדין פרהסיא, והוא גורם לחומרא בעבירה עצמה, ולכן גם אם הכפייה לעבור על העבירה נעשית מחמת הנאתו של הגוי, ולא מחמת רצונו של הגוי להעביר את היהודי על דתו, חייבים למסור את הנפש על כך.

בפרהסיא חיוב מסירות הנפש נובע מכך שרואים את האדם עובר עבירה, ויש בכך משום חילול השם, ולכן אם יודעים שאין הוא עובר אותה אלא להנאתו של הגוי אין בכך אותו חילול השם, ואין קיים חיוב של מסירות נפש.

אולם בשעת השמד, חיוב מסירות הנפש אינו נובע מכך שרואים את האדם עובר עבירה, אלא מצד עצם העבירה, שרוצים לעקור את קיומה, ולכן גם אם רואים שהדבר נעשה להנאתו של הגוי נשאר חיוב מסירות הנפש קיים, וממילא מובן שההיתר של הנאת עצמן קיים לדעת הראב"ד רק בפרהסיא ולא בשעת השמד. אולם ההיתר של קרקע עולם קיים גם בשעת השמד, שהרי אם אין חיוב של מסירות נפש ב"שב ואל תעשה", אין הוא קיים בין אם מדובר בפרהסיא ובין אם מדובר בשעת השמד, וממילא מובן שיש לדעת הראב"ד הבדל בין ההיתר של הנאת עצמן ובין ההיתר של קרקע עולם, ואם כי ההיתר של הנאת עצמן קיים רק בפרהסיא, מכל מקום ההיתר של קרקע עולם קיים גם בשעת השמד.

-----------------------------------------
מתוך הספר "שיעורי מרן הגר"א שפירא" בעריכתו של הרב בנימין רקובר. כל הזכויות שמורות לרב בנימון רקובר © ירושלים תשמ"ט.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

ואילו, "ראש עיר" "ראש דשא" זה שם עצם, כאשר הביטוי כולו הוא בכלל אנלוגיה ולכן לא שייך להטות. אין "ראש" נקבה, אין דבר כזה "ראשה". כמו שאין "ידת ימינה" של אף אחד, יש רק "יד ימינה" בין אם מדובר בגבר או באישה.

אז אין כוכבת קולנוע, רק כוכב קולנוע? 🙃 - צעירים מעל עשרים

(אמלק: לדעתי אנשים אומרים כוכבת קולנוע ותותחית בחשבון ושפיצית בגמרא, למרות שכוכב ותותח ושפיץ הם שמות עצם, בגלל שהם למעשה מתפקדים כתואר. באקדמיה ללשון העברית מציינים שגם שמואל הנגיד וביאליק השתמשו ב'ראשה' בלי בעיה)

בכל מקרה יש "בריתה"😅

"היא ממש 'שלומית' במלחמה"

אז "היא ממש "תותחית" בגמרא"

או כמו הדסה שזה שם פרטי נקבי מהדס.

שושנה משושן.

גם "אכין ורקין" לא יכולים לקבל ריבוי אבל קיבלו במין סלנג חזלי, מאך ורק

גם המשקל של המילים שהצעת משתנה באופן אחר. באמת יש ראש וראשית - אבל אין שפיץ ושפיצת, או תותח ותותחת.

עיקרו של דבר, ההמצאה של ראשת נעשתה מסיבות פוליטו-פמיניסטיות בלבד, כמו הנקו.דה הח.דשה שדוחפיםות.ים לכל מקוםן.

את הראשה, את אשמה?!

אין מילה כזו.

ובצירופים השונים "ראש (של) העיר", "ראש (של) המשפחה", "ראש (של) החברה", וכיוצא באלה, מדובר במטאפורה: כשם שהראש נמצא הכי למעלה כך גם בעל התפקיד.

אם היית אומר שנוצר שם עצם עצמאי בלשון נקבה אז עוד היה היגיון לדון בזה, אבל במצב הנוכחי? זה חסר היגיון לשוני.

ראש זו מילה זכרית. ראשה זו לא מילה קיימת. ואם כשם תואר, אז כבר יש ראשית.

הוא "מסמר" האירוע, וגם היא. היא לא "מסמרה" או "מסמרית".

הוא "יד ימינה" למרות ש"יד" זה נקבה.

היא "הלב הפועם של החבורה" ולא "הלבבה", "הלביבה" או "הלבבית" של האירוע. בטח שהיא "לבת".

הם "עיני הקהל" למרות שהם כולם גברים ו"עין" היא איבר בלשון נקבה.

ההיגיון נשאר זהה גם כשמדברים על ראש.

בקיצור, כל הפילפולים אינם מחזיקים כאן מים. אנחנו יודעים מה זה "ראש", אבל לאף אחד אין שמץ של מושג מהי "ראשה".

ראשת. צורם במצלול.

"*היא* ראש" נשמע צורם.

"היא ראשת" לא

כמו שהיום י.ש את מי. שכותבים.ן.ה עם נקודות.

שיש מי שקורא לבנות שלו בשמות מובהקים של בנים.

כמו שכלי גבר על אשה זה צורם.

אולי אבל זה אומר שבדרך כלל שררה לא מתאימה לנשים למעט חריגות. ובכלל לא אמורים לשמוע על כזה דבר ראש עיר אשה. ולא סתם בעברית "ראש" זה זכר.

כמו שאמרה הגמרא ששתי הנשים שהיו בשררה נקראו על שם שרצים וכמה קשה שררה לאשה (למעט חריגות שזה טוב להן, כמו חולדה ודבורה).

אני מניח שייסקלו אותי פה.

אבל נשים אמנם חכמות יותר מגברים. אבל פחות עם קור רוח. ולשררה צריך קור רוח.

אחרת ריבוי חברות כנסת גורם ללהט רגשי מיותר שגורם להפצת פאניקה על פגיעות טקסיות שכלל לא היו ולא נבראו, אבל הרגש הנשי מתקשה לשלוט בפאניקה ולטעון בקור רוח ביקורתי שדברים כאלו לא הגיוניים לוגית.

או איך אמר הנביא כנבואת פורענות? "עמי נשים משלו בו".

ההכוונה של הנשים באה מלמטה בחברה, כאשה החכמה שייעצה לדוד, לא כפוליטיקאית. בזכות נשים צדקניות נגאלנו ממצרים, לא בזכות מנהיגות נשים

אין בדברי חס וחלילה לדכא חלום של אשה להיות פוליטקאית

שזה מאוד לא....בריא.  לקרוא בנות בשמות של בנים. מסכימה לגמרי  שזה לא רק צורם

אלא עיוות מסויים שמושפע מהלך רוח כללי ברחוב היום. שום דבר לא "סתם" והתרגלנו..

לכל דבר יש משמעות. וד"ל.

לגבי הנושא *שלנו*, אולי אתה מספיק קטן כדי לא לזכור את השימוש הרגיל ב"ראש עיר" לגבר ולאישה כאחד.

הוא "מסמר" האירוע, וגם היא. היא לא "מסמרה" או "מסמרית".

הוא "יד ימינה" למרות ש"יד" זה נקבה.

היא "הלב הפועם של החבורה" ולא "הלבבה", "הלביבה" או "הלבבית" של האירוע.

הם "עיני הקהל" למרות שהם כולם גברים ו"עין" היא איבר בלשון נקבה.

ההיגיון נשאר זהה גם כשמדברים על ראש.

מתחלקים לפי אג'נדות פוליטיות? כמה עצב)

בחירה לנשים שינתה כזה את העולם.

נשים בצפון תל אביב מצביעות לאותן מפלגות של גברים בצפון תל אביב.

כנל נשים בשומרון כמו גברים בשומרון.

נשים מסורתיות כמו גברים.

כנל ערביות וחרדיות.

בסוף אדם מצביע בדרך כלל לפי שיוך מגזרי ותרבותי (ובזה בני זוג די דומים בדרך כלל) או אינטרס כלכלי (שגם בזה בני זוג שותפים).

חוץ מלעשות נעים בנפש, לא נראה לי שתוצאות הבחירות היו שונות עם זכות בחירה לנשים או בלי

אז לא יודע, צריך לבדוק זאת

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום